במימונה של גרמניה

הֵידָד גֶּרְמַנְיָה. לִכְבוֹדָהּ נָרִים כּוֹסִית יֵין נֶסֶךְ.
אַשְׁרֵי גֶּרְמַנְיָה שֶׁתָּמִיד תָּמִיד הִיא בַּתְּמוּנָה.
יוֹדַעַת הִיא שֶׁעֲלִילַת הַדָּם זְמַנָּהּ בְּפֶסַח –
וְשֶׁמִּיָּד אַחַר כָּךְ חוֹגְגִים אֶת מִמּוּנָהּ.

הַלּוּחַ הָעִבְרִי נָהִיר לָהּ כִּשְׁבִילֵי הַטֶּבַח
הַמְּצֻיָּן בְּסוֹף נִיסָן; עָלָיו הִיא אֲמוּנָה.
הִיא מְחַשֶּׁבֶת מְצֻיָּן אֶת מְמַדֵּי הָרֶוַח
בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמָאוּתֵנוּ, כְּיָמִים שְׁמוֹנָה;

כִּי בֶּחָלָל שֶׁבֵּינֵיהֶם, כְּגֶשֶׁר אוֹ כְּדֶבֶק,
שׁוֹכְבִים הַחֲלָלִים הַמַּצִיתִים אֶת דִּמְיוֹנָהּ
בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן. אֲשֶׁר עַל כֵּן הִיא מְנַדֶּבֶת
שְׁטָרוֹת קָשִׁים לְאֵין מִסְפָּר, הִיא כְּבָר אֵינָהּ מוֹנָה,

לְמִי שֶׁמְּסַפֵּר לָהּ כַּמָּה הֵם הָיוּ חוֹלֶרוֹת,
לְמִי שֶׁמְּסַדֵּר לָהּ בִּסְפִירָה אֶת סִמּוּנָהּ
שֶׁל יְהוּדָה בְּטוּשׁ צָהֹב. וְזֶה שָׁוֶה כָּל אֵירוֹ.
בִּשְׁבִיל סְחוֹרָה כָּזוֹ לֹא מְחַכִּים לְתֹם עוֹנָה.

גֶּרְמַנְיָה נֶעֶשְׂתָה מֻמְחִית בְּמוֹעֲדֵי הָעֹמֶר.
מִפֶּסַח הִיא עַל הַשָּׁעוֹן, שְׁבוּיָה בְּתִזְמוּנָהּ;
כְּשֶׁמַּתְחִילָה הָעֲלִילָה הִיא כְּבָר שׂוֹחָה בַּחֹמֶר
הַזָּב שֶׁלָּהּ וּמַתְחִילָה בַּחַג שֶׁל מִמּוּנָהּ.