גם הצ'כים נגד הפוליטיקלי-קורקט: נשיאות שנייה לידיד ישראל עם הפה הגדול

הצהרות כגון "מוות לצמחונים ולמתנזרים משתיית אלכוהול", קללות בשידור חי ברדיו, סכסוכים עם עיתונאים ומפגינים, התבטאויות שיכולות להתפרש כקריאה לרצח ראש הממשלה, שכרות בטקסים פומביים ועוד – זהו רק חלק קטן מהרקורד הצבעוני של מילוש זמאן, שבסוף השבוע נבחר ברוב קטן לכהונה שנייה כנשיא צ'כיה, במה שמסתמן כהתגלמות השבר שבין מזרח למערב ביבשת הישנה.

דמותו המוחצנת של זמאן בן ה-73 עולה לכותרות לרוב בהקשרים שליליים ועם ציטוטים בוטים, אך מעבר לכך אחד המנהיגים הוותיקים ביבשת נחשב לתומך מושבע של מקביליו בארה"ב וברוסיה, אוהד גדול של מדינת ישראל ומתנגד להגירה מוסלמית לאירופה. בין השאר טען במהלך מערכת הבחירות כעת כי מתן מחסה לפליטים מוסלמים בצ'כיה יכול להוביל לפיגועי טרור במדינה.

זמאן כיהן בעברו כראש הממשלה וכיושב ראש בית הנבחרים, ויש לו ותק נרחב בפוליטיקה הצ'כית. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1968, במהלך רפורמות 'האביב של פראג', כשההנהגה המקומית ניסתה במשך חודשים אחדים לפנות לכיוון ליברלי יותר. הוא טוהר מהמפלגה שנתיים מאוחר יותר, זמן לא רב לאחר שהתפרסם בזכות הכרזתו על כישלון הכלכלה הקומוניסטית וכתוצאה מכך איבד גם את משרתו כמרצה לכלכלה.

לאחר נפילת הקומוניזם ב-1993 הצטרף זמאן למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ועמד במשך ארבע שנים בראשות ממשלת מיעוט. באותה התקופה הוא היה אחד האחראים המרכזיים לשיחות על צירופה של צ'כיה לאיחוד האירופי.

במהלך חייו הפוליטיים התבלט זמאן פעמים רבות בשל אמירותיו הבוטות ומעשים שנויים במחלוקת. כך למשל, במהלך כהונתו האחרונה נאסר עליו להתראיין בשידור חי ברדיו לאחר שהפטיר קללות נגד חברת להקת הבנות הרוסית 'פוסי ריוט', ובמקום זאת הוקלטו הראיונות איתו מראש. הוא הסתכסך פעמים רבות עם עיתונאים, וטען כי המהגרים מגיעים לאירופה כחלק מהמזימה של תנועת 'האחים המוסלמים'. וקבע כי היטמעותם של מוסלמים היא בלתי אפשרית בחברה המערבית.

כשנקלע לעימות בעקבות עמדות אלה עם ראש הממשלה הצ'כי דאז, בוהוסלב סובוטקה, הציע זמאן שתי דרכים להיפטר ממנו: "יש אפשרות דמוקרטית אחת – בחירות כלליות, או אפשרות לא דמוקרטית והיא רובה קלצ'ניקוב".

מילוש אינו אוהב ההדק היחיד במשפחה: אשתו איוונה, הצעירה ממנו בכעשרים שנה, היא חובבת ידועה של כלי נשק ואמצעי לחימה שונים. "היא תגן עליי מפני מחבלים", אמר זמאן אז, וניצל את ההזדמנות כדי לקרוא לבני ארצו "להתחמש נגד טרוריסטים".

אחת התקריות הידועות בכיכובו של הנשיא אירעה ב-2013, זמן קצר לאחר בחירתו הראשונה לתפקיד, כשהגיע לטירת פראג כדי לסקור את תכשיטי הכתר הצ'כי. זמאן, שלפי הסברה היה שיכור לחלוטין, מעד לתוך אולם התצוגה, התקשה לעמוד ומבטו לא היה ממוקד. מאוחר יותר טען כי מצבו נבע מווירוס שממנו סבל.

דונלד טראמפ הצ'כי

ואחרי כל זה, לבחירתו יש הקשרים שאינם רק צבעוניים, אלא גם מדיניים: בצ'כיה שמנסה להיחלץ ממשבר פוליטי, עשויה כהונתו השנייה לסבך עוד יותר את הקשיים של מנהיגי האיחוד האירופי לגבש מדיניות ליברלית לכאורה שתזכה להסכמה של כל המדינות החברות בגוש היבשתי.

הנשיא המכהן זכה ב-51.4 אחוזים מהקולות בקלפיות בתום ההצבעה בסיבוב השני של הבחירות, שנערך במשך יומיים והסתיים בשבת. יריבו ירי דרהוס בן ה-68, טירון פוליטי ופרופסור לכימיה במקצועו שבעבר עמד בראש האקדמיה המקומית למדעים, ניסה לזכות באהדת המצביעים כשהבטיח לייצב היטב את מקומה של פראג באיחוד האירופי ובנאט"ו. בתמורה הוא קיבל 48.6 אחוזים מהקולות. בסיבוב הראשון, אגב, זמאן זכה בגדול עם כמעט 40 אחוזים מהקולות, בעוד שיריבו הפרו-מערבי קיבל כ-26 אחוזים.

הרפובליקה הצ'כית הפכה למדינה עצמאית והתנתקה מסלובקיה ב-1993. מלבד חברותה באיחוד האירופי, החל משנת 1999 היא גם חלק מברית נאט"ו, ומסייעת לה בהצבת מכ"מים נגד האיום הרוסי ממזרח. בדומה לישראל, בצ'כיה הנשיא אינו מנהיג המדינה אך הנשיאות נחשבת למוסד יוקרתי במיוחד ובעל עוצמה, שקובע את הטון המדיני והפוליטי. לנשיא יש סמכות להטיל וטו על חוקים שמתקבלים בבית הנבחרים, והוא גם ממנה את ראש הממשלה מקרב מנהיגי המפלגות – תפקיד חשוב במיוחד כעת, בזמן של משבר פוליטי.

ראש הממשלה אנדריי באביש, מיליארדר צ'כי שזכה ברוב הקולות בבחירות שנערכו במדינה בחודש אוקטובר האחרון, התקשה מאז למצוא לעצמו שותפות קואליציוניות לבניית הממשלה. מרבית המפלגות האחרות הצהירו שלא ישתפו עמו פעולה, שכן הוא מצוי בחקירה בחשד שחברה שבראשה עמד קיבלה כספים שלא כדין מהאיחוד האירופי בשווי מיליוני דולרים. חסינותו הוסרה לפני הבחירות ופעם נוספת בחודש ינואר האחרון, והוא נאלץ להקים ממשלת מיעוט  שנפלה כבר פעם אחת בעקבות הצבעת אי אמון, וכעת הוא מנסה להקים ממשלה שנייה.

בחירתו המחודשת של זמאן תעניק כעת דחיפה לבאביש, דמות מעניינת נוספת, שכבר זכה לכינוי "טראמפ הצ'כי" – כינוי שניתן לעיתים גם לנשיא עצמו. השניים נחשבים לבעלי ברית קרובים ואוחזים בעמדות דומות בנושאים רבים. באביש התגייס למען זמאן בבחירות, ובתמורה הנשיא אמר כי ימשיך לתמוך בניסיונותיו של ראש הממשלה להקים קואליציה. הוא הודיע שיעניק זמן נוסף לבאביש לצורך העניין, וגם החליט לנקוב שוב בשמו כמי שינסה להרכיב את הממשלה הבאה עוד לפני פתיחת הקלפיות בשבוע שעבר.

בין מזרח למערב

כשהשניים נמצאים בראשות המדינה, תומכי האיחוד האירופי בפראג והמצדדים בחיזוק הקשרים של צ'כיה עם המערב חוששים שהממשלה תפנה לכיוון ההפוך. עמדותיו של זמאן דומות לאלה של מנהיגים פופוליסטיים אחרים באירופה, כגון ראשי פולין והונגריה, שנקלעו גם הם לעימות מול בריסל בסוגיית המהגרים.

אף שפראג נקטה גישה זהירה יותר מול הרשויות האיחוד בעניין זה, היא הסכימה בלעומתיות מוחצנת לקלוט רק 12 מתוך 2,600 מבקשי המקלט שהוקצו לה במסגרת תוכנית החלוקה האירופית של הפליטים. הנושא הפך מרכזי בקמפיין הבחירות לנשיאות, כשזמאן – שבשנת 2015 קרא להגירה ליבשת "פלישה מאורגנת" – קרא לעצור את המהגרים לפני כניסתם לצ'כיה. "המדינה הזאת שלנו", נכתב בשלטי החוצות של הקמפיין שלו.

זמאן אמנם מגדיר את עצמו כפדרליסט אירופי, אך בהתאם לאופי ההפכפך שלו הציע לערוך בצ'כיה משאל עם דומה ל'ברקזיט', בשאלה אם להתנתק מהאיחוד – ובמקביל הצהיר שלדעתו יש להישאר חלק מהגוש הפוליטי. אגב, מתנגדיו אולי יכולים להתנחם בעובדה שזה אחד מסלעי המחלוקת שלו עם ראש הממשלה באביש שהצהיר כי הקבינט שלו ינקוט כיוון פרו-אירופי, וכי הוא פוסל מכול וכול אפשרות של משאל עם כזה.

הנשיא הוא גם תומך ידוע של רוסיה ומנהיגה ולדימיר פוטין, שמיהרו לברך על בחירתו המחודשת. "ולדימיר פוטין מדגיש את הערכתה של רוסיה לעמדתו של מר זמאן, המעדיפה יחסים ידידותיים בין שתי המדינות", נכתב בהודעת הקרמלין זמן קצר לאחר היוודע ניצחונו של הנשיא.

ואכן, היו מי שסברו כי מוסקבה התערבה במידה מסוימת בבחירות, בדומה למעשים שמייחסים לה בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנה שעברה. יריבו של זמאן דרהוס טען כי בימים האחרונים של הקמפיין היה נתון למתקפת סייבר שפגעה באתרי האינטרנט שלו, וכי במסגרתה הופץ עליו מידע שקרי. בין השאר הוא טעו כי נאמרו עליו שקרים לפיהם הוא עומד בראש אגודה גלובלית סודית, וכי הוא פדופיל שעתיד לפתוח לחלוטין את שעריה של צ'כיה לגל פליטים אדיר. כשנשאל על כך, אמר דרהוס ש"הגיוני" לשער שרוסיה עומדת מאחורי המתקפות הללו.

בין אם נכון ובין אם לאו, אין ספק שזמאן אכן מנסה לייצב את קשריה של צ'כיה עם הרוסים וכן עם הסינים – שנשיאם שי ג'ינפינג שיגר אף הוא ברכה על בחירתו. הנשיא הצ'כי התייצב למצעדים צבאיים בבייג'ין ובמוסקבה, אף שמנהיגים מערביים אחרים סירבו לעשות כן, וקרא להפסיק את עיצומי המערב על רוסיה. זמאן גם נחשב לתומכו גם של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, והיה אחד המנהיגים האירופאים היחידים שתמכו בו במהלך התמודדותו בבחירות.

מהזווית המקומית, זמאן גם הצהיר על עצמו מספר פעמים בעבר כתומך מובהק של ישראל, והיה אחד היחידים בעולם שאימץ את קריאתו של טראמפ להעתיק את השגרירות האמריקנית לירושלים. הוא הוסיף וקרא לממשלת ארצו לבצע צעד דומה. בעבר אף השווה את המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת לצורר הנאצי אדולף היטלר, ובכך הביא עליו מחאות רבות מכל רחבי העולם.

הנצחון האחרון

החשש של מבקרי הנשיא הוא שקשריו הטובים עם סין ורוסיה יבואו על חשבון היחסים עם מערב אירופה, למרות טענתו כי הוא סבור שהתנכרות למוסקבה רק פוגעת במערב ובצ'כיה עצמה, וכי מהלכיו נועדו להיטיב עם היצואנים. כך למשל, ג'וזף מלייניק, פרשן פוליטי מאוניברסיטת קארל בפראג, אמר לסוכנות הידיעות 'אי-אף-פי' כי "בחירתו של זמאן מאיימת להחליש את קשרינו עם המערב, ולחזק את יחסינו עם המזרח".

צ'כיה מתגאה כיום באחת הכלכלות היציבות והגדלות במהירות באירופה, ושיעור האבטלה שבה הוא הנמוך ביבשת, ובעיני רבים נתפסו הבחירות כמעין משאל עם בשאלה האם המדינה תפנה מזרחה או מערבה – מדינית, אך בעיקר כלכלית. במרכז המשוואה הזאת עמדו זה מול זה טייקונים שביקשו כי צ'כיה תקצור את הפירות של כלכלה פוסט-קומוניסטית הנהנית מקשרים עם המדינות העשירות באירופה, ואזרחים עניים יותר שחשו כי הצלחה הכלכלית של ארצם חלפה מעליהם מבלי שהעניקה להם דבר.

ואכן, הפרשנים סבורים שעיקר התמיכה לנשיא הגיעה בחלוקה דומה להבדלה הכללית באירופה שבין פופוליזם לליברליזם: השכבות הנמוכות והמשכילות פחות בצ'כיה צידדו בנשיא, בעוד שיריבו האקדמי קיבל את קולות השכבות הגבוהות יותר.

יש מי שטוענים כי זמאן, אדם נבון במיוחד לכל הדעות ומדינאי מנוסה, הפך לדמות מוקצה במידה מסוימת במערב רק בזכות עמדותיו, שאינן נראות לראשי השמאל האירופי, ולו היה מחזיק בדעות "הנכונות" לא הייתה התקשורת מתאמצת להחצין אותו ולהבליט את המבוכות שסבבו אותו.

זמאן סירב להפוך את ארצו ל"גרורה מערבית", התנגד להסכם האקלים, בז למוסלמים וגינה את הפליטים. אף שהצטרף לברית נאט"ו ולאיחוד, הוא נהג באופן שונה מהמדינות הבלטיות, שהתחברו באופן הדוק במיוחד לארצות הברית ובמקום זאת עשוי להפנות את פראג לכיוונה של מוסקבה. בקיצור, זמאן אינו המנהיג שבמערב מצפים לראות במדינה פוסט-סובייטית – ועל כך יצא נגדו הקצף.

בעתיד הקרוב נראה לאן הוא ובאביש אכן ייקחו את צ'כיה, ואם יממש את הבטחותיו בעניין העברת השגרירות לירושלים או סוגיית הפליטים. אך כדי לעשות זאת, יצטרך הנשיא החדש-ישן להתגבר על מכשול אחד, שגם עמד בלב המערכה נגדו בבחירות: מצבו הבריאותי.

הנשיא הוא מעשן סדרתי ידוע, שהודה בעבר על חיבתו לאלכוהול ועל נטייתו לשתות כשש כוסות יין ביום. מאז כהונתו הראשונה הורו לו הרופאים לקצץ בכמות הסיגריות והיין שהוא צורך, הן בשל גילו והן בגלל סיבוך של סוכרת ממנה הוא סובל, שגרמה לו להיעזר בהליכתו במקל. זמאן לא ישלים את הקדנציה שלו, אמרו מתנגדיו, ובחירתו רק תדחה את הקץ בזמן מועט.

הנשיא אמנם הכחיש את הטענות שלא יעמוד בעומס ואמר כי הוא חש צעיר, אך ייתכן שזו הסיבה שהצהיר כי לא ינסה לשנות את החוקה המקומית, שבה נקבע כי נשיא יכול לכהן במשך שתי קדנציות בלבד: "זהו, יקיריי, הניצחון הפוליטי האחרון שלי, ואף הפסד לא יבוא בעקבותיו", הוא הצהיר לאחר זכייתו בבחירות. זו גם הנחמה הגדולה של מתנגדיו של הנשיא הייחודי: עוד חמש שנים הוא בכל מקרה ילך הביתה.