ממנעמי ההסתדרות: שביתה נגד ארנונה

הכרזתו של ועד העובדים ברשות שדות התעופה כי ישבית בסוף השבוע הנוכחי את נמל התעופה בן-גוריון, היא ביטוי נוסף לחוצפה ולסחטנות הבלתי נגמרת של ההסתדרות ושל הוועדים החזקים והמונופוליסטיים הקשורים אליה. השביתה, שתשבש את חייהם ואת תוכניותיהם של אזרחים רבים, איננה קשורה אפילו לשכר העובדים או לתנאיהם, אלא להחלטתו של שר הפנים אריה דרעי להקים ועדה שעשויה לחייב את נמל התעופה לשלם ארנונה לרשויות המקומיות הסמוכות – דבר שמשום מה לא קרה עד היום. עובדי רשות שדות התעופה, כנראה בשיתוף עם הנהלת הרשות, החליטו לעשות יד אחת נגד ההחלטה ולהפעיל נגדה את זכות השביתה הבלתי מוגבלת במדינת ישראל.

בדומה לנמלים ולחברת החשמל, רשות שדות התעופה היא עוד גוף המחזיק במונופול על שירות חיוני וקריטי. היכולת להשבית את התנועה האווירית האזרחית ממדינת ישראל ואליה היא נשק אימתני ורב עוצמה, שהעובדים אינם מהססים להשתמש בו. נזכיר כי השכר הממוצע ברשות הוא 22 אלף שקלים, כאשר למעלה מ-230 עובדים משתכרים יותר מ-50 אלף שקל בחודש. הוועד החזק, שרוממות זכויות העובדים בגרונו, מתייחס באופן בעייתי לעובדים חדשים: הרשות מחזיקה במספר גדול של עובדים זמניים שעתידים להיות מפוטרים תוך שנים בודדות בלי קשר לתפקודם, אלא אם יזכו בתקן הנכסף – בעזרת הוועד כמובן.

העובדה שמדינת ישראל לא אסרה עדיין על שביתה בשירותים חיוניים, כנהוג במדינות אחרות, מעניקה לעובדים אלה כוח רב. ובכל זאת, השביתה הנוכחית מנוגדת לחוק, שכן אפילו לשביתות הפרועות במדינת ישראל יש גבול מסוים. החוק ליישוב סכסוכי עבודה קובע שסכסוך עבודה  – שמתוקפו מוכרזת שביתה – צריך לעמוד בתנאים בסיסיים מסוימים כדי להיות מוגדר ככזה. למשל, עליו להיות קשור להסכמי השכר ולתנאים במקום העבודה. המשמעות הפשוטה היא שהחוק איננו כולל שימוש בנשק השביתה נגד הכוונה להטיל תשלומי ארנונה על רשות שדות התעופה, או נגד רפורמה בחברת החשמל.

אכן, הסיבה לשביתה של עובדי רשות שדות התעופה זהה באופן עקרוני לשביתה שהתכוונו עובדי חברת החשמל לבצע נגד רפורמות חיוניות במשק החשמל בישראל. כזכור, אחרי שבית הדין לעבודה כבר אישר את השביתה, התעשתה המדינה ועתרה לבג"ץ נגד שביתה תקדימית מסוג זה, שנועדה לבלום החלטה שלטונית לגיטימית שעברה כחוק. לאחר שבדיון הראשון הביעו השופטים את מורת רוחם מהשביתה ואפשרו לצדדים להבין לאן נושבת הרוח, הפנימו בהסתדרות שהשביתה הזו היא אחת יותר מדי ושהיא עלולה לסכן את כוחם ומעמדם, והסכימו להיכנס למשא ומתן על הרפורמה. ניסנקורן היה מוכן להקריב חייל במשק החשמל, כדי לשמור על המלכה – זכות השביתה נגד החלטות שלטוניות. המדינה מצדה קפצה על המציאה, והשהתה את העתירה בבג"ץ. הייתה זו החמצה מצערת במיוחד של הזדמנות לקבוע מסמרות חדשות ולהגביל את השביתות הפראיות של ההסתדרות.

השביתה המתוכננת בנתב"ג היא פרי הבאושים של נסיגת המדינה מעתירתה לבג"ץ, לאחר שהשופטים דווקא אותתו על כוונתם לעשות סדר ולהגביל את זכות השביתה של ההסתדרות. לא רק ברשות שדות התעופה רוצים העובדים לשבות נגד החלטת המדינה להטיל עליהם ארנונה; גם בבזק מבקשת ההסתדרות לשבות במחאה על הנחת תשתית בידי חברות מתחרות, בהתאם להחלטת הרגולטור.

לאלה צריך להוסיף כמובן את האיום בפתיחת סכסוך עבודה כללי במשק בעקבות הוויכוח על קצבאות הנכים, והכרזה בפועל של סכסוך בעניין הביטוח הסיעודי. שאלת קצבאות הנכים היא פוליטית לחלוטין ולהסתדרות אין כל קשר אליה, כך שלכאורה לא היה בסיס לאיום בסכסוך שבסופו שביתה כללית. בדומה, ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה נגד החלטת הממונה על הביטוח באוצר לסיים את תוקפם של הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים וחסרי הכיסוי שנמכרים לעובדים. גם כאן מדובר בהחלטת רגולטור, לא עניין שבין עובדים למעסיק. ומה עשתה המדינה? כלום ושום דבר. בזמן שההסתדרות פועלת במרץ ובתושייה כדי להגן על האינטרסים שלה, המנוגדים לאלה של אזרחי ישראל, המדינה מגלה עצלות מחשבתית ובעיקר חולשה ורפיון ידיים.

הגיע הזמן שאנשי האוצר ובעיקר השר משה כחלון יפנימו שיש ביכולתם לעצור את ההתפרעות הפוליטית של ההסתדרות נגד הכרעות דמוקרטיות. החוק עומד לצדם, אך בינתיים הם לא מבינים זאת או לא מעוניינים לאכוף אותו. לפני שמדברים על איסור שביתה בשירותים חיוניים, כדאי להתחיל בלאכוף את החוק הקיים.