תדמור מתאר ימין לאומי-ליברלי שלא באמת קיים בישראל, ומתעלם מהמוקש שפוגע בימין שוב ושוב: התמכרות לאידאליזם ואנטי ריאליזם. פלא שהרעיונות של השמאל ממשיכים לשלוט?
על ספרו של ארז תדמור "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?" נכתבו באתר זה שני מאמרי ביקורת (של אמנון לורד ושל חיים נבון), כך שלא אחזור בהרחבה על הכתוב בו.
הספר קולח ומציג בצורה מצוינת את חדלונו הפוליטי של הימין, שמאז 1977 מקבל במשך רוב השנים את אמון הבוחר אך משאיר ברשות השמאל את מוקדי הכוח המרכזיים – כבג"ץ, תקשורת, אקדמיה ותרבות. כך, בסופו של יום, אג'נדת השמאל היא הדומיננטית בשיח הציבורי, ולכן מכתיבה יותר גם את השיח בכנסת. לכך יש להוסיף את כוחו הרב של בית המשפט העליון וגורמים משפטיים אחרים, שהפכו לקובעי מדיניות בפועל.
הספר איננו בגדר תלונה על השמאל, אלא חשבון נפש ימני הקורא לימין לבצע את הפעולות הנדרשות כדי לשנות את המצב האבסורדי הזה. תדמור מבקש, למשל, לתחום את המערכת המשפטית בגבולות דמוקרטיים ראויים, להפסיק להשקיע כל כך הרבה בנושאים שוליים יחסית כמו מאחז זה או אחר, ולהפנות תשומות לבניית מוסדות ימניים אזרחיים שיעניקו לפוליטיקאים הימנים גב אינטלקטואלי ופוליטי כדי לממש את רצון בוחריהם.
גילוי נאות: שמי מוזכר בפרק התודות בספר, ואני נמנה על קבוצת אנשי ימין שמזה כ־17 שנה מקדמת הן את הטענות המרכזיות שלו ואף פועלת כדי לקדם את השינוי – אתר 'מידה', למשל, הוא אחת הפעולות הללו. ובכל זאת, אני חולק על תדמור במספר נקודות יסוד.
ימין שמוצג אך איננו קיים
את הפרק הכלכלי פותח תדמור כך:
הימין מצדד בחירות כלכלית. לפי תפיסת העולם הימנית-כלכלית, על המדינה להבטיח לאזרחיה את חופש הקניין שיאפשר להם לרדוף אחר חלומותיהם, ובמידת האפשר להגשימם. העיקרון הוא כי שוק חופשי, תחרות, הרס יצירתי, הפחתת רגולציה וממשלה קטנה יובילו ל"אזרחים גדולים".
השמאל הכלכלי, לעומת זאת, סבור כי הפרט אינו מסוגל לקדם את חייו ללא הדרכה והכוונה של מתכננים מרכזיים נאורים. מילות המפתח כאן הן תכנון מרכזי, ממשלה גדולה, מדינת רווחה, רגולציה, פיקוח, מכסות, מכסים ומסים.
קראתי, ונדהמתי. הלוואי. הלוואי שעשרה אחוזים מהימין בכנסת היו מאמינים בדברים הללו. הרי המפלגות החרדיות, הבית היהודי, כחלון, ליברמן ורוב מוחלט של חברי הכנסת בליכוד מאמינים ומקדמים ככל יכולתם ממשלה גדולה ומדיניות רווחה. תדמור מבלבל כאן בין האידאה היפה שיש לו לגבי הימין, כמקדם תפיסת עולם לאומית־ליברלית בכלל ואת עקרונות השוק החופשי בפרט, לבין הימין הממשי, המצוי לנגד עינינו.
למעשה, מי שהובילו בליכוד את הרעיון הליברלי במהפך של 1977 היו חברי המפלגה הליברלית שהצטרפו לליכוד, ובהמשך הדרך נטמעו בו. מעבר לכך, עבור רבים בליכוד הרעיון הליברלי נבע ממקום שלילי, כלומר, היה כרוך בצורך להשתחרר משליטת מפא"י בחברה באמצעות "הפנקס האדום" ואמצעים דומים. לא הייתה כאן תפיסת עולם שיטתית ברוח תדמור. ושוב, הלוואי. תדמור מציג יפה מה שצריך להיות, אבל זה כל כך רחוק ממה שיש.
למעשה, המצב בימין בהקשר הזה רק החמיר עם השנים, ולא באשמת השמאל. כוחה של מפלגת הליכוד קטן וכוחן של מפלגות ימין אחרות גדל, וניתן לומר שרבים בליכוד נדבקו בחיידק ה"חברתי" ההרסני. בנוסף, המפלגות המכונות "שותפות טבעיות" של הליכוד, קרי המפלגות החרדיות והבית היהודי, הן מפלגות סקטוריאליות שכל קיומן נשען לא רק על מדינה גדולה, אלא על מדינה גדולה כצורך דחוף ומתמיד של בוחריהן.
ההיבט הכלכלי הוא רק היבט אחד לאידאה המלאכותית שדרכה רואה תדמור את הימין. תדמור משעין הרבה מתפיסתו על ז'בוטינסקי, שאכן היה מנהיג לאומי־ליברלי מובהק, אך יש להודות שז'בוטינסקי הוא די יוצא מן הכלל, ובוודאי שאיננו מעיד על הכלל של הימין הממשי בישראל בימינו.
תדמור אמנם מודע לעניין זה והוא מציין שלהתמקדות הימין בתקציבי מקוואות, ישיבות ומאחזים היה מחיר כבד, שכן הוא שמאפשר את מעבר הכוח המכריע והאמתי בסוגיות הלאומיות לאליטות השמאל. אלא שהוא איננו עומד על מלוא המשמעות של עובדה זאת, ומתעלם מכך שהמפלגות הדתיות רחוקות מרעיונות כחירות הפרט, ושבקרב המפלגות הדתיות הסקטוריאליות, האידאה הדתית קודמת לאידאה הלאומית.
משמעות הדברים היא שחלקים גדולים בימין עצמו אינם מחזיקים באידאה של תדמור.
ימין שקיים אך איננו מוצג
הסקירה של תדמור מתעלמת משני אירועים פוליטיים, שללא הבנתם התזות בספר חסרות ביותר.
בשנת 1992, בעקבות ועידת מדריד, הפיל הימין את ממשלת שמיר. בבחירות שהתקיימו באותה שנה המחנה הלאומי רץ באופן מפוצל, ואיבד מנדטים מכריעים. כך התאפשר לשמאל להרכיב ממשלה שהשפעתה הייתה מכרעת.
ממשלת רבין הורכבה בבסיסה מ־56 ח"כים של מפלגות העבודה ומרצ ועוד 5 ח"כים ערבים, שיצרו גוש חוסם. למרות הרכבה הבעייתי, היא לא היססה לרגע לחתום על הסכם אוסלו ולדרדר לשפל המדרגה את מצבה המדיני־ביטחוני של ישראל. מעבר לכך, היא העבירה במשרד החינוך את "מהפכת זכויות האדם" ו"הדמוקרטיה המהותית" בעקבות דו"חות שנהר וקרמניצר, מהלך שהושלם ב־1995 על ידי אהרן ברק, שחולל בבית המשפט העליון את "המהפכה החוקתית". גם צה"ל קיבל "קוד אתי" ששינה לו את הדי־אן־איי מצבא לוחם לצבא שתפקידו לנצח בקרב על המוסר.
בקצרה, מדובר בכשל פוליטי עמוק של הימין שתוצאותיו ניכרות עד היום.
אבל הימין לא למד את הלקח, ובשנת 1999 הפיל את ממשלת נתניהו הראשונה. בכך הוא סייע במו ידיו לעלייתה של ממשלת ברק, שנסוגה מלבנון בצורה מבישה, ניהלה מו"מ מדיני מרחיק לכת שוויתר על נכסים אסטרטגיים, המשיכה להחריב את ערכי צה"ל, ובין השאר בשל שגיאותיה, חובבנותה וחולשתה, פרצה האינתיפאדה השנייה והרצחנית.
אלו הם שני ארועים מכוננים ושופכי אור על המנטליות של חלקים נכבדים בימין, אבל תדמור איננו מנתח אותם ברצינות. זהו פגם עמוק בספר, שכן תוצאות המחדלים הללו קשורות לטענות מרכזיות של תדמור. לדוגמה, לו לא הייתה קמה ממשלת רבין, המהפכה הפרוגרסיבית הפוסט־לאומית הייתה מתקשה יותר לקנות אחיזה והיה ניתן להיאבק בה בזמן אמת.
אני סבור ששני האירועים הללו מעידים על פגם עמוק בחלקים גדולים של מחנה הימין בישראל: היעדרו של ריאליזם בכלל וריאליזם פוליטי בפרט.
האנטי־ריאליזם שופט את המציאות מתוך נקודת מבט של אידאולוגיה טהרנית, תוך התעלמות מכל אילוץ מדיני, ביטחוני או פוליטי. המחזיקים בעמדה זאת תפסו את שמיר כחלש אידאולוגית ופשרן, ולא כמי שתמרן בתוך מערכת אילוצים בצורה מיטבית. הם הפילו אותו ורצו בבחירות מפוצלים תוך שהם מסכנים את שלטון הימין, כי הדימוי העצמי הטהרני היה חשוב להם יותר מכל תוצאה ממשית. עבור הטהרנים, מי שאיננו כמותם נמצא במחנה השני.
במאמר הביקורת שפרסמתי על ספרו של אריה אלדד "דברים שרואים מכאן", הרחבתי על התוצאות הטראגיות שהביא על ישראל ועל הימין האנטי־ריאליזם של אותו ימין.
האידאה הלאומית־ליברלית של תדמור נשענת – כמו אצל אביה המוסדי והרוחני ז'בוטינסקי – על יסודות של ריאליזם. אלא שחלקים גדולים בימין כלל אינם שותפים לריאליזם הזה. הם "רוחניים" ואידאליסטיים במידה כזו שהם נראים כתלמידי השמאל יותר מאשר כתלמידי הימין.
אבל תדמור מתעלם מהימין הזה ולא מנתח את התנהלותו הפוליטית. זוהי שגיאה, מפני שאלו הם בדיוק האנשים שפוגעים בכל יכולת של הימין לשנות את המצב. לדוגמה, אלו האנשים שרוצים בית משפט עליון חזק ואקטיביסטי – רק שיהיה ימני. בדיוק כמו השמאל, גם הם מזלזלים בדמוקרטיה. עבורם, ה"ערכים" קודמים לאנשים ובחירותיהם.
כאמור, חלק הארי של הימין הרוחני הזה מגיע מהמפלגות הסקטוריאליות הדתיות. ברור לגמרי שאם אנו מקבלים את הגדרות תדמור, ואם מה שמאפיין את הימין הוא מצע ליברלי או ריאליסטי ובוודאי שניהם, קשה להכליל את המפלגות הללו בימין. כשתדמור מתעלם מהקשיים הללו, הוא עושה לתזה שלו הנחה גדולה מדי לטעמי.
הימין כאויב עצמו
דבר אחד ברור: הימין לא צריך את השמאל כדי להיות רחוק מאוד מהאידיאה של תדמור. האם השמאל הפריע לימין לפתוח את שוק התקשורת? האם התאגיד לא הוקם על ידי שר מהליכוד, וזכה בהמשך להגנה מהשרים בנט ושקד? האם מישהו הפריע ליעלון ולליברמן לסגור את גל"צ בשל כפילות? האם מישהו מונע מהשרה רגב לבטל בכלל את המימון לקולנוע?
אלו נקודות חשובות. מסתבר שאליטות השמאל אינן המכשילות, ומסתבר שהנכשלים אינם "החוליות החלשות" בימין, אלו שעל פי תדמור מפריעים לבצע את השינויים הנדרשים. אבל הספר אינו מספק לנו הסבר לכישלון מהסוג הזה של הימין.
ספרו של תדמור חשוב ומומלץ. הוא מסכם את מפת הכוחות הפוליטיים בישראל בצורה שעשויה לסייע לימין להתנהל בצורה אפקטיבית בזירה הציבורית והפוליטית. הערותיי נועדו לשפר את המפה של תדמור, כדי לסייע בבירור העצמי של הימין. אין בכך כדי לעמעם את המלצתי החד־משמעית: לכו לקרוא את תדמור. הספר גדוש תובנות ועובדות, ואין אדם שלא יסתייע בו. קריאה מהנה.
לגבי האנטי ריאליזם של הימין-
לדעתי אתה שופט את הימין בחומרה רבה מדי.
נראה שהתפלגות הדעות והנציגים בכנסת היא בצורת פעמון, כך שבשני הצדדים יש שוליים שהם יותר טהרנים וחסרי גמישות. זה נכון בישראל וזה נכון בעולם. מפלגות ודעות צריכות לעיתים להכיל את השוליים האלו כדי לשלוט, וזו טעות של שמיר ונתניהו יותר מאשר של אותם מפלגות- כלומר, המצב שיש מפלגות קיצוניות שאינן גמישות הוא ידוע. וראש ממשלה שלא לוקח זאת בחשבון טועה במהלכים שלו.
כך היה אצל נתניהו ב99, כאשר הוא המשיך למעשה את אוסלו גם אם עיכב אותו.
גם היום, נתניהו לוקח את הימין החזק כמובן מאליו ולכן עושה פעולות של מרכז ולא של ימין- הוא לא מטפל בשלטון הבג"ץ, הוא לא מקדם מבחינה מדינית את הרעיונות של הימין (לדוג' סיפוח של מעלה אדומים או גוש עציון -מהלך שמחוייב המציאות), הוא לא מטפל בקציני הצבא ששכחו איך להלחם וכיום הם יותר מחנכים מאשר מפקדים.
כל עוד יש לנתניהו תמיכה מהמרכז – הוא מסתדר היטב, ברגע שהוא יצטרך לבנות על הימין בלבד- הוא יבחן על כל המחדלים הללו, וסביר שלא יחזיק מעמד, והאשמה שוב תיפול על הימין הקיצוני.
אי אפשר להתעלם מהקצוות ואח"כ להתלונן שהם מתעלמים מהמציאות.
מסכים.
והכי מעניין שהכותב בעצמו מסכים עם כל ה"אי-עשייה" של ליכוד. וזה גם הנושא של ספר של תדמור. אבל עם כל זה, מסיבה לא ברורה, מצפים מבוחרים שהם ימשיכו להצביע בצורה "אחראיית"!
אולי גם נתניהו היה אמור להתגמש וללכת ל"קדימה" אחרי שרון? מתוך אחראיות…
התחלת נכון, וסיימת לא נכון. התחלת שלטעון על הימין במקשה אחת שהם תומכים בכלכלה ספציפית זה טענה נכונה. אבל בסוף שאלת " האם התאגיד לא הוקם על ידי שר מהליכוד, וזכה בהמשך להגנה מהשרים בנט ושקד? האם מישהו הפריע ליעלון ולליברמן לסגור את גל"צ בשל כפילות? האם מישהו מונע מהשרה רגב לבטל בכלל את המימון לקולנוע? " -ומתוך כך רצית לטעון שזה עמדתם הבסיסית וזה לא נכון בכלל-.
על זה בדיוק דן הספר למה הם לא מיישמים את חזונם. לא קראתי את הספר, אבל יש לי על זה תשובות אבל זה היה מטרת הספר.
מאמר מעולה – כיאה למשה איפרגן.
זה רק מחזק את הוודאות במפלגת 'זהות'
כמפלגה שתעלה את ישראל קומה בשנים הקרובות
כתנועה שתציב את מדינת ישראל על מסילת החירות האמיתית וכקטר המוביל את העולם אמונית,
מוסרית, חירותית ולאומית.
הפוך, גוטה, הפוך. הימין בקנאותו המטומטמת והעיוורת היה אחראי להפלת ממשלות ימין, ואנחנו עומדים בפתחה של מפלה נוספת לימין מצד הימין, עם כניסתו של משה פייגלין לתמונה תחת מפלגת "זהות".
פייגלין כבר ניסה לחתור תחת הליכוד מבפנים, אך החתרנות המבישה נבעטה החוצה. כעת הוא קרוב לוודאי יקסים ימניים לא מעטים בסיסמאותיו המנצנצות, כחרוזי זכוכית לפראים, ויגרום לאיבוד קולות ימין, או לחילו]ין, לגוש חוסם בלתי מתפשר וסחטני מימין.
ניתן כבר עתה לכנות את משה פייגלין "החתרן הבלתי נלאה" של הימין, שתשוקתו לשלטון והאסטרטגיות הפוליטיות שלו מזכירות את מקבילו בשמאל, הלא הוא שמעון פרס.
מימדיה ועומקה של הדינמיקה הפייגלינית עוד תתבהר בהמשך, לדאבון לבו של מחנה הימין.
זה נכון אם זהות היתה תנועה רעיונית ולא פוליטית.
ברגע שהיא משחקת במגרש הפוליטי, בשורה התחתונה היא גורמת לאיבוד קולות לימין ולחיזוק השמאל.
"הימין בקנאותו המטומטמת והעיוורת" הוא לא בדיוק ימין אלא אידיוטים שימושיים הנו הים אחרי חסרי תועלת למיניהם. אם תבדוק מה בדיוק עושים אנשים כמו משה פייגלין, ברוך מרזל, איתמר בן גביר ומיכאל בן-ארי – תראה שהם לא עושים שום דבר מועיל לקידום האינטרס הלאומי אלא רק מזיקים למחנה הלאומי מבחינה אלקטורלית ותדמיתית, כאילו השמאל הזמין אצלם את הנזקים האלה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4351945,00.html
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1045464
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1112243
http://elections.walla.co.il/item/2837114
http://news.walla.co.il/item/2731202
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3724617,00.html
יהודה תגיד לא קצת הגזמת?
מגוחך להאשים את הימין שמפיל ממשלות ימין ומעלה ע"י כך ממשלות שמאל. הימין מפיל ממשלות ימין המקדמות רעיונות שמאל (מדיניים בעיקר). אז מה כבר משנה שמאל זה או שמאל זה. ושמא תאמרו שהליכוד לא היה מביא את אוסלו, אך אין לא בעיה להביא את פלשתין. מה ההבדל הגדול? (ואל תאמרו ששמאל ליכודי עדיף על שמאל שמאלני. שמאל הוא שמאל הוא שמאל).
הנה מלכה מדגים את הימין בקנאותו המטומטמת והעיוורת. "ימין שמפיל ממשלות ימין המקדמות רעיונות שמאל" ומעניק את השלטון לשמאל, שמקדם באמת רעיונות שמאל. הימין הביא עלינו את אהוד ברק אחרי שהפיל את נתניהו, וקודם לכן הביא עלינו את ממשלת רבין אחרי שהפיל את שמיר. ולמה הפיל? כי שמיר הלך לועידת מדריד. אז הלך, אז מה? הוא בסך הכל הלך לועידה. זה המשחק הפוליטי. אבל הימין כל כך מטומטם וקנאי, עד שהוא לא מבין מה פוליטיקה ומה משחק ומה העמדת פנים, ואיפה משחררים כאילו ויתור כדי להשיג אסטרטגיה נכונה.
בגלל הימין איבדנו את הבונקר שמיר וקיבלנו את אוסלו ואת ערפאת. בגלל הימין איבדנו את נתניהו בגירסה הראשונה וקיבלנו את ברק שהציב קו של ויתורים שתקוע לנו בגרון וביסס בתודעת העולם את רעיון החזרה לקוי 1949.
כי הימין מטומטם מקנאות, ומשה פייגלין מייצג את הגישה הזו היטב, בנוסף לשאפתנות האישית שמזכירה כאמור את פרס – לא רק בשאפתנות החולנית למשול, אלא בעיקר את החתרנות נטולת הבושה.
אם יש סכנה לשלטון הימין כיום, היא לא באה מבית המשפט העליון או מהתאגיד השמאלני החדש-ישן, אלא מהפוליטיקה המלוכלכת וקצרת הרואי של משה פייגלין.
מפלגת זהות היא דרך נהדרת לזרוק קולות לפח בשם טהרנות אדיאולוגית. זה בדיוק דבר שהכותב מתנגד לו.
The orthodox parties are not 'sectorial' more than the secular parties ! it is a wrong analyze . In their eyes the struggle for a jewish character of Israel is a interest of all Israelis and not a sectoral orthodox interest. Just as the secular parties are thinking the opposite, what the orthodox parties are calling – 'secular forcing'. You amy not agree but don't tell it is just a narrow sectorial item.
You can not say the orthodox parties are socialist parties in ideology, religion end socialism are 2 big oppositions, but if Israel is a more social state so they claim not to be discriminated in getting the part 'of the cake' coming from taxes they are paying like others. Bennet of 'bait yehudi' is a millionaire and is a open spoken liberal economist. The bibel is for a free market and don't hate the rich ( but very supporting private charity for the needy people, charity, but not equality socialism by forcing taxes ) .
But do the right liberal government try to turn the whole system cutting down social benefits and cutting taxes in a equal way for all ? I don't think the orthodox parties will have a real problem if this will happened. Their not socialist, their against discriminating them and have more critical things on their agenda to survive than macro economy revolutions.
צודק. הרי מהפכה הכי קפיטליסטית – קיצוצים גדולים בתקציב – נעשתה ב 2003 כאשר כל חרדים ישבו בממשלה. מי שרוצה – שולט, מי לא רוצה (או לא יודע) – מחפש תירוצים…
לדעתי שירבבת את הבית היהודי לקבוצת המפלגות שבעד ממשלה גדולה, וזו שגיאה.
הבית היהודי, לפחות כיום, היא המפלגה הימנית ביותר מבחינה כלכלית. הם דוגלים בשוק חופשי, תחרותיות, הפחתת ביורוקרטיה, וכו'.
היה לי פעם פרופ' אהוב שהיה קורה לכל סטודנט "איש אחד". ועוד פנינים…
"אאא "= >אישה אחת אמרה.
כתוב ב- "סיינטיפיק לאישה"
מר משה איפרגן, חזק וברוך!!
מאמר בהיר, חכם וסדור מאין כמוהו.
אך מה לעשות וזה הימין שיש לנו. כדי לשנותו נצטרך או לייחל לאיש משכמו ומעלה שיבליח מבינוניות הציבוריות הישראלית ויבצע בימין ובמוסדות המדינה מהפכה ממש, ואין איש כזה באופק הנראה לעין, גם לא נתניהו, או לחכות בסבלנות שהזמן ימשיך לחולל את האבולוציה שאני מקווה שכבר הנני מבחין בסנוניותיה פה ושם (רגב, שקד…).
אני בכל זאת אופטימי, מהסיבה הפשוטה שהנתונים הדמוגרפיים מנבאים התמעטות משמחת של מצביעי השמאל והתרבות מבורכת של מצביעי הימין משנה לשנה. לכן, יש לנו זמן ואפשר לחכות לתוצאות האבולוציה בהיעדר אישיות.
מריח כמו אימוץ של הנחיות הקרן החדשה לישראל לטוקבקיסטים מטעמה: לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את נתניהו ותעמידו פנים של ימין "אמיתי", כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו מה אתם עושים.
כל עוד הימין נשען על המפלגות החרדיות כדי ליצור קואליציה, מן הסתם לעולם לא תונהג פה השיטה הכלכלית אליה אתה שואף. הרצון לשלוט בכל שטחים ולא להגיע להסכם, דורש מהימין לחבור למפלגות שלא מעניין אותן כלום מלבד לממן את הציבור שלהן ומתעלמות מנושאים פוליטיים – ביטחוניים. ומכיוון שהציבור הרחב לא מוכן (בצדק) לממן הטבות סוציאליות רק לחרדים, אז צריך לתת לכולם, לדוגמא: מימון טיפולי שיניים לילדים, הגדלת קצבאות ילדים, קצבאות לאברכים שהורחב גם לסטודנטים וכו', כל זה תחת שלטון נתניהו. עקב העובדה שהציבור החרדי גדל בקצב מסחרר, אני בספק עם לימין הליברלי תהיה תקומה מתישהו, אלא אם כן תחברו למרכז הליברלי ותעשו קצת וויתורים טריטוריאליים, מה שגם לא יקרה.
בלה בלה חרדים בלה בלה חרדים בלה בלה חרדים.
רק קצת וויתורים טריטוריאליים, ותכף יהיה שלום והמדינה תהפוך לגן-עדן. איך לא חשבנו על זה קודם?
אז זהו, שבעצם כן חשבנו על זה, וגם ניסינו את זה, ויותר מפעם אחת. וכולנו יודעים מה הייתה התוצאה. תעמולה רצחנית של הרשות הפלסטינית, BDS, מטחי טילים של החמאס, ואינספור פיגועים. או בקיצור – זה לא עובד. שלום שלום, ואין שלום.
חשבתי כרגיל לתקוף את איפרגן שהוא כותב שאני מאוד לא מעריך. אבל אז הגעתי לפסקה השלישית לפני האחרונה במאמר שהיא המעניינת באמת. אמנם שמו של נתניהו לא מופיע בה במפורש, אבל הוא מרחף אי שם באוויר, ואמנם 4 מתוך 5 שמות של הפוליטיקאים שמוזכרים שם אינם כיום בליכוד, אבל בכל זאת הביקורת על הליכוד ברורה ונוקבת.
לא הבנת את הספר. תדמור צודק. לא הפוליטיקאים קובעים. הם רק בובות על חוט של השיח הציבורי וזה נקבע במקומות בהם קורא תדמור להשפיע. לכן ליברמן לא סוגר את גלצ ורגב לא מפסיקה את המימון לקולנוע. שינוי מבני שישנה את השיח באקדמיה במשפט ובתקשורת יגרום גם לחופש פעולה של המחוקקים והשרים מהימין. קודם יש לשנות את המבנים אחר כך יהיה אפשרי לעשות את השינוי.
בהמשך לתגובה הקודמת , תדמור לא הביא אותו אבל פייגלין כבר אמר את זה מזמן שהשלטון מורכב מחמש אצבעות משפט, תקשורת , כלכלה, צבא ופוליטיקה כשהפוליטיקה היא הזרת המשפיעה הקטנה ביותר וכל שאר האצבעות נתונות בידי השמאל. זה השינוי אותו יש לעשות. מבנים , לא רטורית ולא באמצעות שכנוע.
והשינוי יבוא בעבודה מתמדיה, כפי שנתניהו עושה, צעד אחרי צעד. אלא מה? ימנים לא כל כך חכמים נוהים אחרי מפלגות ימין קיקיוניות וקנאיות כמו זו של פייגלין, שזורק להם סיסמאות מנצנצות שלוכדות את ליבם הלא כל כך חכם, ובתוצאה הסופית מחלישות את הימין באיבוד קולות או בפיזור קולות.
רק תחשבו מה היה קורה אילו הקולות שנזרקו לבית היהודי או לכחלון היו הולכים לליכוד, לנתניהו. איזה כוח היה לו לשנות, במקום לראות את כחלון ואת שקד מטרפדים כל סיכוי לשינוי במערכות המשפט והתקשורת.
אז הנה קם לנו שמעון פרס חדש, מן הימין, פייגלין שמו, והוא, שניסה להרוס את הליכוד מבפנים בחתרנות בלתי נלאית, מנסה עכשיו לחתור תחת שלטון הימין ולהחליש אותו.
פעמיים איבד הימין את השלטון בגלל קנאות מטומטמת: כשהבאנו על עם ישראל את רבין במקום שמיר, ואת ברק במקום נתניהו. ככה קיבלנו את ערפאת ואת מלחמת אוסלו ואת האינתיפדה וביסוס רעיון החזרה לגבולות 1949.
ועכשיו אנחנו נאבד את השלטון לטובת השמאל בגלל חתרנים כמו פייגלין. אוי לאותו טמטום. רק חרם מלא ומושכל על פייגלין יוכל ללכד את שורות הימין, אבל אני חושש שיותר מדי נטולי בינה פוליטית ינהו אחרי פייגלין, כפי שנהו אחרי פרס, בזכות סיסמאות ריקות ואוטופיסטיות.
הרבה מאד מילים לועזיות עם 8 הברות.
הכותב מנסה להיות "אינטלקטואל" ויוצא פלצן.
אפשר לכתוב דברים בצורה פשוטה ובהירה והרבה יותר תמציתית.
ראשית,מפלגות ה"כביכול ימין" פשוט מתיישרות לרצון הבוחר.
הבוחר של הימין איננו ימני.הוא רוצה אורח חיים שמרני,שילוב הדת והמסורת במידה כזו
או אחרת,הגנה על אינטרסים לאומיים נגד האויב הערבי-כושי-אירופאי.
ושהמדינה תחלק לו כמה שיותר כסף.
למה לעבוד קשה אם אפשר לקבל קצבה או תקציב או פנסיה או רנטה או מכרז מקומבן ?
ביבי פעם חשב שהבוחרים שלו קפיטליסטים.9 מנדטים הבהירו לו את המצב האמיתי.
הכתבה מטופשת.אם היה מדובר בתופעה מקומית,אפשר היה לייחס את כל זה למשהו
שקרה כאן אצלנו.אבל ברגע שמדובר בתופעה שמתרחשת בו זמנית גם בארה"ב,גם באירופה
,גם בהודו וגם בעשרות מדינות אחרות (שלא לדבר על מדינות ערב שם השמאל : שכבת פיאודלים
אקדמית מרקסיסטית מהבעת וגרורותיו שולטת בכל כמו ב"מערב") אז יש כאן תופעה עולמית
שצריך להסביר אותה בהקשר עולמי.
בדיוק כמו עליית מחירי הנדלן מאז 2008 שמתרחשת בעשרות רבות של מדינות.
שלא לדבר על בועת החוב הפרטי והציבורי.
הריאליזם שאתה מציג הוא הוא השמאל שאנחנו מקבלים כל פעם מחדש. אג'נדה ימנית, קיצונית ככל שתהיה, ריאלית יותר מכל המיינסטרים המחשבתי, שבו השמאל חוגג את שליטתו הכמעט מוחלטת. אין אפשרות אחרת אלא להיצמד לאידיאולגיה ימנית עד שיתאפשר מימושה. ב-96, היה לביבי את כל הקרדיט לחלץ אותנו מהריאליות של אוסלו אבל בחר בריאליות.גם לשרון היתה אפשרות אחרי ברק אבל גם האתרוג הזה, בחר להיות ריאלי.
לגבי השמאל-ימין – נוח להתעלם מהכשלון של השמאל, אנחנו מצביעים ימין ומקבלים לא ימין ולא שמאל.
אם נשווה את פיריון העבודה, ואת הההשתפות בשוק העבודה הקשורה לאפליה על רקע גיל-מצב חברתי-דתי-מגדרי-גזעי בחברה הישראלית נגלה שהכלכלה הישראלית מפסידה סכומי עתק.
מצד שני, "אין מספיק עובדים מיומנים" ומביאים סינים ורומנים לבניה, תאילנדים לחקלאות, פיליפיניות והודיות לסיעוד, ומסתננים למסעדנות וניקיונות במלון.
ישנם תחומי תעסוקה שכמעט בלעדיים לאוכלוסיות מסוימות (נשים, נשים ערביות, ערבים, בני נוער, סטודנטים) וסגורים בפני שאר העובדים במשק.
תוציא את המשאבים הטבעיים כגון גז, אשלג וברום, את תעשיית ההיי טק והביו טק, הייצוא הבטחוני והיהלומים ואתה נשאר עם מדינה בעלת כלכלה כושלת. החינוך הגרוע, התשתיות הכושלות והמנהל המושחת והטיפש מציבים את ישראל ללא תעשיות אלו בין יוון לאלג'יריה.
עכשיו אם נתבונן במדינות הנורדיות, איסלנד מדינה פצפונת עם יותר ממאה איגודים מקצועיים. כל איגוד הוא לסל מקצועות מסוים. לכל איגוד יש תנאי העסקה לעובדים הכוללים ימי חופש, מחלה, חוזה עבודה מסודר, ימי מחלה נוספים מהאיגוד, ימי חופש נוספים במידה ולא נלקחו בזמן מסוים, מידע על פנסיה ופנסיה נוספת ועוד.
האיגוד המקצועי מונע את האפליות מהן השוק הישראלי סובל והגורמות לו לייבא עובדים זרים.
זאת אומרת, במקום ייבוא מסיבי של עובדי מדינות העולם השלישי תוך הוצאת כספי העסקתם ותוך ניצולם = הורדת השכר מעבר למינימום, הוצאת ישראלים ממעגל התעסוקה ופתיחת שוליים רחבים של אנשים שאינם משתתפים בשוק העבודה ולא נכנסים לסטטיסטיקות האבטלה, היה ניתן לשלם יותר, להכשיר עובדים ישראלים, להקטין את האפליה הקיימת, לייצר עוד ימי חופש, עוד מיכון תעשייתי ועוד פיריון לעובד שיכול להתמקצע בעבודתו ולתכנן את עתידו במקצועות שהיום נחשבים מקצועות ללא עתיד.
ההסתדרות הקיימת כיום כידוע דואגת לראשיה ולוועדים הגדולים. העובדה שאין מבנה הגנה למלצרים במסעדות, למנקות בבתי המלון, לעובדי הסיעוד בבתי האבות ולמוכרנים בקניונים יוצרת את האפליה ובשורה התחתונה פוגעת בכולנו גם בכיס וגם בחוזק המדיני-חברתי.
מאמר מצויין -צריך לחבר את המאמר לדפים האחרונים של הספר 🙂
מי שהקים את התאגיד היה שר התקשורת נתניהו, אל תברח. מי שהציל את ערוץ 10 היה נתניהו, אל תתחמק. מי שמנע את החלשת בג"צ היה לא אחר מאשר ביבי, אל תתכחש. אתה יכול להפיץ עובדות אלטרנטיביות אבל גוגל לא שוכח.
הנחיה קבועה של הקרן לישראל חדשה לטוקבקיסטים מטעמה: לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. והכי טוב – תתחזו לאנשי ימין כשאתם עושים את זה (כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם מהשמאל).
גוגלאי, תנסה להיות יותר ענייני. במה זכרוני לא צדק?
אויבי ישראל מתפלצים מהיכולת של נתניהו לעשות למען ישראל: התקבל בכבוד מלכים ברוסיה, בסין, ביפן, בהודו, באפריקה ובשלל מדינות באירופה; בתקופתו התל"ג לנפש גדל ביותר מ100%, התמ"ג בשיא של כל הזמנים, יתרות המט"ח צמחו ב-300% ויותר, החוב הלאומי צנח לרמה הנמוכה ב-60% לעומת רמתו בתקופת קום המדינה, והאבטלה בשפל של כל הזמנים; בניית התשתיות, הכבישים, המחלפים, קווי הרכבת, נמלי הים, שדות התעופה, בתי החולים והערים החדשות בתקופתו, בשיא של כל הזמנים; בתקופתו יושם חינוך חינם לפעוטות שהוקפא 24 שנה; בתקופתו החלה להיבנות הרכבת התחתית בת"א ש-40 שנה מדברים עליה.
נתניהו – בתקופתו התיירות הנכנסת, מכירת המכוניות, וכמות הישראלים שטסים לחו"ל מצויה בשיא כל הזמנים; בתקופתו התקבלה ישראל לגוש מדינות ה-OECD. מה יעשו נגד יכולת כזאת? ינסו לחסל אותו אלקטורלית בכל טוקבק אפשרי – בחסות טוקבקיסטים שמתחזים לאוהבי ישראל.
גוגלאי:
אולמרט, רבין ופרס התקבלו בטרקליני אירופה הקלאסית לא פחות יפה מכפי שביבי מתקבל בהם, לא פחות!
בכל העולם המערבי התמ"ג נמצא במגמת עלייה כבר עשרות שנים, וכך גם בישראל. זה אומר שכמעט תמיד ראש הממשלה, לא משנה מי, יוכל לטעון ש-"בתקופתי הגענו לשיא בתמ"ג". ואכן אם נתבונן בנתונים נראה שכל אחד מראשי הממשלה בתולדות ישראל נהנה מ-"שיא בתמ"ג", חוץ משרון שסבל מהמיתון הכבד כתוצאה מהאינתיפאדה השנייה, התפוצצות בועת ההיי-טק העולמית שכמובן אינן תלויות בו (אלא אם אתה מאמץ את נרטיב השמאל הקיצוני לפיו שרון אחראי לאינתיפאדה השנייה). וגם שיעור האבטלה נמצא במגמת ירידה מאז הנתון הדו ספרתי של 1992 וגם אולמרט היה יכול להתהדר בתקופתו בשיא בשיעור ההשתתפות בכוח העובדה. ואפשר להמשיך, דבריך מלאים באוסף של אנקדוטות חסרות משמעות רבה במקרה הטוב, ונראה שאת חלקן אתה לא מבין (בייביסיטר חינם על חשבון משלם המסים לתינוקות בני 3 זו כמובן אג'נדה סוציאליסטית-שמאלנית מובהקת).
יתרה מזאת, מרבית האנקדוטות אינן משקפות בכלל עשייה קונקרטית של ביבי או מי משרי ממשלתו. מה בדיוק ביבי עשה כדי להוריד את שיעור האבטלה, חוץ מלהיכנע לשמאל הקיצוני ולבטל את תוכנית ויסקונסין המצוינת?
אויבי ישראל מנסים להחליש אותה והם עושים את זה גם בעזרת עורכי דין משוחדים, עיתונאים קנויים בכסף וגם בעזרת טוקבקיסטים בשכר. חבל שיש כל כך הרבה עיתונאים וטוקבקיסטים שתמורת בצע כסף מוכנים למכור את בני עמם לאינטרסים של אויביהם. בנימין נתניהו – היהודים אוהבי ישראל יודעים בדיוק מי מנסה להפיל אותך.
לצערי הימין גם לא מקיים את תפיסת העולם הקפיטלסטית שלו בהרבה תחומים , ע"ע המיסוי הגבוה להחריד שקיים על עצמאיים שאינם חברות , אינני מבין איך ביבי האולטרה קפיטליסט מאפשר את המצב הנוראי הזה, מצב המיסוי כיום מעודד בהרבה מצבים עסקים קטנים לא לצמוח – וחבל
נ.ב. אני כותב את הדברים למרות שבאירופה קיימות במספר מדינות מדיניות מס אכזרית הרבה יותר , אבל אילו מדינות שאפשר להתחלי ולראות את תהליך ההתמטטטות שלהם [צרפת לדגמה – גם ללא קשר למהגרים] . כ"כ אני עדיין חושב שביבי הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה כאן למעט בן גוריון
זה נקרא Crony Capitalism
כלומר – קפיטליזם ושוק חופשי ומקלטי מס והסדרי חובות רק עבור המקורבים לבוס, לכל השאר יש רגולציה, מיסים, תקנים, וועדים, פקחים, משגיחים וביקורות.
התשובה : פייגלין
ימנים לא כל כך חכמים נוהים אחרי מפלגות ימין קיקיוניות וקנאיות כמו זו של פייגלין, שזורק להם סיסמאות מנצנצות שלוכדות את ליבם הלא כל כך חכם, ובתוצאה הסופית מחלישות את הימין באיבוד קולות או בפיזור קולות.
רק תחשבו מה היה קורה אילו הקולות שנזרקו לבית היהודי או לכחלון היו הולכים לליכוד, לנתניהו. איזה כוח היה לו לשנות, במקום לראות את כחלון ואת שקד מטרפדים כל סיכוי לשינוי במערכות המשפט והתקשורת.
אז הנה קם לנו שמעון פרס חדש, מן הימין, פייגלין שמו, והוא, שניסה להרוס את הליכוד מבפנים בחתרנות בלתי נלאית, מנסה עכשיו לחתור תחת שלטון הימין ולהחליש אותו.
פעמיים איבד הימין את השלטון בגלל קנאות מטומטמת: כשהבאנו על עם ישראל את רבין במקום שמיר, ואת ברק במקום נתניהו. ככה קיבלנו את ערפאת ואת מלחמת אוסלו ואת האינתיפדה וביסוס רעיון החזרה לגבולות 1949.
ועכשיו אנחנו נאבד את השלטון לטובת השמאל בגלל חתרנים כמו פייגלין. אוי לאותו טמטום. רק חרם מלא ומושכל על פייגלין יוכל ללכד את שורות הימין, אבל אני חושש שיותר מדי נטולי בינה פוליטית ינהו אחרי פייגלין, כפי שנהו אחרי פרס, בזכות סיסמאות ריקות ואוטופיסטיות.
אמריקה קיימת רק באמריקה. קשה מאוד לייבא לפה תפישה כלכלית וחברתית שהשתרשה במשך מאות שנים, כאשר היהדות (המהווה את בסיס התרבותי והאידיאולוגי שלנו פה, לפחות ברוב חוגי הימין) היא לא ליברטריאנית, לא קפיטליסטית וממש לא דוגלת בחופש הפרט.
זה נכון חלקית
הפיצול בימין באמת גרם לעליית השמאל, אבל גם כשהליכוד היה 40 מנדטים בראשות שרון הוא ביצע מדיניות שמאל, ועד היום ממשלות נתניהו ממשיכות את מדיניות אוסלו של רבין. למה הליכוד ממשיכים לבחור בבנאדם חסר עמוד שידרה ורופס? שמיר הצליח להתמודד עם בוש האב שהיה עוין כמו אובמה. הוא לא מנע בניה ולא החריב בתים ולא עשה שום ויתורים
השיטה של הקרן לישראל חדשה: לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. והכי טוב – תתחזו לליכודניקים כשאתם עושים את זה, כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם עובדים בשביל השמאל. תתלהבו מיצחק שמיר, תחמיאו למנחם בגין – הם ממילא כבר לא רלוונטיים, העיקר שתשחירו את המועמד העכשווי להנהגת הליכוד.
כתבה מבולבת משהו…
בהתחלה המחבר מביא סיבה לכך שליכוד לא מקדם אג'נדה ימנית – חלק גדול מימין הוא בכלל לא כזה מבחינה כלכלית. הוא גם מסכים עם הטזה של תדמור שימין לא שולט.
אבל בהמשך הוא מתלונן על מפלגות שאומרות בדיוק זה ("ליכוד לא מקדם אג'נדה ימנית") וקורא להם "אנטי ריאליסטיים".
מה לא הבנתי?
דבריו של איפרגן מעניינים ואולי ניתן להפיק מהם לקחים, עם זאת, נראה שדווקא הוא מדמיין איזה הבדל בין ימין ושמאל שאינו קיים. בין אם ימין או שמאל בישראל, ההבדל הוא רק בפלשתיניזם. בעוד הימין האמתי אמור להתנער מהפלשתיניזם שוחר השמדתנו, "השמאל" הפך את אותו פלשתיניזם לדגל ולמהות קיומו. ליתר דיוק אפשר לתאר את הדיכוטומיה הפוליטית בישראל כתומכי פלשתיניזם או כמתנגדיו וזה בעצם כל ההבדל. בכל הנוגע למדיניות פנים, לענייני כלכלה, למממשלה גדולה או קטנה, אין כל הבדל, זולתי הבדלים בין אישים בתוך המחנות ובין המחנות.