צה"ל ממשיך לבצע אימוני תמרון רחבי היקף, אבל אף אחד לא מתכוון לזה ברצינות. מערכת המושגים הפרוגרסיבית הוטמעה עמוק מדי וחזק מדי
מקובל, ובצדק לאפיין את הצבא כגוף גברי, גס ומחוספס, אלים. הכול נכון, אבל ישנם תחומים שהנפש הצבאית עדינה יותר מזו של נערה בת 13, ואחד התחומים המרכזיים הוא "רוח הגייסות", המוראל, ההתלהבות, הנכונות להקרבה.
פגעת בזה, כל הכוח העצום הזה היה כלא היה. הנה שתי דוגמאות היסטוריות מימי מלחמת העולם השניה:
הראשונה היא צבא צ'כוסלובקיה, במשבר מינכן 1938. מקובל לראות בגרמניה ענק ובצ'כוסלובקיה האומללה ננס שהוקרב כקרבן. מבחינה צבאית זה ממש לא נכון. הצבא הצ'כי המגוייס כלל יותר מ-48 אוגדות ולמעלה ממיליון חיילים. הצבא הגרמני יכל להעמיד רק 40 אוגדות, והיתה לו בעיה להילחם בשתי חזיתות – צרפת וצ'כיה. לצ'כיה היו מפעלי הנשק של סקודה וקו ביצורים מעולה. ברגע שההנהגה המדינית הצ'כית החלה לסגת בסגנון "אכלו לי שתו לי", והתנתה את עמידתה בסיוע צרפתי, רוסי או בריטי, כל התלכיד החל להתפורר.
צ'מברליין פתאום נזכר שחבל הסודטים קטן ורחוק, דלאדייה הצרפתי חשש ממרחץ דמים, השלישי במספר בתוך מאה שנה, במזרח צרפת. הסלובקים נזכרו שהם שואפים לעצמאות, הסודטים מרדו. וכשנסוגו, בהמשך מחבל הסודטים, שהיה קטן ביחס לארץ כולה, התפוררה הלכידות לגמרי. הביצורים עברו לידי הגרמנים, עשרות אחוזים מהתעשייה הצ'כית נמוגו. מדינה, וצבא של מיליון חיילים לא האמינו עוד בעצמם. מיליון חיילים שעמדו למסור את נפשם על המולדת, נכנעו ללא קרב.
דוגמה שניה: צבא צרפת ב-1940. הצבא הצרפתי היה ענק בכל קנה מידה. יותר ממאה אוגדות. עוד עשרות אוגדות לסיוע מהאנגלים, הבלגים וההולנדים. גם קו מז'ינו האימתני, שנבנה ב-1930, נועד לסייע לו. בהיסטוריה שלו היו גם ניצחונות – ברוב מלחמות נפוליאון, וגם ב-1917 מול גרמניה. אבל ההנהגה הקרינה חולשה. מלחמת העולם הראשונה נתפסה כטראומה נוראית, בעיקר בשל 1,240,000 ההרוגים שגבתה. במשברי חבל הסאר (1935) ומינכן (1938) צרפת הפגינה חולשה והססנות. לצבא היה המון זמן להתכונן. מסתיו 39 עד אביב 1940. פחדנותם של ההנהגה והצבא גרמו לכך שהיטלר סיים את כיבוש פולין וארצות סקנדינביה, והתפנה בכל כוחו, ובזמנו הפנוי לצרפת. והשאר היסטוריה.
אני נזכר בדוגמאות אלה בכל פעם שאני שומע איזה אלוף פיקוד מתלהם על כך שנחזיר את לבנון לימי הביניים, וננצח בכל עימות עם החיזבאללה.
בצה"ל, מאז 1973, יש שני דפוסי פעולה המושפעים מאד מעמדות של גורמים פוליטיים בשמאל. בתחום הלוחמה הזעירה – קומנדו, טרור, פשיטות – ובחיל האוויר, פחות מרגישים את ההשפעות האלה. הפעילות נמשכת, "כירורגית", יותר, מדויקת יותר, מוגבלת יותר.
בתחום הלוחמה הקלאסית – תמרונים, כיבוש, טיהור – השמאל ביצע דלגיטימציה מוחלטת. מבה"ד 1 ועד פו"מ מתרגלים מבצעים קרקעיים רחבי היקף, אבל אף אחד לא מתכוון לזה ברצינות. הצבא הפנים את מערכת המושגים הפרוגרסיבית: כיבוש זה רע, ניצחון זה רע.
זה לא קרה בבת אחת. אחרי 1973 הצבא היה עסוק בעיקר בנסיגות ובמינהלות "שלום". בין 1982 ל-2000 הצבא עדיין כבש, אבל אז נקלע לקרב תודעה מתמשך מול השמאל. במהלכו "נרצח" מנחם בגין, הודח אריק שרון, הומלכו "4 אמהות" ושדרניות רדיו.
לבנון, 2006
התופעה הזדקקה במלחמת לבנון השניה ב-2006. גם צה"ל וגם הדרג המדיני יצרו שיח עצום ומתלהם, כשערי ישראל מופגזות ללא הרף. הכוחות המתמרנים לא עשו כמעט כלום. היו פשיטות קטנות על מרון א ראס ובינת ג'ביל, וכניסות קטנות מאזור רכס רמים. וקצת הליכה צפונה.
חיל האויר הפציץ והפציץ, כמו לרדוף עם פטיש אחרי זבוב. לא בטוח שהזבוב נהרג, בטוח שהדירה הרוסה.
והכל לשמחת הפרוגרסיבים – כי בעולם פסטיבל גינויים ושנאה אינסופי לישראל.
היה במלחמה הזו פיתרון בית ספר פשוט: לכבוש את השטח ולטהרו. בצה"ל של הקרן לישראל חדשה זו כבר לא אופציה.
שבוע לפני המלחמה בוצע תרגיל, והמדהים היה שהוא היה על המתאר שבגללו החלה המלחמה. חטיפת חיילים, הפגזות מלבנון, גיוס אוגדות וכו'. בתרגיל הכל התבצע היטב. במלחמה עצמה כולם הסכימו להתלהם, אף אחד ממקבלי ההחלטות ומבעלי הדרגות הבכירות לא הסכים להילחם, לקדם אוגדות, לכבוש. אולמרט ציפה מחלוץ, חלוץ ציפה מאולמרט. אבל כלום.
נסיוני האישי בחזית הזו מעלה כמה קוריוזים: בחזית מסוימת פעלו חטיבות המילואים כרמלי ואלכסנדרוני. היחידות הללו היו היחידות שגמאו קילומטרים. החבר'ה צחקו עליהם: המילואימניקים לא מעודכנים שלא צריך להתקדם.
בחזית המזרחית פעלה אוגדה 162 בפיקוד תא"ל גיא צור. לקראת סוף המלחמה, כשהחלו סוף סוף להכנס לשטח לבנון, בוצע נוהל מסודר וחטיבה מסוימת היתה צריכה להכנס. החטיבה לא נכנסה. למה? ככה. גיא צור, במקום לזעום או לקרוא לסדר, הסביר שזה לא נורא. כי כיבוש מביא רק סיבוכים.
באירוע אחר הצנחנו אספקה בשטח ומסיבות שונות לא דייקנו. החבר'ה למטה פחדו להתקדם אל האספקה.
מהצפון לדרום
במבצעי עזה מתרחש אותו תהליך. הרי גם לשיטת הסכם אוסלו, מרגע שעלה חמאס לשלטון, צה"ל צריך לכבוש את הרצועה, לטהר אותה, ולהחזיר את אנשי הרשות הפלסטינית. אפרים סנה ועמוס ידלין אמרו את זה מעל כל במה. נאדה.
במבצעים השונים הייתה איזו כניסה סמלית לעזה, שהתייחסו אליה כמו לפלישה לנורמנדי. אם מישהו העלה אפשרות לכבוש את הרצועה התייחסו אליו כמו אל כהנא.
האויב היה הראשון להבין את מצב הרוח החדש בצה"ל. הוא מבין שבמילים אנחנו מתלהמים, בהפעלת הכוח אנחנו מפחדים. אין משמעות לכל האוגדות שלנו. רוב הסיכויים שהן לא יתמרנו. צה"ל ללא רוח גייסות. צה"ל מסורס.
אז הוא יורה בלי הכרה. בלי לאיים בכיבוש, אבל כולם יודעים ש"רק הכיבוש יכול".
זה מה שיקרה גם במבצע הבא בעזה, וגם במבצע הבא בלבנון. מדינת ישראל תשותק, וצה"ל ימתין לחוות דעתם של אהרון ברק, ערוץ 2 וטליה ששון.
עד מתי? אולי עד שרקטה תפגע בכיתת בית ספר או גן ילדים ו-30 ילדים יהרגו, כמו בליל הסדר של "מלון פארק" ב 2002. רק אז יצאנו לחומת מגן. ניתן לקוות שבנסיבות כאלה תתרצה הקרן לישראל חדשה, ותתיר ברוב טובה לצה"ל לעשות את מה שהוא צריך לעשות.
אוי אוי אוי…
כמה עצוב, כמה נכון…
החכמה היא להתייחס לכל רקטה (כל רקטה!) כאילו פגעה בגן והרגה 30 ילדים.
אולי, והלוואי, שככה נמנע אסון בסדר גודל כזה
אני פשוט נפעם.
הרמטכ"ל וכל האלופים מדברים השכם והערב על החשיבות של תמרון להכרעה ברורה ומהירה של האוייב ועל כך שלשם הם מכוונים, הדבר כתוב רשמית במסמך אסטרטגיית צה"ל שהרמטכ"ל פרסם ו… הכותב המלומד פשוט זורק את כל זה לכל הרוחות ואומר ש"הם לא מתכוונים לזה" ואז מתייחס לכל מיני כוחות מיסטיים ("הקרן החדשה לישראל") בעלי כוחות על טבעיים שפשוט גורמים לכל קציני צה"ל להגיד ולתרגל א' ואז לעשות ב'.
בקיצור – אם מבזים את צה"ל והשמאל (בלי להביא טיעון וחצי טיעון) – קוראי מידה ישתו בשמחה את הרעל.
הסיפור של "הקצינים נועצים סכין בגב האומה" לא נשמע קצת מוכר? מזהים מגמות, מישהו?
למיכאל –
גם אני נפעם. אני, ואין ספק שאינני היחיד, נפעם מכך שגם רמטכ"לים קודמים דנו ארוכות על תמרונים מורכבים, הוציאו דו"חות פשוט מושלמים ונהדרים, אך כשמגיעה העת לממשם – כלום, נאדה, עושים רוח ומתברברים במקום. האם זה יקרה גם במלחמה הבאה? עם רמטכ"ל כמו אייזנקוט, סביר מאוד להניח שכן. והפלא ופלא – על כך בדיוק מלין המאמר. איזה צירוף מקרים!
ובקשר לזיהוי דבילי של מגמות ותהליכים וסילוף מגמתי ומרושע של ההיסטוריה, טעית בכתובת. זו ממש לא ההתמחות שלנו. עם אתה באמת מעוניין ברפש הזה, אנא פנה למסבירן מספר 1 של התעמולה האנטי-ישראלית, האלוף גולן ירום הודו.
כרמלה מנשה כתבלבת החצר של החוגים התבוסתניים במטכ"ל מקריאה הודעה שהיא מגורם בכיר בצבא, כלומר או מאלוף או מהרמטכ"ל שאומרים שלירות במחבלי האש זה לא מקצועי ולא מוסרי. בנוסף אומר אותו גורם עלום שהצבא דורש מהדרג המדיני החל מסיום מבצע "צוק איתן" להסדיר את החיים האזרחיים בעזה, לשבור את המצוקה והממשלה לא עושה כלום ולכן לא מוצדק בשום אופן לצאת למבצע צבאי בעזה. לא פחות ולא יותר.
צריך להגדיר את הדברים. הדבר הזה הוא מרי בדרג המדיני המופקד על הצבא. הצבא דורש צעדים מדיניים – להסדיר את המצוקה בעזה ואם לא – אז הצבא לא מוכן לצאת למלחמה. למה – כי אתם לא הסדרתם את המצוקה הכלכלית בעזה. זה מרי לכל דבר ועניין. זה דבר ראשון.
שנית. האמירה השיקרית שלירות במחבלי האש זה בניגוד לערכי צה"ל היא רמיה מובהקת מההתחלה עד הסוף. ערכי צה"ל הם בראש ובראשונה לבצע משימה בכל מחיר. זאת היתה פקודת הקרב לאוגדת הפלדה של טל במלחמת ששת הימים. זאת היתה פקודת הקרב של אריק שרון לאוגשה שלו באותה מלחמה. מאחר וזאת היתה הפקודה שיש להביס את האויב בכל מחיר חוסל הצבא המצרי בסיני תוך יומיים. לעומת זאת, באף אחד משלושת המבצעים בעזה לא היתה פקודה כזאת שבכל מחיר לבצע את המשימה ולכן הם נגמרו לא בנצחון.
לכן, לא מדובר פה בערכי צה"ל אלא מדובר פה בתבוסתנות של המטכ"ל שלא מוכן בשום פנים ואופן להסתכן אפילו בעימות שיצריך כניסה קרקעית לעזה. המטכ"ל התבוסתני שיש לנו לא מוכן לשמוע אפילו על אפשרות כזאת. זה כל הסיפור ותמיד לכל מעשה נבלה רוצים להמציא צידוק מוסרי ומכאן ההיזדקקות לערכי צה"ל. זה לא ערכי צה"ל. אלה ערכים של מה שמייסד הדיקטטורה של בג"צ, אהרון ברק הגדיר ערכים של הציבור המתקדם בישראל. אלה ערכים שלו.
את הערכים האלה עם ישראל מביס ברוב של שניים לאחד בכל מערכות הבחירות מזה 40 שנה.
זו ביקורת מתונה נגד הרמטכ"ל כיוון שהוא ראוי לביקורת הרבה יותר חריפה. לא יכול להיות שיהיה לנו צבא שחייליו ומפקדי השדה שלו מוכנים לצאת לקרב בכל רגע והפיקוד העליון אחוז תבוסתנות. לא יכול להיות דבר כזה.
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/378361
עצוב אך זה ככל הנראה מה שיקרה גם במלחמה הבאה.
מרבית הפיקוד העליון של צה"ל מאוייש בשמאלנים שמבחינתם ניצחון הוא עמידה במוסר המעוות שלהם ולא חיסול והשמדת האוייב.
את מאות הרוגי לבנון השלישית ניתן למנוע, אם רק יטהרו את הסמול מהמטכ"ל.
מתלהם וללא הוכחות.
לצה"ל כ 500 קצינים בכירים (אל"מ ומעלה). לתפיסתך מרביתם שמאלנים.
אז אתה מוזמן להביא נתונים ולא לצאת בהכרזות.
…צמרת צה”ל רואה תהליכים
גולן לא היה לבד כמובן. צמרת צה”ל פועלת כאליטה מגובשת. כמו בשמאל, אין בה ביקורת עצמית, אין בה קולות שונים, אין בה רשות להתנגד לשורת המקהלה…
העובדה שצמרת צה”ל מרגישה חופשית לבקר את נבחרי הציבור ואת העם הריבון, ועוד במקרה פשוט כמו משפט אזריה, היא תמרור אזהרה גדול ובוהק על יכולתם לציית לפקודות משמעותיות הרבה יותר של מפקדיהם – ראש הממשלה והקבינט.
במצב שכזה, לאחר שנות אינדוקטרינציה שעוברת צמרת הצבא על-ידי השמאל, נדרש שידוד מערכות כללי במטכ”ל ובצה”ל. אם דווקא ממשלה לאומית תמנה את גולן לרמטכ”ל, ולא תנצל את ההזדמנות להוציא את הפוליטיקה מהצבא ולשמור עליו כצבא העם, יהיה מדובר בכשל יסודי ועמוק ובחולשה פוליטית במובנה הבסיסי ביותר של מחנה פוליטי עם רגשי נחיתות.
https://mida.org.il/2018/08/23/%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%9F-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%A6%D7%9E%D7%A8%D7%AA-%D7%A6%D7%94%D7%9C-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%94%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8
נכון מדויק ומחריד.
המדהים בכל הסיפור הזה שקצינים כמו גיא צור המשיכו בצהל עד הפנסיה. אותו כנ"ל לגבי קצינים שלא מילאו אחר פקודות כפי שחלוץ ואייזנקוט העידו!
משהו רע מאד עובר על צמרת צהל. אני מאמין שבארהב הקצינים הללו היו נשפטים לדנים ארוכות מאחורי סורג ובריח. אבל פה הסחבקיות הזולה והליצנות הורסים כל חלקה טובה. ראה ערך פוזננצקי כץ
המדיניןת של צהל נובעת מחשיבה פשוטה
חמאס וחיזבאללה לא יכולים לכבוש את המדינה
ולכן הם לא מאיימים אסטרטגית
אז לכן אין לצהל להיכנס וכיוון שהשטח קטן
הרי שזה ניתן לכסות אותו בארטילריה ונשק מרחוק
הצבא עבר להתגוננות ותקיפה מרחוק.
מה שקורה בשטח שיש לחמאס וחיזבאללה וסוריה ואיראן סך טילים שימחק את התשתיות במדינה.
גם כיום אני חושש שבמקרה של מתקפה כוללת
צהל לא יכנס לעזה.סוריה.לבנון.אולי הוא יפגיז מהגבול.סוריה לבדה ענקית ויש בה צבאות וארגונים שונים כך שצהל לא יכנס לכאוס הזה.
במידה ויפלו שבועים ונעדרים שלנו בשטח אוייב
עיסקת שליט תחויר לעומת העיסקה החדשה.
ואז כל האסירים הערבים ישוחררו והארץ תמלא בדם יהודים ברמה שלא ידענו.על שלושה חיילים חיים המדינה תתן את כל האסירים הערבים.ואל תסמכו על המדינה היא הוכיחה שלא ניתן לסמוך.אז עם צהל מסורס והנהגה פחדנית באמת לא כדאי שצהל יפלוש מעבר לגבולות.צהל יכול להפגיז בארטילריה.בטילים ורקטות ופגזים.והפגזות מהים והאויר .הייתי מציע לצהל למלא את המחסנים בפגזים.רקאות.טילים.פצצות.כי כל מה שיש או ירכש לא יספיק.בארץ תהיה קטסטרופה.ולכן צריך להכין את העורף כראוי.כרגע זה לא מספיק.
אתה עושה סלט, אבל מה סלט, בין שני טעונים שונים ולא קשורים.
כמובן שתוך צעקות "אבל השמאל אשם" מצליח לזכות בנקודות.
ההססנות, טראומה ואי ראיה בכיבוש הישג, אלו הם דברים שונים לחלוטין.
בישראל חייל מת נתפס כמאורע טראומתי פי 100 מאזרח מת. וכבר נכתבו על זה מיליון שורות מכל כיוון אפשרי.
אה ושרון המהולל שלך בהחלט הצליח לכבוש. זה ממש תרם לנו שישבנו 20 שנה בלבנון.
באמת? אז תסביר לי, מי אם לא השמאל אחראי לזה שרמטכ"ל הכלניות הקריב חיילי צה"ל בצוק איתן רק כדי לא לפגוע בטעות באזרחי האויב? והוא עוד התגאה בזה כאילו שזה חלק מערכי צה"ל.
תגובתך מבולבלת ולא מובנת. תנסה לקחת אוויר ודקה פנויה ולעשות סדר בדברים
ה20 שנה מיותרות בלבנון באו בדיוק ביגלל האימפוטנציה שתארתה כניראה שאם שרון היה ממשיך ולא מודח היו מוצאים את נקודת הזמן לצאת הרי זו היתה הכוונה, הדרג המדיני מיתקשה בהחלטות והצבאי לא לוקח אחריות על שום דבר מאז 73 וכך זה ניראה…
מבחן התוצאה של הנסיגה מלבנון הוא קטסטרופאלי. ארגון שולי הפך מוביל בעזרת תעמולתו וחולשת האחרים שסמכו על ישראל. הארגון הזה הצליח מאוד שהרי איראן רואה בו עמית , אסאד תלוי בו ועוד.
מבחן התוצאה של הנסיגה מעזה דומה. ארגון שולי הפך בא כח של עזה ויורה בלי אבחנה. לא יעבור זמן רב ואיראן תופיע גם כרו.
צריך להודות לאל, שהצעת אורי שגיא לסגת מהרמה כי המלחמה המודרנית תהיה מבוססת טילים, לא עברה לשלב המימוש
מה הביא לבלגן הזה? מה הביא לכך ש4 אימהות ודומיהן הפכו בון טון?
סתם אחד, איפה גנץ התגאה בכך שהקריב חיילי צהל? אשמח לקרוא.
לצהל ולישראל יש שתי אג'נדות צבאיות בדיוק. האחת היא, שחייל ישראלי הרוג מזעזע את הציבור יותר מאזרח הרוג. האחרת היא, שיותר מדי הרוגים אזרחים מהצד השני, ידפקו אותנו כלפי חוץ. זה הכל. זה לא קשור לשמאל. והסיבה שגם הימין לא "מטהר", זה לא השפעת השמאל.
יצחק, אתה מטומטם ממש אם לא הבנת את מה שכתבתי. תנסה לקחת אוויר דקה ולהשלים עם זה שאתה מטומטם.
משתמש אנונימי, היו מוצאים את נקודת הזמן לצאת? רק שרון היה מסוגל לזה? האחרים לא?
השהייה בלבנון מראה בדיוק כמה קל (היה) להכנס וכמה קשה לצאת.
יאיר4, מה שהביא להפיכתן של 4 אימהות לבון טון, הוא אלפי ישראלים פוסט טראומטיים ונכים נפשית ופיזית, שבכלל לא מדברים עליהם. אולי אתה חושב שאנחנו מעצמה בלתי מנוצחת שיכולה לשלוט בכל האזור, אבל בעולם האמיתי אנחנו לא. השהייה בלבנון הייתה טעות מלכתחילה. כמו גם השהייה בעזה (שאגב, נדחתה קונספטואלית עוד בימי שרת – בן גוריון).
הנקודה היא מאוד פשוטה: אזרח ממוצע במדינת ישראל רוצה לחיות ולא למות בעודו לובש מדי צבא. יותר מזה, החברה האזרחית רואה במות של חיילים אירוע טראומטי, בעיקר על רקע זה שהצבא נתםס כבלתי מנוצח וכו'. וכל זה לא קשור לשמאל. אני בטוח שגם בימין יש אנשים שרוצים פשוט לחיות.
למגיב שאין לו שם וגם לא טיפת שכל ישר –
נכון מאוד, האזרחים, כולל לובשי המדים, רוצים לחיות. בדיוק מן הסיבה הזו, צריך להגיע להכרעה מהירה בכל הכוח, כדי לחסוך זמן, מאמץ, כסף, מטחי טילים על העורף הישראלי שגורמים לדמורליזציה קשה, ובסופו של דבר גם ובעיקר כדי לחסוך בחיי אדם. ולמקרה שלא הבנת, כותב המאמר לא דיבר על כיבש שטח לשנים, או עשורים, או דורות, במיוחד לא בלבנון. כוונת המאמר, לפחות כפי שאני הבנתי, היא לכיבוש קצר מועד. להיכנס, לטהר את השטח, לגרום מקסימום נזק לאויב ולצאת.
ובבקשה, אל תביא לדוגמה את שרון. מלחמת לבנון הראשונה הייתה נרשמת כהצלחה גדולה, לו הייתה מסתיימת לאחר פינוי מחבלי אש"ף מביירות. כלומר, לו שרון היה גונז את תכניותיו ההזויות ומורה באותה עת על נסיגת הכוחות. המזימות המפותלות והכושלות שלו הסבו נזק גם כשהיה בימין, וגם כשערק לשמאל ועולל את טמטום ההתנתקות.
לאינשם (הייתה פעם איזו תכנית עם בובה כזאת, לא?) –
גם מדינה שאינה "מעצמה עולמית" רוצה וצריכה לשלוט בשטחים ברי הגנה, ולא לסגת ולברוח ללא הכרה, עד שעצם קיומה יהיה תלוי על חוט השערה. מה בעצם ההצעה שלך? אם נהרגים חיילים, אז חייבים לסגת מיד מן השטח בו זה קרה? אם יש אפילו סיכון פוטנציאלי שיהרגו חיילים, גם אז חייבים לסגת מיד מן השטח בו זה עלול לקרות? איפה הסוף? האם יש שטח ממנו לא תסכים לסגת "כדי שלא יהרגו שם חיילים"? האם הנסיגה/בריחה מלבנון ואחר כך מעזה הביאה לנו שלום? ביטחון? אפילו רגיעה קצרת טווח? משהו בכלל, מלבד ממטרי רקטות? אתה באמת חושב שיש בימין המון אנשים שפשוט ששים אליי קרב, וממש מצפים להרוג ולהיהרג ככה סתם, בשביל הכיף?
אם כל כך קשה לך, אתה מוזמן להגר לארץ אחרת, שם החיים הרבה יותר קלים. למשל לאירופה, על שלל פיגועי דאעש השוטפים אותה. או לארה"ב, על שפע המטורפים שהופכים כל שבוע בית ספר אחר למטווח חי. אולי בעצם אין שום מקום בטוח לחלוטין על פני הגלובוס. ואולי האזרח שחי במדינה חופשית ומתקדמת צריך מדי פעם, שומו שמיים, גם להגן על חירותו.
לסיכום, אני מציע לך להירגע, לשתות כוס מים, ולקרוא שוב את המאמר. אולי, רק אולי, תגלה לפתע שהתיאור של ההיסטריה, אבדן הדרך ובלבול המושגים והחושים, שפקדו את מנהיגי צרפת וצ'כיה לפני מלחמת העולם השנייה, פוקדים עכשיו ביתר חומרה גם אותך.
ג לוין,
איך כל זה קשור לשמאל?
הדוגמא של שרון היא דווקא נהדרת, כי היא מראה שלמעשים יש השלכות. ואת זה כותב המאמר לא מבין. אתה, נראה שדווקא כן. אז מה בעצם אתה רוצה?
רמי כהן, אני מציע לזיין את השכל פחות על "השמאל אשם" בכל פעם שמשהו לא מסתדר.
ואני מציע שתלמד לקרוא. לא הצעתי שום דבר. כלום. גורנישט. בסך הכל הסברתי את מה שאתה ודומיך לא מצליחים להבין, כשהקצף מתפרץ לכם מהפה, אתם מאוננים על פיגועים של דעאש ומספרים זה לזה למה יש מקומות אחרים שבהם גם אוכלים חרא.
לאט, לאט:
המצב הנתון בישראל הוא, שאזרחים כואבים את מוםת של חיילים יותר מאת מותם של אזרחים אחרים.
המצב כלפי חוץ הוא, שכל כדור ישראלי שנורה נספר ויכול לשמש אחר כך כדי לתבוע את קציני צהל ומנהיגי ישראל בהאג.
זה לא קשור לשמאל. בכלל. לא הגישה שרואה בחיילים אנשים יותר חשובים מאזרחים ולא ההבנה שהיכולת שלנו לפעול מוגבלת.
מי שלא מבין את זה, לרוב שייך לעדר גיבורי המקלדת, שאוהבים להפליג בדמיונם ולספר זה לזה סביב שולחן השבת איך היו מחלסים את החמאס, את החיזבאללה זורקים לים ומה לא.
אבל זה ההבדל ביניכם, לבין מקבלי ההחלטות. ולכן גנרלים וגם שרים וגם ראשי ממשלה – לא בדיוק שמאלנים – פועלים באופן שונה.
ובאשר להזיות הדביליות על החזקת שטח – אתה מתייחס לזה כאיזו עובדה מדעית, בעוד שאפילו אלופי צהל בעבר ובהווה לא מסכימים בונשא.
מקווה שעזרתי
איך זה קשור לשמאל? זה קשור מפני שצמרת צה"ל, המזדהה רובה ככולה עם "ערכי" השמאל, מונעת כיבוש לטווח קצר של שטח והכרעה מהירה של החיזבאללה, כפי שכותב המאמר, אני ושאר אנשי הימין מציעים.
הדוגמה של שרון אכן נהדרת – עבור ההשקפה שלנו, כמובן. משום שאנחנו הרי דוגלים בכיבוש קצר של שטח, בביצוע המטרות המוגדרות ובנסיגה מהירה לאחר מכן. כלומר, בדרך פעולה הפוכה לחלוטין מזו בה נהג שרון.
עדיין לא הבנת מה אנחנו רוצים?
לא נורא. אף אחד לא באמת ציפה שתבין.
ולסיום, קבל את עצתי הצנועה – הערות היסטריות ומלאות גידופים לא הופכות אותך לצודק יותר, הן רק הופכות אותך למגוחך יותר, וחושפות את קלונך ברבים.
אוי, אינשם, אינשם. נגעתי בנקודה רגישה, מה?
לא אטרח אפילו לנסות ולהשיב על שלל העלבונות הילדותיים, או לרדת לגסות הביטוי שלך, שאין ספק שבעינייך היא מאוד נועזת, מזעזעת, שנונה ומתוחכמת. אתן לשאר הקוראים לשפוט, האם אתה נועז, בוטה ומתוחכם כפי שנדמה לך, או בעצם ילדותי ופתטי ובעיקר עלוב עד ייאוש.
אסביר לך שוב רק דבר אחד קטן, למרות שספק אם תצליח להבין. כשדיברתי על החזקת שטח (כאילו זו "עובדה מדעית", חה חה, אתה באמת הזוי) לא דיברתי על שטחים בלבנון, ברצועת עזה, או אפילו בגדה. כוונתי הייתה לשאול – האם יש שטח כלשהו במדינת ישראל המוכרת, ממנו תסרב לסגת, גם אם החזקתו תגרום לנו לאבדות גבוהות בנפש, שלא לדבר על, שומו שמיים, זעם בינלאומי ונזק דיפלומטי? במילים אחרות, האם יש לך קווים אדומים כלשהם? האם יש משהו עליו לא תוותר, תמורת הסכם "שלום", שתוקפו יתפוגג חמש עד עשר דקות לאחר החתימה עליו?
אם התשובה היא לא, כנראה שאתה אכן צריך להגר מכאן למקום אחר כלשהו, לא משנה איפה. שם תוכל "לאונן על פיגועי דאעש", או להעסיק את עצמך בכל שטות מוזרה אחרת שתעלה במוחך האומלל והמופרע.
הייתי מסכם ואומר שגם אני מקווה שעזרתי, אבל חוששני שאתה כבר מעבר לכל עזרה. כפי שאתה עצמך כתבת, אתה לא מציע שום דבר. וזה ללא ספק הדבר הנכון היחיד שאמרת בחייך, מאז שלמדת לדבר. אין לך שום הצעה, שום רעיון מקורי, שום טעם, שום מטרה ושום תוחלת. חוץ מלקלל את "הימנים הרשעים, הדבילים, גיבורי המקלדת ושואפי המלחמה ובלה בלה בלה", אין לך מה להציע, מה לכתוב ומה לומר. כל מה שאתה יכול לעשות, זה להתלהם בשנאה מתוסכלת עם קצף על השפתיים, ובאותה נשימה, להאשים את תומכי הימין שהם מתלהמים, מלאי שנאה ותסכול ושיש להם קצף על השפתיים. ועל זה נאמר: "הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו."
לאין לי שם –
"לא הצעתי שום דבר. כלום. גורנישט."
בדיוק. מלבד עלבונות ילדותיים בסגנון טרולי מובהק והתלהמות היסטרית מביכה, לא הצעת כלום ולא אמרת כלום. לכן, אין סיבה שמישהו ייקח אותך ברצינות.
ואתה ממש לא חייב להטריח את עצמך ולהשיב לי במטר חדש של חרפות וגידופים מגוחכים ברמה של כיתה גימל. אני ודאי לא אקרא אותם, מפני שגם אני אהיה עסוק בלאונן על פיגועים של דאעש כשקצף זב מפי.
אדון אין שם, הנה כתבה שבה גנץ מתגאה בזה שלקח סיכון על חשבון לוחמי גולני
https://mida.org.il/2015/05/12/%D7%92%D7%A0%D7%A5-%D7%9C%D7%A7%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A1%D7%92%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E/
ויש עוד תוצאות בגוגל אם תחפש "גנץ לקחנו סיכון גולני"
תודה למחבר ולאתר
אני חייב לאמר שאני לא לגמרי מסכים.
חלק מהטענות במאמר נכונות אולי ברמה המבצעית – אכן יש בעיה של רוח לחימה בחלק מיחידות הצבא ובחלק מהארועים – אבל אין כאן ראיה נרחבת יותר.
הדוגמא הטובה ביותר היא רצועת עזה. כוונתי למערכות שהתנהלו שם תחת משטרו העוין של אובמה, באוירה בינ"ל מאד מאד קשה לישראל, בשלושה סבבים בשנים 2009-2014.
אין לי כל ספק שצה"ל יכול לכבוש את רצועת עזה כולה ולחסל את כל תשתית הטרור שיש בה. זה יקח כמה שבועות ויעלה, להערכתי, בחייהם של כמה מאות לוחמים. אבל אז נשאלת השאלה מה הלאה. אם נצא משם מייד – נקבל השתקמות מהירה של תשתיות הטרור שהשמדנו. אם נעביר את השטח לרשות הפלשתינית, הרי שאנחנו במו ידינו מבצעים הנשמה לגוף הרקוב והחצי מת הזה, ואנחנו מקדמים דרישה עתידית ל"מדינה פלשתינית" ביו"ש, וזה כבר ממש אסון לישראל. אפשר גם להשאר שם, אבל גם כאן נשאלת השאלה האם זה באמת כדאי לנו.
במצב כזה אני חושב שעם כל אי הנעימות שאני חש ביחס להתנהלות צה"ל בארועים הללו, אני חושב שלא באמת הייתה אפשרות טובה יותר. בסופו של דבר המצב בו פיצלנו את האויב ה"פלשתיני" לשתי גזרות עוינות זו לזו, כאשר ברצועת עזה נשאר חמאס מורתע וחושש, היא , נכון לעת הזו, הפתרון הכי פחות גרוע.
דרך אגב, זה כנראה ההבדל שבין ראיה רחבה ואחראית של מדינאי, לבין ראיה צרה יותר של איש צבא. אולי הבעיה האמיתית והנכונה שמציב המאמר היא שאנשי הצבא שלנו ברובם הגדול חדלו לחשוב כאנשי צבא ואימצו דפוסי מחשבה של מדינאים, וזו אכן בעיה מדאיגה.
יפה. דייקת באבחנתך ובהבחנתך.
בנוגע לרצועת עזה, אמת דיברת.
בנוגע לחיזבאללה בלבנון – התמונה שונה לחלוטין. ולא, אני לא מדבר על כיבוש כל לבנון לנצח, ובטח שלא על ניסיון שלנו להפוך ל"מעצמה עולמית", כפי שכמה מגיבים מעורערים טענו פה. די ברור שלא לזה התכוון מחבר הכתבה.
צבא המעורב במדיניות שמאלנית וסדר יום הומניטרי אינו יכול לנצח במלחמות.
נקודה!
הגיע הזמן לנקות את כל הפוליטיקאים השמאלנים מהפיקוד הצבאי ולהכניס לוחמים.
הגיע הזמן לעמיד לדין את כל האירגונים השמאלנים האנטישמים על בגידה ולשים אותם בכלא.
אם לא, אז נפסיד בכל מלחמה.
אם חס וחלילה נופל על בית ספר טיל והורגים לנו את הילדים צריך לצאת לרחוב ולחסל את הבוגדים ולתלות אותם בכיכר העיר.
מינוי מטה כללי חדש הוא הזדמנות לממשלה לתקן את המצב המעוות של יחסי הפיקוד העליון עם השלטון והעם. אי אפשר לתת לצבא להרגיש שהוא מורם מנבחרי הציבור
תהליך מעורר חלחלה ברמה המוסרית והלאומית עובר על המטה הכללי.
על כך מעידה המועמדות של סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן לתפקיד הבכיר ביותר בצבא.
בזמן האחרון שמענו לא מעט אזהרות מהשמאל ומהערבים שפעולות הכנסת והממשלה, אשר נועדו לשמור על זהותה היהודית של ישראל, מסכנות את הזהות הדמוקרטית של המדינה.
המועמדות של גולן והגיבוי שהוא זוכה לו מהמטכ"ל מספרים את הסיפור ההפוך: החלשת האופי היהודי של ישראל מסכנת את השלטון הדמוקרטי שלה.
בנאומו הזכור לשמצה של גולן מערב יום השואה לפני שנתיים הוא עשה מעשה אנטישמי, וזה לא הימין שאומר זאת. 31 מדינות, לרבות 24 חברות באיחוד האירופי, אומרות זאת. "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה זה זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט אז לפני 70, 80 ו־90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו כיום".
בחודש שעבר שלושת העיתונים היהודיים הארציים בבריטניה נקטו צעד חסר תקדים: הם פרסמו מאמר מערכת זהה בעמודם הראשון, ובו קביעה כי האפשרות שמנהיג מפלגת הלייבור ג'רמי קורבין ירכיב את הממשלה הבאה בבריטניה מהווה "איום קיומי על חיים יהודיים במדינה". מה דרבן אותם לפעול כך?
מפלגת הלייבור סירבה לאמץ את הגדרת האנטישמיות שנוסחה על ידי ההתאחדות הבינלאומית לזכר השואה (IHRA) ושאומצה עד כה על ידי 31 מדינות. התנגדות המפלגה נבעה בין השאר מסירובה לאמץ את קביעת ה־IHRA שמעשה אנטישמי הוא בין היתר השוואה בין מדיניות ישראלית בת זמננו למדיניות הנאצים. זאת אומרת שמפלגת הלייבור נקטה עמדה שאיננה שונה במהותה מהמסר שהשמיע גולן בערב יום השואה. אך בעוד עם ישראל מצטרף לגינויים המוצדקים נגד קורבין ומפלגתו, המטה הכללי של צה"ל עומד כאיש אחד בהגנת גולן, שאמר דברים שהיו יכולים לצאת מגרונו של קורבין.
רק בעובדה זאת יש כדי לפגוע פגיעה מהותית ביכולת המדינה להמשיך להילחם נגד אנטישמיות. רק בכך יש די כדי לומר באופן חד־משמעי שתהליכים מדאיגים ביותר עוברים על אלופי צה"ל.
וזה לא רק שגולן אמר את הדברים וחבריו גיבו אותו. ולא רק שהוא לא התנצל. בראיונות שנתן מאז, חזר גולן על דבריו והבהיר כי לדעתו על צה"ל להנחיל את תפיסתו – שאותה מגבים חבריו במטה הכללי – בקרב חיילי צה"ל.
"אני משוכנע שכאור לגויים וכחברת מופת אנחנו צריכים להקפיד על עליונות מוסרית, שהיא החשובה ביותר", אמר בראיון פרישה שהעניק לאתר האינטרנט של צה"ל ביולי 2017. "אנשים לעתים הם כחומר ביד היוצר, במיוחד אנשים צעירים. בצה"ל מתעסקים באנשים צעירים, ואנחנו צריכים להוציא מצה"ל אנשים טובים יותר, אזרחים עם רמה מוסרית גבוהה יותר שסולם הערכים שלהם יציב יותר".
הבעיה הכי גדולה במועמדותו של גולן ובגיבוי שלו הוא זוכה מחבריו במטכ"ל היא שלא מדובר במקרה בודד אלא בביטוי של תופעה רחבה.
גולן אינו המועמד היחיד למשרת הרמטכ"ל שמאחוריו רקורד של התבטאויות קיצוניות, שחשפו חוסר הערכה לחברה הישראלית וחוסר הבנה של הנורמות השלטוניות של חברה דמוקרטית. ישנו גם האלוף ניצן אלון.
עיניים עצומות לרווחה
כמפקד אוגדת יהודה ושומרון וכמפקד פיקוד המרכז התבטא אלון באופן עוין גם כלפי הישראלים שגרים ביו"ש וגם נגד חיילי צה"ל. כמו כן, הוא ניצל את מעמדו כדי לפגוע במדיניות הממשלה ואפילו במדיניות ארה"ב. כל זאת כדי לחזק את המעמד של הרשות הפלסטינית בהתאם להשקפת עולמו הפוליטית.
במרץ 2011 טען אלון כי טבח משפחת פוגל היה תגובה לפעולת "תג מחיר".
זאת אומרת, הוא אמר שהאחראים לשיסוף גרונותיהם של ילדי המשפחה היו השכנים באיתמר. שבועיים לאחר מכן, כאשר בן תלמיד הישיבה בן יוסף לבנת נרצח על ידי כוחות פלסטיניים בעת שיצא מקבר יוסף עם חבריו, טען אלון כי הרוצחים פעלו באופן שגם חיילי צה"ל היו פועלים בו אילו נקלעו למצב דומה עם צעירים פלסטינים.
כפי שדני דיין, אז יו"ר מועצת יש"ע, אמר לערוץ 7: "חיילי צה"ל לא היו יורים צרורות אל עבר אנשים לא חמושים ושאינם מסכנים אותם כשהם בדרכם החוצה ממקום תפילה. את לבנת רצחו במתכוון… מילא לדבר סרה במתיישבים, אבל להאשים האשמות שווא את חיילי צה"ל כדי להלבין את פשעי הפלסטינים? זהו כשל ערכי חמור".
בד בבד עם ההשמצות נגד המתיישבים וחייליו, אלון חתר תחת מדיניות הממשלה בכל הקשור להסדר עם הפלסטינים, הן כמפקד אוגדה והן כמפקד פיקוד.
בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב־2011 פסל אלון את עמדת הממשלה שלפיה הלקח הראשון מהנסיגה מעזה הוא שאסור לחזור עליו ביהודה ושומרון. באותו ראיון תקף את כוונת הקונגרס להקפיא את העברת הסיוע הכספי לרשות הפלסטינית. משמעות העובדה שאלון הסכים לדבר בשמו היא שעמדותיו "משקפות את הדעה הרווחת בקרב גורמי ביטחון ישראליים", נכתב ב"ניו יורק טיימס", ובצדק.
ב־2013 ממשל אובמה לחץ על ישראל להסכים מראש כי כל הסדר יהיה מבוסס על נסיגה ישראלית לקווי הפסקת האש של 1949. כלומר, נסיגה מלאה מיהודה ושומרון וירושלים.
הממשלה סירבה.
כמפקד פיקוד המרכז אז, אלון צידד במאמצים של הממשל.
בשיחה עם כתבים זרים שיבח את הרשות ואמר כי אם המאמצים של הממשל ייכשלו, כלומר אם הממשלה תמשיך להתנגד לתכתיבי אובמה וג'ון קרי, מצב הביטחון ביהודה ושומרון יתדרדר.
אותו מטכ"ל ששלח את אלון לחתור תחת הממשלה ותחת חברי ישראל בקונגרס אז חזר על התרגיל השבוע.
"גורם ביטחוני בכיר" הביע התנגדות לכוונה המדווחת של ממשל טראמפ לפעול לסגירת אונר"א, וזאת בטענה כי הפסקת הזרמת הכספים לארגון תערער את המצב הביטחוני בעזה.
תפיסה זאת עומדת בניגוד מוחלט לעמדת הממשלה ופוגעת ביחסי ישראל־ארה"ב. מעבר לכך, היא מסגירה אי־יכולת בסיסית להבין את האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל.
אונר"א קיימת כדי להנציח את המלחמה הערבית־פלסטינית נגד ישראל. המנדט של הארגון הזה הוא למנוע את שיקום הערבים שעזבו את ארץ ישראל במהלך מלחמת השחרור ולהעביר את מעמד הפליטות מדור לדור על מנת לטפח שנאת ישראל וסבל נצחי בקרב ה"פליטים" הפלסטינים. אין אפשרות להסתכל על אונר"א בעיניים פקוחות ולהתנגד לסגירתה.
כאשר קם קונצנזוס כמעט מלא נגד אותו "גורם ביטחוני בכיר", מיהרו האלופים לצמצם נזקים תדמיתיים. זה לא שהם לא מבינים כי טוב לסגור את הארגון, אמרו לדנה ויס, פשוט עכשיו זה לא הזמן. אולי יום אחד הזמן יגיע, אבל לא כעת.
מינוי רמטכ"ל חדש ובעקבותיו מטה כללי חדש, הוא הזדמנות לממשלה לתקן את המצב המעוות של יחסי המטכ"ל עם הממשלה ועם העם.
יכול להיות שיהיה צורך להחזיר אלוף שכבר פרש על מנת להחליף את גדי איזנקוט. יכול להיות שיהיה צורך לקדם קצינים זוטרים יותר לתפקידי מטכ"ל ולדלג על האלופים שמכהנים כיום. אבל מה שבטוח הוא שהמצב הנוכחי, שבו אלופי צה"ל רואים בעצמם מורים מוסריים וסמכות ביטחונית ומדינית מורמת מהממשלה הנבחרת, לא יכול להימשך.
http://www.maariv.co.il/journalists/Article-659258
המחטף המטורף של הפיכת צה"ל לעוד 'גורם מדיני', היא סכנה לקיומו ולקיומנו. היא מותרות מסוכנות.
כמי שיושב בוועדת חוץ ובטחון ושומע את הסקירות של אלוף הפיקוד, אני לחלוטין לא מופתע. אלוף הפיקוד, גאה במגעים הפוליטיים שלו, עם ‘ראשי הרשות’. הוא מתרברב שהוא מבקר איתם ברמאללה ואף פקד שם יחד איתם את באי בית הקפה שבעיר.
נוצר מצב, שמפקדי צה”ל, מרגישים מחויבות כלפי אלו שהם מכנים ‘מקביליהם’ (מזכיר את אופוריית אוסלו). את הנאמנות למחבלים ניתן לראות גם בהתבטאות הפנימית של ראש המנהל האזרחי תא”ל מוטי אלמוז, שקרה לפיקודיו ‘נתמקד בהרס מבנים בלתי חוקיים של יהודים’. הסימביוזה שבין מפקדים עם אג’נדה פוליטית ובין תקשורת שמאלנית, יצר את הטרוף, כאילו כמה כתובות גרפיטי הם ‘טרור יהודי’, ואילו רצח של אב ובנו הפעוט, מזריקת אבן, הם רק ‘תאונת דרכים’. זה מה שמרשה ל’גורם בכיר בצה”ל’ להוציא הודעה לאחר הטבח בבני משפחת פוגל שמדובר בתגובה פלשתינית על ‘תג מחיר’.
כאמור, זה לא פופולארי לבקר את צה”ל, את מפקדיו המסורים שעושים ימים ולילות. אבל לעיתים אין ברירה, אין לנו צה”ל אחר, והמחטף המטורף של הפיכת צה”ל לעוד ‘גורם מדיני’, היא סכנה לקיומו ולקיומנו. היא מותרות מסוכנות.
https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9944
הכותב צודק אבל הטיעון לא שלם. כמובן שהפתרון הכי טוב זה הפצצות מהאוויר בנוסח דרזדן, ולא הפצצות דמיקולו "כירורגיות" לאחר "הקש בגג" שמטרתן להבטיח אפס אבידות בנפש לאויב, וכמובן הימנעות מהפצצת תשתיות.
אולי די עם האשמת התקשורת? לא זכור לי שהיא התנפלה על הצבא באף אחד מהמבצעים האחרונים.
לאורחת הפורחת –
אה, באמת לא זכור לך שהתקשורת ביקרה את הממשלה לפני אחרי ובמהלך כל מבצע ופעולה צבאית?
אנא, פשפשי מעט יותר בנבכי זיכרונך הסורר. וחושי חופשיה להיעזר בגוגל בעת הפשפוש.
קחו בחשבון
התשקורת העויינת גרועה יותר מאיראן.
פשוט
כקצין בכיר בצה"ל במגוון רחב מאד של תפקידים ובהרבה מהם בהצטיינות, בוגר לימודי מנהל עסקים למנהלים executives וקריאת המון ספרי צבא של מצביאים גדולים בתאור הקמת צבא, ניהול קרב, עמדת המפקד, פקודות, אסטרטגיה, הונאה, מודיעין ועוד, ביקור בספריות הצבא INSS ופו"ם כולל הקשבה לגאון דר' אורי מילשטיין יאנוש ואחרים, הדרכת בכירים, מחוזר CIA ומוסד, אני יכול לפסוק בודאות כי מערכות השב"כ והמטכ"ל פועלים יותר כחדר אוכל בקיבוץ מאשר כאוסף מצביאים המנהל ארגון.
תגוביות:
צה"ל הפך לזרוע המבצעת של החונטה
אנחנו בדיקטטורה. הקצינים נבחרים ומתמנים ע”י הדיקטטורה בעוד הפוליטיקאים נבחרים על ידי העם ,ולכן משתמשים בצבא כנגד הפוליטיקאים.
11.צה"ל הפך לסניף של הקרן החדשה
שיבור הלחימתיות של צה”ל נעשה כל השנים האלו, עם הרעלת הדרג הבכיר – הפוליטי, שלו, בפוסט-מודרנה, וע”י החלפת האויב הערבי, באויב הכתום, כי הרי אין צבא בלי אויב!
12.האמון במדינה, במערכותיה ובצה"ל נסדק
צה”ל, שמעולם לא נצטווה להפסיק כליל את ידויי האבנים, מסורס היום יותר מתמיד. הכוחות ביו”ש סובלים מהיעדר משאבים חריף ופקודות מגבילות דוגמת “אפס הרוגים ערבים”.
את הממסד האש”פי החתרני הצנוע של שנות השמונים החליפה הרשות הפלשתינית, “מעצמת הסתה”, המעודדת את המהומות…
חידוש של ימינו הוא קבוצות של אנרכיסטים יהודים וזרים השוהים בתוך כפרים ומסיתים את הערבים לצאת למהומות, בעוד שהם מחפים, מצלמים ומספקים גיבוי משפטי לפורעים. כאן, מערכת המשפט, המשטרה, השב”כ והמנהל האזרחי, אלו המזנקים כפנתרים על כל ריסוס מגוחך של “תג מחיר”, נכנסים לאדישות, ובכך מעניקים רישיון למהומות.
גם בגבולות הקו הירוק הטרור מרים ראש. הרשויות מנסות לטאטא מתחת לשטיח תקיפה לאומנית בחיפה. גניבות, פרוטקשן, השתלטות על קרקעות ובניה בלתי חוקית אדירה אינן זוכות לטיפול.
החולשה הנרחבת הזו נקלטת היטב. המגמות המרדניות מקננות, תופחות, תוססות ומחכות להזדמנות להתפרץ. החולשה מייצרת את האינתיפאדה הערבית השלישית.
גם אצל המתיישבים ביו”ש נקלט המסר היטב. הם רואים את האדישות, הכבדות והעצלנות בכל הנוגע לשמירה על ביטחונם, מול שפע המשאבים, כוח האדם, הזריזות, הערנות והנחישות ליישם נגדם את “שלטון החוק” – בקשיחות, בקטנוניות ובנחישות ללא שמץ של רגישות. גם בתוכם נמתח קפיץ. הם בולעים ובולעים, אך מי שחושב שהמצב הזה יימשך לנצח חי בטעות. האמון במדינה, במערכותיה ובצה”ל נסדק. כאן, הדיכוי של השלטון עלול ליצור את האינתיפאדה היהודית הראשונה.
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/10258
לאור זאת, ייתכן ומה שצריך לעשות הוא לאיים באופן ברור, שאם תתבצע תקיפה נגדנו
ניכנס, נתמרן, נכבוש – ונספח. (ואכן לעשות זאת בפעם הראשונה).
כך הם ידעו שיש מחיר לתוקפנות שלהם נגדנו. כבר נוכחנו שמחיר דמים בשבילם הוא זול.. צריך מחיר
שיהיה יקר בעינהם – לא בעינינו…
ואם תשאלו – ומה לעשות עם האוכלוסיה? עם הבלתי מעורבים, עם החפים מפשע?
ובכן, במידה והאוכלוסיה תהיה בלתי עויינת – ניתן לתת להם אוטונומיה אזרחית ולשמר את הריבונות שלנו.
את כל העוינים – לגרש לשטחים שלא כבשנו.
אני חושב שאם הם יבינו שאנו רציניים – הם לא יתעסקו איתנו, ולא נצטרך לכבוש אותם.
אבל אנו חייבים להיות מוכנים גם לאפשרות השנייה…
בכל פעם שאני קורא התבכיינויות ימין אני נזכר בפירסומת של חזיות טריומף אי שם בשנות השבעים "ללכת עם ולהרגיש בלי".
הימין שולט במדינה כמעט ארבעים שנה, כולל הממשלה הימנית ביותר שיכולתם לאחל לעצמכם, ובעיני עצמו הוא עדיין מיעוט קטן ונרדף, הנשלט, נאנס ומובל כשור באף על ידי השמאל האדיר.
לא פחות ממדהים.
זה גם מאפשר לסגור את השורות, לטאטא מתחת לשטיח ליכלוכים, אולי שחיתויות, ליצר פייק ניוז בכמויות בלתי נתפסות – שהרי "האויב בשער" ובעיתות מצוקה אין מדקדקין בגינוני נימוס, או יושר, או פשוט שכל ישר.
"בצהל של הקרן החדשה לישראל" – שומו שמיים. האם אתה גם קורא את מה שאתה כותב?
"בתחום הלוחמה הקלאסית – תמרונים, כיבוש, טיהור – השמאל ביצע דלגיטימציה מוחלטת. מבה”ד 1 ועד פו”מ מתרגלים מבצעים קרקעיים רחבי היקף, אבל אף אחד לא מתכוון לזה ברצינות. הצבא הפנים את מערכת המושגים הפרוגרסיבית: כיבוש זה רע, ניצחון זה רע" – מי הכתיב לימין האומלל את האילוצים האלה? אהרון ברק?
אולמרט השמאלני הידוע? ראבאק – אם אתה לא יודע מאיפה אולמרט בא – פתח ויקיפדיה.
והכי יפה, כל הימנים שבוכים זה על צווארי רעהו.
ביבי לא נכנס לעזה. ביבי ביבי ביבי ולא אחר. אף נציג מפלגת שמאל, או נציג בית המשפט, או נציג הקרן החדשה לישראל לא כופף לו את היד, אפילו לא ביקשו ממנו להימנע מכך.
כולם פשוט שתקו ונתנו לו לנהל את המערכה. וזה מה שיצא.
אבל למה לי לבלבל לכם את המוח עם עובדות.
דבר אחד ברור
כאשר סוף סוף הימין הגברי ינצח בבחירות – אוחחחח… כמה טוב יהיה
אתה טועה. אם ביבי היה נכנס לעזה השמאל היה מוציא לו את הקישקע עם ברזל מלובן, והרדיפות שהוא יודע כרגע היו מחווירות מול מה שהיתה עושה ממנו הפקידות השלטת אז.
מילים כדורבנות. ול"המציאות סבוכה", השמאל שווה 15 מנדטים בלחץ ומפעיל אופוזיציה מגוחכת ולא יעילה. הוא לא מסוגל להוציא את הקישקע לעז עקודה, לא כל שכן לביבי.
כך שנותרנו עם המסקנה העגומה לעיל: הימין כושל בניהול המדיניות של עצמו, ומטיח האשמות דימיוניות בשמאל על כשלונותיו הוא. ואגב, לא רק עזה מראה את זה, גם אינתיפאדת הסכינים והתגובה הנרפית אליה, גם סיפור המגנומטרים הבלתי נתפס, שחרור 1000 מחבלים מהרוצחים המתועבים ביותר, ועוד ועוד
היום עברתי בצומת יד מרדכי וחמישה קיבוצניקים עמדו שם בהפגנה עם שלטים שאמרו לעשות טוב לילדי עזה כדי למנוע את המלחמה הבאה, אשתי שאלה אותי מהחמישה האלה ביבי מפחד, כי זה בערך כל השמאל שנשאר, אמרתי לה, כן, מהחמישה האלה….
כמה העלאת גירה על המצב במערכת הפוליטית, כשכולם הלא יודעים היטב שהמצב בשאר מוסדות השלטון, כולל בצמרת הצבא עליה דן המאמר, הוא הפוך לחלוטין. אבל בעולם הדמיוני בו אתם חיים להנאתכם, רק בממשלה ובכנסת נקבעות כל ההחלטות המשמעותיות.
אופוזיציה? מי צריך אופוזיציה כשיש תקשורת. התקשורת לא יכולה להוציא את הקישקע לעז עקודה? כנראה שלא. התקשורת "רק" יכולה להוציא את הקישקע לריבלין לרוני אלשייך ולעוד רבים אחרים, עד שהם לא עומדים במסע ההשפלות הבלתי פוסק, ונאלצים להפוך את עורם. ומלבד תקשורת, קיימים גם בג"צ, יועצים/רועצים משפטיים, בכירי מטכ"ל, ועוד ועוד ועוד. ולמי יש רוב בכל המקומות הללו? ומי שומר על הרוב הזה, ומגיב בחמת רצח כשהימין מנסה לערער עליו? באמת מעניין מי…
ואם נראה לכם שאני מתלונן ומתבכיין, אני רק יכול לומר שיש לי סיבה טובה לעשות זאת. ויש לי גם הזכות לכך. אם אתם מתלוננים ומתבכיינים ללא הרף כבר עשרות שנים על "הכיבוש" ועל "השליטה בעם אחר", אז לא נורא אם גם אני אבכה ואתלונן קצת. (מה גם שה"עם האחר" שאתם כל כך חרדים לזכויותיו, הוא לא עם ולא קדחת. או בעצם, כן קדחת. קדחת מתועבת, מזיקה ומגונה, מסוג פלסטיניטיס, ולא יותר מזה.)
לצד הפוליטיקה הארצית, גם הפוליטיקה המקומית מלאה בימניים (המפכ"ל ורוב הניצבים, הפרקליט הראשי והיועמ"ש כדוגמא). את רוב הפקידות המקצועית ממנים השרים עצמם (מנכ"לים וראשי ועדות).
ולגבי הטענה המשונה שהתקשורת גורמת לריבלין ולאלשיך להחזיק בעמדות שלהם ולעשות את המעשים שהם עושים, אין לי ממש מילים. זו קונספירציה מרשימה לכל הדעות (אני עדיין מעדיף את אנשי הלטאה).
למה צריך להכניס נעל אחת ללבנון ? הם יורים מתוך הבתים שלהם ( רבע עד שליש מהבתים שנבנו מאז 2006 כוללים 'חדר חיזבאללה' ) על הבתים שלנו. התשובה היעילה והמוסרית היא להרוס את כל הבתים, ולדאוג שיישארו הרוסים. שהשיעים יעברו לסוריה או לכל מקום אחר, לא בעיה שלנו. אם יורים עלינו מהמקום האחר – להרוס גם אותו.
נכון. אין טעם בכיבוש בלי גירוש.
כבשת והשארת את האויבים שלך במקום, אם לא תצא – ישתו את דמך. אם תצא – תשיב מצב לקדמותו.
בקיצור – נכבה עכשיו.
אתה יודע שצה"ל לא יפגע בבתים. מקסימום יעשו להם "הקש בגג". על זה בדיוק מלין הכותב , על חוסר הנכונות של צמרת צה"ל להלחם.
אותי מטרידה שאלה קטנה ואני מקווה שיש מישהו בצה"ל ששקל את האפשרות לתגובה של 20,000 מתושבי עזה המתנפלים על הגדר. מה תהיה התגובה ? בריחה המונית מפני הפולשים, או פקודה מפורשת להניע את הטנקים ולדרוס את הפולשים ? מה יכריע במתן הפקודה ? מה יכתבו בתקשורת העולמית, או שלום תושבי ישראל ? הצבא עובר תהליך של פיתוח יכולות ביצוע, במקביל להטלת מגבלות המעקרות את החיילים מרוח קרב הנדרשת לצורך הכרעה. בימי הפלמ"ח לימדו כל בוגר קורס מכ"ים שהוא המפקד העליון בשטח. היום, כל יוזמה עצמאית נחשבת לעברה ואסור לפעול ללא פקודה מהדרג הממונה. כך מעקרים צבא מיכולותיו והופכים אותו לגוף התלוי בהחלטות "הדרג העליון" שראשו כבר בפוליטיקה והדאגה לשמירת "דף נקי" מנחה בקבלת ההחלטות. ועוד שאלה : האם מישהו לקח בחשבון את האפשרות שבשעת חרום, תושבי ואדי ערה יוציאו את המשאיות ואת כלי הרכב לכבישים וילכו הביתה ?
יגאל גדות added 2 new photos.
6 hrs ·
הנה סיפור שלא סופר על רוני אלשיך קצת ארוך אבל תקראו עד הסוף.
בשנת 88 שימש רס"ן רוני אלשיך כסגן מפקד גדוד 50 בחטיבת הצנחנים.
במהלך תרגיל לכיבוש החרמון, התמקם כוח הרתק בפיקודו של הסמג"ד על גבעה שבה היה אמור להתמקם ככוח רתק לגיבוי הכוח העיקרי שהתקדם לפי מתווה התרגיל.רק מה לעשות הסמגד טעה בניווט ובמקום להתמקם בגבעה שיועדה לרתק, התמקם על היעד השלישי של התרגיל והחל לפתוח באש על היעד השני שאוטוטו הולך להיכבש עם חיילי הכוח העיקרי.
בקר התרגיל סא:ל בצנחנים איש עטור ניסיון וקרבות זיהה את הטעות, והודיע לסמג"ד שמיקומו שגוי, לאוזני כל חיילי הגדוד המחט וכוחות רבים נוספים בקשר הגדודי, הודיע לו הסמגד שהוא לא טעה והוא ממוקם במקום הנכון, בעדינות ניסה הבקר להניא אותו ולהזיז אותו ממקומו אך הסמגד בלי לתת לעובדות לבלבל אותו התעקש שהוא במקומו.
לאחר שביקש מהסמגד שיגיד לדגלן לנפנף בדגל ולעיני כל הגדוד נראה שאכן כוח הסמגד לא במקומו ולאחר שנוכח שהסמגד מתעקש בשלו, התרגיל הרטוב הופסק.
אז אש דו צדדית ואש כוחותינו לצערנו קורים בצהל, הסמגד הזה שלימים היה בכיר מאוד בשבכ ונהיה מפכל המשטרה לא ייתן לאף אחד להגיד לו מה המיקום שלו……
אני מאוד לא אוהב את התנהלותו של אלשייך אבל כולנו עושים טעויות במהלך חיינו וכולנו משתדלים לתקן. הארוע שאתה מתאר היה מזמן והוא לא רלוונטי להיום. מה שרלוונטי להיום – זה היום.
וללמוד ממנו. אחרת מדובר שמי שלא לומד מהנסיון.
אלשייך התגלה שאיש סתום וחסר הבנה לחלוטין. עיקש כמו עז ופרד וטיפש כמותן.
למה לא להפיק לקחים מהעבר? הרי העבר תמיד חוזר על עצמו כפי שלמדנו מהמקרה עם אלשייך!
לקרוא ולא להאמין. 40 שנה של מדיניות ימין הפכו את צה"ל למשטרת איו"ש , בערך 50%~ מהסד"כ נמצא ביהודה ושומרון, עושה תמרונים צבאיים מורכבים בהשראת הימין, הכוללים מעצרי ילדים, חסמים ואלמנות קש בבתים של אזרחים.
כחלק מהתהליך הזה הרמה המקצועית של צה"ל הדרדרה מתחת לכל ביקורת, עם כושר נמוך, משמעת כמעט בלתי קיימת ובטחון מידע ברמה מצחיקה.
אלה הסיבות לפגיעה בכשירות ובהצלחות של צה"ל, ולא הקרן החדשה, השמאל, ושאר הדמונים הקבועים. . אם הכותב מסרב להסתכל למציאות בפרצוף, לפחות שיגוון ויאשים את האליומניטי או את אנשי הלטאה.
אין קשר בין פעולות הצבא נגד הטרור הערבי ביהודה ושומרון לבין יכולתו העלובה של צה"ל במלחמות האחרונות. הטענה הזו היא דחליל שהשמאל נוהג לנופף בו מטעמי נוחות. ממש כמו טענת השקר "הכיבוש משחית".
מכל מקום בעיית הצורך בשיטור ביו"ש יכולה להיפתר בגרוש האוכלוסייה העויינת מזרחה לירדן. אם השמאל היה מוכל להצטרף למאמץ הזה, השלום היה כבר בהישג יד.
היית מעדיף שם את החמאס והסלפיסטים. אגיד לך מי אתה ירושלמי.. אתה אדם שיניח לבתו להיאנס ובלבד שלא תיפול שערה משערות ראשך.
בני משפחות של מחבלים רצחניים, שחוגגים לא רק את הרציחות שהם מבצעים, אלא גם את מות יקיריהם שלהם כ"שהידים" – את היצורים האלו אתה מכנה "ילדים" ו"אלמנות קש".
אכן, לקרוא ולא להאמין.
כל זאת, בלי לדבר בכלל על כך שהכתבה לא מבקרת את חיילי צה"ל, שניכר שאינם חביבים עליך למרות שהם יורקים דם כדי למלא את משימותיהם, אלא את מפקדי צה"ל הזחוחים, מדושני העונג והכושלים. חבל שלא הבנת את מה שקראת. או שפשוט בחרת להבין מה שנוח לך, למרות שהמציאות הפוכה לחלוטין. נו מילא, זו תופעה נפוצה במחנה הפוליטי שלך.
דורון, יש קשר ישר בין פעולות השיטור של הצבא ליכולתו הירודה, זה לא דחליל כהגדרתך. אתה יכול לחשוב על דרך בה חיילים ימעטו להתאמן (כי הם שקועים בביצוע חסמים ובמיפויים) ורמתם המקצועית לא תרד?
א.ל.- אחד הטיעונים המרשימים שראיתי בימיי. פשוט התעלמת מכל מה שכתוב, והחלטת לכתוב לי מה אני מעדיף מי אני (ואגב, אין לי בת). יש מצב שתרוץ בפריימריז הבאים בליכוד?
תמיר- אלמנת קש היא מושג שמתאר פעילות צבאית שגרתית באיו"ש (כנראה ששירתת בצריפין ולכן אינך מכיר), בהחלט לא תיארתי כך את האויבים של צה"ל. אתה בטוח שאני זה שמתקשה בהבנת הנקרא? ואגב, היותם של העצורים בני משפחות של מחבלים רצחניים, לא משנה את הטיעון- חיילים שעסוקים במעצרים יהיו בכשירות נמוכה יותר לבצע פעילות קרבית אמיתית.
הסיבה להטמעת הגישה הפרוגרסיבית של השמאל היא אחרת. הסיבה היא שהחיילים ובעיקר הוריהם (ואני אחת מהם) מסתכלים ימינה ושמאלה ורואים כל כך הרבה פטורים מגיוס שמתוגמלים על השתמטותם שנשאלת השאלה האם ישראל באמת צריכה חיילים כי אם היא צריכה אז למה לא כולם מגוייסים? כשמישהו מרגיש שמנצלים אותו הוא לא שש אלי קרב. יתרה מזאת, המפקדים רק רוצים להחזיר את החיילים שלהם בשלום הביתה כי ה-50% ששולחים את ילדיהם לצבא לא מוכנים שהם יסתכנו בעוד שמחצית מהמחזור שלהם מבלה. פעם היתה תחושה שכולם עושים צבא ושצה"ל באמת צבא העם היום זה אחרת ויש לזה מחיר.
תודה שהעלת את הנקודה הזו. אולי לא הגורם היחיד אבל ללא ספק אחד הגורמים החשובים.
מאמר דעה, מוזר, צר ולא מחובר למציאות. בהיסטוריה המודרנית כמעט אף צבא לא הצליח להכניע מערכת טרור מתמשכת ללא שימוש בדיכוי אכזרי מהסוג שרק משטר אסד או איראן יכולים להרשות לעצמם. הצרפתים באלג'יר וויטנאם, האנגלים בהודו ופלסטינה, הרוסים באפגניסטן וישראל בלבנון ובשטחים, האמריקאים בויטנאם, עיראק ואפגניסטן. ישנם עוד הרבה דוגמאות אבל העיקרון דומה, אפשר להבריח, להחליש ולפלג פלגי טרור, אך כל עוד הרצון של אדם להתמרד קיים, האירגון ישנה שם וצורה אך המאבק יישמר. ראו ערך בעיראק בו אל קעידה נהפך לדע"ש ואני בטוח שעוד לא שמענו את הסוף של האחרון.
צה"ל ניצב במאבק מול אירגוני טרור, בין אם זה חמאס ובין אם זה החיזבאללה. אירגונים אלו מופרדים ומובדלים מהשטח בו הם מתקיימים ולכן הם אינם לוקחים אחריות על המדינה שמתוכה הם נלחמים, לכן גם הדוגמה של צרפת או צ'כסבולקיה בטלה בשישים. לצה"ל נשאר שתי אופציות, לבצע לחימה אכזרית כדוגמת רוסיה בסוריה או לנסות לפגוע באירגון הלוחם תוך ניסיון לחוס על האוכלוסיה המקומית. לשתי הדרכים חסרונות ויתרונות והן נובעות כתוצאה ממצב לא אופטימלי.
ולסיכום, כל ניסיון לייחס את חוסר היכולת של צה"ל לצד השמאלי של המפה מראה על רמתו הירודה של המחבר ושיוכו הפוליטי, שהרי השמאל במדינה הוא מיעוט והוא אינו בשילטון כבר עשרים שנה. הזמן ילמד שכמו בלוב, אפגניסטן או עיראק כך גם בסוריה ברגע שהכוח הצבאי המשמעותי נסוג ומשאיר את השטח נטוש אזי כוחות טרור יתעוררו ויקחו את השטח לעצמם. זו אינה בעיה של צה"ל כי אם בעיה של כל צבא שנלחם באירגון טרור.
1. כל ניסיון לטעון שצמרת צה"ל אינה נשלטת לחלוטין על ידי אנשים המשתייכים באופן מובהק לשמאל, הנו ניסיון מוזר ולא מחובר למציאות. ברור שניסיון כזה מראה על רמתו הירודה של המגיב ושיוכו הפוליטי.
2. החיזבאללה כבר מזמן לא פועל כתנועת מחתרת או ארגון טרור, אלא כצבא סדיר לכל דבר ועניין. הוא לחם מלחמה של שנים בסוריה ובעיראק ככזה. אם בעימות הבא מולו, צה"ל – ובעיקר צמרת צה"ל – יפגינו את הביצועים העלובים של מלחמת לבנון השנייה, הדבר יאמר דרשני. נחיה ונראה. רק חבל שחיילים ואזרחים ישראלים רבים כל כך לא ישרדו את הניסיון, ולא יחיו ויראו.
רמי כהן, אז למה אתה לא מתנדב לקבע ומנסה לשנות מבפנים?
בהחלט, הרבה גנרלים הולכים למפלגות שמאל. אם כי יש כאלו שלא, כמו אפי איתם, רוניצקי ועוד.
אבל מה שאתה לא מסוגל להבין, זה שאלו הם עדיין אנשי צבא, קצינים מקצועיים. הם לא פעילי "שוברים שתיקה" ולא מתנדבים בקרן לישראל החדשה. ויכול להיות, רק יכול להיות, שהם רואים ומבינים דברים שאתה לא. גם אם זה לא מסתדר עם אג'נדת ה"השמאל אשם בהכל".
אני יודע שבימין להודות בזה, זה שאדם דתי יאכל חזיר, אבל אולי, רק אולי, יש מגבלות ליכולות הפעלת הכח של ישראל? גם אם רמי כהן חושב אחרת? אולי הגנרלים מבינים משהו שאתה לא?
נאאא, אין מצב.
קשה להודות בזה, כי זה כמו שאדם דתי יאכל חזיר. טעויות הקלדה יש גם לשמאלנים.
אינשם יקירי, מאין לך הידע להיכן אני מתנדב, מה אני עושה בחיי ולאיזה סוג של מידע אני נחשף? אה, נכון, משום מקום. אין לך שמץ של מושג בקשר לזה, ממש כפי שאין לך שמץ של מושג בקשר לשום דבר אחר. לא שזה עצר, עוצר או יעצור אותך אי פעם מלשרבט קשקושי ההבל שלך.
ובקשר למגבלות הכוח, יכול להיות שהן לא מוחלטות כל כך כפי שנדמה לך, ושצה"ל יכול לעשות יותר, אפילו קצת יותר, מכפי שהוא עושה כיום? האם ייתכן שראשי מערכת הביטחון לא מוגבלים בשל מגבלות הכוח, אלא מגבילים את עצמם ללא צורך, בשל דבקותם בערכים מופרכים ואוויליים של דאגה לאויב והזדהות איתו? ברור שזה אפשרי, אבל אתה לא תדע זאת לעולם, כפי שאינך יודע את רוב הדברים שעליהם אתה כותב.
ובקשר להתפייטות שלך על חזירים, חזירות זה כנראה משהו שאתה דווקא כן מתמצא בו. מפתיע? נאאא, לא ממש.
תאור מדויק להפליא של הבעיה. צבא גדול, טיפש ופחדן המשקיע את עיקר מרצו בפתרון בעיות הזהות המינית והמגדר. כל עקרונות המלחמה נזנחו ונשכחו, ומדוכאות עד עפר התעוזה והיוזמה של החיילים והמפקדים הזוטרים.
אחת העדויות הבולטות לכך היא דברי ההבל של מפקד זרוע היבשה, האלוף ברק, התולה ניצחון במלחמה הבאה עם חיזבאללה בהריגת נאסראללה. ברור מאליו כי כל מה שנאסראללה יהיה צריך לעשות כדי לנצח בה הוא להסתתר בבונקר עמוק מספיק.
את זה ראיתי כבר כשהייתי חייל מילואים צעיר בשנת 93 בעורב חטיבה 5 שהגיע אליה מגד' 51 של גולני. ראיתי קצינים שמנים ונרפים שבאים עם הלפטופים שלהם נפוחים מחשיבות. המ"מ שלי היה שמן וחסר כושר לחלוטין ותהיתי בקול רם לגבי כשירותו הפיזית להוביל מחלקה לקרב. לגבי הנחישות שלו לא היה לי ספק-בתחתית של התחתית.. המ"פ היה אינטלקטואל בעיני רוחו עם משקפי ג'ון לנון שלא היה ספק איפה הוא ממוקם במפה הפוליטית. מאז ועד היום כל מה שחשבתי על צה"ל ועל מפקדיו התגשם בצורה גרועה אף יותר בכל המבצעים הצבאיים עד היום. באתי מחטיבה שמפקדיה כמו ארז גרשטיין ז"ל הפיחו באנו רוח קרב ולאחריהם לא ראיתי עוד מפקדים כאלה בצה"ל. לצערי אין בלבי ספק שצריך לבער את השמאל הצבאי והשמאל האזרחי שמשפיע עליו ובכל אמצעי לפני שאנו פונים כנגד האויב הערבי.
אם נתעלם לרגע מהקיצוניות והאלימות שתבגובה, עצרת לרגע לראות כמה חוסר הגיון יש בדברים שכתבת?
ראיתי קצין שמן עם משקפי ג'ון לנון, ולכן צמרת הצבא היא שמאלנית, ולכן צריך לבער את השמאל. ראיתי קצינים שמנים, ולכן הם היו שמאלנים, ולכן צריך לבער את השמאל. מה נאמר, הגיון ברזל. הראש הקיצוני ממציא לנו פטנטים.
אין ספק שיש איזה תפיסה פרוגרסיבית שמנסה להיאחז בצהל, שהרי אין עשן בלי אש.
השאלה היא כמה ? ואני חושב שהכותב הגזים, מאוד.
נראה לי שיגאל כנען זקוק לטיפול פסיכיאטרי שישחרר אותו מהדיבוק הקרוי "שמאל".
חשוב לזכור שהשלום עם מצרים הוא אבן יסוד בבטחון ישראל, אבל חובבי מלחמות כמו כנען רוצים רק שנאה ושפיכות דמים.
מפקדי צה"ל רחוקים מחשיבה שמאלנית כרחוק מזרח ממערב. הם ברובם חסרי אידאולוגיה ועושי דברה של הממשלה, לטוב ולרע. הם פשוט רציונליים, ורציונליות זה רע בעיני משיחיסטים שפחות מכיבוש הפרת והחידקל לא יספק אותם.
הרבה ארונות של חיילים מתים זה טוב ליגאל כנען. שכול מניע עוד שנאה ועוד שנאה, עוד מלחמה ועוד מלחמה. כדי שלתמיד נהיה עם לבדד ישכון.
כדאי לזכור שעלית חמאס בעזה היא במידה רבה תוצאה של שגיאות שעשתה ישראל, בהחלשת הרשות הפלסטינית. ולא, אי אפשר להמליך את הרשות אחרי גירוש החמאס. הם לא אגודות הכפרים ולא הנוצרים בלבנון. גם הנסיונות האלה כשלו.
מי בכלל דיבר על כיבוש הפרת והחידקל? מדובר פה רק על הבסת החיזבאללה, ולצורך כך, אולי השתלטות לטווח קצר ביותר על חלק קטן משטח לבנון- ואת כבר קופצת בהיסטריה בלתי נשלטת לפרת? נראה שאת לא מתלוננת על מה שאנשי הימין באמת רוצים לעשות, אלא על מה שנתפש בדמיונותיך הפרועים כמה שאנשי הימין רוצים לעשות. אולי מישהי אחרת זקוקה לטיפול פסיכיאטרי, כדי להשתחרר מן הפרנויות הפוליטיות שלה.
ובקשר למלחמה ולארונות המתים שאנחנו רוצים, אם כבר, מהלך צבאי מהיר ויעיל כנגד החיזבאללה נועד להפחית את מספר ההרוגים, פגיעות הטילים ושאר הנזקים שעלולים לפגוע בנו, כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה. גרירת רגליים מצד צמרת צה"ל, כפי שהייתה נהוגה עד היום, רק תגדיל את כמות החללים והנזק שלנו. אם זה מה שאת מציעה, אז את שייכת לזן של נביאי השקר, שקוראים "שלום, שלום" ואין שלום, ושלמעשה בגללם נזקי המלחמה רק הולכים וגוברים. אבל זה בסדר, את פשוט ממשיכה מסורת ישנה וארוכה מאוד,גם אם לא הגונה ולא חכמה במיוחד.
אין לך מושג מה זה רציונליות
רציונליות זה סילוק או השמדת האויב והאוכלוסיה התומכת מכל שטח שנכבש צבאית – ואז אין יותר שינאה.
ישראל לא החלישה את הראשות הפלשתינית אלא הביאה אותה כנטע זר מטוניס – החמאס הוא הגורם המקומי ואף זכה בבחירות.
לגבי מצרים – מאיפה הגיעה כל התחמושת לעזה?
קש וגבבה
חצופה
1. תודה על ההשתתפות הרבה, שאני מייחס אותה לא לאיכות המאמר, אלא לאיכפתיות הרבה לנושאים האלה שלהם "סלע קיומנו".
2. אני מסכים שעל כל עובדה בנפרד ניתן להתוכח (צ'כיה חזקה יותר ? היה נכון להשאר בלבנון ?) , אבל אני חושב שמי שלא רואה את נקודת האמת החורזת את המאמר, או עיוור או סמולן.
3. 99% מהספרות והתקשורת הן בכיוון ההפוך. לכן, קצת סובלנות, (שאין) אצל השמאל בבואו לשמוע דעה מנוגדת, ויותר גרוע מכך, שלא עונה על הסטריאוטיפ "היידה ביבי" שהוא מייחס למתנגדיו. זה לדפנה ודומיה ("שנאה", "שנאה" !)
4. ביטוי "צה"ל של הקרן החדשה". הוא אכן בעייתי. גם מבחינה אובייקטיבית. אבל הוא בא להצביע על כך שצה"ל "לקח צד" שמאלה בויכוח הפנים ישראל, דבר ששנים (ששים ?) הוא נמנע ממנו בגבורה. צה"ל בז לרבנים. צה"ל בעד פמיניזם רדיקלי. צה"ל שולח את קציניו הבכירים להשתלמויות במכונים כמו מנדל והרטמן, צה"ל פותח שעריו לאידאולוגיה להט"בית, צה"ל ניטראלי בסכסוכי מתנחלים ערבים, צה"ל מצר את ההתיישבות היהודית, צה"ל חושב שאנחנו כמו גרמניה בשנות ה 30…ועוד הרבה. מה משותף בין כל הפעילויות האלה, עמותות וניירות עמדה של הקרן לישראל חדשה, מכון הרטמן, קרן מנדל, התנועה ליהדות מתקדמת וכו'.
את השאלה על מי מגן צבא ההגנה לישראל בדורנו חובה לשאול נוכח מעשי צבא זה, המוכיחים בשנים האחרונות שהצבא הזה אינו רואה את מטרת קיומו כ"הגנה על ישראל והעם היהודי" אלא יותר כצבא נייטרלי שמשימתו להשתתף בשפיטת ישראל ויהודיה ולהחליט בעצמו וללא רשות חוקית כלשהי, מי צודק בכל שדה קרב מול העם היהודי – היהודים או הערבים ולפעול על פי החלטת הדרג המחליט שלו, שמתואם עם בג"צ וכבר מזמן לא עם דרישות הבטחון של מדינת ישראל.
דבר זה הוא חריגה חמורה מתפקיד הצבא ומייצר תחושה לאומית בקרב הציבור היהודי הלאומי הרחב בישראל, שכל פעולות הדרג הבכיר בצבא ובכל שדרת צמרת מערכות הבטחון של ישראל, אינן נטועות עוד בתחושת צידקת עמנו היהודי וצבאנו היהודי וכי הדרג הזה מייצג בחשיבתו ובמעשיו גורמים עוינים כמו אירגוני הקרן לישראל חדשה במימון זר ואנטישמי כ"שוברים שתיקה" ו"בצלם" ודומיהם – במקום את העם היהודי.
החשיבה המסוכנת לעמנו ולמדינת ישראל היהודית, המתבצרת כנגדנו במערכת הבטחון שלנו, הולכת ונחשפת עוד ועוד ומתגלה כגורם מרכזי בהחמרת המצב הבטחוני שלנו, כתוצאה מאוזלת יד וקשירת ידי חיילינו ופעולות המדינה היהודית אל מול האויב הערבי, בשטחה ומחוצה לו וכל זאת באשמת בג"צ וצמרת הבטחון של ישראל, שהפכו לשני מוסדות המאיישים בדיוק את אותו סוג של אנשים ועמדות פוליטיות, השואפות להחליש את ישראל ולאנוס אותה להתקפל אל מול האויבים הערבים.
לצמרות מוסדותינו הזדחלו גורמים אלה והשתלטו עליהם בעורמה בשלושת העשורים האחרונים ורק עכשיו מתגלה גודל השבר החמור הזה.
האנטישמיות המשתוללת ומתגברת בעולם אינה מיוצרת ע"י אויבינו. ממש לא. היא מיוצרת פה בישראל – ע"י משתתפי אירגוני הקרן הזרה והחתרנית וע"י פושטי מדי מערכת הבטחון שלנו, היושבים אחד אחרי השני ומשתלחים במדינה, בנבחרי הציבור, במטרות העם היהודי, ביהדות, בדת ובכל מה שמבצר את בטחון ישראל ומבטיח לנו עתיד בטוח. תוך השתלחותם הבזויה הם גם מגלים את כל סודותינו וחושפים שיקולים והחלטות סודיות שלנו בפני אויבינו.
והם פושטים את מדי הצבא והבטחון שלנו ויושבים מיד להתראיין אצל הגננת המניפולטיבית, הנמוכה והמרושעת – אילנה דיין – כשעיניהם תלויות בה כעיני עגל של ילדים קטנים והקצף על שיפתותיהם, בעודם משתלחים ומשמיצים את המדינה ואת פעולותיה השונות, חושפים ברבים וללא בושה את מבושיהם לעיני כל ויוצאים קטנים, עלובים, אפסיים, ממש טיפשים, עד שכל אחד בציבור, למראה הזוועה, שואל את עצמו האם באמת אנשים אלה היו ממונים על בטחוננו?! זה הרי לא יאומן.
תופעה מאוסה וחולנית.
ומכאן מובן מדוע בטחוננו הבינלאומי הולך ומתערער לנוכח מעשיהם השפלים המעידים על עליבותם.
שכן ברור לכל מי שעיניו בראשו, חוץ מלהם עצמם כנראה, שכל מילה שלהם ושל אירגוני הקרן לישראל חדשה במימון זר ואנטישמי, משמשת נשק יום הדין לגויי כל העולם, שמצטטים אותה והופכים אותה לחרב מלובנת, אותה הם תוקעים במעי המדינה היהודית ומסובבים ללא הפסקה.
הבוגדים מבפנים מצליחים לייצר אווירה בינלאומית שתוביל להחרבת המדינה, כי הדרך ממעשיהם אל הדה-לגיטימציה של קיומנו כאן קצרה, קצרה מאד.
ישראל כמדינה מתחילה להיות במצב של העם היהודי לפני השואה.
היתה לגיטימציה להגיד על היהודים הכל, להאשים אותם בשקרים ולא לשלם על כך דבר ולבסוף לשחוט אותם ולהרגיש שזה בסדר גמור וזה מעשה צודק, נוכח שיפלות ורשעות היהודים.
כך בדיוק מתפתחת בעולם התחושה הבינלאומית, שמותר להאשים את מדינת ישראל בכל מה שרוצים, כי הרי צמרת הבטחון שלה עצמה מאשימה את המדינה בכל מה שהגויים מצטטים והרי אין יותר צודק מלהתנפל ולהחרים ולהחריב אותה.
המצב של ישראל מסוכן ביותר.
הלגיטימציה שלה אבדה.
הזכות שלה להתגונן אבדה.
אם לא יחוסל בג"צ במתכונתו הנוכחית, ההרסנית והמסוכנת לבטחון המדינה ואם לא יושם רסן לפיות משתחררי מערכת הבטחון שלנו, ואם לא יושם קץ לזרימת המימון הזר, הפושע והאנטישמי מיידית ואם לא תסולק מישראל הקרן לישראל חדשה – הקרן הזרה הזו, העוסקת בחתרנות חמורה ועמוקה ואף מצליחה מעל המשוער בכך – העתיד אבוד.
גדלים כאן דורות של יהודים שונאי ישראל המחונכים על בירכי הקרן הזו ומטרותיה.
גדלים כאן דורות ששמו להם למטרה להחריב את המדינה.
גדלים כאן דורות של שונאי ישראל, שונאי התנ"ך, שונאי הדת, שונאי הצבא, שונאי העם היהודי, שונאי יהדות.
מוסדות המדינה מוצפים באנשים שעוסקים בהחרבת המדינה היהודית.
כל עוד בג"צ משמש מגן לפעילות המחרידה הזו, אי אפשר להתחיל לפעול נגדה ולנקות את האורוות במלוא מובן המילה.
צבא ההגנה לישראל כבר לא מגן על ישראל.
צבא ההגנה לישראל מגן על מטרות הקרן לישראל חדשה ונתון למרות בג"צ מסוכן, המסכן את עתיד המדינה והעם בישראל!!!
בכך יעסוק האשכול.
***
סימוכין:
יעלון תוקף: "'שוברים שתיקה' – בוגדים".
יעלון: שוברים שתיקה אוספים סודות מבצעיים – זו בגידה.
יעלון תקף את ארגון "שוברים שתיקה": "תופעה בלתי נסבלת".
יעלון: "שוברים שתיקה"- לא בצה"ל.
בדברים שכתב שר הביטחון בעמוד הפייסבוק שלו, הוא טען כי "מדובר בצביעות ובתעמולה שקרית נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל. זהו חלק ממסעות הדה-לגיטימציה נגדנו". הוא הורה לאסור את כניסתם של חברי הארגון לכל פעילות של צה"ל. "שוברים שתיקה", כמו גם ארגונים נוספים כדוגמתו, הם "תופעה מקוממת ובלתי נסבלת".
"מדובר בצביעות ובתעמולה שקרית נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל, וזהו חלק ממסעות הדה-לגיטימציה נגדנו".
"ככל שחלף הזמן התברר שמדובר בארגון הפועל ממניעים זדוניים".
שר הביטחון נגד ארגון השמאל: "הם מפיצים סודות מבצעיים, זה חמור".
המתקפה כנגד ארגון "שוברים שתיקה" נמשכת. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הגדיר את פעילות ארגון השמאל שוברים שתיקה שנחשפה לאחרונה בתקשורת כבגידה.
*
כך תומכת הקרן לישראל החדשה באנטישמיות
https://www.youtube.com/watch?v=-DQPdIjKTko
*******
ד"ר גדי טאוב על הבעיות ביחס בין בג"צ לכנסת והממשלה
https://www.youtube.com/watch?time_continue=3&v=EJP3mho6sqI
http://rotter.net/forum/gil/27889.shtml
בארגון לביא מברכים על הקפאת ההתקשרות בין מכון מנדל למכללה לפיקוד טקטי שנחשפה בערוץ 7. "מברכים על שבירת המונופול של המכון בצבא"
ארגון לביא אשר חוקר את תוכניות מכון מנדל בצה"ל, מגיב היום (שישי) לחשיפת ערוץ 7 ולפיה בשיחה אישית בין מרצה ממנדל לקצין צעיר, הפציר בו המרצה לצאת מהארון ולהכריז על עצמו כהומוסקסואל.
"יש להסתכל על אירוע זה לא כאירוע בודד אלא על המגמה והאג'נדה שמנסים להחדיר לתוך צה"ל", אומרים בלביא. "תכניות מכון מנדל בצה"ל מתקיימות למעלה מעשור ללא מכרז, ובשנה האחרונה אף הורחבו התכניות, והמכון החל לשמש כגורם החינוכי הבלעדי של חניכי המכללה לפיקוד טקטי.
"ראשי המכון הצהירו לאחרונה על כך שהם מסייעים לקציני צה"ל בבניית תפיסת עולם, וכי הקצינים בוגרי תכניות המכון עתידים להיות סוכני חינוך עבור צה"ל ועבור החברה בישראל".
בארגון לביא הוסיפו: "מעמדו של מכון מנדל המזוהה עם תפיסות שמאל ולעתים אף תפיסות שמאל קיצוני כאוטוריטה החינוכית עבור קציני צה"ל פסול מכל וכל, ואנו מברכים על שבירת המונופול של מכון מנדל בצה"ל".
אתמול, נזכיר, דיווחנו כי קצין החינוך והנוער הראשי, תת-אלוף צביקה פייראיזן, החליט להקפיא את התוכנית שמפעיל מכון מנדל במכללה לפיקוד טקטי של צה״ל, בעקבות תקרית שנחשפה בערוץ 7.
לפני מספר חודשים, במהלך סיכום מערך חינוכי במכללה לפיקוד טקטי, התקיימו שיחות סיכום ״אחד על אחד״ בין מרצה ממכון מנדל שמוביל את המערך החינוכי לבין הקצינים – חניכי המכללה לפיקוד טקטי.
במהלך שיחה אישית בין המרצה לקצין הצעיר, הציע לו המרצה ״לצאת מהארון״ ולהכריז על עצמו כהומוסקסואל מוצהר. החייל המבוהל הבהיר שאין לו דבר וחצי דבר עם קהילת הלהט״ב והופתע מהצעתו החריגה של המרצה.
בהמשך דיווח הקצין למפקדיו על התקרית המביכה, ובצה"ל הוחלט להקפיא את התוכנית שמפעיל מכון מנדל במכללה לפיקוד טקטי.
המכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק), נועדה להכשיר את הקצונה הצעירה בזרוע היבשה לביצוע תפקידי פיקוד במערך הטקטי. התוכנית של מכון מנדל במלט"ק הינה חלק מההכשרה של הקצונה הצעירה.
ממכון מנדל נמסר בתגובה כי "שאלות לגבי התוכנית יש להפנות לחיל החינוך והנוער".
תגובת דובר צה״ל: "המקרה מוכר וטופל ע״י סגל המפקדים. עם קבלת תלונת החניך, הנושא טופל בציר הפיקודי שבסופו התקיימה שיחת יישור הדורים בין המנחה והחניך. כיום, תוכנית מנדל במלט״ק מוגדרת כתוכנית בהרצה, בקרוב תתקבל החלטה באשר להמשכה".
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/375143
תגוביות:
1.צה"ל מאמץ את הדוגמה מהצבא האדום של הצמדת קומיסר לכל קצין והפקדת פוליטרוק על חינוך החיילים. רק אחרי שהוורמכט כמעט כבש את מוסקבה, האסימון נפל אצל סטאלין והוא ביטל את השיטה.
גורמים בכירים במערכת הביטחון הבהירו היום (ראשון) לאנשי הדרג המדיני כי לעמדתם, הדרך להתמודד עם מפריחי עפיפוני ובלוני התבערה היא באמצעות תקיפת יעדים של חמאס, ולא על ידי פגיעה במפריחים עצמם.
אתמול פרצו יותר מ-15 שריפות בעוטף עזה בעקבות עפיפונים ובלוני תבערה שהופרחו מהרצועה וגרמו להצתה של יותר מאלף דונם. היום פרצו 17 שריפות בעוטף, ככל הנראה גם כן בעקבות הפרחת העפיפונים.
https://www.haaretz.co.il/news/politics/1.6180144
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם. בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה – בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן. ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
מכון מנדל מעביר תוכניות חינוך אינטנסיביות לבכירים בשירות הציבורי בישראל ובכירי המכון מזוהים עם תפיסות שמאל קיצוני, ארגון לביא מוציא כעת דו"ח מפורט על המכון שמחנך את בכירי משרד החינוך וקציני חיל החינוך של צה"ל
קרן מנדל מפעילה בישראל מזה כעשרים וחמש שנים מספר רב של תכניות חינוך ומנהיגות לבכירי משרד החינוך ולקציני צה"ל ולקבוצות ממוקדות נוספות, כאשר מאות מבוגרי הקרן מצויים בתפקידי מפתח במגזר הציבורי.
הדו"ח סוקר את האג'נדות והתפיסות שמובילות את שלושת נשיאי המכון האחרונים, ובהם אנט הוכשטיין, שכיהנה כנשיאת קרן מנדל-ישראל ולאחר מכן היתה חברת ועד בארגון השמאל הקיצוני "מולד", וכן ורדה שיפר שכיהנה גם היא כנשיאת מנדל וכיום חברה במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה ומכהנת כיושבת ראש ועדת המענקים של הקרן החדשה.
בסקירה נחשפת גם פעילותו השנויה במחלוקת של נשיא מנדל הנוכחי פרופ' יהודה ריינהרץ, שבזמן היותו נשיא אוניברסיטת ברנדייס חתם על הסכם שיתוף פעולה עם אוניברסיטת אל קודס וקיבל לעבודה באוניברסיטה את חליל שקאקי אחיו של בכיר הג'יהאד האיסלאמי פתחי שקאקי, שהיה חשוד גם הוא בקשר עם גורמי הטרור, למרות התנגדות של הקהילה היהודית למינוי זה.
בנוסף מתוארת פעילותה של איימי מנדל, הבת של הבעלים, מורטון מנדל, שמנהלת בארה"ב ארגון בשם "צדק" שמצהיר על התנגדותו ל"כיבוש פלסטין", כאשר מורטון מנדל האב והבעלים של מכון מנדל מוגדר כיועץ בארגון זה.
מדיווחי קרן מנדל לרשויות המס בארה"ב עולה שקרן הצדקה של מנדל תומכת כספית באופן מתמשך בקרן לישראל חדשה (NIF) ומהצהרות בכירים בארגון שתיל מתברר כי הם רואים במרכז מנדל בנגב בית עבור ארגון שתיל, שמשמש כזרוע הביצועית של הקרן החדשה.
תרומות מנדל לקרן החדשה לישראל מתוך דו"ח 990-PF שהוגש לרשויות המס בארה"ב
קישור לדו"ח המלא בעברית – http://bit.ly/2PCUPoV
קישור לדו"ח המלא באנגלית – http://bit.ly/2wgW0Ce
http://www.lavi.org.il/%D7%94%D7%90%D7%92%D7%A0%D7%93%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C-%D7%91%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%9F-%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%9D/
צפו: חיילים חמושים נסים על נפשם מאימת נערים ערבים – האידיאולוגיה החדשה של צה"ל
http://www.youtube.com/watch?v=IIeMrWG9nKw&feature=player_embedded
האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי? תראו איך המכון במימון זר תואם הקרן לישראל חדשה חדר לתוך צה"ל:
כך חודרים גורמי שמאל זרים לורידי המדינה ולמוסדותיה ועושים בהם כבתוך שלהם יחד עם הקרן הזרה האמריקנית לישראל חדשה במימון זר.
*****
מידע על צה”ל
ב- 2001 התחיל המכון לדמוקרטיה לקיים מפגשים עם צה”ל בהם השתתפו הרמטכ”ל, סגן הרמטכ”ל, חמישה אלופים, ושמונה תתי-אלוף וכן מג”דים, ומח”טים במילואים. הנושאים שנדונו היו שירות של נשים בצבא, כבוד האדם בצבא, ושירות המילואים.
כמו כן הועלו נושאים אסטרטגיים מובהקים כגון, האם הצבא הוא צבא העם או שהולכים לכיוון של צבא מקצועי וההיבטים הכלכליים”. בסוף כל מפגש הופקה חוברת.
אריק כרמון דיווח לאסיפה הכללית של המכון על המפגשים ועל “מספרים די קשים” הנוגעים לשיעורי הגיוס לצה”ל: “אנחנו מגיעים למצב שבו רק חמישים אחוז משכבת הגיל מתגייסת, שליש משכבת הגיל הולכת ליחידות קרביות”.
ב- 2005 – מפגשי המכון עם צה”ל התחדשו במסגרת פרויקט “צבא-חברה”. פרופ’ ברוך נבו, העומד בראש הפרויקט, דיווח לאסיפה הכללית על הקשיים: “קושי אחד הוא התלות ביחסים אישיים מאחר שאין הסכם כתוב בין המכון לבין הצבא. הדברים מתנהלים על בסיס יחסים אישיים ומסורת של יחסי אמון שנבנו בין אריק לבין הרמטכ”לים ואלופי הפיקוד שלהם. קושי נוסף כרוך ברגישות צה”ל לנושאים שונים. רשימת המשתתפים האורחים מוגשת לחוות דעת הצבא לפני כל כנס. ייתכן מצב שהצבא יפסול השתתפות אחד האזרחים. המכון חייב להיות רגיש ביותר ולהסכים לפשרות בנושאים שונים על-מנת לשמור על דיאלוג פתוח וכן”.
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html
****
ומי הוא המכון הזה המתחזה למכון ממלכתי?
…רק מעטים יודעים כיצד הוא פועל, על האינטרסים העומדים מאחוריו, ובכלל – על פעילותו הבעייתית והעדפתו המוגזמת על-ידי גורמים בכנסת ובמשרד ראש הממשלה…
המכון הישראלי לדמוקרטיה מוחזק על-ידי מיליארדר יהודי אמריקני, ברנרד מרכוס…
למכון יש נגישות למידע בצה”ל, במשרדי ממשלה, בכנסת, ובמשטרה. מטרתו המוצהרת של מייסדו היא לחולל “רפורמה פוליטית בישראל”…
כדי לממש את המטרה המכון לדמוקרטיה שוכר המכון אישים בכירים מן האקדמיה, חלק ניכר מהם משפטנים. כך למשל, בשנת הכספים החולפת הגיעה עלות שכרו של נשיא המכון, ד”ר אריה כרמון, ל- 1,408,287 שקל, כולל מכונית צמודה, שהועמדה לרשותו מאמצע השנה. פרופ’ מרדכי קרמניצר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, קיבל מהמכון בשנה החולפת שכר בעלות של 424,474 שקל. קרמניצר קיבל שכר גבוה גם בשנים קודמות…
“האח הגדול” האמריקני
ברנרד מרכוס, היו”ר הבינלאומי, המייסד והתורם העיקרי של המכון לדמוקרטיה
“מרכוס רוצה למקד מאמץ על רפורמה פוליטית”
מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991. הוא מימן את בניין המכון הממוקם בשכונת היוקרה טלביה בעלות משוערת של 5 מיליון דולר. מאז ההקמה הוא התורם בעיקרי של המכון, באמצעות “אגודת ידידים” בארה”ב שהוא עומד בראשה.
…חוקה בהחדרה
המכון לדמוקרטיה מקדם בהשקעה של מיליונים את כתיבת “חוקה בהסכמה”, והעמיד לרשות ועדת חוקה חוק ומשפט תקציבים לקידום הנושא. ב”חוקה בהסכמה” ניתן דגש על זכויות העשירים ונראה שפחות על זכויות חברתיות כגון: הזכות לחינוך, לבריאות לפנסיה וכד’. המכון מחדיר את “חוקה בהסכמה” למערכת החינוך כנושא לתלמידים הנבחנים בבגרות בהיקף של 5 יחידות וזאת באמצעות “מטה שנהר קרמניצר” של משרד החינוך, שהוקם על-ידי אמנון רובינשטיין בהיותו שר חינוך. רובינשטיין אף ‘זכה’ לביקורת מבקר המדינה על מינויים לא תקינים במטה זה. פרופ’ עליזה שנהר ופרופ’ מרדכי קרמניצר הם חברי עמותת המכון לדמוקרטיה. שנהר כתבה עבור משרד החינוך את נייר העמדה בנושא יהדות ואילו קרמניצר את נייר העמדה בנושא אזרחות.
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html
לעיון:
http://rotter.net/forum/gil/19930.shtml
ד"ר גיא בכור
איך אפשר להסביר את העובדה המדהימה,שצה"ל הגדול שלנו,המהולל והאהוב על
ידינו,בורח מעימות בעזה כמו מאש? שהוא מתפלל כל בוקר שה"רגיעה" תימשך,ואולי האירגונים הפלסטיניים לא מתכוונים למה שהם אומרים?
הרמטכ"ל הנעלם רב אלוף גבי אשכנזי,זה שאמרו שהפך את צה"ל למשהו אחר לגמרי,מצוטט כאומר שאין להיכנס לעימות בעזה כמעט בשום מחיר.
בעצם צה"ל לא השתנה,ובדיוק כמו במלחמת לבנון האחרונה,הוא פשוט לא רוצה להילחם. צבא פציפיסטי.
…כיום בלית ברירה שולחים את חיל האוויר לתקוף בעזה,בתגובה שבלונית, מפוהקת,ללא שאר רוח,ללא חשיבה,ללא שום תכנון…זה לא הצבא ששומר על האזרחים,אלה האזרחים ששומרים על הצבא…
…איך הגענו למצב שהצבא שלנו,כן,צה"ל של כולנו,הוא גורם כמעט-פוליטי,המפעיל לחץ פוליטי שלא להתמודד צבאית;שבורח מעימות בכל החזיתות, למשל הסורית,כאשר בכירי הצבא לוחצים על הדרג הפוליטי להיכנס למשא ומתן עם סוריה,כולל ויתור על רמת הגולן,העיקר לא להילחם.
איך הצבא שלנו איבד את ה"קיליניג אינסטינקט",שהיה פעם למפקדיו,חדורי הבטחון העצמי,שהשמידו את חילות האוויר של צבאות ערב עדיין על הקרקע בשנת 1967.
איך קרה שהצבא אפילו חושש מעימות מוגבל עם כנופייה קטנה של טרוריסטים לא
ממש מאומנים,לא בלבנון, אלא ברצועה הזעירה של עזה,ולוחץ להמשך הרגיעה בכל מחיר,אפילו במחיר ריבונות חלקית סביב הרצועה,ובמחיר הקרבת האזרחים.
איך כל זה קורה לנו,על מיליארדי השקלים שאנו משקיעים בצבא בשנה ?
מדוע הביצועים שאנו מקבלים כל כך ירודים בחוסר המעוף שלהם,בינוניים,עם מטכ"ל מפוהק,מפונק,שמן מתקציבי ענק,שלא רוצה להתאמץ יותר מדי,ללכלך את
הידיים,בדרך אל האזרחות ואל המנכ"לות באירגוני הסקטור הפרטי.
איך קרה שצבא המתוקצב בלא פחות מ-50 מיליארד שקל בשנה (2007) ,כאשר
התקציב הזה אינו כולל את תקציבי המוסד,השב"כ,פיקוד העורף,משמר הגבול
וסיוע לתעשיות בטחוניות במשבר,המסתכמים בעוד כמה מיליארדי שקלים,צבא כזה
אינו פועל?
תשאלו בשביל מה אנחנו משקיעים סכום שהוא 17% מהתקציב הלאומי שלנו,על אי
עשייה,ואפילו על אי הרתעה?
האם לא חבל על הכסף?
כדי להבין את התוצאה המחרידה הזו,יש לרדת לסיבות ואלה כמה מהן:
*עודף משפטיזציה גמר את היוזמה העצמית בצבא.למה להסתכן אחרי המלחמה
בוועדות חקירה מבזות בנוסח וינוגרד ואגרנט,בעריפת ראשים,ובסיכון הקריירה
כולה.והרי כל עימות ייגמר ממילא בוועדת חקירה,כיוון שיהיו נפגעים.
בג"ץ של אהרון ברק,כאשר זה הכריז שהכל שפיט,גמר את הצבא.
שום מפקד בכיר לא ייקח עוד סיכון.ההיפך !
כולם מסתתרים מאחורי היועצים המשפטיים.
…מי ששולט היום בצבא אינו הרמטכ"ל אלא היועץ המשפטי לממשלה מני
מזוז,שהכריז כבר כי מלחמת לבנון האחרונה היתה "מלחמה משפטית",ובמלחמה כזו אסור להמר,אסור להפתיע ואסור להציג גאונות צבאית.
הרי הדרג המשפטי צריך לאשר זאת קודם.
בג"ץ ניצח לנו את הצבא,ובעצם בג"ץ ניצח לנו את הנצחון.
*רסן של אירגוני "זכויות אדם" שמטרתם אינה בהכרח טובת ישראל,הקיף את הצבא שלנו בשני העשורים האחרונים.הם מגייסים כספים בחו"ל ומתפרנסים מלזנב בצבא מבפנים.כולם מכירים מי הם אירגונים אלה.באכיפת בג"ץ האפקט שלהם בגימוד הצבא היה,מתברר,מרתיע ואפילו קטלני.
…צה"ל פועל היום על מיזעור נזקים ותבוסות,לא עוד על שיטת ההישגים והנצחונות.
האוייב קלט את התכונה המוזרה הזו שלנו,והוא מנצל אותה,כמובן,כך עשה
נאסראללה במלחמת לבנון האחרונה כאשר מיהר להכתיר את העימות כנצחון
שלו,ואנו,מתוך תחושת הכשלון הפנימית,אמרנו אחריו – "אמן".
…המונח פטריוטיות ואהבת המולדת נתפשים ככינויי גנאי בשכבות רחבות,והצבא
נתפש כלא רלוונטי,נצלני, כובש ומטומטם…
…המזרח התיכון מחכך ידיים בהנאה לנוכח תהליך ההרס העצמי וסירוס הצבא הגדול באיזור.
הם כבר לא צריכים לעשות את העבודה. אנו כבר עושים זאת בעצמנו טוב יותר-עבורם.
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=913
http://rotter.net/forum/gil/20135.shtml#86
שטויות. אתה לא בקיא בכמה הצבא לוקה ביכולת וכמה רמת התפקוד ברמה המערכתית נמוכה.
הצבא לא מתפקד לא בגלל השמאל, אלא בגלל ליקויים חמורים ביותר שפשוט מונעים ממנו לבצע את המשימות. כל מה שמרק בריק אמר נכון ב 1000%