תארו לכם שהאלוף בעל הפז"ם הארוך ביותר היה מתמנה באופן אוטומטי לרמטכ"ל. מופרך, נכון? אז למה בבית המשפט העליון זה פתאום הגיוני?
שרת המשפטים איילת שקד שוקלת לבטל את נוהל ה'סניוריטי' בבית המשפט העליון, והמערכת המשפטית נכנסה להיסטריה. בימים האחרונים אנו עדים לסדרת מאמרים ופרסומים שנועדו לגייס את דעת הקהל נגד המהלך של שקד ולהפעיל עליה לחץ ציבורי. מנצחת על הקמפיין לא אחרת מנשיאת העליון מרים נאור, שבשבוע שעבר שיגרה אל שקד מכתב חריף וחסר תקדים, ובו איום מרומז כלפי השרה שלפיו "כדי למנוע תקלות" מומלץ לה שתציית.
קשה למצוא טיעון מתקבל על הדעת התומך בעמדתה של נאור. למעשה, התגובה ההיסטרית של המערכת חושפת עד כמה חלולים הטיעונים הענייניים בעד מוסד הסניוריטי, הנשען רק על העובדה הביזארית שמשום מה כך נהגו בעבר; "מוסכמה חוקתית" הם קוראים לזה.
בפשטות, כלל הסניוריטי קובע כי הוועדה לבחירת שופטים אמורה למנות באופן אוטומטי, כחותמת גומי, את השופט הוותיק ביותר לנשיא בית המשפט העליון. למעשה, הוא שולל מהוועדה את היכולת להפעיל שיקול דעת ולמנות את המועמד בעל הכישורים ביותר. כל גוף שלטוני שהיה מבקש למנות לתפקיד בכיר על פי הוותק בלבד, היה צפוי לעתירה ולביקורת חריפה משופטי בג"ץ. הכלל הוא שלמשרה ציבורית יש למנות את המועמד בעל הכישורים הטובים ביותר, ואסור לוותר על שיקול הדעת ולמנות על פי כלל שרירותי גורף. מינויים לא מעטים בוטלו על ידי בית המשפט בשל הפרה של הכלל הזה.
חוק בתי המשפט קובע שנשיא בית המשפט העליון ימונה על ידי הוועדה לבחירת שופטים באותו אופן שבוחרים שופט. על השיקולים בבחירת שופטים ועל האיסור לכבול את הבחירה בהסכמה מוקדמת, כתב אהרן ברק עוד לפני שלושים שנה:
בבחירת שופט על ידי הוועדה… יש לבחור במועמד בעל הכישורים הטובים ביותר. הסכם מוקדם בעניין זה נוגד, לדעתי, את טובת הציבור, והוא בטל, בלא שיהא צורך להמתין עד להגשתו, הלכה למעשה.
מינוי על פי ותק הוא כל כך לא הגיוני, שרק גוף הפועל "בלי בג"ץ ובלי בצלם" יכול להרשות לעצמו לנהוג כך.
הוותק איננו הישג
תפקידיו של נשיא בית המשפט העליון כוללים על פי חוק אחריות ניהולית על בית המשפט העליון, ובהם סמכות לקביעת הרכבים, להסדרת כללי אתיקה, להשתתפות בנושאים ניהוליים עם שרת המשפטים, והמלצות על מינויים. העובדה שאדם התמנה למשרת שופט לפני כך וכך שנים וצבר ותק במערכת, איננה יכולה להעיד בשום צורה על כישוריו או יכולותיו למלא את תפקיד הנשיא באופן מיטבי.
האם שופט ותיק, שתיקים המונחים על שולחנו אינם מטופלים ושהוכיח חוסר יכולת בניהול זמנו ובניהול הלשכה שלו, זכאי להתמנות לנשיא רק בגלל הוותק שלו ולנהל את זמנם של 15 שופטים בכירים? האם כדאי, למשל, ששופט מהיר חמה שכישוריו הבין־אישיים אינם מהמשובחים, ישב בוועדה לבחירת שופטים עם פוליטיקאים משופשפים וינסה לנווט את ספינת בית המשפט ללא חיכוכים מיותרים? האם בחירה של אנשים כאלה רק בגלל ותק, תשפר את תפקודו או את מעמדו של בית המשפט העליון או להפך?
לא היינו מקבלים מציאות שבה האלוף בעל הפז"ם הארוך ביותר ממונה לרמטכ"ל, או שהניצב הוותיק ביותר מתמנה אוטומטית למפכ"ל.
למעשה, גם שופט ותיק מצטיין אינו בהכרח מתאים למשרת הנשיא. כתיבת פסקי דין וניהול מערכת המשפט הם שני מקצועות שונים בתכלית. ניסיון שיפוטי הוא ודאי יתרון, אבל איזו סיבה ישנה לכך שהוא יהפוך לשיקול הבלעדי?
במיוחד אסור לתת משקל לוותק כאשר מדובר במציאות שבה כמעט לא ניתן לפטר שופט. אין שום "הישג" בהישרדות לאורך שנים במערכת, כאשר לא ניתן להעביר אותך מתפקידך, ואף אינך מקבל משוב על תפקודך ועל עבודתך (בהיעדר ערכאת ערעור על שופטי העליון).
הנימוק היחידי שנשמע לטובת ה'סניוריטי' הוא שהותרת המינוי לשיקול דעתה של הוועדה לבחירת שופטים תגרום לפגיעה בעצמאותם של שופטי העליון, והם עלולים להטות את פסיקותיהם באופן שימצא חן בעיני נבחרי הציבור.
נראה שהחשש הזה איננו מטריד את כל מדינות העולם (חוץ מהודו) שבהן לא ממנים על פי הוותק, וברובן גם ניתן למנות כנשיא מועמד חיצוני שלא שימש קודם לכן כשופט בערכאה העליונה.
על השופט להיות עצמאי בפסיקותיו, ולפעול לפי מיטב מצפונו ושיקול דעתו. באותה מידה, גם חברי הוועדה לבחירת שופטים חייבים להיות עצמאים, ולהביא בחשבון את כל הנימוקים הרלוונטיים לפי מיטב מצפונם ושיקול דעתם. מינוי על פי הוותק פוגע גם בעצמאותם וגם בשיקול דעתם.
ישנה מידה לא מבוטלת של חוצפה בניסיון להשתלט – תוך איום בפנייה לבג"ץ – על שיקול הדעת של יושבת ראש הוועדה ועל יתר חברי הוועדה, שמייצגים את הבחירה הדמוקרטית.
אגב, גם הטענה העובדתית שלפיה נוהל ה'סניוריטי' מבטיח מינוי 'נקי' כביכול של נשיא בית המשפט העליון ומונע את הפוליטיזציה שלו, רחוקה מן האמת. מכיוון שקל מאוד לחשב מראש מי יהיו השופטים שיתמנו לנשיאים על פי ה'סניוריטי', בהתאם לגילם בעת המינוי, החישובים הללו אכן נעשים כבר בשלב בחירת השופטים לעליון ומשפיעים על המינויים. כך שנוהל ה'סניוריטי' מעוות למעשה את הבחירה הבסיסית על פי התאמתם של המועמדים לתפקיד השיפוט, ומערב שיקול זר של מינוי לנשיאות אי־אז בעתיד.
אין חדש תחת השמש
ונסיים באנקדוטה. נסו לנחש על מי נאמרו הדברים הבאים:
התופעה המדהימה במאבק שהתנהל בין שרת המשפטים לעליון היא שהציבור ניצב בפני עולם הפוך: הפוליטקאית, שרת המשפטים, נוהגת בצורה עניינית וללא דופי, ודווקא בית המשפט מנהל מאבק בעל אופי שאיננו שונה ממאבקים פוליטיים, והוא עושה זאת בכל הכיעור המאפיין מאבק כזה.
ובכן, השנה היא 2006, הכותב הוא פרופ' למשפטים בשם דניאל פרידמן, ושרת המשפטים המדוברת היא ציפי לבני, שנמנעה מלכנס את הועדה לבחירת שופטים על רקע אי־הסכמה בנוגע למינויה של רות גביזון. גם אז ההיסטריה גאתה, והשופט בדימוס יצחק זמיר פרסם מאמר נוקב נגד לבני תחת הכותרת "בלתי ראוי ובלתי חוקי", שהסתיים באזהרה שלפיה "יהיה זה ביזיון" אם שאלת התנהגותה של שרת המשפטים "תובא להכרעת בית המשפט".
ללמדך שזה באמת לא עניין של ימין ושמאל אלא של אליטה מנותקת, דורסנית ואנטי־דמוקרטית, הפועלת בכל הכיעור המאפיין מאבקים פוליטיים. ולא בפעם הראשונה.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה.
יש לחוקק בדחיפות מספר חוקים בקשר עם מינוי שופטים בכלל ושופטים בביה"מ העליון בפרט :
1. בחירה ומינוי שופטים, בכל הערכאות, בידי פוליטיקאים בלבד.
2. כנ"ל לגבי נשיאי כל ערכאה.
3. פיטורי שופטים ע"י פוליטיקאים (במקרים מאד קיצוניים וברוב מאוד גדול).
איך אתה מציע לחוקק משהו נגד מערכת המשפט הרקובה והמושחתת אם הנבלה כחלון מונע זאת? הוא מגן על שלטון הסמול מבג״צ.
אין לזה רוב בכנסת כי טיפשים הצביעו עבור כחלון ועבור ליברמן!
נגד אחיו של משה כחלון, קובי, יש חשדות כבדים מתקופת היותו חבר וראש הוועדה לתכנון ובניה בירושלים. בניגוד לאוסף המורשעים בראשות אולמרט, נגד קובי כחלון לא הוגש כתב אישום, עדיין. התיק העשיר מימיו במועצת העיר ירושלים (ימים שהעשירו את קובי מאוד מאוד) מחכה בפרקליטות ליום שבו משה כחלון ימצמץ. זו הסיבה שמשה כחלון שומר על ההגמוניה של בג״ץ. וזו הסיבה שהוא לא יזוז מטר, עד שאחיו יכנס לכלא.
הנה שיטה יותר טובה:
פוליטיקאי ימנה את השופטים השופטים אותו
למשל:
ביבי מינה את היועץ מנדבליט, את מפכ"ל המשטרה
ועכשיו הוא ימנה את השופטים במשפט שלו
זאת השיטה הכי טובה
היא גם תשפר משמעותית את סטטיסטיקת ההרשעות של אישי ציבור
א. מעשית, הועדה למינוי שופטים *כן* קובעת מי יהיה הנשיא העתידי; הרי הוותק בבית המשפט העליון, הסניוריטי המדובר, לא נצבר כבמטה קסם, אלא בכהונה בבית במשפט העליון, מרגע המינוי.
מנה שופט עליון צעיר דיו- ובבוא היום, כשצעיר השופטים המכהנים יפרוש בגיל 70, הוא יהיה הותיק ביותר ויתמנה לנשיא.
מנה שופט צעיר ממש- ותהיה לו כהונה ארוכה ומשמעותית
מנה שופט מבוגר מצעיר השופטים המכהנים- והבטחת שלעולם הוא לא יהיה הנשיא; בכל רגע עד הגיעו לגיל 70 יהיה וותיק ממנו.
ההפתעות היחידות הן אם שופט ותיק יפרוש או ייסרב להתמנות לנשיא- די נדיר.
פרט לכך, שרביט הנשיאות נמצא כבר בתרמיל השופט העליון החדש.
ב. לשיטת הסינוריטי יש יתרון מעשי אחד, בדומה לבחירת מלך לפי הבכורה למלוכה; אי עליה מחלוקת.
פותחים ליומן ורואים מי התמנה קודם.
כלומר, השופטים הנכבדים חוששים מויכוחים פנימיים.
שיטות עדיפות:
– הצבעה חשאית של השופטים (אפשר בסבבים, להפחית דילים ומחנאות)
– לפי חוק, לתת זאת בידי הועדה למינוי שופטים (בה ממילא יש לשופטים רוב)
השיטה הטובה ביותר לבחור נשיא לעלין
הדיון על נוהג הסיניוריטי חדש יחסית. במשך 60 שנה ראו בו את השיטה הטובה ביותר לבחירת נשיא, אבל כאשר רמון ופרידמן כיהנו כשרי משפטים הם ערערו עליו, כנראה בגלל איבה אישית לשופטת והנשיאה דורית ביניש. בעת הויכוח אז (לפני כעשור), פורסם ב"הארץ" מאמר של פרופ' שלמה אבינרי עם טיעונים דומים לאלה של שמחה רוטמן כאן. אני השבתי לו במאמר משלי, ואני מביא אותו כאן לידיעת הקוראים.
תלות או אי תלות (3 בספטמבר 2007)
לדברי פרופ' שלמה אבינרי ("מחלוקת על כוח ועוצמה", "הארץ", 29.8), מי שהיה מציע שלתפקיד הרמטכ"ל ימונה אוטומטית בעל הוותק הרב ביותר מבין אלופי צה"ל ויכהן עד גיל 70 – היה נחשב לאדם לא רציני. מכאן הוא מסיק, כי שיטת הבחירה של הוותיק בשופטי בית המשפט העליון לנשיא – ה"סניוריטי" – פגומה.
אלא שפגום דווקא היסק זה של אבינרי, המתעלם מההבדל בין פיקוד על הצבא לבין בית המשפט העליון. הצבא הוא כלי לביצוע מדיניות הממשלה, וכל פעולה שלו תלויה בהחלטותיה. בראשו צריך לעמוד מי שהממשלה מחליטה שהוא מתאים לביצוע מדיניותה. ייתכן שגם תחרות על קידום בין מפקדיו תעודד שיפור התוצאות. מנגד, התנאי להצלחת בית המשפט העליון ולאמון הציבור בו – הפוך: אי תלות מוחלטת בהחלטות הממשלה והעדר תחרות על קידום בין שופטיו.
שופטי העליון הם קבוצה מגוונת, ולמרות זאת במשך כ-60 שנה לא נדונה התאמתו של השופט ש"תורו הגיע" בהיותו הוותיק ביותר, אלא הוא נבחר לנשיא. ההנחה, שמי שראוי להיות שופט עליון יכול גם להיות נשיא העליון, התגלתה כמוצדקת. נכון, לוועדה לבחירת שופטים הבוחרת שופט לבית המשפט העליון יש השפעה על זהות השופט ש"תורו יגיע" בעתיד; אך דורית ביניש נבחרה לעליון 12 שנה קודם שנבחרה לנשיאה, וב-12 שנה יכולות לקרות הפתעות.
שיטת ה"סניוריטי" מבטיחה, שמרגע שאדם נבחר למועדון האקסקלוסיווי הזה של בית המשפט העליון שוב אין הוא עומד לשום בחירה, אין עליו מוראו של איש, הוא אינו צריך לשאוף לרצות איש ואינו עומד בשום תחרות עם עמיתיו. מהרגע הזה קיימים רק השופט שנבחר לעליון והחוק, והאופן שהוא מבין את החוק.
השיטה גם מונעת את הסכנה, ששופט ישקול איך פסיקה שלו עשויה להשפיע על עמדת כל אחד ואחד מהחברים בוועדה לבחירת הנשיא הבא, אם הוא רואה את עצמו מועמד לתפקיד. קשה להפריז בחשיבות השחרור המוחלט מן האינטרס בקידום אישי, הקיים בשיטה הנוכחית. זה לא היה המצב, אילו היתה המשרה פתוחה להתמודדות. גם היחסים בין השופטים בעליון היו שונים מאלה המוכרים לנו, אם כמה מהם היו מתמודדים על התפקיד הרם.
בשיטת ה"סניוריטי" אולי אנו מוותרים על "האדם הראוי ביותר" (לדעת מי?) לטובת "אדם ראוי", אך מרוויחים אי תלות מוחלטת של שופטי העליון בבוחרי הנשיא הבא, יהיו אשר יהיו, ואווירה רגועה ולא תחרותית בתוך המוסד החשוב הזה: כולו קודש לעשיית דין וצדק ולא לקידום אישי.
שיטת ה"סניוריטי" חשופה להתנגדות של פוליטיקאים. יש בהם הרוצים להפעיל השפעה ולייצג אינטרס. זה עיסוקם, וזאת זכות קיומם. איתרע המזל, וחיים רמון היה שר המשפטים וראש הוועדה לבחירת שופטים בתום כהונת הנשיא אהרן ברק, ומי כרמון יוותר על "הטבעת חותם"? ואכן, רמון אמר שאינו חייב להחליט לפי ה"סניוריטי".
אך רמון הוחלף במאיר שטרית, ושטרית המשיך במסורת ה"סניוריטי" ותמך בביניש ש"תורה הגיע". דניאל פרידמן, שהחליף את שטרית לאחר שביניש כבר כיהנה כנשיאה, העז לומר, ש"אין להעביר את ביניש מכהונתה, אולם אם לא היתה מתחילה לכהן כנשיאת העליון, היה עומד על כך שתבוטל שיטת ה'סניוריטי'". לכהונת נשיא העליון יש לבחור, לדברי פרידמן, את האדם המתאים ביותר מבין המועמדים (ופרידמן ואבינרי יודעים, כמובן, איך עושים זאת: "ועדת מינויים כזאת או אחרת", כותב אבינרי, בלי להסמיק).
אבינרי מטעה כשהוא כותב, ש"מכל הנושאים השנויים במחלוקת בין שר המשפטים לבין נשיאת בית המשפט העליון, עניין המינוי האוטומטי לפי ותק מבליט… כי המחלוקת ביניהם היא ביסודו של דבר מחלוקת על כוח ועוצמה". המחלוקת היא על תלות או אי תלות של מערכת המשפט. המחלוקת היא בשאלה, אם שר המשפטים והממשלה יפעילו כוח ועוצמה להשפיע על זהות נשיא העליון (אולי גם יעשו אתו איזה דיל לשם כך), או יעדיפו את האינטרס הציבורי של אי תלות הנשיא ומערכת המשפט, ויימנעו מכך.
א. אין על שופטי העליון מוראו של איש? זו בדיוק הבעייה. ומה שחמור מכך, הוא שהם מטילים את מוראם על כל המדינה ומשתקים אותה. אבל הרי זו בעצם המטרה מבחינתך.
ב."שופטי בית המשפט העליון הם קבוצה מגוונת." אתה צריך לעשות סטנד אפ. באמת. גם אם תתקל בקשיים בקריירה החדשה הזאת, ברור שביצועיך לא יהיו גרועים יותר מן היכולות שאתה מפגין בעריכת עיתונך הנתעב.
מערכת המשפט היא היחידה בה אין לציבור שום השפעה, אבל התלות שלו בה מוחלטת. לא מפתיע שהשופטים מנצלים לרעה את כוחם. בסה"כ מדובר באנשים רגילים. משכילים, אינטליגנטים, אבל אנשים.
אם עמוס שוקן קורא מאמרים באתר ומגיב, זה מעיד על איכותו של האתר ועל כך שגם אנשי שמאל נכנסים וקוראים כי מדובר באתר רציני ומכובד. ועל כך מגיע שאפו לאתר מידה.
היי עמוס,
כל הכבוד שאתה טורח להגיב, ועוד בשמך. (בתקווה שזה אכן אתה?) זה ראוי להערכה רבה.
לגופם של דברים. הציבור מתעב את בג"ץ, ובכל סקר שנערך עולה כי הציבור מרגיש שבג"ץ פועל כנטע זר. יש פסיקות מקוממות שניתן לתרצם בננימוק ההגיוני ש: "השופטים מבינים בחוק, ויש דברים ו/או עובדות שהציבור הכללי פשוט לא מבין בהם". אך יש פסיקות מקוממות במיוחד, שהדרך היחידה לתרצן או להסבירן היא – ככל הנראה ובלית ברירה אחרת- האג'נדה הפרטית של השופט.
אני מסכים שפוליטיקאים נוטים לנפח פסיקות שלא מוצאות חן בעיניהם, ובמיוחד להסתיר את העובדה שלעיתים כל מה שבג"ץ דורש זה את שינוי החוק- דבר שהם אינם מסוגלים או יכולים/ רוצים לעשות.
ואגב.
אם אנחנו כבר מדברים על פסיקות מקוממות במיוחד על סף המטריפות, אשתף אותך בדוגמא נאה:
בזמנו הוכח כי אורי לופוליאנסקי קיבל כספים לעמותת יד שרה, במקביל לכך שכיהן כראש עיריית יושלים.
ישבו חכמי בג"ץ, טרו ודנו: איפה יש פה שוחד? איזה רווח אישי גרף מר לופוליאנסקי מכך שיד שרה בראשותו קיבל תרומה?
ופה הגיע הפלפול המבריק הבא:
היות שיד שרה התחזקה כלכלית בעקבות התרומה, קיבל מר לופוליאנסקי יחס טוב יותר ממנהיג הציבור החרדי דאז, הרב אלישיב זצ"ל, אחלה טובת הנאה, לא?…
מה זה אם לא אג'נדה מרושעת?
בית המשפט העליון והשמאל בכלל לא צריכים לנמק מאומה, די שיאשימו אותנו בפשיזם, סכנה לדמוקרטיה וסכנה לשלטון החוק והם פטורים מנימוקים והתמודדות עם טענות של הימין.
לרמי כהן:
הטענה שלך שהשופטים "מטילים מוראם על כל המדינה ומשתקים אותה" אינה נכונה. תפקידו של בית הדין הגבוה לצדק הוא לדון בעתירות של עותרים שטוענים שהמדינה פועלת בניגוד לחוק. בניגוד לאיזה חוק? חוק שהכנסת חוקקה. מה שקורה הוא שהכנסת מחוקקת חוקים, אחר כך הממשלה רוצה לפעול בדרך שמנוגדת לחוק, ואין ברירה, אם אנחנו רוצים שחוקי הכנסת יחייבו, בג"ץ צריך לעצור פעולות של המדינה שמנוגדות לחוק. בשביל זה קיים בג"ץ.
מי שבג"ץ מפריע לו, יכול בחקיקה פשוטה לבטל את בג"ץ. מי שפסילת חוק ע"י בג"ץ מפריעה לו, (נניח חוק בקשר לאפריקאים שהסתננו לישראל), מפני שבג"ץ קבע שהוא מנוגד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (שחוקק, אגב, תחת ממשלת ליכוד), ולכן אין לו תוקף, יכול פשוט לבטל בחקיקה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולמנוע שחקיקה של הכנסת תהיה כפופה לביקורת שיפוטית. אבל אם הכנסת חוקקה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אי אפשר אחר כך לבוא בטענות לבג"ץ שפועל בדיוק כפי שהחוק הזה הטיל עליו לפעול.
למרבה הצער זה בדיוק מה שהפוליטיקאים עושים. הם מחוקקים חוקים ומצפים, בצדק, שבג"ץ יפסוק על פיהם, אבל אז הם לא עומדים בלחצים פוליטיים ומחוקקים חוקים (כמו חוק ההסדרה) שהם יודעים שאין להם קיום תחת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכאשר בג"ץ יפסוק שהוא אכן בלתי חוקי, הוא, ולא הפוליטקאים יחטוף את כל הקללות.
נכון, כבוד האדם וחירותו נחקק לפני 25 שנה, בתקופת ממשלתו של יצחק שמיר. אני חושב שהוא פאר החקיקה של כנסות ישראל לדורותיהם, כי מה יותר יפה מלומר שהאדם ראוי לכבוד ולחירות? לאיילת שקד, כעבור 25 שנה, החוק הזה מפריע. אין בעיה, שתעביר חוק לביטולו. אבל אם הוא קיים, שלא תבוא בטענות לבג"ץ שפוסק על פיו.
ולדני:
לא נכון שאין לציבור שום השפעה על מערכת המשפט. כל השופטים, למעט העליונים, נבחרים ברוב רגיל על ידי ועדה של 9 נשים וגברים. בועדה חברים 3 שופטים עליונים, שר/ת המשפטים, שר או שרה נוסף/ת (כלומר נציגי הממשלה), שני ח"כים, שפעם היו מן הקואליציה והאופוזיציה כפי שראוי בדמוקרטיה, אבל כבר כמה סבבים אלה רק חברי כנסת מן הקואליציה, ושני נציגי לשכת עורכי הדין. ברוב רגיל אפשר לבחור את כל השופטים במערכת המשפט, למעט את השופטים העליונים, ולהתעלם מעמדות העליונים החברים בועדה.
לעומת בחירת שופטים לערכאות הנמוכות, בבחירת שופט/ת עליון/ה צריך רוב של 7 חברים בועדה, כלומר דרושה תמיכה של לפחות שופט עליון אחד. השיטה הזאת מביאה לכך שבדרך כלל שר/ת המשפטים והנשיא/ה צריכים להגיע להסכמות, וכמו בכל דיון כזה תמיד מגיעים לפשרות. כלומר זאת אינה החלטה חד צדדית של אף צד, וכל תהליכי הבחירה במשך כבר לא מעט שנים היו תהליכים של פשרות. כלומר להרבה נציגי ציבור יש כאן השפעה ממשית.
אל תיתמם, בית המשפט העליון אינו מרגיש את עצמו כפוף לחוק הכנסת, ולכן לעיתים פסיקותיו מעקרות חוקים מתוכנם, בכל מיני אמתלאות שונות ומשונות.
דוגמא טובה לכך היא עיקור חוק יחסי ממון, המגדיר בצורה ברורה כיצד יחולק רכוש בין מתגרשים, באמצעות "חזקת השיתוף", לפיה, השופט הוא זה שיחליט איזה חלק מהרכוש "הפך להיות משותף" במהלך הנישואין, גם אם לאחד הצדדים לא היתה כוונה כלל לשתפו.
בית המשפט הגדיל את "זכות העמידה" לצדדים שכלל לא נפגעים מהחלטות מנהליות, ונתן להם לעתוא עתירות ודוחף אפו לתחומים מיקצועיים לא לו ושהוא חסר בכל הבנה מיקצועית בהם. דוגמא טובה לכך הוא התערבותו בענין מתווה הגז, ולאחרונה בנושא סילוק מיכל האמוניה, כך נגרמים למשך נזקים של מיליארדים.
בית המשפט העליון לא בא בידים נקיות לשולחן – ישנן בעיות גדולות של ניהול כושל במערכת המשפט שמתבטאות בעינויי דין קשים במשפט הפלילי ובמיוחד במשפט האזרחי, וגם בגץ לא מהיעילים, והוא מעיז להלין על סידרי הממשל של רשויות אחרות
הכל הצגה: איילת שקד ומרים נאור מתואמות. שתיהן עמלות לבצר את מעמדו של השמאל במערכת עוקפת הדמוקרטיה של בית המשפט העליון: האחת משחקת את תפקיד השוטר הטוב והשנייה משחקת את תפקיד השוטר הרע. הבעיה העיקרית בבית המשפט העליון היא לא שיטת הסניוריטי אלא שיטת חבר-מביא-חבר והעיסוק במחלוקת-כביכול בין שקד לנאור בנושא הסניוריטי נועד להסיט את תשומת הלב מהעובדה שגם נאור וגם שקד פועלות לקידום ההטיה השמאלית במערכת המשפט:
http://rotter.net/forum/gil/23395.shtml
http://rotter.net/forum/scoops1/371219.shtml
נשיאת ביהמ"ש העליון מאיימת בבג״ץ על… שרת המשפטים
ויכוח התגלע בין שרת המשפטים לבין נשיאת העליון. מרים נאור להוטה מאד, עד כדי אובססיה, לגרום לכך שבית המשפט העליון ימשיך וישבט את עצמו, כדרכו מימים ימימה. לשם כך יש לעשות הכול על מנת שגב' חיות תחליף אותה ולא שיסתנן אורח לא קרוא למעלות הקדושים והטהורים. לקודש הקודשים של… הדמוקרטיה, על פי גירסת נאור… שהרי הילת המלאכים מעל לראשה. על כן הגישה נאור אולטימטום לשרת המשפטים. יש לכנס את הוועדה למינוי שופטים עכשיו. למעשה היא אומרת לאיילת שקד ולנו, לכולנו, סניוריטי בביהמ"ש העליון- נכון ומוצדק. וכך יהיה. ומדוע? כי הרי 'אלוהים לשלטון בחרתנו'…
ויש גם איום מוסווה בדבריה של נאור, אם שרת המשפטים לא תיענה לבקשתה ולא תכנס את הוועדה, ואחד מארגוני השמאל יעתור לבג"צ נגד השרה הסוררת, הבג"צ יפסוק נגדה באמצעות צו שיפוטי…
לשפשף את העיניים ולא להאמין. ארגוני השמאל מצויים בכיסה של נאור? ואנחנו לא ידענו? ולתומנו סברנו שכל פסיקותיה של נאור למשל רק למשל, לגבי אסונם של השקופים בדרום תל אביב נבעו משיקולים ענייניים…
לתוך הוויכוח הזה נכנסה התנועה למשילות ולדמוקרטיה. התנועה טוענת שלנשיאת ביהמ"ש העליון אין כל סמכות להורות למזכיר הוועדה לבחירת שופטים לכנס את הוועדה: "עיינו בחוק יסוד השפיטה, בחוק בתי המשפט ובכללי השפיטה, ולא מצאנו כל מקור לסמכותך להנחות את מזכיר הוועדה"
טוב תעשה שרת המשפטים אם תפעל עתה לשבירת המונופול הדיקטטורי והאלטרואיסטי, של בחירת הנשיאות לפי וותק, בחירת השופטים הפורשים, כולם, תיעשה אך ורק על ידי הוועדה שתתכנס בתום כהונתה של נאור. נגמר עידן המשילות האוטומטית של ביהמ"ש העליון, עפ"י הסניוריטי, שעבר זמנו ובטל קרבנו.
ההתנהגות של מרים נאור בחודשים האחרונים רק מוכיחים עד כמה גרועה השיטה של בחירת נשיא לבית המשפט העליון על-פי הוותק. התנהגותה הנלוזה, הבריונות, האלימות שהיא מפגינה כלפי שרת המשפטים כבר מזמן חצו כל קו אדום (לא שכחנו את הביטוי "אקדח על השולחן" שכתבה לשקד בסבב הקודם של החוצפה שלה). היא לא משתינה מהמקפצה אלא ממש מח… משם.
פשוט ביזיון. והכי גרוע? שיש חותמות גומי פחדניות אוטומטיות בקואליציה ובממשלה. כנראה שרים וח"כים שיש להם ממה לחשוש… פן יחוסלו פוליטית.
ההתנהגות של נאור ביחד עם ההתנהגות של דינה זילבר היום מקרבים את סופה של הדמוקרטיה בישראל. לצערי הרב. כי כשהמטוטלת נוטה חזק לצד אחד, היא צוברת תנופה כדי לנטות לצד ההפוך.
המצב מאוד מסוכן.
"והכי גרוע? שיש חותמות גומי פחדניות אוטומטיות בקואליציה ובממשלה. כנראה שרים וח"כים שיש להם ממה לחשוש… פן יחוסלו פוליטית."
עיין ערך משה כחלון.
פרצוף והבעה
הנושא כמעט חסר חשיבות מעשית (למעט גינוני כבוד של נשיא בית המשפט). ישנה מערכת אדמיניסטרטיבית שעוזרת בשיבוץ צוותים לדיונים.
צריך להזכיר שבדמוקרטיה היוונית המקורית, נבחרו בהצבעה *כמה* מועמדים ראויים לכל תפקיד, ואילו הגרלה בין הנבחרים שימשה לבחירת בעל התפקיד. זה היה מקטין את החיכוכים בין המועמדים שלא זכו ותומכיהם לבין המועמד שזכה.
אין שום חשיבות מי יהיה הנשיא, ולכן שיטה שרירותית כלשהי שתקטין חיכוכים, כדוגמת שיטת הסניוריטי, לא רעה בכלל.
יש שיטה והיא עובדת
יותר מזה, השיטה מביאה ליציבות.
כולם יודעים מי יהיה הנשיא הבא ואין מאבקי כוח בין השופטים.
אם עדיין רוצים לשנות זה צריך להיעשות
בצורה נכונה ומסודרת
ולא על ידי הפעלת לחץ ברגע האחרון.
כל זה כמובן מבלי להפחית כהוא זה
מהנזק העצום שהאדון ברק גרם למערכת.
דחוף לשנות
יש התעלמות בוטה בכתבה מסוגיה מאוד חשובה שאותה הזכיר "נתנייתי" בתגובתו:
שיטת הסניוריטי קובעת שמי שמונה צעיר מאוד לבית המשפט העליון יהיה גם הנשיא, כי הוא יהיה בבוא הזמן הכי ותיק. דוגמא טובה לכך היא השופט עמית, שהוא עילוי משפטי, והתקדם התקדמות מטאורית מבית המשפט השלום למחוזי ומשם לעליון.
שופטים שמונו צעירים לבית המשפט העליון חזקה עליהם שהם מוכשרים מאוד וראויים, ולכן יש להם יתרון על חבריהם שלקח להם שנים רבות יותר להגיע למינוי הנכסף לעליון.
ניסו, הטענה שלי היתה שונה; שגם בשיטה הקיימת, הועדה למינוי שופטים בעצם ממנה את הנשיא העתידי.
רק שמטבען של התחייבויות עתידיות:
– ייתכן ועד רגע המינוי לנשיא המצב ישתנה (נניח, שועדה שמאלית תמנה כוכב שמאלי, שיתמנה לנשיא בזמן ועדת מינוי ימנית)
– יתכן ויתגלה מידע נוסף על המועמד וחבריו; הרי תפקיד נשיא בית המשפט העליון שונה מתפקיד שופט. באנלוגיה, יתכן שאדם יהיה מ"פ מבריק ומפקד אוגדה בינוני, ולהיפך.
כך שסה"כ איני תומך בשיטה הקיימת.
כי חברי כנסת ושרים הם הטובים בתחומם?
אוסף של אפסים, עבריינים, מועלים בכספים ובאימון, סרסורים, שקרנים שמזמן איבדו את הבושה –
הם אלה שימנו שופטים?
והשופטים יהיו בני ערובה של סרסורי זונות וסוחרי סמים?
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!
http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
****************************
פרופ' מאוטנר: בג"צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml
גילוי נאות, אני אוהב את עו"ד שמחה דן רוטמן.
אנו נפגשים אחת לשנה לפגישה קצרה אבל מהרגע הראשון התרשמתי שהוא חריף מאוד!
עד כאן החנופה.
עכשיו לעניין. איני משפטן ולבטח לא שלוח של אף אחד אבל אני יודע להסיק דבר מדבר ולעתים להסיק דבר מהיפוכו…
שרת המשפטים עושה שמניות באוויר לדחות את מינויה של כבוד השופטת אסתר חיות לנשיאה הבאה של בית המשפט העליון.
ראשית, עלי לומר שאני ממש שמח שתהיה נשיאה שלישית לעליון בתוך פחות מחמש שנים.
שנית, אם המצב לא מקולקל למה לשנות ולהסתכן?
האם אנו באמת רוצים לאפשר לאנס, רמאי, גנב, מקבל שוחד להחליט מי יהיה הנשיא של בית המשפט העליון?
הנה הפוליטיקאיים שהיו חברי כנסת ואף שרים שהואשמו בפלילים והורשעו:-
קצב, אולמרט, הירשנזון, דרעי, בנזרי, הנגבי וזו רשימה מצומצמת!!
אז אולי כדאי להסיר את הפרגוד מאחורי תעלוליה של השרה שקד?!
במהלך 2018 (עוד יותר מ9 חודשים) יפרשו 2 מהשופטים המכהנים במרץ יפרש כבוד השופט יורם דנציגר ובאוגוסט (בעוד 14 חודשים) יפרוש לגמלאות כבוד השופט אורי שוהם.
השרה שקד רוצה לדון בזהות השופטים שיחליפו אותם כבר עתה אך לא מוכנה לאשר בישיבה הקרובה את מינוי חיות לנשיאה.
ברי לכולם שלא תמצא שיטה חליפית בתוך 3 החודשים עד למועד הפרישה של כבוד הנשיאה נאור ואם תמצא (מעט הגרלה) לא תצליח למצוא נשיא ראוי בתוך 90 ימים.
מכאן שהשרה שקד מנסה לזרות חול בעיניכם.
מטרתה להכריח את הנשיאה נאור להסכים למועמדים של השרה.
שמחה ידידי, נפגש בכנס הבא.
התבלבלת ושכחת לספר על מושחתי מערכת המשפט וכיצד חבריהם מגינים עליהם. רות דוד וחבריה פרחו מראשך?
האמת שכשאתה אומר את זה, זה נשמע הגיוני. למה צריך "לאפשר לאנס, רמאי, גנב, מקבל שוחד" לבחור שופטים? ויותר מזה, למה לתת לו בכלל לקבל החלטות?
נראה לי יותר הגיוני שיהיה מישהו אחר שמקבל החלטות בשבילי ושאני לא יכול לבחור אותו שהרי ממילא הבחירה שלי מתבררת כאנסים רמאים וגנבים.
שמעת על שיטה כזו פעם? אולי שווה לבדוק.
הותק איננו הישג, גם היותו ימני שמרני איננו הישג, והמבין יבין.
אז די עם הפופליסטיות הזולה.
הויכוח הוא על הזמן הנותר לכהונתה של המיועדת אסתר חיוט.
לפי חוק שעבר בכנסת ביוזמת השר פרופ' פרידמן, נקבע ששופט לא יתמנה לנשיא אם לא נותר שלוש שנים לפחות לכהונתו. השופט גרוניס, אשר חסרו לו 45 יום למלוא יתרת שלוש השנים, מונה לנשיא בעזרת חוק פרטי המאפשר את בחירתו.
אם המקרה היה גם עכשיו דומה אני בטוח שהיו מאפשרים לשופטת חיות שלוש שנים של כהונה כנשיא, ומגיעים להסכם, שקד ונאור.
אך לשופטת חיוט, עד מאה ועשרים, יש עוד כשמונה שנים לצאת לגמלאות. ואף אחד לא רוצה לראות אותה כל כך הרבה זמן בתפקיד נשיא העליון.
בקיצור, חגיגה של צביעות. ולמה לשקד לא היה האומץ ללכת 'עד הסוף' ?
למה בכלל הימין לא מקבל כח מהעם שבחר בו לשלטון וממשיך לחשוש מהאליטה השמאלנית השולטת עדיין ביותר מדי מערכות?
סימני השאלה נותרים ללא מענה
שופטי בית המשפט העליון מאז הקמתו – אנשים מורמים מעל החוק, ע"י עצמם.
לא ראיתי קבוצה כה גדולה של אנשים דו פרצופיים כמו שופטי העליון! מאז החלטת שרת המשפטים לערוך דיון בעניין ה"סניוריטי" (המבוגר שבין שופטי העליון יתמנה לנשיא ביהמ"ש העליון) – שזו היא החלטה פנימית של שופטי העליון, בינם לבין עצמם ושאינה מעוגנת בחוק!!! (זכרו את חיים רמון וסופו) השופטים בעליון בהנהגת הנשיאה נאור מפזרים שקרים כאילו ואם הדבר ישונה, יבולע לנו הציבור.
אז למה הם דו פרצופיים? ובכן, אותנו פשוטי העם, הם שלחו כבר בשנים 1949/50 בלא מעט פסקי דין והוסיפו עליהם פסקי דין דומים ואמרו לנו:
1. בג"ץ בז'רנו (1949), נקבע: על הרשות חל עיקרון חוקיות המנהל ולכן היא צריכה להסתמך על חוק.
2. בג"ץ שייב (1950), נקבע: הרשות המבצעת מוסמכת לפעול רק אם החוק מקנה לה את הסמכות, ללא הסמכות – פעולת הרשות המנהלית אינה תקפה.
3. בג"ץ חית נ' עיריית חיפה (1951), נקבע: עירייה זה גוף משפטי שנוצר ע"י החוק ושאין לו קיום אלא עפ"י החוק.
4. בג"ץ איגוד העיתונאים נ' רשות השידור, נקבע: העיקרון הכללי הוא כי כל רשות חייבת לפעול בתוך דלת אמותיה של המטרה שלשמה הקנה לה החוק את הסמכות הנתונה.
מבדיקה שערכתי, מצאתי שבית המשפט העליון שייך לרשות השופטת במדינת ישראל.
אז איך פתאום יכולה רשות – בית המשפט העליון שלא לפעול על פי חוק???