נטו משפחה, ברוטו פופוליזם

בתקופה האחרונה נחשפים אזרחי ישראל למסע פרסום ממוקד, במטרה להאדיר באופן ישיר את פועלו של שר האוצר משה כחלון. משלטי החוצות הגדולים ניבט  אלינו פרצופו של כחלון, לצד הסיסמה "נטו משפחה, נטו כחלון". במה שנראה כמו ניצניה הראשונים של מערכת הבחירות הבאה, יו"ר 'כולנו' מנסה לנכס לעצמו מספר מרבי של הישגים — אמיתיים או מדומיינים – בתקווה שהבוחרים יזכרו אותם בקלפי.

כקודמו בתפקיד, יאיר לפיד, גם כחלון הגיע לתפקיד שר האוצר בראשות 'מפלגת מצב רוח'. כמו לפיד, גם כחלון הבין עד מהרה שגורלו יוכרע לפי יכולתו לקיים את הבטחת הבחירות שלו ולהתמודד עם העלייה במחירי הדיור בישראל. שני השרים נרתעו מהתמודדות אמיתית עם הבעיה ומקבלת החלטות לא פופולריות, והניחו את כל הז'יטונים שלהם על טריק: האחד הימר על "מע"מ אפס" ו"דירה להשכיר", והשני על "מחיר למשתכן" (וכעת גם על מודל ליסינג המנסה למחזר את רעיון "דירה להשכיר" של לפיד). כך או כך, שניהם נכשלו כישלון חרוץ.

יאיר לפיד יצא בשן ועין מבחירות 2015, שבהן הפסיד כשליש מכוחו. בזכות הכריזמה ובזכות כישרונו כקמפיינר בחירות הצליח לפיד לצמצם את הנזק שגרמה לו כהונתו הכושלת כשר אוצר, ועדיין להישאר גורם רלוונטי במערכת הפוליטית. לרשות כחלון לא עמד לוקסוס שכזה. מכאן "נטו משפחה" ומכאן מסע הפרסום, הקורא לאזרחי ישראל: תשכחו מהפשלה של מחיר למשתכן, ותתמקדו בציפור הצבעונית הזאת שמתעופפת על לוחות המודעות…

מאחורי הסיסמאות

אך מה באמת מסתתר מאחורי הסיסמאות הקליטות? והאם לתוכניותיו היומרניות של כחלון יש סיכוי לשפר את מצבם של אזרחי ישראל, או שמא דווקא להפך?

תוכנית "נטו משפחה" של כחלון כוללת מגוון צעדים. חלקם יינות בשלבי יישון כאלו ואחרים ממרתפי האוצר, וחלקם חידושים שלו.

פריט בולט אחד בתוכניתו של כחלון הוא הגדלת נקודות הזיכוי להורים עובדים, בהתאם למספר הילדים, גילם והיקף ההכנסה. הנהנים הגדולים מהתוכנית יהיו זוגות עם ילדים צעירים ובעלי הכנסה גבוהה. זוג עם חמישה ילדים, שבו שני ההורים משתכרים כ-20 אלף שקל כל אחד, ייהנו מתוספת של יותר מ-14 אלף שקל למשפחה.

בעלי שכר נמוך, שאינם משלמים מס הכנסה ממשכורתם, לא ייהנו מהטבה זו כלל. עבורם מנסה משרד האוצר לחדש את נעוריו של רעיון מס ההכנסה השלילי,  שיעניק תוספת שכר לבעלי שכר נמוך, בייחוד כששני בני הזוג עובדים. הטבות אלו עשויות להוביל לתוספת שתנוע בין 5,000 ל-8,000 שקל לשנה.

מרכיב בולט נוסף בתוכנית הוא סבסוד צהרונים, בסכום שנע בין 350 שקלים לילדים באשכולות החברתיים הנמוכים יותר, ובהיקף הולך ופוחת עד 150 שקלים בחודש לאשכולות הגבוהים יותר (ורק לכיתות א'-ב').

פריט נוסף בתוכנית, הלקוח בעליל מתוכניות ותיקות של משרד האוצר — הוא המשך מתווה הפחתת המסים. תשלומי המע"מ הופחתו מ-18 ל-17 אחוז; שיעורי מס החברות נמצאים שוב על מתווה הורדה, בכוונה להגיע להפחתה משיעור של 26.5 היום בחזרה ל-23 אחוז, החל ב-1 בינואר 2018; מס החברות על חברות ייצוא וחברות הייטק יופחת משמעותית שוב, מ-16 ל-12 אחוז (ופחות מזה בפריפריה); גם מס ההכנסה יופחת, באמצעות ריווח מדרגות המס, כך שבעלי הכנסות נמוכות ובינוניות ימוסו בשיעורים נמוכים יותר. מס זה יאוזן בהגדלת המס על בעלי הכנסות גבוהות יחסית.

באגף הסוכריות הקטנות יותר הוכרז באחרונה על ביטול מס קנייה על טלפונים סלולריים – חלק ממגמה כללית נמשכת של הפחתת המכסים ומסי הקנייה על מוצרים.

במדינה הצעירה ביותר במערב, ששיעור הילודה בה הוא הגבוה במערב, השדרה המרכזית של מעמד הביניים היא זוגות צעירים עם ילדים. יש אפוא היגיון פוליטי לא מבוטל בפנייה לקהל זה. למעט הפחתת מס החברות, שנועדה לשמר את התחרותיות של ישראל בעולם, רוב ה'מתנות' בתוכנית 'נטו משפחה' של כחלון בנויות כך שמקבלי ההטבות יזכרו בבוא יום הבוחר מי העניק להם את המתנה. רובן מתנות שקל מאוד לחלק וגם קל מאוד למשוך חזרה. ברגע האמת, כלומר, שנייה אחרי הבחירות, יצטרך שר האוצר הבא, אולי כחלון עצמו, לבצע את הקיצוצים וההתאמות התקציביות שיידרשו, שכן בפועל אין באמת כסף רב כל כך בקופת המדינה כדי לחלק.

נגד חוקי השוק

גם תוכנית "נטו משפחה" וגם כישלון תוכנית "מחיר למשתכן" נובעים מאותו כשל בסיסי בהבנת המערכת הכלכלית. כפי שלמדנו כבר בבית הספר, בכל שוק יש שני גורמים עיקריים העשויים להשפיע על המחיר: ההיצע והביקוש. כאשר הביקוש גדל המחירים נוטים לעלות, ולהפך – אם ההיצע גדול, המחירים בירידה. גם תגובת היצרנים והצרכנים היא עניין צפוי מראש: אם הביקוש גדול מההיצע, המחיר עולה ומושך יצרנים אל השוק, מה שגורם להגדלת ההיצע, ולירידה של המחיר; אם ההיצע גדול מהביקוש, המחיר יורד ומבריח יצרנים מהשוק, מה שגורם לקיטון בהיצע ולעליה במחיר — וכן הלאה וכן הלאה, בתנודה אינסופית.

הכללים הללו נכונים תמיד, אך הם מושפעים גם מגורמים נוספים, כמו קשיחות ההיצע (אם מחירי העגבניות עולים, למשל, החקלאי אינו מסוגל ליצור עגבניות נוספות כבמטה קסם; ולהפך, יבואן שהביא לישראל פרי אקזוטי ולא מוכר שהביקוש לו דל, עשוי להידרש להפחית את מחירו במהירות, כדי שלא להיתקע עם פירות רקובים במחסניו), קשיחות הביקוש (גם כשמחירי העגבניות גבוהים, עדיין יהיו רבים שירצו עגבניות בסלט שלהם, ולכן הביקוש לא ירד בחדות; לעומת זאת, מחירים גבוהים של פרי אקזוטי עלולים להרתיע קונים שרק ביקשו להתנסות באכילת הפרי) והגבלות חיצוניות (כמו מכס על יבוא, סובסידיות ליצרנים, התחייבות ללקוחות מועדפים וכו').

אם נבחן את פרטי תוכנית "נטו משפחה" נגלה כי הם מופנים לגורם הפחות נכון במשוואת ההיצע והביקוש. בשוק העבודה, לדוגמה, הביקוש הוא של מעסיקים (הם אלו שרוצים לקנות את שירותיהם של עובדים) ואילו ההיצע הוא של עובדים. הפחתה משמעותית בנטל המס על מעסיקים, הייתה דוחפת אותם להתחרות על שירותי עובדים, ותורמת לגידול במספר העובדים ולעלייה בשכר. לעומת זאת, נקודות זיכוי לעובדים, למשל, תורמות באופן מיידי להכנסה נטו של עובדים ומגדילות את היצע העבודה, אך אינן תורמות במידה מספקת לשינוי המבני הרצוי (כלומר, לגידול במספר מקומות העבודה וההכנסה מהם).

דבר דומה, רק בכיוון ההפוך, ניתן לומר על סבסוד הצהרונים. מחירי הצהרונים הגבוהים נובעים מהכדאיות המוגבלת שבניהול צהרונים. הפתרון לבעיה זו טמון בהפחתת העלויות של ניהול צהרון, מה שיוביל לכניסת גורמים נוספים לתחום. אלא שצעד כזה מנוגד לכל הגיון הפעולה של הממשלה בתחום זה — שהוא להפוך את שירותי הצהרונים לממשלתיים או תחת שליטה ממשלתית הדוקה, באופן שמקשיח את ההיצע ומבריח גורמים חדשים מהשוק. ההטבה שמחלק כחלון בדמות סבסוד התשלום להורים, תגרום בפועל להקשחת הביקוש של הורים וכתוצאה מכך לעלייה במחיר הצהרונים, שתנקז אליה את הסובסידיה ותעקר אותה ממשמעות.

חיבוק ביד אחת, מהלומה ביד השנייה

אותו כשל הבנה כלכלי פועל גם בתחום מחירי הדיור. אין צורך במומחיות כלשהי בדיור כדי להבין שהעלייה במחירי הדירות נובעת מעודף ביקוש של קונים, מול היצע קשיח יחסית. אלא ששורש הגידול בביקוש אינו טבעי (כמו גידול במספר המשפחות בישראל), אלא מלאכותי: הפחתת הריבית בידי בנק ישראל משנת 2008 ואילך הובילה לכך שהתשואה על חיסכון בישראל ירדה בחדות, וכמות עצומה של כסף החלה לצאת מאפיקי חיסכון מסורתיים. במקביל, צעדי הפיקוח המחמירים על הבורסה חיסלו אותה למעשה, והעצימו את זרימת הכספים אל ערוץ ההשקעה היחידי שהמשיך לשאת תשואה סבירה — קניית דירות.

ממשלת ישראל הייתה יכולה לנקוט צעדים כדי לעודד גידול בהיצע הדירות, שימתן את העליות — לדוגמה, באמצעות הורדת מחירי הקרקעות, הפחתת המיסוי על בנייה, פישוט הליכי הבנייה, קיצוץ תקינת בנייה מיותרת, וכדומה. אפשרות אחרת היא להעלות את הריבית, או לנקוט צעדים שימשכו כסף משוק הדיור הלוהט (לדוגמה, אג"ח ממשלתיות עם ריבית סבירה בחלק מערוצי החיסכון). אך הממשלה לא הייתה מעוניינת בכך, אם מסיבות פוליטיות (כמו התנגדות ראשי הערים והביורוקרטיה הממשלתית), אם מסיבות תקציביות (ההכנסה הניכרת של הממשלה ממכירת הקרקעות) ואם מסיבות של נוחות (נטל החוב של הממשלה קל יותר כשהיא מציעה לציבור אגרות חוב הנושאות ריבית עלובה).

הדרך היחידה שהייתה פתוחה בפני הממשלה, לפיכך, הייתה המרת פתרונות אמיתיים בתרופות אליל. התוכניות לעידוד בנייה להשכרה — מ"דירה להשכיר" של לפיד ועד "ליסינג למשתכן" של כחלון — נופלות מסיבה פשוטה: הממשלה איננה מוכנה לאפשר בנייה להשכרה עם תשואה סבירה למשקיעים (6-8 אחוז), משום שהדירות תהיינה יקרות מדי לשוכרים. מלבדן, ניתן להצביע על שני סוגים עיקריים של צעדים: דיכוי ביקוש, וסבסוד.

תוכניות הסבסוד, בהן "מע"מ אפס" של לפיד ו"מחיר למשתכן" של כחלון, מבוססות על הרעיון של העברת סובסידיה לקבלנים, כדי לעודד אותם לבנות דירות למכירה או להשכרה. כמו ברוב הסובסידיות, שתי התוצאות הישירות של התוכניות הן גידול בביקוש, בגלל כניסת קונים מסובסדים שקודם לכן לא היו יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה; ובעקבות זאת המשך עליית המחירים. במלים אחרות, בדיוק ההפך ממה שהתוכניות אמורות להשיג.

צעדי דיכוי הביקוש — החל בניסיונות להעלאת ריבית המשכנתאות, עבור בהחמרת תנאי ההלוואות, וכלה בניסיון למסות דירה שלישית — מכוונים לצמצם את הביקוש לדירות באמצעות הקטנת הכדאיות של השקעה בקניית דירה. בהתחשב בכך שערוץ החיסכון המסורתי באג"ח ממשלתיות והערוץ של השקעה בבורסה נחסמו בידי הממשלה בפני הציבור, חסימת ערוץ שלישי זה של חיסכון דומה לניסיון לפגוע בחיסכון הפנסיוני של כלל הישראלים, ובראש ובראשונה אותם בני "מעמד הביניים" היקרים כל כך ללבו של כחלון.

לסיכום, שר האוצר כחלון מחבק את הבוחרים ביד אחת ("אנחנו רוצים לתת למעמד הביניים") עם סובסידיות חסרות תועלת או תוחלת, והולם בו באלה כבדה ביד השנייה, באמצעות שוד חסכונותיו וניתובם לבועת הדיור חסרת התוחלת.

מצד שני, הסקרים מספרים שהציבור תומך בתוכנית "נטו משפחה", ואף מקשט את כובעו של השר כחלון בנוצות בדמות תוספת מנדטים קטנה. אולי בכל זאת כחלון מבין יותר מאיתנו בפוליטיקה.