מרב מיכאלי רוצה להפקיע את ההורות מההורים, ובכך מוכיחה נאמנות לאחד מעקרונות היסוד של השמאל
סערת מרב מיכאלי החלה בציוץ שלה בטוויטר. "ילדות וילדים הם העתודה והעתיד של החברה והמדינה שלנו", כתבה ח"כ מיכאלי, "לא עניין פרטי". ההלאמה הזו של הילדים אופיינית מאוד לפרוגרסיבים של המאה העשרים ואחת. תשתית המחשבה שלהם היא נאו-מרקסיסטית, אך העטיפה היא ליברלית. הם עושים מעשה קרל מרקס ומבקשים שכר כג'ון לוק. איך אפשר ליישב את הכפייה הדורסנית מבית מדרשו של מרקס עם השאיפה לחירות, נשמת אפה של האמונה הליברלית? איך אפשר לכתוב שילדים אינם עניין פרטי, ובו בזמן להציג את עצמך כליברל?
את הכיוון לפתרון המבוכה הזו הראה כבר נשיא ארה"ב הפרוגרסיבי לינדון ג'ונסון. ג'ונסון הושבע לתפקידו במטוס אייר-פורס 1, מיד לאחר שנרצח ג'ון קנדי. הוא הוביל מדיניות חברתית ריכוזית ותקיפה, וכדי להצדיק אותה הצהיר שהממשל אינו מדכא את היחידים, אלא להפך: משחרר אותם מהעריצות של קהילתם.
למרבה ההפתעה, הלהטוט המילולי הזה מצליח לבלבל כבר שלושה דורות של אינטלקטואלים. הוא אחד המפתחות להבנת הפרדוקס של השמאל העכשווי: האנשים שטוענים לתואר "ליברלים", שנושאים בגאווה את דגל החירות, מצדדים בהתלהבות בשלטון ריכוזי גדול וחזק ככל הניתן. אם מצהירים שהמדכא האמיתי אינו המדינה אלא המשפחה והקהילה, אפשר להעמיד פנים שכוחה הריכוזי של המדינה מביא לנו גאולה ופדות, ולא את ההפך.
גדי טאוב כתב לאחרונה בספרו "נגד בדידות", שהאליטות של החברה המערבית התאהבו בהוגה הפוסט-מודרני מישל פוקו משום שזה הצליח לתאר חברה חופשית כחברה מדכאת, ולתאר את המצוקות שגורם ריסוק הקהילה והחברה כאילו נגרמו מעודף משטוּר ושליטה. כך יכלו חברי האליטות הללו לדמיין את עצמם שוב במסע צלב למען החירות, בעודם עושים למעשה משהו אחר לגמרי.
לא חידוש
כל זה עומד לדעתי ברקע דבריה של מיכאלי. כתבתי בפייסבוק פוסט לא ארוך ברוח הזו, ומגיב אוסטרלי הפנה את תשומת לבי לדברים מזעזעים עוד יותר שאמרה יושבת הראש הקודמת של סיעת המחנה הציוני, כאשר ביקרה באחרונה באוסטרליה. שם הצהירה מיכאלי כי המשפחה הגרעינית היא המסגרת המסוכנת ביותר לילדים, והוסיפה שילדים צריכים לגדול לאו דווקא עם הוריהם הביולוגיים, אלא עם מבוגרים שהמדינה תקבע שהם כשירים וראויים לכך. המנחה שאלה בתדהמה האם אכן המדינה היא שצריכה לקבוע זאת, ומיכאלי השיבה: כולנו נקבע זאת באופן דמוקרטי.
אף שהתקשורת הממוסדת התעלמה כדרכה מהתוכנית המחרידה הזו שמקדמת מחוקקת מובילה, הרשת החברתית לא התעלמה, והתגובות הנזעמות הציפו את פייסבוק. רבים מהמגיבים התייחסו לאמירות הללו כמין שיגעון פרטי, גחמה לא מובנת של אישה אחת. זו טעות. אל תשלו את עצמכם. ריסוק המשפחה אינו גחמה אישית, אלא אג'נדה ותיקה של השמאל הקיצוני. אדמונד בֶּרק היה מזועזע לגלות את הערגה הזו להרס המשפחה כבר בין מחוללי המהפכה הצרפתית. גם קברניטי המהפכה הקומוניסטית החזיקו בהשקפות דומות, ומיד כשעלו לשלטון ב-1917 פעלו לפרק את המשפחה הרוסית החזקה. התוצאה הייתה שחמש שנים לאחר מכן נמצאו ברוסיה שבעה מיליון ילדים חסרי בית.
כי זו האמת הפשוטה, שקשה מאוד להעלים אותה, אף שרבים מנסים: אין שום דרך טובה יותר לגדל ילדים מאשר על ידי הוריהם הביולוגיים, הנשואים זה לזה. רבים ניסו להחליף את המשפחה המסורתית בדרכים חלופיות לגידול ילדים, והעלו חרס בידם. קחו לדוגמה את ילדי הקיבוצים, שניסוי חברתי כביר עקר אותם מבית משפחתם אל "בתי ילדים" קולקטיביים, וחלקם מכנים עצמם היום "ניצולי קיבוץ". אף שחוקרים רדיקליים מנסים למצוא דרכים להתכחש לאמת הפשוטה הזו בדבר המשפחה המסורתית, אין-ספור מחקרים מוכיחים אותה שוב ושוב. ילדים שאינם גדלים עם הוריהם נמצאים בסיכון גבוה הרבה יותר, בכל ממד תפקודי שעולה על הדעת. גם בית ההורים אינו נקי מסכנות, כי כאלו החיים. אך כל מקום אחר מסוכן לילד הרבה יותר.
לשאול את הילדים
יש דרך פשוטה מאוד לדעת זאת, גם בלי מחקרים משוכללים. שאלו ילד ממוצע מי הוא מעדיף שיגדל אותו: אבא ואמא, או שני מבוגרים מוכשרים שייבחרו על ידי רשויות המדינה. או דרך אחרת: שאלו ילד שמשפחתו התפרקה וגדל ללא הוריו, האם הפירוק הזה הביא לו שחרור ואושר. כל כך מרבים ללעוג אצלנו למשפחתיות ההדוקה של שנות החמישים. אך מחקר שנעשה בשנות התשעים העלה שרמת החרדה אצל ילדים בריאים בנפשם בעידן המשוחרר הזה גבוהה מרמת החרדה שנמדדה בשנות החמישים אצל ילדים שנמצאו בטיפול פסיכיאטרי. עולם של משפחות הוא עולם שמגן על ילדים, ועולם בלי משפחות חזקות הוא גיהינום לילדים.
הערגה המשונה וההרסנית לפירוק המשפחה נובעת מאשליה שמאלנית ותיקה. בניגוד להוגי הימין, שהכירו במגבלות הנתונות של האדם והעולם, הפילוסופים של השמאל התכחשו להן. אם העולם אינו גן עדן, אמרו הוגי השמאל, מישהו ודאי אשם בכך. מוסדות החברה המעוותים הם האשמים. ובכן, הבה ננסח תוכנית תיאורטית מבריקה לעיצוב מחודש של מוסדות החברה, נשלח ילדים לגדול בבתי ילדים במקרה הטוב או בגולאגים במקרה הרע, והעולם יהיה אז נפלא וזוהר. למרבה הצער, אנשים מן המניין, שאינם תיאורטיקנים שמאלנים, נוטים להיות קצרי-רואי ולהתנגד לכל הטוב הזה שההגות הרדיקלית רוצה להרעיף עליהם. לשם כך יש צורך להשתמש בכוח הכפייה של הממשלה, כדי להשמיד, להרוג ולאבד בכוח כל מוסד מסורתי שעומד בדרכה של התיאוריה.
ההיסטוריון יעקב טלמון גילה לנו את שורשיה של הטוטליטריות השמאלנית בתורת "הרצון הכללי" של רוסו ובהתגלמותה הנוראה במהפכה הצרפתית. המרקסיסטים היו היורשים החוקיים של הנטייה הזו. ההיסטוריונית אן אפלבאום הראתה איך בכל מקום שעליו השתלטו הקומוניסטים במזרח אירופה, הם פנו מיד למחוץ ולפרק את כל ההתארגנויות האזרחיות והקהילתיות: תנועות נוער, מועדוני ספורט, קבוצות דיון פילוסופיות, הכול. כל מוסד וכל התארגנות שצמחו מלמטה, מתוך רצונותיהם החופשיים של אנשים, היו לצנינים בעיני התיאורטיקנים המרקסיסטים, וגם בעיני אנשי השלטון שפעלו מכוחם. ומעל כולם – המשפחה, המוסד הוותיק ביותר והמסורתי ביותר של בני אנוש.
החוק לפירוק המשפחה
התיאוריה הנאו-מרקסיסטית, שכה דומיננטית היום במדעי החברה, פועלת באותה רוח. היא מדברת גבוהה-גבוהה על הצורך לשחרר את היחידים משעבודיהם, ורק בהערת אגב מציינת שמבחינה טכנית השחרור הזה יתבצע בכוחה הדורסני של המדינה. את הבולדוזר הדורס הזה יש להפנות קודם כל לחברה האזרחית, למעגלי הזהות המשמרים את המסורת, ליחידות הקיום שאזרחים יוצרים מרצונם החופשי. לא שלשלאות ברזל כובלות את האזרחים, אלא התודעה הכוזבת של כל אלו שלא זכו ללמוד את מישל פוקו, ולכן משלים את עצמם שהם אוהבים עד כלות הנפש את משפחתם היקרה.
אין מדובר רק בגחמה אקדמית של תיאורטיקן מבולבל. האווירה הרעיונית הזו מחלחלת לכל מקום. כשכותבים בתקשורת על משפחות, כותבים כמעט רק על דיכוי והתעללות, על אימהות שמתחרטות על כך שילדו, על מקרים חריגים של עינוי ופגיעה. לא כותבים על מה שכמעט כולנו מכירים מחיינו שלנו: על המשפחה כמוקד של חום ואהבה, של זהות ומשמעות. הדברים נכונים פי כמה בנוגע למחקר האקדמי של חיי המשפחה בישראל.
אך אין מדובר רק בתקשורת ובאקדמיה. בשנת 2014 הגיש משרד המשפטים של מדינת ישראל את הצעת החוק "הורים וילדיהם". ההצעה ביקשה למחוק מספר החוקים את מושג האפוטרופסות של הורים על ילדיהם, ולהפוך את המשפחה לאוסף אקראי ורופף של יחידים. הצעת החוק גם דרשה מהורים שבמקרה של אי-הסכמה עם הילד ייעזרו בתיווכו של מגשר. אך כפסע היה בין הרעיון המטורף הזה לבין ספר החוקים של מדינת ישראל, ומי יודע מה יעלה בגורלו בקדנציה הבאה, אם תיק המשפטים יוחזק בידי אדם עם פחות חוט שדרה מזה שנתברכה בו השרה הנוכחית.
התוכנית של מרב מיכאלי להחרבת המשפחה אינה גחמה אישית משונה, אלא ביטוי אותנטי של הגישה הרדיקלית העכשווית. בארץ רחוקה ובשפה זרה הצלחנו לרגע אחד לשמוע בקול צלול את המיצוי ההגיוני של הגישה הנאורה האופנתית. המאבק על המשפחה כבר בעיצומו; אך עד עכשיו לא טרחנו בכלל להתייצב לקרב. הגיע הזמן להתעורר.
רוח ספרטה לא מתה, רק עברה גלגול נשמות עד שחנתה במוחה של הגב' המוזרה הזו והתעוותה שם עוד הרבה יותר.
עליך להחליף בכותרת את המילה "שמאל" במצד המילים "שמאל פרוגרסיבי". למרבית השמאלנים שאני מכיר (ואני ימני מוצהר) אין כל קשר לתזה הביזארית של מיכאלי ודומיה.
במקרה שלה, באמת עדיף שלא תתרבה, ואם כן-שהמדינה תפקח.
שוב אותה טעות.
ובלי לקשר לשטויות של מיכאלי –
יש הבדל עצום בין השמאל הקומוניסטי
לסוציליזם ההומני.
נא לא לבלבל.
כנראה שלא קראת הייטב
הוא אומר בפירוש שהכל מתחיל בשפה יפה ובמתק שפתיים אבל מסתיים כמו הדיקטטורה של ברית מועצות.
מירב מיכאלי זה לא "הסוציאליזם ההומני"
אם תשאל אותה כנראה שהיא תטען שהיא סוציאליזם הומני, ולא רק שהיא תטען היא גם תאמין.
וכן, יש לזה חשיבות. ברגע שמספיק אנשים יטענו טענה מסוימת אז הם ישתלטו על המושג עצמו גם אם הוא מתנגש עם דעותיהם.
זה התחיל כבר אצל אפלטון בדיאלוג המדינה.
מדוייק.
והמצחיק שסורוס, תלמידו של מי שכתב "החברה הפתוחה ואויביה" נגד הטוטאליטריות, מסייע לבנות רודנות "ליברלית". של "כוחות המחר".
שעטנז אנכרוניסטי של תיאוריות ודעות. אני חושש שכבודו מפרש לא נכון הלכי רוח בחברה הישראלית מיכאלי ודומיה הם מיעוט שבמיעוט רובו של המאבק על התא המשפחתי מכוון אל עבר הנורמטיביות כולם רוצים להיות משפחה נורמטיבית אף אחד (כמעט)לא רוצה לפרק אותה.
ובוודאי שההשוואה לקומוניזם של לפני מאה שנה ולרוסו (?) מאוד לא רלוונטיות. ופוקו כמובן הרבה יותר מורכב מאיך שאתה מציג אותו.
אני חושש שהזלזול המובהק שלך בחוגי השמאל והרדוקציה של כל מחשבתם לכדי אופנתיות ותו לא מונעת ממך להתייחס אליהם ברצינות.
הם מיעוט קטנטן, אבל משופע בכסף ובתמיכה של גורמים משפיעים…
ממש לא מתפלא מהתאוריה ההזויה הזאת.
אני, באופן אישי, חושב שמדעי החברה מאוכלסים (ברובם) ע"י אנשים לא מוכשרים במיוחד שלא הצליחו לפתח קריירה אחרת, ולא הצליחו לאמץ את השיטה המדעית. שיטה של ניסוי, טעייה, איסוף ועיבוד ראיות תוך עידכון התאוריות בהתאם לתוצאות. אלו גם אנשים שיש להם בעיית אוריינות לדברים שהם לא מסכימים איתם, כך שתאוריה יכולה להתעדכן רק אם העדכון תואם את השקפת הקורא – שגם היא רק נשמעת יפה ולא בהכרח נתמכת בראיות.
כתוצאה מכך, כבר 200 שנה, (פחות או יותר תקופת ההשכלה), הם מממשים ואף נכשלים כל קונצפט הזוי שהם מצליחים להגות ולנסח (הניסוח מוצלח, והוא מצליח להסתיר את האבסורים שבתוכו אם לא קוראים שוב ושוב לעומק).
כל הפסודו מדעים כלולים פה – חברה, כלכלה, משפט וכד' (אפילו חוקת ארה"ב שתקפה היום, היתה תקפה בזמן שאמריקה עברה טיהור אתני של אינדיאנים, עבדות, מלחמת אזרחים אכזרית, מונופולים, גזענות, ליברליות וכו').
בסוף, זה הצורך להתפרנס, של אלו שלא יכולים לעשות שום דבר אחר, שגורר אובדן חיים ומשאבים ניכרים.
האם בגלל זה היא לא הביאה ילדים לעולם?
שרון, תיקון טעות נפוצה. הביטוי אינו "ניסוי וטעייה", כי על פי ביטוי זה, גזרה עליי שכל אימת שאנסה, אטעה. אלא הביטוי הנכון הוא "ניסוי ותהייה", דהיינו שכל אימת שאנסה, אתהה ואתבונן בתוצאה ואראה אם טעיתי ונכשלתי או אם צדקתי והצלחתי. כי אם אראה שטעיתי, אנסה שוב ואתהה עד שאראה שהצלחתי. "ניסוי ותהייה", ידידי!
תוצאות תרגום לעברית עבור: trial-and-error
trial and error נִסּוּי וּטְעִיָּה
ניסו ותעיה!
בבקשה:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%95%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%94
80 שנה אחרי שאיין ראנד כתבה את "המנון", והשמאל עדיין מנסה להביא אותנו לשם.
תודה על המאמר החשוב
אין לה ילדים –
והסבא, או הסבא….זה לא זה שכתב מכתב המלצה לנאצים שעסקו בהשמדת יהודים?
כן,כן, זה הסבא שלה, ישראל קסטנר, שעליו אמר השופט שהוא מכר את נשמתו לשטן בעיסקה עם הנאצים שהשמידו את 700,00 יהודי הונגריה ובמשפטי נירנברג העיד סנגוריה על בכיר קציני האס אס הנאצי בכר שהיה ממוציאי לפועל את תוכנית השמדת יהודי אירופה.
מה שהכי מפחיד – בסוף מופע האימיים של מיכאלי באוסטרליה, מחאו לה כפיים!
האידאולוגיה הטוטליטרית של השמאל, שמתחילה בנגיסות בחופש הקניין, ממשיכה בבליעת חירות הפרט ומסתיימת תמיד בבולמוס של רצח המוני, היא האיום הגדול ביותר על הדמוקרטיה ועל חירותו וביטחונו של כל אדם על כדור הארץ.
ולא לשכוח את קשר השתיקה של כל אמצעי התקשורת המרכזיים שמילאו פיהם במים והסתירו את ערוותה האידואולגית של מיכאלי מפני הציבור.
צודק לחלוטין!
אנחנו ישנים בעמידה בזמן שהשמאל המשעבד מכניע את הדמוקרטיה והורס ,לאט אך בעקביות, את יסודות החברה.
אכן, ראיון של חברת כנסת קיקיונית בערוץ נידח באוסטרליה מבשר את קץ החברה. האם אתה, מישהו, היסטרי? או אולי כדרכם של ימנים היום אתה יוצר מצג שווא מגוחך של "אימת השמאל", כדי להסיט את מבטך מהכישלונות והאימפוטנציה של ממשלת הימין.
למה לא מביאים דברים בשם אמרם? ״ילדים הם עתידה של המדינה״ את זה אמר פחות או יותר כל פוליטקאי מכל רבדי הקשת הפוליטית במאה העשרים. חוץ מזה אין אף ציטוט אחר של מיכאלי? אז איך אני יודע שהיא באמת באה לקחת לנו את הילדים? המאמר הזה זה מריח כמו טיעון איש קש. מריח כמו פייק ניוז.
אתה מוזמן לראות את הראיון/הרעיון המבחיל במלואו… גוגל קטן ואתה נחשף לעולם שכולו עיוות.
אוי למדינה שאלה הם נבחריה
אני בהלם. בוכה. באמת בוכה.
אוי לנו כי אבדנו.
הרצון לחיסול התא המשפחתי שותף לרוב השמאל "הנאור" הנלחם בכל כוחו לעיקור היהדות וערכיה ממדינת ישראל.
כדאי לציין גם קישור לראיון של הגברת באוסטרליה:
https://www.youtube.com/watch?v=vGcEq4JNL2g&feature=youtu.be
ולתיאור גולאג הילדים ברוסיה הקומוניסטית( ברוסית. ניתן לבקש מדפדפן כרום לתרגם):
מיכאלי לא לוקחת רעיונות ממרקס אלה ממקור יותר תשוב-מסטן. סבה שלה ישראל קסטנר מחר את נשמתו ונשמח משפחתו בזמן השואה לסמן.
סבא של מיכאלי לא קשור לנושא. הוא נרצח לפני היא נולדה.הוא לא מכר נשמתו לשטן. אומנם הורשע בערכאה ראשונה אך זוכה בערעור. מי שלא היה בשואה לא יודע מה זה להציל אפילו אדם אחד וראוי שלא ישפוט. אגב הצלה של אחד היא על חשבון של מישהו אחר.
הטיעון שלך לגבי הסבא דומה לטיעון שהיהודים אחראים להריגתו של ישו. יתכן שהוסגר לרומאים על ידי יהודי -יהודה איש קריות אבל זה לא מטיל אחריות על דור אחר.
יוסי, מכתב ההמלצה שלו לנאצי קורט בכר משמיד יהודים לאחר המלחמה – זה האיש המבחיל והבזוי הזה.
חשוב לדעת…בורות היא לא תרוץ. השכל ודע.
צודק. מכר את נשמתו לשטן. וזה לא רק מפני שבנימין הלוי היה אדם מוסרי ודגול אלא בגלל מקרא עדויותיהם הכואבות של שרידי יהודי הונגריה במשפט קסטנר. את החשבון עשה ותיאר איכמן כדאי לו לתת ל2000 יהודים לצאת ולרצוח בשקט וביעילות עשרות ומאות אלפי יהודים
קסטנר לא נשפט. הנתבע היה מלכיאל גרינוולד שטען שקסטנר סייע לאייכמן להטעות את יהודי הונגריה ובכך לגרום להם לא לברוח . הערעור לעליון היה על הזיכוי של גרינוולד .
בעליון הוא הורשע ברוב של 3 נגד 2 ונגזר עליו קנס סמלי של לירה אחת
לאחר זמן קסטנר נרצח
מר נבון,
הזכרת הכל במאמר חוץ מהמילה פימיניזם. אני חושב שפספסת פה נקודה חשובה. תחזור לדברים כשאמרה ותראה את הנימוקים שלה להצעה שלה. היא טוענת שבצב של הגרעין המשפחתי הגבר שולט באשה ובילדים ולכן צרך לשנות את המודל.
זה אחד מהיסודות עליהם עומדת ההצעה שלה.
מהבחינה הזו אין הבדל בינה לבין מועלם שמפרקת משפחות על סף גירושין או מפרקות משפחות על חשבון הילדים לטובת עמדות כוח של האישה.
ליוסי, על תגובתך בתגובה 15. להלן העתקה מויקיפדיה על משפט קסטנר. מומלץ שתקרא ותדע את כל האמת ולא רק חלק קטן מהנושא.
ד"ר ישראל רודולף (רֶזֶ'ה) קַסְטְנֶר (בהונגרית: Kasztner Rezső; אפריל 1906 – 15 במרץ 1957) היה חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה ומארגן פעולות הצלה שונות, בהן "רכבת קסטנר".
ליוסי, תגובתך לוקה בחסר. להלן סיכם קצר מויקיפדיה:
בעקבות טענה של עיתונאי ירושלמי, מלכיאל גרינוולד, שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, הגיש היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, כתב אישום נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה. משפטו של גרינוולד, שעורר עניין ציבורי רב, הפך לבירור רחב יריעה של שואת יהודי הונגריה, ופעילותו של קסטנר במהלכה, ונודע כ"משפט קסטנר". בעקבות המשפט נרצח קסטנר בתל אביב. ביוני 1955 זיכה בית המשפט המחוזי את גרינוולד מרוב ההאשמות, והשופט הלוי קבע כי "קסטנר מכר את נפשו לשטן". המדינה ערערה ופסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן לאחר הרצח, טיהר את קסטנר, ברוב דעות, מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים, רצח בעקיפין של יהודי הונגריה ושותפות גזל עם הנאצים; אך קבע פה אחד ש"קסטנר הציל באמצעות שקר ביודעין ובאורח פלילי את (הפושע הנאצי) קורט בכר מהעונש שציפה לו בנירנברג" (עונש מוות). השופט ד"ר שמעון אגרנט ציין בפסק דינו כי "את קסטנר תשפוט ההיסטוריה ולא בית המשפט", ואכן, הוויכוח בעניינו של קסטנר נמשך עד עצם היום הזה.
כתבת תעמולה עלובה.
אתה לא מציג שום טיעון למה המשפחה עדיפה
על מודלים אחרים.
רק שמות גנאי למיכאלי ולאלה התומכים ברעיונות שלה.
אני דווקא מסכים עם מיכאלי כי המשפחה היא לא
רעיון מוצלח במיוחד.
באשר לרוסיה,כל מדינה שהיתה עוברת מלחמת עולם
ולאחריה מלחמת אזרחים היתה מכילה כמות עצומה
של חסרי בית,ילדים או מבוגרים,מה עוד שרוסיה
נכנסה למלחמת העולם ה 1 במצב רע.
אם מפלגת העבודה חפצה חיים היא צריכה להיפטר מהצרה המוזרה הזאת מירב מיכאלי.
אם אפשר להלבין את הכתם השחור הזה. גם אקונומיקה לא תעזור פה
בעבור הימני, השמאלן הוא סוג של תמהוני בילתי מפוצח.
בעבור השמאלן, הימני הוא אדם לא מפותח. מבנה אנושי נמוך בסולם האבולוציה, בסיסי, חמולתי, פאגני.
ערכי הימין והשקפותיו נובעות מהעדר נאורות שיכלית ומוסרית וכניעה לפרימיטיביות הטבעית של עולם החי – חלוקה ללאומים וטריטוריה, וכמובן משפחה.
ערכי מר״ץ, על פי מוסי רז, הם מוסר וצדק.
קיים שוני מיבני, התפתחותי בין איש שמאל לאיש ימין. לאיש השמאל מעוף מחשבתי שחורג ממוסרות היצר הילדותיות של הלאומן, אי לכך הוא נעלה יותר ונושק לגבהים של הצדק והמוסר.
בעיני איש השמאל, איש הימין כלוא במעגל הקסמים האבולוציוני של מאבקי טריטוריה ורכוש ללא תוחלת.
ניצב האדם החושב, הנאור מעל הטבע, מבטל לאומים גנטים, מוחק גבולות, מפרק משפחות, בונה זוגות ומינים שונים ומשונים.
את התוצאות של לאום ללא טריטוריה כבר חווינו על בשרנו בשואה, ואירופה חווה על בשרה את מחיקת הלאומים והגבולות.
המזרח התיכון שקע לתוך כאוס ודם, בעקבות אותם רעיונות נעלים של חופש ושיויון.
מותר שיהיו רעיונות נעלים, אבל במועד הנכון של מסע האדם.
אפשר לסבר את אוזנו של השמאלן העליון, שלא ניתן לחרוג מהטבע.
התבונה, התכונות, הרגשות, החיים, הזכרי והנקבי היו לפניו ויהיו אחריו.
וגם המוסר והצדק, הטוב והרע, למרבה הפליאה הם גנטיים טהורים. פרימיטיביים למדי.
וגר זאב עם כבש….
מבנה גנטי טורפני, מלחמתי, ומבנה גנטי שלעולם לא יאיים ופניו למלחמה וישפוך דם רעהו.
נדירים שבנדירים הם אנשי המעלה ששולטים במבנה הגנטי שלהם, ל״ו צדיקים…
רובנו, מדחיקים.
ויש תימהוניים צבועים עד היסוד שמכריזים על נעלותם.
חרטא.
למר חרטא:
קראת עד הסוף? העמקת?
יפה מאד. עמוק!
שלום דתי ןמדיני
שלום פוליטי
שמאל פוליטי