מפיק העל הרווי ויינסטיין נחשד כתוקף מינית סדרתי לאחר שנים של השתקה. מדוע שתקה הוליווד, והאם זה קשור למעמדו של ויינסטיין במפלגה הדמוקרטית?
סערה פוקדת את הוליווד בשבועות האחרונים, סביב דמותו המפוקפקת של מפיק העל הארווי ויינסטיין. הנ"ל הוא אחד מעמודי התווך של הוליווד. הוא חתום על מספר רב של סרטים זוכי אוסקר, ושמות שכולנו מכירים – כמו קוונטין טרנטינו וקווין סמית' – חייבים לו את הקריירה שלהם. אך ויינסטיין, כך פורסם לאחרונה בכלי תקשורת אמריקנים, הוא גם מטריד מינית ותוקף מינית סדרתי. סיפורי זוועה על יחסו לנשים הזוהרות של הוליווד מציפים בימים אלה את העיתונות האמריקנית, ולא רק את מדורי הרכילות. לא מדובר במשהו חדש: תלונות על התנהגותו של ויינסטיין מרחפות באוויר מזה כמה עשורים.
קשר השתיקה הגיע לסיומו עם הודעתם של שני עיתונים בארה"ב על כוונתם להכין כתבות מקיפות על התנהגותו של ויינסטיין. פיצוץ הבועה הזו הוביל את אותן נשים זוהרות, ובפרט את הליברליות-פרוגרסיביות שבהן, לחלק אחת לשניה בנדיבות את התואר "גיבורה" לאחר עוד "וידוי" על מעשה נורא תחת ידיו של וינסטיין. אך הפרשה כולה מעוררת שאלה מטרידה: מה פשר קשר השתיקה ההוליוודי סביב ויינסטיין? השתקה של עבירות מין היא תופעה שאנו רגילים לייחס לחברות שמרניות, כמו החברה החרדית. הוליווד, כידוע, רחוקה משם מאוד.
השיח המלווה את פרשת וינסטיין כיום מזכיר פרשה מטרידה מהשנה שעברה: באמצע מסע הבחירות לנשיאות פורסמה הקלטה של טראמפ שכללה התבטאויות משפילות ביותר כלפי נשים. בעקבות פרסום הקלטת, רבות ממכרותיי שתמכו בהילרי הפנו לי שאלה מוזרה: כיצד אני, כאב לבת, מסוגל לתמוך במועמדותו של טראמפ לאחר שהתבטא כפי שהתבטא – כאילו מצעו של המועמד הרפובליקני כלל מתן חסינות פלילית למטרידי נשים, וכל מי שתומך בו תומך בהטרדת נשים.
הטיעון הזה הוא כה נמוך ומניפולטיבי שאין טעם לנסות להשיב לו. אבל מבט מפוכח עליו ועל מי שטוען אותו חושף תמונה מטרידה ביותר. השמאל הפך את נושא ההטרדות המיניות לנושא פוליטי. והוא לא אמור להיות כזה: התופעה המכוערת הזו חוצה מחנות, וכך אמורה להיות גם המלחמה בה. אבל האופן שבו מנוהל השיח סביב הנושא לעולם ישאיר את השמרן האמריקני, כשהוא חוכך בדעתו מה תהיה עמדתו ביחס לסקנדל התורן, עם לב חצוי: כולם מתנגדים לתקיפה מינית כמובן, אך אין לדעת האם הפעם מדובר בעבריין אמיתי, או שמא ברדיפה פוליטית.
התחושה הזו מבוססת על שתיקת הפמניסטינות, שזעקו בגרון ניחר נגד טראמפ, אך איבדו את קולן כאשר פוליטיקאים פרוגרסיבים הואשמו ונתבעו על תקיפות מיניות. טראמפ ותומכיו הועמדו יחדיו על המוקד בשל דיבורו המלוכלך, באופן שהשאיר את המחנה תמה מה ההבדל בין דבריו המכוערים של טראמפ לבין "סדרת המופת" 'סקס והעיר הגדולה', שהיתה בוטה לא פחות? האם ייתכן שלשיח מחפיץ, מיני ומבזה יש צבע וגוון פוליטי או מגדרי? האם העובדה שהסדרה ההיא נשאה מסר פוליטי פרוגרסיבי ברור העניקה לה חסינות מפני ההוקעה שספג מחנה טראמפ? ומתברר שהפמניסטיות שותקות לא רק נוכח דיבורים: גם כשנשים הוטרדו והותקפו מינית בהפגנות בוול סטריט הסירנות נדמו.
והשתיקה הזו רועשת שבעתיים נוכח חשיפת קשר השתיקה סביב ויינסטיין. כי זאת יש לדעת: ויינסטיין הוא עמוד תווך לא רק בהוליווד, אלא גם במפלגה הדמוקרטית. הוא היה פעיל מרכזי במפלגה ומהתורמים המובילים שלה. הוא היה גם בין המתרימים הגדולים של המפלגה וערך מספר אירועים נוצצים עבור מועמדים לנשיאות מטעמה. קשריו הענפים וכוחו העצום בעיר הפכו אותו לאורח ובעל ברית מבוקש על ידי פוליטיקאים ופעילים ופעילות מהשמאל הפרוגרסיבי. הוא אף תמך ומימן פעילות אנטי ישראלית בבנין האו"ם בניו יורק. התבנית האופיינית לגורמי השמאל הליבראלי פרוגרסיבי בולטת גם בדמותו של ויינסטיין.
מעבר לצביעות
התופעה הזו היא מעבר לצביעות. זו מניפולציה צינית בנושא רציני. במיוחד כשהן דורשות לדעת כיצד יכול אבא לבת להמשיך ולתמוך בטראמפ. שהרי, כמה מהן שינו את עמדתם לגבי הגירת מוסלמים עקב תרבות האונס הנפוץ בקרב מהגרים מוסלמים ואין ספור מקרי התקיפה ואונס הנשים באירופה? כמה מהן הרימו קול נגד היחס של מוסלמים לנשים באופן כללי?
ישנה שתיקה מחרישה מצד פמיניסטיות שמאלניות בנושא תקיפות מיניות כלפי נשים בהמון נושאים שבהם הן תומכות, כשחשיפת הדבר לא משרתת את המטרות הפוליטיות שלהן. ובאופן לא מפתיע התקשורת הממוסדת היא שותפה מלאה בהסתרת האמת ובמניפולציה.
גם בארץ יש דוגמאות רבות להתנהגות המבישה הזו. מי מבין הפמיניסטיות בשמאל התרעמה כשנשים שעברו הטרדה ותקיפה מינית בידי פלסטינים נדרשו לשמור על שתיקה כדי "לא לפגוע במטרה הנעלה"? איפה הפוליטיקאיות מהשמאל המתבטאות כנגד הטרדת סטודנטיות של האוניברסיטה העברית בשכונת הגבעה הצרפתית? או כשסטודנטיות מוטרדות על ידי פרופסורים של האוניברסיטה המזוהים עם השמאל?
גם כשעמותת שמאל בינלאומית כבר חוקרת את האלימות כלפי נשים בחברה הערבית, היא לא מסוגלת להימנע מלהכניס פוליטיקה למחקר. במקום לעסוק ברפורמה המחויבת בחברה הערבית בנושא תרבות האונס ופגיעה בנשים, הם מתארים את הבעיה כהשלכה של הנוכחות והכיבוש הישראלי.
הפוליטיזציה של הנושא פוגעת בנשים. היא מפחיתה מהזוועה של אלו שחוו פגיעה. היא הופכת את הפגיעה שחוותה אשה אחת, שאיתרע מזלה להיות מותקפת בידי איש שמאל, לחמורה פחות מזו שחוותה חברתה שהותקפה על ידי איש ימין. זה צריך להיות נושא שכולנו מתנגדים לו ופועלים כנגדו, לא נושא שמנוצל בסלקטיביות קרה בשירות של עמדה פוליטית.
תקיפה מינית, קובעת המוסכמה, היא לא עניין של מין או משיכה אלא של כוח ושליטה. כמו אנס האורב בחדר מדרגות, כך נדמה שהשמאל הליברלי משתמש בסוגיית התקיפה המינית לא כדי להתמודד עם הבעיה, חוצת המחנות, אלא כדי לספק את תאוותו לכוח – לניכוס עניינים שנמצאים בקונצנזוס וניגוח מתחריו הפוליטיים.
אני נזכר שלפני שנים רבות עמד הרב מאיר כהנא הי"ד על דוכן הכנסת ודיבר על תופעת הפשיעה ה"לאומינית". יו"ר הכנסת (כמדומני שלמה הלל) הוריד אותו מיד מהדוכן באמתלה של הסתה לגזענות.
על הצבועים האלה כבר אמר המלך ינאי בצוואתו לאשתו (סוטה כ"ב ע"ב): "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס".
כתבה מעולה. ליברלים תמיד נוטים ללגלג וללעוג לאנשים דתיים על כך שהם מפחדים לחשוף הטרדות מיניות של רבנים/כמרים וכו' אבל פרשת ויינסטין מוכיחה לנו שהם עושים אותו דבר. כמו שקהילה דתית נוטה להגן על אנשיה ולטייח מקרים של הטרדות מיניות לפעמים כך גם הוליווד במשך שנים קיבלה את ההתנהגות של ויינסטין כמובנת מאליה, כמשהו לא נעים שחייבים להשלים איתו כי "זה הרווי וזה מה שהוא עושה ואי אפשר לשנות אותו". שלא ישתמע מדבריי כאילו טיוח זה בסדר. כל מקרה של הטרדה מינית הוא חמור ותמיד צריך לדווח עליו למשטרה. אבל עם זאת אשמח ליותר עקביות ביחס להטרדות מיניות גם בימין וגם בשמאל(עוד דוגמה טובה שאפשר היה לרשום במאמר-ינון מגל חווה לינץ' תקשורתי ומופרש מהכנסת בעוד שאיבגי שומר על מעמדו למרות פתיחת חקירה נגדו)
נדהמתי היום לקרא בעיתון שגברת אחת מפורסמת שיצאה מזמן מהארון וכולם יודעים שהיא לסבית מוצהרת, וחברה ידועה בקהילה הגאה, מספרת שהיא שכבה עם גברים ולטענתה הם אנסו אותה.
לדעתי אם היא שכבה מרצונה עם גברים כאשר היא יודעת שהיא לסבית, והיא עושה זאת רק כדי לרצות את אותו הגבר , כדי לקבל ממנו משהו, היא פשוט זונה.
מי שאנס את מי, זה לא הם אותה, אלא להפך.
כמה דמגוגיה זולה וערבוב עניינים לא קשורים זה לזה רעיונית בכתבה אחת. מרגיש שאתה ירית חץ וכעת אתה עסוק בלצייר את המטרה שמסביבו תוך הכללות פרועות ולא מבוססות.
ראשית, אם מעמדו הציבורי וחסינותו של וויינשטיין הנגזרים ממעמדו במפלגה הדמוקרטית הם אלו שהגנו עליו (ולא חלילה מהעובדה שהוא הכניס ה מ ו ן כסף לאולפנים הגדולים), אז מה השתנה פתאום שכעת כל הוליווד יוצאת עליו ללא רחמים? סר חינו במפלגה? סתם שני עיתונים (ולא רק אחד) החליטו לעשות עליו פתאום כתבה?
אבל הבעייה המרכזית באמת היא שהטענה המרכזית שלך היא שהשמאל עושה שימוש ציני בהטרדות מיניות לשם רווח פוליטי זול. אז בוא נתחיל בעובדה שלצורך הוכחת טענתך אתה משווה בין אמירות של אדם ספציפי (טראמפ) ליחס של אנשים לקבוצות שלמות שזה ממש לא אותו הדבר, גם אם אותן קבוצות ראויות לביקורת (והן ממש ראויות לה). בהמשך אתה גוזר גזירה שווה בין סדרת טלוויזיה בידורית לאמירות של מי שמתעתד להנהיג את האומה החזקה בעולם (פשוט הזייה). כל זאת מבלי לציין את המובן מאליו שאמירותיו הנוראיות של טראמפ, לאור התפקיד אליו הוא התמודד, היו צריכות לחייב את עצמנו לעצור לרגע ולשאול את עצמנו האם ראוי שנמשיך לתמוך באדם שכזה, גם אם רק בתמיכה מוראלית. אפשר להגיע למסקנה לגיטימית שהטוב עולה על הרע או שאתה מקבל את התנצלותו ולהמשיך לתמוך בו, אבל לפטור את זה רק כיוון שלדעתך השמאל (פרוגרסיבי? ליברלי? קיצוני? הכל מתערבב אצלך פה בלי אבחנה ולא ברור על סמך מה) נוהג בצביעות זה ילדותי.
ולסיום אי אפשר בלי להתייחס לעובדה שאתה אומר שהשמאל עושים שימוש ציני בתקיפות מיניות לצורך השתקה של אנשי ימין כאשר אתה מציין רק מקרה אחד וכל שאר המקרים שלך הם של ה ש ת ק ה של תלונות (שזה התנהלות בזויה, עלובה שאכן פוגעת במתלוננות ומוזילות את הכאב שלהן כפי שרושם הכותב, ואולי אפילו בעלות פן פלילי). אפילו רעיונית זה לא מסתדר. איפה עוד מקרים של שימוש בהטרדות מיניות לצורך רווח פוליטי? איפה הניכוס הרעיוני? אם ישנם אני רוצה לדעת על זה בתור קורא. ההכללות הפרועות של מחנות וציבורים עם אמירות חלקיות ובלי גיבוי עובדתי זה לא ממש רציני.
אייל, תקרא שוב, לאט הפעם, ואולי תבין. מאחר והבנת הנקרא הוא לא הצד החזק שלך, אדגיש שאני לא גוזר גזירה שווה בין אימרות הנשיא לבין סדרת טלויזיה. אני מתייחס בפסקה לכך שאותן ליברליאות מתקדמות שהזדעזעו מאמירותיו, הן בדיוק אותו הציבור שכל כך התפעל מהבוטות של הסדרה המהפכנית לטענתם. וזו דוגמה לשימוש ציני. עשו סיפור ענק מאמירות טיפשיות שהוא אמר לפני 20 שנה. לא כמועמד לנשיא. הערות חדר הלבשה כפי שאמריקאים קוראים לזה. בדיוק כמו רמת הדיאולוג של הסדרה שלא זעזעה אותם. אני לא פוטר אותו. אני חושב שזה לא בסדר וכותב זאת מפורשות. הוא לא הנושא של הכתבה. הן הנושא והתנהלות אותן נשים במקרה שלו היא דוגמה. והן אלו שמגדירות את עצמן כליבראליות ופרוגרסיביות, לא אני.
הרבה מלל. מעט תוכן.
תענה לעצמך על השאלה הפשוטה הבאה:
למה לא שומעים בערוץ 2 דיווחים על התופעה בחברה הערבית?
מדוע התרחיש הבא דמיוני לחלוטין:
מו"מ מדיני להסדר עם הפלסטינים נפתח בשעה טובה.
השיחות מתנהלות למישרין.
אילנה דיין מפציצה בתחקיר על נשים שנאנסו על ידי אבו מאזן.
ארגוני ומפלגות השמאל קוראות להחרמה מוחלטת של האיש ונקיטת צעדים משפטיים נגדו.
מדע בדיוני ממש.
מה חדש? כמעט כל נושא הפך לפוליטי. תחומי מדע מובהקים הפכו לפוליטיים (אבולוציה, שינוי אקלים ועוד ועוד). כנ"ל לגבי פשיעה. עצם העובדה שאלימות פיזית (שיכולה להיות קטלנית) מקבל יחס מיקל בהשוואה לאלימות מילולית (אם היא בהקשר מיני) זו תוצאה של לחץ פוליטי.
מעולם לא ציפית מהשמאל להפסיק להיות צבוע. זה בד.נ.א של השמאל. שהרי ברור שהשמאל (של היום) אינו נובע מחשיבה אינטלקטואלית מעמיקה כי אם מהצורך להרגיש רחום וחנון תוך כד שהוא עושק את אומללי החברה. השמאל, על פי הגדרה, זו צביעות.
בהקשר הזה אי אפשר שלא להיזכר בעלילה נגד משה קצב. לא שהוא היה צדיק תמים ביחסיו עם נשים אבל האשמתו באונס היתה כוזבת ונועדה לשחרר את משרת הנשיאות לאיש שעשה מעשים פי כמה חמורים יותר וחשק במשרת הנשיאות:
http://rotter.net/forum/gil/21215.shtml
http://rotter.net/forum/politics/26037.shtml
http://rotter.net/forum/scoops1/245758.shtml
קראתי כבר נשים שייחלו שאם חלילה יאנסו, יהיה זה ע"י איש ימין או דתי ולא אחד מיקירי השמאל.
וע"ע איש מרץ שמואשם בפגיעה מינית בילדה בת 14 ושמו חסוי כבר חודשים.
גם בארץ הצביעות חוגגת
הנה זהבה גלאון, שכולם משבחים אותה עם פרישתה מהכנסת, היללה את עזרא נאווי, שהינו פדופיל מורשע (ואני לא מזכיר את שלל מעשיו האחרים).
מה היו עושים לנתניהו אם היה מהלל אדם כזה כולם יודעים
כמה שאני לא אוהב ואהבתי את וינסטיין כמי שמשתייך למלייה מסוים שאין לי חיבה יתרה אליו, אין ספק שהילוויד השמאלנית ליברלית מעולם לא היה לה הגינות לאנשים שעדיין לא הוכחו אשמתם ,במיוחד שהלך הרוח עובר תהליך רדיקלי פימיניסטי. אה בנוסף ידוע שהם מחרמים שכל מי שתוקף את הממסד השמאלני בדבר מדיניות הממשל הנשיא האמריקאי הקודם!
הכי גרוע שיש ישראלים חסרי מוסר שמרשים לעצמם לתת דין וחשבון כל מה שנעשה מעבר לים ואין להם את אותה אזרחות מקומית של אותה מדינה!
ובישראל המצב שונה ?
יצחק לאור "משורר, סופר ומחזאי" וכמובן פעיל שמאל רדיקלי ומבקר הספרות של עיתון "הארץ" , תקף מינית סטודנטיות בזמן ששימש מרצה באוניברסיטת ת"א. קרה לו משהו ? עיתון "הארץ" פיטר אותו ? אוניברסיטת ת"א הדיחה אותו ? השמאל התנער ממנו ? לא. הנ"ל ממשיך לחיות טוב.
משה איבגי. שחקן תיאטרון וסרטים. איש שמאל ידוע. וגם תוקף מיני ידוע. עד היום אפילו לא הוגש נגדו כתב אישום. הנ"ל הוריד פרופיל עד יעבור זעם. לא שמעתי אף אחת מהפמיניסטיות של מר"צ ומפלגת העבודה שיצאה נגדו.
ויש עוד כאלה.
רק תזכרו מה כל אלה עשו לינון מגל שבסך הכל התבטא לא יפה במסיבה שבה רוב הנוכחים היו שתויים.
כבר אמרו פעם "פורנוגרפיה זה עניין של גאוגרפיה". גם הטרדה מינית ותקיפה מינית זה עניין של "צד נכון" במפה הפוליטית.
שתי מילים:
רומן פולנסקי
במשפט אחד: כבוד המלכים שעשו לפולנסקי כשהגיע לארץ, לעומת ביזויו של הבמאי המהולל איליה קאזאן כאשר הגיע לארץ, על ידי עיתונאים שכתבו עליו מאמרי מלאי משטמה ונמנעו מלפגוש אותו.
מענין שבמאמר כזה, שמגנה את טיוח ההטרדות של ויינשטיין, לא מופיעה מילה על היחס של הציבור הדתי לאומי לאופק בוכריס.
בוכריס עזב את הצבא בחרפה, אחרי שבעור שיניו נמלט מישיבה בכלא בעוון אונס של חיילת.
ישנם דתיים לאומיים שלא מסוגלים לעכל את העובדה שהגיבור שלהם עשה מעשים כאלה, והיו שמחים לו ניתן היה לטייח אותם. העיקר שהנציג שלהם יגיע למטכ"ל.
יש מטרידים בכל גווני הקשת הפוליטית ויש גם טיוח, אבל אצל אנשי ימין שמרני ההטרדה היא חלק מתפיסת עולם- של הנצחת יחסי השליטה בין גברים לנשים, של הערצה בלתי ביקורתית למנהיגים פוליטיים ולאנשי צבא. וכל זאת במעטה הצבוע של קידוש המשפחה והמונוגמיה.
עם כל הכבוד, אף אחד לא תומך בבוכריס.
אבל אצלו אלו היו יחסי מרות (רומן מזדמן) ולא אונס כפויץ
הווינסטיין עשה שרות חשוב לאנושות:
הוא חשף את הוליווד,
הוא חשף את הפמנישטיות,
והוא חשף את היהדות הפרוגרסיבית,
ועל כך לא יסלחו לו לעולם.
מחול השדים המודרני זקוק לשדון ווינסטין.