כל הדרכים מובילות לטהראן

ישראל תעמוד בראש המתנגדים להתפשטות האיראנית. זה המסר שהעביר ראש הממשלה בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם. בזמן שבישראל מתווכחים האם איראן מתבססת בסוריה, האיראנים ממשיכים במדיניותם בשיטת "צעד אחורה, שניים קדימה". אותו מנגנון מדיני-פסיכולוגי שהפעילו האיראנים בהסכם הגרעין מופעל גם כעת, בשאלת הנוכחות הצבאית של איראן בסוריה. נתניהו התייחס בנאומו למצדדי עסקת הגרעין עם איראן שסברו שהעסקה "תפתח" את איראן, ותהפוך אותה למתונה יותר, כאילו הוצאתה מהבידוד תשנה גם את אופיה. דברים אלה נאמרים בערבו של יום שבו יירטו כוחות צה"ל מזל"ט מתוצרת איראנית בגולן.

נתניהו עמד בנאומו על הדמיון בין הדיל עם איראן לעסקאות שנעשו בעבר עם צפון קוריאה והפכו אותה למדינה גרעינית. אלא שאיראן, בעלת השאיפות להתפשטות טריטוריאלית, מסוכנת יותר מצפון קוריאה המבודדת. איראן מעוניינת לשמור על יכולתה לתמרן בין האינטרסים השונים, ולצורך כך היא נמנעת מהסלמה מוחלטת. לפי השיטה הזו, ניתן להנות משני העולמות – שיתוף פעולה בינלאומי במישור המדיני והכלכלי, לצד המשך פעולה עקבית להרחבת השפעתה האסטרטגית. זוהי גישה מסוכנת ביותר ליריבים מערביים, ולכן מדובר בחדשות רעות עבור ישראל. במובן הזה, נתניהו ניצב כנביא זעם אל מול עמיתיו המערביים. נראה שגם הנשיא האמריקני מבין עד כמה חמורה עסקת הגרעין, אם כי המאמצים הרבים הנדרשים על-מנת לתקן או לבטל את העסקה הקיימת (כפי שמבקשת ישראל), מעמידים בספק את האפשרותה זו.

בחודש האחרון התנהל ויכוח אודות התבססותה של איראן בסוריה. הספקנים טענו שאין כוחות איראנים בשטח. נראה שדווקא הם מפספסים את התמונה הכוללת. מבחינה אסטרטגית, היכולת של איראן לפעול בשטח סוריה, חשובה שבעתיים מהערכתו הנקודתית של קצין מודיעין באשר למיקום הכוחות. היכולת לפעול בשטח, יחד עם המנטאליות האיראנית, תתורגם במוקדם או במאוחר לפעולה.

הרצון לבסס נוכחות שיעית איראנית על גבול הגולן הפך גלוי כבר לפני כשלוש שנים. בינואר 2015 הותקפה בגולן הסורי שיירה של כוחות חיזבאללה, שבמסגרתה נהרג ג'יהאד מוע'ניה, יחד עם גנרל איראני ואנשי חיזבאללה נוספים. זו הייתה בחינה כואבת במקצת של עצביה של ישראל, ומאז נראה שהנוכחות של כוחות איראניים ופרו-איראניים בגולן נפסקה – לפחות כאצבע בעין הישראלית. יחד עם זאת, המגמה האסטרטגית של איראן ממשיכה להיות ברורה. נסראללה שהיה צריך להצדיק בעבר את אחיזתו בנשק כארגון לבנוני שתפקידו להגן על המדינה מפני ישראל, מתבטא לאחרונה בגאון כשיעי פרו-איראני – יותר מאשר לבנוני.

היום כבר לא מדברים בלחש על הקשר הצבאי בין חיזבאללה לצבא אסאד ולאיראן, אלא מתפארים בו. היחס לסוריה הוא כאל מרחב פעולה טבעי של חיזבאללה, ונראה שהקואליציה השיעית משתדלת להתייחס לכך כעובדה שנקבעה בשטח ואין להרהר אחריה.

האיראנים טובים ביצירת תחושת הצלחה אצל יריביהם. מדובר בצעד חיובי עבורם, שהרי הפסד זמני בעניין זניח, מאפשר ליריב המערבי להגיע לתחושת התקדמות ומיצוי. תחושת המיצוי מתורגמת למתינות של היריב, מה שמאפשר את המשך המגמה האסטרטגית. עסקת הגרעין היא תצוגת תכלית של אסטרטגיה זו, אך היא לא עומדת לבדה.

כישלון הסכם הגרעין

לדברי נתניהו, הבעיה בעסקה היא ההגבלות החלות על איראן בהקשר של פיתוח נשק גרעיני, התחומות למספר שנים מוגבל. הבעיה היא שבזמן ההסכם איראן יכולה להרחיב את יכולותיה הגרעיניות גם בלי לפתח נשק גרעיני. בתום ההסכם, פיתוח שכזה יהיה פשוט ומהיר להחריד.

זו אכן בעיה קשה, אך היא איננה יחידה. בשבוע  שעבר התראיין ראש הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, עלי אכּבר צאלחי, לטלוויזיה האיראנית. באתר ממר"י הובאו דברי צאלחי שאף היה חבר בצוות המשא-ומתן על הסכם הגרעין. צאלחי טען כנגד ההאשמות מבית על מתינות מול המערב, כי איראן שומרת על יכולת לפתח בהצלחה תכנית גרעין צבאית בזמן קצר. בעבר דווח כי איראן השביתה את כור המים הכבדים באראק, ויצקה בטון לליבתו. בכור זה ניתן לייצר פלוטוניום, אחד החומרים הבקיעים הדרושים לייצור פצצה גרעינית. צאלחי טען מנגד שהבטון נוצק רק בפתחם של חלק מהצינורות החיצוניים ולא בכור עצמו. לדבריו ניתן להחליף צינורות אלה ולהשמישם תוך כמה חודשים.

הדרך השניה לפצצה היא שימוש באורניום מועשר. לדברי צאלחי, ביכולתה של איראן לחזור ולהעשיר אורניום לרמה של 20% (הנחשבת צבאית) במתקן בפורדו תוך חמישה ימים. באשר לתכנית הגרעין בכללה, אמר צאלחי: "דעו שתוך שישה חודשים ניתן לשנות את מבנה הארגון לאנרגיה אטומית. הארגון מקדם את פעילותו בשגרה. אך אם נרצה להגיב ולאתגר [את היריב], מבחינתנו שישה חודשים נחשבים זמן ארוך ואנו בוודאי נפתיע אותם". איראן ממשיכה להתעצם מתחת לפני השטח, כך שתהיה מסוגלת להפוך לבעלת יכולות גרעיניות תוך זמן קצר. וכל זאת תוך כיבוד ההסכם.

הסכם הגרעין הוא סמל לניצחון מנטאלי-פוליטי של איראן על המערב. איראן הסכימה לפיקוח בארצהּ, ולהוצאת חומרים משטחה, מה שנתפס כהישג עצום בעיני המערב. עם זאת, היא קיבלה לגיטימציה לשמור חלק חיוני מיכולותיה ולהמשיך ולשקוד על פיתוחן, תחת פיקוח רופף, שפועל גם כך רק באתרים המוסכמים. איראן בונה על כך שהיערכות לפעולה נגדה תארך מספיק זמן על מנת לקדם את תכנית הגרעין שלה, כך שכבר היום, היא משולה למחזיקה ביכולות שניסו למנוע ממנה להשיג. על הדרך, נשבר הבידוד הבינלאומי והומרצה הכלכלה. מבחינת האיראנים הם השיגו את שלהם, שהרי לא ביקשו פצצת גרעין, אלא את היכולת להקרין עוצמה כמדינה שיש בידה פצצה שכזו. בדרך קיבלו תעודת ביטוח מפני תקיפה ישראלית, לגיטימציה לפעילות המוסכמת ויכולת להפנות משאבים למאבקים במזרח-התיכון.

אובמה עשה כל שביכולותו על מנת להתעלם מהעוינות האיראנית, כדי שהעסקה תוכל לעבור. ממשלו עשה מאמצים רבים להסתיר ולכסות על המודיעין שצץ לגבי השימוש של איראן במטוסים אזרחיים של חברת התעופה האיראנית כדי להזרים לוחמים לסוריה. איראן, שלאחר הסכם הגרעין סגרה עסקת ענק לאספקת מטוסים עם חברת בואינג, זוכה להגדיל את צי המטוסים שלה המשמש למטרות צבאיות – בשם השמירה על הסכם הגרעין. מאמץ מוצלח נוסף של האיראנים כנגד פעולת תגמול מערבית הוא השתקת התקשורת. מסתבר שהתקשורת שאמורה להשפיע על דעת הקהל בעניין האיראני, לא לגמרי מסוגלת לבצע את תפקידה. זאת ניתן לקבוע לנוכח החשיפה האחרונה בנוגע לנוהג של שירותי הביון של איראן לסחוט עיתונאים זרים ולאיים על משפחותיהם באיראן ומחוצה לה, לצורך סיקור אוהד.

מכל אלה עולה כי ישראל לא נמצאת בסופו של מאבק מול ההתפשטות האיראנית, אלא בתחילתו. נתניהו מבין זאת היטב, ופעילותו המדינית הענפה אמורה למצב את ישראל בעמדה שתאפשר התמודדות עתידית טובה יותר עם האתגר האסטרטגי המתעצם. הסתמכות ישראלית על הציפייה שהאויב כבר יכשיל את עצמו עלולה להתברר כהרת אסון. האסטרטגיה האיראנית תפורה היטב על מנת להתמודד בזירה המדינית מול דמוקרטיות מערביות שוחרות שלום. כשמהלכי ההטעיה ייעלמו, ותחושת ההצלחה תתפוגג, האיראנים כבר יחזיקו בכל מה שניסו למנוע מהם להחזיק.

כורדיסטן תחילה

בשבוע שעבר נתניהו הפך את התמיכה בעצמאות כורדית לגלויה. כורדיסטן העיראקית יכולה לחצוץ במידה חלקית בין איראן לסוריה. לכל השכנות של המדינה הכורדית שטרם נוצרה, יש אינטרס למנוע את לידתה, לרבות איראן שבה אוכלוסייה כורדית באיזור הגבול המשותף. מי שקורא את מפת המזרח התיכון חייב לראות בכינון כורדיסטן אינטרס ישראלי ואמריקאי. נתניהו הבין זאת, והיה למנהיג הראשון לתמוך בעצמאות לכורדים, אך נראה שהאמריקנים טרם אימצו הבנה שכזו לחיקם. אלה עסוקים בלחימה בדאע"ש וממשיכים להשתעשע ברעיון עיראק המאוחדת.

ביום שני עתידים להצביע הכורדים שבחבל עיראק על עצמאותם במסגרת משאל עם. זאת למרות ההפצרות החוזרות והנשנות לבטל את המשאל מצד תורכיה, איראן, ממשלת עיראק, ואף ארצות-הברית. לצערם של הכורדים, בהיעדר מוצא לים, הם יהיו תלויים במדינות הגובלות בה לצורך העברת סחורות. התורכים כבר הצהירו שהכורדים ישלמו מחיר, והאיראנים הכריזו שלא יכבדו את ההסכמים שנחתמו עם הממשלה העיראקית אל מול מי שיפרוש מעיראק. בכל זאת, הכורדים מבינים שמדובר בשלב של עיצוב המפה במזרח התיכון, ויתכן שהזדמנות שכזו לא תחזור בקרוב.

לצד עירנות ומעורבות בנעשה בזירה הסורית, נראה שהסוגיה הכורדית עומדת לתפוס חלק מסדר היום המזרח תיכוני, ומוטב שישראל תתרום את חלקה בעניין.