בינאום המקומות הקדושים: האם סעודיה תאבד את הריבונות במכה ומדינה?

בניגוד לרוב מדינות המערב אשר שואפות להפריד בין דת ומדינה (לפחות במאתיים השנים האחרונות), המצב במזרח התיכון הוא שונה לחלוטין. ברוב הארצות הערביות במזרח התיכון הדת היא חלק בלתי נפרד מהעניינים הפוליטיים, ובמקרים רבים היא משחקת תפקיד ראשי בהם.

כך, מפלגה קוראת לעצמה חיזבאללה (מפלגת האל), המלחמה היא ציווי אלוהי (ג'יהאד) ומדינה יכולה להיות "רפובליקה אסלאמית" (איראן). בחוקות של רוב מדינות המזרח התיכון מצוין במפורש כי דת האסלאם היא הבסיס לכל חקיקה, וזאת על פי הכלל השולט: "דין ודולה תואמאן" – "דת ומדינה הם תאומים" – נולדו יחדיו וחיים במשותף.

במקרים רבים מחפשים שליטים, בעיקר אלה שאינם נחשבים כלגיטימיים בעיני אזרחיהם, גושפנקא דתית לשלטונם. כך למשל הקדיש אסד האב שנים רבות – ובנו ממשיך בכך –  במטרה להקנות לשלטונו חותם הכשר אסלאמי למרות העובדה שהיה עלווי, שנחשב באסלאם ככופר ועובד אלילים.

חוסיין מלך ירדן תרם מיליוני דולרים מכיסו כדי לשפץ ולכסות בזהב על את כיפת הסלע בירושלים כדי לקבל הכרה דתית לשלטונו, וסאדאת נשיא מצרים, בביקורו בישראל בנובמבר 1977, התפלל במסגד אל-אקצא כדי להעניק חותם הכשר דתי לביקור שזכה להתנגדות עזה בקרב "האחים המוסלמים" במצרים.

גם סעודיה היא חלק מהשילוב ההדוק בין דת ופוליטיקה. בית המלוכה הסעודי קשור בטבורו למשפחות חכמי האסלאם של בן-באז ואל-שייח', שתפקידם במדינה הוא להעניק הכשר דתי אסלאמי לשליטתה בממלכה של משפחת אל-סעוד, הנחשבת בחיג'אז כנטע זר. כדי להעניק לשליטתם בחיג'אז הכשר דתי אסלאמי מכנים מלכי סעודיה את עצמם בתואר "משרת המקומות הקדושים", שהן הערים מכה ומדינה. הם חותמים בתואר זה את מכתביהם, ומציינים אותו ללא הרף בנאומים פומביים.

על מנת להצדיק את התואר הם משקיעים מיליארדים רבים של פטרו-דולרים בשיפור התשתיות בערים אלה, בונים כבישים וגשרים, מניחים מסילות רכבת ומקימים בתי מגורים לעולי הרגל לחג'. ההשקעות במכה ובמדינה בולטות במיוחד על רקע ההזנחה הקיימת בערים אחרות במדינה, אשר חלקן הגדול סובלות מתשתיות לקויות.

אלא שיש המערערים על השליטה של משפחת אל-סעוד במקומות הקדושים לאסלאם, ובראשם נמצאת איראן השיעית. על פי אמונת השיעה, השליטה באסלאם נגזלה על ידי השושלת הסונית של בית אוּמַיָה באמצע המאה השביעית, והיא חייבת לחזור לידי "אהל אל-בית" – בני משפחת הנביא מוחמד אשר המסורת אומרת שעלי בן אבי טאלב הוא ממשיך דרכו החוקי.

הדרישה השיעית-איראנית לשוב לשלוט במכה ובמדינה מרגיזה את הסעודים באופן קיצוני, שכן הם מביטים בעולם מבעד לנקודת המבט של האסכולה החנבלית הרואה בשיעה לא פחות מכפירה. לכן בכל פעם שעולי החג' האיראנים מנסים להתנהג על פי מסורותיהם על אדמת סעודיה, נרשמות תקריות אלימות בינם ובין כוחות הביטחון.

"זאת הכרזת מלחמה"

בקיץ שעבר חלה הידרדרות קשה ביחסים המתוחים ממילא בין קטאר מצד אחד ובין סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים מצד שני. הזרז העיקרי למשבר היו שידורי התעמולה של ערוץ אל-ג'זירה, התומכים ב'אחים המוסלמים' ובארגוני טרור דומים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי, ומקפיד לתקוף את סעודיה בכל דרך אפשרית.

קטאר נאנקת תחת הסנקציות שהטילו עליה סעודיה ובני בריתה, אך מצליחה לשרוד בזכות סיוע והגנה מאיראן וטורקיה. איראן חולקת עם קטאר שדה גז ענק ומשמשת מקור לכל צרכי החיים שלה בעקבות המצור היבשתי הסעודי, וטורקיה מחזיקה באמירות כוח צבאי שאמור להגן עליה מפני פלישה סעודית אפשרית.

בימים האחרונים הביאה קטאר את המאבק בסעודיה לנקודה הרגישה ביותר בסעודיה – הערים מכה ומדינה. הקטארים דורשים, דרך תעמולה בלתי פוסקת באל-גז'ירה, להפוך את המקומות הקדושים לאסלאם לשטח בינלאומי, כשהמשמעות המעשית היא שהמלך הסעודי לא יוכל יותר להשתמש בתואר הכבוד "משרת המקומות הקדושים" ולא יוכל עוד לשאוב ממנו לגיטימציה.

בינאום מכה ומדינה יעניק לכל מדינה בעולם זכות להתערב בניהול ערים אלה, וכך יוכלו איראן השיעית וקטאר הסונית, להשפיע על קבלת ההחלטות במקומות הקדושים לאסלאם על אפם וחמתם של בני משפחת אל-סעוד.

רעיון זה הוציא את בית המלוכה הסעודי משלוותו. סעוד אל-קחטאני, מיועציו הבכירים של המלך סלמאן, פרסם סדרת ציוצים תוקפנית בה האשים את שלטונות קטאר בהפצת המזימה השפלה ואיים עליהם בתגובה סעודית חריפה. "נתלה אתכם עם הגיבורים שלכם ולא יעזור לך אף אחד…הזהרנו אתכם בעבר שזאת הכרזת מלחמה. אל תעמידו במבחן את הסבלנות שלנו", כתב בתרגום חופשי.

https://twitter.com/saudq1978/status/960552522795618304

לא יכול להיות איום ברור יותר על קטאר מצידה של סעודיה. אל-קחטאני מבטא לא רק את כוונת המלך או בנו יורש העצר מוחמד בן סלמאן, אלא גם את האופן שבו רואה בית המלוכה הסעודי את קטאר: תיעוב, זלזול ומיאוס מהתנהלותה של משפחת אל-ת'אני, שליטי קטאר.

האם זו בהכרח הכרזת מלחמה? אינני יודע, אבל ללא ספק היחסים בין קטאר והתומכים בה ובין סעודיה ובנות בריתה, הולכים ונמתחים. ברקע ישנם כמובן גם מנהיגים אחרים שעלולים להטות את הכף לכאן או לכאן – דעתו של נשיא ארצות הברית, לה יש אינטרסים רבים באזור, עדיין לא נשמעה בעניין, וייתכן כי גם ארדואן זומם להחזיר את המקומות הקדושים תחת שליטה טורקית.

גם לישראל כמובן יש חשבון פתוח עם קטאר, על תמיכתה המלאה בחמאס ועל מימון ארגוני טרור מסביב לעולם במיליארדי דולרים, וזאת בנוסף להסתה שרשת אל-ג'זירה הקטארית מפיצה יומם ולילה. נדמה לי אם כן שמעט מאוד ישראלים, אולי פרט לחברי תנועת האחים המוסלמים, יצטערו לשמוע על פלישה סעודית לקטאר.