הפריחה המחודשת ביחסים בין ארצות הברית לישראל החזירה גם את נבחרי המפלגה הדמוקרטית לכנס השנתי של השדולה הישראלית הגדולה בוושינגטון
היום הראשון של כנס איפא"ק אוכלס בלמעלה מ-18,000 משתתפים שהגיעו מכל קצוות אמריקה ומעבר לים לקחת חלק בכינוס השדולה המשמעותית ביותר בתחום יחסי החוץ של ארצות הברית.
לצד ההכרזה של נשיא גואטמלה ג'ימי מוראלס על ההחלטה להעביר את שגרירות ארצו לירושלים שזכתה לכיסוי עולמי, היו נושאים רבים וחשובים שהוצגו למשתתפים בכנס השנתי.
מדי שנה מחליטים חברי איפא"ק על שלושה נושאים עיקריים בהם תתקמד פעילות החקיקה בשנה הקרובה. הנושא העיקרי בו יעסקו יהיה הסכם הגרעין עם איראן, וזאת באמצעות פניה אל מחלקת המדינה האמריקאית ומדינות נוספות במזרח התיכון להפעיל לחץ כבד יותר על איראן ולגנות את פעולותיה במזרח התיכון.
כמו כן תקדם השדולה בקונגרס הצעת חוק הקוראת להטיל סנקציות כלכליות חדשות על איראן ועל משמרות המהפכה.
נושא חשוב נוסף הוא המאבק בחרם על ישראל, ושינוי החוק האמריקאי כך שחברות אמריקאיות יוכלו שלא להעביר מידע הקשור לפעילותן בישראל לדרישת גורמים שונים. תיקון זה לחוק הוצע לאחר שהאגודה לזכויות האזרח טענה כי החוק המקורי למניעת חרם עומד בסתירה לחופש הביטוי המעוגן בחוקה האמריקאית.
הנושא השלישי בו בחרו לעסוק באיפא"ק הוא הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל, עם הכוונה להעביר חוק שיאשרר את הסכם ההגנה שנחתם בשלהי תקופתו של הנשיא אובמה. מזכר ההבנות שהוצג בסנאט אמור להבטיח סיוע כספי בסך של 3.3 מיליארד דולר, ועוד כחצי מיליארד דולר בפיתוח מערכות ליירוט טילים.
קול חשוב בקהל היהודי
בנוסף לכל אלה, אמר נשיא הוועידה מורט פרידמן בנאומו המרכזי כי חברי הארגון צריכים לשמור את הנכס המרכזי ביותר שלו שהיא התמיכה הדו-מפלגתית בישראל, וזאת לאור הקיטוב בחברה האמריקאית בשנים האחרונות.
לפני הכנס, היו מי שחששו שחברי איפא"ק ונציגים מהצד הפרוגרסיבי-דמוקרטי של המפה, יתקשו להתחבר לשדולה באווירה הנוכחית ואולי אף יפנו אליה כתף קרה, אך הנוכחות הרבה של חברי קונגרס וסנטורים דמוקרטים, לצד רפובליקנים, הוכיחה כי איפא"ק היא עדיין קול חשוב בקהל היהודי פנימה ובעיקר החוצה מול נבחרי הציבור.
גם פרידמן עצמו קרא להפוך את נושא ישראל לנושא המאחד של הנוכחים באולם, וזאת מעבר לוויכוחים הפוליטיים שהפכו לנושא השיחה העיקרית בכל המושבים והכנסים במהלך היום: "אם אנחנו רוצים לעשות את אמריקה וישראל למקום מאוחד יותר, עלינו לשמור את הוויכוחים לימים אחרים במהלך השנה", אמר.
האתגר של השנה הקרובה, כפי שהוצג על ידי פרידמן ,הן הבחירות של אמצע הקדנציה בחודש נובמבר הקרוב.
בית הנבחרים האמריקאי עובר מהלך של מהפיכה הן בקונגרס והן בסנאט. במהלך העשור האחרון, מתוך 535 נבחרים בקונגרס ובסנאט, 471 מהם היו חדשים לגמרי לתפקיד. בבחירות הקרובות, גם בבחירות הקרובות צפויים להיבחר עשרות נציגים חדשים.
האתגר הזה של כניסת דם חדש לקונגרס מחייב את איפא"ק להדגיש ביתר שאת את של חשיבותה של מדינת ישראל בפני אותם בעלי תפקיד חדשים. שימור ההבנה והאוזן הקשבת לחברי קונגרס חדשים – שלעיתים לא מכירים מקרוב את סוגיות הליבה הקשורות ליחסי ישראל וארצות הברית – חשוב על מנת לסייע להם להבין שהנושא הוא משמעותי עבור המצביעים שלהם.
רעיון נוסף אותו ניסה לקדם פרידמן בקרב המשתתפים היה יצור של מנועי צמיחה מחוץ לקהילה היהודית. הרעיון הוא לנסות ולהגיע לקהילות של נוצרים, אפרו-אמריקאים, לטינים ואוכלוסיות המבוגרים, ולהרחיב את תחום ההשפעה של איפא"ק מעבר למובן מאליו שהוא הקהל היהודי.
המסר נקלט היטב
באיפא"ק ישנם למעלה מ – 100,000 רשומים חברים בכל רחבי ארה"ב, והכנס השנתי הוא הזדמנות מצוינת להעביר את המסרים ולייצר תמיכה למועמדים שונים לבתי הנבחרים.
הבנה של הנושאים המטרידים את איפא"ק, משמשים כסנסור חשוב להבנה של מערכת היחסים של אמריקאים בינם לבין עצמם, בין האמריקאים למייצג שלהם בקונגרס והיחסים בין ישראל לארצות הברית.
לשם כך, פועלת איפא"ק באמצעות אחד עשר לוביסטים רשומים בקונגרס, אשר אמונים על ההסברה ועל שימור מערכת היחסים בין הלוביסט לחבר הקונגרס או הסנאט ובעיקר עם חברי צוותו. הלוביסט נמצא שם באופן שוטף במהלך השנה כדי לסייע, להכווין, להסביר על חשיבות של חוק, או קיום של דיון באחת מהוועדות בבית הנבחרים.
זרוע הפעילות השנייה היא עממית יותר ועובדת באמצעות ההפעלה של פעילי איפא"ק בכל אזורי הבחירה בארצות הברית, שם הם עומדים בקשר עם נבחרי הציבור המייצגים את המדינות השונות.
לשם כך נבחר בכל אזור בחירה (למעט מספר אזורים בהם פועלים חברי קונגרס העוינים את איפא"ק) מנהיג קהילה שמשתתף במהלך השנה בכנסים שונים ומעביר את הידע לפעילים באזורו שאמורים לפנות לנציג הנבחר שלהם ולשכנע אותו לפעול לטובת ישראל.
הכנס השנתי מהווה כאמור את שיא הפעילות במהלך השנה, וגם במהלכו נערכים מפגשים בין אלפי המשתתפים לחברי קונגרס וסנאט בגבעת הקפיטול. כאשר כמות כל כך משמעותית של אנשים מגיעים לקדם מסר מסוים ובמיוחד בעיר כמו וושינגטון שיודעת להעריך מספרים גדולים, המסר בדרך כלל נקלט היטב.
שתלך לעזאזל המפלגה הדמוקרטית.
למה אנחנו צריכים "גשר" אל תוך קן הצרעות הזה?
לא צריכים, חייבים, זכרון קצר, שכחת מה היה בתקופת אובמה? רק שתיהיה בעניין, אובמה נחשב איש ישראל השלמה יחסית לגורמים שמתמודדים על הנשיאות בקדנציות הבאות, לכן חייבים לנטרל את כוחו ככל האפשר של הנשיא הנבחר הבא במידה ויהיה דמוקרט על ידי השפעה על סנטורים דמוקרטים במפלגתו.
לפעמים אין ברירה וחייבים לתחוב את היד לתוך קן של צרעות, כדי למעוך את הצרעות הכי גדולות, תוקפניות וארסיות, או לפחות לנטרל אותן. (כמו קית אליסון, במקרה הזה.)
לא יצא מזה כלום, הם רק הולכים להקצין ולהקצין – המפלגה הדמוקרטית והשמאל האמריקאי איבדו את השפיות כבר מזמן.
אנטיפה משתוללים ברחובות, אנשי ימין מותקפים באוניברסיטאות, מדינות דמוקרטיות משאירות מסתננים בכל מחיר, רדיפה כנגד הנשיא בפרשיות מומצאות ועוד הרבה דברים "נחמדים".
אנחנו אולי, רק אולי, נזכה לאיזו קדנציה או שתיים של שקט יחסי אבל זה יחזור אלינו כמו בומרנג. וגם זה תוך כדי שהממשל שלהם יחתור תחת הממשלה שלנו כדי לקדם את השמאל פה בארץ(בדיוק כמו שאובמה עשה והאירופאים עשו ועושים).
מה שבטוח – העם האמריקאי לא ישכח ולא יסלח לנו על הבגידה הזו למען אינטרסים פוליטים צרים וחסרי חשיבות של מדינת ישראל. אני יודע שאני לא הייתי סולח על דבר כזה.
בהחלט לתקן!
להביא לכך שאם המפלגה הדמוקרטית תעלה לשלטון, היא תשלים את מפעל-חייו של טראמפ, ותכיר ביש"ע כחלק בלתי נפרד ממדינת ארץ ישראל השלמה.