שיעור האבטלה הנמוך מעיד על משק חזק, אך שוק העבודה כולו סובל מבעיות עומק שלא מאפשרות לישראל לממש את הפוטנציאל העצום הגלום בה
שיעור האבטלה בישראל הגיע בחודש ינואר האחרון לשפל של 3.7%, נתון שלא נראה במחוזותינו מאז שנות השבעים העליזות תחת שלטון מפא"י. האבטלה בישראל נמצאת במגמת ירידה מתמשכת בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים – מאז נובמבר האחרון ירד המדד מ-4.3% לשפל הנוכחי.
שיעור אבטלה נמוך הוא בהחלט נתון מאקרו כלכלי חיובי, ויש לשמוח על מזעורו לשפל שכזה. פוליטיקאים רבים כמובן ממהרים לקצור מחמאות על מדיניותם שהובילה למציאות הנוכחית, ובצדק. אלא שהמציאות מורכבת יותר מנתון אחד שבו ניתן להתגנדר, וכדי לקבל תמונה מעט יותר מדויקת של המצב יש להכיר נתוני מפתח נוספים ולנתחם כך שתיווצר הבנה מעמיקה יותר של שוק העבודה בישראל, על מגרעותיו והישגיו כאחד.
שיעור ה"בלתי מועסקים" במשק הישראלי מעיד על אחוז האנשים שמחפשים עבודה באופן פעיל אך אינם מועסקים בעת ביצוע הסקר. כבר שנים רבות מעירים כלכלנים כי יש להעדיף את שיעור ההשתתפות בשוק התעסוקה על פני שיעור האבטלה, מפני שבכוחו לתת תמונה רחבה יותר על כלל המשק.
בשנים האחרונות נרשמת עלייה מרשימה בהשתתפות בשוק העבודה, בייחוד בקרב אוכלוסיות אשר נמנעות באופן מסורתי מהשתתפות בו – גברים חרדים ונשים ערביות. שיעור ההשתתפות עלה מכ-74% ב-2001 לכ-80% ב-2015, עלייה מרשימה שהעבירה את ישראל מקצה אחד בסקאלה של ה-OECD למשנהו.
מגמה זו מבורכת ולמעשה רבים מנתוני המקרו החיוביים שנראו בישראל בשנים אלו נובעים ממנה, אלא שבעת האחרונה התהפכה המגמה ונרשמה ירידה חדה של 0.7% בשיעור ההשתתפות בחודש ינואר.
הסבר אפשרי לחלק מירידת ההשתתפות בשוק העבודה טמון במגמות בחברה החרדית שנבעו משינויי מדיניות מאז שהצטרפו המפלגות החרדיות לקואליציה. בעקבות הגדלת התמיכות לישיבות ולכוללים, מתאפשר למשפחות חרדיות להסתמך על הכנסה אחת בלבד, ולהישאר במצב שבו האישה מפרנסת והבעל לומד בישיבה.
התמריצים העומדים בפני החברה החרדית השתנו, ומכאן הדרך קצרה לשינוי ההתנהגות כך שתהיה הלימה בין השניים. אלא שמה שטוב למשפחה החרדית על פי השקפת עולמה בעייתי מאוד למשק בכללותו, שכן כספי התמיכה למשפחות הללו מגיעות ממיסים שהוטלו על יתר האוכלוסייה העובדת, הקטנה והולכת.
אבטלה טבעית
כאמור, האבטלה בישראל נמצאת בשפל היסטורי, וגם אם לא מדובר בנתון הכי חשוב בבחינת שוק העבודה לכאורה יש לשמוח עליו. ובכן, לא בהכרח.
בתיאוריה הכלכלית מקובל לראות בשיעור מסוים של אבטלה שיעור תקין המוגדר "אבטלה טבעית". כלומר, שיעור אבטלה אשר כהגדרתו של מילטון פרידמן היה קיים בשוק בתנאי שהמשק מסוגל להגיע לאיזון בין מבקשי העבודה ומי שמציע אותה, זאת בהינתן האפשרות לדעת על אודות עבודות חדשות, ובהתחשב בעלות המעבר בין עבודות וכדומה.
כלכלנים שונים חקרו את נושא האבטלה הטבעית, והציעו דרכים לחשב אותה עבור משקים שונים. כך לדוגמא הציע רוברט הול במחקרו כי קיים אחוז אבטלה טבעי, אשר מושפע רק במידה מוגבלת מכוחות השוק במשק נתון. מקובל כי שיעור האבטלה הטבעי נע בין 4% ל-6%, כך שאיננו רחוקים משיעור זה, אך אנו כבר נוטים לשיעור אבטלה נמוך מהאבטלה הטבעית המקובלת.
אבטלה נמוכה כגון זו הקיימת בישראל היא די נדירה, ולרוב מדינות העולם יש שיעור אבטלה גבוה בהרבה מן האבטלה הטבעית. שיעור אבטלה נמוך מידי עלול להעיד על חוסר גמישות בשוק התעסוקה – אנשים נמנעים מניוד בין עבודות, ומשום כך שוק העבודה רווי, אך מקובע.
היעדר גמישות בשוק התעסוקה הוא מהסיבות המובילות לאחת הבעיות הגדולות ביותר במשק הישראלי – פריון נמוך. כאשר עובדים נמצאים בעבודות בהן הם אינם מסוגלים לממש את הפוטנציאל הגלום בהם אך נמנעים מחיפוש אחר הזדמנויות תעסוקה חדשות, הדבר מוביל לירידה בפריון במשק שמשפיע הישירות על הצמיחה וממילא על רווחת כלל התושבים.
חוסר גמישות
היעדר הגמישות בשוק התעסוקה מביא לתופעות נוספות אשר אינן מקובלות על רבים בישראל כגון תופעת עובדי הקבלן. כאשר מעסיקים חוששים כי לא יוכלו לפטר עובד אשר אינו כדאי להם מבחינה כלכלית, הם נאלצים להעסיק שירותים מחברת קבלן כדי להצליח לנהל את כוח האדם העמוד לרשותם כראות עיניהם. סביר להניח כי שוק עבודה גמיש יותר יצמצם את תופעת עובדי הקבלן באופן טבעי, ומעסיקים ישובו להעסיק עובדים מתחומים שונים בהעסקה ישירה.
הגורמים להיעדר הגמישות בשוק התעסוקה הם רבים – קבעון מחשבתי בקרב העובדים, היעדר הזדמנויות לקידום, ובראש ובראשונה איגודי העובדים וההסתדרות המונעים פיטורים בכל מחיר ואינם מאפשרים ניהול תקין של כוח אדם.
לו ניתן היה להעסיק ולפטר עובדים באופן חופשי, מעסיקים היו חוששים פחות להעסיק עובדים חדשים, ובכך היו נוצרות הזדמנויות עבודה חדשות לאנשים המבקשים לשפר את מעמדם המקצועי. כך יוכלו העובדים החלשים ביותר במשק להתקדם ולשפר את מצבם בעצמם, במקום להיתקע בכלוב הזכוכית שההסתדרות החליטה לבנות עבורם.
אין בכוונתי לטעון כי האבטלה הנמוכה היא סיבה לדאגה בפני עצמה, היא אכן מעידה על משק חזק ושוק עבודה איתן. עם זאת, חשוב לראות את התמונה כולה, ולהבין כי שוק העבודה בישראל סובל מבעיות עומק אשר אינן מאפשרות למשק הישראלי לממש את הפוטנציאל העצום הגלום בו.
תעשיית ההיי-טק הישראלית מהווה דוגמא מאלפת לשוק עבודה בו יש גמישות רבה – עובדים מסוגלים לשפר את מצבם ללא הרף, וחברות בינלאומיות כמו אמזון מגיעות ארצה ומציעות תנאים חלומיים למי שיסכים לעבוד אצלם. לו ישוחרר המשק כולו מעול הקביעות, הוא יוכל להציע תנאים טובים לאין שיעור מאלו המוצעים לעובדים היום, ורמת החיים של כלל העובדים תעלה.
הטענה שהירידה בשיעור השתתפות גברים חרדים בשוק העבודה נובעת מהעלאת תקציב הישיבות לא נכונה. את הדברים הבאים אני כותב בתור חרדי שלמד ב"חיידר" ובישיבה חרדית ליטאית. אני גם למדתי ב"כולל" כמה שנים.
ראשית החלק העיקרי של מלגות הכוללים לא מגיעים מקופת המדינה. מדובר בבסיס מסוים שכיום אחרי העלאה הוא 800-900 שקל, אבל לפני העלאה הוא היה 700-800 שקל. ההבדל הוא לא משמעותי ובטח שלא מסביר את ההחלטה לא לצאת לעבוד. בשביל גבר חרדי לצאת לעבוד מדובר על החלטה מהותית שלא מושפעת ממאה שקל.
אבל הטענה שיש יותר מלגות בכוללים היא נכונה. המשבר הגדול של 2008 השפיע גם על עולם הישיבות. עם פחות תורמים מחו"ל לראשי כוללים היה פחות כסף למלגות. עכשיו עם ההתאוששות יש קצת יותר מלגות אבל עדיין לא באותה מידה כמו קודם המשבר. לא מדובר על הגדלה של מלגות אלא שיותר קל להתקבל לכוללים עם מלגות יותר גבוהות. בקיצור, הטענה שאם המדינה תתוריד את התמיכה בכוללים יותר חרדים יצאו לעבוד היא לא רצינית.
לדעתי מדובר בסך הכל על תיקון קטן בהגדלת שיעור ההעסקה של חרדים. לדעתי יש משפחות חרדיות לא מעטות שבוחרות שהגבר יטפל בילדים כדי שהאשה תוכל לעבוד יותר שעות גם כשהוא לא לומד בכולל. ההגיון הכלכלי הוא פשוט, לנשים חרדיות יש יותר הכשרה מקצועית מאשר גברים חרדים. מאד קל לי לדמיין משפחה חרדית שהגבר יצא לעבוד כדי להגדיל את ההכנסה של המשפחה, אבל גילה שאם הוא ישמור על הילדים ואשתו תעבוד שעות נוספות זה יהיה יותר רווחי. אנשים לא רגילים לחשוב על חרדים כפמיניסטים, אבל האמת היא שברוב המקרים משפחה חרדית "קלאסית" פשוט תכניס יותר עם האשה תעבוד ולא הגבר.
אז צריך להכריח חרדים ללמוד ליבה? ממש לא!!!
הסיבה שחרדים לא יוצאים לעבודה היא בגלל פחד שמחוץ לכתלי בית המדרש אנשים יצאו לתרבות רעה. אפשר להתווכח עם הטענה הזאת אבל אי אפשר להכריח אנשים לחשוב אחרת. אם יצליחו לשכנע את הציבור החרדי שאין שום חסרון בללמוד באוניברסיטאות מעורבות מה טוב, אבל כל עוד שלא מצליחים צריך לקבל את זה שחרדים הם בני אדם ואי אפשר להכריח אותם לשנות את דעתם.
הדרך המיטבית לגרום לחרדים לצאת לעבוד היא להוכיח [או לגרום] ששוק העבודה לא גורם לאנשים ל"התקלקל". וחזרה על ססמאות היא לא אחת מהם.
מסכים עם כל מילה!
חוץ מזה שלא חייבים ללמוד באוניברסיטאות מעורבות. יש קמפוסים נפרדים לחרדים, שנועדו בדיוק למטרה הזאת. אלא שקבוצת שמאלנים נאבקים בקמפוסים האלו בטענה של 'שוויון מגדרי'. (כן, זה אותם אנשים שמחזיקים בהפגנות שלטים על כך שחרדים לא עובדים 'ומוצצים את הכסף של המדינה'. כשביד השניה הם חוסמים כל דרך לשלב אותם
1. 100-200 שקל בחודש שווה ל1200-2400 שקל בשנה. אז כן, יש הבדל.
2. לא צריך להכריח את החרדים ללמוד ליבה, אבל גם אין שום סיבה שבעולם לתקצב אותם. אתה חושב שזה לא ישפיע על התעסוקה במגזר החרדי (למרות שדוגמאות מהעולם מראות שכן)? נחיה ונראה.
3. כשהגברים החרדים יתחילו לצאת לשוק העבודה הם ילמדו ליבה בעצמם כי הם ירצו עבודות יותר מכניסות ומספקות.
המפלגות החרדיות בקואליציה מעלות את רמת החיים של החרדים גם ללא צורך שהם יעבדו
למשל, הכנסת טיפולי השיניים לילדים לסל הבריאות
למשל, (מה שחוקק לאחרונה) אפשרות לקשישים במצב סיעודי קל לקבל כסף במקום סיוע בשעות מטפל
למשל, הגדלת מספר הקשישים שהמדינה תממן להם ביטוח סיעודי (זו הטבה מותנית במבחן הכנסה, ולכן חילוניים לא יכולים להנות ממנה).
למשל, פרויקטי הדיור למגזר החרדי זולים בהרבה מאלו של המיגזר החילוני, כי המדינה מוותרת על מחיר הקרקע ומסבסדת את הפיתוח.
שלא לדבר על עליית משכורות במשרות של "כלי קודש" (רבנים, דיינים, וכו') ומשרות הוראה בחינוך החרדי- הכל מהתקציב הציבורי.
אני אפילו לא רוצה לדבר על ה"קומבינות", התלמידים הפיקטיביים בכולל שמקבלים תקצוב, שעות הלימודים הכלליים הפיקטיביות שמקבלות תיקצוב, עבודה ב"שחור"וכספים אחרים ברמיה שהמגזר החרדי משופע בהם.
לגבי היציאה ל"תרבות רעה" – חרדים בחו"ל עובדים לפרנסתם למרות ה"תרבות הרעה", ובהתחשב באיום מצד האינטרנט והטלוויזיה, הסיכון במקום העבודה נראה תמים ביותר.
אני מכבד מאוד אנשים שחיים בצמצום ושומרים על עקרונותיהם. אני מכבד פחות אנשים ששומרים על עקרונותיהם על חשבון אנשים אחרים.
מה שאתה אומר – להוכיח לחרדים שהם "לא יתקלקלו" בשוק העבודה נשמע תמים, אך מסתתרת מאחוריו בקשה למשרות שמורות בשרות הציבורי, ולמשרות נוספות של רבנים ומשגיחים שישגיחו על שוק העבודה (כפי שהיה נסיון להכניס משגיחים לחברת החשמל שיבדקו את נושא חילול השבת)
גדולי הרבנים בהיסטוריה התפרנסו בכבוד למחייתם וחיו בסביבה תעסוקתית קשה בהרבה מסביבת העבודה המודרנית, או שחיו בצמצום על חשבון קהילתם שלהם.
דן, נראה לי שפיספסת את הנקודה של "מ". כל הטבות שמנית הן אכן הטבות. אבל הן לא יכולות לגרום לחרדי בגיל הכולל (25-35) לא לצאת לעבודה. הסבר של "מ" (על הגדלת התרומות מחו"ל) נראה יותר מציעיותי.
אכן, כדי להפרנס בכבוד חייבים ללמוד. ליבה\תואר\משהו. אבל לא חייבים לעשות זאת בגיל החיידר. כפי שאמר כאן אפריים ישנם היום המון מסגרות לחרדים שבהם אפשר לקבל מקצוע. והתהליך כבר מתקדם בצעדי ענק כפי שכתוב בכתבה. בלי ליבה, דרך אגב…
מעיניין איך הכותב יודע שאותה ירידה של ינואר נגרמה עקב הקורה בעולם החרדי?
אנא עארף מה זה ליבה", מישהו יכול להסביר למה כל כך מתעקשים על מושג הזה לקרב איתו לאוכלסייה החרדית????
הדרך המיטבית היא לבטל את שלל קצבאות הסעד למי שלא משרת בצבא ולמי שמסרב להצעות עבודה שמקבל
תדהמה על אתר מידה שחוסם תגובות בעד החרדים, אל תוכיחו שאתם כמו ידיעות אחרונות!!!
איש באמונתו יחיה!!!
בואו נניח שמחר מבטלים את כל התמיכה בחרדים, האם יפסיקו לדרוש מהם לצאת לעבוד?
סביר שלא.
מה שאומר שמאחורי הסיסמאות על פרזיטיות עומד בסך הכל הרצון לראות את החרדים כמו כולם.
די להתערבות!!!
אולי נעשה חוק נגד מגורים עם ההורים לבוגרים מעל גיל 21???
אולי נעשה חוק נגד קבלת מילגות ממלכ"רים וקרנות???
די!!!
כל אחד ייצא לעבוד מתי שבא לו וירוויח כמה כסף שהוא רוצה!!!
בניגוד לדברים שנכתבו כאן מתוך בורות כנראה, תמיכת המדינה בכל אברך היתה עד לא מזמן 400 ש"ח לחודש. שאר הכסף מגיע מתורמים. יש פילנתרופים שמוכנים לתרום מהונם כדי לממן אנשים שיושבים ולומדים. מדובר במילגה שרוב רובה מגיעה מכסף פרטי (בדיוק כמו שאחרים תורמים מהונם לBDS או לשלום עכשיו).
כל ההשמצות מגיעות מבורות או משנאה או מהשקפת עולם בלתי-מכבדת שסבורה שהזולת צריך לחיות כמו שנכון בעיניי.
נניח שהמדינה לא היתה תומכת בכלל בכוללים ובאברכים, הרי גם אז היא היתה אומרת להם ללכת לעבוד.
התמיכה לא קשורה בכלל להשתתפות של החרדים בשוק העבודה.
ואגב, לפני תקופה מסויימת התגוררתי בסמוך לתיאטרון כלשהו שממומן ע"י המדינה.
בתיאטרון עובדים כמה שחקנים והמון המון עובדי במה, תפאורה, תלבושות ולוגיסטיקה.
לתיאטרון באים צופים בודדים, רובם המוחלט פנסיונרים. (מהמרפסת שלי ערב ערב יכלתי לעקוב אחר התנועה בחניון התיאטרון.)
בשביל לממן את הבידור ל"המונים" הללו, התיאטרון משלם משכורות של עשרות אלפי ש"ח בחודש לשחקנים, תעריפי לילה לנהגי משאית שמחזירים את הציוד מהצגות בערים אחרות, ולעובדים שפורקים אותו לפנות בוקר ומעירים את כל הסביבה. השחקנים מגיעים רק בהסעות שממומנות כמובן ע"י התיאטרון, כולל זמני המתנה מטורפים של שעות ארוכות מידי יום ביומו שבהם הנהג לא לוקח עוד עבודה אלא משחק באייפון כי משלמים לו על ההמתנה. יש שחקנים שמקבלים מוניות אישיות הלוך חזור. הם מלכלכים את בנייני המגורים באיזור באמצעות כוסות קפה, בדלי סיגריות וג'וינטים, בדלי סיגרים בגודל של מקקים, ושאר שאריות מהעיסוקים שלהם בהפסקות. אנשי התפאורה משתמשים בחצרות הבניינים כבתוך שלהם בעיקר כדי לצבוע אביזרים בספריי צבע חריף (שבתוך התיאטרון הוא כמובן לא נעים, אז מה יותר טוב מהחצר של השכנים)
והעיקר- כל העיר מפוצצת באופן קבוע במודעות על ההצגות המשעממות שעולות בתיאטרון הזה, הפירסום הזה שווה כסף (גם אם העירייה אולי נותנת אותו בזול), ועדיין מגיעים בדיוק אותם פנסיונרים- ראיתי אותם באים בהליכונים!!! זה מועדון הכרויות לפיליפינים.
לסיכום התיאטרון מהווה מיטרד מטורף ומוקד ביזבוזים מחליא, והמדינה מממנת אותו מכספי המיסים שלי בלי לשאול ובלי להתייעץ.
בנוסף המדינה מממנת הטבות מס לאינטל, טבע וכו', בעוד אני ושאר האזרחים הפשוטים משלמים מיסים כחוק…
עובדי המדינה יוצאים להפסקת צהריים ב 11:00 בבוקר ומשכורתם ממומנת מכספי המיסים שלי…
אוניברסיטת חיפה מעניקה שירותים משפטיים למחבלים וגם זה מכספי המיסים שלי…
גם המש"קית ממטרות בבסיס סוף העולם שמאלה ועוד מאות כמוה ממומנות מכספי המיסים שלי… וגם מפקדת פלוגת פותחות קופסאות השימורים בגדוד אפס של חטיבת גולמי…
ואפילו מרצים לפילוסופיה אינפנטילית במכללת הפח (ע"ר) ממומנים מכספי המיסים שלי…
במה הם עדיפים על פני אברך שלומד תורה?
אשמח לקבל תשובות רציונליות!
אם לא ברור לך מה הבעיה של המתנגדים למימון אברכים, אני כנראה מבזבז את זמני בתגובה הזו. אבל בכל זאת כתבת שתשמח לקבל תשובות רציונליות, אז הנה:
1. ישנם כאלו המנגדים לכל תמיכה כספית בחרדים, גם אם יש בזבוז כספים על מגזרים אחרים. טענתם היא שהמגזר החרדי באופן כללי לא משרת בצבא, לכן ללא חובות – אין גם זכויות. עכשיו ברור לי שתגיד שיש חרדים בצבא, אבל קודם כל – הם מיעוט זניח מאוד, ודבר שני – החברה החרדית מתנגדת להם בתוקף.
2. טענה נוספת היא שהתמיכה בחרדים גדולה מחלקם באוכלוסיה (לי אישית אין כלים לקבוע אם זה נכון או לא, אבל זה מה שאנשים כמו יאיר לפיד אומרים).
בלי קשר לחרדים, כתבת כמה דברים ממש לא לעניין:
א. הטבות המיסים לחברות גדולות הן לא "מימון מכספי המדינה" כמו שאברך מקבל, אלא נובעות משיקול כלכלי נטו של המדינה. אם המדינה לא תתן להן הנחת מס, הן ילכו למדינות אחרות ואז המדינה תפסיד את כל המיסים (ואת כל התשלומים לעובדי החברות). זה בדיוק כמו שאם אתה תבוא למכולת לא יתנו לך הנחה, אבל בקניה סיטונאית המחיר נמוך בהרבה.
ב. אכן ישנם חיילים שלא תורמים הרבה לצה"ל, אבל הצבא אינו יכול להרשות לעצמו לשחרר אותם – אחרת גם אחרים לא ישרתו… גם אי אפשר להכריח אותם לתרום כי הציבור לא תומך בשיטות הנהוגות בצבא רוסיה למשל. יש רק 2 אפשרויות – צבא חובה עם אחוזים מסוימים של כוח אדם מבוזבז, או צבא מקצועי. התומכים בצבא חובה אומרים שישראל מדינה קטנה ולא יהיו מספיק מתנדבים לצבא מקצועי. אין לי מושג אם זה נכון או לא, אבל בכל מקרה – השיקול כאן הוא בטחוני ולא כלכלי.
אה, ודבר נוסף – זה שיש בזבוז כספים על מגזרים אחרים לא מכשיר בזבוז כספים על המגזר החרדי. עדיף פשוט לבטל כל הוצאה ממשלתית מיותרת, לגבות פחות מיסים ולתת לכל אזרח את הזכות להוציא את כספו על מה שנראה לו.
שיעור אבטלה נמוך לא בהכרח מעיד על חוסר גמישות. הרבה אנשים מתפטרים רק כאשר יש להם עבודה חדשה וכלל אינם מנצלים את האבטלה.
נתון מדויק של תחלופת עבודות אפשר לקבל ממס הכנסה וביטוח לאומי שמחזיקים בכל המידע. אין צורך להעלות ספקולציות.
הדבר שעשה אותו לעם, ושמר על זהותנו הלאומית 2000 שנה בגלות ועוד 1000 שנים קודם לכן בארצנו, לא היה צה"ל ולא הכלכלה המשגשגת, אלא התורה.
לכן במצב בו הכלכלה פורחת, בעידן בו אנשים רעבים אולי לאייפון חדש או נסיעה לחול אך לא ללחם, מותר לוותר על עוד מס' אחוזים של צמיחה תיאורטית בשביל לאפשר לאנשים להקדיש את כל חייהם לתורה ולהבטיח את רוח העם לדורות הבאים.
לקליה. בשביל מה הטיעון הראשון אם הטיעון השני הוא "אז בואו נכריח אנשים לתרום לאברכים"?
משה, אם המדינה בקושי משלמת לאברכים אז שיוותרו על הפרוטות הללו ונעבור לנושא הבא.
הפיכת הצבא לצבא מקצועי התנדבותי
יבטל את חרב הגיוס מהחרדים
החרדים יוכלו לצאת לעבוד בלבן
והתלג יגדל
וממילא יתווספו עבודות.
לגבי מובטלים כרונים ומקבלי קיצבאות
יש לחייבם להתנדב שעות עבור הקהילה.
ומאידך לתת להם לעבוד בלי לקצץ להם מהקיצבה.
בנוסף יש להשקיע בילדי נתמכים בחינוך
ולתת להם את כל הכלים שלא יהפכו לנתמכים.
בנוסף הפיכת כל בתי הסוהר לנוער ובוגרים
למתקני שיקום.וכן השקעה בנוער בסיכון ונושר
ושיקום כל הנכים ןהמוגבלים ובעלי עבר
המדינה חייבת לטפל בכל אחד ואחד ולתת לו כלים
לעתיד טוב יותר ולשלב את כולם בחברה
לחבריי המגיבים
איני חושב שיש טעם בכל הטיעונים החוזרים על עצמם בכל כתבה ובכל תגובה וכו'
רק אוכל לכתוב מנסיוני בתור חרדי בן 35 שלא מזמן למד קורס מתוקצב מטעם משרד התמ"ת (כחצי שנה בתחום המחשבים)
הבעיה העיקרית לדעתי היא – מציאת העבודה,
אני בתור אדם שומר מצוות לא מעוניין לכפות את עצמי ודעותיי על אף אחד,
אבל מה שכן אני מקפיד לשמור על "רמת שמירת המצוות" ששמרתי גם קודם שנכנסתי לעבודה,
ותסכימו איתי שלהיות במקום חילוני זה במרבית המקרים מאוד לא מתאים. אני צריך לספר למה?
למשל? קלילות הדעת והשיחות והצחוקים בין העובדים והעובדות. (עניינים של מטבח לא כשר, וכדו', זה עניינים טכנים – זה בכלל לא הנקודה!)
האם ידעתם שאדם חרדי אמור מאוד להשמר מלדבר עם אשה שאינה אשתו – שיחה שאינה לצורך מעשי כלשהו. וק"ו להפך שאשה חרדית לא יכולה לאפשר לעצמה להתבדח עם עובד אחר וכו'. אני לא יודע אם אני יכול להסביר עד כמה זה חשוב וקריטי. אבל זה ממש בנפשנו. גם אם ראיתם חרדים שנוהגים לא כך, דעו לכם שעל כן הפחד הגדול מללכת לעבוד במקום עבודה "מעורב".
אני כותב ממש בלי להאשים אף אחד ומייצג את דעתי בלבד, שלדעתי היא גם דעת רבים,
אבל לדעתי הפתרון האמיתי – הוא פשוט לייצר מקומות עבודה עם הכשרה מינימאלית, להפסיק עם קורסים ומלגות לתארים וכו', כי יש כאלה שלומדים ומשקיעים וכו' ובסוף רואים שפשוט אין להם איפה לעבוד בלי לפגוע באורח חייהם. (שוב, יכול להיות שתבוא לחלוק ולומר שבשביל לעבוד ולהתפרנס בכבוד שווה וצריך לוותר ב"משהו"- קצת או הרבה, על אורח החיים. זו לא הנקודה כאן!)
הרבה, כמוני למשל וכמו לא מעט מחבריי, רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד, אך פשוט מרגישים שאין להם ברירה, כי אם ילכו לשוק העבודה כמו כולם, מאוד מאוד ייפגעו אורחות חייהם הדתיים.
לזה צריך מענה , וכל שאר ההכשרות והלימודים וכו' זה סעיף משני !
בכל הכבוד הראוי
אלי