מה באמת קורה ביחסי סין והרש"פ?

לפני כשבועיים נערך בבייג'ינג כנס בינלאומי בו השתתפו נציגים רשמיים מסין, ישראל והרשות הפלסטינית. גולת הכותרת של המפגש, שעסק בנושא התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים, הייתה הצהרתו של שר החוץ הסיני וואנג יי בדבר יוזמה חדשה אותה מנסה סין לקדם ומטרתה היא להגיע להבנות חדשות שיאפשרו את חידוש המשא ומתן בין הצדדים.

"סין החליטה להגביר את מעורבותה בקידום התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים", הודיע יי בראיון לטלוויזיה הסינית והוסיף כי על אף הקשיים, חייבים להתקדם לעבר חידוש שיחות השלום: "פתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד והוא צריך לעמוד במרכז התהליך לצד התכתבות עם יוזמת הליגה הערבית".

חבר הכנסת חיליק בר (המחנה הציוני), שהוביל את המשלחת הישראלית בכנס, אמר בסיומו כי הוא מברך על המעורבות הסינית שלא תבוא במקום מעורבות אמריקאית אלא לצידה.אבל למרות ההצהרות הרשמיות החגיגיות, דיווחים אחרים שהגיעו מסין דיברו על מחלוקות קשות שהתגלו במהלך השיחות ועל סירוב הנציגים הפלסטינים לצאת בהצהרת סיום משותפת עם הישראלים על אף לחץ סיני כבד שהופעל עליהם.

הרומן שלי עם מאו

ליחסים בין סין וגורמים פלסטיניים שונים יש היסטוריה ארוכה שהחלה כבר בשנת בשנות השישים של המאה הקודמת, אז החלה המפלגה הקומוניסטית בראשות מאו דזה-דונג להעניק סיוע רעיוני וחומרי לארגון אש"ף וכן לארגוני טרור כמו החזית העממית, וזאת חלק מתמיכתה של סין בתנועות שחרור לאומיות ברחבי העולם. במהלך שנות השישים והשבעים, במסגרת המאבק הבין גושי נגד מדינות המערב, הקפידה סין לצודד בעולם הערבי ולהצביע באו"ם נגד ישראל ובעד הפלסטינים, שאף הקימו שגרירות בבייג'ינג ובכיריהם קיימו מספר רב של ביקורים רשמיים באסיה.

במהלך מלחמת ששת הימים התקיימו בסין הפגנות ענק בתמיכה במדינות ערב ונגד ישראל, ולאחריה סירבה סין להכיר בזכותה של ישראל על השטחים ששחררה ואף עודדה את מדינות ערב להתנגד לכל הסכם של הפסקת אש.

לאחר פטירתו של מאו ב-1976, מנהיגי המפלגה החדשים צמצמו את הסיוע לפלסטינים וזאת במקביל להתמקדות גדולה יותר בפיתוח וחיזוק הכלכלה בסין עצמה. לקראת סוף שנות השמונים, עם התפוררות הגוש הקומוניסטי והפשרת המלחמה הקרה, חלה התחממות גם ביחסים בין סין לישראל, שהפכו לרשמיים בראשית שנת 1992. יש לציין שבניגוד לפלסטינים, לישראל הייתה תרומה לצמיחה הכלכלית והטכנולוגית הסינית, ויעידו על כך המסחר המשגשג בין המדינות החל משנות התשעים המאוחרות ועד היום.

למרות ההתחממות ביחסים עם ישראל, הגישה הכללית  של הסינים כלפי הפלסטינים וכלפי הסכסוך נשארה כשהייתה. הם ממשיכים לצודד בזכותם של הפלסטינים למדינה עצמאית בגבולות 67' שבירתה היא מזרח ירושלים, והקפידו לגנות את ישראל בכל פעם שזו יצאה למבצע צבאי ברצועת עזה נגד החמאס, בו מסרבים הסינים להכיר כארגון טרור ואירחו את נציגיו הבכירים מספר פעמים.

לכך הצטרפה גם פרשות כמו ביטול מכירת מטוסי הריגול הישראליים לסין לאחר לחץ אמריקאי כבד, ופרשת בנק אוף צ'יינה שנחשפה לאחר שמשפחה אמריקאית ששכלה את בנה של חמאס הגישה תביעה נגד הבנק באשמה שהעביר כספים שסייעו לפעילות טרור. סין הפעילה לחצים כבדים על ישראל על מנת שלא תשלח נציג מטעמה להעיד בבית המשפט בניו-יורק וישראל נכנעה להם לאחר שבבייג'ינג איימו בניתוק היחסים בין המדינות.

שלום דרך קשרים עסקיים?

בשנים האחרונות גבר העיסוק בסוגיה בקרב הסינים, מה שהוביל את הפלסטינים להעניק ליחסים עם סין משקל רב יותר בתקווה שיסייעו להם להפעיל לחץ על ישראל להיענות לדרישותיהם. כך למשל אמר שר החוץ הסיני בפגישה עם שר החוץ הפלסטיני ריאד אל-מאלכי באפריל 2017 כי "העובדה שאין לפלסטינים מדינה היא אי צדק היסטורי שחייב לבוא על תיקונו".

חודש לפני כן, כאשר ראש הממשלה נתניהו נפגש בסין עם הנשיא שי ג'ינפינג אמר לו האחרון כי: "חיים בשלום האחד ליד השני [פלסטינים וישראלים] יהיו טובים לשני הצדדים כמו גם לאזור כולו". נשיא סין הציע אז תכנית בת ארבעה שלבים שאמורה להביא להסכם, על בסיס פתרון שתי המדינות, הפסקת הבנייה בהתנחלויות והגברת שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי בין הצדדים.

גם הצהרתו של הנשיא טראמפ לפיה הוא יעביר את שגרירות ארצו מתל-אביב לירושלים עוררה תגובות בסין, שהודיעה שהיא מתנגדת להכרזה חד צדדית שתביא להחמרה במצב הקיים. יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הודיע שהוא אינו רואה בארצות הברית מתווכת הוגנת בסכסוך, ובעקבות כך הגבירו הסינים שוב את מעורבותם בנושא שהתבטאה בין השר בתוכנית שהוצגה ב"כנס השלום" האחרון בבייג'ינג.

נדמה שגם בצד הישראלי אין חולק על אמירתו של הנשיא שי כי חיים בשלום יהיו טובים יותר, אך ספק גדול אם תכנית סינית כזאת או אחרת היא זו שתביא לסיום הסכסוך. הנשיא הסיני מקפיד לחזור כמעט בכל הזדמנות על אחד מעקרונות הבסיס של מדיניות החוץ הסינית לפיו על הצדדים עצמם לפתור את הסכסוך בשיחות ישירות, ורק אם שני הצדדים יבקשו את תמיכת סין  בתהליך, היא תנסה לסייע ככל שתוכל. בשלב זה בו הפלסטינים מתנגדים בתוקף לכל משא ומתן ישיר עם ישראל קשה להאמין שתוכנית השלום הסינית תוכל צאת לפועל, ולכן יהיה על ישראל להמשיך לנהל את הסכסוך בצורה הטובה ביותר עבורה.

למרות כל זאת, סין שהפכה בעשורים האחרונים למעצמה כלכלית עולמית וחברה קבועה במועצת הביטחון, עדיין רואה בעצמה כוח משפיע בזירה הבינלאומית שבאחריותו לנסות ולפתור משברים וסכסוכים שונים. בסין דואגים מאוד לאינטרסים העסקיים שלהם ומעוניינים לשמור על יציבות באזור ויש בכך אולי גם ניסיון לשיפור תדמיתה הגלובלית של סין והורדת הלחץ ממנה בנוגע לסכסוכים מדממים אחרים בגבולותיה. מעבר לזה, יתכן שגם בבייג'ינג יודעים כי אין סיכוי רב להצליח היכן שכל מדינה אחרת נכשלה ולכן גם כישלונם בתיווך בין ישראל לפלסטינים יתקבל בהבנה.

בשורה התחתונה יש לברך על כל ניסיון להגיע לשלום בין הישראלים והפלסטינים, כל עוד הוא לא כולל לחץ מופרז על ישראל לביצוע ויתורים חד-צדדים שיפגעו בביטחונה. אם נתעלם לרגע מההיסטוריה האנטי-ישראלית הארוכה של סין, יתכן כי דווקא הגישה בה הם נוקטים כיום של חיבור באמצעות קשרים ואינטרסים עסקיים תוכל להזיז ולו במעט את הפלסטינים מעמדת הסרבנות הנצחית שלהם.

לשם כך יש צורך ברצון אמיתי וכן של הסינים להתערבות עמוקה בנושא, דבר שלא נראה שהם ששים לעשות כרגע מעבר להזדמנויות לצילומים של יחסי ציבור. עד שזה יקרה, מומלץ שלא להתרגש מהצהרות על תכניות שלום יומרניות כפי שנשמעו לפני שבועיים בבייג'ינג ולא לחלום עם מוערבות סינית שתביא לסיום הסכסכוך.