הצגה מוזיקלית חדשה מבית התיאטרון הלאומי מתארת את דמותה של המשוררת כשנויה במחלוקת מבחינה פוליטית ומפוקפקת מבחינה מוסרית
"גנבת". זו המילה האחרונה שנאמרה על במת ההצגה 'סימני דרך' המתארת את חייה של נעמי שמר, טרם ירידת המסך על המערכה הראשונה ויציאת הקהל להפסקה.
בתוכנייה המתארת את המחזה המוזיקלי שהפיק תיאטרון 'הבימה' נכתב כי הוא "משרטט לראשונה את דמותה של שמר לא כמיתוס לאומי, אלא כפי שהייתה באמת". ואכן, לאחר שבחצי הראשון של המחזה מצטיירת המשוררת כאשה חסרת עכבות מוסריות, הן בקשריה עם גברים והן בדבקותה באמת, אפשר למצוא נחמה בכך שלפחות החוברת נצמדה לאמת – של יוצרי ההצגה כמובן.
מעבר ל"גניבה" המוזכרת בסיום המערכה הראשונה ומתייחסת לאותה פרשה ישנה בה הואשמה נעמי שמר בהעתקת המנגינה לשירה הידוע ביותר, 'ירושלים של זהב', מתוך לחן עממי באסקי, המיתוס הלאומי שנקרא נעמי שמר נסדק, שלא לומר נופץ, במשך יותר משעה של הצגה. גם השירים האלמותיים ששזורים בסיפור חייה של שמר, קיבלו לפתע באור השלילי בה היא הוצגה משמעות אחרת לגמרי.
החלק השני של המחזה נוטה בכיוון חיובי ויותר ומוצג לקהל בצורה מרגשת ונאמנה יותר לרוח התקופה. כך למשל, בסצנה העוסקת במעבר של שמר מהקיבוץ לתל-אביב ניתן ללמוד על ההקרבה העילאית ותחושת השליחות שגילו בני ההתיישבות העובדת בזמן מלחמת השחרור.
למרות השיפור שניכר בחלק השני, עד סוף הערב וגם לאחריו קשה היה להשתחרר מן הרושם השלילי שהותירה דמותה של נעמי שמר כפי שהוצגה כגנבת והוללת. נראה כי שלא כמו בשירה 'על כל אלה', ביקשו כאן יוצרי ההצגה לעקור את המיתוס הנטוע בלב הישראלי המצוי והגישו את העוקץ לפני הדבש.
יחד עם זאת, ספק אם הצדדים האחרים הללו בסיפור חייה של שמר, ככל שהם נכונים, מהווים בעיה בערוגות שבהן צמחו מפיקי ההצגה. הרושם המתקבל מן המחזה כולו הוא שמטרת הצגתה של שמר כשנויה במחלוקת היא פגיעה בדמות המשוררת דווקא אצל אלה שהתנהלותה האישית כפי שעולה מן ההצגה הייתה לזרא בעיניהם.
מקור האיבה הזה לנעמי שמר, שהתבטא בין השאר בהמלצתו המפורסת של נחום ברנע לקוראיו לעבור למדרכה ממול כאשר פוגשים אותה ברחוב, הוא כידוע עמדותיה הלאומיות שבהן החזיקה ודגלה בשעה שרבים מבין חבריה הקרובים נסוגו מהן והתנערו ממנה.
נעמי שמר, בת קבוצת כינרת, נותרה נאמנה לערכי ההתיישבות שעליהם התחנכה. העובדה שדווקא היא, שעברה לעיר הגדולה, עדיין האמינה בחזון ארץ ישראל השלמה, ואילו רבים מידידיה אשר נותרו בתנועה הקיבוצית נטשו תפיסה זו, לא הוסיפה לה ככל הנראה אוהבים בקרב חבריה משכבר הימים.
כיכר השוק ריקה
באחד משיריו של אריאל הורוביץ, בנה של שמר, נכתב: "כשהיד מושטת, והעין לא צרה, ולא הורגים משורר בבוקר, ובערב יושבים להקריא משיריו". לאחר הצפייה בהצגה 'סימני דרך', ולאור העלבונות הקשים שהוטחו במשוררת במשך השנים, אפשר אולי להבין למה התכוון המשורר.
היחס אשר לו זכתה נעמי שמר בשל התעקשותה להישאר "ימנית, משיחית והזויה" כפי שמוזכר בהצגה, יכול גם להסביר מדוע היו גם אחרים שלא עמדו בלחץ ובחרו שלא ללכת נגד הרוח.
ולכל אלו שיבקשו לברר מדוע מחזה כזה מוצג בתיאטרון "הלאומי" שכנראה כבר מזמן לא ממש לאומי, יש לומר כי את השדה התרבותי של המחנה הלאומי האמיתי ניתן לתאר במילותיה של שמר: "כיכר השוק ריקה".
לאחר ניצחון הליכוד בבחירות 77' היו מספר פניות של אנשי רוח ואקדמיה מהמחנה הלאומי לחברי ליכוד בכירים בעניין ייסוד אלטרנטיבה תרבותית של הימין. הפניות הללו לא זכו להתייחסות הראויה למרבה הצער, וגם ניסיונות להקים מוסדות תיאטרון ובמה ימניים חלופיים לא צלחו. מאחר והתוצאות של שינוי תרבותי נמדדות בטווח ארוך שנים, נמנעו אותם פוליטיקאים קצרי רואי מלסייע ולהשקיע במיזמים חשובים כאלה, עד שדעכו.
אפשר להשוות התנהלות זו של הליכוד עם תפיסתו של מכונן התנועה הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי. ומאחר והמחלוקת בין נעמי שמר לבין חבריה הייתה בעניין השטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים, כדאי לעיין בדברים שכתב ז'בוטינסקי בעניין חלוקת השלל העתידית של האימפריה העות'מאנית, לאחר מלחמת העולם הראשונה:
"מובן שהעולם יודע מקרים, כשמדינות הסתלקו מתביעות והשכיחון מלבן… כל התביעות האלו נשכחו לעולמי עד מן הלב ובטלו מן העולם… יש כח אדיר בעולם הידוע בשמו המשומש והמיושן מאוד: תרבות. כח זה יפה הוא להבטיח נחלותיה של מדינה יותר מכל קיר של כידונים. תרבות דרכה לחדור בכח כביר. במקום שמורגשת תרבותה המפרה – במקום שהיא יוצרת בהתמדה רמות חיים ועבודה גבוהות יותר. במקום שהיא גורמת בלי הרף לגילויי כל המרצים החיוניים, ללבלוב כל הנבטים – שם תביעתו של זר, שאינה מוצאת לה הד, דועכת ונרמסת במהרה…"
כל עוד לא יפנים הימין את "כח התרבות" כפי שראה אותו למשל ז'בוטינסקי, הוא יוכל רק לשאול "איכה יבשו בורות המים?". השמאל לעומתו, ימשיך לעצב את הזיכרון הקולקטיבי במקביל להתנוונות האידיאולוגית שבה הוא שרוי מזה שנות דור.
המחבר הוא דוקטורנט באוניברסיטת אריאל ועמית מחקר במכון אריאל לביטחון ותקשורת
שמאל זה סוציאליזם. וסוציאליזם זה התערבות ממשלתית וריכוזיות – הכוונה חינוכית ע"י קומיסרים..
ימין זה קפיטליזם וזה חופש.
יש תרבות ימנית – יש הגות ימנית ויש מוזיקה ימנית:
פרסומות זה ימין וזה קפיטליזם ומושקעים בזה כספים ומאמצים אדירים.
תוכניות ריאליטי/ סטנד-אפ/ סרטי בורקס/ ערבי קריוקי/ מוזיקת פופ/ מזרחית זה הבחירה של העם ולא של קומיסרים ממשרד החינוך ולכן זה ימין!
מועדוני חשפנות לגברים זה ימין, מספרות פדיקור ומניקור לנשים ופארקי מים ולונהפארקים לילדים זה ימין.
אבל ימין זה לא רק תרבות נמוכה.
קורסי הכנה לפסיכומטרי לימודים לשם הצלחה כלכלית בחיים זה ימין!
הוראות הפעלה של גאדג'טים טכנולוגיים זה ספרות ימנית!
ניסוח של חוזים משפטיים הצעות מחיר ומכרזים זה ימין!
תפילה ולימוד תורה זה ימין!
צריכת מידע על בסיס הפופולאריות שלו ביוטיוב ובגוגל בויקיפדיה ובפייסבוק זה ימין.
קשקשן רדוד וטיפש.
שמאל זה רוע המתחפש לחמלה. קפיטליזם זו חמלה המתחפשת לרוע. הכל עניין של דגש. אם שמר הייתה שמאלנית היו מדגישים את הצדדים החיוביים שבה, אבל היא הפכה לימנית אז מבליטים את הכשלונות, שיש לכל אדם באשר הוא. תיאטרון הבימה הוא תיאטרון מיותר. והעיקר, שהתפרנס מעצמו ממכירת כרטיסים ולא מתמיכה ממשלתית המאפיינת את השמאל הטפילי
ואת האלמנט הלא לכל שיריך אני כנור, כבר הקדים רבי יהודה הלוי, ועת אחלום שיבת שבותך אני כנור לשיריך, אז מה?
ימין/קפיטליזם זה רותפס, טולסטוי, קינג, פראצ'ט,לונדון, צ'כוב, פולט, אקו, עגנון, גולדברג,ז'לזני ועוד אין ספור אחרים.
ימין/קפיטליזם זה זה ברגנר, קדישמן, אפרמוב, דאלי, פיקאסו, מונק, דגה (ועוד שלל שמות שאיני מכיר כיוון שאני חנון של ספרים ולא ציור).
ימין/קפיטליזם זה מטאל, מטאל פרוגרסיבי, מטאל קור, מוזיקת עולם, ג'אז, אלטרנטיבי, אוואנגארד, ווירד,סקא וכל ז'אנר שהוא.
ימין/קפיטליזם זה רוק 30, משחקי הכס (או שאוש"ק לחובבי המילה הכתובה), גירלס, עמוק באדמה וסדרות יותר חדשות שהייתי מכיר לו היה לי זמן לטלוויזיה.
שמאל זה תקיעת דגל בתחת ו… זהו בעצם, כי מי שלא מתאים לאידאלוגיה והברנז'ה לא יקבל מימון.
אוהבים אותך נעמי הנהדרת והמוכשרת!
שום כתב פלסתר שמאלני שדוף ודל לא יקטין את דמותך הענקית.
כל הפוסלים – במומם פוסלים.
נעמי שמר היא דמות מורכבת, ככל אדם. היא היתה מוכשרת ביותר ויצרה נכסי צאן ברזל תרבותיים. היא שיקפה את מצב הרוח הלאומי בתקופות רבות, וזה ייזכר לזכותה.
הלאומנות שלה, לא הלאומיות, באה לידי ביטוי ברעיון העיוועים של סיפוח השטחים, דבר שיוביל למדינה דו לאומית או למדינה של אפלייה שיטתית ושלילת זכויות של כמחצית מתושביה. זו לא יהדות ולא מדינה יהודית, זו מדינה סיוטית.
ה"גניבה" של לחן בסקי לא מזעזעת אותי. היא היתה לרוב מקורית, וכמוסיקאית ראויה לשמה הקשיבה למוסיקה של עמים שונים וזה שימש לה השראה. אגב, מזמור ששמו "ירושלים של זהב" שרים בכל פעם כשחונכים כנסיה חדשה באנגליה. ירושלים של זהב היא תפיסה לא רק יהודית, אלא גם נוצרית ומוסלמית.
ומכאן ל"ככר השוק ריקה". ככר השוק לא היתה ריקה בין 48 ל-67. היא היתה מלאה בערבים. הבעיה היא שערבים לא היו בני אדם מלאים לדעת נעמי שמר הלאומנית. איפה שאין יהודים, ריק מבחינתה. זו בעיה מוסרית.
ואגב, השיר של אום כולת'ום על ירושלים דומה מאד לשיר של נעמי שמר. גם שם האבנים בוכות כשהאויב שולט בהן, וזורחות כשהצד ה"נכון" שולט בהן. הכל ענין של זוית הסתכלות. ירושלים שייכת הן ליהודים, הן למוסלמים והן לנוצרים. ורק פשרה פוליטית תהפוך אותה מבלפסט לעיר שטוב לחיות בה.
נעמי שמר יהודייה ואנחנו יהודים. הרובע היהודי נכבש בידי הירדנים במלחמת השחרור רבים נהרגו אחרים גורשו מירושלים וחלקם נלקחו לשבי. השיר עוסק בכך שיהודים כבר לא היו בירושלים הכבושה. 19 שנה אחר כך היהודים חזרו לעיר שממנה גורשו במלחמה שיצר עבדאללה מלך ירדן ב1948. צר לי אנחנו לא קוסמופוליטיים – אולי את. אנחנו לא אנחנו היהודים וזו העיר שלנו וזו הארץ שלנו – אחרת מדוע אנחנו כאן? מדוע התקבצו מליוני יהודים לארץ ישראל? תפסיקו לחשוב כל הזמן בשביל אחרים כי אחרת גם בחוף הים של תל אביב ודאי בבלפאסט של חיפה בלפאסט של יפו בלפאסט אשקלון בלפאסט לוד ורמלה וכל הבלפאסטים ששרפתם, גזלתם את אדמתם וגרשתם את תושביהם והקמתם עליהם קיבוצים- לא תהיו.
שטויות במיץ עגבניות
כן כן פשרה כמובן. ללא ספק. לו ,חלילה ,היינו מפסידים גם איתנו היו מתפשרים. גברתי חושבת שהשכנים היו מתייחסים אליה בכבוד לו היו מנצחים במלחמה ההיא וזו שאחריה וגם זו שאחרי זו שאחריה. ההזיה שלך מסוכנת.
תת-רמה. גם מבחינה אינטלקטואלית וגם מבחינה מוסרית.
דפנה התעלית על עצמך ביצירתו של הקשקוש המעוות והמתבכיין הזה. הסיפוח יהיה הדרגתי ומוצלח ובחינה מוסרית אין מוסרי ממנו. אכן כשבירושלים אין יהודים ירושלים ריקה ולא כי ערבים הם לא בני אדם אלא כי זו לא ארצם. הארץ הזו כולה היא כבשת הרש של העם היהודי שנגזלה ממנו בידי כיבוש מוסלמי שגזל את רוב המזרח התיכון מן התושבים המקוריים. אין לשום ערבי שהוא שום זכות היסטורית מינימלית לריבונות בארץ ישראל היהודית. לא לשווא השמאל מתחבא מאחורי המונח האנכרוניסטי מימי הכיבוש הירדני הבלתי חוקי ״הגדה המערבית״ לו ישתמש השמאל במושג ההיסטורי המקורי ״יהודה ושומרון״, בלון השקרים הערבי יתפוצץ מיד כיוון שיהיה ברור שאין שום תביעה מוסרית או היסטורית לשום ערבי על ריבונות יהודה ושומרון. בקצב הדברים הנוכחי הסיפוח קרוב יותר ממה שאת חושבת.
את מתכוונת כנראה למזמור הכנסייה האנגלי "ג'רוזלם" (מלים של ויליאם בלייק הנהדר). זה מזמור שמדבר על ירושלים מטפורית שתיבנה באנגליה, לא על ירושלים הגיאוגרפית.
לגבי האיסלם, לא היו בו שום שירי געגועים לירושלים עד שהערבים הפסידו את העיר ליהודים. במשך רוב ההיסטוריה ירושלים היתה מבחינת האיסלם חור נידח, שכמעט איש לא טרח לעלות אליו לרגל.
ובין אם ירושלים קדושה לאיסלם או לא כ"כ קדושה לאיסלם, היא מעולם לא היתה /בירה/ מוסלמית, ואין שום סיבה להתחיל דווקא עכשיו.
מת על נעמי שמר, גאונה יחודית חכמה אוהבת ישראל בכל ליבה
לדעתי, פעם ראשונה שפיספסתם, לדעתי. קראתי את המחזה, הוא דווקא מעלה טיעונים טובים (למשל, כשנעמי מטיחה בחבריה שהיא לא השתנתה, ונשארה עם אותם ערכים שהיו גם להם, שזה הם שהשתנו). אני חושבת שהמוטיבציה להעלות את המחזה היה הפחד של הבימה ממירי רגב. וגם אם התכוונו לקלל, יצאו מברכים. כי כך או כך – התוצאה תהיה השבת מורשתה.
למה אין מחזה על רבין השיכור שהתמוטט ברגעי משבר. או ירי על הנמלטים לחוף מאלטלנה? האם לא צריך להציג את האמת על האיש?
קראתי חלק מהתגובות ואני חייב לציין שברובן ובעיקרן הן ענייניות מנומקות ובעיקר שמרות על שפה נקייה. זה לא בא כביקורת או התנשאות. זה פשוט מפתיע ומעניין.
בסופו של דבר, את שיריה של נעמי שמר ממשיכים לשמוע ולהשמיע. לעומת זאת, את מי מעניינת הגרפומניה של יונה וולך, של דליה רביקוביץ' או של כל "משורר/ת" אחר/ת הנערץ על השמאל הנאור?
יונה וולך, דליה רביקוביץ – גרפומניה?
נמק פרט והדגם בבקשה.
כתבו את זה קודם אבל אני רוצה להדגיש: נעמי שמר היא יוצרת אדירה. בכל פעם שאני שומע שיר שלה אני מתפעל מחדש. שיריה ימשיכו להישמע הרבה אחרי שהמלעיזים והמשמיצים ייעלמו אל תהום הנשיה ואף אחד לא יזכור מי הם בכלל. אין זה אומר שנעמי שמר היתה מושלמת, אין אדם ללא מגרעות כאלה או אחרות אבל הסך הכל הוא גדול ומטיל צל ענק על מבקריה.
גרפומניה של יונה וולך? בבקשה, גרפומניה-נימפומניה:
הנח אתה גם את התפילין עבורי
כרוך אותם על ידי
שחק אותם בי
העבר אותם מעדנות על גופי
חכך אותם בי היטב
בכל מקום גרה אותי
עלף אותי בתחושות
העבר אותם על הדגדגן שלי
קשור בהם את מותני
כדי שאגמור מהר.
(מתוך השיר "תפילין")
גרפומניה של דליה רביקוביץ? בבקשה, גרפומניה-אגו מאניה:
ואחר כך הלכתי לרקוד בנשף המחולות
אך הניחו אותי בחברת חתולים וכלבים
ואלו כל צעדי היו מדודים וקצובים.
והיה לי שיער זהב ועיניים כחולות
והיתה לי שימלה מצבע פרחים שבגן
והיה לי כובע של קש עם קישוט דובדבן.
(מתוך השיר "בובה ממוכנת")
“Politics is downstream from culture” Andrew Breitbart
תגובית:
"ארץ ישראל היפה" – א"י בזמן שלוט מפא"י.
"ארץ ישראל הישנה והטובה" – ישראל לפני שהמזרחים "הרימו ראש".
"אמיץ" – מנהיג שמאל המבצע מדיניות שמאל אבדנית.
"אנשי רוח" – אמנים מהשמאל.
"אפרטהייד" – יהודים מתגוננים מהבאים להורגם.
"בג"צ" – הדאוס אכס מאכינה (הפתרון האלוהי המפתיע) של השמאל.
"הגדה המערבית" – בל נאמר יהודה ושומרון כדי שההדיוטות לא יזכרו שזאת ארץ אבותינו.
"גזעני" – אחד שאומר לערבים את האמת על עצמם.
"דיכוי" – נסיון לאכוף החוק במגזר הערבי.
"דיקטטורה" – מצב בו הימין בשלטון.
"הסכם אוסלו" – גשר המכביה של המדיניות הישראלית, ה"פל קל" של הדיפלומטיה הישראלית.
"הסתה" – ביקורת שמשמיע ימני על אנשי שמאל.
"הסתה בוטה" – ימני הטוען כי אנשי שמאל מסויימים מעודדים טרור.
"האיחוד האירופאי" – מקורות הנילוס של השמאל.
"ועדת חקירה" – השלב האחרון של כל מבצע צבאי המנוהל ע"י ממשלה ימנית.
"זכות השיבה" – אף מראיין בתקשורת לא ישאל מרואיין ערבי היא מה עמדתו בסוגייה כדי לא לקלקל את הקונספציה שההתנחלויות הן המכשול לשלום.
"חקירה פלילית" – חומר להסרת יריבים פוליטיים.
"חברה צודקת" – מה שיהיה כאן כשהשמאל יגיע לשלטון ולא היה כאן כשהשמאל היה בשלטון.
"חוק עוקף בג"צ" – סימן לכנסת מתמרדת.
"טרור" – ענף יצוא בכלכלה הפלסטינית – סטארטאפ פלשתיני.
"יחסים עם ארה"ב" – עד להגעת טראמפ היחסים היו השוט לנפנף בו נגד הימין, מועמדי השמאל התחרו ביניהם מי יהיה יותר מתואם עם ארה"ב. עליית טראמפ הינה שיברו של החלום.
"הכיבוש" – נראטיב ערבי שיקרי שהתנחל בלבבות השמאל.
"ליברלי" – אדם בעל השקפות שמאליות.
"ליברליזם פרוגרסיבי" – הליברליות אינה עניין של בחירה אלא של כפייה.
"לאומי" – לאומני לייט.
"לאומני" – איש ימין המאמין בחזון הציוני.
"מנהיגות" – תכונה שמפגין רק ראש ממשלה מהשמאל או כזה שחצה את הקווים שמאלה. הנחיות לשימוש: אם המנהיג מתנהג בפזיזות יש להוסיף את המילה "אמיצה", אם הוא היה זריז בגרימת נזקים היסטוריים יש להוסיף את המילה "נחושה".
"מגוון דעות" – מגוון הדעות של מחנה השמאל.
"מעגל דמים" – הם יורים, טובחים ופוגעים ואנחנו מגיבים – גם אם לא נגיב הם ימשיכו לירות. מוצג בשמאל כמעגל, כדי לשמור על "סימטריה מוסרית".
"מפלגות המרכז" – מפלגות השמאל שמיתגו עצמן מחדש.
"מדמנה פוליטית" – מצב המתאר מערכת פוליטית בה יש רוב לימין והמערכת הפוליטית אינה מפיקה את התפוקות להן מצפה השמאל.
"נאור" – בעל השקפות שמאליות.
"הציבור הנאור" – מחנה השמאל.
"נחישות" – ביצוע ויישום מדיניות שמאל תוך גרימה מהירה של נזקים היסטורים – ראה אובמה שהיה נחוש מאוד.
"נרטיב" – אין אמת. הכל סובייקטיבי.
"הנרטיב הערבי" – השקרים והאגדות שהערבים אוהבים לספר על עברם.
"נכבה" – ה"טרגדיה" הערבית. הנחיות לשימוש: אין להזכיר את העובדה כי הערבים איימו בריש גלי לרצוח את כל היישוב היהודי בא"י, וזאת כדי לא להקהות מעוצמת הטרגדיה. כמו כן אין לציין כי רוב הערבים ברחו לנוכח קריאה של מנהיגיהם ולנוכח החשש שלהם כי היהודים יעשו להם בדיוק מה שהם תכננו לעשות ליהודים.
"נישול" – הריסת בתים שנבנו שלא כחוק.
"סרוב פקודה" – מימין – גורר דיון בשאלת אחדות העם והצורך לכבד הכרעות הרוב, חובה לציית לדין מלכות וסיכון ערך צה"ל כצבא העם. משמאל – גורר דיון בגבולות שלטון הרוב על המיעוט והנכונות לשלם את מחיר המצפון.
"סרבן גיוס" – אם חרדי אז מדובר בטפיל חברתי. אם שמאלני אדם מצפוני הנכון לשלם על מימוש השקפת עולמו.
"עוול היסטורי" – סירוב היהודים להיטבח ב-48 ו-67.
"פתרון צודק" – שם קוד למימוש "זכות השיבה".
"פליטות" – אחד מענפי הכלכלה העיקריים ברשות הפלשתינית.
"פרוגרסיבי" – לשון נקייה לפאשיסטיקלי קורקט.
"פירות השלום" – מושג הלקוח מימי אוסלו העליזים שרבין ושר אוצרו בייגה שוחט ניהלו כלכלת בחירות גרעונית ביותר כדי לגרום לציבור לחוש ב"פירות השלום". זה כמעט הסתיים בקריסה נוסח יוון וארגנטינה. נתניהו נאלץ להציל את ישראל מקריסה.
"פלורליזם" – סובלנות למגוון הדעות שאינן סובלניות לאחר, כמו הליברליות, הניאו ליברליות, הפרוגרסיב – ליברליות והאיסלם.
"קרבנות השלום" – חללי אוסלו.
"שלום של אמיצים" – הסכם נטול שיקול דעת עליו חותם מנהיג שמאל.
"שמאל" – אחד מענפי הייצוא של ישראל. אולי כל עמותות וארגוני השמאל מלעיזים, אך מבחינה כלכלית הם מכניסים כסף זר ארצה.
"יהדות התפוצות" – מיעוט של ספק-יהודים עשירים ליברלים, תומכי אובמה, הילרי וסורוס, ג'יי סטריט, שמנסים לכפות דעתם השמאלנית קיצונית על ישראל והתקשורת מציגה את הדעות ההזויות שלהם כ"משבר בין ישראל ליהודי העולם, בגלל ביבי והחרדים".
"שנוי במחלוקת" – כל אדם מפורסם בעל דעות ימניות שאי אפשר להגדיר אותו מיד כמתנחל דתי קיצוני מסוכן, ייכנס לקטגוריה של "שנוי במחלוקת".
*************************
תגובית:
מכבסת מילים: המילון השלם לנאורים בעיני עצמם / חיים נבון / מקור ראשון
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/884/614.html?hp=1&cat=479&loc=10
עבודה עברית היא גזענות וזמנים אפלים הם כל דבר שימני עושה. כל מה שרציתם לדעת על השמאל ולא היה לכם את מי לשאול
אמיץ – אמן גאוני (ע"ע) המעז לצאת כנגד פוליטיקאי גזעני (ע"ע), שאין לו כל השפעה על הקריירה שלו. האמיץ חוזר בפרהסיה על הקלישאות הנאורות האופנתיות, שמשננים בהתלהבות השכם והערב כל האנשים שיקבעו את גורל הקריירה שלו: שכניו, עמיתיו, מנהליו, מפריסי הפרסים והעיתונאים.
בור – כל מי שלא מצטט את הסיסמאות העבשות שניסחו כמה אינטלקטואלים צרפתים מעורפלים ואומללים לפני ארבעים שנה.
בחירות – לפניהן – שנה של ביטחון עצמי הולך ומסלים בניצחון השמאל; אחריהן – שנה של הטחת עלבונות בימין, במסווה של חשבון נפש (ע"ע).
גאוני – איש השמאל הקיצוני.
גזעני – איש הימין, או אפילו השמאל הציוני הוותיק.
דיכוי – רעל סמוי הזורם בכל מסגרת חיים שיש בה שמחה, סיפוק ומשמעות: משפחה, קהילה, עם. הדיכוי הוא ערמומי מאוד, ואפשר לראותו רק אחרי הכשרה אינטנסיבית בעגה הפוסט־מודרנית. לכן הבורים (ע"ע) לא רואים אותו.
הדרת נשים – כל הפרדה בין נשים לגברים, בפרט במקומות שבהם היא נהוגה מימים ימימה, כמו בצבא ובבית הכנסת; חוץ מאשר בתחומים שבאמת חשובים, כמו כדורגל.
ויכוח לגיטימי – מחלוקת בין זהבה גלאון לדב חנין.
זכויות האדם – כל דבר שמישהו רוצה ויכול להתפרש כקריאת תיגר כנגד מוסדות מסורתיים הופך מיד לזכות.
זכות להורות, זכות לאהבה חופשית, זכות למימוש עצמי, זכות לריבונות לאומית, אלא אם כן זה הלאום שלנו.
זמנים אפלים – כל דבר שימני עושה מזכיר זמנים אפלים, כי גם היטלר אכל ארוחת בוקר. אגב, חשוב מאוד לא להזכיר שמרבית המשטרים האפלים במאה העשרים היו משטרי שמאל.
חופש אקדמי – הזכות המוקנית למרצה להטיף לקהל השבוי של הסטודנטים את דעותיו המשונות כנגד רוב אזרחי ישראל בנושאים שאינם קשורים לשיעור, ובתמורה לקבל משכורת עד אחרית ימיו מכספי האזרחים הללו.
חופש הביטוי – הערך העילאי. אלא אם כן מדובר ברב קרים, או ברב לוינשטיין, או בח"כ סמוטריץ', או באדם דתי שרוצה לארגן ערב שירה לגברים. לסיכום: צריך חופש דיבור מוחלט, כל עוד מדובר בוויכוח לגיטימי (ע"ע).
חלון הזדמנויות היסטורי לשלום – כל רגע נתון. בארבעים וארבע שנות חיי, מעולם לא שמעתי איש שמאל אומר: חלון ההזדמנויות סגור עכשיו, יאללה – תתנחלו.
חשבון נפש – התבצרות בעמדות השמאל הקיצוני, במסווה של הכאה על חטא: "לא הצלחנו לרדת אל העם", "לא מספיק להיות צודקים", "אנחנו אינטלקטואלים מדי".
טיפשות, טירוף, טמטום – מישהו שהעז לחשוב לבד.
ימין קיצוני – ימין.
כבוד האדם – שמאל.
לאומיות – פשיזם, תועבה, אשליה, קהילה מדומיינת.
לאומיות פלסטינית – עובדה היסטורית, הישג נפלא של רוח האדם, בשביל זה שווה להילחם.
מדינת שב"כ – ליבוביץ' חזה זאת ב־67', ובלי ספק היה נביא. הנה, בדרך לעבודה עצרו אותנו אנשי שב"כ במחסום באיילון, וירו בכל אדם שלישי. טוב, זה לא, אבל פעם ראיתי מרחוק שב"כניק.
נאור – כל מצביעי מרצ הם נאורים. עובדה: הם הצביעו מרצ.
סובלנות – הנכונות לסבול כל דעה, אפילו הקיצונית והמרגיזה ביותר, כל עוד היא מרגיזה אחרים ולא את הנאור עצמו. אשוח נוצרי – כן, דוכן חב"ד – לא; שוברים שתיקה בבתי ספר – ודאי, רבנים בגני ילדים – על גופתי.
עבודה עברית – גזענות (ע"ע).
פתיחות – וולטר אמר: אני לא מסכים לאף מילה מדבריך, אבל אני מוכן למות למען זכותך לומר אותם. הנאור העכשווי אומר: אני לא מסכים לאף מילה מדבריך, ולכן תשתוק.
צדק חברתי – הכינוי הנאור לחברה שהעיקרון המארגן שלה הוא קנאה: עדיף שכולנו נרוויח פחות, ובלבד שהעשירים לא ירוויחו הרבה יותר ממני.
קפיטליזם חזירי – הכינוי הנאור לחברה שדורשת חמלה לעניים ממני וממך, במקום להפוך אותה למונופול סוציאליסטי של פקידי משרד החמלה הממשלתי.
רצח רבין – דומני שהצעירים כבר מאמינים שביבי ממש לחץ על ההדק.
שלטון החוק – החובה לציית לכל חוק, אלא אם כן הוא ממש לא מוצא חן בעיני הנאורים. חוקים שלהם חייבים לציית: חוק ההתנתקות, חוקי תכנון ובנייה ליהודים ביש"ע. חוקים שלהם לא צריך לציית: איסור פתיחת חנויות בשבת, איסור נישואין מחוץ לרבנות, איסור על עישון סמים, חוקי תכנון ובנייה לערבים.
תגנה! – דרישה פולחנית־טקסית מכל איש ימין, אם מישהו שקצת דומה לו ביצע פשע. אורי אורבך היה נוהג להשיב: גיניתי במשרד.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/884/614.html?hp=1&cat=479&loc=10
תגוביות:
1.שנון ובמקום ואם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. מכל מקום, חבל על המאמץ. הנאורים בעיני עצמם לא קוראים אותך ולא סופרים אותך, ואילו הבורים, נחמדים מכדי לעזור לך נגד ההשתקה.
2.גינויי השמאל מופעלים בעיקר נגד הימין ומעט מאוד נגד פשעי חבריהם…
3.מושג חשוב שהושמט ממילון-הנאורים:
הדתה: כינוי כאילו-אקדמי ונייטרלי, בעל ניחוח אנטישמי מובהק, לכל סממן מסורתי ואפילו הבסיסי ביותר. מינוח הפוך אינו קיים משום מה.
4.מושג הפוך ל"הדתה": שלטון השמאל לדורותיו.
5.ומי בעיקר אחראי להתקבעות המושגים הללו כפי שהשמאל מפרש אותם, אם לא אתם, הפובליצסטים הימניים, שבפורומים עם השמאל, אתם עוברים לסדר היום כאשר מושמעים הביטויים הללו? מתי נתתם בשיניים לדובר שמאלני שמחלחל לתודעה של כולנו דמורליזציה בצורת אמירה "כולנו יודעים איך ייראה הפתרון"? מתי מחיתם כאשר מושמע הביטוי השפל "הגדה המערבית"? מתי מחיתם כאשר נשמע הביטוי "כיבוש", כאילו מדובר בעובדה מדעית? מתי נתתם בשיניים
לשמאלני שמדבר על "החוק הבינלאומי" כאשר כולנו יודעים שמדובר במינוח שקרי? האשימו רק את עצמכם.
6. 100 שנים של בולשביזם בצורות שונות שתכליתו: כל מי שחושב בשונה מהם מוקע על עמוד הקלון וכל מי שמונע מהם לשלוט – עובר מסע דמוניזציה.
7.מי שמסכל כל מגמה לאומית יהודית בחקיקה במדינה הזו הם אוסף החלאות מבג"צ.
8."יהדות התפוצות" – מיעוט של ספק-יהודים עשירים, ליברלים, תומכי אובמה, הילרי, סורוס וג'יי סטריט, שמנסים לכפות דעתם השמאלנית קיצונית על ישראל והתקשורת מציגה את הדעות ההזויות שלהם כ"משבר בין ישראל ליהודי העולם, בגלל ביבי והחרדים".
9.עמוס עוז: על גוש אמונים: "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה… מתוך פינה אפלה של היהדות… מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב… על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף". ( ידיעות אחרונות, 8.6.89 )
ישעיהו לייבוביץ': "למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם להחזיק בנשק נגדם".
( הארץ, 27.9.85 )
זאב שטרנהל: "אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונליים. את זה עוצרים רק בכח. וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון-מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפאשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית". ( "דבר" 1988)
"אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות…כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק…". ( "הארץ" 2001 )
דוד גרוסמן: "אני מבין את אנשי החמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש". (הארץ, 12.3.03)
מאיר שלו: "רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה"ל, והוא התותח הקדוש" ( ידיעות אחרונות, י"ט בחשון תשס"ג )
"התותח הקדוש" – כך כונה התותח בו השתמשו לרצח 16 יהודים באניה אלטלנה.
יהונתן גפן: "…שלוש שנים, ויצחק עדיין נרצח. הוא עדיין נרצח משום שאלה שהסיתו נגדו בנאומי בחירות כשארון המתים שלו עובר ברקע, בעוד האיש חי ורודף שלום, ומשום כך הם אחראים לפחות מבחינה מוסרית וציבורית להירצחו, לא תאמינו, עדיין מכהנים בממשלת ישראל ומנהיגים אתכם".
( סופשבוע, מעריב, 30.10.98 )
10.חופש עיתונאי זה להוריד את מסכות הצביעות מפרצופי השמאל הישראלי, שממציא את השפה העברית לפי השקפת עולמו החשוך, מתוך תקוה להשתלט על הגיונם של אנשי מחנה השפויים הענק התומך בימין.
http://rotter.net/forum/ihaveasay/18768.shtml#2
ועדת מקצוע האזרחות אמורה להתכנס היום (א') ולאשר את המושגון החדש. המושגון, נזכיר, הוא רשימת מונחים ללימודי האזרחות, שמתמצתת את חומר הלימודים ואמורה לסייע לתלמידים בהכנה לבגרות.
רגע לפני שהשינויים יוצאים לפועל, קבוצת מורים שמאוגדת תחת ארגון "מורים ציוניים לאזרחות" פנתה אל ועדת המקצוע בדרישה לשנות מונחים שהוכנסו למושגון, ושלטענתם נוסחו ברוח השמאל הקיצוני. במכתב שנשלח אל חברי הוועדה ושהגיע לידי 360 כתבו: "הפנייה מבקשת לבטל את השינויים המהותיים, המגמתיים והבלתי מוסמכים אשר הוכנסו למושגון".
ארגון "מורים ציוניים לאזרחות" פועל כשנתיים לאחר שחבריו הבחינו, לטענתם, בהטיה של המקצוע. לדברי חברי הארגון, ההטיה מגיעה בעיקר מצדה של המפמ"רית (מפקחת מרכזת מקצוע) יעל גוראון, שמונתה על ידי שר החינוך לשעבר, שי פירון, וקיבלה את ברכתו של השר הנוכחי בנט.
חברי הארגון – מורים ומורות מכל רחבי הארץ ומכל הקשת הפוליטית – טוענים כי באוקטובר 2015 אושר מושגון שהיה מקובל על כלל חברי ועדת המקצוע, אלא שמאז נעשו בו שינויים, חלקם מהותיים ביותר, שגררו את ההגדרות אל מחוזות השמאל הקיצוני.
"שינויים מגמתיים אלו הם בכיוון השמאל הקיצוני בשני היבטים: עמעום והחלשת הצגת אופייה של ישראל כמדינה יהודית, ושיבוש מושגי המשטר הדמוקרטי", כתבו חברי הארגון וצירפו מסמך עם 34 דוגמאות להבדלי ניסוח בין המושגון שאושר באוקטובר 2015, לזה שצפוי לקבל אישור היום.
בין שלל הדוגמאות ניתן לראות כי בנוסח הישן הופיע המושג "מאפייני המדינה היהודית הבאים לידי ביטוי בהכרזה", ואילו בנוסח החדש נכתב "מאפיינים יהודיים של המדינה הבאים לידי ביטוי בהכרזה". משמעות השינוי היא מחיקת הביטוי "מדינה יהודית" המושג הזה. בנוסף, הביטוי "מדינה יהודית" נמחק גם במושגים נוספים.
במושג "אחריות המדינה לתפוצות" נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי, ושכללו בין היתר את "המבצעים להצלת יהודי מדינות ערב, הסיוע למסורבי עלייה מברית המועצות והעלאת יהודי אתיופיה". במושג "יחס התפוצות למדינה", שכלל תמיכה פוליטית בישראל על ידי ארגונים ושדולות, נמחקה הדוגמה "אייפא"ק".
בעיסוק ב"שסע לאומי בישראל" צוינו סיבות היסטוריות, דתיות, חברתיות ופוליטיות לנושא, אך נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי. במושגון הקודם הופיעו למשל בריחת ערבים בזמן מלחמת השחרור, או תנועות מוסלמיות בקרב ערביי ישראל שמסרבות להכיר במדינה. כעת האזכורים הללו לא קיימים.
המורים הציוניים לאזרחות טוענים גם כי השינוי בין הנוסח במושגון הקיים, שבו נכתב "זכות הכניסה לישראל מוקנית לאזרחים בלבד", לנוסח החדש, שגורס כי "זכות הכניסה החופשית לישראל מוקנית לאזרחים בלבד", משמעותה תמיכה במסתננים שכניסתם לישראל היא לגיטימית אך לא חופשית.
בנוסף, טוענים המורים כי הכנסתו של המושגון לתוכנית הלימודים מבטלת את השימוש בספרי הלימוד. בדיון בבג"ץ לפני כשנה טען נציג המדינה כי מורה שיחפוץ בכך יוכל להשתמש בספר הלימוד ולא במושגון. אלא שבהנחיות שקיבלו המורים כעת חל בלבול וקיים חשש כי התשובה הנכונה בבחינה תהיה זו המופיעה במושגון ולא בספר.
"עולה כי נהפכו היוצרות", מציינים המורים במכתבם. "במקום שהגדרת המושג תהיה בהתאם לספר הלימוד – הגדרת ספר הלימוד נכונה רק אם היא מתאימה להגדרה במושגון. כלומר: מורה לא יכול להתבסס על ספר הלימוד ולא על המחוון, כיוון שההגדרות בספרי הלימוד שונות ברובן, ובמקרים רבים סותרות את הכתוב במושגון".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/885/714.html?hp=1&cat=402&loc=1
תגוביות:
1.ג'וזף הלר הסופר שכתב את מילכוד 22 אמר שאדם צריך בכל רגע להניח שישנם שמאלנים ששואפים לקחת את רכושו, חייו ומדינתו. הרוע השמאלני לעולם לא נח וצמא לאסונות ודם.
ימין/קפיטליזם זה רותפס, טולסטוי, קינג, פראצ'ט,לונדון, צ'כוב, פולט, אקו, עגנון, גולדברג,ז'לזני ועוד אין ספור אחרים.
ימין/קפיטליזם זה זה ברגנר, קדישמן, אפרמוב, דאלי, פיקאסו, מונק, דגה (ועוד שלל שמות שאיני מכיר כיוון שאני חנון של ספרים ולא אמנות).
ימין/קפיטליזם זה מטאל, מטאל פרוגרסיבי, מטאל קור, מוזיקת עולם, ג'אז, אלטרנטיבי, אוואנגארד, ווירד,סקא וכל ז'אנר שהוא.
ימין/קפיטליזם זה רוק 30, משחקי הכס (או שאוש"ק לחובבי המילה הכתובה), גירלס, עמוק באדמה וסדרות יותר חדשות שהייתי מכיר לו היה לי זמן לטלוויזיה.
שמאל זה תקיעת דגל בתחת ו… זהו בעצם, כי מי שלא מתאים לאידאלוגיה והברנז'ה לא יקבל מימון.
נעומי שמר היא בעיני יוצרת ענקית, ורבים משירה הם נכס צאן ברזל של החברה הישראלית.
היא זכתה בפרס ישראל, רחובות ובתי ספר נקראו על שמה, והשיר שלה "ירושלים של זהב" נבחר לשיר הישראלי האהוב בכל הזמנים והפך להיות ההימנון של ירושלים.
אולם ישנם כוחות רשע אשר מגיעים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית אשר מנסים ללא הרף לקעקע את דמותה של נעומי שמר.
לשמאלנים המכוערים הללו מפריע שלענקית התרבות הזו היו דעות ימניות … הבהמות מהבוהמה ומהבימה יעשו הכל על מנת להשחיר את פניה של נעומי שמר.
ההצגה הבזויה הזו בהבימה מצטרפת לעובדה שפרופסורים שמאלנים שפלים החליטו להשמיט את נעומי שמר מלקסיקון הסופרים הישראלים בטענה המטופשת שכתיבתה אינה קאנונית … ומצטרפת לארס של העיתונאי הקטנטן נחום ברנע אשר המליץ לעבור מדרכה כשרואים את נעומי שמר ואף דאג מייד לאחר מותה להשמיץ אותה …
לא יעזור לכם שמאלנים מכוערים !!! נעומי שמר היתה ותשאר לעד אמנית דגולה אשר יצרה כאן את המיטב בתרבות הישראלית וככזו היא תזכר לעד !!!
מה עוד שדעותיה הפוליטיות היו לגיטימיות, ויש כיום רוב מכריע בעם אשר מצדד גם בדעותיה !
נעמי שמר זצ"ל צריכה להיות המשוררת הלאומית של מדינת ישראל.
חודש בערך (או פחות) לאחר שהסיפור על הלחן הבאסקי התפרסם, הקשבתי לקונצרט ברדיו והסביר אותו הפסנתרן והמנצח גיל שוחט.
הקונצרט כלל יצירה של מוצארט (לא זוכר איזו) ושוחט הראה שמוצארט הגאון, לא פחות, גנב והעתיק פרק שלם ביצירה שלו ממלחין איטלקי (שוב – לא זוכר ממי).
שוחט אמר אז: יוצרים מעתיקים אחד מהשני. לפעמים מקבלים השראה ממוסיקה אחרת. אם אנחנו מקשיבים למוצארט בלי בעיה, לא צריכה להיות לנו בעיה עם שיר אהוב ויפה שלקח כמה תווים (וזה הכול!) משיר אחר.
ביום שבו כל "משוררי/מצוררי" השמאל יגעו לרמת נייר הטואלט של נעמי שמר. יוכלו לחגוג ולדבר על כישרון שחנן אותם האלוהים.
ללא ספק – הצגה אנטישמית. המשך ישיר ל"הכחשת השואה, ול"פרוטוקולים של זקני ציון".
שמא ארור ועלוב.
ביום שבו כל "משוררי/מצוררי" השמאל יגיעו לרמת נייר הטואלט של נעמי שמר. יוכלו לחגוג ולדבר על כישרון שחנן אותם האלוהים.
ללא ספק – הצגה אנטישמית. המשך ישיר ל"הכחשת השואה", ול"פרוטוקולים של זקני ציון".
שמאל ארור ועלוב.
למוצרים זבל – אין קונים.
נעמי שמר הינה ״נכס צאן ברזל״ בתרבותה של מדינת ישראל. שיריה שזורים במילים ופסוקים מן המורשת היהודית, ההווי הישראלי וכן ציונות ולאומיות כן, לאומיות ואין בכך בושה. נהפוך הוא!
מותר לו לאמן לאדם להחזיק בדעות פוליטיות ככל אדם ולא על כך תבחן יצירתו.
באשר ״לגנבה״ – נעמי שמר בהיותה יוצרת מופלאה לא נזקקה לגנבות מאחרים. ייתכן והייתה למנגינה ״הבאסקית״ השפעה מסויימת על הלחנת השיר (שספק אם הייתה מודעת לה בעת כתיבתו).
דרך אגב המשפט ״ירושלים של זהב״ מיוחס ׳ לרבי עקיבא׳. האם גם זו גנבה???.
אמר שוטר השבוע שהשמאלנים הם הזויים ומטומטמים והגדיר אותם במדוייק באמצעות שתי המילים הללו
"נטשו את התפיסה של א"י השלימה"? קודם לכן הם החזיקו בה?
למה בימין אי אפשר בלי דמגוגיה