משאל העם של הכורדים העיראק מקרב אותם לעצמאות יותר מאי-פעם. עובדה זו מכניסה את המדינות הגובלות בחבל העיראקי למלכוד מסוכן
ביום שני השבוע הלכו כמעט שבעה מיליוני כורדים, אזרחי עיראק, אל הקלפיות כדי להצביע במשאל עם על שאלה אחת ויחידה: האם אתה תומך בהכרזת עצמאות של כורדיסטאן העיראקית? כורדים רבים פקדו את הקלפיות ולפי הנתונים ידוע שכשמונים אחוזים מבעלי זכות ההצבעה השתתפו במשאל העם. ברור שהשאלה חשובה לרוב גדול של הכורדים, ועל כן שיעור ההצבעה הגבוה.
מבחינה מעשית, הכורדים של עיראק פוסעים כבר לעלה מ-25 שנה במסלול העצמאות – מאז שהעולם אסר על חיל האוויר של צדאם חוסיין לטוס מעל שטחם. לאורך רבע מאה הם פיתחו שלטון עצמי לגיטימי, דמוקרטי, מסודר והגון. עוד הצליחו הכורדים לפתח צבא יעיל וממושמע שהוכיח את יעילותו בקרבות נגד דאעש במוצוּל, אמצעי תקשורת בוגרים שנתנו ביטוי לצדדים השונים הוויכוח, חברה שלווה המתנהלת ללא אלימות פנימית וכלכלה פורחת המבוססת על משק הנפט ומוצריו.
חשיבות המשאל גבוהה עבור שני הצדדים, התומכים והמתנגדים. התומכים רוצים בכל לבּם לחיות במדינת הלאום הכורדית. בדיוק כמו שהצרפתים חיים במדינת הלאום הצרפתית, ההולנדים במדינתם, המצרים בארצם, הישראלים וכל עמי העולם החיים במדינות לאום. הם רוצים להשלים את העצמאות דה-פקטו לכלל עצמאות דה-יורה, כולל הכרה בינלאומית. הגורם העיקרי המניע אותם הוא גאווה לאומית בהישגיהם לאורך עשרים וחמש השנים האחרונות, לצד זכרון העבר והמלחמות שניהל נגדם השלטון המרכזי של עיראק לאורך המאה העשרים. ברקע עומדת אף האיבה ההיסטורית בין כורדים וערבים.
המתנגדים להכרזת העצמאות חוששים בעיקר מהמחיר שכורדיסטן העיראקית עלולה לשלם עבור הכרזת עצמאות, שכן כל שכניה – איראן ממזרח, תורכיה מצפון, סוריה במערב ועיראק בדרום – הכריזו על התנגדותם המוחלטת לעצם קיום משאל העם, ובוודאי להכרזת העצמאות. תורכיה מאיימת במלחמה ואף ריכזה כוחות על גבולה עם החבל הכורדי של עיראק. זאת למרות שנים ארוכות של שיתוף פעולה כלכלי ביניהן: החבל הכורדי משווק את הנפט המופק מאדמתו דרך תורכיה, הגובה סכומי עתק עבור שירות זה שהיא מגישה לכורדים. ייתכן שהכרזת מלחמה נגד הכורדים תביא להפסקת שיתוף הפעולה הזה, והדבר עלול להשפיע לרעה על הכלכלה בחבל הכורדי – "הסורר" מבחינת התורכים.
מחיר נוסף שעלול להיות כואב לכורדים הוא מצור אווירי ויבשתי: לכורדיסטאן העיראקית אין גישה לים, וכל קשריה עם החוץ, לרבות תנועת אנשים וסחורות, חייבת להתבצע דרך התחום האווירי או היבשתי של איראן, תורכיה, סוריה או עיראק. אם ארבע מדינות אלה יחליטו יחדיו להטיל מצור על החבל הכורדי ויעמדו בהתחייבויותיהן לפעול על פי החלטת המצור לאורך זמן, איני רואה כיצד יוכלו הכורדים לנהל חיי מדינה תקינים – לפחות מהבחינה הכלכלית.
הסיבה שהמדינות הללו מתנגדות לעצמאות הכורדית היא העובדה שבכל אחת מהן מצוי מיעוט כורדי (ומיעוטים אחרים). הצלחת החבל הכורדי בעיראק להקים מדינה מתפקדת תביא את הכורדים, ואף מיעוטים אחרים במדינות אלה לדרוש עצמאות ואולי אף להתאחד עם המדינה הכורדית בצפון עיראק. זאת על מנת להקים מדינה כורדית אחת גדולה ומאוחדת או פדרציה של מדינות כורדיות.
התורכים רואים במצב שכזה סכנה אסטרטגית לקיומה של תורכיה. הכורדים לא נמצאים רק בחבל הכורדי של תורכיה בדרום מזרח המדינה אלא בכל ערי המדינה. לאורך מאה השנים האחרונות התנהלה מלחמה פנימית בתורכיה בין הרוב התורכי ובין המיעוט הכורדי. בחלק מהתקופות, זו התנהלה ברמת אלימות גבוהה – בעיקר באמצעות פעולות טרור בערים – וחלק בעצימות נמוכה יותר. ארדואן ניסה להרגיע את המלחמה הזו לפני מספר שנים, אך מאמציו העלו את חמתם של גורמים לאומיים תורכים שאיימו על שלטונו. לכן הוא חזר להשתמש ברטוריקה תקיפה כלפי הכורדים אזרחי תורכיה.
המלכוד של המדינות השכנות
ארדואן נמצא במלכוד. הוא חושש שהכרזת מלחמה מצדו נגד החבל הכורדי בעיראק תביא לפריצה מחודשת של מעשי טרור על ידי כורדים נגד השלטון בתורכיה מצד אחד. מנגד, אם לא יכריז מלחמה על החבל העיראקי, אזרחיו הכורדים עלולים לדרוש עצמאות גם כן. תחושת המילכוד הזו מעבירה את ארדואן על דעתו, והכרזותיו בימים האחרונים נגד משאל העם הפכו לא דיפלומטיות בעליל.
בימים האחרונים העלו כורדים באיראן דרישה מממשלתם שתכיר במדינה הכורדית בעיראק על רקע משאל העם של אחיהם שם. נראה שהם יודעים שממשלת איראן לא תכיר במדינה כורדית, שכן הכרה שכזו תעורר, בנוסף לכורדים באיראן, גם מיעוטים אחרים לדרוש עצמאות. בכלל אלה ניתן למנות את הבלוצ'ים, האזרים, הערבים, הלורים, הקשקאים ועוד רבים. במידה וזה יקרה, זה יהיה סופה של המדינה האיראנית המלאכותית, שרק כמחצית מאזרחיה הם פרסים. ואכן, איראן הודיעה השבוע על סגירת התחום האווירי שלה בפני מטוסים הטסים מהחבל הכורדי של עיראק ואליו, וייתכן שבימים הקרובים יצטרפו אליה שאר המדינות.
גם ממשלת סוריה מתנגדת למדינה כורדית. זאת בשל הניסיון של שלטון אסד הלא לגיטימי להחזיר את השליטה על סוריה המפורדת להנהגתו המאוחדת. מתן לגיטימציה לעצמאות כורדית עלולה להעניק לגיטימציה למיעוטים אחרים לנגוס בשטח המדינה הסורית ולדרוש אוטונומיה. גם ממשלת עיראק הערבית מתנגדת לעצמאות החבל הכורדי שכן היא תפסיד את כל מרבצי הנפט הנמצאים בו.
כתוצאה מההתנגדות האזורית ומהאיומים של המדינות סביב כורדיסטאן העיראקית לפתוח במלחמה נגדה, חוששות מדינות אירופה, ארצות-הברית ורוסיה ממלחמה חדשה ומיותרת במזרח התיכון. זאת לנוכח המלחמה העולמית בשאריות המדינה האיסלאמית והיכולות הצבאיות של הכורדים. כולם מכירים את היכולות של הפשמרגה – הצבא – של כורדיסטאן העיראקית ואת הניסיון שצבא זה צבר בשנה האחרונה במלחמה על מוסול וסביבתה ואין הם חפצים במלחמה בהשתתפותו.
נראה שמכל מדינות העולם, רק ישראל תומכת, בבדידות מזהרת, בהקמת מדינה כורדית בעיראק ועל חורבותיה של איראן, כמו שישראל לא תתנגד להצטרפות החבל הכורדי הסורי ואולי גם זה התורכי למדינה הכורדית העתידית. הקמתה של כורדיסטן היא צדק היסטורי לעם שחולק על ידי מעצמות אירופה בהתאם לאינטרסים שלהן – בלא התחשבות בטובת העמים הילידים אשר חיו בשטחי אותן מדינות מלאכותיות שקמו.
מעל במה מכובדת זו אני שולח לכורדים בעיראק ברכת הצלחה בדרכם לעצמאות ומאחל להם לדעת כיצד להתנהל מול שכיניהם באופן שיביא תועלת לכלל. גם לכורדים בסוריה, בתורכיה ובאיראן אני שולח מכאן ברכה דומה.
חתימה טובה לקוראים.
על מדינת ישראל לתמוך בקורדים בדרך לעצמאותם ואחרי עצמאותם. היא יכולה לעשות זאת באימון הכוחות המזוינים הקורדים, במכירת נשק, בשיתוף פעולה טכנולוגי וכלכלי ובהבאת הנושא הקורדי אל ליבותיהם של הקונגרס, הסנאט והנשיא האמריקנים.
האינטרס הישראלי הוא ברור. הקורדים מונים כארבעים מיליון והם חולשים על ארבע מדינות גובלות ביניהן ועוינות לנו: איראן, עיראק, סוריה וטורקיה. עצמאות הקורדיסטאן העיראקי ושגשוגו יעודדו את הקורדים ביתר שלושת המדינות לתבוע את זכויותיהם ביתר שאת עד כדי הגברת התסיסה נגד המשטרים שלהן. בסוריה, בעצם, הם כבר עצמאים למחצה ולמעשה עם צבא (הפשמרגה) עטור נצחונות והישגים טריטוריאלים. יש לקוות שהקורדים הטורקים, בהשראת אחיהם הקורדים העיראקים, יגבירו את התקפותיהם על המשטר הדיקטטורי של ארדוגאן. אבל מעל לכל, אני מיחל ליום בו הקורדים האיראנים יפתחו במרד נגד משטר האיאטולות ויסחבו אחריהם מיעוטים מדוכאים אחרים במרחב הפרסי כבאלוצ'ים והערבים.
אמן כן יהי רצון.
זה לא כזה פשוט.
אומרים לך שכל המדינות הסובבות אותם הולכות ליצור מצור, שיכלול כנראה גם מצור אוירי.
אני מאמין שכבר עכשיו אנחנו מוכרים להם נשק, אימונים ודברים אחרים חשובים. אבל איך נעביר לשם הכל?
תיכנס לעימות אוירי ישיר עם מטוסי קרב אירנים, טורקיים, עירקיים וסורים (בגיבוי רוסיה להזכירך) בשביל זה?
לא כזה פשוט
קרן יקרה, ל"דבר לא כזה פשוט" יש שתי הגדרות אפשריות. הפסימי יקרא לו מכשול והאופטימי יקרא לו אתגר. אני מהאופטימיים. הצטרפי אלינו!
מה הסיכוי שבעתיד גם לאלו ישתחרר איזה בורג ויתחילו לשנוא את ישראל ולרצות בהשמדתה.
אני שואל את זה נוכח הנסיון העגום שלנו עם עמים אחרים באיזור, שגם הם לא ערבים (פרסים וטורקים לדוגמא), שהינו איתם ביחסים מצוינים, עד יום אחד החליטו שיותר טוב לשנוא אותנו.
ד״ר קידר
לכל מדינה יש מיעוטים מוזר שאתה מדבר על ה״מלאכותיות״ של איראן שעה שגם כאן יש 20% אזרחי ישראל שהינם פלסטינים אז?
אין זה מונע את הזכות שיש לכורדים למדינה עצמאית כמו גם לפלסטינים
יש הבדל קטן בין הכורדים למה שמכונה "פלסטינים". לכורדים יש שפה, תרבות והיסטוריה משל עצמם. לאוסף החמולות שהגיעו לכאן מכל רחבי העולם המוסלמי ושמכנים עצמם בלסטינים (כי לבטא את שמם האמיתי הם אינם מסוגלים) אין ולו אחד מכל אלה. למעשה, אפילו ניב משותף בשפה הערבית אין להם. תושבי רצועת עזה שבאו ממצריים, מדברים ערבית-מצרית, ולעומתם, תושבי רמאללה ושאר יהודה ושומרון, שהגיעו מירדן וחצי האי ערב, מדברים… הפלא ופלא, ערבית בניב ירדני.
וכמובן שההבדל הנוסף הוא שאת הכורדים דיכאו ומדכאים ללא הרף, ואף על פי כן, הם מתעקשים ונלחמים על עצמאותם. ואילו ה"פלסטינים" שזוכים לנדבות ולסיוע מכל העולם ואישתו, בחסד ולא בזכות, לא מצליחם לקיים אפילו תנאי מינימום למשק כלכלי נורמלי. זאת מבלי להזכיר שהם גם דוחים בבוז את המדינה שהוצעה להם אינספור פעמים, משום שהצעות אלו לא מממשות את חלומם האמיתי -לעשות לנו ג'נוסייד. גם מבחינה זו הכורדים שונים, נראה ש"חטאם" הגדול הוא, שהם לא תולים את עצמאותם ברצון לבצע רצח-עם במישהו אחר. באמת לא יפה מצידם.
אין פה "פלסטינאים" יש פה ערבים. כשם שיש מיעוט כורדי במדינות רבות, ולא בכל מקום הכורדים תובעים לעצמם מדינה. הערבים פה רוצים את כל ארצנו הניתן להם?
למרקוס –
ודאי שניתן להם. הדבר הכי חשוב הוא שלא נמשיך להיות כובשים. אם ניתן להם את ארצנו, סביר להניח שרבים מאיתנו יירצחו והשאר ישועבדו, אבל לפחות לא נהיה "כובשים"!
ומלבד זאת, אסור לשכוח שברגע בו תוקם מדינה פלסטינית, יפרוץ השלום הניצחי בכדור הארץ, בגלקסיית שביל החלב וביקום כולו. זה מובטח באחריות. ומי שלא מאמין, שישאל את זהבה גלאון וגדעון לוי.
הכוררדים בעיראק הקימו בפועל מדינה לתפארת בהתחשב בנסיבות – כולל בחירות דמוקרטיות, זכויות נשים, זכויות מיעוטים נוצרים יזידים וגם יהודים כולל מתן מקלט ל2 מיליון פליטים שאינם כורדים אלא ערבים (אויבהם לשעבר) שברחו מדאע"ש.
ולכן אך טבעי לתמוך בהפיכתם למדינה אל מול האלטרנטיבות.
הערבים הסונים בעיראק שלטו באכזריות בעיראק בתקופת סדאם חוסיין ובשנים האחרונות התארגנו תחת דגל דאע"ש וביצעו זוועות ופשעים נגד האנושות ולכן לא מגיעה להם מדינה.
התורכים עם אכזר שגרש את היוונים ורצח את הארמנים ומדכא באלימות קשה את הכורדים והם לא דמוקרטיה ואין אצלם חופש ביטוי וחופש דת (למרות שהם מאפשרים זמנית קיום קהילה יהודית קטנה) אלא הם מפעילים משטרה חשאית ולכן על ישאל לתמוך בכל מי שמנסה להתנתק מהם – וכל ניסיון להשוות אותם לישראל הוא נבזות.
הפלסטינים הם שקרנים ונוכלים – הם מבטיחים להקים כורדיסטן כשבפועל הם מקימים דאע"ש.
כשיהדות תהיה חוקית ברשות הפלסטינית ולא עילה להוצאה להורג אז נדבר על תמיכה בעצמאותם.
למרקוס
אז הפלסטינים רוצים על זבוטנסקי שמעת ? ממליץ לך לקרא את קיר הברזל הם כעם רוצים הכל עד שלא יבינו שעליהם להתפשר או שיפסידו הכל לא יקבלו כלום .
אין פלסטינים יש ערבים היושבים בארץ ישראל. כי תחליט או פלסטינה או ישראל, אלו הרי שמות חופפים. האחד בפי הערבים והשני בפי היהודים. קיר הברזל של ז'בוטינסקי לא הטיף והאמין בפשרה אלא בעמידת ברזל עד אשר יבינו שאי אפשר להכניע את עם ישראל. קיר ברזל הוא כזה שאין בו סדק ושאי אפשר לעשות בו סדק. החולשה של מדינת ישראל באה ממקום של העדר גבולות. מדינת ישראל לא השכילה לקבוע שהגבול שלה הוא הירדן. אולי המדינה היחידה בעולם ללא גבולות.
אני סבור שזה רק עניין של זמן שאיראן וטורקיה תתפרקנה. ככל שמדינות אלו הופכו לאסלאמיות קיצוניות הכלכלה ורמת החיים בירידה, המיעוטים בתחומן יפעלו ויגרמו להרס ופירוק מדינות אלו. ע"ע במדינות באירופה, ספרד, סקוטלנד.
מרקוס חתימה טובה
אני מצטער על הניסוח הקלוקל בתגובה הקודמת.
המסה של זבוטנסקי אינה מתעלמת מרצונות הפלסטינים לדידו הפלסטינים כעם לא יוותרו ולא יתפשרו עם היהודים על ארץ ישראל . עד שלא יבינו כי כלו כל הסיכוים לחסל את המפעל הציוני. זבוטנסקי מתנגד לפתרונות של טיהור אתני או טרנספר משום שאין זה הציונות. אלא מאבק ארוך וקשה ללא פשרות שבסופו יקבלו הפלסטינים וישלימו עם קיום בית לאומי לעם ישראל (מדינת ישראל)
ללוין חתימה טובה
למעשה יש מהדומה יותר מהשונה . במהלך ההיסטוריה הכורדית לא הייתה מדינה כורדית אלא מקבץ של מדינות כורדיות שהיו כפופות או לפרסים או לערבים. לצערי גם הכורדים בזבזו את זמנם במאבקים פנימים טלבני נגד ברזני . ובמשך חמש השנים שלאחר מלחמת המפרץ הראשונה התנהלה שם מלחמת אזרחים.
אולם אין זה מניעה לזכות הגדרה עצמית יש תודעה לאומית כורדית יש עוול היסטורי שחייב להיות מתוקן . בשל הסכמי סיאס פיקו. לגבי הפלסטינים אנו מנהלים נגדם מאבק לאומי כ100 שנים
חתימה טובה