בזמן שמדינות ערב סיפקו למשטר הגזעני נפט במיליארדים, הסחר הישראלי עמו היה מצומצם ביותר. ישראל התנגדה לאפרטהייד באו"ם, ואימנה את נלסון מנדלה
נשיא המדינה עזר ויצמן עם נשיא דרא"פ נלסון מנדלה, יוהנסבורג 1994 | יעקב סער, לע"מ
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו סיים בשבוע שעבר את ביקורו השלישי בתוך שנה וחצי במדינות אפריקה. נתניהו סימן את שיפור היחסים עם אפריקה כאחד היעדים העיקריים של מדיניות החוץ של ישראל. היחסים המתרחבים והתועלת ההדדית שישראל ומדינות אפריקה מניבות מהן, עומדים בניגוד מוחלט ליחסים העוינים של ישראל עם מדינת דרום-אפריקה.
לאחר סיום משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה בשנות התשעים, פעל השלטון החדש במדינה לתקן את תחלואיו הקשים ולהיפטר מחוקי האפליה הגזעניים והמפלים. הכל, מלבד עמדותיה של הנהגת האפרטהייד כלפי ישראל.
בניגוד לדעה הרווחת, מדינת ישראל מעולם לא הייתה בעלת ברית או מקורבת למשטר האפרטהייד של דרום אפריקה. יחסיה עמו לא היו שונים מאלה של מדינות רבות אחרות. סקירה היסטורית פשוטה מוכיחה זאת, ואף חושפת עובדות שלעתים קרובות התעלמו מהן.
בשנת 1955 נערכה בעיר באנדונג שבאינדונזיה ועידה בינלאומית כבהשתתפות 29 מדינות אפריקניות ואסייתיות. מטרת הכנס הייתה לגבש אסטרטגיה נגד קולוניאליזם. ישראל, ששאפה להרחיב את יחסיה עם מדינות העולם, ביקשה להשתתף בוועידה. כפי שקרה לעתים קרובות, מאמציה של ישראל לשתף פעולה עם מדינות העולם השלישי נתקלו בהתנגדות ערבית חריפה. הליגה הערבית, שנוסדה ב-1945, איימה להחרים את ועידת באנדונג אם ישראל תוזמן. האיומים נשאו פרי, וישראל הודרה מהאירוע. בין המשתתפים היה גם המנהיג הערבי הידוע לשמצה חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי לשעבר של ירושלים שהיה מקורב להיטלר.
בניסיון להתגבר על הבידוד הדיפלומטי הזה שיגרה ישראל את שרת החוץ גולדה מאיר לאפריקה ב-1957. נרגשת מהאתגרים העומדים בפני המדינות הצעירות באפריקה, יזמה מאיר את תוכנית הפיתוח הבינלאומית הידועה בשם מש"ב, שמטרתה הייתה לסייע למדינות בהתמודדותן עם בעיות בריאות, חינוך, תזונה, פיתוח משאבים ומעמד האישה. בעקבות התוכנית נשלחו מומחים ישראלים ל -33 מדינות אפריקניות.
המוסד ונלסון מנדלה
ב -1961 הצביעה ישראל נגד האפרטהייד במושב האו"ם. אוליבר טמבו, ראש הקונגרס הלאומי האפריקני, שלח מכתב לנשיא המדינה יצחק בן צבי והודה לו על כך. עמדה זו של ישראל נגד האפרטהייד הכעיסה את הנדריק פורוורד, ראש ממשלת דרום אפריקה באותה תקופה. הוא דחה את התנגדותה של ישראל לאפרטהייד והכריז כי ישראל היא למעשה מדינת אפרטהייד, שכן היהודים נטלו את הארץ מידי הערבים "שחיו שם אלפי שנים". האירוניה היא שהאשמה זו, המעוותת את ההיסטוריה ושהוטבעה על ידי ראש הממשלה הגזעני של משטר האפרטהייד, משמשת היום כלי להכפשת ישראל בידי אותם אנשים שהמשטר הלבן דיכא.
ב-1962, חודשים ספורים לפני מעצרו, עבר נלסון מנדלה הכשרה צבאית על ידי אנשי המוסד באתיופיה. מנדלה לא היה המשתתף היחיד בתוכנית הישראלית הנסתרת הזאת. לצדו נטלו בה חלק פעילים נוספים ובולטים נגד האפרטהייד ובהם פאוטלקאקו לאבלו, ראש הזרוע הצבאית של ה-PAC (הקונגרס הפאן-אפריקני).
בעת משפטי ריבוניה (1963-64), שבהם הורשעו נלסון מנדלה ואחרים בחבלה ונידונו למאסר עולם, קראה גולדה מאיר, אז שרת החוץ של ישראל, להקל בעונשם ולבטל את כל גזרי דין המוות שניתנו.
היחסים בין המדינות האפריקניות לישראל הגיעו לסיומם לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. הייתה זו תוצאה ישירה של האיום הערבי להטיל חרם נפט על כל המדינות שקיימו קשרים עם ישראל, ולבטל את כל הסיוע לתנועות השחרור שהביעו תמיכה במדינה היהודית.
בשנות השמונים של המאה העשרים סבלה ישראל מנידוי בקהילה הבינלאומית בגלל הסחר שלה עם דרום אפריקה, אבל הנתונים מציירים תמונה שונה לחלוטין. שותפי הסחר העיקריים של דרום אפריקה בשנות השמונים היו ארה"ב עם 3.4 מיליארד דולר; יפן עם 2.9 מיליארד דולר; גרמניה – 2.8 מיליארד דולר; אנגליה – 2.6 מיליארד דולר. הסחר הישראלי עם דרום אפריקה הסתכם ב -200 מיליון דולר בלבד, שהיו בקושי אחוז אחד מהתל"ג של דרום אפריקה. ייבוא הנפט השנתי של דרום אפריקה היה בהיקף של 2 מיליארד דולר. מדינות ערב, שתמכו לכאורה במאבק נגד האפרטהייד, סיפקו לה נפט בשפע: ערב הסעודית ייצאה לדרא"פ נפט בסכום של מיליארד דולר בשנה; עסקת חליפין עם איראן ועיראק סיפקה נפט בשווי כ-1.75 מיליארד דולר בשנה.
מפליא לראות כיצד דרום אפריקה שלאחר האפרטהייד התפייסה עם כל המשטרים הללו, ויישבה את ההדורים אפילו עם מבצעי האפרטהייד. לעומת זאת, בדיוק כפי שעשה ראש הממשלה הגזעני פורוורד, את ישראל מבדלים ומגנים.
האשמה ללא הוכחות
ישראל גם מואשמת באופן שקרי כספקית הנשק העיקרית של ממשלת האפרטהייד. למעשה, ספקיות הנשק העיקריות של דרום אפריקה היו ארה"ב, צרפת, בריטניה, קנדה, גרמניה המערבית, בלגיה ואיטליה. במאמר מקיף שכתב הפיזיקאי דוד אולברייט הוא קבע כי אין כל "ראיות זמינות המוכיחות שיתוף פעולה משמעותי" של ישראל ביחס לתוכנית הגרעין של דרא"פ. השחקנים העיקריים בזירה זו היו ארצות הברית, גרמניה וצרפת. עד כה לא הובאו ראיות לשיתוף פעולה בין דרום אפריקה לישראל בפיתוח צבאי גרעיני, כפי שישראל מואשמת לעתים קרובות.
בשנת 1986 יזמה ישראל תוכנית לפיתוח קהילתי ומנהיגות, שהתקיימה בקמפוס בית ברל. התוכנית קיבלה קבוצות חשאיות שכללו גם מנהיגים מהקונגרס הלאומי האפריקני ומה-AZAPO (ארגון נוסף שהתנגד לאפרטהייד).
אמנם היה מוטב שישראל לא הייתה מקיימת כל קשר עם ממשל האפרטהייד. עם זאת יש לזכור שתנועות השחרור בזמנו ביכרו את הנפט על הקשרים עם מדינת ישראל. האם התנועות הללו, והמנהיגות הפוליטית של ימינו, באמת מצפות שישראל תעמיד את האינטרסים שלהן מעל אלו של עצמה לאחר שהפנו לה עורף?
למדינות המערב נוח למקד את הביקורת בישראל ולהסיט את תשומת הלב ממעורבותן שלהן במשטר האפרטהייד ומההטבות הכספיות שהרוויחו מאותה מערכת יחסים. למדינות ערב, יחד עם הכוחות האנטי-ישראליים במערב, יש בהחלט מה להרוויח מטיפוח אנטגוניזם כלפי ישראל בקרב דרום-אפריקנים.
עם זאת, כאשר מדינות אפריקניות אחרות קוצרות את היתרונות של יחסיהם המתחזקים עם ישראל, מצער שתושבי דרום אפריקה, הזקוקים נואשות ליכולות הרבות ולמומחיות שישראל מציעה, אינם זוכים לכך משום שלמנהיגיהם יש הבנה מעוותת של ההיסטוריה.
_____________
הכותב עלה לישראל מדרום-אפריקה
"למעשה, ספקיות הנשק העיקריות של דרום אפריקה היו ארה"ב, צרפת, בריטניה, קנדה, גרמניה המערבית, בלגיה ואיטליה"
ובכל זאת, בוא נעבור על הציוד הצבאי התקני בדרום-אפריקה של האפרטהייד:
רוס"ר ווקטור R4: העתק של הגליל
מטוס קרב אטלס-צ'יטה: שדרוג מיראז'-3, דומה מאוד לכפיר
סטי"ל וורייר: סער-4
אין לי מושג מה שאר המדינות כתבו, אבל הנשק הישראלי היה מאוד בולט.
למעשה לא אמרת דבר בעל משמעות. רק עיצבת עמדה על סמך בולטות ויזואלית שטחית (תעמולתית ?) שאינה משקפת נתוני אמת עובדתיים.
זה תואם את רוח ימינו שמדיחים מיידית קצין מצטיין (שלום אייזנר) בגלל תמונה לא מוצלחת של הכאת מפגין אלים, או חורצים דינו של חייל מצטיין ע"פ התהודה של סרטון בצלם (אלאור אזריה).
אין לך מושג מה שאר המדינות מכרו לדרום אפריקה. אבל יש לך "רושם" של "בולטות". זו בדיוק הבעייה, גם דעת הקהל הדרום אפריקנית, ביססה את התרשמותה על מראית עין שטחית, ולא על הנתונים האמיתיים. ומה שיותר חשוב הוא שמעצבי דעת הקהל לא טרחו לתקן את הרושם המוטעה הזה, אלא דווקא חיזקו אותו, מסיבות ששמורות עימם.
מה זה? לא ידעת? לא שמעת?
מה שמותר לכל העולם, אסור באיסור חמור לישראל!
למה? ככה!
בסופו של דבר דרום-אפריקה של מנדלה פעלה בשנות ה90 לגרש את ישראל מכל הארגונים האפריקאים, ובעצם להרחיק את ישראל מאפריקה. לא סתם בדרבן שבדרום אפריקה מכל המקומות נורתה יריית הפתיחה במסע הדמוניזציה והחרם.
דזמונד טוטו הכומר האנגליקני וסגנו של מנדלה שבשנות ה90 הונח לכבודו שטיח אדום במרכז פרס לשלום הפך לפנים של תנועת הבידיאס.
לדעתי הסיבה העיקרית לכך שהכלב הדרום-אפריקאי נשך אותנו היא שמנדלה וטוטו השתייכו לכנסייה האנגליקנית שנושמת שנאת-יהודים. בנוסף דרום אפריקה של האפרטהייד הייתה בחזית נגד ברה"מ וברה"מ הייתה גם נגד ישראל. האפריקנרים לעומתם היו פרוטסטנטים הוגונטים שנמלטו פעמים רבות מדיכוי דתי בין השאר לדרום-אפריקה שבאותה תקופה הייתה מחוז מיושב בדלילות והפריחו את השממה בדומה למה שהציונות עשתה בעמק יזרעאל. זה לדעתי מה שבאמת הולך כאן מאחורי הקלעים.
ישראל לא אימנה את נלסון מנדלה באתיופיה. מקור המידע הזה הוא בטעות בהבנה של מסמך של המוסד שנחשף. העיתונאי עופר אדרת הבין בטעות כי האתיופים המוזכרים במסמך הם אנשי מוסד – ולא היא. הם היו אנשי יחידת משטרה מיוחדת מאתיופיה (ותיקי היחידה רואיינו בעבר בנוגע לאימונו של מנדלה). ישראל לא אימנה בנשק אנשי גרילה מאפריקה ולא סיפקה נשק לארגונים הללו. אנשי ארגונים אלו עברו קורסי חובשים וקורסים לא לוחמים אחרים אחרים בישראל.
בזמן משפט ריבוניה, בו הועמדו למשפט ראשי ארגון הקונגרס הלאומי האפריקני, אירגנה ישראל קריאה פומבית למנוע הוצאת להורג של מנדלה ואחרים.
חלק מהסחר עם עיראק בשנות ה 80' כלל מכירה מסיבית של נשק – הדרום אפריקאים מכרו חטיבות שלמות של תותחים מתנייעים על גלגלים (התעשייה הצבאית הדרום אפריקאית העדיפה ליצר כלים גלגליים ולא על זחלים) לעיראק במהלך מלחמת איראן – עיראק.
הקשרים של ישראל עם דרום אפריקה התחזקו רק לאחר מלחמת יום כיפור והניתוק המסיבי של היחסים הדיפלומטים בין ישראל למדינות אפריקה השחורות.
אמת לא דייקת!
ישראל בהחלט ניהלה יחסים עם המשטר הלבן מאז שנות ה50 , ויחסי שיתוף פעולה(עסקים ותחומי בטחון) הדוקים הפכו לברית החל מאמצע שנות ה70 בוא רק ניזכר מי היה ראש ממשלה אז?
אין זה אומר שישראל כמובן האמינה בגזענות הדרום אפריקאית, אבל בני אפריקה החרימו את ישראל לטובת הערבים , וזאת לאחר שישראל המדינה המתגבשת רצה מתוך שאיפות להיות נאורים ובעלי כוח עצמאי לעזור לפתח את המדינות הנחלשות באפריקה(כמו באסיה עם הדוגמא של בורמה) במחינת חקלאות מים ומניעת מדבור.
גם יש מי טוען במשטר הדרום אפרקאי הלבן לפני ששת הימים בשנות ה50 וה60 כבר אז מה שישראל עושה לערבים זה אפרטהייד, לכן מבחינתם ישראל צריכה יותר להתזדהות ולהצביע איתם על יצירת הפרדה בין שחורים אפרקאים ללבנים אירופים.
זה כמובן לא בהכרח להיות בר השוואה בכלום , וזה באמת לא בר השוואה והדוגמא המזרח תיכונית היהודית ערבית לבנטנית לא דומה למקרה האפרקאי!
במקרים רבים שהגיעו זרים למדינות
ומספרם גדל
ולבסוף ביקשו עצמאות וקיבלו.לעומת
הלבנים בדראפ שלא קיבלו מדינה
ואף בורחים מהמדינה עקב רדיפות.
הוכח שמיעוט לא ישלוט ברוב לאורך הזמן.
כפי שקרה בעיראק עם הסונים.
וכן יש מרד במדינות רבות.
במאה הנוכחית מדינות חדשות יתווספו.