השר והרב בני אלון נפטר בדמי ימיו, אך בחייו הקצרים הספיק להיות מין מונטיפיורי ישראלי: בונה ירושלים ושגריר העם היהודי מטעם עצמו. שיר הצדעה
כְּשֶׁרָאָה הָרַב בֶּנִי אֶת גֹּדֶל הַמַּסּוֹת
הֶחְלִיט כִּי עֵת לַעֲשׂוֹת.
עָלָה לָרָמָה
וּבָלַע בָּהּ גְּמָרָא
וְיָרַד עִם לוּחוֹת
לִשְׁלוּחוֹת
וְטִפֵּס אֶל בֵּית-אֵל
כִּי לֹא הוּא יִתְבַּטֵּל,
וְאִם כְּבָר אַחֲרֵי יוֹם עָמָל נָחִים
מוּטָב לַחֲלֹם מַלְאָכִים.
וּבַלַּיְלָה בַּלַּיְלָה חָלַם
וַיִּרְאֶה סֻלָּם.
כְּשֶׁרָאָה הָרַב בֶּנִי כִּי יָד עַל הַפֶּה,
קְרִי דְּמָמָה,
כִּי הַצֹּאן מַחֲרִישׁ וְהָעֵדֶר עֻלְפֶּה,
קְרִי שְׁמָמָה,
שֶׁיֵּשׁ עֵסֶק תּוֹרָה וְשִׂמְחַת מַעֲשֶׂה
אַךְ שְׁתוּקָה הַיְּצִירָה וְאֵין זֶמֶר לַשֶּׂה –
הוּא הֵרִים הוֹצָאַת סְפָרִים לַמְּהֻסֶּה
וְהָיָה לוֹ לְמוֹ"ל
עַד עֵת גְּמֹל,
וְהִשְׁקָה וְדִשֵּׁן
וְיָדָיו אֱמוּנָה
עַד בְּקֹעַ לוֹ שֵׁן
רִאשׁוֹנָה.
עַד שַׁחַר עַד שַׁחַר נוֹתַר טָרוּד,
עַד שֶׁקָּמָה סִפְרוּת.
כְּשֶׁרָאָה הָרַב בֶּנִי כִּי עִיר הַנֶּצַח
גְּאוּלָה וּבְנוּיָה רַק עַד אֶמְצַע
הוּא יָצָא מִן הַכְּלָל לַפְּרוֹטְרוֹט
וְהִדְלִיק מוּל הַבַּיִת אוֹרוֹת
שֶׁיָּאִירוּ דּוֹרוֹת
וְלֹא נָח עַד הוּנַח סְבִיב בִּירַת הַתַָּנָ"ךְ
מַעְגַּל מָגִנִּים שֶׁל גַּנּוֹת הֲדוּרוֹת
תַּחַת כֶּתֶר דִּירוֹת.
וְהַבֹּקֶר הַבֹּקֶר הֵאִיר
עַל הַדְּבִיר וְהָעִיר.
הוּא הָיָה אָז מַבְּסוּט מֵהֶשֵּׂג וְהֶסְפֵּק
אִלְמָלֵא הַדִּגְדּוּג הַלָּזֶה בַּמַּרְפֵּק,
הַדִּגְדּוּג הַפְּנִימִי: נוּ, רַבֵּנוּ,
ר' בֶּנִי,
ר' בֶּנִי אֵלוֹן,
מוֹנְטִיפְיוֹרִי בְּלִי הוֹן,
בְּלִי לִפְעֹל מִן הַכְּנֶסֶת הָעֵסֶק חָסֵר.
הֱיֵה חַ"כּ אִם לֹא שָׂר,
הֱיֵה שָׂר אִם לֹא סֵר.
אָז אָמַר: מֵעַכְשָׁו, אֲנָשִׁים,
בִּשְׁבִילְכֶם אֲנִי בֶּנִי, לֹא רַב.
שַׁרְווּלַיִם חָזַר וְהִפְשִׁיל
וְיָצָא כִּבְכָל פַּעַם לַקְּרָב.
וְהַשֶּׁמֶשׁ הַשֶּׁמֶשׁ טִפְּסָה
וְהוּא קָם וְעָשָׂה.
כְּשֶׁפֻּטַּר הַשָּׂר בֶּנִי, סָרְבַן נְסִיגוֹת,
חָשַׁב שֶׁעַכְשָׁו הוּא יָשׁוּב לַהֲגוֹת
בַּגְּמָרָא עַל מָרָק בְּלִי עִנּוּב וּבְלִי פְרָאק;
אַךְ הַמּוֹ"ל מֵאֶתְמוֹל וְהָרַב מִשִּׁלְשׁוֹם
רָאָה, עוֹדוֹ שָׂר, שֶׁהַשְּׂמֹאל שָׁר שָׁלוֹם
וְתָכְנִית מְדִינִית יְמָנִית –
לֹא יוֹנִית,
לֹא חֲצִיּוֹנִית:
צִיּוֹנִית –
תָּכְנִית יָמִין אֵין.
קָם וְהִתְחִיל לְתַכְנֵן
יָזְמה אֲזוֹרִית מְכֻנֶּפֶת,
וְנָסַע מֵעַתָּה לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת
לְפִקּוּחַ הַנֶּפֶשׁ.
וְהָעֶרֶב הָעֶרֶב דִּמְדֵּם.
וְהוּא נָע וְנָדַד וְקִדֵּם.
כְּשֶׁרָאָה הָרַב בֶּנִי עוֹלָם
וְנָסַע בֵּין הֵיכָל לְהוֹטֵל,
כְּשֶׁעוֹפֵף וּבְתִיקוֹ הַסֻּלָּם
מִבֵּית-אֵל,
וְנִדְמָה שֶׁכַּפֶּסַע
בֵּין זֶה לְבֵין פֶּנְסְיָה,
הִתְגַּלָּה לוֹ שֶׁמִּסֶּנֶגָל עַד בֶּנְגָּל,
מִבְּנֵי אֶרֶץ אִיגְלוּ עַד בְּנֵי אֶוַנְגָּל,
פְּרוּסִים בְּלִי רוֹאֶה מִצְבּוֹרֵי אוֹהֲבֵינוּ;
וּמִי אִם לֹא הוּא יִהְיֶה מְסֻגָּל
לַהֲפֹךְ אֶת הַגֶּלֶם לְגַּל?
שׁוּב הִלֵּךְ בִּגְאֻלּוֹת, שׁוּב הִלֵּךְ בִּגְדוֹלוֹת,
וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׁדוּלוֹת
שֶׁיָּצָא הוּא לִרְקֹם וְלִרְקֹחַ.
וּבַלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה כִּי בָא,
בְּאִיָּר, בֵּין הֵ' לְבֵין כֹּ"חַ,
הָאֵשׁ מִלְמַעְלָה קָרְבָה
וּלְמַטָּה הַנֵּר כָּבָה.
וְהוּא עָלָה לַמֶּרְכָּבָה.
לבי יוצא לרב בני אלון והחמשיר הנפלא שפורסם כאן, עוד מגדיל את הכמיהה לרוח נסערה וגדולה, חמה וחכמה. ותפילה אל הרב בני, היה מליץ יושר שם למעלה אצל כיסא הכבוד, על עמך ישראל לפות הסערות והבגידות.
חבל שהרב בני הושתק באמצעות המאסר של אחייניתו מרגלית הר-שפי. כל מי שמצוי בפרטים יודע שהמשפט נגד מרגלית התנהל בעיקר כדי לרמוז לרב בני שלא כדאי לו לפעול להגשמת חזונו.
יפה ומרגש.