סרט הודי: ביקור נתניהו היה משמעותי מאוד עבור ישראל

ביקורו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בהודו בשבוע שעבר חתם את חגיגות עשרים וחמש השנים לנירמול היחסים בין המדינות וייזכר כביקור דיפלומטי מוצלח ביותר. למתבונן מהצד יהיה קשה להאמין שהודו שאותה עזב נתניהו לפני מספר ימים היא אותה המדינה שעד לפני כמה שנים קיבלה נציגים רשמיים של ישראל במשב רוח צונן. היחסים בין המדינות כיום פורחים, או כפי שנתניהו הגדיר זאת: "הודו וישראל משנות את העולם שלנו, ואולי אף חלקים מהעולם כולו, כיוון שזהו שיתוף פעולה, למעשה זהו זיווג משמיים".

אז מה מיוחד כל כך בביקור הזה לעומת ביקורים אחרים? מי שמכיר את הודו יודע שההודים מתייחסים לפרוטוקולים ולסמלים דתיים ביראת כבוד. ישנה הלימה בין הבירוקרטיה המדוקדקת שהובאה מבריטניה לבין התפיסה ההודית שמכתיבה את אורח חייו של האדם בטרם נולד. כמתבקש, הביקור כולו סבב סביב סמלים ומחוות שמטרתם הייתה להבהיר לעולם כולו עד כמה הודו היא חברת אמת של ישראל.

הביקור החל בשבירת הפרוטוקול של משרד החוץ ההודי כאשר ראש ממשלת הודו נרדרה מודי קיבל את פניו של נתניהו בשדה התעופה כפי שהתקבלו לפניו רק מנהיגי ארצות הברית וסין. הכבוד שמקבלים ראשי המעצמות מובן, אך הבחירה לקבל את פניו של המנהיג הישראלי בשדה התעופה מהווה תקדים. קבלת הפנים הייתה כה מפתיעה, עד כי העיתונות ההודית המשיכה לדווח על כך במשך מספר ימים.

מחווה נוספת כלפי ישראל הייתה ההזמנה לבקר באופן רישמי בגוג'ראט, מדינת האם של מודי ושל חלק ממייסדי האומה כמו מהאטמה גנדי וסרדאר פאטל. אחד מרגעי השיא היה הביקור באשרם של גנדי במהלכו נתניהו התבקש לסובב את גלגל הטווייה של גנדי, אשר נתפש בהודו כאל וגלגל הטווייה שלו נחשב לקדוש ואף מופיע במרכז דגל המדינה.

הציניקנים ודאי יתהו מה גנדי שהתנגד לציונות היה חושב על כך, אך ניתן לראות ברגע זה תיקון של העוול ההיסטורי שנעשה מצד הודו כלפי ישראל לאורך השנים. אם גנדי היה חי היום יש להניח שהיה מודה לישראל על הסיוע הרב שהעניקה להודו עוד בטרם ההכרזה על היחסים הדיפלומטים. בנוסף, הודו קשרה את גורל שתי המדינות בדם במחווה מרגשת שכללה שינוי שם של כיכר מרכזית בדלהי ל"כיכר חיפה", לזכר חיילי הודו שנלחמו על שחרור העיר במלחמת העולם הראשונה.

שוק צרכני ענק

אז מדוע הודו מחבקת אותנו? על מנת לענות לשאלה הזאת יש לראות את ישראל מנקודת מבטם של ההודים. עבור הודו, ישראל היא פלא של ממש. כיצד הצליחה מדינה קטנטונת מהמזרח התיכון עם מחצית מהאוכלוסייה של עיר כמו מומבאי להגיע להישגים כל כך מרשימים? ההודים נדהמים מהאיכות של הפירות והירקות, מהמחזור של למעלה מ-80% מהמים, ובעיקר מהיזמות.

רבים בארץ פיתחו אדישות לעניין, אך המיתוג של ישראל כאומת הסטרט-אפ הפך כה פופולרי עד שחברות תיירות החלו למכור חבילות לטיולים הכוללים סיורים בין חממות טכנולוגיות ומתקני התפלה, ומשלחות של אנשי עסקים ופוליטיקאים הודים מגיעות לישראל באופן תדיר מתוך רצון ללמוד וליישם אצלם בבית.

והעניין עובד גם בכיוון ההפוך. המשלחת העסקית שהתלוותה לנתניהו כללה למעלה ממאה ושלושים אנשי עסקים ומראה את העניין העסקי הרב שיש לישראלים בהודו, בה השוק העצום מאפשר לחברות ישראליות למכור מוצרים וידע כמעט בכל תחום.

מעמד הביניים בהודו כבר חצה את רף 400 המיליון איש והפך לשוק צרכני הגדול כמעט פי שניים מאוכלוסיית ארצות הברית כולה. זוהי עדיין אינה מדינה שקל לעשות בה עסקים, אך המחסום הראשוני פתוח עבור ישראלים שכן ההודים מעוניינים להיפגש עמם. הפוטנציאל הגדול, אגב, פעמים רבות אינו תלוי בהחדרת טכנולוגיה, אלא בהבאת פתרונות לא טכנולוגיים קלים ליישום.

נתניהו קידם בביקורו גם את תחום התיירות, והמפגש והצילומים עם כוכבי בוליווד לצד דגלי ישראל בהחלט היה השקעה טובה. הפופולריות הרבה של תעשיית הסרטים הופכת כמעט כל אתר צילומים למוקד עלייה לרגל של תיירים, כך שאם ישראל תצליח להביא חברות הפקה הודיות לצלם סרטים בארץ נראה גם קפיצה משמעותית במספר התיירים ההודים, דבר שישפר עוד יותר את היחסים הכלכליים בין המדינות.

אפיק נוסף לקשר הינו האפיק הביטחוני. הסיסמאות השגורות בפי הישראלים כגון "ווילה בג'ונגל" ו"הדמוקרטיה היחידה באזור" תקפות גם לגבי ידידתנו ממזרח. הודו מתפקדת כמדינה דמוקרטית לצד שכנות שהדמוקרטיה היא מהן והלאה כמו סין ופקיסטן, וגם היא בדומה לישראל חיה בתחושה של "תודעת אי" ומתרכזת בייצוא ימי.

האיום הביטחוני של הודו כולל מתיחות קבועה בגבול עם פקיסטן וחשש גובר מסין שמפרה באופן קבוע את הריבונות בשטחי ממלכת בהוטן. הסינים ובעיקר פקיסטן תומכים גם בארגוני טרור אסלאמיסטים וקומוניסטים הפועלים בתוך הודו. הידע והטכנולוגיה שיש לישראל בתחום הביטחוני נערץ על ידי ההודים, ולא בכדי הקול הבוטה ביותר נגד ביטול עסקת הטילים עם רפאל היה של הצבא ההודי בעצמו. נאומיו של נתניהו במהלך הביקור על החשיבות של עוצמה ביטחונית לצד עוצמה כלכלית דיברו אל ליבם של ההמונים וציטוטים מנאומיו הופיעו פעמים רבות בתקשורת ההודית וברשתות החברתיות.

אך זה לא הכל. כנגד החשש מסין ופקיסטן, הודו פונה לעזרת שותפותיה המסחריות – ארצות הברית, איחוד האמירויות וסעודיה – והאידיאולוגיות – ישראל. כאן מגיע המקום לשבור את הסטיגמות. לא פעם עולה הטענה כי הודו מקבלת החלטות תוך התחשבות במיעוט המוסלמי שלה שנע בין 12-15% (200-150 מיליון איש). טענה זו חוטאת למציאות שכן לא ניתן לראות במוסלמים בהודו מיקשה אחת, אלא כקהילות מגוונות המדברות שפות שונות וכל ניסיון לאגד אותן נידון מראש לכישלון.

בנוסף, המוסלמים בהודו אינם שונאים את ישראל כפי שנהוג לספר, ובין שלל המשלחות שמגיעות אלינו ביוזמת משרדי הכלכלה והחוץ נמצאים אנשי עסקים מוסלמים רבים. בחודש ספטמבר האחרון היה לי הכבוד לארח בישראל את איש העסקים ויועצו של מודי לענייני מוסלמים, זאפר סרשוואלה, שאמר על היחס הקר כלפי ישראל: "אני נדהם. התרגלנו לשמוע חוות דעת שליליות על ישראל, אך באופן יחסי, יש לה יותר נציגים מוסלמים בפרלמנט מהודו, אפשר להתפלל במסגד במרכז תל אביב. מי היה מאמין?".

הכתף הקרה שאנחנו מקבלים מדי פעם מהודו באו"ם, מגיעה מתוך הצורך לאזן בין היחסים עם ישראל למדינות ערב, ומניסיונותיה לבנות גוש חוסם לציר סין-פקיסטן ולחזק את מעמדה במזרח התיכון בתור גורם מתווך. זוהי התפתחות חיובית עבור ישראל שכן אין מתאימה מהודו הדמוקרטית לתווך מול מדינות ערב.

בינתיים, הודו ממלאת את תפקידה בצורה שקטה ומופתית. רק השבוע התבשרנו כי חברת התעופה ההודית, אייר אינדיה, עתידה לקבל אישור מיוחד להפעיל קו טיסות ישיר שיטוס מעל לסעודיה. המסלול המיוחד, שככל הנראה קיבל אישור מריאד, יפחית משמעותית את זמן הטיסה ועתיד לשנות את פני התיירות בישראל מכיוון מזרח שכן יכלול חברות תעופה נוספות ויוזיל באופן ניכר את עלות כרטיסי הטיסה. בנוסף, התבשרנו כי ראש הממשלה מודי צפוי לבקר ברמאללה בחודש הבא, וסביר להניח שינצל זאת לצורך תיאום שיתוף פעולה איזורי נרחב יותר.

המחבר הוא ראש פיתוח עסקי בחברת A&G Partners ומנהל המסחר לשעבר בשגרירות הודו בישראל.