דמדומי מדינת הרווחה: הצרות של שוודיה

שוודיה נחשבת לאחת ממדינות הרווחה המצליחות ביותר בעולם. היא מתאפיינת בשיעורי מס גבוהים, שירותים ציבוריים מקיפים, איגודים מקצועיים, ושוויון בהכנסות ברמה גבוהה; "אמנה חברתית" של ממש בין האזרחים למדינה, המגובה בתרבות השוודית המלוכדת. המדינה "מפצה" על המדיניות הפיסקלית המרחיבה שלה באמצעות חוזק רב במדדים האחרים של הכלכלה; שוודיה ידידותית מאוד לעסקים – מערכת המשפט שלה יעילה, ואין הרבה רגולציה וביורוקרטיה.

למרות האיגודים המקצועיים וההסכמים הקיבוציים, שוק העבודה בשוודיה גמיש ביותר; חברות יכולות להיכשל ועובדים מפוטרים מדי יום, אך ישנה רשת ביטחון והכשרה מקצועית מפותחת. בדירוג פורבס ל-2016, דורגה שוודיה במקום הראשון כמדינה הידידותית ביותר לעסקים בעולם. אף ששיעורי המס בארה"ב וישראל נמוכים יותר, הן הרבה פחות ידידותיות לעסקים. מסים הם רק היבט אחד מתוך שלל הגורמים המשפיעים על החופש הכלכלי והאקלים העסקי, ושוודיה חזקה מאוד בכל המדדים האחרים.

שוודיה הסוציאל-דמוקרטית של היום, "רוכבת" גם על הצלחות העבר: עד שנות ה-50 המדינה לא התערבה בכלכלה כפי שהיא עושה כיום. על-פי מחקר של מכון קאטו, נטל הממשלה בשוודיה נעשה גדול יותר מארה"ב רק בשנות ה-60. שוודיה גם "דילגה" על מלחמת-העולם השנייה, עובדה שתרמה לחוסנה הכלכלי.

אבל הכי חשוב: לאחר המשבר הכלכלי שחוותה שוודיה בשנות ה-90 התרחשו בשוודיה רפורמות מבניות עמוקות, הפחתות מסים, שימת דגש על ריסון תקציבי, הפרטת הפנסיה, ואפילו יישום של שיטת הוואוצ'רים בחינוך.

מודל הרווחה השוודי ניצב בפני אתגרים רבים. בראשם עומדים הצמיחה הנמוכה, הזדקנות האוכלוסייה והירידה בילודה – אתגר של כל מדינות המערב. למרות נתוני מקרו טובים יחסית, שוודיה נמצאת גם היא באותה סירה מערבית דולפת.

האתגר הדמוגרפי

לבעיות הללו הצטרפה בשנים האחרונות בעיית הגירה מסיבית לשוודיה. מבחינה כלכלית, ההגירה חיובית בכך שהיא מספקת ידיים עובדות. אך "ידיים עובדות" רלוונטיות בהנחה שלמהגרים קיימת ההשכלה המתאימה, הרצון לעבוד ולהשתלב בחברה, וכן קיומן של משרות מתאימות. בטווח הקצר, בעידן הטכנולוגיה והאוטומציה, ובמיוחד במקרה של מהגרים ממדינות נחשלות, זה לא המצב.

השוודים מודעים לכך ומוטרדים מההגירה. על-פי מחקר של אוניברסיטת גוטנבורג ב-2015, למעלה מ-50% מהשוודים חושבים שההגירה היא אחת הסוגיות החשובות ביותר – לעומת 12% שציינו זאת ב-2010. המהגרים צעירים, ושיעורי הילודה שלהם גבוהים יחסית לאוכלוסיה המקומית, ולכן, למרות האופי הליברלי השורשי של שוודיה, המקומיים מודאגים משינויים תרבותיים.

אז איך מתמודדים? ראשית, הממשלה השוודית התעוררה, סגרה את הגבול עם דנמרק, והחמירה מאוד את חוקי ההגירה. ב-2016 התקבלו רק 29 אלף בקשות מקלט, לעומת 163 אלף ב-2015.

ועדיין, שוודיה נותרה עם בעיה שהיא צריכה לפתור: כיצד מדינת הרווחה המפורסמת תצליח לטפל באוכלוסיית זקנים גדולה, מחסור בעובדים בעלי כישורים מתאימים, ואוכלוסיית מהגרים גדולה וצומחת?

שיעור האבטלה של מהגרים בשוודיה הוא בין הגבוהים ב-OECD, ועומד על 16% לעומת ממוצע של כ-7% (אגב, ישראל מובילה בעולם בתחום הזה – פחות מ-5% אבטלה בקרב מהגרים). על-פי כתבה שפורסמה השבוע ב'אקונומיסט', הגורם לאבטלה הגבוהה הוא מודל שוק העבודה בשוודיה.

היכולת לפטר ולהחליף עובדים בשוודיה המאוגדת גמישה, הבעיה היא שכדי להיכנס לשוק העבודה הזה צריך כישורים וקשרים עם האיגודים. מטבע הדברים למהגרים אין קשרים כאלה. לאחר תשע שנים בשוודיה, רק למחצית המהגרים יש עבודה, ובינתיים הם חיים על חשבון משלמי המסים. הממשלה השוודית מעניקה "תוכנית השתלבות" של שנתיים למהגרים החדשים. למרות זאת, על-פי דיווח בבלומברג, לאחר שנתיים של השתתפות בתוכנית, רק 30% ממשתתפיה מוצאים עבודה.

גם בתחום תשלומי הרווחה למהגרים מתחילים לראות שינוי. עד לאחרונה, מבקשי מקלט שנדחו קיבלו כ-140 דולר בחודש לצד דיור חינם. ההטבות הללו בוטלו. בשוודיה קיימת אחת מחופשות הלידה הנדיבות בעולם – 480 יום בשכר של 80% ממשרה מלאה, וניתן לנצל את הימים עד שהילד מגיע לגיל 8. לאחרונה נערך קיצוץ גם בנושא הזה. משפחות מהגרים יוכלו לנצל את חופשת הלידה רק בשנה הראשונה, ובמקרה של משפחה מרובת ילדים ישנם קיצוצים נוספים. עבור הוותיקים, לעומת זאת, לא השתנה דבר.

השינויים הללו הם טיפה בים, ובשנים הקרובות צפויה שוודיה לחשוב מחדש על מודל מדינת הרווחה העכשווי, והאופן שבו ניתן לשלב מהגרים. על-פי כתבי בלומברג, שרת האוצר השוודית מגדלנה אנדרסון עדיין מאמינה נלהבת במודל הקיים – הגדלת המסים, הגדלת מדינת הרווחה והעמקת ההוצאה בכל התחומים. אנדרסון פועלת בסביבה נוחה, מפני שהגרעון התקציבי בממשלה קרוב לאפס, והצמיחה בשנה שעברה הייתה חזקה יחסית.

אבל לא לעולם חוסן. ראשית, בינתיים הצמיחה התמתנה. שנית, המעסיקים והאיגודים המקצועיים הגדולים במשק יצאו נגד צעדיה של אנדרסון, והקבוצה הפיננסית הגדולה בשוודיה איימה לעזוב. כעת גם האופוזיציה מאיימת בהצבעת אי-אמון. מעבר לסיסמאות, עדיין לא ברור כיצד הוצאות הרווחה הגדולות יתורגמו לשילוב מוצלח של המהגרים בשוק העבודה.

הלקח השוודי

אין הרבה דמיון בין כלכלת שוודיה לישראל. שוודיה מתמודדת עם ניסיון לשילוב כמה מאות אלפי מהגרים בשוק העבודה המודרני, ואילו ישראל מתמודדת עם שילוב מיליוני חרדים, ערבים, וקבוצות מיעוטים נוספות בשוק העבודה המודרני – נוסף על מגזר ציבורי בלתי-יעיל, איגודי עובדים פרוטקציוניסטיים, הוצאות ביטחון עצומות, הון נמוך לעובד, ותשתיות לקויות. פערי ההשכלה והפריון לעובד גדולים משמעותית בישראל לעומת שוודיה. בישראל אין חברה הומוגנית, משכילה ועשירה, ולכן אין לה יכולת להעתיק את המודל השוודי.

בכל זאת, ניתן ללמוד כמה דברים. בראש ובראשונה ישראל צריכה ללמוד משוודיה עד כמה משתלם וחשוב להיות מדינה חופשית וידידותית במיוחד לעסקים. בנוסף, ניתן להביט וללמוד כיצד אפילו אחת ממדינות הרווחה המוצלחות בעולם מתמודדת היום עם אתגרים קשים, שעדיין לא ברור כיצד והאם תצלח אותם. מסתבר שבניגוד למה שפוליטיקאים מסוימים טוענים, גם הקשיים של ישראל לא ייפתרו על-ידי הגדלת מדינת הרווחה לממדים שוודיים.