בזימבבואה ובעזה אין טכנולוגיה ויש אבטלה. ביפן ובישראל יש טכנולוגיה ואין אבטלה. אז למה ממשיכים להפחיד אותנו שהרובוטים מסכנים את פרנסתנו?
מדי פעם, מפחידנים חובבים או מקצועיים מבהילים אותנו מפני העתיד האיום שצופנת לנו ההתקדמות הטכנולוגית. לאדם הסביר מן הרחוב, הדבר עלול להישמע מוזר ופרדוקסלי; מדוע שהטכנולוגיה, שהאדם מפתח לטובתו, תגרום לנו נזק כלכלי? ואולם כדברי ג'ורג' אורוול, יש רעיונות כל כך מטופשים, שרק אינטלקטואלים יכולים להאמין בהם.
כתבתו של עמיחי שטיין מתאגיד השידור הציבורי היא דוגמה טובה לבהלה הזו, המתווכת לנו כרגיל על ידי עיתונאים, שהפצת תבהלה היא אחת מהגדרות עיסוקם.
העתיד יהיה רע, מזהיר אותנו שטיין, ומתאר ענפי תעסוקה רבים שעד היום הופעלו על ידי בני אנוש, וההולכים ונכבשים על ידי האוטומציה והרובוטיקה לסוגיהן. הוא מצטט מחקר של הבנק המרכזי של בריטניה, המעריך שבין 30 ל-40 אחוזים מהמקצועות צפויים להיעלם מהעולם בשנים הקרובות, ו"עשרות מיליונים יאבדו את מקום עבודתם". אכן מבהיל: מחסנאים, מוכרנים, מוכרנים טלפוניים, סבלי מזוודות, נהגי מוניות, ועוד ועוד – כל המקצועות הללו עלולים להפסיד בקרב מול הרובוטים. מה יעשו מיליוני עובדים?
"רוב המקצועות שדורשים עבודה ידנית פשוטה, ללא הכשרה מרחיקת לכת, כמו אנשים שמנקים רצפות או עומדים במסעדות ומכינים צ'יפס – כ-70% מהמקצועות הם מקצועות כאלה – תחתוך מזה חצי!", מתריע חוקר העתיד (מה שזה לא אומר) פרופ' דוד פסיג. "מרבית המדינות לא מבינות איזה צונאמי נע לקראתן".
מחרה-מחזיק אחריו פרופ' נתן אינטרטור מהמחלקה למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב: "אם לפני מאה שנה מישהו היה נולד ולא היו לו כישורים נפלאים, אז הוא היה יכול ללכת לרפת, לקום בארבע בבוקר, לחלוב את הפרה, למלא את הדלי, לגמור את היום ולהיות שמח וטוב לב. תלך היום ותראה איך נראית רפת מודרנית: הכל שם ממוחשב… אז מתי היה יותר פשוט, אז או היום?" שואל אינטרטור, שיש להניח שמימיו לא קם בארבע בבוקר לחלוב פרה.
צריך להתכונן לשינוי הדרמטי, מזהירים אותנו המומחים המתראיינים לכתבה, ויש להם גם פתרון: תוכניות ממשלתיות של הכנסה אחידה לכולם, בין אם הם עובדים ובין אם לאו. לדבריהם, זוהי הדרך היחידה להתמודד עם עשרות מיליוני המובטלים העלולים לשטוף את רחובותינו בעשורים הקרובות עקב עליית הרובוטים.
ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, האבטלה דווקא יורדת
אבל רגע – אם הרובוטים יגזלו ממנו כל כך הרבה עבודות, איך זה שאנחנו עדיין לא רואים את זה בשטח? אין ספק שכבר היום הטכנולוגיה מתקדמת בהרבה לעומת שנות השמונים או התשעים של המאה הקודמת, אבל משום מה האבטלה בארץ נמצאת בשפל היסטורי.
לצורך העניין, הבה נשווה את עצמנו לעזה. ללא ספק, בעזה יש הרבה פחות טכנולוגיה ורובוטיקה, ומי שרוצה ללכת לחלוב את העז שלו בעצמו יכול לעשות זאת שם, הידד, בלי עזרת הטכנולוגיה. משום מה, שיעור האבטלה בישראל הוא 4%, ובעזה הוא 41%. פלאי פלאים! נמשיך ונתבונן על העולם: בראש רשימת המדינות עם האבטלה הגבוהה נמצאות מדינות כמו זימבבואה, ג'יבוטי וסנגל – לא ממש המדינות המתקדמות ביותר טכנולוגית. לעומת זאת, מדינה עם רובוטיקה מתקדמת כמו יפן נמצאת הרחק בתחתית הרשימה, עם 3 אחוזי אבטלה, וברבות ממדינות המערב שיעור האבטלה דומה (מדיניות הרווחה של תגמול המובטלים מעלה את שיעור האבטלה, כך שבמדינות סוציאליסטיות יותר האבטלה גבוהה יותר).
לפי אותו היגיון, גם השלום הוא עניין רע ומר שיש להיערך אליו כמו אל צונאמי, שהרי כיום ישנם המוני אנשים שעובדים בצה"ל, במערכות הביטחון, באבטחה ועוד ועוד. אבל אם יבוא השלום, כל האנשים הללו יהיו מובטלים! יתרה מזו: כדי לפתור בעיות של אבטלה, כל מה שצריך לעשות זה לפתוח במלחמה, ואז להמוני אנשים תהיה עבודה! אפשר גם לחולל מגפה, ואז יהיו יותר עבודות לאחיות ולרופאים, או לארגן שיטפון, ופתאום תיווצרנה משרות רבות לטיפול ולבנייה מחדש של מה שנותר מההרס הרב.
מדובר באותו אבסורד המכונה "משל החלון השבור", שטבע הכלכלן בן המאה ה-19 פרדריק בסטייה, והמופיע בספרו "מה שרואים ומה שאין רואים": הרס – כמו שבירת חלון – מייצר אמנם עבודה לזגג שמתקן את ההרס, אך מונע את האפשרות הפוטנציאלית והסמויה מן העין לקנות באותו כסף נעליים. לכן, הרס לעולם לא יוכל להיות פרודקטיבי (כן, אני יודע שקשה לעכל את הרעיון המדהים הזה). באותה מידה, אנטי-הרס, כמו פיתוח טכנולוגי (שיוצר ערך לאנשים, שמוכנים לשלם עליו) אינו יכול להיות הרסני בעצם טבעו (נכון שהטכנולוגיה מאפשרת גם הרס גדול יותר במלחמות, אך זהו נושא נפרד. בהקשר זה אעיר רק שכלי הנשק ההרסניים דווקא מרחיקים ממלחמות; הדוגמה הקלאסית לכך היא פצצת האטום, שבפועל מנעה הרבה יותר שפיכות דמים ממה שגרמה).
במקרה של ההתפתחות הטכנולוגית, מה שאיננו רואים הוא את הרווחה והעבודות החדשות שהטכנולוגיה יוצרת. חשבו על המחסן הממוכן של אמזון: המחסן אינו משתמש כמעט בעובדים אנושיים, וכך אמזון חוסכת לא מעט כסף. לכאורה, מכונות 1 – בני אדם 0. אבל אמזון אינה נשלטת על ידי רובוטים; יש לה בעלי מניות, והכסף שאמזון חוסכת הוא כסף שהם חוסכים. אם כן, הגענו למשוואה שבה לכאורה העניים 0 – העשירים 1 (נניח לרגע שכל המחזיקים במניות של אמזון הם עשירים). אבל רגע, למה אמזון בכלל רוצה להתייעל ולהוציא פחות כסף? היא עושה זאת כדי למכור את מוצריה יותר בזול ממתחריה. והלקוחות של אמזון אינם רק עשירים, וגם לא בעיקר עשירים. התקדמנו במשוואה, ועכשיו אנחנו עם העניים 0 – בני אדם מן השורה 1. אבל לאותם בני אדם מן השורה, שקנו ספר או קינדל בזול, יש יותר כסף בחשבון הבנק, והם משתמשים בו כדי לקנות מוצרים אחרים – מוצרים שבני אדם אחרים צריכים לייצר, ולהשתמש בעובדים בשבילם, וכן הלאה, וכך יש עוד עבודה ורווחה לעניים, ואם כן: העניים 1, בני אדם מן השורה 1, עשירים 1. כן, זה לא משחק סכום אפס. כולם מרוויחים מהתקדמות הטכנולוגיה.
בקיצור, אם מיליוני אנשים חוסכים מיליוני דולרים בזכות הרובוטים, הם משתמשים בהם כדי לרכוש או לייצר מוצרים נוספים. כל זה יוצר גם משרות חדשות, כולל כאלה שלא חלמנו שיתקיימו אי פעם, כמו מנהל מדיה חברתית או בודק תוכנה. ולא רק משרות מתוחכמות: להפך, המכונות יכולות להפוך משימות שבעבר דרשו מקצוען, כמו צילום או עיצוב גרפי בסיסי, למשהו שכל אחד יכול לעשות. האמת היא שיש משהו משעשע-מעציב בדבריו של שטיין על כך ש"הרובוטים לוקחים לנו כל חלקה טובה", כאשר מיד הוא מזכיר עבודות נחשקות של שטיפת רצפה או הפיכת צ'יפס. בהחלט כל חלקה טובה.
אין חדש תחת השמש: לודיטים, טכנופובים ורובופובים
ההפחדה מן המכונות איננה עניין חדש. המאבק האבוד נגד הטכנולוגיה מתקיים בצורות שונות כבר יותר ממאתיים שנה. יריית הפתיחה במאבק הזה שייכת ללודיטים בבריטניה של ראשית המאה ה-19, שהרסו מכונות במחאה על כך שהן לקחו מהם את מקומות עבודתם. במשך השנים הבאות, ההפחדות נגד הטכנולוגיה היו לתופעה קבועה, אף שתחזיות האימים על גל אבטלה אדיר שיסחף את העולם המתועש הופרכו פעם אחר פעם.
בספרו "כלכלה בשיעור אחד", הנרי האזליט מצטט הפחדות כאלה משלהי המאה ה-19, משנות השלושים של המאה ה-20, וכן הלאה. וכך כותב האזליט:
אם הקורא יעיין בספרים כמו "השינויים האחרונים בכלכלה" מאת דיוויד א' וולס, שיצא לאור ב-1889, הוא ימצא פסקאות אשר נראות, פרט לתאריכים והמספרים הנקובים, כפרי עטם של הטכנופובים (אם יורשה לי לטבוע את המילה הנחוצה) של היום. הרשו לי לצטט כמה מהן:
"במהלך העשור שבין 1870 ל-1880 הגדיל הצי המסחרי הבריטי את התעבורה בתחום כניסות וסילוקין בנמלים זרים לבדם לגודל של 22 מיליון טון… ובכל זאת, מספר בני האדם העוסקים בתעבורה העצומה הזאת ירד ב-1880 ביחס ל-1870, לגודל של כשלושת אלפים (2,990 בדיוק). מה גרם לכך? כניסה של מנופי קיטור ומעליות-תבואה במספנות ומעגנים, השימוש בכוח הקיטור וכיוצא בזה… העוצמה של מנועי הקיטור שכבר נכנסו לשימוש ב-1887 נאמדה על ידי לשכת הסטטיסטיקה בברלין כשווה ל-200 מיליון סוסים, ומייצגת בערך מיליארד בני אדם, או לפחות פי שלושה מכלל האוכלוסייה העובדת על פני האדמה…"
היה אפשר לחשוב שהמספר האחרון היה גורם למר וולס לעצור ולתהות מדוע בכלל נשארה תעסוקה כלשהי בעולם של 1889; אבל הוא בסך הכל הסיק, בפסימיזם כבוש, כי "בנסיבות הללו עודף ייצור תעשייתי… עלול להפוך לכרוני".
בזמן השפל של 1932, משחק האשמות של המכונות באבטלה התחיל מחדש. תוך חודשים מספר, הדוקטרינות של הקבוצה המכנה את עצמה "הטכנוקרטים" התפשטו ברחבי המדינה כאש בשדה קוצים… די להגיד שהטכנוקרטים חזרו על הטעות הזו, שהמכונות מחליפות את בני האדם לצמיתות, במלוא טהרתה הנאיבית, פרט לכך שהם, ברוב בורותם, הציגו אותה כתגלית חדשה ומהפכנית משלהם. זוהי דוגמה נוספת לאמירתו הידועה של סנטיאנה, כי אלה אשר אינם זוכרים את העבר נידונו לחזור עליו.
והטעות לא נמוגה אז. גם בשעת עדכון הספר, בשנות ה-70 של המאה ה-20, היו "טכנופובים" שכאלה שהזהירו מפני האוטומציה; "הדיון נערך כאילו הייתה האוטומציה דבר חדש בעולם", אומר האזליט, "אבל לא היה זה אלא שם חדש להמשך הפיתוח הטכנולוגי ופיתוח בציוד חוסך-עמל".
הנה כי כן, בכל פעם מחדש קמים מפחידנים מפני הטכנולוגיה, ובכל פעם מחדש מוצאים תירוץ מדוע "הפעם זה יהיה שונה". אבל זה לא שונה אף פעם, כי הרציונל תמיד נשאר אותו רציונל: אנשים מפתחים את הטכנולוגיה כדי להקל על חייהם, ואין שום היגיון בכך שפיתוח טכנולוגי, בהיותו פיתוח טכנולוגי, יביא לאומללות רבה יותר.
נכון הוא שיש אנשים שנפגעים מההתקדמות. כאשר פוּתח המחשב הביתי, אלפי אנשים בתעשיית מכונות הכתיבה נאלצו לחפש עבודות חדשות. כשנפתחו השווקים הגלובליים, מיליוני אנשים בתעשיות כמו טקסטיל וחקלאות היו צריכים לעשות הסבה מקצועית, ולעתים פשוט לא יכלו. אבל במקביל, מיליונים רבים אחרים מצאו עבודה, והרווחה הכללית – של כל העשירונים – עלתה פלאים.
עובדים הרבה פחות, חיים טוב יותר
במובן משמעותי אחד, האבטלה אכן גדלה. אבל מדובר באבטלה במובן החיובי – של אנשים שאינם זקוקים עוד לעבוד כל כך הרבה. בעבר שבוע עבודה היה של שישה ימים, והיום הוא של חמישה ימים. אנשים היום עובדים הרבה פחות בהשוואה לאמצע המאה ה-20 (והרבה הרבה פחות בהשוואה למאה ה-19), ומרוויחים יותר. ה"נס" הזה קרה אך ורק בזכות הטכנולוגיה, שחוסכת לכולנו חיים של עבודת פרך.
העובד הפשוט שהולך לחלוב את הפרה, ממש לא "גומר את היום כשהוא שמח וטוב לב" כדברי הפרופסור. הוא עובד קשה, קשה מאוד, מצאת החמה עד צאת הנשמה, ומרוויח בסוף היום פרוטות. לעומת זאת העובד הפשוט היום, המפעיל מכונה במפעל, עובד הרבה פחות קשה ומרוויח הרבה יותר, משום שהרובוט שהוא מפעיל מייצר הרבה יותר. בדומה לכך, משפחות שבעבר היו זקוקות לשני מפרנסים שיעבדו במשרה מלאה, יכולות כיום להתבסס על משכורת אחת או משכורת וחצי; כך ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה יכול לרדת, בזמן שהרווחה הכללית דווקא עולה.
וכאן יש לעמוד על נקודה חשובה: אחת הטענות המועלות בתגובה לנבואות הקודרות על "אבטלה טכנולוגית", היא שהמספרים המופרחים באוויר הם מופרכים – העבודות הישנות לא הולכות להיעלם כל כך מהר ולא בקצב היסטרי כזה, למכוניות האוטונומיות ייקח עוד זמן רב עד שהן תדחקנה את רגלי הנהגים האנושיים, וכן הלאה. חלק גדול מהביקורת של רוברט אטקינסון ב"נשיונל רוויו", שתורגמה ב"מידה", מתמקדת באספקט הזה.
לדעתי, זוהי טעות: נכון הוא שהמכונות אינן מחליפות כל כך מהר עבודות של בני אדם, והתחזיות העתידניות מתבססות על הרבה מאוד אוויר חם, אבל זו איננה טענה אופטימיסטית אלא פסימיסטית. אילו הטכנולוגיה הייתה דוהרת בקצב מהיר יותר מצבנו היה טוב יותר, לא טוב פחות. משרות רבות יותר היו נוצרות, לאנשים היה הרבה יותר כסף להוציא ולפרנס אנשים אחרים, לחברות היה נוצר הרבה יותר הון שבעזרתו הן היו משקיעות בהעסקת עובדים נוספים, וכן הלאה.
ושוב, כל זה לא אומר שאין אנשים שנפגעים מהתקדמות הטכנולוגיה. ודאי שיש: אנשים שהקדישו את חייהם להתמחות בטכנולוגיה מסוימת שאבד עליה כלח, עלולים למצוא עצמם מחוסרי עבודה ונסמכים על הציבור. זה קשה ועצוב, אבל כיוון שבאותו זמן אנשים רבים אחרים זוכים לעבודה, והרווחה הכללית גדלה, הנטל על הציבור אינו גדל אלא קטן.
אין צורך לדאוג לצעירים, הם מסתדרים
עם זאת, כפי שכתב עידן ארץ, המדיניות שהממשלה נוקטת לעתים אכן יוצרת נפגעים רבים יותר מן האבטלה הטכנולוגית. כיצד? טכנולוגיה, גם כשהיא מתקדמת במהירות רבה, אינה מתפשטת בבת אחת אלא בהדרגתיות. באופן זה המקצוע המיושן "מזדקן" באופן טבעי, כאשר אנשים צעירים אינם מצטרפים למקצוע שעתידו מאחוריו, ואט אט הוא נעלם מן העולם בשיבה טובה ובלי פגיעות רבות מדי; המשרות שנעלמות, הן משרות של אנשים שמראש לא תכננו לפנות אל המקצוע הזה. לעומת זאת, כאשר ממשלות מנסות לדחות את הקץ ו"להגן" באופן מלאכותי על מקצועות מסוימים מפני כניסת הרובוטיקה, אנשים ממשיכים לפנות אל המקצוע כאילו דבר לא השתנה – עד שקורה הבלתי נמנע והמכונות באות בבת אחת. במקרה כזה הקריסה היא אכן כואבת, משום שהמקצוע לא קמל בהדרגה אלא קרס ברעש גדול.
בסצנת הסיום בכתבתו של שטיין, הוא שואל תלמידים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים. אחד מהם רוצה להיות איש הייטק, האחר שואף להיות שף, שלישי רוצה להיות עורך דין ורביעי חולם על קריירה של דוגמנות. ובכן, מה המשותף לכל המקצועות הללו? הם אינם עומדים להיעלם מן העולם בקרוב, לפי אף תחזית. במילים אחרות, האנשים הצעירים אינם כל כך טיפשים, והטכנולוגיה לא תפגע בהם אלא להפך – תעזור להם, בכל קריירה שיבחרו.
אז לא, הרובוטים לא עומדים לגזול לנו את העבודות ולהפוך את חיינו לאומללים: באופן מפתיע ומוזר הם ישפרו את חיינו, ייצרו לנו מקומות עבודה טובים יותר ובשעות נוחות יותר, ויפיקו עבורנו מוצרים טובים יותר במחירים זולים יותר. תוצאה בהחלט לא צפויה מתהליכים שזוהי בדיוק מטרתם ויעדם המוצהר, אבל מה אתם יודעים, החיים מלאי הפתעות.
הלל תודה רבה.
משום מה אותם אנשים שהם נגד התפתחות טכנולוגית, הם בעד לאלץ מעסיק להשאיר עובד אף אם הוא לא צריך אותו ("זכויות סוציאליות"), אז מה איכפת להם מהטכנולוגיה הם בין כך יאלצו את המעסיק דרך בית הדין לעבודה להמשיך להעסיקו ללא תוחלת…
שלא לדבר על זה שגם כשהעובד מסיים את עבודתו ומגיע לביתו, הוא לא צריך לעבוד קשה בזכות הטכנולוגיה ולכן יכולה להווצר תרבות פנאי.
ולעניין: א. הטכנולוגיה הרובוטית עוד לא התפתחה דיה כדי להחליף בני אדם במסות. זה קרה רק במקרי קצה, אבל כשזה יקרה בגדול, הם ידחקו החוצה את האנשים לטובת כוח אדם זול ויעיל יותר.
ב. בניגוד למכונה שבה משתמש האדם, רובוט מחליף את האדם עצמו. לכן יש הבדל בין מכנופוביה ובין רובופוביה. הראשונה מוטעית, השנייה – מבוססת.
ג. אם הרובוטים ייצרו עושר לבעליהם בלבד, עושר שלא ימוסה כראוי, אותם אנשים לא מוכשרים ולא כשרוניים לא יזכו ליטול חלקים ממנו. ואתה, אם איני טועה, מתנגד למיסוי על חברות. אז גם אם ההתפתחות הטכנולוגית והמהפכה הרובוטית יועילו לאחדים – העושר לא יחלחל עד לתחתית המדרג. זאת, כמובן, בהנחה, שהרובוטים יקחו מידי בני האדם את כל העבודות שמצריכות ידיים אנושיות.
ד. מי כתב את המאמר, רובוט? ומה ההשכלה שלו בתחום הכתיבה?
תגובה ראויה.
ממאמר למאמר אני מתחיל לחוש שכותב המאמר לוקה באפקט דאנינג-קרוגר.
כל הטיעונים שלך כבר הוזכרו והופרכו לעילא ולעילא במאמר. לצערי, הוספת גם אד הומינום מיותר בסעיף ד, אבל אני מניח שכשאין משהו חכם להגיד, אי אפשר להתאפק.
"בניגוד למכונה שבה משתמש האדם, רובוט מחליף את האדם עצמו."
הניגוד הזה לא באמת קיים.
לדוגמא, לפני התיעוש של החקלאות היו 100 אנשים בשדה, אחרי התיעוש יש בן אדם אחד על טרקטור (נניח שהם מפיקים את אותה התפוקה).
כלומר הטרקטור החליף 99 אנשים עצמם, העבודות שלהם נעלמו כלא היו.
עכשיו נניח שהרובוט לא צריך בן אדם בכלל.
אזי החקלאי המאה מתווסף ל99 חבריו בעיר בהסבת מקצוע לבודק תוכנה\מעצב גרפי\חשפן\אחר.
יש ממה לחשוש. אומנם כמות התוצר תגדל אך זה לא יתחלק באופן שווה לכלל האכלוסיה. אם יש משהו שהוא ברור כבר עתה זה שהקדמה הטכנולוגית עושה הבחנה ברורה בין אלו שעלו על הסוס ומדברים את השפה הנכונה ואלה שאינם על הסוס. רואים זאת בבירור בתלושי השכר. הרובוטיקה תחמיר זאת שבעתיים. איני נגד המהלך כי רק אידיוט יתנגד להכרח, אך גרשוני מפספס את הנקודה החשובה. ככל שהתהליך יתקדם כך קבוצה קטנה יותר ויותר של אנשים תשלוט במרבית התוצר ואילו קבוצה הולכת וגדלה תהפוך למיותרת. המשוואה היא פשוטה – היכן שאוטומטיזציה/בינה מלאכותית/הדפסה תעשה את העבודה יותר בזול ויותר ביעילות – העובד ילך הביתה. לא מדובר רק בעבודות ייצור, לא רק הופכי המבורגרים אלא במשרות רבות של עריכת דין, רואי חשבון ועוד ועוד. מחקרים מראים שבעוד שמהפכות טכנולוגיות בעבר הגדילו את מספר המועסקים, ההיי טק מגדיל את התוצר עם תוספת מעטה יחסית של עובדים. הרובוטיקה תקצין תופעה זו. כן. יש ממה לחשוש. זה לא מהרובוטים אלא מכך שהמדינה לא תשכיל להתמודד עם השינויים הרדיקליים שאנו ניצבים מולם.
לא מעניין איך אם מישהו אחר ירוויח עוד יותר ממני, השאלה אם אני ארוויח מההתפתחות הטכנולוגית או אפסיד. ב99% מהמקרים, האדם ירוויח. מהסיבה הפשוטה שכל המוצרים והשירותים שרובוטים יוכנסו אליהם יוזילו את העלות (ואם הם לא יוזילו, פשוט יחזרו לבני אדם. זה היופי של תחרות). אז לכן כל אדם, לא משנה מה המקצוע שלו, יוכל לעבוד פחות ולעשות הרבה יותר בכסף שלו. מלבד זאת, רובוט לעולם לא יחליף את כל עורכי הדין ורואי החשבון. אלא רק את החלק הסזיפי בעבודתם. לעולם נצטרך בני אדם לעות את החלקים היצירתיים, החכמים, המעניינים. רובוט הוא מכונה שמבצעת פקודות, לא בן אדם שחושב. המחקרים שלך אינם נכונים – ולראייה אין מדינה אחת שבה יש המון היי טק אבל הרבה אבטלה. בישראל לבדה אחוז המשרות בהייטק נושק לעשירית מכוח העבודה. אז לא, אין ממה לחשוש. יש לקוות ולצפות שהרובוטים יגיעו כמה שיותר מהר ואז לא תצטרך לקרוא לעוזרת לנקות את הבית ולהשחית את זמנך על ניקוי כלים או קיפול כביסה.
אתם לא מסתכלים על זה נכון.
המהפכה הראשונה החליפה את הכח. והורידה את ההסתמכות על אנשים חזקים.
המהפכה הנוכחית מחליפה את השכל, למידה ממוחשבת מצליחה להתחרות באדם רגיל.
מה שמאה שנים האחרונות חשבו שלא יקרה בקרוב. המהפכה הבאה תחליף את היצירתיות.
מחשבים ייצרו אומנות, מוזיקה, מחקר מדעי ועוד. ואז נשאלת השאלה מה יהיה תפקיד בני האדם?
אם האתר ירצה אשמח לכתוב כתבה בנושא
יודע מה? שכענת אותי. צריך יותר מאמרים על טכנולוגיה ותעשיות העתיד ב"מידה".
הלל, אחלה של כתבה, תמיד שמח לקרוא אותך.
דבר אחד צרם לי בדבריך, הירידה על חוקר העתיד דוד פסיג.
לא היה קשה לגלות מי הוא זה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%92
אני בטוח שכל הראיון איתו היה ערוך לגמרי ובטוח שהוא לא מנושאי הבשורה המרה על עתידו הכלכלי של האדם.
אגב, אני שמח על התקדמות הטכנולוגיה ולו רק בגלל שאני הוא אחד הגורמים שגורם להתקדמות זו.
מי שצריך לפחד אלה אותם אנשים שגם ככה לא אוהבים לעבוד ולא רוצים בזה, אבל הם לא עובדים באמת גם עכשיו אז אולי יהיה טוב לנו אם הם יפוטרו כבר.
בכנס ׳עתידנים׳(היה פעם משלח יד כזה) שנערך בפריז לפני כמאתיים שנה לערך, חזו כי הערים שהתחבורה בהם הונעה ע״י בהמות(אז פרדות וסוסים הרתומים למרכבות), בעתיד הרחובות לא יהיו עבירים בגלל הכמויות העצומות של גללים שלא יהיה מספיק כוח אדם לפנות אותם.
סיפור אמיתי.
הופה, הופה…….
(יצא והפעם אני בגדול מסכים לדברי הגרשוני, אך רק הערה אחת קטנטנה)
תמיד נעים לראות את האידיוטים השימושיים ak הליברטריאנים/ ימניים/ שמרנים מתגאים בהישגים שאם היו תלויים בהם, לא היו באים לעולם כלל וכלל…..
גרשוני מתעלם לחלוטין מתפקידם של חוקי העבודה הסוציאליים והאיגודים המקצועיים (טפו….!) בהגבלת שעות העבודה ומתן שכר הוגן והטבות שכר.
המשפט : " ה"נס" הזה קרה אך ורק בזכות הטכנולוגיה, שחוסכת לכולנו חיים של עבודת פרך". הוא שקר מוחלט. כן, לטכנולוגיה יש תפקיד, אך עיקר ה"נס" התרחש בשל חוקי עבודה חברתיים.
האם כניסת המחשב למשרדים הובילה לירידה בשעות העבודה במשרדים ממשלתיים או בחברות גדולות עם איגודים חזקים? לא ממש. עדיין עובדים בבאותה כמות של שעות עבודה חודשיות/ שבועיות כמו בשנות ה-70'.
אם כבר, בתעשיית הייטק (תמורת שכר יותר גבוה) יש בחלק מהמקרים דרישה של טוטאליות וערבוב של זמן ה"פנאי" וזמן ה"עבודה" דווקא בשל אימוץ הטכנולוגיה.
משל למה הדבר דומה? לחבורה ימנית שמחה הכורזת "אין אפליה/ אפרטהייד- יש שופט ערבי" בזמן שאם היה תלוי בהם, לא היה שופט ערבי מלכתחילה (הוא פרש, תרגעו). או לראש ממשלה מסויים המתגאה בהכרה הממלכתית באורח החיים הלהטב"י בזמן שכל עוד זה תלוי בו, אותה הכרה נעצרת ומוסגת.
בברכת "לא היתה נכבה. אך אם תטענו שהיתה, נעשה לכם עוד אחת…" (בראון את גורביץ', ibid).
קודם כל כתבת יפה! אני בתור שמרן לא מתנגד לכל החוקים המוגדרים חברתיים (בניגוד ליברטריאנים ) אבל "הנס" לא רק נובע כמו שאתה טוען ללא חוקים חברתיים אלא השוק החופשי ברובו היה עושה זאת. תיקח פה בארץ עוזרות בית מרוויחות הרבה ללא שום חוק חברתי.
"האם כניסת המחשב למשרדים הובילה לירידה בשעות העבודה במשרדים ממשלתיים או בחברות גדולות עם איגודים חזקים? לא ממש. עדיין עובדים באותה כמות של שעות עבודה חודשיות/ שבועיות כמו בשנות ה-70" הטיעון שלך מותח לשני כיוונים שונים, הכנסת המחשבים הפכה את העבודה להרבה יותר יעילה ולכן ישנו הספק יותר גבוהה (אפילו במשרדי הממשלה) ויש מליוני דוגמאות לכך ולכן גם לכאורה שנשארו באותן מספר שעות עדיין ההספק גדל היום באותו משרד ממשלתי צריך לדאוג ליותר דברים . בת בבת הטענה שלך הסופית היא נכונה בהפוכה שהאיגודים לפעמים מקשים לעשות שינויים והם גורמים שיהיה הרבה שעות עבודה (כי אסור לפטר) והם באופן מלאכותי מוסיפים עבודה או שמאריכים את העבודה שהייתה יכולה להתקיים בזמן מהיר יותר ויעיל יותר. אין לי זמן להתווכח על השאר הדברים שלך.
קל לראות מדוע אתה טועה.
חוקים כאלה, אם ייושמו בארצות בלי טכנולוגיה מפותחת, יגרמו דווקא לאבטלה שלילית, ולמצוקה גוברת. למעשה זה קרה, כאשר אסרו על יבוא מארצות עם עבודת ילדים, ילדים רבים בנגלה דש נאלצו לצאת לרחוב, לעבור לעבודת פרך בחקלאות או גם לעסוק בזנות. בקיצור אתה הופך סיבה ומסובב.
ליברטריאנים הם לא נגד איגודי עובדים. הם נגד כפייה מצד המדינה לעובדים להתאגד / כפייה להטבות לא הגיוניות לארגוני העובדים (ראה את מקרה סודה סטרים, שבו חלק גדול מהעובדים לא רצו להיות מאוגדים תחת ההסתדרות אבל בגלל חוק 33% ובית הדין לעבודה ההסתדרות מייצגת אותם). הישגי איגודי עובדים הם בסופו של דבר הוכחה לזה שהממשלה לא צריכה לכפות זכויות סוציאליות, ושעובדים יכולים לדרוש אותם.
בנוגע לשעות עבודה, קיינס חזה למיטב זכרוני שעד המאה ה21 שעות העבודה יקוצרו בחצי. והוא באמת צדק. בשביל לחיות ברמה של מה שהיה אז (שנות ה40' או שנות ה70' במקרה שלך) אתה יכול לעבוד מעט מעל שכר מינימום לזמן נמוך ולהנות מרמת החיים של העובדים באותה התקופה (שלא לדבר על מס הכנסה, מע"מ, רגיולציה, וכן הלאה, שפשוט מהווים בזבוזי כסף בחסות המדינה, ואם לא היה עליך לשלם אותם בכזאת רמה כנראה שחייך היו ברמה גבוהה הרבה יותר…)
אתה בעצמך הודית שבהייטק אתה צריך לעבוד הרבה בשביל שכר גבוה. וגבוה נורא יחסית לשנים הללו, שבהן לא היו דברים כמו מחשבים אישיים (במחיר נוח להשגה בכל בית), טלפונים חכמים, מכוניות מתקדמות כמו היום, מוצרים יותר איכותיים במחיר נמוך… בשנות ה40' במיוחד ששם קיינס דיבר לא היו דברים בסיסיים כמו מזגנים. בסופו של דבר אנחנו עובדים את אותה הכמות בשביל יותר דברים, באיכות יותר גבוהה.
אינני יודע אם חוק העבודה אכן תרם תרומה כלשהי לרווחת הציבור. מה שברור הוא שללא הטכנולוגיה החוק הזה לא היה בא לעולם, או שהיה אות מתה. החופש הגדול, לידיעתך, נוצר כדי לתת לילדים זמן לעזור להוריהם בעבודה. כי לא היה מה לאכול ועבודת ילדים הייתה צורך קיומי. אז תגיד תודה לטכנולוגיה. בזכותה הילדים לא עובדים. אם אנשים היו חייבים לעבוד כדי לשרוד, אף חוק לא היה עוצר אותם.
ולגבי ההיטק – אמרת בעצמך, זה בתמורה לשכר גבוה יותר. מי אתה שתחליט עוברם אם למכור את זמנם או לא? אף חוק לא יעצור גם את זה, כי זוהי בחירתם של אנשים. הם רוצים שכר גבוה יותר, ומוכנים למכור גם את שעות הפנאי שלהם עבורו.
אז אל תתלהב כל כך מחוקים אנושיים, המציאות חזקה מכל חוק.
היום עובדים הרבה יותר שעות מאשר בדורות הקודמים. מי היה עובד פעם מהבוקר עד הערב?
אנשים חזרו בארבע או שהייתה להם הפסקת צהריים ארוכה כולל שנ"צ
הקצב גדל ושעות העבודה התארכו מאד למרות הטכנולוגיה ואולי בגללה..
קטונתי מלנבא את העתיד, במיוחד היום אבל יתכן שהרובוטיקה דווקא תחזיר את הייצור למערב. תהיה פה עבודה. מי שיסתגל מהר יסתדר טוב
וואו!
כתבה ממש אדירה ומשנה פרספקטיבה..
תודה על הכתבה!
א. לטווח הארוך – הלל צודק. מעבר לזה שזה מה שיקרה, צריך לדעת שכל הנסיונות לחסום את הקידמה, מהכנסיה בימי הביניים ועד וועדי העובדים ברשות השידור עד לפני כמה חודשים, הצליחו לזמן קצר מאוד (בפרופורציה) ובסוף חזרו כבומרנג לפנים.
ב. הבעיה היא הטווח הקצר. המהפכה התעשייתית למשל (שדומה מאוד לארועי ימינו), בשלב הראשון שלה, גרמה לרבים לאבד את פרנסתם. החקלאי הראשון שקנה מחרשה (או הצליח להבין איך להשתמש בה…) קנה מכל שכניו את השדות – במחיר שלא היה משתלם להם להמשיך להחזיק בשדה- והם נשארו מובטלים. הפתרון היה מעבר לעיר, שם שונו סדרי חייהם לבלי הכר וממילא היתה שבירת סמכות כלפי הילדים והמשפחה. רבות מתנועות המחאה הגיעו משם, גם מהפכות עולמיות כמו הסוציאליזם, קומוניזים ובהפוכה לאומיות ופשזים.
הם לא נשארו מובטלים, הם מצאו עבודה, של 24/7 אצל ברי המזל (מהסוג של השכן לשעבר) שקלטו את העניין והפעיל מכונות בזמן…
החשש אינו מאבטלה וממילא הפתרון אינו חלוקת כסף. מה שחשוב זה הכוונה נכונה – למקצועות העתיד.
בוודאי הרבה מאיתנו מכירים את הסיפור על שני הדייגים שישבו על סלע בחוף ודגו דגים, אחד מהם דייג עני, והשני מליונר שהגיע לחופשת דיג, שאל המיליונר את הדייג, למה אתה לא מזדרז יותר ודג יותר דגים, שאל אותו הדייג בשביל מה?, אמר לו המיליונר תרוויח יותר כסף ותוכל לקנות ספינת דיג, שאל אותו הדייג בשביל מה?, ענה לו המיליונר תוכל לדוג יותר דגים תרוויח יותר כסף ותנהל צי של ספינות דיג, שאל אותו הדייג בשביל מה? ענה לו המיליונר כדי שתוכל לדוג יותר דגים ולהרוויח יותר כסף ואז תוכל לבנות בית מפואר, תעסיק המון משרתים שרק יחכו למוצא פיך, שאל אותו הדייג בשביל מה?, ענה לו המיליונר- באותו שלב תוכל לעשות מה שאתה רוצה, להסתובב בעולם, ליהנות מהשמש, בלי דאגות, שאל אותו הדייג ומה אם לא זה אני עושה עכשיו?
הטכנולוגיה אולי הביאה קידמה, חוכמה, ותוצאות טובות. היא בוודאי לא הביאה יותר אושר. אולי עדיף היה שנישאר כולנו דייגים במקום לנסות להיות מיליונרים. היינו נהנים מהחופשות, זה ברור, אבל אם היינו נשארים דייגים, היינו נהנים מהחיים עצמם.
גם בימי הביניים וגם בעת העתיקה, התנהלו כלכלות ומשקים, שאמנם התבססו על עקרונות מעט שונים מאשר בימינו, אך היו כלכלות לכל דבר. אנשים עבדו והרוויחו כסף והשתמשו בו לצריכה או לחיסכון.
אז נכון, שעבדו כתופרי מפרשים ולא כמתכנתים, עבדו בשדה ולא במשרד, עבדו בציד ולא במכירות, צרכו חלב ולא קממבר, צרכו בשר ולא פסטרמה, והכסף אבד בשיטפון ולא במפולת בבורסה.
האם אנשים היו פחות מאושרים???
האם לאנשים היה פחות זמן להקדיש למשפחה מאשר היום???
האם אנשים עבדו יותר מהיום??? (אמנם עבדו מהזריחה אך לא עבדו אחרי השקיעה, ועבודה חקלאית היא הרי עונתית ויש בה תקופות שאין צורך לעבוד)
האם אנשים הרוויחו פחות מהיום??? (לא, אנשים היום צריכים/רוצים יותר)
האם אנשים היו פחות חכמים מהיום??? (יש מישהו היום ברמה של פיתגורס או ארכימדס ולהבדיל חכמי התלמוד?)
האם לאנשים היו מידות רעות יותר מהיום??? (התשובה היא, כמובן, שפעם והיום יש אותו שיעור של אנשים בעלי מידות רעות, רק שהיום יש להם יותר כלים לממש את הרישעות שלהם, באדיבות הקידמה וההתפתחות)
ולא, אני לא טכנופוב ולא מנסה להחזיר את הגלגל אחורה. הטכנולוגיה התפתחה לטוב ולמוטב, ולעצור אותה זה כמו לתקוע אצבע בסכר שנסדק. אבל אני בוחר להיות רק דייג פשוט, ולעשות כבר היום את מה שאני רוצה, במקום לצבור כסף ונכסים שרק יעכבו אותי בדרך לשם.
יפה שיש לך אינטרנט בדוגית שלך..
בימי הביניים אנשים מתו כמו זבובים בגלל שריטה ברגל או הצטננות, תמותת ילדים, תמות אימהות בלידה… לא בטוח שהיית רוצה לחזור לשם.
מוסר ההשכל מהסיפור שלך שגוי. הדייג הראשון חייב לדוג כדי לזון את משפחתו. אין לו ברירה אלא לעשות את זה. הדייג השני – לא. וחז"ל כבר אמרו על כך אין מנוחה לאחר יגיעה דומה למנוחה שאינה לאחר יגיעה. אף אדם לא מרגיש סיפוק מבטלנות. אבל לאחר עבודה קשה, המנוחה מספקת. וזה בדיוק מה שהיה קורה אילולא הטכנולוגיה. היינו כל הים עסוקים בלדאוג לאוכל. לא היינו שמחים. היינו עסוקים בלשרוד. ולשאלתך, עובדים היום פחות מפעם. ואם אתה מדבר על כך שלא עבדו לאחר השקיעה, אז לידיעתך – לא היה להם אור. ועלות שעת אור הייתה אסטרונומית. כך שהם לא ממש חיו בזמן הזה אלא פשוט הלכו לישון. ואנשים ללא ספק הרוויחו פחות. הרבה פחות. מה שהם יכלו לעשות עם מה שהם הרוויחו היה אולי להחליף תפוח אדמה בבטטה. היום מה שאדם עני מהשורה יכול לאכול, מלך ביימי הביניים לא היה יכול לאכול.
תודה למגיבים
לח'-
כדאי וראוי להשתמש במה שהקידמה מציעה, אבל לא לחשוב שהיא המטרה. מי שמטרתו היא להיות מאושר, הקידמה לא בהכרח תספק לו את זה. מי שמטרתו היא הטכנולוגיה והקידמה עצמה, מוזמן לרוץ ולהתקדם עד סוף ימיו על חשבון הזמן עם המשפחה, זמן הפנאי, ועוד דברים חשובים, שאולי בשבילו הם פחות חשובים, וזכותו המלאה לסדר לעצמו את סדר העדיפויות.
ולידיעתך-גם היום אנשים מתים כמו זבובים אבל לא בגלל שריטה או הצטננות אלא בגלל תאונות דרכים, סוכרת ולחץ דם, התאבדויות, ועוד ועוד. לו חיית בימי הביניים, היית מתייחס לשריטה ברגל כמו שהיום מתייחסים לסרטן. יש כאלה שיוצאים מזה ויש כאלה שלא.
לו היית חי עוד 200 שנה היית כותב את אותו דבר על היום- "בשנות האלפיים אנשים מתו כמו זבובים מסרטן, סוכרת והתאבדויות… לא בטוח שהיית רוצה לחזור לשם" מצד שני עוד 200 שנה אנשים ימותו כתוצאה ממלחמות רובוטים/ תאונות חלל/ רישעות של האקרים דיקטטורים/ ומי יודע מה עוד.
גורמי תמותה היו ויהיו. וגם מי שמת באופן טבעי, לא יכול להימלט מהמוות. החיים ממילא קצרים, עדיף לנצל אותם כדי לממש את הבחירות שלנו.
בספר "ציפורים מתות בסתר" מתואר איך גיבורת הסיפור היתה נשואה לאדם כמו הדייג המיליונר, (היא היתה מסכנה מאד אגב והספר מומלץ מאד), הוא עבד בשדות קני הסוכר, מצאת החמה עד צאת הנשמה, ותמיד הבטיח- "כשיהיה לי שדה משלי, אפסיק לעבוד", "כשאוכל להרשות לעצמי לשכור מנהל עבודה, אפסיק לעבוד", ועוד כהנה וכהנה הבטחות, עד שהתברר שהוא פשוט מתכונן לעבוד ולעבוד עד סוף ימיו כדי לצבור עוד ועוד כסף, אז נכון שלא היה חסר לה כלום אבל בעלה היה נשוי לעבודה ולא לה.
לאמיר ש-
ציטוט שלך: "הדייג הראשון חייב לדוג כדי לזון את משפחתו. אין לו ברירה אלא לעשות את זה. הדייג השני – לא."
תשובתי: צודק במאה אחוז, הדייג השני חייב לנהל עסקים מסועפים, בתים ונכסים וצוותים ענקיים כדי לזון את משפחתו. הרי ברור שאשתו לא תסתפק בקרפיון לארוחת צהריים.
לגבי המשך דבריך- טענת שני דברים סותרים: א. עבודה קשה עדיפה על בטלנות מבחינת כמות הסיפוק שהיא גורמת ב. הטכנולוגיה מביאה לנו יותר סיפוק בכך שהיא מאפשרת לנו לעבוד פחות
אשמח אם תשכיל אותי בכוונתך, ייתכן שלא הבנתי נכון.
ולגבי הסיפא של דבריך- השמחה שהיתה לאדם כשהחליף תפוח אדמה בבטטה, היא אותה שמחה בדיוק שיש לך כשאתה משדרג את האייפון שלך לדגם הבא. הפריטים השתנו, הרגשות לא. כשנפוליאון כבש את אירופה, הוא חש את אותה גאווה שמרגיש היום מנכ"ל אפל/גוגל/אמזון/פייסבוק/וואטאבר שכובש את השוק.
ולכן מי אמר שכל השינויים הללו הם טובים? האם כשאתה משווה מצב שבו אחרי השקיעה אתה מוכרח להיות בבית (בדיוק מהסיבות שציינת לגבי החשמל), מול מצב שבו אתה עונה לאימיילים מהבוס 24/7 (באדיבות הקידמה והטכנולוגיה), מה עדיף??? כשאתה משווה מצב שבו אתה מרוויח מטבע בודד לשבוע, ומתפרנס ממנו בשבוע שאחריו, מול מצב שבו אתה מרוויח 30,000 ש"ח בחודש, ומתפרנס מהם בחודש הבא ועוד נכנס למינוס- לא היתה פה שום התקדמות ושום קידמה.
וגם לי יש ציטוט חז"ל עבורך שמתמצת בארבע מילים את הפיסקה לעיל- "סדנא דארעא חד הוא"
אני חושב שיש הבדל מסוים בין המהפכה הנוכחית לבין קודמותיה, שקצת מערער את הניתוח שלך; ההבדל טמון בכך שבניגוד לעבר, שבו הטכנולוגיה ייעלה את העבודה בעבור בני האדם יותר משהיא החליפה אוחה (וכמובן שהיא עשתה משניהם), הפעם המגמה נוטה לכיוון השני. בהתאמה, היא גם מייצרת פחות משרות מעבר (בין היתר מכיוון שהרובוטים מגיעים לרמה של תחזוק-עצמי).
אני מסכים שהחברה בכללותה מרוויחה מהפיתוח הטכנולוגי, אך מאמין שהפעם אחוז הנפגעים וחומרת הפגיעה בהם עלולים להיות גבוהים מבעבר.