איפה הם, "המוסלמים המתונים"?

אחרי כל פיגוע גי'האדיסטי נגד המערב, אנו שומעים את אותו פזמון מוכר מפי פוליטיקאים מהמערב: הם חוזרים ומבטיחים לנו שהזוועה הנוכחית אינה משקפת את טיבו האמיתי של הזרם המרכזי באסלאם. מתוך 1.6 מיליארד מוסלמים בתבל, כך מבטיחים לנו שוב ושוב, הרוב המוחלט הם שומרי חוק כמו כל בני הדתות המונותאיסטיות האחרות, ורק חלק מזערי מהם עוסקים בטרור. כן, והאסלאם היא דת השלום. יתרה מזאת, מספרים לנו, הרוב המוחלט של המוסלמים מחזיקים בהשקפות מתונות.

אבל מה פירוש הדבר? עד כמה מתונים הם המוסלמים המתונים? בהתחשב באיום האסלאם הרדיקלי, נראה שזו שאלה הוגנת. הרשו לי להתחיל להשיב עליה, בכך שאספר לכם משהו מהסיפור שלי.

גדלתי בקהיר בבית מוסלמי מהמעמד הבינוני. כשהתבגרתי, אמרו לי בין היתר שכל יום שעובר על האומה האסלאמית ללא ח'ליפות הוא חטא. אמרו לי שהכישלונות והאומללות של העולם הערבי התחילו ברגע שאנו, המוסלמים, ויתרנו על כיבושים ועל מלחמות נגד הלא־מאמינים. אמרו לי שהשגשוג מותנה בכך שנכבוש ארצות חדשות ונאסלם עוד אוכלוסיות. אמרו לי שמי שעוזב את האסלאם חייב מיתה. אני זוכר גם כיצד הגיבו המורים שלי והאימאמים במסגדים לחדשות על הפיגוע במגדלי התאומים ב־11 בספטמבר: בשמחה גדולה.

הניסיון שלי הוא אופייני, ויש לי נתונים כדי להוכיח זאת: לפי מכון המחקר 'פיו', 88 אחוזים מהמוסלמים במצרים, 62 אחוזים בפקיסטן, 86 בירדן ו־51 בניגריה, מאמינים שכל מוסלמי הבוחר לעזוב את דתו חייב מיתה. מספרים דומים (אם לא זהים) של מוסלמים מצדדים בסקילת אנשים שנאפו, ובענישה חמורה למבקרי מוחמד או האסלאם, וכן בקיצוץ ידיים בעוון גניבה.

כל הפרקטיקות הללו הן חלק מדרכי הענישה של החוק האסלאמי הקרוי 'שריעה'. 84 אחוזים מהמוסלמים בדרום אסיה, 77 אחוזים בדרום־מזרח אסיה, 74 אחוזים במזרח התיכון וצפון אפריקה ו-64 אחוזים באפריקה שמדרום לסהרה, תומכים בקבלת ה'שריעה' כחוק המדינה. שיעור התמיכה בכל אלה גבוה גם בקהילות מוסלמיות במערב – אמנם באחוזים נמוכים יותר, אבל עדיין מדובר במספרים משמעותיים.

המאמר בגרסת וידאו:

רוב המוסלמים בעולם מאמינים כי יש הצדקה לכל מעשה אלימות כלפי מדינת ישראל, ובכלל זה מחבלים מתאבדים באוטובוסים ובמסעדות. האם משהו מכל זה נשמע לכם כמו מתינות? ובכל זאת, אם מישהו במערב מעלה את האמיתות המטרידות הללו, הוא סופג כינויי גנאי כאסלאמופוב וכאויב האסלאם.

בפברואר 2015, כשהייתי אמור לשאת דברים בקולג' סאוורת'מור שליד פילדלפיה, סטודנטים שדבריי לא מצאו חן בעיניהם צרחו עלי, קיללו אותי והצליחו למנוע ממני לדבר. חלקם היו נשים מוסלמיות שהתאימו לדימוי של צעירות מוסלמיות מתונות, הדוברות אנגלית מושלמת ואינן עוטות חיג'אב. "מתונים" מוסלמים אחרים ניסו למנוע ממני לדבר למחרת היום באוניברסיטת טמפל, ללא הצלחה. למרבה הצער, היו אלה דווקא סטודנטים לתקשורת.

זו איננה אסלאמופוביה כשמציינים את העובדה הטרגית שבשלב זה של ההיסטוריה, העולם המוסלמי נשלט על ידי רעיונות רעים ואמונות רעות. מיליונים מאלה הקרויים "מוסלמים מתונים" אינם קמים לגנות את הטרור האסלאמי. המילה 'מתינות', כפי שאנו מבינים אותה, לא ממש מתאימה כאן. אם 'מתינות' פירושה שאתה מגלה סובלנות כלפי חופש הביטוי, חופש העיתונות, זכויות הנשים וזכויות להט"בים, כי אז "מתונים מוסלמים" הם מיעוט נכחד. נכון, הם קיימים; יש כמה מיליונים כאלה. אבל בקרב המוסלמים המאמינים הם אינם מייצגים שום דבר שמתקרב להיות מסה קריטית.

ערכיו של המערב וערכי האסלאם כפי שמקיימים אותם מוסלמים במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובדרום אסיה (ויותר ויותר גם באירופה) – אינם תואמים. פוליטיקאים מערביים יכולים להכחיש זאת, אבל ההכחשה אינה משנה את המציאות. אלה האמונות והרעיונות הרעים היוצרים את הקרקע שממנה צמח האסלאם הרדיקלי. התעלמות מכך רק מונעת מאיתנו להילחם באופן יעיל נגד הטרור האסלאמי, ובעת ובעונה אחת פוגעת גם בגיבורים המוסלמים המתונים באמת.

עד שנתחיל לומר את האמת על האסלאם – תמיד בשפה מכובדת – הפתרון היחיד לטרור האסלאמי לעולם לא יתממש. הפתרון הוא שהאסלאם יתקן את עצמו מתוכו.

אני מאמין שרפורמה היא דבר אפשרי, אבל היא יכולה להיעשות רק מתוך האסלאם. המערב יכול להיות חלק מהרפורמה, אך רק בתנאי שיתייצב מול האמת ויאמר אותה בפה מלא. ועבור כולנו, יפה שעה אחת קודם.

__________________

חוסיין אבו־בכר הוא חוקר ומדריך צבאי לשפות המזרח התיכון. המאמר פורסם באתר 'PragerU'. תרגום: שאול לילוב