הערבים לא ממהרים להתגייס לטובת הפלסטינים

להודעת נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על הכרה בירושלים כבירת ישראל היו כמה איתותים מקדימים.

איתות ראשון הגיע בדמות יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, שהזעיק את ראש הרשות הפלסטינית לשיחה דחופה באמצע כנס בשארם א-שייח'. תוכן השיחות נותר אמנם עלום ברובו, אך בהחלט חלה בעקבותיו התחממות ביחסי ירדן והרשות הפלסטינית; מקורות יודעי דבר ברשות אף מסרו לנו כי הפלסטינים וירדן הופתעו מן המהירות שבה יחסי סעודיה וישראל "יצאו מן הארון", וכי מהלך זה יבוא בהכרח על חשבון שתיהן.

איתות שני היה "חיבוקו" של המלך עבדאללה בהופעות פומביות את אבו מאזן, "פינוק" שהאחרון לא היה רגיל אליו בעבר, ובתמורה גמל זה לעבדאללה בהודעתו כי העמים משני עברי הירדן הם אחים.

איתות שלישי הגיע מאותם מקורות פלסטיניים, שהוסיפו כי רמאללה ורבת עמון חוששות כי סעודיה תדחק את שתיהן מרחבת אל-אקצא, ותציב את עצמה, בהסכמת ישראל, כאחראית על המסגדים.

נוכחות ברחבה

והנה, היומון "אל-אח'באר" של לבנון – המקורב לחיזבאללה, ולכן גם בעל עניין להשחיר את פניה של סעודיה – פרסם ידיעה כי יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, רוצה לחזור לנוסחת בינאום ירושלים. כאשר בדקנו ידיעה זאת ברמאללה נאמר לנו כי רעיון כזה אכן נדון בעבר; ישראל, ירדן והפלסטינים דחו אותו מיניה וביה, ולא ידוע אם הוא הועלה מאז מחדש על סדר היום.

אבל, נשאלת השאלה, מה פירוש ההצעה הזאת? ובכן, פירוש אפשרי אחד הוא שסעודיה אכן מבקשת להדיח את הרשות הפלסטינית ואת ירדן מרחבת אל-אקצא, ופתרון "בינלאומי" לאל-אקצא משמעו שסעודיה תקבל שם בהכרח מעמד.

ואם נאמר לרגע שהיומון אל-אח'באר משוחד לטובת חיזבאללה, הנה באה הידיעה ב"ניו יורק טיימס", המספרת כי בן סלמאן, בתמיכתו של טראמפ, מציע את אבו דיס כבירה הפלסטינית. עיתוי הידיעה בניו יורק טיימס – קרי, ערב הודעתו הדרמטית של טראמפ – פירושה שבעוד שירושלים כולה תהיה בירת ישראל, הבירה הפלסטינית תהיה באבו דיס.

בין מכה לירושלים

אך היה עוד סימן מקדים: לפני כשבוע ממש החלה בסעודיה תפוצת האשטג תחת הכותרת "ריאד חשובה מירושלים", ומצייצים סעודים רבים הביעו את אכזבתם מן הפלסטינים; בכל השנים שבהם היו זקוקים הפלסטינים לעזרתם של הסעודים, הם קיבלו עזרה שכזאת בשפע וללא הסתייגויות. וכעת, כאשר הסעודים זקוקים לפלסטינים, לשם שינוי, בוחרים האחרונים להיות "ניטרליים".

הכותרת הייתה אמנם "ריאד חשובה מירושלים", אבל ניתן לקרוא בין השורות כי כוונתם האמיתית הייתה: "מכה חשובה מירושלים". כאן אנו נכנסים, אם כן, לסוגיה מהותית: האיום שסעודיה חשה מכיוון האחים המוסלמים, המעמידים את ירושלים לפני מכה כבירת הח'ליפות המוסלמית העתידה לבוא.

סביר להניח שבסעודיה, ערש התרבות המוסלמית, שמים את אותה היסטוריה לנגד עיניהם: אז בנה בית אוּמַיָה בדמשק את כיפת הסלע על מנת להטות את החג' ממכה לירושלים; אז שררה גם האמונה הסוּפית של המשפחות האצילות של ירושלים, לאורך כל התקופה העות'מאנית, הגורסת כי כיפת הסלע עדיפה על הכעבה.

הפגנת כוח סעודית

אך על מנת להבין את הרקע להתפתחות האחרונה – מעבר לפוליטיקה האמריקנית, שהיה לה תפקיד מכריע מאחורי הקלעים – יש לחזור לוועידת ריאד הגדולה, שאירעה מיד לאחר היבחרו של טראמפ לנשיא. סעודיה ערכה עבור טראמפ מיצג-כוח מרהיב, אליו הזמינה את כל צמרת העולם הערבי והמוסלמי, בעיקר כדי להמחיש בפני טראמפ את עוצמתה. דא עקא, היה כמובן מי שקלקל לה את החגיגה: קטר.

בין קטר לסעודיה פרצו סכסוכים בשורה של נושאים, כשאחד מהם הוא ירושלים. מקורות פלסטיניים מסרו לנו כי כאשר שאל טראמפ את הסעודים כיצד יגיבו אם הוא יעביר את השגרירות לירושלים, הסעודים ענו כי "במסגרת תהליך שלום, זה אפשרי"; קטר, לעומת זאת, אמרה: "בשום פנים ואופן לא". סעודיה וקטר התקוטטו לעיני טראמפ באותו עניין, ואין להוציא מכלל אפשרות כי כל "העסקה הגדולה" של טראמפ לא נועדה אלא כדי לתת מסגרת להעברת השגרירות.

יש לשים לב גם להודעת המלך סלמאן על השיחה שלו עם טראמפ: הוא לא שלל את עצם העברת השגרירות, אלא אמר כי מוטב שתיעשה בסיומו של תהליך השלום. ככלל, עמדתה של סעודיה – שאיננה שוללת על הסף את העברת השגרירות, אלא מתנה תנאים – עומדת בסתירה מוחלטת לתורכיה, מעצמה המזוהה עם "האחים המוסלמים", המאיימת בניתוק יחסיה עם ישראל. תורכיה של ארדואן תומכת פוליטית וכספית בשייח' ראאד סלאח וסיסמתו: "אל-אקצא בסכנה".

טראמפ הודיע גם למלך ירדן על החלטתו. עד למועד כתיבת שורות אלה, לא שמענו את עמדתה של ירדן בנושא, אבל על פי מקורותינו הפלסטיניים, אחרי השיחה עם טראמפ צילצל המלך עבדאללה לאבו מאזן ויעץ לו להימלך בדעתו ולא לנקוט צעדים שיאתגרו את נשיא ארצות הברית.

שאלת הפלסטינים

ומה יעשו הפלסטינים? הם טרם החליטו. רדיו פלסטין כבר פצח בהסתה, בין היתר כדי לחמם את הפלסטינים ואת עמי ערב, אבל בסדרת טלפונים שעשינו עם פלסטינים רבים במזרח ירושלים ובגדה, ברור לגמרי שמצידם הם אינם רוצים אינתיפאדה חדשה. הפגנות, שביתות, "ימי זעם" במתכונתם המוכרת? בהחלט, אבל לא מעבר לכך. הוועדה המרכזית של הפת"ח עדיין לא התכנסה (נכון להיום), וגם הארגונים נותנים לחסידיהם הוראות כלליות ולא ממוקדות לעת עתה. יש לצפות ליום זעם ביום שישי הקרוב, ונראה כיצד זה יתפתח.

יש לשים לב לראיון שהעניק נאסר אל-לחאם, עורך אתר החדשות של סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען". הוא קרא "בדם ליבו" להנהגה הפלסטינית לקבל החלטות שקולות: "לפני שאתם שולחים את ילדינו, ולא ילדי 'הבכירים' למות ולהיפצע במחסומים, תראו לנו מדינה אחת שקטעה את יחסיה עם ארצות הברית. האם אתם מוכנים שישראל תגיב בביטול הרשות הפלסטינית והפסקת התיאום הביטחוני?"

אל-לחאם היה בעברו איש החזית העממית. הוא שייך לזרם "המהפכני" של אש"ף. ואם באל-לחאם נפלה שלהבת – מה יגידו "אזובי הקיר" ברחוב הפלסטיני?