חמישה דברים שחשוב לדעת על השביתה בתיכונים

לאחר שביתת האזהרה של ארגון המורים בתחילת השבוע שעבר, שוב שביתה בבתי הספר התיכוניים. אחרי ההצעה הנדיבה של האוצר, יו"ר ארגון המורים, רן ארז הכריז על שביתה נוספת כבר בשבוע שעבר, למרות שעדיין מתנהל משא-ומתן. אמש פוצץ ארז את פגישת המשא ומתן המתוכננת והדרך לשביתה הבוקר נסללה. על מה ולמה שוב שובתים המורים אם גם באוצר ובמשרד החינוך להוטים להעלות את שכרם? הנה כמה דברים שחשוב לדעת.

1. מי מייצג את המורים בישראל

מי שמוביל את השביתה בבתי הספר התיכוניים הוא לא אחר מאשר יושב ראש ארגון המורים המיתולוגי, רן ארז. ארז בן ה-72 הוא מורה לספורט ועל אף גילו טרם פרש גם מתפקידו כראש ארגון הורים בו הוא מכהן מאז 1997 – עשרים שנים רצופות. רן ארז הנהיג את השביתה הארוכה ביותר במערכת החינוך בשנת 2007 שנמשכה כמעט חודשיים, כ-54 ימי שביתה סך הכל.

2. שכר המורים דווקא גבוה

שכר המורים בישראל אינו נמוך. הדעה הרווחת בציבור היא ששכר המורים נמוך ולא מכבד את המקצוע ושכתוצאה מכך מועמדים פוטנציאליים להוראה לא באמת מעוניינים להיות מורים, ואלה שכן, נוטשים את המקצוע בהמוניהם – מחצית מהמורים נושרים עד 10 שנים לאחר כניסתם למערכת. הביקורת הזו נכונה חלקית, משום ששכר המורים אכן נמוך, אם כי רק בקרב המורים הצעירים. השכר הממוצע למורה גבוה בהרבה מהשכר הממוצע ומגיע ל-13 אלף שקל בחודש. שכר המורים הותיקים בישראל הוא פי 2.5 משכר המורים המתחילים, כשניתן לראות בבירור שדרגות השכר משתנות באופן הדרגתי בהתאם לקבוצת הגיל – מבוגר יותר, מרוויח (הרבה) יותר. גם ביחס לבעלי השכלה דומה, השכר שמשולם למורים בממוצע הוא דומה.

הביקורת על ארגון המורים במשך שנים הייתה על כך שהוא דואג למורים הותיקים על חשבון המורים החדשים. תלוש השכר של המורים הוא אמנם בלתי מובן ורווי סעיפים לא ברורים, אך ידוע לכל כי מרכיב הותק הוא הדומיננטי ביותר בקביעת השכר של המורים, לצד תוספות עבור הכשרה אקדמית ותפקידים בבית הספר. מורה צובר ותק בישראל במשך יותר מ-30 שנה – נתון חסר תקדים בהשוואה בינלאומית. במדינות המערב, התוספת לשכר המבוססת ותק מוגבלת למספר שנים, לרוב לא יותר מ-10.

3. למי דואג ארגון המורים

כעת מבקש ארגון המורים להעלות את שכר המורים הותיקים, אך מנהל קמפיין כאילו הוא פועל לטובת המורים הצעירים. מאז הקיץ מכוסים האוטובוסים בשלטי הקמפיין של ארגון המורים ופרסומות מוצגות ביוטיוב ובאתרי החדשות בלי סוף. ההון שנשפך על משרדי הפרסום נועד לקידום הקמפיין שבמרכזו העלאת שכרם של המורים המתחילים. זוהי כמובן מטרה חשובה, שהרי כיום, השכר הנמוך מהווה חסם כניסה למקצוע עבור אנשים מוכשרים שיכולים להשתכר טוב יותר במקצועות אחרים, כך שכאלה שיכולים להיות מורים טובים לא הופכים להיות המורים של הילדים שלנו.

אלא שמי שמכיר את ארגון המורים היה יכול להבין כבר אז שלא רק שמדובר במצג שווא, אלא בעיקר בחוצפה. האם ארגון המורים הפך את עורו והחל לדאוג גם למורים הצעירים, או לטובת החינוך בישראל? מהלך לשינוי מודל השכר של המורים כך שלא יתגמל רק הישרדות במערכת, היה מתקבל בברכה גם במשרד החינוך ובאוצר, שזיהה גם בלי ארגון המורים את הצורך להעלות את שכר המורים המתחילים כדי להעלות את רמת המורים – ומתוך כך גם את רמת ההוראה. מבחינה כלכלית, האוצר ובנק ישראל מוטרדים מהפריון הנמוך במשק שחלק ממנו נובע מרמת הון אנושי נמוכה, שהיא תוצאה של חינוך לא איכותי. מבחינתם, כסף לחינוך זו השקעה טובה, ובתנאי שהוא הולך לשיפור המערכת, ולא לניפוח המנגנון הקיים.

בשבועות האחרונים התברר שהאוצר אכן הסכים להעלות את שכר המורים המתחילים, בדיוק כפי שדרש הקמפיין של ארגון המורים. שכר התחלתי של 8000 שקלים אמור להיות נחלתם של המורים החדשים, ותוספת שכר למורים בעלי ותק נמוך זה משהו שנשמע כמו הצעה טובה. בנוסף, האוצר הסכים אפילו לתוספת מינורית למורים הותיקים. אך את ארגון המורים זה לא סיפק, במיוחד משום שהאוצר דרש לשנות את מודל הקידום של המורים כך שלא יהיה מונחה ותק. ברגע זה רן ארז נעמד על רגליו האחוריות והכריז על סכסוך עבודה. בלי המורים הותיקים ובלי מערכת קידום-ותק, אין על מה לדבר.

4. תנאי העבודה של המורים באילת נקבעים בירושלים

ומדוע שכר המורים אמור להיקבע במשא ומתן בירושלים בין משרד החינוך, משרד האוצר והמורים? מדוע מנהל בית ספר לא זכאי לקבוע את השכר של המורים אותם הוא רוצה לגייס או לקדם? אז האמת היא שמנהל יכול בעיקר לבחור לאיזה מורה להעניק תפקיד שיקנה לו שכר מעט יותר גבוה אבל לא מעבר לכך. השם "מנהל" הוא מטעה, משום שעלולים לחשוב שלאותו אדם סמכות ניהול כמו של המנהל שלכם בעבודה.

האמת היא שמנהלי בתי ספר הם כמעט נטולי סמכויות כשמדובר בניהול כוח אדם ובוודאי כשמדובר בשכר שמחושב מירושלים ולא בלשכת המנהל או אצל רואה החשבון של בית הספר. מנהלים אולי יכולים להחליט אם להעסיק מורה מסויים, אך לפטר מורה – זה דבר שאינו בגדר סמכותם. פיטורים על רקע פדגוגי – כלומר, על בסיס דעתו של המנהל או גורמים מקצועיים אחרים כי המורה לא מתפקד כשורה או שפשוט לא טוב מספיק במקצוע שלו – אלה אינם מתקיימים למעשה. פיטורי מורה הם הליך ממושך שאורך שנתיים ומעלה הכולל הצמדת מפקח ומפקח נוסף, כשרק בסופו ניתן להורות על פיטורי המורה. אלה המסוגלים להורות על כך הם שניים בלבד – שר החינוך ומנכ"ל משרדו. מבין 140 אלף עובדי הוראה, פוטרו על רקע זה רק 7 מורים ב-2013, 9 מורים ב-2014, ו-15 ב-2015.

ואם כבר מדברים על מנהלים, יש לזכור עובדה נוספת: המנהלים חברים בעצמם בארגוני המורים. המנהלים מקבלים הוראות מהארגונים שמייצגים גם את העובדים שלהם כך שקשה לצפות מהם לאמץ מדיניות עצמאית, גם אם היו מצופים לכך מצד משרד החינוך שנראה שדווקא מחבב את הניהול הרכוזי של המערכת כמו שהוא.

5. הארגון יפעל נגד המורים אם לא ישבתו

למורים אין יכולת לבחור אם לשבות או לא. מורה שלא ישבות עלול למצוא את עצמו עומד למשפט בבית הדין של ארגונו. ייצוג של ארגון עובדים בישראל אל מול המעסיק, הוא למעשה ייצוג מנדטורי. כלומר, העובד, או המורה במקרה הזה, לא יכול לסרב לייצוג ולקיים יחסי עבודה עם המעסיק באופן ישיר. למעשה מדובר בהפקעה של יחסי העבודה מידי העובדים והעברתם בכוח לידי ארגון העובדים. כך הארגון מחזיק בכוח רב כנגד המורים, והוא מסוגל לעשות מאמצים כדי לדאוג שאותו מורה סורר לא יקבל תפקידים בבית הספר או לא ימצא עבודה לאחר מכן. בשורה התחתונה: אם אתה מורה, עדיף לך לא להתעסק עם הארגון. הפרחים לחברי הכנסת.

אז יגידו – "טוב, אינך מרוצה מתפקוד הארגון? השפע עליו מבפנים". לא כל כך מהר. אם עד כאן הספקתם לשכוח שרן ארז שאחרי גיל פנסיה מכהן בתפקידו כבר 20 שנה, אז זה הזמן להיזכר. קמפיינים רציניים מאוד להחלפתו כשלו, וכנראה לא משום דמות המחנך המרשימה של הזוכה המצטיין בבחירות. אולי גם משום שמדובר באגודה עות'מאנית שבניגוד לעמותה אינה חייבת בשקיפות מכל סוג שהוא. או משום שארז שולט במנגנון עשיר ביותר שמסוגל להעניק משרות ולהבטיח תפקידים מרופדים במזומנים בכל רחבי הארץ לאלה שהוא חפץ ביקרם? אולי. על כל פנים, שאלו את המורה הראשון שאתם פוגשים על הדמוקרטיה בארגוני המורים.

הדרך היחידה לקדם את החינוך במדינת ישראל ולדאוג שהמורים הצעירים והטובים יקבלו את המגיע להם ולנו, עוברת בשינוי מבני של משרד החינוך. יש לאסור על מנהלי בתי ספר להיות חברים בארגוני מורים, להעניק להם סמכות ניהולית מנרחבות, ולדאוג לכך שמעתה המערכת תנוהל ברמת בית הספר. אין סיבה טובה לכך שבתי הספר בכפר קרע ובאילת ינוהלו מאותו מקום בירושלים. גם המשא ומתן עם ארגוני המורים חייב להתנהל על בסיס בית ספרי ולא על בסיס מערכתי כולל, ובכל אופן יש להתיר למורים שאינם חפצים בייצוג הארגוני לפרוש ממנו ולנהל יחסי עבודה באופן ישיר. בלי ביזור המערכת, אין לצפות שארגוני המורים יחדלו מחבלתם במתמשכת במערכת, כנגד המורים, התלמידים, ההורים והכלכלה הישראלית.