אבו מאזן ואנשיו מחזיקים עשרות עצירים ללא משפט, והעולם שותק

במשך שנים רבות מגנים הפלסטינים ותומכיהם ברחבי העולם את ישראל על מעצר חשודים בטרור ללא משפט, אבל מתברר שגם לרשות הפלסטינית יש מדיניות דומה המאפשרת לאחד מבכיריה להורות על מעצר של כל פלסטיני, ללא קשר לאופי העבֵרה שביצע.

לעומת הנוהג המקובל ברש"פ, ישראל מחזיקה חשודים בטרור במעצר מנהלי בהתבסס על חוקים כגון "צו בדבר הוראת ביטחון", ומשתמשת בהם גם נגד אזרחים ישראלים, ולא רק פלסטינים. משמעות הדבר היא שישראל אינה מבחינה בין פלסטינים לישראלים בכל הקשור למאבק בטרור.

בעוד הקמפיין נגד המעצרים המנהליים של ישראל נמשך, פעילי זכויות אדם ועורכי דין פלסטינים מספרים כי הרשות הפלסטינית עורכת מעצרים בלתי חוקיים ושרירותיים נגד תושביה, וכך נחשפים שוב הסטנדרטים הכפולים של הפלסטינים ותומכיהם הבינלאומיים.

זה למעלה מעשור מעכבת הרש"פ פלסטינים ללא משפט עד לתקופה של שִשה חודשים, על פי צו בחתימת אחד מפקידיה הבכירים – בדרך כלל מושל שמינה יו"ר הרשות, אבו מאזן. אך בעוד ישראל משתמשת במעצר מנהלי ככלי לסיכול טרור, הנהגת הרשות הפלסטינית מחזיקה אנשים ללא משפט כאמצעי להשתקתם ובמטרה למנוע מהם להשמיע כל סוג של ביקורת נגד אבו מאזן ומנהיגים פלסטינים אחרים. זאת בניגוד לטענתם כי הדבר נעשה למען שמירה על ביטחון הציבור ומניעת אלימות.

בישראל זכאים עצורים מנהליים להיפגש עם עורך דין, לקבל ביקורי משפחות ולערער על כליאתם, אך מהפלסטינים העצורים בידי הרשות הפלסטינית זכויות יסוד אלה נשללות. אבל עובדה זו אינה מעניינת במיוחד ארגוני זכויות אדם האובססיביים ביחסם לישראל.

"פקודה בלתי חוקית"

כיצד פועלים אפוא המעצרים המנהליים של הרשות הפלסטינית?

לטענת עורכי הדין והפעילים הפלסטינים לזכויות אדם, מושל פלסטיני או אחד הפקידים הבכירים מורשים להוציא צו מעצר נגד כל פלסטיני, מכל סיבה שהיא.

אף שלא ברור בהתבסס על מה רשאים מושלים ופקידים בכירים של הרשות הפלסטינית להורות על מעצרים, ישנם משפטנים שלדבריהם הפרקטיקה הזאת מבוססת על חוק ירדני משנת 1954, שעדיין תקף ביו"ש. למרות שחוק זה בוטל בעצם על ידי בית משפט ירדני לפני שנים רבות, הרשות הפלסטינית ממשיכה להשתמש בו נגד אזרחיה.

עורך הדין והשופט לשעבר דאוד דיראווי אמר כי הפרקטיקה של מעצר פלסטינים בפקודת מושלים ופקידים בכירים של אבו מאזן היא 'בלתי חוקית' ו'מנוגדת לחוקה', וציין כי בית המשפט הפלסטיני הגבוה לצדק פסק נגד פרקטיקה זו.

"כליאה בלתי חוקית היא פשע שעליו נקבע עונש בחוק", הסביר דיראווי. "מי שנפגע ממעצרים כאלה זכאי לתבוע פיצויים בגין נזיקין. זוהי אחת ההפרות המסוכנות ביותר של חֵרויות היסוד".

מרכז 'מוסאוא' לזכויות האזרחים הערביים בישראל מספר כי התקבלו אצלו תלונות רבות של פלסטינים על המעצרים הבלתי חוקיים שעורכת הרשות הפלסטינית. מ'מוסאוא' נמסר כי מעצרים אלה היו 'בלתי חוקתיים' והם מהווים הפרה חמורה של זכויות האדם, וכי אין למושלים ולפקידים הבכירים כל סמכות להורות על מעצרו של איש.

בשנה שעברה קיימה הפקולטה למשפטים באוניברסיטת אַ-נג'אח, המוסד הפלסטיני האקדמי הגדול ביותר ביהודה ושומרון, סמינר המוקדש למעצרים המנהליים של הרשות הפלסטינית.

דיקן הפקולטה ד"ר מועאד חטאב אמר כי רוב המומחים הפלסטיניים למשפט תמימי דעים כי מעצרים ללא משפט מהווים הפרה של החוק והחוקה הפלסטיניים. גם הוא הצביע על כך שבתי המשפט הפלסטיניים פסקו שוב ושוב נגד הנוהג של החזקת אנשים ללא משפט.

עורכת הדין עלה אל-בדארנה, שערכה מחקר על המעצרים המנהליים של הרשות, מצאה כי רובם בוצעו ללא ידיעת המושל או הפקיד הפלסטיני הבכיר שבשמם נעשו. "מעצר אנשים בהוראת המושל מתרחש לעתים ללא ידיעתו", אמרה אל-בדארנה.

"גם כאשר מביאים את דבר המעצר לידיעת המושל, העצור עצמו אינו מובא בפניו. כשנשאל על כך על ידי המשפחות, המושל מכחיש לעתים קרובות כי ידע על המעצר. החוק הירדני קובע כי אדם הנעצר בהוראת המושל, יש להביאו בפניו, אבל לא כך קורה עם העצורים ללא משפט בידי הרשות הפלשתינית ".

אל-בדארנה ציינה גם כי העצירים המנהליים נלקחים למעצר על בסיס הערכות של כוחות הביטחון הפלסטיניים, מבלי להתייחס למי שהורה לכאורה על המעצר – המושל או הפקיד הבכיר. במקרים מסוימים, המושלים והפקידים שהפכו עצמם לזרוע לאכיפת החוק משתמשים במעצרים מנהליים כדי להימנע מיישום צווים של בית המשפט. כך לדוגמה, בית משפט יכול להורות על שחרורו של עציר, אך זה יישאר עדיין מאחורי סורג ובריח אם מושל או פקיד בכיר חותמים על צו מעצר נגדו.

והעולם שותק

קחו למשל את מחמוד עסידה משכם, העיר הערבית הגדולה ביהודה ושומרון. לאחר 37 ימים במעצר, הורו מספר בתי משפט פלסטיניים לשחררו, אך כדי להימנע מיישום פסקי הדין מסרו כוחות הביטחון של הרש"פ לעסידה צו מעצר בחתימת מושל שכם. עציר נוסף משכם, ענאס ג'ודאללה, הוחזק במעצר בפקודת מושל שכם אף שבית משפט החליט לשחררו לחופשי.

בשנת 2016 נעצר העיתונאי רג'יד טבסייה ל-17 יום בפקודת מושל העיר קלקיליה. טבסייה סיפר כי נחקר על אופי עבודתו העיתונאית ועל המעסיק שאצלו עבד. הוא שוחרר לבסוף ללא כתב אישום וללא צורך בערבות. בדצמבר 2017 קיבלו ארגונים פלסטינים לזכויות אדם תלונות משבעה פלסטינים שטענו כי נעצרו ללא משפט בפקודת מושל. שניים מהם שוחררו מאז, וחמשת הנותרים עודם עצורים ללא משפט.

הפלסטינים אומרים כי הרש"פ משתמשת במעצרים מנהליים  בעיקר ככלי נגד מתנגדיה הפוליטיים ולהשתקת מבקרים, ולא כאמצעי זהירות למניעת פשע, כטענתה.

ח'ליל אסף, ראש איגוד העצמאים ביו"ש, גינה את פרקטיקת המעצרים אותה הגדיר 'פשע', וקבע כי מטרתו העיקרית היא השתקת הביקורת על הרשות הפלסטינית. בהתייחסו ליו"ר אבו מאזן, תהה אסף: "כיצד יכול מי שעומד בראש הרשות הפלסטינית ומפר את החוק לבקש מעמו שיציית לחוק? בלתי מתקבל על הדעת שמישהו יפר את החוק. מעצר כל אדם בפקודת המושל או פקיד בכיר היא פשע שדינו עונש".

הנה דוגמה נוספת כיצד הרשות הפלסטינית הממומנת על ידי המערב שמה ללעג את מערכת המשפט שלה וממשיכה לפגוע באופן שיטתי בזכויות אדם ולתקוף את חֵרויות היסוד. בעולם שבו כל אחד מהפקידים הבכירים של אבו מאזן יכול לחתום על צו מעצר, הציבור הפלסטיני יכול רק להמשיך לחלום על מדינה שבה ישלטו חוק וסדר.

מה שמטריד במיוחד אינה העובדה שמנהיגות הרש"פ פועלת כמשטר רודני (זה הרי צפוי לחלוטין למי שיודע איך הדברים עובדים אצל אבו מאזן ונאמניו), אלא השקט הקבוע והאדישות מצד הקהיליה הבינלאומית וארגוני זכויות האדם. אלה המאשימים את ישראל ברצח כשהיא נוקטת צעדים ביטחוניים נגד הטרור יעשו שירות טוב לפלסטינים אם יחדלו לשמור על שתיקה לנוכח רמיסת זכויות האזרח תחת הרשות הפלסטינית.

המאמר פורסם במקור באתר מכון גייטסטון. מאנגלית: שאול לילוב