בית משפט בו כל השופטים מגיעים מרקע דומה וחושבים באותו האופן יתקשה להשיג לגיטימציה ציבורית לפסוק בנושאים שנויים במחלוקת
לפני מספר שבועות עמדה שרת המשפטים איילת שקד על בימת האולם בכנס נשים חרדיות, והכריזה על כוונתה למנות שופטת חרדית ראשונה בישראל כבר בתקופה הקרובה. אמנם בדרך כלל הודעות על מינוי של שופטים תופסות את הכותרות , אך במקרה הזה חוץ מאשר באתרי החדשות של המגזר החרדי לא נרשם עניין רב בנושא.
אך ההצהרה האחרונה של שקד צריכה לעניין לא רק את החרדים. שרת המשפטים, שכבר הצליחה להביא למינויים של מספר שופטים המחזיקים בדעות שמרניות, מאמינה כנראה שמינוי שופטת חרדית הוא עוד צעד – גם אם קטן – במלחמה הגדולה על דמותו של בית המשפט. אמנם שופטת שלום חרדית אחת לא תשנה הרבה בתמונה הרחבה, אבל איך יהיה יום אחד שופט עליון חרדי – חזון עליו שקד מדברת כבר יותר משנה – אם אין בכלל כיום שופטים חרדים, גם לא בדרגים הנמוכים ביותר?
יש מי שרוצה להאמין שלא צריך להיות קשר בין דעותיו האישיות של השופט ומידת התאמתו למשרה. לפי גישה זו, ששלטה במשך שנים רבות במינויים המשפטיים בישראל ובייחוד לבית המשפט עליון, בכלל לא משנה אם כמעט כל שופטי בית המשפט העליון שמים אותו פתק בקלפי ומחזיקים בערכים כמעט זהים.
גם בקרב הימין הישראלי, הדגש לא פעם מושם על הקו המשפטי של השופטים (בעד או נגד אקטיביזם שיפוטי?) ולאו דווקא על הרקע האישי שלהם. אך עם המציאות קשה להתווכח: שורה ארוכה של מחקרים מאז שנות השבעים מוכיחה שלנתוני רקע של שופטים כמו גיל, מין, ותק מקצועי, רקע אתני ודתי, יש השפעה מכרעת על סגנון השיפוט ועל הכרעת הדין.
גוף אריסטוקרטי ובלתי מייצג
כשהחליט בית המשפט העליון האמריקאי בינואר 2015 כי נישואים חד-מיניים הם זכות המוגנת על ידי החוקה האמריקאית, התפרסמו לצד הכרעת הדין גם ארבע חוות דעת של השופטים שהתנגדו להחלטה. בדעת המיעוט שכתב השופט השמרן המנוח אנטונין סקאליה, טען כי "לאפשר לשאלת הנישואים החד-מיניים להידון ולהיות מוכרעת על ידי גוף אריסטוקרטי, בלתי מייצג, בן תשעה חברים, הוא הפרתו של עיקרון יסודי – אין שינוי חברתי בלי ייצוג".
עוד ציין סקאליה כי כל שופטי בית המשפט העליון הינם בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות של הרווארד וייל, וארבעה מהם גדלו בעיר ניו-יורק. שלושה היו יהודים, שישה קתולים, ואף לא פרוטסטנטי אחד כיהן בבית המשפט שהחליט החלטה חברתית כה משמעותית.
סקאליה מונה לבית המשפט העליון על ידי הנשיא רונלד רייגן בשנת 1986, והפך לגיבור תרבות של הימין האמריקאי בזכות הקו השמרני העיקש בו נקט וחדות הלשון בה ניסח את עמדותיו. כך למשל, בהערת שוליים שכתב להתנגדות בתיק הנישואים החד מיניים, הוא האשים את בית המשפט העליון ב"הידרדרות לפתגמים מיסטיים של עוגיות מזל". אך למרות שמרנותו הנחרצת סקאליה לא היה היחיד בבית המשפט העליון שראה פגמים בהרכב חבר השופטים.
השופטת סוניה סוטומיור, ליברלית מושבעת שהייתה המינוי הראשון של הנשיא אובמה לבית המשפט העליון, אמרה את אותם דברים פחות משנה לאחר מכן, כאשר נשאה נאום בפני סטודנטים בבית הספר למשפטים בברוקלין. "אני אכן חושבת שיש חיסרון בכך שישנם חמישה שופטים קתוליים (סקאליה כבר הלך אז לעולמו), שלושה שופטים יהודים, וכולם מבתי ספר למשפטים של ליגת הקיסוס", אמרה.
סוטומיור הסבירה שרקע מגוון יותר היה עוזר לשופטים לשקול נושאים ולהבין אותם בצורה אחרת, על בסיס ניסיון החיים שלהם. "פרספקטיבה שונה יכולה לאפשר לך להבין באופן מלא יותר את הטיעונים לפניך ולעזור לך לנסח את העמדה שלך בדרך שכולם יבינו אותה".
המינויים לבית המשפט העליון בארה"ב, שלא כמו בישראל, הם פוליטיים במוצהר. כסאו הריק של סקאליה, שהלך לעולמו בעיצומה של מערכת הבחירות בארצות הברית, גרם לשמרנים אמריקאים רבים לבלוע את הגלולה הקרויה דונלד טראמפ ולהצביע עבורו מחשש שהילרי קלינטון תמנה שופט ליברלי שיטה את הכף נגדם חד משמעית.
בדרך כלל מספיק לדעת איזה נשיא מינה איזה שופט כדי לדעת להיכן תנשב הרוח בחוות הדעת שלו. ועדיין, הן סקאליה והן סוטומיור, שהגיעו מנקודות מוצא אידיאולוגיות הפוכות לחלוטין, האמינו שיש חשיבות למגוון האנושי ושבית משפט שאינו מייצג דמוגרפית את המדינה בה הוא פועל הוא בית משפט עם לגיטימציה מוגבלת והבנה לוקה בחסר של הנושאים בהם הוא דן.
בג"ץ מנותק מהעם
בישראל כמובן העמדת הפנים החביבה על הגילדה המשפטית גורסת כי המינויים לבית המשפט העליון הם מקצועיים גרידא. מעבר לגילדה הזו, עם זאת, קשה למצוא מי שמאמין במיתוס הזה, והפער בין הרכב בית המשפט העליון והרכב האוכלוסייה בישראל מדבר בעד עצמו. כך למשל, 51 אחוזים מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כמסורתיים, דתיים או חרדים – אבל אפילו בזכוכית מגדלת אי אפשר לראות את ההתפלגות הזו משתקפת ביושבי בית המשפט העליון. ואם פותחים את תיבת הפנדורה העדתית, הרי שההרכב הנוכחי משיג ציון שיא ברב תרבותיות כשהוא מכיל בתוכו שני שופטים מזרחיים שלמים שאחד מהם, אורי שוהם, צפוי לפרוש בחודש אוגוסט הקרוב.
אפשר למחות בכל הזעזוע על פרופיילינג מדוקדק של דת ומוצא עדתי כשמדובר בשופטי בית המשפט העליון, אבל האופציה האחרת היחידה היא לקנות את המיתוס שהדהד שוב בנאום הפרישה של נשיאת העליון לשעבר מרים נאור לפיו: "אסור לשופט להנחיל את ערכיו והשקפותיו הפרטיות".
אכן, רק מקרה הוא ששני שופטים דתיים התנגדו לפתיחת המרכולים בשבת בעוד חמישה שופטים חילוניים תמכו בכך. צירופי מקרים מוזרים נוספים התרחשו כאשר אדמונד לוי המנוח היה השופט היחיד שסבר כי למשה פייגלין מותר להתמודד בבחירות 2016, דעת היחיד של אליקים רובינשטיין (בדעת מיעוט מול שישה שופטים אחרים, שאינם דתיים) שהתנגד לרישום נישואים חד-מיניים שנעשו מחוץ לישראל, והתנגדותו יוצאת הדופן של סלים ג'ובראן להשעייתה של חנין זועבי מהכנסת.
גיוון אנושי המשקף את הדמוגרפיה הלאומית כמובן איננו מרפא לכל הבעיות הקיימות בבית המשפט העליון הישראלי. אבל כפי שניתן ללמוד מהדוגמה האמריקאית, גם מינוי שופט לפי קו שיפוטי אידיאולוגי איננו תרופה מספקת. אם האדם הוא תבנית נוף ילדותו, אז השופט הוא בהכרח תבנית נוף אנושיותו. האם בית המשפט העליון יקבל החלטות טובות יותר כשיהיה בו שופט חרדי, או יותר שופטים מזרחיים? קשה לדעת.
במצב רגיל, הכנסת פוליטיקה של זהויות וספירת מכסות של מוצא או אמונה אל תוך מערכת המשפט אינה רעיון מוצלח בהכרח. אך בהתחשב ברקורד הפסיקות של בג"ץ ובכוח המוגזם שנטל לעצמו מול נבחרי הציבור, יש סיכוי שרק גיוון רב יותר בהרכבו יגרום להחלטותיו להשמע קצת פחות מנותקות מהעם.
בית המשפט לא צריך לפסוק בנושאים שנויים במחלוקת לכן יש לבטל את ההפיכה השיפוטית הדיקטטורית של אהרון ברק ולמנוע ממנו להתערב בחקיקה ובסוגיות ציבוריות.
אוקיי. נגוון את הרכב בית המשפט העליון. אם יש בך יושרה, עלייך לתת יצוג לגוונים באוכלוסייה היהודית, כלומר מזרחים, אשכנזים, נגיד גם ליברלים, שמרנים, חרדים וייצוג לחמישית (!) מהאזרחים ה…ערבים… אה רגע בעצם…
הבעיה היחידה היא שבית המשפט העליון בישראל אינו זקוק לשום לגטימציה. השופטים ״הנאורים״ מחליטים על פי ראות עיניהם ופרשנותם. דעת הקהל, החלטת הבוחר, החוק, הכנסת ואפילו כיבוד ערכי יסוד (ראו ערך דריסת המתמחים תחת רגלי לישכת עורי הדין – חופש העיסוק) מעניינים את השופטים ״כשלג דאשתקד״ זו גילדה ואולי אפילו ״חונטה״ שבוודאי אינה זקוקה לאישור העם, נהפוך הוא, היא מצפצפת עליו חדשות לבקרים.
נכון מאוד, והסיבה לכך היא שבבית המשפט התרחשה לפני עשרות שנים השתלטות על הדמוקרטיה ורמיסה שלה:
http://rotter.net/forum/gil/7287.shtml
http://rotter.net/forum/gil/5240.shtml
http://rotter.net/forum/scoops1/365154.shtml
http://rotter.net/forum/gil/5667.shtml
משפחת פשע לכל הפחות
שופטי העליון מזכירים לי משפחת פשע ששומרת בקנאות על עצמה. הם נבחרו בצורה לא ראויה וכפו את עצמם על הציבור בדיוק כפי שמשפחות פשע כופות את עצמן על הציבור. מנקודה אחרת מי אשם שמאפשרים להם לעשות את זה? מסתבר שרוב נבחרי הציבור. במקום לחוקק חוק ולהסדיר את בחירת השופטים חלק מהם תומך בבחירה החשוכה של השופטים, במיוחד פחלון. במיוחד מצחיק ומזעזע ששני עורכי דין נמצאים בקבוצת הבחירה. מישהו היה אפילו קונה רכב משומש מעורך דין? שיקום. שיטת הבחירה הזאת התאימה מאד לתקופת התחלת המדינה. רצו להיות בטוחים שהשופטים הם מאנ"ש שלא יעשו בעיות או בושות.
לא זו ההגדרה. לא חייבים לרענן. צריך לשנות את שיטת הבחירה. לגוף רחב שאין בו לשופטים העליונים ולא ללשכת עורכי הדין כלום מה לומר. שרת המשפטים תמנה 2 שופטים לפי בחירתה. השופטים המחוזיים כולם ימנו 2 שופטים מתוכם. והכנסת תמנה 2 שופטים. וזו בחירה רחבה. לומר שצריך לרענן, זה כמו לומר שצריך לרענן את הרכב הכנסת. יש שיטת בחירה מקובלת לחברי כנסת ומה שיצא יצא. במקום לשנות את שיטת הבחירה לעליון, מבקרים וחוזרים ומבקרים את בית המשפט העליון ללא תכלית. הם לא מתרשמים מהביקורת מפני שבידם הכח, ומי שבידו הכח תמיד ימצא כת חנפים שיתמוך בו.
בדיוק! רק שינוי שיטת הבחירה תבטיח ייצוג אמיתי של ערכי החברה בישראל בבית המשפט העליון.
כל דבר אחר הוא רק סיסמא ריקה מתוכן
פוליטיזציה של בית המשפט1
בדמוקרטיות בעולם מקובל לנהל שמוע למועמדים למשרות שופט בפני נציגי ציבור, לשם שקיפות ודיון פתוח. למען חיזוקה של הדמוקרטיה היתה הצעת החוק לשמוע למועמדים למשרות שופט בפני ועדת חוקה חוק ומשפט. שמוע ודיון פתוח היו חושפים את העסקאות הנעשות במחשכים. הצעה זו עוררה התנגדות חריפה מצד שופטים ומהכיון הפוליטי התומך. טענת השופטים נגד שימוע בועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת למועמדים למשרת שופט היא כי הדבר יביא לפוליטיזציה מוחלטת של הליכי בחירת שופטים ובכך יהיה בית המשפט "לשלוחה כנועה של הרוב הפוליטי המשתנה מעת לעת". התנגדות עזה עוד יותר לכך שחובת השמוע בפני הועדה תחול גם על נשיא בית המשפט העליון הועדה תוכל לפסלו ובידה תהיה החלטת מינוי השופטים.
לפי טענה זו בית המשפט לא יוכל להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. המרכיבים המדיניים אכן משתנים מעת לעת ולכן כחם כלל אינו מוחלט. כל ארבע שנים או פחות משתנה הרכב הכנסת והממשלה לכן בגלל השינויים אין בית המשפט צריך להיות כלל כנוע. עבור מדינאים וכל שאר נושאי תפקידים בעלי כוח תחלופה היא המגבילה שררה ושחיתות. שופטים כטענתם אם משרותיהם תהינה טעונות אישור נציגי הציבור וניתן יהיה להחליפם, הם יפחדו ולא יוכלו לתפקד. לכן עבורם אמות מידה הפוכות למניעת שחיתות – משרותיהם מובטחות עד פרישתם. אכן שופטים אינם מפחדים וזה מתבטא בשחיתותם חסרת הגבולות.
עוד טענו נגד כי כיום בועדה לבחירת שופטים יושבים ארבעה פוליטיקאים ולכן להם רוב. אך האמת היא שבועדה יושבים חמישה משפטנים – שלושה שופטים ועוד שני נציגים מלשכת עורכי הדין. אוי לאלו אם לא יצביעו כפי שרוצה נשיא בית המשפט העליון. הפוליטיקאים אינם בעלי דעה אחידה. ישנם שני חברי כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה ושני שרים כשאחד מהם הוא שר המשפטים אשר תמיד יצביע עם השופטים לבל יבולע לו. ישנם שלושה שופטים מבית המשפט העליון אך אלו תמיד מצביעים באחידות עם נשיא בית המשפט העליון. במצב הנוכחי בועדה לבחירת שופטים בו נדרש רוב של שבעה מתוך התשעה ושלושה מהם שופטים יש לשופטים יכולת להטיל וטו. גם בלעדי שני נציגי לשכת עורכי דין ושר משפטים אלו כעקרון מצביעים יחד עם השופטים כך שלנשיא בית המשפט העליון שליטה מוחלטת.
פוליטיקה במובנה השגור נובעת מהמונח פוליס פרושו ביונית עיר-מדינה, יחידה מדינית המתנהלת באופן עצמאי. פוליטיקאי – מדינאי אדם המנהל את עניני המדינה, דואג לכלל הנושאים הציבוריים המגוונים מאוד הקימים במדינה בענייני פנים וחוץ. אי לכך המילה פוליטיקה כשלעצמה אינה מורה על פסול כלשהו ואיננה מילת גנאי. במדינות דמוקרטיות קיימות מספר מפלגות לכל הפחות שתיים, אלו מיצגות גישות, השקפות לגבי אופן ניהול המדינה. במדינות דמוקרטיות העם בוחר במפלגות. המדינאים שייכים למפלגה כלשהי הקובעת את ערכי ומטרות היסוד. על בסיס אלו הם נבחרים לנהל את ענייני המדינה. לכן אין שייכותם המפלגתית פוסלת אותם מלעסוק באיזה שהוא נושא, כך בענייני תשתיות, חינוך, בריאות, בטחון, חוץ וכך גם בדאגה לקיומם התקין של רשויות החוק שהם מאושיות קיומה של מדינה. על הממשלה לדאוג לכינון ופעילות מערכות ועל הכנסת לפקח ולאשר או לדחות שינויים כאשר אלו נדרשים. בכל אלו על המדינאים לבטא את רצונו של הציבור לדאוג לרוחתו ולשליטתו בגורלו. המילה פוליטיקה עלולה לקבל פרוש שלילי במידה ויש ערוב של עניינים לא שייכים כדרך ששיקולים זרים לכל נושא הם שליליים.
פוליטיזציה של בית המשפט2
למערכת המשפטית תפקיד צר יותר והוא לדאוג להבט המשפטי בלבד של אכיפת החוק כפי שהחליטה עליו הרשות המחוקקת היא הריבון המייצגת את רצון העם. עיקר עבודתו של בית המשפט שפיטה בין צדדים אזרחיים או בין המדינה התובעת לבין האזרח. המערכת המשפטית אינה אחראית לשאר תחומי המדינאות לזאת קיים הציבור שמעלה מדינאים להשלטון או מורידם ממנו. אין זה מתפקידה של המערכת המשפטית להתערב במדיניות נושאים אחרים. במידה והיא עושה כן הרי היא משיגה גבול בניגוד לחוק. במידה והמערכת המשפטית מונעת משיקולים פוליטיים הרי שאלו שיקולים זרים ושליליים לגבי תחום עיסוקה. בישראל בית המשפט מתערב יותר ויותר בנושאים מדיניים, באופן שלא קים בשום מקום אחר על פני האדמה. בית המשפט מתערב על פי קו מדיני אחיד וברור.
מדינאים הם האחראים לתקינות החיים הציבוריים והם לכן הצריכים להיות אחראיים גם לתחום המשפט, אל להם להתערב במשפטים אלא לפקח על טיב התפקוד. בין תפקידיה של הכנסת הוא לפקח על המערכת המשפטית לשביעות רצונו של הציבור. בישראל בית המשפט פועל ללא כל פיקוח מצד נציגי הציבור. אין אף מדינה אחרת בעולם בה שופטים בוחרים את עצמם. בשאר מדינות העולם או ששופטים נבחרים על ידי שר המשפטים או על ידי הפרלמנט או שילוב של שניהם. עקרוני אף יותר האפשרות להרחיק שופטים שסרחו גם היא בידי גופים אלו. לא כך בישראל רק הועדה לבחירת שופטים שכולה להרחיק שופט ממשרתו. ועדה זו נשלטת באמצעות זכות וטו של השופטים הפועלים באחידות לפי רצון נשיא בית המשפט העליון, כך שבו תלויה היכולת לסיים כהונתו של שופט. הציבור סובל מעולות בית המשפט משופטים שפרקו כל עול מוסר מעליהם ואין מי שיושיע. קיימת בעית כוחם המוחלט של השופטים המניע את שחיתותם חסרת המעצורים.
בעוד שתפקיד בית המשפט מוגדר מאוד, בישראל בית המשפט מאז שאהרון ברק קבע כי הכל שפיט מתערב ביותר ויותר נושאים מדיניים ולאחרונה אף צבאיים. בית המשפט גם לקח לעצמו את הזכות לפסול החלטות ממשלה ולפסול החלטות של הכנסת וגם להתערב בפעולות צבאיות ופעולות שיטור צבאיות. הקו המדיני של השופטים נוגד את הקו המדיני של רוב הציבור וכך קובע נגד רצונו והכרתו. בית המשפט מנותק מהעם משאיפותיו ומסבלותיו וכופה את החלטותיו באופן כוחני וללא התחשבות. בית המשפט נוהג כרודן נגד הדמוקרטיה נגד העם ואף נגד קיום המדינה היהודית. כפיה מדינית זו מתאפשרת בגלל האחידות המדינית תודות לאופן בחירת השופטים. בישראל גם בגלל זכות הוטו של השופטים המצביעים כאחד, ובנוסף חברי הועדה לבחירת שופטים האחרים המתאמים עצמם לרצון השופטים, שופטים למעשה בוחרים את עצמם. שופטים אף רואים בזה יתרון שהם בוחרים שופטים אחרים בדמותם ובצלמם. הם בוחרים איש את רעהו כתנאי ראשון והכרחי על פי שיכותם המדינית.
את התפקיד שלשמו הוא נועד בית המשפט בדרך כלל מבצע גרוע ביותר וללא כל מעצורים מוסריים כי אין מי שיעצור. אך זה אינו מפריע לו להתערב בתחומים לא לו. במדינות בהן לבית המשפט העליון – והעליון בלבד סמכות לפסול חקיקה של הפרלמנט, אלו המדינות בהן קיימת חוקה ובנוסף הדבר נעשה תוך הסכמה עקרונית עם המדינאים ולא כמחטף נגד רצון העם. גם שם בית המשפט אינו מתערב בנושאים מדיניים טהורים וודאי שלא בנושאים צבאיים. מה עוד שבשום מקום אחר אין שופטים בוחרים את עצמם אלא נציגי ציבור בוחרים בהם. במדינות בהן לבית המשפט העליון ניתנה סמכות לפסול חוקים נערך שימוע למועמדים לבית המשפט העליון תוך חשיפה לאמעי התקשורת קבל עם ועולם!
פוליטיזציה של בית המשפט3
כך שופטים נושאים באחריות בפני נציגי הציבור אשר בסמכותם גם להרחיקם מתפקידם. על בית המשפט להיות שלוחה של הציבור ורק בתור שכזה ביכולתו להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. זהו תפקיד שבית המשפט מוכיח שוב ושוב שדוקא במצב הנוכחי אין הוא מבצע תפקיד זה.
שופטים אינם נבחרים בהליך דמוקרטי ובית המשפט גם מתנגד למינוי על ידי נבחרי העם בשם חיוניות העצמאות הרשות השופטת . בישראל הרשות השופטת אינה עצמאית כל עיקר היא פוסקת לטובת הצד החזק. מחויבות כלפי הציבור רק היא יכולה לגרום לה לנהוג על פי הצדק. ברוב צביעות טוענים השופטים נגד פוליטיזציה של הליך מנויים. אין בישראל גוף שאמור להיות מקצועי והוא דוקא פוליטי יותר מבית המשפט וללא כל התחשבות בדעת ושאיפות הציבור. כל מה ששופטים מעונינים בו הוא שלא יפריעו לבית המשפט להיות פוליטי בכיונו הוא הום חוסמים כל אפשרות כזו בשם "התנגדות לפוליטיזציה". הטיב לבטא את חוסר התחשבות בית המשפט בציבור השופט אהרון ברק אשר הגדיר עצמו כמיצג את הציבור הנאור…
שופט צריך להיות ממונה על ידי איש ציבור נבחר. שר חברי כנסת או ממשלה. נקודה.
אסור ששופטים לבגץ ימונו על ידי שופטים או עודכי דין.
נכון מאוד! בועדה לבחירת שופטים לא רק הוטו של השופטים הוא מה שלא בסדר. גם השתתפות שני הנציגים מלשכת עורכי הדין שכאילווו.. מתחשבים בהם ולאמיתו של דבר הם חייבים לישר קו עם נשיא בית המשפט העליון. כך בפועל יש לנשיא בית המשפט העליון ביחד איתו עצמו חמישה נציגים. זה כמובן סותר את מה שבייניש השקרנית המתחסדת אמרה מה רוצים? הרי יש בועדה יותר פוליטיקאים מאשר שופטים… יתרה מכך, הרשות השופטת אמורה להיות הצנועה והחלשה ביותר כיון שאינה נבחרת על ידי הציבור לא ישירות ובארץ אף לא בעקיפין על ידי נציגים. עליה להיות מרוסנת ביותר ולא לעסוק כלל בנושאים מדיניים וביטחוניים. במדינות מתוקנות אין לשופטים דריסת רגל באופן בחירתם וגם הרחקתם וכך צריך להיות!
לך תדע איך השפיע חוסר הגיוון העדתי על החלטותיהם של יושבי העליון בקשר לחמישים אחוזים מהעם הזה.
אילו החלטות כלפי ציבורים, ארגונים, יחידים, אופי המדינה, הושפעו מכך שנשמר בקנאות יתרה רוב אשכנזי בעליון.
דוגמא: פרשת ילדי תימן והרב עוזי משולם. כיצד יתכן שהממסד המשפטי גרם לאדם שרצה להעלות לבירור פרשה כל כל חמורה של חטיפות תמורת כסף, להגיע לכלא לחמש שנים ? לא סביר ששופט עם רקע תימני היה שולח אותו לכלא. להיפך, היה נוזף במדינה ומורה עליה לחקור את הנושא ביסודיות. אבל הוא נפל על שופטים אשכנזים וזאת התוצאה.
בודאי רבים רבים מעולי יהדויות המזרח התיכון וצאצאיהם יודעים את נחת זרועה של האפליה האשכנזית, אשרני שאינני מאלה. וכי כיצד רוב הכלואים אינם אשכנזים?
עוזי יכל לערוך תנועה לחקירת הנושא
בצורה חכמה ומושכלת ולייצר לחץ מתון ורציף
עד שזה היה מגיע לחקירה ממשלתית.
במקום זה הוא בחר להסתגר בתוך בית.
וזה עורר חשד וחשש לכת ולמעשים פליליים.
המדינה פחדה שמא זה יגיע למקום רע
והחליטה לפרק את ההסתגרות.
יתכן והמדינה הגזימה בהתיחסות.
אבל ההתנהלות שלו היתה שלומיאלית.
וזה מה שהביא לסידרת אי הבנות.
אדם הרוצה לייצר שינוי משכיר מקום מסחרי
מביא פעילים ויועץ משפטי ומתחיל בפעילות
לשינוי המצב והכל בצורה מושכלת וחכמה
אין שום קשר למוצא העדתי: עובדה שמפכ"ל משטרה ממוצא תימני משתף פעולה עם הממסד הרקוב. יש קשר רק למוצא המפלגתי: כיוון שחשיפת הפרטים בפרשת ילדי תימן היתה מטילה צל כבד על מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ומפלגות השמאל שירשו אותה – כל שופט החרד לעתידו בקרב ממסד שמוצאו במפא"י היה גורם עוול לרב עוזי משולם ולאג'נדה שלו:
http://rotter.net/forum/scoops1/327370.shtml
http://rotter.net/forum/scoops1/252370.shtml
http://rotter.net/forum/gil/7141.shtml
הבעיה אחרת.צריך למנות שופטים בהתאם
לדעה הפוליטית רוב העם ימני ושמרני וביחס
לאחוזים צריך למנות שופטים ימניים ושמרנים.
השמאל והערבים חד הם.והם מיוצגים היטב.
סתם למנות שופט מזרחי שהוא שמאלני כמו מזוז
אין בזה שום תועלת.או למנות דתי שמאלני כמו היועץ מנדלבליט שכל ההחלטות שלו הם שמאל
אין בזה תועלת.זה שמאל עם כיפה או שם מזרחי.
ומי אתה חושב שממנה את כל השמאלנים האלה? אתה באמת חושב שראש הממשלה מינה את מנדלבליט? או את מזוז?
לא ולא.
כולם ממונים על ידי בג"צ. יועץ משפטי כבר משנת 1993 לא יכול להיבחר ע"י ראש ממשלה כי אהרון ברק הדיקטטור ושודד הים הלא דמוקרטי והורס מערכת המשפט, הוא שפסק באמצעות פסק דין ערמומי שראש ממשלה לא יוכל עוד לבחור לממשלתו יועץ משפטי.
אתה חייב לדעת. קרא:
כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט – פרק 3
את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993.
במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג"צ.
מאז לדברי פרופ' פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.
אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.
זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג"צ.
אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.
אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה.
ברק עשה זאת באמצעות "חקיקה" מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.
כך זה מתואר בויקיפדיה:
"בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג"צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד".
מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.
ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי "חקיקת" בג"צ – "לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד"…
השמאל בבג"צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.
בספרו "הארנק והחרב" מתאר פרופ' פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.
הנה כך מתאר פרופ' פרידמן את המהלך הזה:
"המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות"…
"המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן. "ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש".
את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!
סימוכין:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
לעיון האשכול:
פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!
http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
לעיון:
http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml
שאלה אליך
האם אין שום דרך לבטל את המחטף של בגץ ולהחזירו ליעודו המקורי.והאם הלחץ המתמשך יניב פרי.והאם מיעוט השמאל וריבוי הימין יניב פירות לטובת העם.והאם חלילה בגץ ישלוט לנצח? אשמח לקבל ממך תשובה
פי השיטה האמריקנית, כל המועמדים לכס השיפוט הפדרלי, לרבות לבית המשפט העליון, מתמנים על ידי הנשיא, שנבחר באורח דמוקרטי ומינויים כפוף לאישור הסנאט, שחבריו נבחרים גם הם בבחירות כלליות בכל מדינה ומדינה.
מועמד שנבחר על ידי הנשיא מופיע בפני הסנאט במסגרת שימוע ציבורי פתוח, המעניק הזדמנות לסנאטורים לחקור עד תום כל נושא שיראו לנכון בנוגע לכישורי המועמד, ניסיונו, הפילוסופיה המשפטית שלו והקו האידיאולוגי המנחה אותו.
השימוע מתנהל כישיבה פתוחה של שאלות ותשובות והוא עשוי להימשך שעות, ימים או אף שבועות.
בעקבותיו מתנהל דיון פתוח בין הסנאטורים ולבסוף נערכת הצבעה לאישורו או לדחייתו של המועמד.
נוהל אישור הסנאט מחייב כל סנאטור “להבטיח שמועמד לכהונת שופט יקדם את התפישה החוקתית של הסנאטור ולא יחתור תחתיה…השקפותיו החברתיות, הפוליטיות והמשפטיות של המועמד הן כולן רלוונטיות”.
ברבות השנים, הצלחתה המוכחת של השיטה האמריקנית שכנעה את רוב רובן של המדינות הדמוקרטיות בעולם לאמץ שיטה דומה.
אף שהמשטרים הדמוקרטיים השונים מגוונים מאוד ביחסם לתפקיד בתי המשפט ולאופן בחירת השופטים, ההנחה המשותפת לכולם היא שהערכאה העליונה תהיה קשובה לערכי היסוד של האומה ותכבדם, רק אם הסמכות לבחירת שופטיה תהיה מופקדת בידי נציגי הציבור הנבחרים.
במדינות מסוימות, בית המחוקקים הוא שבוחר את שופטי בית המשפט העליון.
בגרמניה, למשל, מחצית השופטים בבית המשפט הפדרלי נבחרים על ידי הבית העליון של הפרלמנט (הבונדסראט), יתר השופטים מתמנים על ידי ועדה של הבית התחתון (הבונדסטאג).
בשווייץ נבחרים שופטי בית המשפט הפדרלי בידי הפרלמנט, שעליו מוטלת החובה להבטיח ייצוג נאות לשלושת המגזרים הלשוניים של המדינה.
בארצות אחרות, הרשות המבצעת, שנבחרה באורח דמוקרטי, היא הממלאת את התפקיד המרכזי במינוי השופטים.
בשבדיה, למשל, כל שופטי בית המשפט העליון מתמנים על ידי הממשלה.
הליך דומה נהוג באוסטרליה, בקנדה, בבלגיה ובנורבגיה, שבהן להלכה, שופטים נבחרים על ידי המלך או נציגו, אף שבפועל הממשלה היא המציעה או המאשרת את המינוי.
ביפן, חמישה-עשר שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי הממשלה. כדי להבטיח שהמינויים משקפים את ערכי האומה, חייבים שופטים אלה לזכות גם באישור הציבור בבחירות הכלליות הראשונות שלאחר מינויים.
כמה מדינות אחרות בחרו בדגם משולב של מינוי שופטים, כגון זה של ארצות-הברית, שבו מעורבים בית המחוקקים והרשות המבצעת גם יחד.
בצרפת, למשל, מתחלקים הנשיא וראשי שני בתי המחוקקים של הרפובליקה בסמכות למנות את תשעת חברי המועצה החוקתית – כל אחד מהם ממנה שלושה.
באוסטריה, מחצית מחברי בית המשפט נבחרים על ידי הממשלה הפדרלית, והמחצית השנייה על ידי הפרלמנט.
אותם דגמים חוזרים על עצמם ברחבי העולם הדמוקרטי.
הסמכות העיקרית במינוי שופטים ניתנה לנבחרי ציבור באיטליה, באירלנד, בדנמרק, בהונגריה, ביוון, במקדוניה, בסלובניה, בסלובקיה, בספרד, בפולין, בפורטוגל, ברפובליקה הצ’כית וגם ברוב המדינות הדמוקרטיות שנולדו מהתפרקות ברית-המועצות, כמו אסטוניה ולטביה.
גם מחוץ לאירופה וצפון-אמריקה, מדינות דמוקרטיות חדשות וותיקות כאחת כללו הוראות מפורשות המקנות את סמכות המינוי לנבחרי ציבור.
זהו, למשל, המצב באורוגואי, בארגנטינה, בבוליביה, בדרום-אפריקה, בדרום-קוריאה, בוונצואלה ובקוסטה-ריקה.
ברחבי העולם, פיתחו דמוקרטיות שונות מגוון תהליכים לבחירת שופטים, כל אחת בהתאם לתכונות המייחדות את מסורותיה ואת המבנה החוקתי שלה.
אולם כולן שותפות לעקרון היסוד שלפיו נושאי משרה שיפוטית חייבים לעמוד לפני מינויים במבחן דמוקרטי וכן להבנה שאין לפגוע כהוא זה בעצמאות המלאה של השופטים מרגע תחילת כהונתם.
בישראל, לעומת זאת, השופטים נבחרים על ידי – עצמם.
לקראתי והחכמתי: בגלל המנוול הצבוע הלקקן לבג״צ ולשמאל – כחלון – לא מתבצעת כרגע חקיקה מתקנת ומהפיכה יסודית במערכת המשפט. אם הציבור ישכיל בבחירות הבאות לתת את רוב המנדטים לליכוד כדי שלא נצטרך מזיק כמו כחלון – יש סיכוי. זה יקרה כשלמפלגה גדולה ימנית יהיה מספיק כוח ולא נפצל את הקולות למפלגות אווירה מיותרות ומעוותות שלא תורמות כלום ולא משפרות כלום אלא להיפך חוסמות ומונעות תיקון המצב
בג,צ הפך למוסד שנוא על הציבור הרחב שמתעב את פסיקותיו שאינן אלא חקיקה במסווה של פסיקה.
אמר פרופ' דיסקין שהוא ממש מפחד מבג"צ כי יש ממה לפחד והוא אמר הכל.
אמר פרופ' מאוטנר: בג"צ אינו אלא שלטון השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעביר את פעילותו הפוליטית לבג"צ משם הוא מנהל את הפוליטיקה שלו.
בג"צ זה גניבת שלטון ולא בית משפט.
*יוסף חריש היה יועץ משפטי בין השנים: 1993-1986. ב1993 הוגש כתב אישום נגד שני חברי ממשלה ממפלגה בקואליציה. היועץ דרש לפטרם ראש הממשלה יצחק רבין סרב מאחר שרוב נבחרי הציבור נדרשים להתפטר רק לאחר הרשעתם, ושום חוק אינו קובע מפושות מתי על שר להתפטר. גם חוק שהיה אמור להיכנס לתוקפו קבע כי שרים יתפטרו רק לאחר שהורשעו. היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש סרב ליצג את ראש הממשלה בבג"ץ על שום אי חוקיות עמדתה לדעתו. על פרקליטת המדינה דורית בייניש הוטל תפקיד כפול לייצג הן את היועץ המשפטי והן את ראש הממשלה. אהרן ברק שהיה בעת ההיא סגן נשיא בית המשפט העליון, קבע שהשאלה אינה באם חרג חריש מסמכויותיו בסרובו לייצג את הממשלה, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועץ המשפטי.. הממשלה טענה שכפל תפקידים זה מונע את יצוגה הנאות. אהרון ברק טען שהממשלה זכתה הייצוג מיטבי, על היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו. לשיטתו היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת דעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה. בכך קבע כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה… אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט. בית המשפט העליון הגדיר את היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי והכי חשוב: היועץ הינו כפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד תוך ביטול שיקולים פוליטיים של השלטון. מעתה כוחו של היועץ המשפטי נעשה חסר גבולות. כנהוג עד אז אם עניין אי חוקיותו של מהלך זה או אחר אינו חד משמעי ולדעת הממשלה אין במעשיה דבר עברה היא יכלה לא לקבל המלצותיו ולהגן על עצמה בבית המשפט, שכן גם בין משפטנים קימים חלוקי דעות. משבית המשפט העליון קבע את מוחלטותה של חוות דעת היועץ, הוסרה גם מגבלת הצניעות של בעל משרה המודע לשיקולים אחרים. בפסיקתו השתלטנית של אהרון ברק וחזרתם של משפטנים על כל דבריו, החסרונות: או שהיועץ כמי שמקורב אצל הרשות ומייעץ לה יתקשה בחקירתה או בהעמדה לדין, או כפי שמתגלה במציאות, יועצים משפטיים מונעים להראות עצמאיים ובכך אינם מסייעים לממשלה להשיג מטרותיה במסגרת החוק ואינם מייצגים אותה כראוי בבית המשפט.
לרפרף: עשיתי מעט הגהה על הטקסט המצויין שלך על מנת להקל על הקורא את הבנת הנקרא:
יוסף חריש היה יועץ משפטי בין השנים: 1993-1986.
ב- 1993 הוגש כתב אישום נגד שני חברי ממשלה ממפלגה בקואליציה.
היועץ דרש לפטרם וראש הממשלה יצחק רבין סירב מאחר שרוב נבחרי הציבור נדרשים על פי חוק להתפטר רק לאחר הרשעתם.
היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש סירב לייצג את ראש הממשלה בבג”צ על שום אי חוקיות עמדת ראש הממשלה רבין לדעתו.
על פרקליטת המדינה דורית בייניש הוטל תפקיד כפול. לייצג הן את היועץ המשפטי והן את ראש הממשלה.
אהרן ברק שהיה בעת ההיא סגן נשיא בית המשפט העליון, קבע שהשאלה אינה באם חרג חריש מסמכויותיו בסירובו לייצג את הממשלה, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועץ המשפטי…
הממשלה טענה שכפל התפקידים שקיבלה בייניש לבצע – מונע את ייצוגה הנאות.
אהרון ברק טען שהממשלה זכתה בייצוג מיטבי ושעל היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו.
לשיטתו של אהרון ברק שודד הים המשפטי והדיקטטור – היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך היחידי של הדין כלפי הרשות המבצעת ודעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה.
בכך קבע ברק שודד הים המשפטי והדיקטטור כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה יותר אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט.
בית המשפט העליון הגדיר את היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי.
ברק שודד הים המשפטי אף קבע באותה הזדמנות שהיועץ המשפטי לממשלה כפוף אך ורק לבג"צ תוך ביטול השיקולים הפוליטיים של השלטון.
מאותו יום הפך כוחו של היועץ המשפטי חסר גבולות.
עד אותו יום יכלה הממשלה לא לקבל את המלצותיו ואף לבחור להגן על עצמה בבית המשפט באמצעות עורך דין אחר, כיוון שברור שבין משפטנים קיימים חילוקי דעות ודעות שונות ואף הפוכות בכל עניין ונושא.
מיום זה ואילך בו בית המשפט העליון קבע שעמדת היועץ היא סופית ואין דרך לשנותה למרות שאינה אלא חוות דעת – הוא חסם את יכולת הממשלות לפעול על פי האידיאולוגיה שלהן, כיוון שכל היועצים המשפטיים האלה מונחתים על הממשלות מטעם השמאל ובג"צ, נוצר המצב בו אנו שרויים שבג"צ והיועץ המשפטי הינם ממשלת העל במדינת ישראל היהודית.
כך שינה אהרון ברק באמצעות פסיקה הזויה מטעמו – את המצב במדינה והפך את עצמו ואת תואמיו המשובטים לשליטי העל והדיקטטורים ששולטים והורסים את הדמוקרטיה ואת אמון העם בבחירות החופשיות שתוצאותיהן כלל אינן משנות בשום דרך.
כך הפך היועץ המשפטי לממשלה לידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה, לשליט העל ולמנהל המדינה ולראש הממשלה בפועל.
זו גניבת שלטון בערמומיות.
בכל מקרה, האגדה האורבנית של שופט עליון חרדי לא תתקיים (כמו שלא קיימים שופטים חרדים בשום ערכאה), וזאת בגלל האיסור ההלכתי של ערכאות.
הזן החדש של שופטים בישראל-מרמה ושקר! מדובר בפסק דין שניתן במרמה בכוונה תחילה גרוע מאונס…"הטעויות" של השופטת מירב אליהו מחייבים פתיחה בחקירה פלילית נגדה, בעיון בתיק תמ"ש 2584/05/15 עולה שאינה מצייתת לחוקי המדינה ושמה ללעג את החוקים לרבות חוק יסוד השפיטה הלכה פסוקה.
• סכסוך בין שני אחים אחד אומר העברתי לך מניות בנאמנות השני אומר קניתי ממך תיק פשוט שנגרר על ידי השופטת מירב אליהו כחמש שנים! ערך התביעה כ10 מיליון דולר! כך עובדת השיטה של אליהו להטיית הדין…
בחקירה נגדית נשאל הנתבע שאלות מתוך מסמך המזים את עדותו השופטת מירב אליהו נחלצה לעזרתו עצרה את החקירה והחליטה בכתוב לתת הפסקה של 10 דקות שהנתבע יצא עם עורך דינו להתייעץ מה לענות! זו ראיה מוכחת לשיבוש הליכי משפט ביודעין כדי להכשיר דחיית התביעה.
• התובע טען לגבי העתק מסמך שהגיש הנתבע שמדובר בהעברת חתימתו בפוטושופ מיד כשהוגש המסמך שנתיים לפני מועד ההוכחות,, מה קבעה אליהו בפסק הדין לעקוף את ההלכה: התובע עומת עם גרסתו בנוגע לזיוף באמצעות תוכנת ה"פוטושופ" אשר נטענה לראשונה רק במעמד דיון ההוכחות וכפי המצופה, גם כאן, תשובתו הייתה מתחמקת, עמומה ופתלתלה . ..השופטת מירב אליהו שיקרה ומתכוון!
• ההלכה מבית המשפט העליון לגבי נאמנות במניות שהולכים לפי מרשם בעלי המניות ולא לפי הרשום במרשם החברות מה עשתה אליהו התייחסה לרשום מרשם החברות כאילו הוא מרשם בעלי המניות וכך תמרנה את ההלכה בכזב… המוצג כמובן מראה שהיא כהרגלה כיזבה!
• ההלכה קובעת שבטענת קניתי יש להראות איך נקנה מה הפתרון של מירב אליהו?
"בעניין זה מצאתי להעיר כי התעקשותו של התובע על המצאת מסמכי בנק ומסמכים במקור בלבד ולא העתק אינה מתיישבת עם הימנעותו שלו מלהציג כל ראיה או אסמכתה או עד שיתמוך בגרסתו. ודי לחכימא…." בניגוד לכזבי מירב אליהו, בפועל הנתבע סרב לומר איך שילם ,סרב להציג דפי בנק ונתן 5 גרסאות סותרות כיצד שילם, התובע הציג דפיי בנק המראים כי לא הועבר לחשבונו הכסף הנטען וצרף 46 ראיות בתצהיר עדות ראשית. מירב אליהו עקמה את הדין כהרגלה .
• התובע צרף תצהיר עדות ראשית של השמאי הממשלתי, בכדי לשלול חו"ד מומחה הצד השני חייב לזמנו לחקירה, המומחה לא זומן ולא הוגשה חו"ד אחרת הפתרון של מירב אליהו: שהיה צריך לצרף חוו"ד שמאי…והתעלמה כאלו לא הייתה כלל חו"ד בתיק.
• שופט לא יכול להחליף ראיה בסברה שלו איך תמרנה אליהו? הבנקים אישרו בכתב שהם מחזיקים תדפיסי חשבונות ליותר מ 20 שנים אחורה. השופטת מירב אליהו התעלמה ופסקה:" אין זה סביר שהבנק ישמור תיעוד מלפני 17 שנים"… כאילו לא היו מכתבי הבנקים במוצגים…
• איך התמודדה מירב אליהו עם 46 ראיות שצורפו ע"י התובע? פשוט… קבעה שלא צורפה אף ראיה לתיק…
• בעקבות טענת הנתבע שקנה את המניות וחומר נוסף ביקש התובע אישור להעביר לרשויות מס שבח ואחרות חומר הנוגע למחלוקת ונגד צדדים שלישיים השופטת מירב אליהו אסרה בצו (חומר חסוי) אולם בפסק הדין שכחה שנתנה צו ופסקה… מדוע לא הוגשה תלונה ו"לא בכדי… "
• כאשר אליהו מירב רצתה להשתמש בדברי התובע השמיטה במתכוון וציטטה תוך השמטת מילים שמשנות את משמעות הציטוט, לדוגמא המילה "אפילו" "אם נניח" הורדה…
• הנתבע אמר בעדותו " אני אומר מה שאני ראיתי לנכון באותו רגע" 49 פעמים ענה הנתבע לא זוכר או לא יודע והעיד בחקירה נגדית חמש גרסאות שונות וסותרות מירב אליהו פסקה: שגרסתו הייתה "אחידה וקוהרנטית" אותו עד נשמע מבלי שידע "….כותב כבר את פסק הדין" וצחק (אמר את שמו של עורך דינו שהכניס לתיק תצהיר כוזב, נתפס, הודה ומירב אליהו שתקה!
• התובע ענה על כל השאלות וללא כל סתירה ,אליהו פסקה "שהרבה לא לזכור…" בניגוד גמור לפרוטוקול.
• עו"ד של הנתבע הנו עבריין סידרתי ר"ש :מסר תצהיר כוזב לתיק נתפס הודה מירב אליהו שתקה, עבר באופן סידרתי על חוקי יסוד על הפרת חובה חקוקה ולשון הרע אליהו שתקה ושיתפה אתו פעולה גם במהלך חקירת הנתבע. האולם המשפט הפך לשוק ו ר"ש עו"ד הנתבע ענה פעמים רבות בשם הנתבע מירב אליהו שתקה!
• הנתבע טען שקנה מניות באיגוד מקרקעין, בחקירה נגדית הודה שלא דיווח על העסקה בהתאם לחו"ד בעל פה מעורכי דין עלומים וסרב לומר מה טיב חו"ד שפוטרת אותו מדיווח התפתל והוסיף גם מפרופ' xxxשנפטר כאשר מירב אליהו מונעת חקירת העד מה הבסיס החוקי,(לא יכול להיות) בהמשך מסתבר שלא היה פרופ' בשם שהמציא הנתבע בחקירתו מה שלא מנע מהשופטת לכתוב את שמו ולקבל את חוו"ד העלומה … ולקבוע בניגוד לכל דין שלא היה צריך לדווח. ובכך סייע השופטת להעלים מס ולהלבין הון.
כל אשר נכתב אמת וזה החלק הקטן ממעשיה של מירב אליהו בתיק 2584/05/15 זה המחייבים פתיחה בחקירה פלילית נגדה! כמו כן מי שהיה קרוב לתיק ויכל למסור עדות אמינה שתוביל להרשעת המעורבים מוצע מיליון דולר פרס. הנה מקרה נוסף עם מירב אליהו https://www.quimka.net/36221
תמונת השופטת מירב אליהו שהוסרה מאתר הרשות השופטת.