מרים נאור רמזה בשבוע שעבר שאם יעבור חוק הלאום, בית המשפט עלול לבטל אותו. משפט חמקמק בפסק דין טרי מסביר הכיצד
בנאום שנשאה מרים נאור בשבוע שעבר בוועידת המשפט, הכריזה נשיאת בית המשפט העליון כי היא נמנעת מלהתייחס לתכנו של חוק הלאום, שמא יידרש בית המשפט לדון בתוקפו.
הדברים האלה עלולים להתברר כמחסום נוסף שנפרץ על-ידי האימפריאיליזם השיפוטי: עד כה, כאשר ביטל בית המשפט חוק של הכנסת, הוא עשה זאת בטענה שהחוק סותר הוראה שבחוק יסוד. הפרקטיקה הזו, השנויה במחלוקת עמוקה מאז לידתה, איפשרה לשופטים לרקוד על שתי החתונות: מצד אחד לבטל חוקים שאינם נראים להם; ומהצד השני "לשמור אמונים" לחוקי מדינת ישראל – שכן הביטול נעשה בשם חוק יסוד.
כעת רומזת נשיאת העליון כי אנו עומדים בפני מהפכה רדיקלית עוד יותר: גם חוקי יסוד אינם חסינים עוד מפני ביקורת שיפוטית אקטיביסטית. ההתפתחות הזו מעלה שאלה תיאורטית שלא נמצא לה מענה בנאומה של נאור: אם חוקים רגילים מתבטלים בפני חוקי יסוד, בפני מה יתבטלו חוקי היסוד עצמם?
תחילתו של פתרון ניתן למצוא בפסק-דין שניתן ביום חמישי האחרון ועסק בנישואים חד-מיניים. פסק-הדין קבע שהחוק מפלה זוגות חד-מיניים, אך למרות זאת בית המשפט לא מתערב בסוגיה בשל סעיף "שמירת הדינים" המופיע בחוק יסוד: 'כבוד האדם וחרותו'. הסעיף הזה קובע במפורש שהחוק לא חל על חוקים שחקיקתם קדמה לחקיקת חוקי היסוד, והם מחוסנים מהשפעותיו. החוק הקובע את דיני הנישואין נחקק בראשית ימי המדינה, שנים רבות לפני חקיקת חוק יסוד: 'כבוד האדם וחרותו' שבשמו הוגשה העתירה. לכן פסקו כל שופטי ההרכב שהכרה בנישואים חד-מיניים בישראל, "בשלב זה", יכולה להגיע רק מהמחוקק.
מהפכה 2.0 בדרך
הגענו ללב העניין: המילים "בשלב זה". כי לאמירה השיפוטית הפשוטה הזו בחרה השופטת ענת ברון להוסיף את הפסקה הרדיקלית הבאה:
הוראת שמירת הדינים היוותה מעין פשרה פוליטית שאיפשרה את הנעתה של מהפכה חוקתית בישראל. ואולם לא מן הנמנע כי תגיע העת שבה לא יעמוד לה עוד כוחה של הוראת שמירת הדינים לבלום תהליכים חוקתיים…
האמירה הזו בפסק-הדין צריכה לשמש תמרור אזהרה בולט לשוחרי הדמוקרטיה בישראל, שכן היא עלולה להתברר כעליית מדרגה נוספת של האקטיביזם השיפוטי. נזכיר את המובן מאליו: שופטים אמורים לפסוק על פי לשון החוק. לפעמים, כאשר לשון החוק אינה ברורה, ייתכן ששופט יבחר לעיין בהליך החקיקה בכנסת כדי להבין את כוונת המחוקק. אבל להשתמש בדיוני הכנסת כתירוץ לבטל חלקים מן החוק שאינם נראים לשופט? זו כבר לא מהפכה חוקתית, זה ביטול מוחלט של הדמוקרטיה.
הפסקה הזו של השופטת ברון מלמדת על הלך רוח שיפוטי שעוזר לנו להבין את הדברים שאמרה נאור בנאומה. השופטים, כך מתברר, מחויבים לקידומם של "תהליכים חוקתיים". אלה חשובים יותר מחוקי הכנסת – כך כבר למדנו מאהרון ברק – ועכשיו מתברר שהם חשובים גם מחוקי היסוד. אם חוקי היסוד בולמים את התהליכים החוקתיים, קובעת ברון, "לא יעמוד להם כוחם" בשעה שבה יחליטו כך השופטים.
הניסיון של ברון להמעיט בחשיבותן של פשרות פוליטיות, כאילו הן עניין טכני, הוא בעל השלכות מסוכנות ביותר: בסופו של דבר, דמוקרטיה היא משחק של פשרות. היכולת להוציא מהלכים פוליטיים אל הפועל תלויה ביכולתם של כל הצדדים להיאבק על האינטרסים של בוחריהם, לצד התפשרות על אינטרסים אחרים. זאת המשמעות העיקרית של דמוקרטיה פרלמנטרית.
בהתאם לכך גם חוק הלאום, כדרך כל מעשה ידיה של הכנסת, צפוי להיות רווי בפשרות פוליטיות. אם בית המשפט יהיה רשאי להתעלם מחלקים בחוק, אשר יסודם ב"פשרה פוליטית", מוטב שלא ייחקק החוק כלל – או למצער עד לאחר השלמת התיקונים הנדרשים בשיטת מינוי השופטים ובסמכותיותיהם. אחרת המהפכה תמשיך לצעוד במרץ ולהחריב כל משמעות שעוד נותרה למילה 'דמוקרטיה' במדינת ישראל.
קפיץ
מנגנון מכני-אלסטי, ככל שתושקע אנרגיה במערכת, ברגע השחרור תוחזר האנרגיה במלואה בזמן קצר
במידה ולא תוחזר האנרגיה, יעבור הקפיץ מעוות פלסטי ולא יחזור לקדמותו
בתי המשפט מותחים את הקפיץ, מורידים לפוליטיקאים להנחתה – ובסוף יביאו את כיליונם במו ידיהם
זה מראה שבלי מהיפכה אמיתית לא נראה סוף.
ממשלת ישראל ויו"ר הכנסת צריכים להצהיר שהרשות המחוקקת והמבצעת אינה מכירה בסמכותו של בית משפט עליון לפסול חוקים בשום תנאי. אף אחד לא כתב בשום מקום שחוקי יסוד יכולים להוות עילה לפסילת חוקים שאושרו בכנסת.
לכן הממשלה צריכה לומר – מהיום והלאה היא דורשת מבית משפט עליון לפסול על הסף כל תביעה שמבקשת לפסול חוק. כי אין לבית משפט עליון מנדט לפסילת חוקים. והיה ובית משפט עליון יתעקש לדון בתביעה ולפסול חוק. פסיקתו לא תכובד והממשלה לא תבצע את פסק הדין. זהו. נגמר.
בצורה כזו אתה מבהיר שלא תכיר בסמכויות שבית המשפט לקח לעצמו ללא מנדט. נורא פשוט. צריך המון אומץ אבל זו ההתחלה לאזן מחדש את הרשות השופטת.
ההתפתחות החוקתית יכולה לנוע גם לכיוון ההפוך , לא לעולם יעמוד לבית המשפט הכוח להתערב בחוקי הכנסת בטענה של פגיעה בחוק יסוד לפי פרשנות בית המשפט , החוק יכול לקבוע כי בית המשפט לא יוכל לפגוע בסמכות הכנסת וימנע מבית המשפט להתערב בהליכי ניהול המדינה שאינם בסמכותו ואינם באחריותו ויקבע באופן חד משמעי וללא שום ספק כי בית המשפט לא יוכל ולא יהיה רשאי לבטל חוק כולל תקנות של שר ,ומכאן שהכוח הוא בידי הכנסת והממשלה להפעיל לחץ מסיבי ועוין כלפי בית המשפט העליון וללמד את שופטי ישראל הנחמדים שהם רק אחד מזרועות השלטון ולא החשוב מבניהם וכי המשפט כפוף למחוקק באופן מוחלט !!!!!
זה היה צריך לקרות בדיוק עכשיו בדקה התשעים לפני שאנחנו מאבדים את המדינה היהודית בגלל מעשיהם של עורכי הדין האלה שבחרו את עצמם להיות שופטים ומי שחוסם את הצלת המדינה מציפורניהם הוא כחלון המאתרג עצמו באמצעות הליקוק לבג״צ כאילו הוא המגן שלהם. אדם חלאתי ודו פרצופי שכדאי שהעם יבין שבגללו לא מסלקים את המסתננים ובגללו הורסים את יישובי יהודה ושומרון בעקבות פסיקות מקוממות ושנויות במחלוקת עצומה וכוללת של בג״צ ובשל מינהל אזרחי עם אותה אגנדה בדיוק. כחלון הוא האדם שמונע מאיתנו להשיב לידינו את בית המשפט שנשלט עי השמאל שהפך אותו כדברי פרופ מאוטנר למרכז פעילות פוליטית שלו. לא בית משפט אלא מפלגת השמאל. על זה מגן כחלון עלוב הנפש.
יש בישראל נטיה לא לטפל ב"ג'וקים קטנים" (אהרון ברק), אבל עכשיו שהג'וק טפח לממדים מפלצתיים אולי יועילו בטובם נבחרינו להתעורר ולפעול נגד המפלצות?…
ראו מה קרה בפולין. אפשר לעשות אותו דבר בישראל. אפשר לקבוע שבכל מחלוקת דעת הכנסת היא קודמת לבית המשפט. וזה זורק את כל האקטיביזם השיפוטי לפח ויפה שעה אחת קודם.
הממשלה מתמהמהת ומתמזמזת בחקיקת חוקים נגד הדיקטטורה של הבג"ץ, לכן היא תמשיך לחטוף ללא גבולות.
לפעמים אי אפשר שלא להתרשם שהממשלה, כלומר ביבי, מעוניין בסרוס החוקים ע"י הבג"ץ כדי להוריד מעצמו את האחריות לבטולם כי בעצמו אינו מעוניין בהם כלל. נראה שיש הבנה שקטה ביניהם.
למי שחשב שלמורמים מעם בעיני עצמם יש גבול כלשהו, הנה ההוכחה שאין להם. הגבול היחיד לתעלולי "הנאורות" שלהם, יהיה זה שהציבור הישראלי ישרטט לפני רגליהם.
משהו רע יקרה!
אני חושש מאוד שבקרוב נראה בישראל מראות כמו בוונצואלה.
יתרחש כאן מרי אזרחי שיפיל בכוח את שופטי בית המשפט העליון.
לידיעת הכותב, בית המשפט העליון כבר מתבסס על דיונים בוועדות או בדברי ההסבר בתזכיר החוק כדי לגלות מהי "מהות החקיקה". ברור שתזכיר החוק הוא שלב ראשוני בלבד של הליך חקיקה ארוך. אבל כזה משרת את מטרתם הידועה מראש של השופטים, אפילו פתק שכתב עוזר פרלמנטרי לסדרן בכנסת יכול לשמש בסיס ל"הלכה" של בית המשפט.
מה שמשמח אותי הוא שכבר נשמעים יותר מציוצים כנגד בית המשפט העליון והפרקליטות. אפילו נתניהו כבר הצטרף למקהלה. פעם הפוליטיקאים חששו לדבר, היום כבר נשמע קולם. יש סחף במעמדו של בית המשפט, וזה בסוף ישפיע. כתגובת נגד, שופטי מרצ רק הולכים ומקצינים. נראה מי ימצמץ ראשון.
בקיצור לפרק את הבגצ כמה שיותר מהר
לחוקק חוק המגביל את השופטים לקטלוג שהכנסת תחליט מה הם רשאים להחליט… כמו מבחן אמריקאי. כל חריגה תיחשב כעבירה פלילית ותצדיק מעצר מידי של השופט. כמובן שיוקם בית סוהר מיוחד לשופטים סוררים. הקטלוג יהיה צבעוני ובהיר. בכל אי הבנה מותר לשופטים לבקש הבהרה מיו"ר הכנסת. ורק אם יצביעו יפה יקבלו תשובה.
עלינו לפעול נגד הדיקטטורה המסוכנת של בג״צ שמשתוללת יותר ויותר ככל שהעורכי דין שבחרו את עצמם להיות שופטים שם חשים שהציבור הרחב מאס בהם ואינו נותן בהם אמון או מסכים עם דרכם ועמדותיהם. כמו שעבירה גוררת עבירה אצל הפושעים אנחנו רואים שאצלם כל התנגדות של הציבור ושל נבחריו לדרכם מעוררת חוצפה גוברת והולכת שמטרתה להראות לעם היהודי שהוא לא יקבע כלום במדינתו שלאט ובטוח מאבדת את יהודיותה ואת זכויות יהודיה בה. אמר פרופ פוזנר שאהרון ברק הוא דיקטטור שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר ושהוא מתנהג כשודד ים משפטי. כל תואמיו עושים בדיוק אותו דבר כי חבר מביא חבר מאותו מאגר סודי ולא חוקי שהם הכינו להם באיזה מחשב סודי ועלום ואפל כאשר בחירתם את עצמם לשופטים נעשית באמצעות ועדת דילים אפלים בראשות שלושה מהם.
המשך הדיקטטוקרה החלה עוד לפני ברק
בג"ץ הינו ערכאה ראשונה ואחרונה ועותרים אך ורק לערכאה העליונה הם יכולים לדרוש צווים ללא דיון משפטי בערכאות נמוכות וללא חקירת עדים, ללא כל אפשרות לחקר העובדות כל הדיונים מסתמכים על תצהירים, וכערכאה עליונה אין זכות ערעור. כך בג"ץ מחליט על צווים כמעט מידי יום ביומו. למשל שעל הממשלה לנמק תוך חמישה עשר ימים ועל היועץ המשפטי לנמק תוך חמישה ימים לגבי סוגיות שונות ומשונות. לפי הדגם המנדטורי שמו ששה עשר שופטים מהמשפחה כפי שהתבטא אהרון ברק וליתר דיוק מהמשפחה הסודית אלה השייכים ומזדהים עם הקרן לישראל חדשה. תוך גישה פוליטית מובהקת בג"ץ גם עוסק בנושאים מדיניים ואף אישיים שיש להם היבט מדיני כמו קנין אישי ביהודה ושומרון. כך מיעוט ההולך עם אויב מדיני בעזרת בית המשפט העריץ רומס את זכויות רוב העם.
בג"ץ ממשיך את השלטון הקולוניאלי הבריטי המופנה עתה נגד מדינת ישראל וגם אזרחיה. השלטון הבריטי החליט שעתירות נגד הנציב להיות נדונות בפני שופטים בריטים והם הרכיבו את הערכאה העליונה. צורה זו נשתמרה אך ורק בישראל. בעוד שבג"ץ אמור להגן על האזרח בפני מעצר ומאסר בלתי חוקיים, בהסתמך על תצהירים בלבד וללא חקירת עדים האזרח אינו יכול לגלות את האמת לגבי התנהגות הרשות. רוב רובן של העתירות שמגישים אזרחי אזרחי ישראל באופן פרטי כ- מהן 95% נדחות ועל העותרים מוטלים עליהם קנסות כבדים ביותר של עשרות אלפי שקלים.
בית המשפט לא דן בשאלה האם פעולתו זו הינה חוקית, האם יש לו סמכות ומה מקורה? בית המשפט הסתמך רק על אי הבעת התנגדות מצד הרשויות. לקיחת סמכות זו על ידי בג"ץ הקנתה למשפטנים חשיבות יתרה במיוחד בעיני עצמם ובעיני רוצי טובתם. כך גם עלתה חשיבותם של יועצים משפטיים ועורכי דין עוד בשלבי קבלת החלטות. בג"ץ אף הרחיב וממשיך להרחיב את הסמכויות שהוא לוקח לעצמו. לא רק עתירות בנוע ליושבי עיו"ש שהיו שם ב- 1967 אלא כל עתירה המתנגדת להחלטות הממשלה. כך בנושא החזרתם של המסתננים האפריקאים שנוגעת רק לתוך בולות 1967, וכך בנושא מתוה הגאז ואף התערבות בנושאי לומחה בעת מלחמה, או כל נושא שהוא פוגע במדינת ישראל ואזרחיה. עוד בשנת 1996 הוקמה ועדת אור למבנה בית המשפט, אהרון ברק שהופיע בה הודה כי מבנה בג"ץ הינו אנומליה מימי המנדט שיש לתקנה. לדבריו יש להוריד את העתירות לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה של בית משפט מנהלי ורק ערעור יהיה בבית המשפט העליון. רק תחומים מוגבלים הורדו למחוזיים. שופטי בית המשפט העליון אינם מוכנים לותר על הכוח שנטלו לעצמם.
נוכח הכעס המוצדק שבית המשפט העליון מעורר בקרב המדינאים וגם הסלידה הציבורית, שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר כמבטאת הלך רוחם של שהשופטים, הציעה בציניות לחברי הכנסת לבטל את בג"ץ בתגובה להצעת חוק שהכנסת תבחר את נשיא בית המשפט העליון ומספר שופטי בית המשפט העליון בועדה לבחירת שופטים ירד לאחד. הטענה המושמעת היא שיש להזהר מפוליטיזציה של בית המשפט ואסור להפריע לו לשמור על זכויות המיעוט. זאת מבלי להתיחס לעובדה שבכך בית המשפט הוא פוליטי לחלוטין. החזרת הכוח לעם על ידי החזרת הכוח לנציגי הציבור היא לשיטת בית המשפטי ותומכיו "פגיעה בבית המשפט העליון".
סוף הדקטטוקה החלה עוד לפני ברק
דליה דורנר מתלוננת על חוסר הדמוקרטיה של חברי כנסת ומצרה על שביכולת חברי הכנסת לבטל "אפילו" חוקי יסוד אשר לשיטתה הם החוקה של מדינת ישראל. היא כלל איננה מזכירה כי בעוד שלקבלת חוקה נדרש רוב מוחץ של שני שליש לפחות, רבים מחוקי היסוד נתקבלו על ידי מיעוט של חברי כנסת. למשל עבור חוק יסוד כבוד האדם הצביעו רבע מכנסת. חוק זה אף הוצע על ידי אהרון ברק כנשיא בית המשפט העליון לפני שסיים את תפקידו למען יוכל בית המשפט לעשות בו שימוש כראות עיניו למטרות שכלל אינן מוזכרות בחוק ולא לשמן הצביעו עבורו. בעוד שעבור חוקי יסוד הצביעו לעיתים מיעוט של חברי כנסת, בית המשפט מקבל התגברות על פסילתו רק אם רוב חברי הבית לפחות ששים ואחת חברי כנסת יצביעו עבור חקיקה מתגברת. החלטה זו שכלל איננה מעוגנת בחוק.
עוד טוענת שופטת לשעבר זו כי על הכנסת להגביל כוחה וכלל איננה מזכירה כי כל ארבע שנים לכל המאוחר ישנן בחירות ולכן כוחה של הכנסת ממילא מוגבל. מי שכוחו איננו מוגבל הוא בית המשפט אשר בהחלט עושה ככל העולה על דעתו. היא טוענת לחוסר תלות בית המשפט, וכי מה הטענה הזו שבית המשפט המתערב בסוגיות פוליטיות לחלוטין איננו פוליטי? וכלום אין לשופטים הבוחרים את עצמם לפי התאמתם להשקפה הפוליטית – כל השקפה פוליטית? בעוד שהיא מתנגדת לדוגמא של ארצות הברית בה השופטים נבחרים על ידי מדינאים אין היא כלל מתנגדת לפסילת חוקים בידי בית המשפט כדוגמאת ארצות הברית. היא רק איננה מזכירה ששם יש חוקה ושפסילה כזו נעשית נדירות ותוך הסכמה בחוק. שם שופטים מקפידים לבטא את המעוויים של הציבור. בישראל בית המשפט מנצל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי לנגח את הכנסת ובעיקר לתת פרשונות משלו לחוק זה ולהחליט החלטות חסרות בסיס חוקי, ומעשית מתנגד לכל פיסקאת התגברות על פסילת חוקים על בסיס חוק זה.
בג"ץ שאופן פעילתו הינה עיוות, שם עצמו גם בלא לבקש הסכמה כשוטר על הרשויות האחרות. את זאת עשה בטוענה שקרית כאילו היות ומדינת ישראל אשמה בתפיסה לוחמתית של שטח יש לפקח על השטח ה"כבוש". בשם כך בית המשפט מרשה לעצמו פסיקות מוזרות והצידוק עצם ההתערבות במדיניות הינו שהרשויות לא הביעו התנגדות. אך בית המשפט אינו מספתק בכך, היות וכבר טעם שררה הוא גם מחליט לגבי נושאים אחרים שכלל אינם קשורים. בית משפט זה גם קבע חוקים שלא זה תפקידו ואף אסור לו, שלא ניתן לקיים כמו חוק ההתגברות לפיו רק ברוב של 61 חברי כנסת ניתן להתגבר על פסילת חוק. אין לקבל פסילות של בג"ץ לא על ידי התגברות ולא על ידי חקיקה מחודשת מתקנת. יש לבטל את פסילתו של בג"ץ. את בג"ץ יש לבטל ויפה שעה אחת קודם. שופטי בג"ץ שכך נוהגים הם למעשה עבריינים ויש לנהוג בהם ככאלה על כל המשתמע מכך.
"אין מרות על שופט זולת מרותו של החוק". אך בבית המשפט העליון מסתבר, אפשר לשנות את החוק ולהתאימו לצרכיו ולהשקפת עולמו.
חוקים נכתבים, בדרך כלל בדם ומתוך מסקנות שתכליתן שמירה על האדם במקום מושבו וישנה סיבה להיותם. גם אם אנושיות היא ערך עליון כפי שצריכה להיות, הרי שהחשיבה הגלובלית של ביהמ"ש העליון רומסת את עניי העיר בני עמו. יוצא איפוא שאין זו אנושיות אלא פעלתנות לשם ערכים מרוקנים מתוכן ממשי, אם בני המקום אינם זוכים לחסות בצילם.
לשמחה רוטמן: אהרון ברק ביטל את הדמוקרטיה הפרלמנטרית שהיתה פה והפך אותה לדמוקרטיה חוקתית עלאק בה הבגצ קובע ולא הפרלמנט
הרודנות החלה עוד קודם לברק. ברק רק הקצין אותה עד הקצה.
בית משפט מעוות מפקח על תקינות המדינה
בג"ץ הוקם על ידי שלטון המנדט הבריטי כך נהגו בכל המושבות שלהם. המטרה היתה להתנגד לפעולות או הוראות בלתי חוקיות של השלטון הבריטי כלפי ילידי המושבות. בבית משפט זה הורכב מששה עשר שופטים בריטים ושופט אחד מקומי. אל בג"ץ הוכפפו כל בתי הדין במדינה ואילו הוא עצמו היה פטור מכל סדרי דין תקינים. מה שנקרא "בית משפט גבוהה לצדק" לא התחשב לא בחוק ולא בראיות. היות ולא רצו שנושאים אלו יידונו על ישי שופטים ילידים, הם נידונו רק בבית המשפט העליון. הערכאה עליונה לא דנה בראיות, הפסיקות נעשו על פי אומדן ואי לכך לא מתאים לקרא לזה בית משפט וודאי שלא גבוהה וכמובן שלא על פי צדק. כזה היה המשפט במושבות השונה מאוד מזה הנהוג באנגליה עצמה. שופטיו גם לא היו משפטנים. לבריטים לא היו משפטנים להביא לבתי דין אלו. משפטנים אנגליים היו אנשי המעמד העליון אנשים מאוד עשירים אשר כלל לא אבו לעזוב את מולדתם ולחיות במרחקים. ברוב המדינות שהיו בעבר מושבות של הבריטים, ברגע שהאנגלים עזבו בטלו את בג"ץ כאחד המכשירים השפלים של השלטון האנגלי בו מחליטים ככל העולה על הרוח ועוד קוראים לזה משפט וצדק. לא רק שלא בטלו זאת אלא אף שכללו. הכלילוהו בחוק יסוד השפיטה. חוסר התיחסות לעובדות הוא כלל גם במשפטים אחרים, הרי לא יתכן שבמקום אחד כך יהיה מקובל ואילו בקרב אותם שופטים במקום אחר לא.
בציבור זכורה התערבותו הבוטה של אהרון ברק בנושאים מדיניים במיוחד בנוגע לחבלי עיו"ש. לעומתו זוכרים את מאיר שמגר כמי שלא התערב בנושאים מדיניים. לאמיתו של דבר היה זה דוקא מאיר שמגר עוד בהיותו הפרקליט הצבאי הראשי אשר טען שיש לאפשר לתושבי השטחים להביא עתירותיהם בפני בית המשפט העליון הישראלי. לפי בית המשפט שטחי עיו"ש הינם שטחים של תפיסה לוחמתית על כן הדין החל עליהם צריך להיות שילוב של הדין שהיה בתחוקף תחת שלטון ירדן, חקיקה צבאית עכשיוית וכללי משפט בינלאומי העוסקים בשטחים כבושים. לכן לשיטת בית המשפט כל הנעשה בשטחים אלו צריך להבחן לפי אמות מידה אלו האחרונים זאת ועוד הממשל הצבאי חייב לפעול על פי עקרונות המשפט המינהלי הישראלי.
הטענה היתה שכך יתקבל אישור משפטי לפעולות אשר קרא להם שנויות במחלוקת. ועוד בכך ניתן למנוע פיקוח בינלאומי. אך היכן ישנו פיקוח בינלאומי בשטח שהוא כבוש? בעת קבלת החלטה זו, לא היה תקדים לכך שבית משפט של מדינה יפקפק בחוקיות פעולותיה של המדינה בעת סכסוך מלחמתי. מה עוד ששטח זה על פי הסכם בינלאומי של חבר העמים צריך להיות שייך לעם היהודי והוא נכבש במלחמת השחרור על ידי ירדן. כלומר שטח זה כלל איננו כבוש אלא משוחרר. סמכות זו שבג"ץ לקח לעצמו גרמה להתעניינות בינלאומית בקביעתו הלכות לגבי השטחים. מדינאים זרים ציטטו את דברי בג"ץ בקביעות העוינות לישראל. כך תפס בית המשפט העליון מקום מרכזי במדיניות. מכאן שבג"ץ כלל לא מנע הרעה של יחסי ישראל עם שאר העולם אלא להפך נתן חומר בידי עוכרי ישראל. לגבי המתקראים "פלסטינאים",פעולות אלו ממלא כלל לא השביעו את רצון. אלו טענו שבית המשפט נותן הכשר לפעולות בלתי חוקיות.
האופציה היחידה היא לבטל את בגצ ולדלוח את כל שופטיו הביתה. למנות תחתם שופטים שמרנים משמאל ומימין. אבל שמרנים. שאינם שליחים של הגלובליסטים הפוסט מודרנים. אלה מבינים לוגיקה והגיון טהור.
כבר מזמן בתי המשפט שופטים ללא חוקים.
השופטים מתכלמים מחוקי ישראל, מפרשים אותם כרצונם ופוסלים, הכל לפי הדעה הפוליטית של השופטים. לוקחים חוקים של מדינות אחרות ומעדיפים אותם על חוקי ישראל. מתפתלים ומתפתלים ובסוף אין קשר בין החוקים, רוח המחוקק והשפיטה.
לכן יש כאן איום גדול מאוד על הדמוקרטיה, והכנסת חייבת לחוקק את חוק ההתגברות שמגדיר שדעת הכנסת גוברת על דעת השופטים.
שופט שיפר את החוק הזה ייכנס לכלא בלי משפט.
אני כמובן מתנגד לכל נושא האקטיביזם השיפוטי. אבל מאידך:
מה עם הרוב יקבע "חוק יסוד" שפוגע משמעותית במיעוט. לדוגמא חוק יסוד שאוסר נישואין בקרב ערביי ישראל, או חוק יסוד המחייב הפרדה במרחב הציבורי בין גברים לנשים או בין יהודים לשאינם? מי יעמוד בפרץ כנגד חוקי יסוד כאלה?
אני חושב שאחרי קרוב ל70 שנות קיום עדיין לא פיתחנו מערכת נכונה של איזונים ובלמים. הן כאלה שצריכים להיות מושתים על הממשלה והכנסת והן אלו שיגבילו את האקטיביזים ההולך ומקצין של בית המשפט.
איזה גיבוב של שטויות כתבת. תגיד אתה באמת חושש מהשטויות שציינת כאיומים על עתידנו פה? כדאי שתלמד שדמוקרטיה היא עניין עתיק בו התמחה עם ישראל מאז שקם, כי כידוע כתוב במקורותינו: אחרי רבים להטות!!!
מעבר לרבים האלה אין עוד פיקוח מלבד אלוהים.
אתה ושכמותך לא מרוצים אף פעם משום דבר ותמיד ממציאים עוד ועוד הזיות מפניהן כדאי להקים מנגנוני הגנה.
מי יפקח על המפקח? ומי על המפקח שיפקח על המפקח?
השאלות התיאורתיות האלה הן אופייניות לשמאל. כך הוא מצדיק את כל העוולות. הוא מחליט שתפקידו של הבג"ץ להגן על האזרח מפני עריצות השלטון, וגם להגן על מיעוטים. בפועל, הבגץ, מתעמר באזרח הקטן ומתעמר במיעוטים.
ילדי עמונה הם גם בני מיעוטים. המתנחלים הם מיעוט. אין סוף לפסיקות עוול שפגעו באזרחים ובמיעוטים על ידי הבג"ץ. אז למה כל הזמן השמאל עובד לפי התאוריות ולא מתמודד עם המציאות הקשה? התאוריות שיש לכם בראש לא מסתדרות עם מה שקורה בפועל. במקום לשאול מה יקרה אם… תשאלו איך אפשר לתקן את השיטה שעכשיו היא הכי לא דמוקרטית ולא צודקת שיש.
את השאלות שלך אפשר לשאול עד אין סוף בכל מקום. מי יעמוד בפרץ אם בארה"ב יעשו תיקון חקיקה שיחזיר את העבדות??
בסופו של דבר, משהו או מישהו צריך להיות למעלה בכל סדר שלטוני. ואם המשהו הזה יפול, אי אפשר לתקן בתוך הסדר, אלא עם מהפכה בלבד. השאלה היא מה הדבר הזה צריך להיות? האם מדובר באיש או חבורת אנשים שאף אחד לא מכיר, שלא אחראים לאף אחד ועם כל החולשות האנושיות (במקומות אחרים, קוראים לזה אוליגרכיה או דיקטטורה), או בתהליך מסובך שנשלט ע"י אנשים הנתונים לאחריות ולבחירה ע"י הציבור.
חבל שבית משפט העליון, כורת את הענף עליו הוא יושב. מייתר את הכנסת ואת בחירת העם.
עצוב שהיושבים בעליון מנחילים את תפישת עולמם הפולטית בדרך משפטית מפופלפלת…
בסופו של דבר כמו בחוקי הפיזיקה לכל כוח יש כוח נגדי ומי שתפגע הינה מערכת בית המשפט שתאבד מאמונה ויוקרתה של המערכת ושופטיה בעיני העם.
יוסי, זה לא רק עניין של חק. טכנית, הממשלה גם חכולה לבחור לצפצף על הללטת בית המשפט העליון אם היא רוצה, כפי שקרה בכמה מקרים קיצוניים בארה"ב, בויכוח בין הרשויות. בסוף, היא הרשות המבצעת והיא זו שיש לה את המילה האחרונה אם יש לה מספיק ביצים. השאלה היא מה זה יעשה למדינה. איך הציבור יגיב לזה. לכן העניין עכשיו הוא בניית דעת קהל נגד מעשי בית המשפט העליון, כדי ש"המהפיכה הממשלתית" תוכל לצאת לדרך.
קיצוניות בעלי האג'נדה הפוליטית-תרבותית הברורה של רוב מוחלט של שופטי העליון, תביא למצב עתידי של זילות בבית משפט העליון, בהחלטותיו ובמתן הרשאה לרשות המבצעת להטיל אחריות אישית על השלכות שנגרמו כתוצאה מקבלת החלטה מעוותת ולא תקינה של שופט כזה אחר, גם אם הוא ראש בג"צ. שופטי בג"צ מתנהלים כאחרוני הפשיסטים מול הרשות המחוקקת. מעתה אמרו פשיזם שיפוטי ולא אקטיביזם שיפוטי.
במצב שבו אזרחי המדינה ייקלעו לשבר וכאוס במדינה בגלל החלטות מגזריות וקיצוניות של שופטי בג"צ, הם עלולים למצוא עצמם (גם הלשעבר שבהם) תחת משפט שדה ציבורי שתוצאותיו עלולות להיות…- השם ישמור…
מבית המשפט תצא מלחמת האזרחים הקרבה אלינו
יש שלטון חוק במדינת ישראל !
אבל אין הפרדת רשויות ! הרשות השופטת כבר מזמן הפכה לרשות בוחשת ! ומפה למלחמת אזרחים הדרך לא ארוכה .
על המקרה הלא יאומן בו נחטפה מדינה שלמה,מדינת ישראל.
מאת ד"ר גיא בכור,עו"ד
דבר כזה ספק אם היה בתולדות העמים:בשנות התשעים נחטפה מדינה שלמה,מדינה מוכרת,החברה באו"ם,על תושביה! היתה זו חטיפה מפתיעה,דרמטית,כאשר החוטפים פרצו לכיוונה משני כיוונים בלתי צפויים:הכיוון הפוליטי והכיוון המשפטי.והמדינה החבוטה הזו היא כמובן מדינת ישראל.
קבוצה ראשונה: היא ביצעה JUDEA CAPTAחטיפה פוליטית מסוכנת,בלי סמכות ובלי שום התרעה מראש.הקבוצה הזו הכניסה לתוך המדינה שנחטפה מנהיג של כנופיה אלימה ומסוכנת,יחד עם צבא שלם,שכבר גורש מכל המזרח התיכון,ואיפשרה לו להתבסס,ולתפוס חזקה בתוך המדינה הנחטפת! התוצאות היו כמובן נוראיות,ונסתיימו במותם של למעלה מאלף מבני אותה מדינה מוכה.אני עדיין זוכר את הכותרת הדרמטית בעיתון "הארץ" על הסכם אוסלו,שכבר נחתם בראשי תיבות,מבלי שאיש במדינת ישראל ידע או שמע על כך.איפול מוחלט,בעיניינים הקיומיים ביותר! החבורה המבצעת העמידה מדינה שלמה בפני עובדה מוגמרת,ומי יתנגד לספינים של שלום? אם על מחדלים צבאיים שהביאו למות עשרות אזרחים מקימים ועדות חקירה,מדוע סיפור אוסלו,שתרם למות מעל אלף ישראלים ,לא נחקר מעולם?
הקבוצה השניה ביצעה חטיפה משפטית,שוב,בלי שאיש יידע או ייערך,ללא שום דיון ציבורי,וכמובן בלי סמכות.היא כינתה זאת "המהפכה החוקתית",כאשר בית המשפט העליון נטל בעצמו(!) עבור עצמו סמכות למחוק ולבטל את חוקי הריבון הנבחר.איש לא התכוון לאפשר זאת לבית המשפט העליון,ואיש גם לא נערך לכך.בית המשפט העליון בפסק דין שנשא שם של בנק,פשוט שאב לעצמו את הסמכות.כך השתלט בית המשפט העליון לא רק על קבלת החוקים,אלא על עצם תהליך קבלת ההחלטות במדינה האומללה. הוא,בהעדר מי שיפקח עליו,הפך למי שנמצא מעל כולם,תוך שהוא מבטל את כולם.כך הפך בית המשפט העליון לצבא,למשטרה,למשרטט הגבולות,לממגן ערי ספר,לכנסת,לממשלה,וכן,גם לבית משפט. גם החטיפה הזו נגמרה באסון.בית המשפט העליון,שזכה קודם לכן באהדת נתיני המדינה החטופה,איבד עכשיו את אמונם.הם חשו היטב שהוא מעל באמון זה.
עדיין לא השתחררנו מן החטיפה המשפטית,שבה בית המשפט העליון,לקח את המונח "יהודית ודמוקרטית" ודרכו המציא את עצמו,ופירש אותו כך שלא היו בו לא יהדות ולא דמוקרטיה.הוא כמעט והתעלם מן האופי הלאומי היהודי של ישראל,ונתן דגש רק לאופי הדמוקרטי,שבו אין שום עדיפות ללאומיות היהודית.וכאמור זו היתה חטיפה חד-צדדית,ללא שום סמכות,ששום דמוקרטיה לא היתה בה,ושום דמוקרטיה לא היתה מסכימה לה.
אכן, בארצות הברית יש ביקורת שיפוטית,אך במסגרת ריסונים וביקורת גם על בית המשפט עצמו,ובארצות הברית בית המשפט העליון נבחר באופן פוליטי,בהליכים פומביים,שהציבור כולו מעורב בהם.יש בו שמרנים ויש בו ליברלים,והכי חשוב יש בו שיווי משקל פנימי.כאן הבג"ץ נבחר בחשאי,ללא שום דיון ציבורי,הוא אינו מאוזן מבחינת האג'נדה שלו,וכאשר הוא מעל החוק.
שום אדם ושום מוסד לא צריך להיות מעל החוק במדינה שמאמינה באמת ב"שלטון החוק".
-יהודה נפלה פעמיים,בידי בבל ובידי רומי.היא לא תיפול בשלישית.לא נהיה שוב עבדים של אף אחד-
על מרבית חברי הכנסת להבין שזו הזדמנות דחופה,להשיב את השלטון לעם,לאחר שזה נלקח ממנו שלא בהסכמתו,ובלא ידיעתו.חשוב להתגבר על מחלוקות פוליטיות קטנות של הרגע,כדי להסיר את הכבלים מעל ידי הדמוקרטיה שלנו.
יש גם ליטול מבג"ץ את הסמכות להתערב בנושאים פוליטיים מובהקים,כמו שאלת ערביי ישראל.אין זה עיניינו ואין זו סמכותו.זו שאלה פוליטית שרק גורמים פוליטיים יכריעו אותה.בוודאי שאין זה מתפקידו של בית המשפט העליון לתת להם זכויות קולקטיביות פוליטיות,שכן הוא אינו יכול לתת מה שאינו בסמכותו.כך זה נהוג במדינה דמוקרטית.
1.את המונח "יהודית ודמוקרטית" יש לשוב ולפרש בדרך הדמוקרטית והנורמלית:מדינה שיש בה עדיפות ללאום היהודי,שכן היא מדינת לאום.ברור שללאום היהודי יש בה עדיפות,כמו שבמדינה פלסטינית תהיה ללאום הפלסטיני-ערבי עדיפות.את המילה דמוקרטית יש לפרש בהחזרת השליטה לידי העם,דרך הריבון החוקי שלו,הפרלמנט,כפי שהדבר נעשה בכל מדינה מתוקנת בעולם.
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=624
המשך הדיקטטורה של בג"צ החלה עוד קודם לברק שהקצינה
בג"ץ הינו ערכאה ראשונה ואחרונה ועותרים אך ורק לערכאה העליונה הם יכולים לדרוש צווים ללא דיון משפטי בערכאות נמוכות וללא חקירת עדים, ללא כל אפשרות לחקר העובדות כל הדיונים מסתמכים על תצהירים, וכערכאה עליונה אין זכות ערעור. כך בג"ץ מחליט על צווים כמעט מידי יום ביומו. למשל שעל הממשלה לנמק תוך חמישה עשר ימים ועל היועץ המשפטי לנמק תוך חמישה ימים לגבי סוגיות שונות ומשונות. לפי הדגם המנדטורי שמו ששה עשר שופטים מהמשפחה כפי שהתבטא אהרון ברק וליתר דיוק מהמשפחה הסודית אלה השייכים ומזדהים עם הקרן לישראל חדשה. תוך גישה פוליטית מובהקת בג"ץ גם עוסק בנושאים מדיניים ואף אישיים שיש להם היבט מדיני כמו קנין אישי ביהודה ושומרון. כך מיעוט ההולך עם אויב מדיני בעזרת בית המשפט העריץ רומס את זכויות רוב העם.
בג"ץ ממשיך את השלטון הקולוניאלי הבריטי המופנה עתה נגד מדינת ישראל וגם אזרחיה. השלטון הבריטי החליט שעתירות נגד הנציב להיות נדונות בפני שופטים בריטים והם הרכיבו את הערכאה העליונה. צורה זו נשתמרה אך ורק בישראל. בעוד שבג"ץ אמור להגן על האזרח בפני מעצר ומאסר בלתי חוקיים, בהסתמך על תצהירים בלבד וללא חקירת עדים האזרח אינו יכול לגלות את האמת לגבי התנהגות הרשות. רוב רובן של העתירות שמגישים אזרחי אזרחי ישראל באופן פרטי כ- מהן 95% נדחות ועל העותרים מוטלים עליהם קנסות כבדים ביותר של עשרות אלפי שקלים.
בית המשפט לא דן בשאלה האם פעולתו זו הינה חוקית, האם יש לו סמכות ומה מקורה? בית המשפט הסתמך רק על אי הבעת התנגדות מצד הרשויות. לקיחת סמכות זו על ידי בג"ץ הקנתה למשפטנים חשיבות יתרה במיוחד בעיני עצמם ובעיני רוצי טובתם. כך גם עלתה חשיבותם של יועצים משפטיים ועורכי דין עוד בשלבי קבלת החלטות. בג"ץ אף הרחיב וממשיך להרחיב את הסמכויות שהוא לוקח לעצמו. לא רק עתירות בנוע ליושבי עיו"ש שהיו שם ב- 1967 אלא כל עתירה המתנגדת להחלטות הממשלה. כך בנושא החזרתם של המסתננים האפריקאים שנוגעת רק לתוך בולות 1967, וכך בנושא מתוה הגאז ואף התערבות בנושאי לומחה בעת מלחמה, או כל נושא שהוא פוגע במדינת ישראל ואזרחיה. עוד בשנת 1996 הוקמה ועדת אור למבנה בית המשפט, אהרון ברק שהופיע בה הודה כי מבנה בג"ץ הינו אנומליה מימי המנדט שיש לתקנה. לדבריו יש להוריד את העתירות לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה של בית משפט מנהלי ורק ערעור יהיה בבית המשפט העליון. רק תחומים מוגבלים הורדו למחוזיים. שופטי בית המשפט העליון אינם מוכנים לותר על הכוח שנטלו לעצמם.
נוכח הכעס המוצדק שבית המשפט העליון מעורר בקרב המדינאים וגם הסלידה הציבורית, שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר כמבטאת הלך רוחם של שהשופטים, הציעה בציניות לחברי הכנסת לבטל את בג"ץ בתגובה להצעת חוק שהכנסת תבחר את נשיא בית המשפט העליון ומספר שופטי בית המשפט העליון בועדה לבחירת שופטים ירד לאחד. הטענה המושמעת היא שיש להזהר מפוליטיזציה של בית המשפט ואסור להפריע לו לשמור על זכויות המיעוט. זאת מבלי להתיחס לעובדה שבכך בית המשפט הוא פוליטי לחלוטין. החזרת הכוח לעם על ידי החזרת הכוח לנציגי הציבור היא לשיטת בית המשפטי ותומכיו "פגיעה בבית המשפט העליון".
החוצפה פשוט בלתי נסבלת.
מפתיע שהכתב (או כתבת) המוכשר לא שמע מעולם על עקרונות היסוד של השיטה, על מדרשו של חשין ועל התיקון החוקתי הלא חוקתי שנזכר בפעם הררשונה בישראל מפי בייניש. אגב, אפילו בפס״ד ירדוק העתיק משנת 1965 נעשה שימוש בעקרונות היסוד של השיטה הכה מפורסמים.
כדאי לעשות בדיקה פשוטה וקצרה לפני שכותבים שטויות כדי להימנע מדעות מביכות שנשענות על בורות ופערי מידע