העימות העולמי הבא? המעצמות נערכות למלחמה בחלל

"בעתיד הלא רחוק מדי, ליריבים-עמיתים כיום תהיה היכולת לסכן כמעט כל נכס חללי של ארצות הברית במסלול סביב כדור הארץ. אנחנו צריכים לקבל את העובדה שהחלל הוא מרחב לחימה בדיוק כמו היבשה, האוויר, הסייבר והים".

את הדברים האלה לא אמר אדם מנותק מהמציאות או איזה חובב תיאוריות קשר. את המשפט האחרון השמיע הגנרל אמריקני ג'ון ריימונד, העומד בראש פיקוד החלל האמריקני,  בפני תת-ועדה חסויה של בית הנבחרים העוסקת בשירותים המזוינים.

בעידן שבו הטכנולוגיה הולכת ומתפתחת ודברים שבעבר נחשבו לפרי הדמיון הופכים למציאות, ההתפתחות האנושית בחלל מתקדמת אף היא, כמעט בלי שנשים לב. מעצמות רבות משגרות לוויינים לחלל, חברות פרטיות נכנסות לשוק, וכל חיינו מושפעים מהמרחב שמחוץ לכדור הארץ גם כשאיננו יודעים על כך.

הממשל החדש בארצות הברית בראשות הנשיא דונלד טראמפ מקדיש תשומת לב לא מועטה לעניין. לראשונה מאז תחילת הכהונה של קודמו ברק אובמה, טראמפ אישר בשנה שעברה תקציב נרחב להמשך הפעילות האמריקנית בחלל, ומיליארדי דולרים אף הוקצו להטסת בני אדם לראשונה לכוכב מאדים – יעד אותו טראמפ מבקש לממש עד שנת 2022.

אבל מעבר לתחום האזרחי, נראה שבשנים האחרונות האמריקנים משקיעים מחשבה רבה, כספים ומאמצים גם בממד הצבאי. באחרונה אפילו דנה ועדה בקונגרס ברצינות על הקמתו הרשמית של "חיל חלל" בארה"ב, אם כי האפשרות הזאת נדחתה לעת-עתה.

אז מה החשש האמריקני הגדול, ומדוע להקצות כספים רבים לפיתוח היכולות במרחב שבו כמעט אף אדם לא הגיע אליו, ורק מעטים עשו כן בעשרות השנים האחרונות? מה הסיכוי שדווקא משם תיפתח הרעה?

תסריט יום הדין

הנה תסריט יום הדין, כאילו מסרט פעולה משובח: עם הינתן הפקודה, סוכנים של אחת המעצמות הגדולות יפתחו במתקפת סייבר נרחבת על תשתיות בחלל, שישבשו או ישמידו לחלוטין חלק מהיכולות שלהן. אפשרות אחרת היא מתקפה פיזית על לוויינים או תחנות, שינטרלו אותם כליל.

בכדור הארץ הטלוויזיות יפסיקו את שידוריהן, הרשתות הסלולריות יקרסו, האינטרנט יאט ויופסק לחלוטין. כל דבר שתלוי במכשירי ג'י-פי-אס – משווקי המניות ועד לבנקים, רמזורים או מתגים של רכבות – יקפא. טיסות יושבתו, אוניות ייתקעו בלב ים ויישומונים רבים לא יוכלו לפעול. כדור הארץ למעשה יעמוד מלכת.

וושינגטון מחזיקה זרוע ענפה ללימוד ופיתוח הפעילות בחלל זה 25 שנה. כ-36 אלף איש עובדים בפיקוד החלל, הפועל מ-134 מיקומים ברחבי העולם. אחד העקרונות החשובים ביותר של עבודתו הוא הסודיות. "אנחנו צריכים להיות ממושמעים מאוד בקשר למה שאנחנו אומרים על החלל", טען הגנרל פול סלבה המשמש כסגן ראש המטות המושלבים, "יש דברים שאסור לנו לדבר עליהם לעולם".

ואכן, לארה"ב יש מתחרים ויריבים פוטנציאליים רבים בחלל שחשוב לשמור מפניהם את סודותיה. הפנטגון הזהיר בשנים האחרונות שבניגוד לעבר, כאשר אמריקה שלטה כמעט ללא עוררין במרחב שמחוץ לכדור הארץ, אומות כגון רוסיה וסין מפתחות במהירות כלי נשק ממוקדים לחלל ויכולות סייבר שונות שיאיימו על הלוויינים האמריקניים – אותם לוויינים שבין השאר מסייעים לשיגור הטילים הגרעיניים של ארה"ב.

הגנרל סלבה אמר בשנה שעברה כי ארה"ב נמצאת במרוץ מתמיד מול הרוסים והסינים בכל הקשור לאבטחת החלל. הוא הוסיף כי גם כלי החלל המתוחכמים ביותר של צבא ארה"ב הופכים יעילים פחות, שכן הצפון-קוריאנים למשל יודעים לצפות היכן נמצאים הללו בכל רגע נתון, ולהסתיר את הטילים הבליסטיים שהם מפתחים בזמן שהלוויינים עוברים מעל שטחם.

לדברי בכירי הצבא בארה"ב, יכולות המתקפה השונות של המעצמות כוללות דברים שכאילו נלקחו מספרי מדע בדיוני. משדרי שיבוש אלקטרוניים, תוכנות סייבר שחודרות למערכות השליטה בלוויינים, ואפילו לוויינים "מתאבקים" שמצמידים את עצמם לחללית מתחרה, משנים את מסלולה ואת מרכז המסה שלה, ושוללים את יכולת התנועה והשליטה שלה.

ההתנקשות החללית הזו נעזרת גם במכשירי מיקרו גל קטנים שמשדרים אנרגיות שיהרסו מערכות שונות על הלוויינים היריבים. הרוסים המציאו לוויין "מתאבד" שיכול לגרור עמו כלי חללי אחר להישרף באטמוספירה, ולסינים יש לוויין בשם 'שיאן', המצויד בזרוע לופתת שיכולה לגרור אחריה לוויינים אחרים.

איום ממשי

תחום החלל כיום פרוץ למדי. ריבוי השחקנים מקשה לדעת מי יכול להיות התוקפן גם בזמן אמת, וכל פעולה פוטנציאלית יכולה לגרור השלכות חמורות גם בכדור הארץ. גם ההתפתחות הטכנולוגית המואצת מאפשרת אפילו לחובבנים גישה למידע שלא היה זמין קודם לכן – ואם מעצמות יגנבו אותו, הוא יעניק להן יתרון מודיעיני ניכר.

גנרל סלבה הסביר למשל כי כל אדם כיום יכול להתחבר באמצעות מכשיר 'אייפד' ליישומונים שמראים את מיקום כל הלוויינים במסלול נמוך סביב כדור הארץ, לצפות בנעשה בתחנת החלל הבינלאומית ועוד. מרגע שאתה יודע היכן הלוויין נמצא ברגע אחד ניתן לפתח מערכת מעקב אחריו. מנגד, היעדר הגישה הפיזית לכלים הסובבים בחלל מקשה על ההגנה עליהם, והופך את אפשרות התיקון או הטיפול בהם ללא קיימת.

זו אחת הסיבות לכך ש"מודעות מצבית בחלל" היא אחד הממדים המשמעותיים ביותר שארה"ב משקיעה בהם בשנים האחרונות – היכולת לדעת בכל רגע נתון היכן נמצאים הלוויינים האמריקניים ומה מצבם.

אחד האמצעים שארה"ב בונה כיום לשם העליונות החללית שלה קרוי 'נובח שקט'. זהו מיזם אפוף סודיות רבה, שידועים לגביו פירורי מידע  בלבד. ככל הידוע, זהו אמצעי חללי מיוחד שישוגר בשנת 2022, והוא מיוצר בשיתוף פעולה בין משרד הביון הלאומי וחיל האוויר. אם הכול יתרחש כשורה, סבורים האמריקנים, יעניק להם 'נובח שקט' יתרון אדיר בתחום המודעות בחלל.

בנוסף משקיעה ארה"ב רבות בפיתוח המגננה של הלוויינים. עמידות הכלים החלליים בפני הפרעות חיצוניות ומתקפות משודרגת זו תקופה ארוכה, ומדענים בוחנים כיצד ניתן לשפר אותה עוד.

כדי לדמות לעצמם את כל תרחישי האיום האפשריים, סוכנויות אמריקניות מקיימות בכל שנה תרגילי מלחמה נרחבים יחד עם מדינות זרות, בהם מתבקשים המשתתפים להגיב לשלל אירוע מתקפות סייבר וחלל שעשויים להתרחש בעוד עשור.

בין השאר נבחנות שם אפשרויות של שיתוק יכולות הלוויין של ארה"ב, מניעת הגישה של ארה"ב לכל כליה בחלל ותרחיש שבו האמריקנים גם לא מצליחים לחדש את הקשר עם אמצעי החלל שלהם. בשלב זה מדברים המשתתפים רק על תסריטים שיאטו את ארה"ב ולא יפגעו בה אנושות, אך הם עדיין סבורים שמדובר באיום ממשי שיש לקחת ברצינות.

לכל המגננה הזאת יש אתגר משמעותי אחד – בחלל כל ממד ההרתעה שונה לחלוטין. פרשנים סבורים שכל תיאוריות ההרתעה מימי המלחמה הקרה כבר אינן רלוונטיות כיום, וכי יש לבנות תורת לחימה שונה לחלוטין וכללים שיתאימו גם בעוד עשר שנים. לשם כך יש צורך בחשיבה מחודשת.

המעצמות השונות אינן בהכרח יודעות מה הקווים האדומים של יריבותיהן בחלל, ואף שיש דברים ברורים לחלוטין – אחרים עמומים יותר. כך למשל, מה נחשב "קאזוס בלי" שבגללו ניתן להכריז על מלחמה?

שיתוף פעולה בינלאומי

"ביבשה יש שטחים מוגדרים. אם אתה חוצה גבול, אתה מפר את הריבונות של מדינה אחרת. גם בים יש שטחים משורטטים. בחלל אין דבר כזה", אומר ל'מידה' האלוף (במיל') פרופ' יצחק בן ישראל, יושב ראש סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע.

לא צריך להרחיק לכת בשביל לדמיין את ההשפעות ההרסניות של היעדר כללים ברורים בחלל. אפשרות שצבא מודרני, שכאמור תלוי מאוד ביכולות החלל שלו, ילחץ להגיב בתוקפנות לנטרול יכולותיו, אינה בגדר פנטזיה. מדובר, עם זאת, בתסריט מסובך מאוד, שכן כיצד תצדיק ארה"ב מתקפה על מדינה זרה לאחר פגיעה בלוויין שלא בטוח כי היא כלל מכירה בקיומו? האם תסתכן למשל בזעם בינלאומי שיופנה אליה אם תבחר להגיב לכלי חללי שעובר מעל שטחה ומצלם אותה?

לכן מגבשת וושינגטון רשימת אפשרויות של תגובה לאיומים ואירועים שונים בחלל, הכוללת למשל עיצומים כלכליים, אך ההשקעה העיקרית היא מעבר ליוזמה מוגברת: "אנחנו מובילים מאמץ לשינוי משמעותי של הגישה שלנו למודעות מצבית בחלל מקִטלוג ללוחמה", אמר גנרל ריימונד בפני ועדת בית הנבחרים.

בינתיים, הכניסה של גורמים פרטיים לשוק החלל, רק מסבכת את המצב הבין-כוכבי. "בעבר הטכנולוגיה הזאת הייתה יקרה מדי וממשלתית בלבד, אבל השוק האזרחי נכנס לתחום והרחיק את הממשלות משם", אומר פרופ' בן-ישראל אך מזהיר: "זה לא אומר שממשלות לא ממשיכות בשלהן. הרי אזרחים לא יפתחו כנראה תוכניות צבאיות".

עוד אומר בן ישראל כי מעצמה עולמית כמו ארה"ב חייבת להתכונן לשלל תסריטים, אך הוא שולל את המחשבה כאילו מלחמה בחלל יכולה להתלקח בכל רגע. "גם האמריקנים לא משקיעים בתחום יותר מדי, אף שהם מתכוננים להגיב לכל אפשרות. מבחינה צבאית אף אחד לא עושה כלום כיום בחלל. פוטנציאלית, החלל הוא המקום האחרון שבו יש מלחמה".

בן ישראל מציין את תחנת החלל הבינלאומית כדוגמה לשיתוף פעולה בין המעצמות בחלל. "מאז שארה"ב סגרה את תכנית המעבורות, בין השאר בעקבות אסון ה'קולומביה' שבו נספה אילן רמון, אין לאמריקנים דרך להגיע לתחנת החלל. רכב החלל החדש שהחליטו לפתח עושה בימים אלה את צעדיו הראשוניים. אין להם מעבורות כבר עשור, אז כיצד הם מגיעים לתחנת החלל? עם טיל ה'סויוז' הרוסי שמטיס אותם לחלל".

על פי בן ישראל, כל הפעילות המאוישת בחלל בשנים האחרונות נעשית בתחנת החלל הבינלאומית. "יש שם אסטרונאוטים אמריקנים, רוסים ויפנים, והרוסים מסיעים אותם – וזה בדיוק הפוך ממלחמה בחלל". בנוסף לכך, נעשה בשנים האחרונות מאמץ מאמץ בינלאומי גדול להסדרת התחום. "באו"ם ובגופים עולמיים שונים התיישבו כדי לנסח אמנות, שחלקן כבר נחתמו ואחרות עדיין בהכנה, שבמסגרתן יהיה אסור להפוך את החלל למרחב לחימה פעיל", הוא מסביר.

אז מה יגבר בסופו של יום  – הצורך לשתף פעולה בתחומי מדע וטכנולוגיה, או התמריץ הצבאי להשיג יתרונות על היריבים? וידו של מי תהיה על העליונה: האם מנסחי אמנות משפטיות שלא תמיד מצליחות בעולם הממשי, או גורמים חתרניים במדינות שלא תמיד מעוניינות לשמור על השלום?

בעידן שבו השמיים הם כבר לא בהכרח הגבול האחרון, עד כמה ניתן להמריא על כנפי הדמיון ולחשוב על סרטי 'מלחמת הכוכבים' או ספרי מדע בדיוני שמתגשמים במציאות? פתרון השאלה הזאת לא ברור די צורכו. כנראה אנחנו עדיין לא ב'מסע בין כוכבים' – או שאולי כבר כן?