כך הפכה איראן למעצמה השלטת במזרח התיכון – למרות הסנקציות

במדעי ההתנהגות מכירים שני דפוסי תגובה במצב של לחץ או איום המופעל על קבוצה לא מלוכדת: המצב האחד הוא התלכדות סביב מנהיג טבעי המקרין עוצמה, שיקול דעת, תכנון, יכולת להגן על הקבוצה – וזו מתארגנת למאבק נגד מקור האיום. המצב ההפוך הוא היעדר מנהיגות:  בוקה ומבולקה, סערת רוחות וטירוף מערכות, כשכל אחד מבני הקבוצה בוגד באחרים כדי להציל את עצמו. מצידו כל שאר חברי הקבוצה יכולים ללכת לעזאזל.

מה שקורה היום בעולם הערבי מקביל לאותם דפוסים. אחרי שנים של התקדמות לכיוון ברור, איראן ממשיכה להשתלט על העולם הערבי ולחתור להגמוניה על המרחב האסלאמי. היא מבקשת להחזיר את שלטון השיעה על המקומות הקדושים לאסלאם ובראשם מכה ומדינה, ואת חיסול המתנגדים – שבראשם משפחת המלוכה הסעודית. וכמובן – חיסול מדינת ישראל והצבת איום מתמיד על המערב הנוצרי, "אלאסתכבאר" ("הגאווה") בלשון האייתוללות, כדי שישרת את המאמינים, "אלמואמינין", כלומר השיעים.

האיום האיראני קיבל תוקף כפול ומכופל אחרי ששתי מעצמות העל התגייסו כדי לחזק את איראן. ארה"ב תחת שלטון אובמה חיזקה את האייתולות והעניקה להם אפשרות לפתח נשק גרעיני. זו המשמעות האמיתית של ההסכם שנחתם בשנת 2015. ארה"ב החליטה להעלים עין מתכנית פיתוח הטילים הבליסטיים, להעניק לאיראן כסף וחוזים כלכליים, תוך התעלמות מהמעורבות במלחמות האזוריות ופעולות טרור סביב העולם.

רוסיה מקיימת עם האיראנים מסכת סבוכה של הסכמים ושיתופי פעולה מזה שנים רבות. היא מספקת כורים גרעיניים לייצור חשמל המקנים לאיראנים גישה לידע וניסיון בשטח הגרעין, טכנולוגיית טילים. בנוסף, רוסיה מתאמת מהלכים עם איראן בשוק הגז, שכן רוסיה, איראן וקטר הן שלוש ספקיות הגז הגדולות בעולם. בשנים האחרונות מקיימות שתי המדינות שיתוף פעולה הדוק גם במלחמה הנוראה המתחוללת על אדמת סוריה.

לארה"ב ולרוסיה הצטרף גם האיחוד האירופי: מדינותיו עומדות בתור כדי לקבל מהאיראנים חוזים שיניבו לאירופים חופן של דולרים. לא מעט חברות אירופיות שיתפו פעולה עם איראן גם לאורך השנים בהן הוטלו עליה סנקציות כלכליות. גורמי מודיעין בארה"ב ידעו היטב על הפרת הסנקציות ושתקו, או נכון יותר – הושתקו על ידי הממשל הקודם.

מעצמות כלכליות נוספות השתתפו בחגיגה האיראנית: סין מעולם לא הבינה למה עליה להגביל את הקשרים הכלכליים שלה עם איראן, וגם הודו לא ראתה בעיה גדולה מדי בקיום יחסי מסחר ענפים עם משטר האייתוללות.

הערבים קורסים תחת הלחץ

העולם הערבי צופה בתהליך התעצמות השיעה האיראנית, ומתמלא דאגה. החששות משתרעים מעיראק במזרח עד מרוקו במערב, מסוריה בצפון ועד תימן בדרום. לקבוצת המדינות הערביות המודאגות והלחוצות מצטרפות מדינות מוסלמיות סוניות כמו תורכיה ופקיסטן, והלחץ מקיף את כל העולם הסוני אשר מגיב כמו אותה קבוצה הנמצאת בלחץ אשר עליה דיברנו בהתחלה. אין התאחדות והתלכדות אלא התפרקות וטירוף מערכות.

ההתפרקות מתקיימת הן במישור הפנימי והן במישור החיצוני של כל אחת מהמדינות: בתוך כל אחת מהן מתפתח ויכוח על הדרך שבה כל מדינה חייבת לפעול בעת החרום הזו – האם להיכנס לפעולה כלשהי נגד האיראנים – כלכלית, מדינית או צבאית – או לעבור לצד האיראני כדי להתחבר אליו ולהינצל מגורל מתנגדיו.

קטר החליטה כבר לפני שנים לא מעטות להתחבר עם איראן. שתי המדינות חולקות שדה גז ענק והן מפיקות ממנו במשותף את הגז ומתחלקות ברווחים העצומים. ההתנהגות הזו של קטר מרתיחה את הסעודים באופן שקשה לתאר, שכן קטר היא מדינה ערבית, סונית ווהאבית, בדיוק כמו המשפחה הסעודית – ובכל זאת היא תקעה סכין בגב הסעודים. הזעם על תמיכת הקטרים באחים המוסלמים ועל התנהגות אלג'זירה הוא משני בהשוואה לזעם על שיתוף הפעולה של הקטרים עם איראן.

אחרי שעיראק שוחררה מהדיקטטורה של המיעוט הסוני בשליטת סדאם חוסיין, ואחרי שהשלטון בה נמסר לרוב השיעי, גם היא נפלה ברשת האיראנית ובגדה בסונים. זאת כמובן על מגש של כסף מערבי, המוכתם בדם חיילי ארה"ב ומדינות המערב. איראן שולטת פוליטיקאים, מפלגות, קציני צבא, מיליציות וחברות כלכליות בעיראק. היא חידשה את שליטתה בעמק הנהריים לראשונה מאז שהערבים הביסו את צבאות האימפריה הפרסית הסאסאנית בקרב אלקאדסיה, לפני 1381 שנים בדיוק. הפרסים לא שכחו ולא סלחו לערבים עד היום הזה על התבוסה ההיא, והשתלטות איראן על עיראק נתפסת בעיני האייתוללות כהחזרת העטרה ליושנה – צדק היסטורי ונקמת הגורל הפרסי בערבים האנאלפביתים, פראי האדם, כפי שהם ראו אותם מאז ועד היום.

סוריה, היא עוד מדינה ערבית שהפכה לגרורה איראנית, אחרי שנהרסה עד היסוד במלחמת האזרחים. כאן האיראנים אסירי תודה לכופרים, הנוצרים הרוסים, שעשו עבורם את המלאכה הבזויה וחיסלו את מתנגדיהם. לבנון היא מדינה ערבית נוספת עם קבוצה שיעית גדולה, שאולי כבר מונה את רוב אזרחי המדינה. השיעים השיגו שליטה גם בה בזכות הדמוגרפיה שפועלת לטובתם, לא רק באמצעות ילודה אלא גם בזכות  בריחת שאר העדות מלבנון. וכמובן, אי אפשר שלא להזכיר את חיזבאללה. לאורך שלושים וחמש השנים האחרונות איראן השתלטה על לבנון. העולם ראה, ידע ושתק.

גם בתימן יש קבוצה שיעית גדולה. תימן מעולם לא הייתה מאוחדת באמת אלא מפולגת על בסיס שבטי, עדתי ואידיאולוגי. המצב הזה איפשר לאיראן להקים שם מדינה בתוך מדינה עם צבא גדול וחמוש היטב, שהשתלט על עיר הבירה וסילק לסעודיה את הנשיא וממשלתו. הם אף מאיימים על הספנוּת הבינלאומית בים האדום ובמצרי באב-אלמנדב – מעבר הכרחי בין אירופה, המפרץ הפרסי ומזרח לטובת הובלת נפט, גז וחומרי גלם.

גם לתוך הרשות הפלסטינית הצליחה איראן להחדיר את השפעתה באמצעות תמיכה בג'יהאד האסלאמי וחמאס. וגם תורכיה הצטרפה לברית המדינות בהנהגת איראן.

כך, מדינה אחרי מדינה, הצליחה איראן – למרות שנות הסנקציות הקשות – לפרוס את שליטתה על מדינות ערביות ברחבי ה"משרק" – המזרח הערבי – והכניסה את סעודיה, מצרים, ירדן, האמירויות, ישראל ועוד מדינות מזרח תיכוניות ללחץ. אלא שהלחץ הזה משפיע לרעה על המערכת הפנימית של מדינות אלה, ומה שראינו בסעודיה בשבועיים האחרונים הוא תוצאה אותו לחץ.

כשהלחץ מגיע לריאד

בתוך המשפחה הסעודית מתנהל ויכוח מר על הדרך שבה הגיבה הממלכה על האיום האיראני בכלל ועל ההשתלטות האיראנית על תימן, המציבה איום מיידי על סעודיה. הטילים האיראנים ששוגרו לסעודיה לאחרונה לא היו הראשונים. המלחמה בתימן – כמו גם התמיכה במורדים בסוריה שכשלו – עלתה לאוצר הסעודי מאות מיליארדי דולרים, ואם הממלכה הייתה ממשיכה להשקיע כך במלחמות הכושלות בתימן ובסוריה היא הייתה מגיעה לפשיטת רגל בעתיד הנראה לעין.

המחלוקת הזו נפגשה עם מחלוקת אחרת על ירושת השלטון. יורש העצר, מוחמד בן המלך הנוכחי סלמאן, הוא בחור צעיר בן 32, חסר ניסיון בניהול המדינה, הצבא והפוליטיקה. מינויו השאיר מאחור הרבה בני דודים, מבוגרים ומנוסים הרבה יותר ממנו בניהול, במדינאות ובכלכלה. המלך הצעיר אינו מקובל ולגיטימי בעיני רבים מבני דודיו וייתכן שאלה הכינו מהפכת חצר נגדו. הוא הקדים, עצר חלק מהם, חיסל כמה וגדע את המרד באיבו.

הלחץ על סעודיה מכיוון איראן ללא ספק מערער את יציבות הממלכה הסעודית. הוא גם מוציא לאור היום את המחלוקות הפנימיות בלבנון, שהביאו להתפטרות סעד אלחרירי. גם בעיראק הדברים אינם מתנהלים על מי מנוחות: גם בה מתנהלים ויכוחים עזים לגבי המעורבות האיראנית באשר לנעשה בתוך המדינה.

כתוצאה מטירוף המערכות הפנימי והבין ערבי, קראה סעודיה לכינוס חירום של שרי החוץ של הליגה הערבית, האמור להתקיים ביום ראשון הקרוב. לכולם ברור מה יכולה לעשות הליגה הערבית: כלום. הארגון המשותק הזה לא הצליח להציל אפילו סורי אחד, עיראקי אחד, תימני, לובי, אלג'יראי או סודאני, בכל שנות מלחמות האזרחים העקובות מדם שהתנהלו במדינות אלה.

התערבות ישראלית?

רבים בישראל קוראים לממשלה למהר ולהיכנס לברית "המדינות הסוניות המתונות", כי "ישראל איננה הבעיה, היא הפיתרון". הקריאה הזו מבוססת על חוסר הבנה עמוק של המערכת הערבית והיעדר כל מושג על המתרחש בקרב העמים המקיפים את ישראל.

המסקנה היחידה שישראל חייבת להסיק מהתמונה העגומה הזו היא ברורה כשמש במדבר הצחיח: אין לישראל על מה ועל מי לסמוך בעולם הערבי הסוני המפורק והמפורר. הערבים בוגדים זה בזה. חלקם מחוברים לאיראן בכל נימי נפשם, כך שלא ניתן לצפות שיהיו נאמנים להסכם כלשהו שיעשו עם היהודים. הם אולי יבקשו מישראל שתושיע אותם מהמפלצת האיראנית, אבל אחרי שישראל תעשה זאת במחיר אדיר של בניה ובנותיה, אזרחיה, תשתיתה ועריה, "הציר הסוני המתון" יתייחס אלינו בדיוק כמו לכורדים בעיראק אחרי שאלה שפכו את דמם של יותר מאלף לוחמים ולוחמות כדי להושיע את הערבים מדאע"ש.

זה בדיוק יהיה גורלה של ישראל אחרי שיסתלק האיום האיראני משאריות העולם הערבי, ההרוס, המסוכסך, פושט הרגל ואובד הדרך. אסור לישראל לשלם אפילו פרוטה שחוקה אחת עבור שלום עם עולם הרוס כמו העולם הערבי. גם לא סנטימטר מרובע אחד תמורת נייר חסר ערך שכתובה עליו המילה שלום. ישראל צריכה לשאול את הערבים שאלה אחת ויחידה: מה אתם נותנים לנו תמורת הסכמתנו לעשות שלום עימכם?

התשובה ברורה: חוץ מהעוני, השנאה, הבוגדנות, ההזנחה, הציניות והצביעות, אין לעולם הערבי שום דבר להציע לישראל, כי אין לו שום דבר חוץ מהתכונות הללו. עצוב, אבל זו האמת על השכנים של ישראל, וכאשר אנחנו, הישראלים – מראש ממשלתנו עד אחרון אזרחינו – נבין זאת, נוכל להתנהל באופן נכון יותר עם שכנינו.