שלושה רוצחים מאום אל-פחם ירו בהר הבית, ומאז רוצח הוא קרבן, פחם הוא לבן ומחבלים הם חיה מוגנת. סיפור בתשליל
אִמָּא שֶׁל לַיְלָה, אֵם הַפֶּחָם.
אִמָּא לִשְׁלֹשֶׁת בָּנֶיהָ.
אִמָּא לְשֵׁד וּפֶחָם וְזֶפֶת,
שְׁלֹשְׁתָּם אֲפֵלִים כְּפָנֶיהָ.
בַּיִת חָשׁוּךְ וְשָׁחוֹר אֲבָל חַם.
אַבָּא כְּשֶׁנּוֹחַ אֲפִילוּ חָכָם.
אַבָּא גַּם נוֹחַ וְגַם מַחְזִיק שׁוֹט.
כָּאן מְחַנְּכִים לְכָבוֹד וּלְשֹׁד.
כָּאן מְלַמְּדִים יְלָדִים לְפַחֵם.
דּוֹר שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: הַכֹּל שֶׁלָּכֶם.
מַגִּיעַ לָכֶם. תִּפְגְּעוּ – נְרַחֵם.
אִם תַּהַרְגוּ רַק אֶתְכֶם נְנַחֵם.
בֹּקֶר אֶחָד שֶׁל יוֹם ו', שֶׁל יוֹם חַם,
אִמָּא פֶּחָם אָמְרָה: סְעוּ לַמִּתְחָם.
סְעוּ שְׁלֹשְׁתְּכֶם אֶל עִיר קֹדֶשׁ שֶׁל מַעְלָה,
קְחוּ גַּם חָלִיל לְחַלֵּל אֶת שֵׁם אַלְלָה,
קְחוּ אִתְּכֶם חֹשֶׁךְ וְחֵשֶׁק וְנֶשֶׁק,
אֵשׁ וּמַסְפִּיק פֶּחָם.
חַם שָׁם לְמַעְלָה, בְּעִיר-לֹא-רוּחָמָה.
חַם לְמֻחַמַּד, מֻחַמַּד וּמֻחַמַּד,
שֵׁד וּפֶחָם וְזֶפֶת.
הֵמָּה עוֹמְדִים בְּפִתְחַת הַמִּתְחָם.
הֵמָּה יוֹרִים וְדוֹקְרִים כְּרוּחָם.
חֹשֶׁךְ עַל אֹפֶל נוֹפֵל כְּתוֹסֶפֶת,
אִישׁ בַּל יְרֹחָם.
הֵמָּה רָצִים לְקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.
הֵמָּה יוֹרִים שָׁם אָמְנָם לֹא הַרְבֵּה אַךְ
דַּי לְהָמִית וְנָאֶה לְשַׁבֵּחַ
אוֹתָם בְּמִשְׁפַּחַת פֶּחָם.
עַד שֶׁנּוֹרוּ. אֵם פֶּחָם נִסְעֲרָה:
אֵיךְ זֶה קָרָה. אֵיךְ נוֹרוּ. אֵיךְ נוֹרָא.
אוֹי כִּי הֻשְׁבַּרְתִּי. אוֹי כִּי קֻרְבַּנְתִּי.
נֵד נְהָמוֹת נֶהֱרָה.
נֵד מְפֹחָם כְּתַשְׁלִיל
קָם מִדָּרוֹם עַד גָּלִיל.
זַעַם כּוֹזֵב אֶת
פֶּחָם שֵׁד וְזֶפֶת
צִפָּה בְּקַצֶּפֶת
שֶׁל לֹבֶן קַלִּיל.
לֹבֶן הֻלְבַּשׁ הַפֶּחַם. הַשְּׁחוֹר צַח.
מִי שֶׁרָצַח מְקֻדָּשׁ כְּנִרְצָח.
מִי שֶׁחִלֵּל – כִּמְחֻלָּל. וְחָלִילָה
אַל יְזַלְזֵל מִי בָּאֵם שֶׁהֵילִילָה.
זַעַם בַּשֵּׁבֶט וּקְרִיז עִם כְּרָזוֹת:
נוּ, תְּנוּ לִרְצֹחַ בָּאָרֶץ הַזֹּאת!
לָמָּה מִשְׁפַּחַת פֶּחָם מְקֻפַּחַת?
פֶּשַׁע כִּבּוּשׁ וְסַפַּחַת.
אַבָּא כְּשֶׁנּוֹחַ צוֹרֵחַ: "אַבְּסוּרְד,
לָמָּה עוֹשִׂים חִפּוּשִׂים שֶׁל מַתֶּכֶת
דַּוְקָא בַּצַּד הֶחָשׁוּד? זֶה חוֹתֵךְ אֶת
כָּל הֶרְגְּלֵי הַמּוּסָר הַמָּסוּר:
יֵשׁ לַעֲרֹךְ חִפּוּשֵׂי מַתָּכוֹת
רַק בַּצִבּוּר הַטָּעוּן בִּטָּחוֹן;
לָמָּה לִבְדֹּק אֶת הַצַּד הָרוֹצֵחַ?",
אַבָּא כְּשֶׁנּוֹחַ צוֹרֵחַ.
שֵׁד כְּבָר מַלְאָךְ, אָחִיו זֶפֶת אָחָ"ם,
עֵגֶל זָהָב כְּבָר עָשׂוּ מִפֶּחָם –
מִי יִקָּחֵם עוֹד מֵעִם מִזְבְּחָם?
וּבַשָּׁמַיִם יָרֵחַ.
כל שבוע מחדש למחוא לך כפיים
אמן ואמן.
עין במר בוכה ולב רותח.
ברוך צור חוצבך, וארור מקור ההשראה לשירתך הנפלאה.
מעולה, כרגיל.
ומרתיח. נורא.
באמת מסכנים, הורי הרוצחים.
השמיים נפלו עליהם, התאכזרו אליהם, כיצד זה העיזו לירות במתחם?
תשובות תקבלו פה מאמא פחם.
אלתרמן היה מוחא כפיים
מסכים!