בעידן שבו כל פוליטיקאי מנסה להיות רובין הוד, חשוב לפתוח מחדש את הספר העתיק וללמוד מי הוא היה באמת
אפילו הוא לא ידע שהוא כזה. רובין הוד לפי מל ברוקס ב"גברים בגטקעס" | צילום מסך
כל פוליטיקאי שני מנסה להיות רובין-הוד: לקחת מהעשירים ולתת מהעניים. האמת הנשכחת היא שה"עשירים" שמהם שדד רובין-הוד היו גובי המס של המלך, ההון הגנוב היה המס, וה"עניים" היו בעלי רכוש שעבדו למחייתם. עיון מחדש ביצירת המופת מלמד אותנו לא מעט על מדיניות ציבורית בימינו.
הוא ממפלגת זהות שווה להצביע לו
המס בסיפור נגבה לטובתם האישית של בני אצולה שהגיעו לעמדת כוח בגלל נפוטיזם ולא כישורים.
הקו המקביל הינו שרובין הוד מודרני מחזיר לציבור כסף שנגזל על ידי טייקונים/אוליגרכים ונבחרי ציבור נהנתנים. יחסי הון-שלטון.
לחילופין, אפשר לשאול את אותם פוליטיקאים איפה בסיפור רובין מקים ועדות לקבוע מי מהעם זכאי לכסף שלו (או של אחרים) חזרה.
רציתי להזכיר שצרות עין אובססיבית וסיסמאות בנוסח 'אם הוא הצליח אז משהו מסריח' אינם תחליף למדיניות כלכלית
למה התזכורת בסוף היא באנגלית?!
איין ראנד כבר הזכרנו?
אלפר רוצה שידעו איך הוא נראה,אז לא די בכתבות.
צריך סרטים
ולכן אלפר המסכן צריך לנענע את ידיו במשך דקות
ללא הפסקה.
פאתטי.גם אלפר וגם הטיעונים שלו.
איזו גסות רוח וטפשות. ברוך שלא עשני שמאלני. ברוך שעשני בן חורין. תפיסת המציאות של אלפר והשקפת עולמו מעוררת כבוד