במהלך ערעורו של אלאור אזריה הוצפו החולשות המהותיות של התביעה ופגמים עמוקים שעלו במשפט. המסקנה ברורה: מבחינה משפטית יש לזכות את אלאור אזריה
שלב הערעור במשפטו של אלאור אזריה הסתיים בהצעת השופטים להליך גישור. הסנגור יורם שפטל הסכים, אך התובע נדב ויסמן סרב. לבקשת השופטים התערב הפצ"ר ונערכה פגישה אחת בין הסנגוריה לתביעה, אך כצפוי היא הסתיימה בלא כלום. כעת ממתינים הצדדים להחלטה בערעור.
בהחלטת השופטים נכתב כך: "הצענו לצדדים… לנסות לבוא בדברים, תוך שלנגד עינינו מונחים השיקולים הנוגעים לעניין בהיבט האינטרס הציבורי והצבאי". משפט זה חושף נקודה בלתי-נסבלת במשפט אזריה, קרי, את השיקולים החיצוניים שחדרו אליו למן הרגע הראשון. ברור שלמשפט יש השלכות רבות על הציבור והצבא, ובכל זאת, האינטרס של השופטים איננו הצבא, הציבור, או היחסים הבינלאומיים של ישראל. האינטרס היחיד הוא הצדק, כפי שהוא מוגדר בחוק ובמשפט.
במאמרים שפורסמו ב'מידה' תוארו בהרחבה כשלי המשפט והכרעת-הדין המרשיעה בסעיפי הריגה והתנהגות שאינה הולמת. טיפולנו בתיק אזריה התמקד בבחינה משפטית של העובדות והעדויות. שאלנו את עצמנו שאלה משפטית בסיסית: האם התביעה הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר שאזריה הרג את המחבל מתוך נקמה? בחינת העובדות והעדויות העלתה שלא. החורים בהרשעה היו גדולים ומטרידים ביותר.
כעת מסתבר שבשלב הערעור העלו השופטים היושבים בדין טענות משפטיות חשובות, הן כאלו שהופיעו ב'מידה' והן חדשות, ביחס לפגמים העמוקים שנפלו בהרשעתו של אזריה. כך מתבסס עוד יותר הספק הגדול ביחס למניע פעולותיו של אלאור אזריה – ספק שאמור למנוע הרשעה במשפט צדק. לא נלאה מלהזכיר: ספק סביר – זה כל מה שצריך כדי לזכות נאשם.
הטיית האמת
כדי להסביר את משפט אזריה, אנו חייבים להתמודד עם בעיה תודעתית כפולה.
הבעיה הראשונה היא סרטון 'בצלם', שנצרב בתודעה כמעין הוצאה להורג. אבל חייבים להבין שהסרטון, גם אם הוא קשה רגשית, אינו עדות מספקת. השאלה הרלוונטית מבחינה משפטית היא מה גרם לאזריה לירות במחבל. הסרטון מוכיח היטב שאזריה ירה, אך זו עובדה שלא הייתה בספק. במשפט שואלים מה גרם לו לירות, ועל השאלה הזו הסרטון לא יכול לענות, אלא רק בחינת המכלול הרחב והעמוס של עדויות וסרטונים נוספים.
שנית, חייבים להכיר בכך שהגעה לאמת במקרה הזה היא בעייתית באופן יוצא דופן, בשל הזיהום העמוק שהמשפט סובל ממנו. ניתן לכך מספר דוגמאות, שעמדנו עליהן בפרוטרוט בעבר: דובר צה"ל הוציא הודעה מרשיעה נגד אזריה, עוד לפני שהחלה חקירת מצ"ח; התחקיר המבצעי נערך על-ידי המ"פ, שיש לו אינטרס מובהק, וללא תשאול אזריה; לחיילים שנחקרו הראו את סרטון בצלם, שכלל את הכיתוב "חייל מוציא להורג פלסטיני". חלק מהחיילים והמ"פ נלחצו לשנות את גרסתם לרעת אזריה תוך כדי החקירה (נדגים בהמשך). וכמובן, כל החיילים תודרכו על-ידי קציניהם נגד אזריה – חלקם עוד לפני שנחקרו.
איננו מאחלים לאף אדם לעמוד בפני מערכת היררכית-פיקודית שפועלת בצורה כזו. קשה מאוד לקוות לצדק בתנאים כאלה, ולבו של כל אדם ליברלי חייב להתרעם על התנהלות כזו.
בכל זאת, למרות שני הקשיים המהותיים הללו, ככל שההליך המשפטי מתקדם, מתברר כי גרסתו של אזריה מתיישבת היטב עם המצב האובייקטיבי של הזירה ועם עדויות של רבים שהיו בה. לעומת זאת, גרסת הנקמה המיוחסת לו מלאה חורים וסתירות, והעדויות המרכזיות שלה חסרות אמינות מספקת לצורך הרשעה. לפחות למען הצדק הציבורי, חובתנו להראות את הדברים.
מיתוס המחבל המנוטרל
המיתוס השקרי ביותר בסיקור אירוע הירי בחברון הוא שאזריה ירה במחבל שהיה "מנוטרל" במשך 11 דקות. "מנוטרל" משמעו – שלא נשקפת ממנו כל סכנה. אכן, פגיעה באדם שלא נשקפת ממנו סכנה היא פשע. אבל האם זה המקרה?
אלו הן העובדות. בסביבות השעה 8:22 הותקפו חיילי צה"ל בסכינים וירו במחבלים. החייל שנפצע בפיגוע ניסה לוודא הריגה במחבל שאזריה יירה בו מאוחר יותר, אך נתקל במעצור. זמן קצר מאוד לאחר מכן הגיע כוח כוננות בפיקוד מ"מ. הקצין הרחיק את הסכין מהמחבל הראשון, ניגש למחבל השני, הרחיק את הסכין, הפך אותו, זיהה את המעיל המנופח והזהיר ממטען. כך הוא העיד במצ"ח ובמשפט:
התעסקנו בטיפול בפצוע א.ו. תוך חשש למטען על המחבלים, במיוחד על המחבל השני, מכיוון שהיה עליו מעיל שיצר צורת גוף גדולה מהרגיל… צעקתי לכוחות ההצלה להזמין מישהו שיוודא, ישלול שיש מטען על המחבלים, וחזרתי להתעסק בבידוד השטח.
המ"מ לא שלל מטען, אלא להפך, הוא נתן הוראה לזמן מישהו ש"יזכה" את המחבל, ופקד על סמל א' לקחת אחריות על הזירה, בדגש על הסכנה ממטען. כך העיד הסמל:
הוא [הקצין] אמר שהמחבל עוד חי ויש חשש למטען עליו, לא לתת לאנשים מלמטה להתקרב.
אזריה עדיין לא בסביבה. הוא מגיע לזירה 6 דקות לאחר תחילת האירוע. הסמל שהוצב לאבטח את המחבל שנחשד כנושא מטען מעדכן אותו ומספר לו על החשש ממטען:
אלאור שאל… אם המחבל עדיין חי. עניתי לו שהמחבל עדיין חי ושיש חשש למטען, שייזהר.
מבחינת הירי של אזריה, השעון מתחיל לתקתק רק כאן. חמש הדקות הקרובות, שבסופן יירה אזריה במחבל, מהוות את לב הדרמה. אנו רואים שכבר בפתיחתן מופיע החשש ממטען על המחבל הפצוע.
מיד לאחר שהגיע לזירה, מופנה אזריה לסייע בטיפול בחייל הפצוע. זה ייקח כארבע דקות. כעת שימו לב: בזמן פינוי החייל הפצוע צועקים בצוות הרפואי האזרחי, שהיה ליד אלאור, שהמחבל עדיין מסוכן. האחד צועק: "המחבל הזה עוד חי… שלא יקום עלינו!", ועונה לו חובש אחר: "יש עליו כנראה מטען! שימו לב! עד שלא בא חבלן לא נוגעים בו!". אם זה לא מספיק, לאחר מספר שניות שוב נשמעת הצעקה סמוך לאלאור: "הוא חי! בוא'נה, שמישהו יעשה משהו!", ושוב מגיעה התשובה: "עד שלא בא חבלן לא נוגעים בו!"
הצעקות סביב אזריה מתרחשות כשהוא סמוך לגופת המחבל הנוסף. מזווית זו הוא לא ממש רואה את הזירה השנייה, אלא רק שומע שיש שם סכנה ממטען.
בערעור נוסף לנו עוד פריט מידע חשוב. הסנגור מראה כי גם ב-08:32:47 עוד צועקים ברקע "חבלן, חבלן!" כלומר, שעדיין יש פחד ממטען בזירה. אחד החובשים צועק שוב: "תקשיבו הוא חי!", ובשנייה שלאחר-מכן צועק החובש השני: "חבלן, תכניס להם לראש חבלן!". כלומר, גם כחצי דקה לפני הירי עדיין צועקים בזירה שיש חשש ממטען והמחבל חי ומסוכן.
המשמעות ברורה: אלאור נמצא במשך כארבע דקות בזירה, שמרגע הגיעו אליה ולאורך כל הזמן עד שניות בלבד לפני הירי, היא רוויה בחשש קולני וממשי מפני מטען אפשרי על המחבל החי.
ההמשך ידוע. בשניות שלאחר מכן אזריה הולך להביא את הקסדה, חוזר, ואז רואה את המחבל זז. כמעט מיידית הוא דורך את הנשק ויורה בראשו, לעיני כל, ללא כל הסתרה. הערעור רק הוסיף עדויות שמחזקות את הקשר שבין הלחץ בזירה ממטען, לתזוזת המחבל ולירי.
האם היה מה שיסתור את תחושת הסכנה בזירה? התשובה היא לא. במהלך כל הזמן הזה אף מפקד לא נתן הוראות לאזריה, אף חייל או מפקד לא הכריז על גמר האירוע או על נטרול המחבל. להפך, המ"מ נתן הוראות להתייחס למחבל החי כמסוכן וכבעל מטען, והמ"פ לא הגיש למחבל טיפול רפואי מכיוון שהוא לא היה מנוטרל.
לסיכום, הטענה שהמחבל היה מנוטרל היא מיתוס והטעיה חמורה. האמת היא שאזריה שהה בזירה 5 דקות בלבד, שבמהלכן פעלו בזירה תחת ההנחה שהמחבל עדיין מסוכן ושיש סכנת מטען – עד שאזריה נטרל את הסכנה.
החור השחור בנרטיב התביעה וההרשעה: המניע של אזריה
נקודה נוספת בעלת משמעות רבה להרשעה, הועלתה בערעור על-ידי השופט צבי סגל.
אזריה הוא חייל מצטיין. על-פי עדויות כל מפקדיו וחבריו, מדובר בחייל ממושמע באופן מיוחד. אחרי כשנה בצבא זכה בתעודת מצטיין גדודי, והוא מונה לתפקיד חובש פלוגתי בהיותו כשנה וחצי בלבד בצבא, דבר שאיננו שכיח. מעולם לא נהג באלימות, ואפשר היה לסמוך עליו בעיניים עצומות.
כעת התהייה: מדוע שחובש פלוגתי וחייל מצטיין יבצע פעולת חיסול מתוך נקמה לעיני המ"פ, לעיני קצינים וחיילים נוספים ולעיני האזרחים שנכחו בזירה? חייל שמבצע פעולה נפשעת, ובוודאי נקמה חמורה באדם חסר-ישע, לא עושה זאת לעיני מפקדיו ועדים רבים.
השאלה הזו נוגעת ישירות להבנת המניע לפעולה של אזריה. על-פי עברו כחייל למופת, עומדות בפנינו שתי פרשנויות סבירות. או שאזריה האמין שהוא פועל נכון, קרי, שיש סכנה לחבריו ולאזרחים בזירה וחובתו לנטרל אותה, או שאזריה היה נסער מאוד ופעל ללא שיקול דעת ובניגוד לאופיו הרגיל.
למרבה התמיהה, הן התביעה והן הכרעת-הדין במשפט קובעות אחרת. מבחינתם מדובר בפעולת הריגה שבוצעה מתוך מניע של נקמה גרידא ובקור רוח. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם האופי והעבר של אזריה, ולכן לא פלא שהשופט סגל מתקשה להבין. במהלך הערעור הוא אף פנה לתובע ואמר:
גם המשפט הזה 'יריתי בו כי הוא דקר חבר שלי', מהאופן בו הוא מבצע את ההוצאה להורג בנוכחות הקצינים שלו, המפקדים שלו, האזרחים שבסביבה היא הרבה יותר עמוקה לדידי מאשר המשפט שהוא פגע בחייל שלי ומגיע לו למות. אז מגיע לו למות, אז איך אתה מוציא את זה לפועל בצורה כזאת מול הקצינים שלך? אז חברך פצוע, אז הוא לא פצוע אנוש, ראינו אותו קם, אז האמירה הזאת, ואבין את אדוני כי הוא בונה את זה כפי שבנה בית דין קמא, אך כערכאת ערעור אני חושב על הדברים לעומק.
ובהמשך:
בעיני אדוני ירי בנוכחות מפקדיו מה זה? איפה הרציונל של זה?
על התהייה הזאת של השופט סגל השיב התובע שזאת שאלה מתחום הפסיכולוגיה:
אני אף פעם לא מצאתי את ההיגיון. אני חושב כי היגיון קשה לחפש פה … כשנותנים חמש גרסאות קשה לעמוד אחרי ההיגיון הפסיכולוגי.
אך התובע טועה כאן טעות מרה. מדובר בשאלה קריטית, שאיננה נפתרת בנפנופי ידיים של חילופי גרסאות ו"פסיכולוגיה". אם יש הסבר חלופי ומקצועי למניע הנקמה, העבר של אזריה כחייל נורמטיבי ומצטיין נותן לו תוקף. העובדה שהשופטים מודים כאן שיש חור בהכרעת הדין, מעידה עד כמה הנרטיב של התביעה ושל הכרעת הדין בעייתית. כעת נסביר מהם החורים המשפטיים שמובילים למסקנה זו.
מניע הנקמה רעוע
נתחיל במובן מאליו: התקשורת פמפמה שוב ושוב את הציטוטים לפיהם אלאור אמר שירה מתוך נקמה. בשל חזרתיות זו, נוצרה הטיה ניכרת לקבל זאת כעובדה. ואמנם, הכרעת הדין נשענת על קבלת הטענה שאזריה אמר שירה במחבל כי מגיע לו למות כי הוא פצע חבר שלו (או גרסה אחרת), כלומר, כנקמה.
מה הבסיס המשפטי לקביעה זו? פסק-הדין נשען על דבריהם של שני עדים מרכזיים: המ"פ ורב"ט מ', שנוספים להם עדויות תומכות של שני סמלים. נשמע מוצק, נכון? ארבעה עדים ששמעו כל אחד בנפרד את מניע הנקמה – איך אפשר לכפור בזה?
ובכן, לא. במהלך המשפט והערעור התברר שהגרסאות הללו כולן בעייתיות ביותר. אסור בשום פנים לבסס עליהם הרשעה. תחזיקו חזק, אנחנו יוצאים למסע בלתי-ייאמן של הרשעה מגוחכת.
לא ניתן להסתמך על עדות המ"פ
נתחיל במ"פ. המ"פ נתן שלוש עדויות במצ"ח שבהן אמר שאזריה אמר לו מיד לאחר הירי שירה בגלל שהמחבל זז. טענה זו עולה בקנה אחד עם אווירת הסכנה והמחבל הלא מנוטרל, שכבר הוכחנו שהיו בזירה.
אלא שהעדות הזאת כנראה לא התאימה לחוקרים ולתביעה. באופן תמוה ביותר, המ"פ הוזמן שוב לתת עדות מאוחרת. במהלך עדות זו הראו לו עדות של לוחם אחר (רב"ט מ') – ורק אז המ"פ שינה את עדותו וחזר על דברי רב"ט מ'. כל ההליך הזה של החזרת עד מפתח כדי שיוכל לשנות גרסה לפי נוסח של עד אחר, הוא כשלעצמו מוזר ולא ראוי למשפט פלילי. זו מעין הולכה של עד, ועוד כזה שיש לו אינטרס ברור להרחיק עצמו מאחריות לאירוע.
יתירה מכך, בעדותו בבית-הדין התברר שהמ"פ לא מצליח ליישב את הגרסאות השונות שלו, והוא נאלץ להודות בגרסה הראשונה שלו ביחס למניע של אזריה:
סנגור: זאת אומרת שאם אתה חתום על המילים "הוא זז" אז המילים נאמרו?
המ"פ: כן, כנראה.
ועוד, מתברר שגם בהודעה הראשונה שהגיעה למצ"ח בשעה שתיים בצהריים, ושמיוחסת למג"ד שהגיע לזירה אחרי הארוע, נכתב כך:
בהגעתם למקום שני המחבלים עדיין שכבו על הרצפה פצועים, אחד המחבלים התחיל לנסות לזוז כאשר הוא עדיין שוכב על הרצפה וסמל אזריה פתח באש ללא הוראה ממפקדיו.
המשפט המסומן, שמקורו עדים בזירה (המג"ד לא היה באירוע), מתאים לחלוטין לגרסה של אזריה ולגרסאות הראשונות של המ"פ, שעליהם הוא מסתמך.
טרם סיימנו. שימו לב: בהכרעת הדין המרשיעה קבעו השופטים שאזריה לא מהימן מפני שהוא שינה גרסה לאחר כשעה וחצי (שינוי הגרסה שלו הוא הוספת החשש ממטען לחשש מהסכין). באותה הכרעה הם מהללים את מהימנותו של המ"פ – למרות שהוא מסר גרסה סותרת לאחר שעות רבות. השופטים בערעור שמו לב לעניין הזה, ומביעים פליאה איך שינוי גרסה אחד מערער אמינות בעוד השני לא:
כשמדברים על הנאשם שעה וחצי זה יותר מדי זמן וכשמדברים על רס"ן נעמן זה פחות מדי … שים לב, בהנמקה האחת למה לא מאמינים? כי זה ניתן רק כשעה וחצי לאחר. והנמקה אחרת, למה כן מאמינים? כי זה ניתן רק שעות בודדות לאחר? האם המילים הללו לא מבטאות משהו?
ועוד פעם:
לתת אמון שעות ספורות רואים את זה כְּמעט זמן, ושעה אחת רואים את זה כהמון זמן.
זוהי ביקורת קשה, אפילו מכריעה, על פסק-הדין, שכן מתברר שבהכרעת הדין עצמה, לפי הקריטריונים שהיא קובעת, אין יסוד סביר לייחוס האמינות לעד התביעה המרכזי, עליו היא נשענת.
ועוד לא סיימנו. בערעור, לאחר שהתובע מציין שבית-הדין המרשיע קבע כי המ"פ מהימן, מתפתח הדין ודברים הבא עם אב-בית-הדין:
אב"ד: ההסבר[ים] למה קיבלו את ההסברים של נעמן הם לא כל כך טובים, יש בהם משהו מעגלי. הוא אמר דברים אחרים כי לא דקדקו איתו.
התובע: חשוב לומר כי בשתי פיסקאות נפרדות בית הדין אמר כי הם התרשמו ממהימנותו…
אב"ד: יש כאן התפתחות. אין תשובה רזה ואז מפורטת או ההפך, יש פה תשובה אחת ואז תשובה שונה. ההסבר כי אחר כך דקדקתי יותר בתשובה הוא לא כל כך מסביר את הדברים, זו תשובה שונה.
במילים אחרות, השופטים מבינים היטב שהמ"פ שינה את עדותו לחלוטין, ולא עידן או דייק אותה כפי שניסה לטעון בית-הדין. בהמשך הדיון השופטים מנסים להבין את ההתנהגות הלא-אמינה של המ"פ. אחד השופטים אף אומר:
אם ניקח שתי ראיות ונשלב יחד מה היא המסקנה? בהודעתו הראשונה אומר המ"פ שהוא רואה אותו זז, שרואים את הסרטונים, ואז רואים כי הוא שולח אותו לפעילות מבצעית נוספת. שילוב של שתי הראיות, ההודעה והסרטון לא מראה כי המ"פ חש שאלאור לא בסדר.
לסיכום, יש מכלול גדול של סיבות משפטיות מהותיות לדחות את מהימנות העדות המאוחרת של המ"פ. כפי שאמרו השופטים בערעור: "זו עדות בעייתית, אנחנו לא שקטים איתה".
עדותו של רב"ט מ'
העדות המרכזית השנייה שעליה נסמכת הכרעת הדין מגיעה מרב"ט מ', שהוא החייל שאזריה מסר לו את הקסדה לפני הירי. כאמור, את העדות הזו הראו למ"פ, כך שאין כאן שתי עדויות בלתי-תלויות, אלא למעשה אחת. כעת יש לשאול: מהי מהימנות עדותו של רב"ט מ'?
נתחיל בעובדה שמ' העיד תחילה כשהוא נחקר כחשוד באי-מניעת המעשה, כלומר הוא היה תחת איום בעצמו. תחת איום שכזה, האינטרס של מ' הוא להפוך את המעשה של אזריה לבלתי-צפוי, ולכן לבלתי-ניתן למניעה. בנוסף, כבר בתחילת חקירתו נאמר למ' שהוא חשוד בכך שידע על כוונה לבצע ירי במחבל מנוטרל – כלומר, מכניסים לראשו שמדובר בהריגה (כלל לא חוקרים שמא הירי היה תקין). ועוד, הסרטון שמראים לו בחקירה הוא של 'בצלם', וכותרתו "חייל מוציא להורג פלסטינאי השרוי פצוע על הרצפה לאחר שזה דקר חייל", כלומר, מובן מאליו שהייתה הוצאה להורג.
כל אלו מדגימים עד כמה לא חקר האמת עמד על הפרק, אלא חקירה לשם הרשעה – בדיוק מה שקרה עם המ"פ, שהוזעק כדי לראות את עדותו של מ' ולשנות עדות.
נמשיך. למרות כל אלה, מסתבר שרב"ט מ' כלל לא היה בטוח מה אמר אזריה. הוא לא רק סירב לעימות עם אזריה, הוא גם – כפי שהראה בערעור עו"ד שפטל – שינה את גרסתו 14 פעמים (כן, ארבע-עשרה פעמים!). לא בדיוק סמל למהימנות – והרי התביעה טוענת שאזריה לא אמין כי נתן חמש גרסאות. יתר-על-כן, בעדות הראשונה אמר מ' שכלל אינו זוכר אם אזריה אמר משהו, ובעדות האחרונה אמר שהוא לא יודע מה אזריה אמר. דהיינו, העד התחיל וסיים בכך שהוא לא באמת יכול לדווח לנו על משפט הנקמה.
ועכשיו לפאנץ': מכיוון שרב"ט מ' לא זכר, באחת הפעמים עזרו גם לו והראו לו עדות של מישהו אחר, סמל א'. כלומר, גם דבריו של מ' אינם עדות עצמאית למשפט הנקמה.
שני הסמלים
אנו מתנצלים על הסיבוכים הללו, אבל בשם האמת צריך כעת לשאול: האם סמל א' (שגרסתו לא מרכזית בהכרעת הדין, אך מסתבר שהכל חוזר אליו) הוא מי שעל גרסתו אפשר סוף סוף לסמוך כדי להכריז שאלאור אמר מעבר לספק סביר שירה כדי לנקום?
זוהי עדותו של א' בבית-הדין. הסנגור אומר לו שלפי עדות המ"פ אלאור לא צעק ולא אמר כלום לאחר הירי, ומקריא לו: "הייתה דממה, היה שקט". הסנגור שואל את הסמל: "אז יכול להיות שאלאור לא צעק וחשבת שצעק משהו? והסמל עונה: "מוזר, המ"פ היה הרבה יותר קרוב לאלאור מאשר אני, היה צמוד אליו, יכול להיות שבאמת אלאור לא צעק, למרות שזה מה שאני שמעתי".
סמל א', אם כן, לא באמת מבין ולא זוכר היטב מה היה. יכול להיות שמישהו אחר בכלל אמר את הדברים, במיוחד לאור העובדה שהמ"פ שעמד קרוב לאלאור טוען אחרת. בנוסף, עדותו של הסמל א' מלאה בטעויות עובדתיות (למשל, הוא טעה לגמרי ביחס לעיתוי השיחה עם אזריה, הוא העיד שהמג"ד היה במקום כשהמג"ד לא היה, ועוד).
חשוב להכיר עובדה נוספת, שהודגשה בערעור. הסנגור שפטל הציג סרטון שבו שומעים בבירור שהמ"פ שואל מי ירה, ואזריה עונה רק "אני". בזמן זה רואים את סמל א', שעל עדותו נשענו, מתרחק מהמקום. מעבר לכך, בכל הסרטונים אין שום זכר לכך שאזריה אמר משהו מעבר לאותו "אני". כדברי שפטל, זוהי ראיה חפצית חזקה ביותר, הסותרת את הטענה שמיד לאחר הירי דיבר אזריה על נקמה.
מה אם כן נותר לנו אחרי שגם עדותו של הסמל מתבררת כמפוקפקת, והוא עצמו אומר שהוא לא יודע אם אזריה דיבר על נקמה? נותרה רק העדות המסייעת של סמל ר', שלדבריו שמע שאזריה אמר "דקרו את חבר שלי, רצו להרוג אותו". משפט זה לא רק שונה מזה של סמל א', ולא רק סותר את הראיה החפצית ואת עדויות המ"פ הראשונות, אלא גם כלל לא מבסס מניע של נקמה.
קונצרט של שקרים
זה היה ארוך (מצטערים), אבל חשוב לבירור נקודה משפטית מכרעת: אין אף עדות אחת שניתן להסתמך עליה לביסוס מניע הנקמה. אין עד נחרץ ואמין שאפשר לבסס על עדותו את משפט הנקמה שמיוחס לאלאור אזריה, שעליו עומדת הכרעת הדין. ההרשעה נשענת על מעגליות גמורה, והיא נובעת בעיקר מהנחת המבוקש, שמלווה את התיק הזה מתחילתו במצ"ח ועד הכרעת-הדין.
כאשר השופטים בערעור מפקפקים באמינות עדותו של המ"פ, תשובת התובע היא שהרשעת אזריה מבוססת על "קונצרט", לא על נגן אחד שקולע לנקודה.
אם כבודו אומר שהחצוצרה במערכה השנייה זייפה זה יכול לקרות בתזמורת, ובסוף יש קונצרט, והקונצרט כולו היה נגד הנאשם.
מבחינה ספרותית זו אולי מטפורה חביבה, אבל מבחינה משפטית זהו הבל גמור. המ"פ הוא העד המרכזי בהכרעת הדין, וכאשר אמינות עדותו המאוחרת מתערערת, צל כבד מוטל על ההרשעה כולה. כך גם בנוגע לרב"ט מ'. התביעה נכשלה לחלוטין בסיפוק עדות משכנעת, אמינה ועובדתית, בסטנדרטים המתאימים למשפט פלילי. אין כאן שום קונצרט. זוהי קקופוניה משפטית גמורה, שאין בה אפילו כלי מכוון אחד.
תחושת הסכנה מול השגרה בזירה
שופטי הערעור העלו לפני גמר הדיון האחרון עוד שאלה אחת, חשובה ביותר, בנוגע לזירה:
מה שלא שנוי במחלוקת זה שהסתכלנו בסרטון ונראה ירי, לא ראינו שם עובר לירי שנעו אמות הסיפים מצד מישהו. שאדוני אומר כי הוא רואה את הדברים בחומרה ורוצה להחמיר בעונש היא מרחפת ממי שראה את הסרטון הוא שואל איפה היו מכל מי שנכח שם לזעוק… זו האמת והיא שהייתה שתיקה.
זוהי נקודה חשובה ביותר, כי כל מי שרואה את הסרטונים מבין שהזירה מתנהלת בצורה מוזרה. מצד אחד, חיילים ואזרחים הולכים ליד המחבל החשוד כנושא מטען – נקודה שהתביעה ניסתה לטעון שמוכיחה שלא הייתה תחושת סכנה אמיתית – אך מצד שני, הירי במחבל לא מתקבל בזירה כאירוע חריג. אחרי שהמ"פ שאל מי ירה ואזריה ענה "אני", פעילותו כחייל נמשכה כרגיל במשימות הפלוגה. והרי גם בעדותו בבית-הדין הודה המ"פ שחשב שאזריה צריך לעמוד לדין משמעתי בלבד.
ישנם שני הסברים אפשריים לכך. או שבפלוגה של אזריה נוהגות נורמות קלוקלות שבהן הריגה איננה אירוע יוצא דופן, או שהירי של אזריה נראה הגיוני בהקשר המבצעי שבו בוצע – ואז צריך להבין מדוע המחבל לא מבודד ואין סביבו שטח סטרילי.
מכיוון שהתובע אומר שלא נחשף לעדויות המוכיחות שנהוגות בפלוגה נורמות קלוקלות, עלינו לפרש את ההתנהגות בזירה על-פי העדויות שבידינו. אחד מעדי ההגנה, רב"ט ד', פגש את אזריה אחרי הירי ושאל אותו אם הוא זה שירה. אזריה אמר שכן. הדיאלוג הבא התנהל בעדותו בבית-הדין:
אב"ד: לא עניין אותך לדעת למה הוא ירה? מה היו הנסיבות, מה קרה?
רב"ט ד': לי זה היה די ברור. לאחר ששמעתי את הצעקות היה לי ברור שידעו שהוא חי והנחתי שהוא עשה משהו שהגביר את הסכנה עליו, וזה היה נראה לי הגיוני פשוט ירי במישהו שמהווה סכנה. אין מקום לסברות.
אב"ד: לא שאלת למה הוא ירה?
רב"ט ד': לא, זה היה לי ברור.
תשובתו של רב"ט ד' מכוונת אותנו לעבר הפתרון. הסכנה מהמחבל ריחפה באוויר כל הזמן. כ-15 עדים, חיילים ואזרחים, העידו על כך. משום כך הירי התקבל כדבר מובן.
אם הסכנה הייתה ברורה, כפי שהוכחנו, מדוע לא פעלו בהתאם? ובכן, מתברר שהזירה נוהלה באופן לא מקצועי ולא מבצעי. האחריות הכוללת היא כמובן של המ"פ. אבל חלק מההסבר נעוץ בתפקוד לקוי של סמל א'. כך אמר הסמל במשפט על חוסר הזהירות בזירה:
שופט: אתה לא היחיד שהיה בסביבה, גם אתה היית אבל אחרים הלכו וחזרו, מרחק קרוב למחבל, איך זה מסתדר עם החשש ממטען?
סמל א': זה לא מסתדר. לא עשיתי את המשימה שלי כמו שצריך. אם הייתי צריך להרחיק אנשים למרות שאני לא חשבתי שיש מטען, לא עשיתי את זה. לא פעלתי נכון באותה סיטואציה.
ובכן, זה מה שקרה בזירה: המ"מ שהגיע ראשון, התרחק והסמיך את הסמל לאבטח את המחבל בשל הסכנה ממטען. אבל הסמל נטש על דעת עצמו את העמדה בדיוק בדקות הקריטיות, והשאיר אותה ללא ניהול. המ"פ, שהגיע עם אלאור, לא תפס פיקוד מובהק בשום שלב ולא דרש לבודד את המחבל. במהלך המשפט גם המ"מ, למרות שהסמיך את הסמל, לקח אחריות על כך שלא פעל במקצועיות ביחס לאיום המטען.
אם כן, הזירה איננה שאננה – היא איננה מנוהלת מבחינה מבצעית. היא נותרה ללא פיקוד וללא פקודות. במצב של כשל פיקודי שכזה, החיילים עושים כמיטב יכולתם. הם מתגברים על תחושת הסכנה ונשארים באזור, אבל הם לא בטוחים מה עליהם לעשות. להיות ליד המחבל? להתרחק? לתת לאזרחים לעבור? לא לתת?
מתוך הבנה זו, אנו גם מבינים את התשובה לשאלה נוספת ששאלו שופטי הערעור: מדוע רק אזריה ירה ולא כל החיילים שהיו מודעים לסכנה? גם כאן ניתוח הזירה מספק תשובה.
ראשית, איש לא וידא הריגה בזמן הפיגוע עצמו, וכך נוצרה בזירה אי-ודאות לגבי המחבל. אי-הוודאות הזו מצטרפת להיעדרה של רציפות פיקודית בזירה. המ"מ הלך, והסמל שהיה אמור לתווך את פקודותיו, עזב. המ"פ, שהגיע שש דקות אחרי הארוע, היה הקצין הבכיר באזור, אך לא השתלט על הזירה. גם המעורבות הגדולה של אזרחים בפינוי ובטיפול הוסיפו לאנדרלמוסיה.
ומה עם אזריה בזמן הזה? מה הוא רואה וחווה? אזריה חווה את הזירה אחרת. מהרגע שהגיע הוא נפנה לטפל בחייל הפצוע, והיה עם כוחות מד"א בחלק השני של הזירה. אזריה למעשה לא ספג את אווירת הבלבול ששררה בזירה ואת חוסר הוודאות שנוצרה לגבי המחבל. מנקודת-מבטו הדברים היו ברורים: הוא שמע במשך כל חמש הדקות על המחבל המסוכן עם החשד למטען, וכשהגיע לאזור שלו הבחין בתזוזתו – ומיד ירה.
אם כן, המקור העיקרי לירי הוא השילוב של חשש ממטען, חוסר וודאות בזירה, וכשל פיקודי בניהולה. אבל אסור לשכוח גם שמדובר בגזרה חמה במיוחד, בזירה שבדיוק עברה נסיון פיגוע קשה, שהלוחמים אחרי לילה של פעילות, שישנה התראה על פיגוע משולב, ושאזריה נמצא בזירת פיגוע מבצעית בפעם הראשונה בחייו.
כל אלה מתלכדים להסבר פשוט של הירי. ההסבר הזה גם מבהיר מדוע אזריה, החייל המצטיין, פעל בנוכחות כולם, בביטחון עצמי ותוך שהוא מורה למ"פ ולקצין שלידו לזוז מקו הירי. לדעתנו, זה בוודאי מספיק כדי לבסס ספק סביר בנוגע לטענת הנקמה.
יותר מספק סביר
השופט ששחרר את אזריה ממעצר כתב, כשכל חומר החקירה מול עיניו, כי התיאור בדבר הסכנה ממטען בזירה והירי לצורך נטרול הסכנה מספק:
הסבר חלופי אפשרי, אשר מעוגן בנסיבות האירוע, שעלו מן הראיות שנאספו.
הדברים הללו נכתבו כשבועיים לאחר הירי. הדברים שהבאנו במאמר זה רק מתווספים אליהם.
כפי שפתחנו, איננו תמימים. משפט אזריה הוא הרבה יותר מאירוע משפטי. פעלה כאן מה שהסנגור שפטל מכנה "ראיית מנהרה", קרי, מהרגע הראשון הוכוונה כל המערכת להרשעה ולא לחקר האמת. ועדיין, העובדה המשפטית היא שבמהלך המשפט מצבו של אזריה רק השתפר, ובערעור אף יותר. ככל שמתקדם הזמן ומנותחים חומרי החקירה והמשפט, ההסבר המבצעי לירי רק מתחזק.
זה כבר לא ספק סביר. מכל בחינה מעשית, גרסתו של אזריה, שירה בשל תחושת סכנה לנוכח תזוזת המחבל והחשש ממסוכנותו, נראית יותר ויותר כמו האמת הפשוטה.
לי די ברור שעזריה לא יזוכה ובוודאי לא בזיכוי מלא. שלא אובן לא נכון, אני חושב שהוא אולי נהג בטפשות אבל בוודאי שהוא לא "רצח מחבל מנוטרל".
העניין הוא שגם שופטי העירעור יודעים מאיזו צד מרוחה החמאה במערכת המספח שלנו.
מערכת המספח שלנו אינה מחפשת צדק אלא רוצה (מאוד) לחנך את העם.
אני אומר את זה בצער גדול ולוואי שאתבדה.
גם על דרייפוס חשבו כך……….
הערה בקשר לחוסר הסטריליות – אפשר לראות בקלות בכל מקרה של חפץ חשוד, שסקרנים מציפים את הזירה ומפריעים לחבלנים, למרות הסיכון. למה? כנראה בגלל קהות חושים.
ואם אזרחים כך, חיילים על אחת כמה. זה לא בסדר, אבל זו המציאות.
אבל הראו רק את הסרט של בצלם וזמן רב סרטים אחרים לא הוצגו כדי לחלחל לציבור שאזריה אשם
תא"ל אלון: ימניים בצה"ל – פגיעה בביטחון
מפקד אוגדת איו"ש קורא להרחיק חיילים ימניים מתפקידים 'בהם ייחשפו למידע רגיש' כמו פינוי מאחזים, כדי שלא יפגעו בביטחון המדינה.
מפקד אוגדת איו"ש, תת-אלוף ניצן אלון, העביר תדריך כתוב למפקדיו בו הוא מבקש לתחקר חיילים תושבי התנחלויות, שעלולים כדבריו להדליף מידע על פינוי עתידי של מאחזים. "עלינו כמפקדים לבדוק ולאפיין בצורה יסודית את רקע החיילים. יש לראיין את החיילים בעלי הפוטנציאל שעלולים לפגוע בביטחון המדינה ולשבצם בהתאם בתפקידים בהם אינם חשופים למידע רגיש", לשון המכתב שנשלח אל המפקדים.
במסמך פירט תא"ל אלון שני מקרים בהם שיבשו חיילים פעילויות של האוגדה. המקרה הראשון התרחש בפברואר האחרון. חייל מחטיבת גבעתי המשמש סמל מבצעים קיבל דיווח מחמ"ל אחר על בניית מאחז בלתי חוקי. לפי המסמך, החייל החליט שלא להעביר את הדיווח ליחידה שהייתה אמורה לפזר את המתיישבים כדי לסייע להם, דבר שהביא לשיבוש המשימה.
מקרה בעייתי נוסף המתואר במכתב אירע בחודש מארס, כשפלוגה מגדוד 82 נערכה למנוע ממתיישבים לעלות לחומש, התנחלות שפונתה בעבר. במכתב תיאר תא"ל אלון כיצד אחד מהלוחמים העביר מידע למתיישבים כדי שיוכלו להתחמק מכוחות הצבא, באמצעות שיחות תדירות שקיים עם פעילי ימין. שני החיילים הושעו מתפקידם, נשפטו והורחקו.
"מדובר באירועים חמורים שפוגעים מבחינה מבצעית, פיקודית וערכית. זהו כשל ערכי בהתנהגות החיילים", הדגיש תא"ל אלון במסמך, "אין לערב דעות פוליטיות עם משימות מבצעיות ועל המפקדים לפעול כדי למנוע מקרים דומים בעתיד".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי מדובר במסמך שנועד לשמש ככלי למפקדים בגזרת יהודה ושומרון. "אנו מציעים לקרוא את המסמך השלם ולא קיטועים המובאים ממנו, המופצים על ידי בעלי עניין שמטרתם לסלף את תוכנו ולעוות את המציאות", לשון התגובה.
בעקבות הכתבה אומר יו"ר האיחוד הלאומי חה"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה), קצין סיירת שקד שאיבד את רגלו במלחמת יוה"כ ואב לשבעה קצינים ביחידות מובחרות בצה"ל: "ייאמר לשבחו של תא"ל ניצן אלון שאינו מסתיר את סלידתו ממאות אלפי המתיישבים ביו"ש.
"קציני וחיילי צה"ל חובשי הכיפה חונכו על בניה ונטיעה בארץ האבות ולא להרס ועקירה. מכיון שכל חייל וקצין חובש כיפה מתפלל לפחות 3 פעמים ביום לבנין בית-המקדש על הר הבית, על פי תא"ל אלון הוא חשוד בפגיעה בביטחון המדינה. אני קורא לרה"מ להורות על השהייתו המיידית ובהמשך על סילוקו של תא"ל אלון משורות צה"ל, בשל חוסר התאמה לרוח צה"ל".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/221087
תגוביות:
1. יש להוציא מסמך שדורש לבדוק חיילים שמאלנים שקיים חשש שיבגדו ויעבירו אותו לאויב ולעיתונות. ענת קם יש רק בשמאל!
2.יש לשחרר מקבע את כל הפוסט ציונים שהם גיס חמישי.
3.קרוב ל- 33% מקציני צה"ל הם מתנחלים !!!
4.ה' ישמור – כי צה"ל לא יכול.
5.וְאִם אָזְלַת יַד כֻּלְּכֶם גַּם יַחַד מֵהוֹשִׁיעַ לְנַפְשְׁכֶם,
הַאֵין אִישׁ בִּיהוּדָה, הַאֵין אֶחָד בְּכָל-מַעַרְכוֹתֵיכֶם
גֶּבֶר חַיִל, מוֹשֵׁל בָּעֹז, גְּדָל-רוּחַ וּנְגִיד-עָם,
תַּקִּיף וּבַר לֵבָב, שֵׁבֶט בַּרְזֶל וּתְבוּנוֹת כַּפַּיִם עִמּוֹ,
אֲשֶׁר יֹאחֶזְכֶם בְּצִיצִית רֹאשְׁכֶם וִינַעֶרְכֶם בְּחֹזֶק-יָד
כְּנַעֵר שִׁכּוֹר הֲלוּם סָבְאוֹ וּמִתְבּוֹסֵס בְּקִיאוֹ,
לְמַעַן הָשֵׁב רוּחֲכֶם וְכֹחֲכֶם אֲלֵיכֶם וּלְמַעַן הֲקִימְכֶם?
6.במקום מתנחלים שיגייס ליחידות הלוחמות את צועדי מצעד הגאווה.
7.האם הצבא דואג להרחיק גם את השמאלנים מכל התפקידים בצה"ל?
שהם הולכים ומלשינים לעיתונות, לאיחוד האירופי, לערבים וכו'.
8.חומר רקע על דסי פאר. כנראה מדובר בפוסט ציונית בעצמה:
http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/2011/01/1403.htm
נציגת בייניש ובג"צ אומרת:
"הדברים שעולים שם מדהימים”, היא מספרת. "אנשי צבא לא עושים את זה כל כך. לרוב הם מדברים על מבצעיוּת, ופתאום מדברים על המורכבות שמעבר. שואלים לגבי כל אתגר – איפה עובר הקו שבין מה שצריך לעשות, מה שבא לי לעשות ומה שראוי לעשות. אנחנו מבהירים שניתן לבצע את המשימה באופן מידתי. כשאוזקים, אפשר לאזוק מלפנים ולא מאחור. כשמתחקרים, אפשר לעשות זאת בנימוס. בסופו של דבר, המטרה היא שהמפקדים ידעו לבצע את המשימות תוך שמירה על כבוד האדם".
הפיתוח השלישי הוא ערכת מולטימדיה, אשר נועדה ללוחמים הנכנסים לגזרה. היא מכילה כמויות אדירות של מידע לצד כמויות של נקודות למחשבה, עם דגשים מבצעיים ודגשים ערכיים. ניתוח ותרגול תרחישים, וניתוח האתגר המנטלי; מידע על ארגוני זכויות האדם באזור, על התייחסות התקשורת לגזרה, על האתגרים במוקדי החיכוך שלה.
איך בוחרים את התכנים? הכל, כתמיד, טעון. "הדבר הכי חשוב הוא לוודא שקיים איזון לאורך כל הדרך. לצד נקודות ציון בתנ"ך וסיפורי מורשת קרב, להכניס נקודות ציון בתהליכים מדיניים. לספר איך נראה המקום מזוויות הראיה הלא-יהודיות.”
9.מהיום יש לתחקר ולבדוק כל חייל עם גיוסו לצה"ל, מה האוכל החביב עליו, מה הוא שונא לאכול (זה יעזור כאשר מכניסים אותו לכלא) מי הם דודיו ובני דודיו, האם ראה הרבה הצגות אנטישמיות בקאמרי, בהבימה, בתיאטרון חיפה, או לחילופין באריאל, התשובות תאפשרנה למיין את החייל לסיווג ביטחוני וכמובן לעזור במידורו או בשיתופו בסודות צה"ל.
וצה"ל ימשיך למלא את ייעודו ולהילחם באמצעות היחידה המובחרת "גלי-צה"ל" באזרחי ישראל, במקום לפעול למען בטחון ישראל כנגד האויב האמיתי.
10.באיזו מדינה מתוקנת היו נשארים בתפקידם שר ביטחון אחרי הביזיון של יום הנאכבה, וקצינים דוגמת היודוקוויזלינג הזה-ניצן אלון?
11.הוא מקבל החלטות ומנחה הנחיות להדיר את מי שלא מתאים ל"צבא המחשבות" שלו מצה"ל. אם הוא מייצג את קציני צה"ל אזי בושה וחרפה.
12.יש להקים 2 צבאות. האחד צבא ההגנה והשני צבא הגירוש למתנחלים. היכן חברי הקואליציה? היכן השרים בוגי ובגין? מדוע הם מחרישים?
13.לחפש צבא זר שיקבל את התת אלוף לצבאו. הוא אינו ראוי לשאת את המדים והדרגות של צה"ל.
14.הבת הלסבית של אולמרט נמנית על פעילות ה-WITCH WAATCH מחסום וואטש.
15.תת-אדם אלון עשוי להמליץ להעניק לנערות ווטש דרגות קצונה על
הישגיהן בהכפשת המדינה.
16.ניצן אלון מושב ניר בנים ד. נ. לכיש צפון. יש שיטה בדוקה ומוכחת-להפגין ליד ביתו שבמושב ניר בנים. יתכבדו יהודים טובים מחבל בנימין, יושבי שכונות הספר היוקרתיות-פסגות ובית אל,
ויעשו את השבת מול ביתו של אותו רשע.
17.מפקדי צה"ל הפכו לעקרות בית פטפטניות. לכו תתפסו מחבלים.
18.אישתו של ניצן ואישתו של אולמרט משרתות ביחד במחסום וואטש.
19.לחקור כל שמאלן בצבא בחשד להדלפה ושיתוף פעולה עם גולדסטון ונעמי חזן, ולסלק את אלון מהצבא. השמאל סירטן את הצבא. יש לפעול ללא לאות לעקור מחלה זו מצה"ל.
20.האם מותר לחקור חיילים שמאלנים מחשש לפגיעה בבטחון המדינה?
21.אלון ניצן כיכב בתוכנית של עופר שלח ורביב דרוקר. לא היה ברור לי מדוע דווקא הבחור הזה, מתוך כל הקצינים בצה"ל, נבחר על ידם לראיון ארוך. זה היה על מנת לעשות לו קידום תקשורתי. עכשיו אני מבין.
22.האם אדוני המלומד, מר סר הבטחון חושב שביום פקודה אני או מי שכמותי ילך אחרי מפקד חיריה שכזה? אין מצב! אשר על כן אם אדוני רוצה שבמלחמה הבאה צה"ל לא יובס ( בגזרה עליה יפקד אותו אלון) טוב יעשה אדוני אם יראה לו את הדרך הביתה. אין מצב שחיילי ההתנחלויות ילכו אחרי הביב הזה במלחמה הבאה. עם ישראל ראו הוזהרתם.
23.את החייל ניצן אלון, כבר ראינו. יש להדיח אותו לאלתר מהצבא.
24.הכל התחיל כשקציני צה"ל היו חייבים להיות חברי מפא"י. אח"כ נמשכה השיטה ע"י חבר מביא חבר. כך הבטיחו שעד היום השלטון נמצא בידי החונטה. כשהתרחש המהפך, חיכו כל השמאלנים הללו למכתב הפיטורין. גם בתקשורת, גם בצבא ובשאר מוקדי הכוח. אלא שבגין האמין ב"הדר" של ז'בוטינסקי וחשב שלא כך נוהגים אנשי "הדר". שלא מפטרים אדם ממשרתו מסיבות פוליטיות. הוא רק שכח שהאנשים הללו יושבים במשרותיהם שלא בצדק, ושזאת איננה זכותם הבלעדית, וגם אוהבי ארץ ישראל ראויים לאייש את המשרות הללו אפילו יותר מהשמאלנים.
25.בגזרה של התא"ל הזה היו פיגועים קשים איך לא לקח אחריות?
http://rotter.net/forum/gil/20135.shtml#128
מסכים וחושב כמו הכותב. מהרגע הראשון נעשה עליהום על החייל.
וואוו סוף סוף הלוואי זיכוי מהיר לאלאור הבחור הטוב הזה סבל כל כך למה ???? אין שום הצדקה לסבל הזה. עם ישראל השפוי דורש זיכוי ובקשת מחילה מאלאור ומשפחתו !!!!
לרן ברץ היקר
ברוך השב לאתר מידה לאחר שליחותך במשרד ראש הממשלה
עלה והצלח המשך להגן על האמת והציונות מפני מבקשי הרעה
במקרה של ספק קל בקלים כי למחבל יש חגורת נפץ, ברור כי חובה לירות בו ולא להמר על חיי חילים. זה ההבדל בין תהליךפלילי ובין מלחמה. בתהליך פלילי מטפלת המשטרה בעברינים הבאים מתוך החברה, האזרחים במדינה. בתהליך כזה, מטפלת החברה במי שאולי עבר עברה. מטרת העונש לחנך את העברין שלא יחטא שוב. במלחמה באויב מטרת החיל היא לפגוע באויב. ברור כאן כי המחבל אויב, כי הוא התנפל על חיל ותקע בו סכין. אין כאן מקום של פלפול משפטי שהוא זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו במשפט. במלחמה מפציצים מן האויר את מחנה האויב בלי לשאול ובלי לזהות.
עוד משהו – מחבל חי אינו מנוטרל. מחבל חי נשלח לבית הבראה ללמוד חנם באוניברסיטה. מחבלים אחרים חוטפים ישראלים ומבקשים שהמחבל ישוחרר. מחבלים אשר שוחררו תמורת החיל שליט חזרו ורצחו ישראלים.
ככה זה שמסתמכים על מעשן הג'וינטים והגראס, רס"ן תום נעמן, שמרוב סאטלה התבלבל ושינה את גרסתו תשע פעמים.
אני פונה למשטרה הצבאית
המלשינה גלית אומרת שרס״ן תום נעמן מעשן מריחואנה כשהוא בתפקיד
בדיקת דם ושתן תוכיח האם המלשנית צודקת
או סתם מלכלכת
זו חובתכם לבדוק את ההלשנה של גלית
אתה הוא המלשן האומלל!!
בשם כל השמאלנים הסמרטוטים
ברור שאזריה זכאי לחלוטין וראוי לצלש והרמטכל והמפכל צוררי ישראל והיהודים רוצים להזכר בהיסטוריה כמםקדים הכי סורחים שהיה לצבא הגנה לישראל והרי כידוע סורחים מוציאים להורג כמו גון הגיהאדיסט נזכרים זמן ארוך יותר מסתם מפקדים או מוציאים להורג ועם יד על הלב כולי תפילה שאזריה יצא זכאי ושידיחו את הרמטכל והמפכל וימנו במקומם אנשי שם גיבורי חיל אמיתיים ובא לציון גואל
הסיבה שבית הדין "הורה" לתביעה ללכת לגישור עם יורם שפטל, היא העובדה שהשופטים יודעים בבירור שאלאור זכאי ואם הם יזכו אותו כפי שחייבים לעשות, השופטים והמפקדים העלובים שלו כולל המ"פ (הלא) נאמן , המג"ד שפירא, המח"ט חזות ובמיוחד האפס "הרמטכ"ל" אייזנפלוץ יצטרכו לשלם את המחיר של העוול הנורא נשעשו למשפחת אזריה!
אבל המ"מ אמר שאם יזוז יש לירות בו, והוא זז רואים בסרטון…
מזעזע כמה רוע יש ב0מאל הישראלי המתרפס והחולני שרוצה לצלוב חייל מצטיין שחיסל מחבל בזירת פיגוע ה0מאל בישראל רוצה לראות את דמו של אלאור גם אם האמת פשוטה וברורה הימין מבקש כמתבקש לשבח את החייל כי אסור לחוס על חיי מרצחים שבאים לרצוח אזרחים וחיילים מתוך ברבריות
ואמונה בדת חולנית ומסוכנת הגיע הזמן שה0מאל בישראל ירגע ומהר אחרת חרב האיסלם תשסף את גרונם העליז
בתלמוד שמו של השטן הוא ״סמאל״
נניח שזה לא רצח, עדיין עברה מנהלית. אם המ״מ/ מ״פ הזמין חבלן ולא וידא הריגה לאף חייל אין סמכות כזו.
חובש שמחסל את הפצועים שלו זה פשע מלחמה, חייב בהעמדה לדין.
צודק, משהו כמו הערה בתיק האישי
החובש לא חיסל פצועים שלו החובש חיסל מחבל שחשב שהוא עם חגורת נפץ.
פשע מלחמה זה שהוריך הולידו אותך.
סמולני סמרטוט.
ללא ספק חמור. אם הוא מכנה את המחבל "פצוע" אין כינוי יותר מתאים
לך תטפל במחבל שינסה לרצוח אותך או את חבריך – רק אז תהיה רשאי לחוות דעה – כל עוד לא עמדת בניסיון של אזריה – אתה לא רשאי לחוות דעה – אז תסתום את הפה – קאפיש?????????????????? תעשה טובה.
אחרי קריאה ממושכת של כל העדויות, אני סבור שיש לזכות את החייל ולא זאת בלבד אלא להעניק לו צל״ש ולפצות אותו על כל ימי המאסר המיותרים..
לצערי תשומת הלב והאהדה ניתן לחיילים מתבכיינים או כאלה שנכנעים לחבורת פלחים חופרים
ללא קרב.
נתחיל מהתחלה. זיהום החקירה ע"י אייזנקונט ובוגי זו העבירה החמורה ביותר שאירעה. ואתם מפקדיו של אלאור, המשקרים במצח נחושה , אתם ישנים טוב בלילה? הגלגל טיבו להסתובב ויכול להיות שתימצאו בעצמכם באותו מצב בעתיד.
כתבה לתפארת
Free the soldier! We see Drayfus court case agin! Shame on the leaders in the army… Free the boy! He is the one who should be the officer! Not those cowards- Justice in Israel died with this court case! Very sad!
ארגון בצלם ביחד עם הפרקליטות הצבאית פעל על מנת לממש את מטרתו – החלשת חיילי צבא ההגנה לישראל. ככל שעם ישראל יבין זאת יותר מהר כן ייטב לנו. התגובה של עם ישראל על המשפט הזה היא לדרוש מהממשלה לשנות את הוראות פתיחה באש. לאפשר לצהל לירות במפירי סדר וזורקי אבנים על מנת להרוג. לא אם הם מהווים סכנה באותו רגע, אלא לרדוף אחריהם לאחר שיידו אבנים ולהרוג אותם. במקום להחליש את הצבא צריך לחזק אותו. צריך לחוקק חוק שחייל בפעילות מבצעית לא יועמד לדין פלילי אלא אך ורק תחקיר מבצעי חסוי ועונש משמעתי בלבד.
מנגנים לנו קונצרט של שקרים היות וכל צמרת צה"ל חטופה על ידי השמאל
כמו שהבג"צ חטוף,
והתקשורת חטופה,
והפרקליטות חטופה,
והאוניברסיטאות חטופות,
והמשטרה חטופה,
והשב"כ חטוף,
והמודיעין חטוף,
והמדינה חטופה,
והקרן החדשה עמוק בתוך צה"ל וסדרות החינוך שלו.
בג"צ בראשות חבורת הפולנים השולטת עליו, אנס את צה"ל להפוך לצבא "מידתי".
מידתי = שם קוד לסירוס.
כאשר חבורת הפולנים שחטפה את בית משפטנו העליון מוציאה שלל פסקי הלכה מטעמה בהם היא מגבילה את הצבא והופכת אותו ל"מוסרי" יעני, או לדבריה ל"מידתי", הכוונה היא שחבורת הפולנים הצליחה לסרס את צה"ל ולהפוך אותו מצבא לאומי יהודי, לצבא הגנה לישמעאל ולאירגוני הסמול של חזן ודומיה.
הסירוס שערכו הפולנים חוטפי בית המשפט לצה"ל, נושא פרי מצויין מבחינתם.
צה"ל יוצא לפעולותיו להצלת המדינה מצוייד ברובי צבע, וכובע טמבל. כמו כן מצוייד צה"ל ומצויידים מפקדיו בעורך דין אישי פרטי על כל כתף.
הסמול ונעמי חזן והקרן הזרה שלה – מנצחים את הלאום והמדינה בגדול! אהרון ברק מחסל אותנו במכירת חיסול סוף עונה.
נ.ב.
ולעניין חבורת הפולנים שהתמקמה בבית המשפט שלנו :
בג"צ חבורת פולנים
משה לנדוי
נשיאו החמישי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטת לונדון (1930 – 1933). ב-1933 עלה לא"י. ב-1953 והוא בן 41 בלבד, מונה לשופט בבית המשפט העליון
מאיר שמגר
נשיאו השביעי של בית המשפט העליון. נולד בדנציג שבפולין, בן יחיד למשפחה ציונית. בשנת 1939 עלה לא"י. היה חבר האצ"ל. ב-1944, נעצר על ידי הבריטים והוגלה לאריתריאה
יצחק אולשן
נשיאו השני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה שבליטא. ב-1912 עלה לא"י. בוגר המחזור השלישי בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. במלחמת העולם ה-1 שירת בגדודים העבריים
יואל זוסמן
נשיאו הרביעי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטאות פרנקפורט, היידלברג וברלין, וכבר בגיל 23 קיבל תואר ד"ר למשפטים. ב-1934 עלה לא"י
יצחק כהן
נשיאו השישי של בית המשפט העליון. יליד העיר ברודי בפולין. למד בגימנסיה היהודית בלבוב. בן למשפחה דתית מסורתית. אחיו של קלמן כהנא, ממנהיגי תנועת פועלי אגודת ישראל
אהרון ברק
נשיאו השמיני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה, שבליטא. את רוב שנות מלחמת העולם השנייה העביר עם אימו במקום מסתור בבית משפחת איכרים. ב-1947 עלה לא"י.
בייניש נולדה בשנת 1942, להורים שעלו מפולין תשע שנים לפני כן.
http://go.ynet.co.il/InteractiveClass/Projects.aspx?Project=3275&cat=1058
*************************
כל הפיקוד העליון של צה"ל חסום וחטוף על ידי השמאל
כל הפיקוד העליון של צה"ל חסום וחטוף על ידי השמאל=הסמול= 0 .
מסתמנת תופעה מחרידה של חוסר מקצוענות, חוסר רצינות, חוסר תכנון, יהירות, וחוסר גדול מאד של תכונות פיקוד אמיתי.
צה"ל הפך לצבא פילי בחנות חרסינה בשל הפיכתו לצבא מקובע.
מקובעותו וחוסר המעוף של צה"ל נגרמת אך ורק בגלל חסימת עמדות הפיקוד העליון של צה"ל על ידי הצפתם באנשי שמאל.
אתה שמאלן, אתה תקודם.
אתה ממתיישבי יו"ש, אתה תיחסם.
זה מה שקורה כבר עשרים וחמש שנה בצה"ל בצורה מודעת והרסנית.
יש הסכם שבשתיקה שאנשי ימין לא מקודמים.
לכן הפך צה"ל לצבא "סתום".
כמו אנשי השמאל המוגבלים, כך צה"ל מוגבל.
כל שדרת הפיקוד והשליטה והחשיבה והתכנון פקוקה בידי השמאלנים.
עד שזה לא ישונה אין אפשרות לקבל צה"ל מבריק. הוא יישאר צה"ל אפור, חסר מעוף ומוגבל, ולכן מושפל.
אהוד ברקים קטנים, כמו גם עמי איילונים תקועים ובני גנצים מוברגים, זה כל מה שיש לשמאל להציע.
נפלים חסרי כשרון לחימה אמיתי, הנדרש על מנת לייצר את התחבולות שיעניקו לישראל את הנצחון והתהילה.
*************************************
לעיון:
על מי מגן צבא ההגנה לישראל?
http://rotter.net/forum/gil/20135.shtml
כתבה מעולה. בתור אחד שאין לו דעה לכאן או לכאן כי לא באמת קראתי והסתכלתי על הרעיות ועל העדויות, נחמד לקרוא כתבה שלמרות שבפירוש יש לה אג'נדה מסויימת, היא עדיין מביאה מקורות וציטוטים מקוריים מהמשפט – כי עם עובדות אי אפשר להתווכח.
מאכזב שלא ראיתי כתבה ברמה דומה מהצד השני.
הנושא של אלאור כואב בנשמה כמה אפשר להתעלל בו לוחם מצטיין כמה אפשר להתעלל במשפחתו. ארץ אוכלת יושביהאיריס
כתבה לעניין !!! כל הכבוד !!!
1. הנקודות במאמר יידונו ע"י מי שיש לו כלים לכך וכשיר לפסוק בהם.
2."זיהום התהליך" הוא הנחה מטעה ומנימוקים פסולים. לצבא עקרונות ייחודיים עם חוקים וקודים שונים מהאזרחות ובדין והגיון ייסודם.
3. הצבא חוקר בעצמו כל אירוע צבאי עפ"י כלליו, והלקחים ויישומם ייחודיים לצבא ועיניניים והכרחיים במתכונת זו. כך לדוגמא אם קורה ירי דו"צ בין כוחתינו נערך תחקיר ע"י מפקדים, אין זכות הופעה לעו"ד, אין זכות הגנה ל"חשוד" ומקפידים על זכויות הצדדים להצגת המציאות ושיקוליהם בעיניהם מול חוקי וערכי הצבא בלבד.
4. בעובדה צוות חיילעם ומפקדיו של אזריה נמצאים בזירה ורק אזריה שמגיע באחור ניכר מבין את "המציאות", מסכן ממש את חבריו ובניגוד לפקודות ורוח צה"ל.
5. לצערי המאמר מתכתב היטב עם תגובותיו. הסיגנון ה"אייזנפלוצי" וה"סמולאני" שותה את הדברים בציאון בבחינת הוכחה ניצחת וזהו עיוורון מוחלט.
6. בנגוד לתגובות זו איננה מלחמה בכלל, וגם לאויב ומפגע יש זכויות.
7.אני מח"ט במילואים בעברי ואני יודע שיתרוננו העקרי הוא גם מוסרי, סגנון לא אנושי הוא עבירה בישראל ובעולם ויפגע בחילינו ובנו כבומרנג.
צר לי, אך אם אתה מחט במילואים, שמאמין שיתרוננו העיקרי הוא במוסריותנו, אז אז אבוי לחיילך שאתה מוכן לסכן את חייהם לחינם בשם האידאולוגיה האישית שלך.
התפקיד של מפקד בצבא הוא ניהול יעיל של האלימות נגד האוייב (ציטוט של אסטרטג צבאי בן דורנו).
המוסריות המפוקפקת היא זו שגרמה להתארחות מלחמות ישראל האחרונות (מלחמת לבנון הראשונה והשניה, שתי האינטיפאדות, ושלושת סבבי הלחימה עם החמאדס) והגבירה את הפגיעה באזרחינו וגם באזרחי האוייב. האינטיפאדה הראשונה פרצה ברצועת עזה כהשתוללות תגובה לתאונת דרכים בה נהרגו ארבעה פועלים מעזה. מהירי הישראלי נפצעו מספר מתפרעים. ברפיח המיצרית פרצו מהומות הזדהות – מהירי המיצרי נהרגו עשרה מתפרעים.
ברפיח המיצרית המהומות נפסקו. ברצועות עזה המהומות נמשכו כמה שנים וגרמו למותם של מאות ערבים. מי כאן היה יותר מוסרי? המפקד המיצרי שפקד לירות במתפרעים, או המפקד הישראלי שחמל עליהם, וכתוצאה מכך גרם להמשכות שפיכות הדמים?
נכון, זו אינה מלחמה. זה משהו גרוע ושפל הרבה יותר ממלחמה – זה טרור. ל"מפגע", כלומר לטרוריסט הרוצח, אולי יש זכויות, אבל גם לחיילים הנלחמים בו יש זכויות. בין היתר יש להם הזכות להיות זכאים על פי הספק הסביר, כפי שציין המאמר. ובעיקר עומדת להם הזכות שלא יתפרו נגדם משפט ראווה. אפילו אם התפירה הזאת מתבצעת על פי "עקרונות ייחודיים עם חוקים וקודים שונים", כפי שהגדרת זאת בלשונך המכובסת והמתחסדת.
מה אפשר לומר? לנוכח תגובתך המופלאה, הרי זו ברכה למדינה וישועה לחייליך, שאתה מח"ט רק בעברך, ולא בהווה.
למחט הנחמד
הטיעון שלך פאשיסטי במהותו ואינו עונה ולו על טענה עניינית אחת שהוצגה במאמר.
כאדם ללא פניות בנושא זה, אומר לך כי נראה שמגיבי האייזנפלוצ והסמולני שאתה מתעב את סגנונם הרבה יותר קולעים וקרובים לאמת כאן ממך.
אי אפשר מצד אחד לטעון שאופן התנהלות הצבא הוא שונה כדי לגונן על תהליך משפטי לקוי, ומצד שני לשלוח חייל שירה במחבל לדין המתנהל כדין פלילי ללא התחשבות באילוצים של צבא לוחם.
לו היית כן טורח לקרוא את מאמר בעיון היית רואה שמדובר במשפט דרייפוס מודרני של מערכת שהכסת״ח הפך לערך העליון שלה.
כמה הערות
1. לפי הבנתי אלאור אומנם הגיע מאוחר ומיד טיפל בפצוע כשהגיע תוך כדי הטיפול הוא שומע שיש מחבל חי וצריך חבלן טצריך להזהר כל שלב הטיפול אין לא שום קשר עין עם המחבל . הזמן שהיה לו לאחר הטיפול בפצוע וקשר עין עם המחבל למיטב הבנתי זה דקה או פחות . זה הזמן שלקח לו מרגע שראה את המחבל עד שירה . אתה מסכים איתי שזה לא זמן ריאלי אם היה לו תוכניות נקמה לתכנן את מעשיו ולחסל חסר ישע .
2. אם היית מח"ט בזירה מבצעית אתה יודע שאולי רק מעטים באמת רואים את הזירה כמו שהיא והשאר נמצאים בהלם או בחוסר ראית המציאות כפי שהיא ולכן להגיד עליו שהוא היחידי ש"ראה" את הזירה זה עובד לרעתו ולא לטובתו זה אבסורד
3. חייל מצטיין שנמצא כל הזמן עם החפ"ק עם המ"פ ולאחר שאמר למ"פ מה שאמר לפי טענתו המאוחרת היה צריך לזרוק אותו מיד מכל המדרגות ולא להחזיר אותו לפעילות רגילה . זה מחזק את הטענה של אלאור לגבי זה שלא אמר מה שאמר
4. כל האנשים בזירה היה להם שינוי גרסה כי במקום כזה עם היית מח"ט בזירה מבצעית כולם בדרך כלל בהלם או בחוסר הבנה של המציאות . הסכנה ההתרגשות גורמת לכולם להנתנתק מהמציאות .
6. השאלה המרכזית המשפטית זה לא מה באמת קרה אלה האם יש כאן ראיות מעבר לספק וזה לא יכול להיות קיים ולכן אלאור חייב להיות מזוכה
ולכן ראינו את האלוף דיין ואת האלוף ביטון שנתחו את המצב ואמרו את דברם אבל השופטת המבצעית "הלר " המנותקת מהמציאות שלא היית פעם אחת בזירה מבצעית מנתחת את זה בכלים של הדיוט
אין לאוייב שום זכויות. הנה אני אחזור על זה שוב. אין לאוייב שום זכויות. ברגע שנפנים את זה – הטרור ייגמר. הטרור נמשך כי אנחנו נותנים למחבלים ולבני משפחותיהם ולבני הכפר שלהם זכויות. ולא מגיע להם. אנחנו לא חייבים להם כלום. שום כלום. הצבא צריך להחליף דיסקט ומהר. אנחנו סובלים שנים של טרור כי מישהו חושב שאנחנו צריכים לתת לאוייב זכויות.
צבא המפקיר את חייליו אינו ראוי להחשב צבא העם, בין אם הוא מוסרי ובין אם לאו.
והמלשן העיקרי פה, הוא אתה דני היקר!
תבדוק עם תום נעמן הלא נאמן בכלל, בסבב העישונים הבא שלכם… והמבין יבין!
השמאל בישראל רוצה לשנות את מהותו של העם היהודי שלשם כך אנחנו חיים בישראל
אלאור אזרייה יזוכה . הפעם השופטים יהיו שופטי צדק ולא כאלו שמקבלים קידום בצבא תוך כדי משפט
, וכאלו שתלויים ברמטכל וחושבים על עצמם ועל המחר שלהם . כמו בהתנתקות כל אלו שידם הייתה שם שילמו חיר משמיים כך יקרה גם הפעם .
"הגיע לו למות" זו מסקנתו של אלאור ושל רבים אחרים. המסקנה הזו סבירה ואנושית.אלא שמסקנת התביעה כי זו הוכחה לירי בכוונה תחילה – מרחיקת לכת. א. זו מסקנה ולא עובדה ב. המסקנה מדיפה ריח של הכללה ושיפוטיות חברתית.
אין בית המשפט דן אלא במה שלפניו.
יש שתי שאלות נפרדות מה היה בזירה בפועל ומה הסיפור שההגנה סיפרה לבית המשפט.
בשביל שבית המשפט יקבל תרחיש כלשהו כולל את התרחיש הסביר שהוצג פה מישהו צריך להציג לפני השופטים את התרחיש הזה. הם לא יכולים להמציא אותו בעצמם גם אם הם מאמינים בו.
השופט צריך לבחור בין שתי מנות בתפריט זו של התביעה וזו של ההגנה, לבחור מה יותר סביר ומה יותר קרוב לאמת הוא לא יכול לבשל מנה משלו גם אם הוא ממש רוצה.
לכן הורשע קצב באונס – הגרסה שלו שלא היו כלל יחסים בינו לבין המתלוננות לא החזיקה מים בכלל והשופטים נאלצו לבחור בגרסה של התביעה.
גם פה השופט אומר לשפטל כמה פעמים – תן לי חומר לעבוד איתו, בינתיים לא נתת לי את הכלי שאני צריך בשביל לזכות את הנאשם שאתה מייצג.
הבנאדם גם לנו לכאב ראש עצום ולהרחבת הקרע בעם. רק על זה מגיע לו לשבת בכלא. חוץ מזה, הוא הרג עצור כפות ללא הצדקה מתקבלת על הדעת, ועוד לעיני המצלמות. אמנם העצור הוא מחבל ועקרונית אני לא נגד גזר דין מוות למחבלים, אבל הריגה בלא משפט בהחלט לא מתקבלת על הדעת ועל זה יש להוסיף אי ציות לפקודות. בכל מקרה, הסיפור הזה גרם לנזק קשה למדינה מכמה וכמה בחינות, ואלאור וההגנה המטומטמת שלו הם האשמים העיקריים, וגם בגזר הדין אין להם באמת את מי להאשים אלא את עצמם.
גיבובי שטויות שהינך אומר. לו קראת בעיון את המאמר ואחרים באתר, היית מבין היטב שיש פה כסת"ח רציני של המערכת הצבאית. מי שגרם למהומה ולהשלכות היו אנשי תקשורת, שר הבטחון ועוד גורמי צבא שהביאו את הסיפור למקום זה.הנזק נגרם ע"י גורמים במערכת בלבד ועל כך תלין.
למד את הפרטים ואז תגיב באופן זה.
איזו תגובה רדודה ולא עניינית.
אלאור עשה קרע בעם והוא והמשפחה שלו #$@. שכנעת.
השמאל בישראל מתדרדר… מדהים שהרמה הנמוכה אליה התדרדרתם לא מפריעה לכם אפילו לרגע לחנך, להתנשא ולזלזל.
וסתם לרענן את זכרונך – המחבל לא היה כפות כי פחדו לגעת בו כי היה חשש ממשי למטען.
קראת בכלל את הכתבה לפני שהגבת..?
מי שגוזז את מחלפותיו של צה"ל, זה אתם, אנשי השמאל המאוסים! לא משפחתו של אלאור היקרים ולא רוב העם ואפילו לא האויב!!!
הפוליטיקה השמאלנית חדרה לתוככי צה"ל כבר לפני 25 שנה. צבא רדוד ומסורס זה, כבר לא צבא העם. תמשיכו קצינים יקרים לעשן ג'וינטים ותמשיכו לחשוב לעצמיכם, בין ענני עשן הגראס שאתם גנרלים גדולים.
מקסימום הייתי אומרת שאתם בינוניים למדי!!!
אחת שיודעת.
לא פחות מצל"ש ללוחם המצטיין יהווה קתרזיס לריפוי מהלך הסאגה
מקרה אזריה הוא קצה הקרחון של הנוון המערכתי שבו לקה צה"ל ב25 השנים האחרונות בכלל ומאז 2004 בפרט
כך מסביר ד"ר גיא בכור איך הרס השמאל ובג"צ את צה"ל:
מאת ד"ר גיא בכור:
איך אפשר להסביר את העובדה המדהימה, שצה"ל הגדול שלנו, המהולל והאהוב על ידינו, בורח מעימות בעזה כמו מאש? שהוא מתפלל כל בוקר שה"רגיעה" תימשך, ואולי האירגונים הפלסטיניים לא מתכוונים למה שהם אומרים?
הרמטכ"ל הנעלם רב אלוף גבי אשכנזי, זה שאמרו שהפך את צה"ל למשהו אחר לגמרי, מצוטט כאומר שאין להיכנס לעימות בעזה כמעט בשום מחיר.
בעצם צה"ל לא השתנה, ובדיוק כמו במלחמת לבנון האחרונה, הוא פשוט לא רוצה להילחם. צבא פציפיסטי.
בלית ברירה שלחו אז את חיל האוויר לעשות את המלאכה מול חיזבאללה המחופר בשיטת הוויטקונג, למרות שלמטכ"ל היתה תוכנית מגירה מפורטת כיצד להתמודד במלחמה מול חיזבאללה יבשתית.
כיום בלית ברירה שולחים את חיל האוויר לתקוף בעזה, בתגובה שבלונית, מפוהקת, ללא שאר רוח, ללא חשיבה, ללא שום תכנון…
איך הגענו למצב שהצבא שלנו, כן, צה"ל של כולנו, הוא גורם כמעט – פוליטי, המפעיל לחץ פוליטי שלא להתמודד צבאית; שבורח מעימות בכל החזיתות, למשל הסורית, כאשר בכירי הצבא לוחצים על הדרג הפוליטי להיכנס למשא ומתן עם סוריה, כולל ויתור על רמת הגולן, העיקר לא להילחם.
איך הצבא שלנו איבד את ה"קיליניג אינסטינקט",שהיה פעם למפקדיו, חדורי הבטחון העצמי, שהשמידו את חילות האוויר של צבאות ערב עדיין על הקרקע בשנת 1967.
איך קרה שהצבא אפילו חושש מעימות מוגבל עם כנופייה קטנה של טרוריסטים לא ממש מאומנים, לא בלבנון, אלא ברצועה הזעירה של עזה, ולוחץ להמשך הרגיעה בכל מחיר, אפילו במחיר ריבונות חלקית סביב הרצועה, ובמחיר הקרבת האזרחים.
איך כל זה קורה לנו, על מיליארדי השקלים שאנו משקיעים בצבא בשנה?
מדוע הביצועים שאנו מקבלים כל כך ירודים בחוסר המעוף שלהם, בינוניים, עם מטכ"ל מפוהק, מפונק, שמן מתקציבי ענק, שלא רוצה להתאמץ יותר מדי, ללכלך את הידיים, בדרך אל האזרחות ואל המנכ"לות באירגוני הסקטור הפרטי.
איך קרה שצבא המתוקצב בלא פחות מ-50 מיליארד שקל בשנה (2007) כאשר התקציב הזה אינו כולל את תקציבי המוסד, השב"כ, פיקוד העורף, משמר הגבול וסיוע לתעשיות בטחוניות במשבר, המסתכמים בעוד כמה מיליארדי שקלים,צבא כזה אינו פועל?
תשאלו בשביל מה אנחנו משקיעים סכום שהוא 17% מהתקציב הלאומי שלנו,על אי עשייה,ואפילו על אי הרתעה?
האם לא חבל על הכסף?
כדי להבין את התוצאה המחרידה הזו, יש לרדת לסיבות ואלה כמה מהן:
*עודף משפטיזציה גמר את היוזמה העצמית בצבא.למה להסתכן אחרי המלחמה בוועדות חקירה מבזות בנוסח וינוגרד ואגרנט, בעריפת ראשים, ובסיכון הקריירה כולה.והרי כל עימות ייגמר ממילא בוועדת חקירה, כיוון שיהיו נפגעים.
בג"צ של אהרון ברק, כאשר זה הכריז שהכל שפיט, גמר את הצבא.
שום מפקד בכיר לא ייקח עוד סיכון. ההיפך!
כולם מסתתרים מאחורי היועצים המשפטיים.
האם "אמא" מרשה להפציץ בעזה ,או לא.
מי ששולט היום בצבא אינו הרמטכ"ל אלא היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שהכריז כבר כי מלחמת לבנון האחרונה היתה "מלחמה משפטית", ובמלחמה כזו אסור להמר, אסור להפתיע ואסור להציג גאונות צבאית.
הרי הדרג המשפטי צריך לאשר זאת קודם.
בג"צ ניצח לנו את הצבא, ובעצם בג"צ ניצח לנו את הנצחון.
*רסן של אירגוני "זכויות אדם" שמטרתם אינה בהכרח טובת ישראל, הקיף את הצבא שלנו בשני העשורים האחרונים. הם מגייסים כספים בחו"ל ומתפרנסים מלזנב בצבא מבפנים. כולם מכירים מי הם אירגונים אלה. באכיפת בג"צ האפקט שלהם בגימוד הצבא היה, מתברר, מרתיע ואפילו קטלני…
הצבא אינו פוחד מן האוייב, הוא פוחד מן האמהות, מהטוקבקיסטים הצווחניים, ממשפט הרחוב, מכרמלה מנשה, מכתבי התקשורת, שבשבילם להביא ראש של אלוף זה הישג אישי.
עבור החברה הישראלית של היום, אם יש קורבן אחד, הפסדנו במלחמה, כפי שיש גלעד שליט אחד.
הכל נעשה בפריזמה של הפרט הלוחם.
במלחמת ששת הימים,שנתפסת עד היום כנצחון מזהיר, נהרגו לנו בתוך ששה ימים כ-800 חיילים. במונחים של היום, התקשורת היתה מכתירה את המלחמה הזו כ"שואה" וכתבוסה נוראה.
אנו מדווחים מיד על כל הרוג, והידיעה הזו משודרת במהלך יום שלם, וכך נוצרת דמורליזציה ותחושת הפסד נורא. במלחמת ששת הימים המתינו עם הידיעה על ההרוגים עד לסיום המערכה. לא קרה כלום…
צה"ל פועל היום על מיזעור נזקים ותבוסות,לא עוד על שיטת ההישגים והנצחונות.
האוייב קלט את התכונה המוזרה הזו שלנו, והוא מנצל אותה, כמובן, כך עשה נאסראללה במלחמת לבנון האחרונה כאשר מיהר להכתיר את העימות כנצחון שלו, ואנו, מתוך תחושת הכשלון הפנימית, אמרנו אחריו – "אמן".
…כמה כייף להיות בעד השלום והפיוס בעולם! עם השיער המגודל וסימלי השלום.
אחח…איזה כייף במחנה הזה, וכמה לא בוגר ולא אחראי.
…כמה מצמרר היה לשמוע את יצחק רבין שר את "שיר לשלום" שנכתב בהשראת "שיער", דקות אחדות לפני שנרצח.
הקהל שלו לא רצה עוד מלחמות וצבא, הוא רצה הסדר שלום בכל מחיר.
בכל מחיר, אפילו של השמדתנו…
תקשורת צמאה לטרף, אפס נכונות לנפגעים, אינדיבידואליזם מתאבד, הטובים שעוזבים החוצה את הצבא בשל איבוד היוקרה, ומשפטנים טורפים שמחכים בפינה – אלה מונעים מצה"ל לפעול.
לא חיזבאללה ולא חמאס.
…צה"ל אינו עוד צבא העם, הוא הצבא שפוחד מן העם.
מי שגוזז את מחלפותיו של צה"ל אינו האוייב, אלו אנו עצמנו.
אלא שכאן זו לא אמריקה הגדולה, כאן זה המזרח התיכון שמחכך ידיים בהנאה לנוכח תהליך ההרס העצמי וסירוס הצבא הגדול באיזור.
הם כבר לא צריכים לעשות את העבודה. אנו כבר עושים זאת בעצמנו טוב יותר – עבורם.
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=913
http://rotter.net/forum/gil/20135.shtml
ישנו תרחיש שלישי שרמזתם עליו אך מאחר והוא לא נח לכם, קל היה לכם לקבל את גרסת התביעה (המושמצת) לגבי התרחיש.
התרחיש מסתמך על כך שחטיבת כפיר מחסלת מחבלים ושאר מופללים על ימין ועל שמאל. אזריה היה נינוח ונונשלנטי כי הוא ידע שהוא פועל לפי הנורמה. הדבר היחידי שלא היה נורמטיבי הוא הצלם של בצלם שחשף את ערוות "הצבא הכי מוסרי".
למעט סטנוגרמת האירועים בחלק השלישי של מאמרכם, אין התייחסות למסירת הקסדה ואגביות הירי של אזריה. היכן היא אותה תחושת מסוכנות נמהרת ומיידית? מילא, אם אזריה היה מפיל את הקסדה, דורך במהירות ויורה, טענת ה"מסוכנות" היתה רלוונטית. אך האגביות וההתמקדות בנוחות (מסירת הקסדה) על חשבון הבהילות ותחושת החירום מחשידות את תחושת המסוכנות.
איני יודע מה התרגולת הוכחית של חטיבת כפיר, אך בחטיבת החי"ר בה שירתתי לפני כ-20 שנים, אם לוחם חשב שישנה סכנת מטען/ פצוץ "מיידית", נוסף על הירי לנטרול האיום אמורה גם להתלוות צעקת אזהרה ("מטען", "רימון" "לשכב" וכיו"ב).
והנה כבר יש לנו שני אלמנטים התנהגותיים שפועלים בסתירה לתחושת הסכנה והבהילות.
אזריה הוציא להורג את עבד אל-פתאח א-שריף ואינו שונה ממנו (ביקש ליישם ולקדם אידאולוגיה בעזרת אלימות). ההבדלים בינהם הם שאזריה חשב להנות מהחיפוי והכסתוח של צה"ל והתקשורת הממלכתית אך נפל בפח המצלמה. ההבדל השני הוא שאזריה נהנה ממשפט, מעצר פתוח וייצא לחופשי לאחר כמה שנים ואילו עבד אל-פתאח א-שריף הוצא להורג ללא משפט ולאחר הפללה.
אשמח לדעתכם בנוגע לנקודות הנ"ל.
ואפשרות רביעית בהמשך לשלישית שצהל שאתה הכרת המסורת הידע והתרגולות והערכים מידלדלים מדור לדור וכבר לא קיימים בחטיבת כפיר
של חטיבה עייפה דלת כח אדם פרוסה על כל השטח ועוברת מדריסה לדריסה מדקירה לדקירה שלא התאמנה ללוחמת חיר, הספקולציה שלי היא שאלאור לא ביצע אפילו תרגיל כיתה ושבשני המטווחים שאלאור השתתף בהם הוא היה בלי קסדה והוא לא מסוגל ולא רגיל לירות עם קסדה. לכן לא צריך לקחת מההתנהלות עם הקסדה אינדיקציה למצב הנפשי שלו אלא למצב המקצועי שלו.
שים לב גם שלשני חיילים באירוע היה מעצור בנשק שהם לא ידעו לתפעל אותו.
דעתי היא שמי שמשווה מחבל שיוצא לרצוח, לחייל שיורה בו לאחר הפיגוע, וראוי במקרה הכי הכי גרוע ומחמיר לשחרור עם קלון מצה"ל, לוקה קצת בנפשו.
אדם שטוען ששירת בקרבי, אבל לא חש אמפתיה לאלאור וקורא לו ולמחבל בשמם באותו משפט בכוונה ליצור מצג שווא כאילו הם דומים במשהו, הוא או שקרן שלא הביט דרך כוונת מימיו, או, כמו שכתבתי, לוקה בנפשו.
אתה צריך טיפול. עזרה מקצועית כלשהי. זו דעתי.
כשיהודי מעז כמוך לכתוב על מחבל נאצו-ערבי מוסלמי שמטרתו לתקוע לכולנו סכין בלב ולעקור אותו כדי להאכיל את כלביו בליבותינו, כפי שאתה ללא בושה מעז לכתוב באופן פומבי תוך הבעת רחמים על הרוצח שהוצא להורג (אצלך לא מחסלים מחבלים) ולא קיבל משפט צדק מסכן (אתה דואג כי לא נתנו משפט צדק למחבל רצחני תאב דם) שכמותו:
אז אתה כותב לנו: "עבד אל-פתאח א-שריף הוצא להורג ללא משפט ולאחר הפללה". הפללה???
זה מה שיש לי לומר לך:
השמאל עבורי חבר לאויב ועומד בצד השני של המתרס – מולי – ומאיים על חיי ועתידי!!!
שעלי לחשוש ולפחד מאד ממעשיו של מחנה השמאל כי הוא מסכן את חיי וחיי ילדי באופן עליו מדברת התורה כשהיא מזהירה את העם כבר עם לידתו, שהבוגדים והמינים והמוסרים והרשעים ומבקשי רעתו ומותו וחיסולו יוולדו מזרעו. "מחריביך ומהרסיך ממעיך יצאו"!!!
ובישראל אין דבר כזה שנקרא "תקשורת ממלכתית" אלא אך ורק תקשורת העוסקת בחבלה ובתעמולה מרושעת תקשורתית נגד העם והמדינה.
זו התקשורת שרדפה ורודפת את החייל האומלל יום יום רגע רגע במטרה להחליש אותנו ולהכניע אותנו, היהודים, מול האויב הערבי והעולם האנטישמי. בכך היא עוסקת ובכך בלבד. היא מלאת סיפוק כשכולם פונים לעמנו עורף ומשמיצים אותנו ומשניאים אותנו. זה התענוג הכי גדול של התקשורת הזו אותה אתה מכנה ממלכתית. לעולם לא תשמע ממנה דברים טובים ויפים על העם היהודי שתרומתו לאנושות היא פנטסטית בכל התחומים כולם.
והעובדה שאתה מתיימר לשמש כפסיכולוג מזדמן ולנתח איך מתנהלים בשדה קרב ובמצב סכנה – מגוחכת. אין שום כללים היכולים לקבע מסמרות לגבי התנהגות בן האדם בעת סכנה.
אלה רק סמאלני צמרת צה"ל מבית אג'נדת הקרן החדשה שייצרו קודים מחלישים שאותם הם מכנים: טוהר נשק ומוסריות במלחמה.
אין דבר כזה. במלחמה ובעת סכנה האדם אינו צפוי ולעולם לא יהיה.
והצביעות שלך ושל כל חבורת המשפטנים, העיתונאים, יעלון הרפתן, אייזנקוט "מספריים", כולכם פסיכולוגים מדופלמים ויודעים בדיוק איך הייתם אתם בעצמכם מגיבים בזירת רצח וסכנה – עוברת כל גבול בחוצפתה!!!
כשאתה תעמוד מול רוצחים בזירה – תספר לנו מה עבר לך בראש ואל תשכח לצעוק: מטען!
עד אז – אל תטיף לאף אחד.
אחרי תקדים עסקת גלעד שליט ובעקבותיה דבריהם של בכירים שאסור שמחבל ישאר בחיים, ואחרי הפרסומים על פקודות צה"ליות שיש להרוג חילים שלנו אם יפלו בשבי ובלבד שלא ישמשו קלף מקוח לשחרור מחבלים, שהן פקודות שעשויות ללמד על חובת הריגת מחבל שבוי,
וכיוון שבמדינתנו פקודה אינה מעידה בהכרח על החלטתם הפנימית-אמתית של המטכ"ל ושל הממשלה, שהרי אין להם יכולת מעשית לתת פקודות גלויות כנכון בעיניהם כיוון שהם חוששים שמתן פקודות כאלה ישרת את התעמולה של משניאי ישראל ה"פשיסטית", והם כפויים, איפא, לתת פקודות "נאורות" מנוגדות לדעתם המוסרית והמקצועית,
אם, לאור כל אלה, אזריה הגיע למסקנה שהפקודה להותרת המחבל בחיים (פקודה שאולי נתנה רק מן השפה ולחוץ, כאמור) היא פקודה שדגל שחור של אי מוסריות מתנוסס מעליה, וזאת בגלל שבציותו לה הוא גורם בעקיפין להרג יהודים ונעשה רוצח יהודים,
הרי ממילא פקודה זאת נראתה לו בלתי חוקית בעליל, וכפקודה בלתי חוקית בעליל גם השקול המנהלי (חובת הציות) מחיב לדחותה, שהרי שקול זה כולל, מלבד חובת ציות, גם אסור על ציות לפקודה כזאת.
אתם דפוקים אחד אחד….אזריה הטמבל ירה סתם….תחשבו בעתיד שבחור הטמבל זה מגיע לבית שלכם וסתם בשביל הכיף שלו יורה בבת שלכם כי בא לו לירות….הבחור חמור וצריך להענש …כן ימיני לא שמאלי זה לא משנה… אתם חבורת הזבל פלספנים.. שמתעסקים בקקה
דפוקים אחד אחד תקרא לבני משפחתך ולילדיך ולא לנו הקוראים והציבור שלא מסכים איתך.
אזריה לא יגיע אי פעם לביתנו לירות בנו. הוא יהודי ציוני אוהב עמו וארצו. עליך לא ניתן לדעתי לומר זאת.
ואני למשל הייתי חוששת ממה עלול לקרות לי בביתי עם אחד כמוך בעתיד!!!
חמור וזבל שמפיק קקה.
עו"ד שפטל בפודקאסט מיוחד על החייל אזריה
החקירה והמשפט השערורייתי לחייל אלאור אזריה – חלק א'
החקירה והמשפט השערורייתי לחייל אלאור אזריה – חלק ב'
החקירה והמשפט השערורייתי לחייל אלאור אזריה – חלק ג'
החקירה והמשפט השערורייתי לחייל אלאור אזריה – חלק ד'
30/06/2016
http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=GJHFGI&c41t4nzVQ=EEJ
כמה רוע רוע רוע – אפשר לבלוע לוע לוע???
כשאני רואה את האיש הזה – ויסמן הוא מזכיר לי משהו שטני. המבט, הרוע, ההליכה היהירה והמרושעת המתעלמת מהציבור ומתחושות אהבתו לבניו – חייליו.
כל כולו נראה לי תמצית של רעל וצימאון דם מעורר אימה ופחד.
לא יאומן איך עדיין ממשיך להתקיים משפט דרייפוס שקוף בו כל צמרת צה"ל הסמאלנית המתחזה לבעלת ערכים נעלים כלשהם – רדפה כמו עדת כלבי ציד צמאי דם את החייל הצעיר והאומלל ואת משפחתו הטובה והאוהבת והממש ממש אומללה.
זה לא משפט – זה משפח. זו רמיה. זו הולכת שולל על חשבון כספי הציבור.
אייזנקוט מספריים המתיימר להחליף את מימרות חז"ל בריקנותו, יעלון הרפתן שחרץ את דינו באופן לא חוקי ועד היום לא ביקש סליחה על מעשה החבלה שלו בחייל עוד לפני התחקיר הצבאי, וכל המ"מ ממים והמם פאים ובעלי הדרגות האפסים שלא ניצחו אף מלחמה בשלושת העשורים האחרונים עסקו בהעמדות פנים והטעיות. איזו בושה ואיזו חרפה ואיזו תת רמה ולאן התדרדרנו. זה צבא לא יהודי.
הקרן החדשה והפסיכולוגים חיים עומר ונחמן אלון
מעורבות "הקרן החדשה" בכל פרוייקט "ההכנה המנטלית" – אומת!
לפני שנתיים התלוננה הפסיכולוגית ד"ר אמירה דור, מצוות המצ"ח, בפני גב' ימימה גולדברג – מנהלת פנקס הפסיכולוגים של הפ"י (הסתדרות הפסיכולוגים בישראל), על שני פסיכולוגים שיזמו ותכננו את "ההכנות המנטאליות למשימת ההתנתקות" (שטיפת המוח שנעשתה ל-60,000 חיילים ושוטרים לקראת גירוש קיץ תשס"ה), וגם השתתפו בהן בפועל.
לאחר סדרת תרגילי השהייה, תקועה התלונה כעת, זה 4 חדשים, בוועדה, וזאת דווקא לאחר שהמידע על מעורבות "הקרן החדשה" בכל הפרוייקט – אומת!
מידע נוסף שהתגלה לנו לפני זמן לא רב, קשור לקרן לישראל חדשה.
מסתבר שמיד לאחר נאום רה"מ שרון בהרצליה, בדצמבר 2003, דחפה הקרן את השניים לזרועות הצבא, כדי שידאגו לכך שיהיה במאבק נגד הגירוש רק מנצח אחד.
או כפי שכתבו במאמרם 'כפר מיימון- מאבק הרסני או מאבק בונה':
"מאבק המכוון להתנגד לפעולות הצד השני ולא לנצח אותו".
להלן הפרסום של הקרן לישראל חדשה:
Israeli Psychologists Who Trained Army For ‘Disengagement’ to Head Panel at APA Conference
For Immediate Release
Contact: Naomi Paiss
202-513-7824
naomi@nif.org
August 8, 2006
Experts in 'Constructive Struggle' Think Topic Timely, Essential
Washington, D.C. As the crisis in Israel wears on, two Israelis who are internationally recognized specialists in non-violent confrontation and "constructive struggle" will lead a symposium at the convention of the American Psychological Association in New Orleans . The panel is scheduled for Saturday, August 12th at 12 PM in Room 35 of the New Orleans Convention Center.
Exactly one year ago, the Israeli army and police conducted a withdrawal of settlers from the Gaza . Because they knew that this was a contentious and potentially violent issue and a difficult assignment for the soldiers, the New Israel Fund arranged for two Israeli psychologists — Haim Omer, PH.D., psychology professor at Tel Aviv University , and Nahi Alon, clinical psychologist and co-director of The School of Buddhist Psychology in Tel Aviv — to train both frontline police and soldiers.
Drs. Omer and Alon, who are internationally recognized for their expertise in the principles of nonviolent conflicts and intervention, played a key role in the disengagement despite initial distrust of their techniques by IDF and police leadership. The army and police certainly used the psychologists' research: the end result was an evacuation of thousands of settlers with few outbursts of violence and no loss of life, and police and soldiers demonstrated unusual restraint in the face of extreme verbal provocation.
At the APA's invitation, Drs. Omer and Alon will speak about their work and how their ideas can be used in other conflicts, starting with the Israeli-Arab conflict and generalized to other difficult — and potentially violent — conflicts.
They will be joined on the panel by Tammy Rubel, organizational consultant for S hatil – The New Israel Fund's Empowerment and Training Center for Social Change Organizations in Israel , and discussant Florence Denmark , Ph.D., Robert Pace Distinguished Research Professor, Pace University . Arnold R. Cerbone, PhD, will moderate the panel. Because of the current conflict in Israel , representatives of the Israel Defense Force and the police can not appear in person, but Commander Raffi Lev, PhD of the Israeli police will appear in a video presentation.
http://www.nif.org/media-center/press-releases/israeli-psychologists-who.html
http://rotter.net/forum/gil/20135.shtml#33
אולי הרבים שיצאו להגנתו של אלאור אזריה לא נגד המוסר הם יוצאים, אלא הם חושבים שאלאור אזריה ירה במחבל כי הבין שישנה "פקודה" סמויה להרוג, בשמו של המוסר.
|
אפשר שאלאור אזריה הבין שהפקודה הגלויה שקבל נתנה כמס שפתים עקב כניעה לדעת הקהל העולמית (גם של משקיעים פוטנציאליים זרים שכלכלת המדינה תלויה בהם), או כניעה לבי.די.ס., או לאדוני הארץ שבבית הלבן, או לבי"ד בינ"ל לא אוביקטיבי או לכיו"ב.
אפשר שאלאור הבין שמאחורי הפקודה המוצהרת ישנה כעין פקודה אחרת, סמויה, אשר מיצגת את השקפתם האמתית של המטכ"ל ושל הממשלה הנבחרת, והיא להרוג את המחבל, כמעשה מוסרי.
|
למסקנה זאת יכול היה החיל אלאור להגיע באופן עצמאי. ** כלומר, הוא ראה דגל שחור של אי חוקיות מתנוסס מעל גרימה עקיפה של הרג יהודים ** ע"י עדוד רוצחי יהודים ותגבורם באמצעות הותרת המחבל בחיים לעסקת גלעד שליט מס' 2.
|
הרי לא אלאור אזריה הוא ממציא האסור על הותרת המחבל בחיים. הוא יכול להתלות באילנות גדולים:
בלשונו של פרופ' ישראל אומן "כאן אנחנו יוצרים תמריץ שאם אתה עושה מעשה טרור אתה יכול לירות ואחר כך להרים את הידיים ולא יפגעו בך" (- ע"י בני טוקר "ערוץ 7" 04.01.17).
אפילו השר הממונה על מג"ב ומשטרת ישראל, גלעד ארדן, אמר כי "צריך לירות על-פי הנהלים, ברור… ורצוי גם שכל מחבל שיוצא לפגע יידע שרוב הסיכויים זה שהוא לא ייצא בחיים מהפיגוע" (למראין נסים משעל ב- fm10312.10.15).
מפקד מחוז של משטרת ישראל וח"כים של "יש עתיד" (כולל מפקד מחוז בדימוס) אמרו דברים שעשויים להתפרש בנקל כמחיבים הריגת כל מחבל (למשל: "אני שמח לראות … אזרחים, שיורים על מנת להרוג את המחבלים. אמרתי זאת … והמנחה שאל אותי … אם לא טעיתי. אז כן, אני בטוח… לנטרל זוהי מילה מכובסת… הרגנו .. רק כך באמת נטרלנו אותו. מחבל שבא להרוג, אחת דינו – מוות" –ידיעה מאת ריקי רט ב-nrg 23.10.15).
זאת, בנוסף ל-3 גנרלים בדימוס (משטרה + שב"כ + צה"ל) שהתבטאו בדומה לכך (-https://www.facebook.com/ronit.tzach?fref=nf&pnref=story Ronit Tzach 04.01.17).
ודאי שאף יצחק רבין היה תומך בדברי המפקדים הנ"ל, שהרי אחרי ארוע הריגה בזמנו שהיה דומה מאד לזה של אלאור אזריה, לא זו בלבד שרבין לא חלק על ח"כ צחי הנגבי שדרש להימנע מכל חקירה (ואכן, ההורג לא נשפט), אלא שרבין אף חיווה דעתו ש"כך צריך להיעשות לכל מי שינסה לתקוף שוטר"(- אתר ערוץ 20 09.08.16) וזה היה עוד לפני התקדים של עסקת גלעד שליט שסכל אכיפת חק אפקטיבית על טרוריסטים.
גם פרשן "הארץ" עמוס הראל ב 10.04.16 נאלץ לשבח את מותם של ילדים מחבלים: כשהסביר את דעיכת גל הטרור מנה, בין יתר הסבות, גם "פעילות …של הרשות … כדי לשכנע תלמידים לא לצאת לפיגועים שסביר כי יסתיימו במותם".
|
אלאור יכול היה להגיע לאותה מסקנה גם מספורים שהוא שמע (נכונים או שקריים, אולי באמצעות "שוברים שתיקה") על תקדימים רבים של הרג מחבל שנוטרל, שהמערכת נתנה להם הסכמה שבשתיקה, לכאורה.
"כמה מקרים של יד קלה על ההדק בגל הטרור האחרון, מתוך מחשבה שתוקף הרוג כבר לא ישוחרר בעוד כמה שנים" (- עמוס הראל ב"הארץ" 01.07.16).
"מח"ש סוגרת תלונות על ירי פסול של שוטרים במחבלים – בלי לחקור" (- כתבה מאת שרון פולבר ויותם ברגר "הארץ" 05.08.16)
|
אלאור יכול היה להסיק זאת גם בקל וחומר מההתיחסות של קציני צה"ל בכירים לחייהם של חילי צה"ל שבידי האויב, לפי מה שהונהג בצה"ל עקב עסקת גלעד שליט, בתנאים שבהם המנעותו של צה"ל מהריגת חיליו שלו עשויה לעודד את הטרור (דרך אגב, גם זאת היתה פקודה סמויה):
"בפורומים צבאיים רבים התבטאו בשנים האחרונות מפקדי חטיבות … כי בעיניהם, מוטב להרוג חייל שלהם שנחטף, כדי לשלול מהאויב … את ההישג הכרוך ב.. משא ומתן …, שבסופו שחרור המוני של מחבלים, כמו בתום פרשת שליט" (- עמוס הראל ב"הארץ" 28.06.16 )
"מפקד העורב …: 'אתה מעדיף חייל הרוג ולא חייל בשבי חמאס, כמו שליט 2. …חידדנו לכוחות פעמים רבות על איום החטיפה והמטרה לשבשה … גם במחיר הפגיעה בחבר… הכול כדי לא להכניס מדינה שלמה למערבולת גלעד שליט' " (-הובא ע"י יואב זיתון ב- ynet 24.09.14 )
"אחת הפעולות עליהן קיבל את העיטור הייתה ירי לעבר בית אליו הכניס איש חמאס לוחם חטוף של צה"ל" (- בן כספית ב"אל-מוניטור, ישראל פולס" 29.06.16 ).
|
ואולי למד מעוד קל וחומר: ח"כ יעל דיין (מפלגת העבודה) חבקה בפומבי את כ.ב. אחר שהורשעה ברצח בעלה שהתעלל בה כמה שנים.
מי שמרחם על מחבל זבל שבא לרצוח יהודים – הוא יותר גרוע מהמחבל – אותם חלאות שמרחמים על מחבלים הם צאצאיהם של השמאלנאצים הארורים שביקשו לחון פושעים נאצים כגון אייכמן – ואין מה להוסיף.