הקשיים במשא ומתן המתמשך להקמת קואליציה חשפו את המחלוקת הפנימית בגרמניה בקשר ליחסים המיוחדים עם מדינת ישראל
הפעם זה הלך לה הרבה יותר קשה. חצי שנה חלפה מאז הבחירות האחרונות בגרמניה, ועד שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל הצליחה להקים את הקואליציה הרביעית שלה. בקואליציה החדשה של מרקל חברות שתי המפלגות הגדולות בגרמניה, אלא שלידתה לוותה בקשיים רבים עבור המנהיגה הוותיקה.
האיחוד הנוצרי דמוקרטי (CDU) שבראשו עומדת מרקל קיבל 33% מקולות הבוחרים בעוד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) התרסקה לעשרים אחוזים, התוצאה הנמוכה שלה מאז 1933.
מרטין שולץ, לשעבר נשיא הפרלמנט האירופי ומי שעמד בראשות הסוציאליסטים, אף הצהיר לאחר הבחירות שמפלגתו לא תצטרף לקואליציה.
לפיכך החלה מרקל בניסיון להקים קואליציה הקרויה על שם הצבעים של המפלגות שאמורות היו להרכיב אותה – קואליציית ג'מייקה – עם הליברל-דמוקרטים (צהוב) שקיבלו 10.7% מהקולות והירוקים (ירוק) שקיבלו כמעט 9 אחוזים. אך חילוקי דעות רגע לפני השלמת המלאכה שנבעו מטענות הליברל-דמוקרטים כי מרקל ניהלה את המו"מ הקואליציוני באופן בעייתי, הובילו לקריסת השיחות.
בנובמבר השנה עוד עסקו פרשנים פוליטיים מודאגים בדבר העתיד המצפה לגרמניה ובחירות חוזרות נראו כאפשרות אמיתית. אולם צילה הכבד מאוד של מפלגת 'אלטרנטיבה לגרמניה' (AfD) הוביל להתעשתות בקרב הסוציאליסטים. על אף התנגדות הדור הצעיר במפלגה אישרה ועידת המפלגה את ההצטרפות לקואליציה ברוב די מפתיע של 66 אחוזים.
האלטרנטיבה וההגירה
אז מה בעצם הוביל את שני הצדדים להגיע אל העמק השווה? כאמור, עם הפסקת המו"מ לקואליציית ג'מייקה היה נראה שגרמניה עומדת בפני בחירות חוזרות. הבורסה הגיבה בירידות חדות ובאיחוד האירופאי נרשמה דאגה שמרקל עלולה לפרוש.
אולם החשש הגדול ביותר היה מהתחזקות מפלגת הימין AfD , שעשתה את הבלתי ייאמן וקיבלה 13 אחוזים מקולות הבוחרים. הסיבה העיקרית לתמיכה הגדולה לה זכתה 'אלטרנטיבה' הייתה מדיניות ההגירה המוטעית של מרקל.
חשוב להבהיר: בישראל עלו קולות לפיהם המפלגה הזאת היא איננה מפלגה נוראית כשם שאנו חושבים. איש המוסד והשר לשעבר רפי איתן אף שלח סרטון ברכה לכינוס המפלגה האחרון.
נכון שמנהיגת המפלגה לשעבר פראוקה פטרי ניסתה לשנות את גישתה כלפי ישראל והקהילה היהודית אך דומה שהיא כשלה.
אמירות כמו של ביורן הקה, אחד מבכירי המפלגה, שקרא לאנדרטת השואה בברלין "אנדרטת הבושה" וביקר את תרבות הזיכרון וההאשמה העצמית של הגרמנים ביחס לשואה, רק מדגישות את התהום האידאולוגית הפעורה ביניהם לבין מרקל.
לקראת ממשלה חדשה
אם תחזיק הקואליציה החדשה מעמד הרי שמרקל תשבור את שיאו של הקנצלר הראשון של מערב גרמניה – קונרד אדנאואר ותירשם בדפי ההיסטוריה כקנצלרית שכיהנה במשך התקופה הארוכה ביותר.
לאחר אישור ההסכם נרשמה אנחת רווחה בחלק ניכר מבירות המדינות החברות באיחוד האירופאי. נשיא צרפת עמנואל מקרון בירך את מרקל ואת אולף שולץ שמונה ליושב הראש הזמני של המפלגה הסוציאליסטית.
מחר אמורה הממשלה החדשה להיות מושבעת, ועל פי ההסכם הקואליציוני המסתמן היא תמנה 16 שרים. מטעמם של הסוציאל דמוקרטים יתמנו שישה ובהם שר החוץ ושר האוצר, והשאר יגיעו מטעם מפלגתה של מרקל.
שר החוץ זיגמר גבריאל, שעורר בשנה שעברה סערה כאשר נפגש עם ארגון השמאל הקיצוני 'שוברים שתיקה' במהלך ביקורו בישראל, יהפוך מחר לשר לשעבר ויפנה את מקומו להייקו מאס שהיה שר המשפטים.
זוהי בשורה טובה לישראל. מאס ביקר בארץ לאחרונה וזכה לסיור ביטחוני שבו הובהרו לו האתגרים עימם אנו מתמודדים. כמו כן, בתור שר משפטים הבטיח לפעול בגרמניה בהסתה כנגד יהודים. שר האוצר אולף שולץ שכיהן עד לאחרונה כראש עיריית המבורג נחשב על ידי הקהילה היהודית בעיר כידיד.
מטעם האיחוד הנוצרי-דמוקרטי בולטים כמה שמות, והמעניין ביותר הוא של יוליה קלוקנר שעתידה להיות שרת החקלאות והמזון. קלוקנר ביקרה בארץ בשנה שעברה, נפגשה עם ראש הממשלה נתניהו ומביעה באופן עקבי תמיכה בישראל.
גם התמיכה של הקנצלרית מרקל בישראל אינה ניתנת לוויכוח, ובמשך כל שנותיה בתפקיד היא הוכיחה יותר מפעם אחת שביטחון ישראל עומד בראש מעייניה. כך למשל, היא אישרה את עסקת הצוללות האחרונה לפני המו"מ הקואליציוני משום שעלה חשש שגורמים בקואליציה העתידית יתנגדו אליו. בנוסף, בוועידת המפלגה נקבע כי החרם כנגד ישראל שווה לאנטישמיות.
מצד שני, מדובר באותה קנצלרית שיש לה ביקורת רבה על ישראל בנושא ההתיישבות, וגרמניה גם הצביעה כנגד החלטת טראמפ להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. יותר מכך, על פי המדווח הרי שבהסכם הקואליציוני החדש נכתב שמעמדה של ירושלים ייקבע רק במסגרת מו"מ בין ישראל לפלשתינים.
יש בו גם התייחסות מפורשת וביקורתית כלפי המדיניות הישראלית ביהודה ושומרון ותמיכה למימון האירופאי של אונר"א. יחד עם זאת, ההסכם כולל התנגדות תקיפה להסתה ולהפצת שנאה ולתעמולה המטילה ספק בקיומה של ישראל.
לעיתים יש בישראל אכזבה ממרקל אך חייבים לומר ביושר: ישראל לא תקבל טובה ממנה.
למרות חילוקי הדעות הקיימים הרי ששיתוף הפעולה בין ישראל לבין גרמניה בשלל תחומים מעולם לא היה נרחב יותר, הרבה הודות למרקל. לפיכך, יש לנסות ולמצוא עוד גשרים ועוד דרכים על מנת להגביר את שיתוף הפעולה וההבנה.
גם אם אלו הפשיסטים הנאצים או בין אם אלו הפשיסטים הקומוניסטיים או בין אם אלו כל מי שבאמצע הם עוינים ליהודים.
גרמניה על כל מפלגותיה עוניית לעם היהודי ולדמנתיו.
המאמר פספס נקודה חשובה. מקל משחקת משחק כפול. מצד אחד כאילו תמיכה בישראל אבל עוינות דרך האיחוד האירופי שהיא מנהיגה אתו. בנוסף ומימון אירגונים פוסט ציוניים
וכמובן מימון מסיבי לאונר"א שעלה ממליונים בודדים בתחילת כהונתה ועד ל 70 מיליון ב 2017
ההסתמכות על הקהילות היהודיות כמקור היא טעות גדולה של מדינת ישראל.
פוליטיקאי גרמני יכול להיות ידיד הקהילה המקומית ועדיין מאד נגד מדינת ישראל (בכסות כזאת או אחרת).
אנחנו עוד נתחנן לחברות ולתמיכה של המפלגות השמרניות באירופה…
מהבחינה הזו, באירופה המצב הרבה פחות גרוע מאשר בצפון אמריקה. הקהילות היהודיות באירופה עוד לא מכרו את נשמתם לכזבי הפוליטקלי קורקט, ולהזיות על "תיקון עולם", כפי שעשו מרבית היהודים(?) הרפורמים בארה"ב. ולכן, רוב יהודי אירופה עדיין תומכים במובהק בישראל, וניתן להסתמך עליהם.
אבל בקשר ליחס הלא חכם והלא מקרב שלנו למפלגות הימין האירופאיות, אתה צודק לחלוטין, כמובן. זה נובע במידה רבה מן הדוקטרינה האידיוטית של החפרפרות שנותרו במשרד החוץ שלנו. אני מתכוון לכל מיני מלאכי חבלה, כפי שהיו בשעתם אלון ליאל ואילן ברוך. טיפוסים שהם שאריות סרוחות שהותירו אחריהן ממשלות השמאל לדורותיהן, ושמחויבים לפעול למען המדינה רק בערבון מוגבל מאוד.
כתבה טובה !
תודה!!
נראה לי שלמרקל יש דילמה קשה. מתקבל הרושם שהיא מעוניינת לתמוך יותר בישראל מכפי שהיא תומכת. אבל עם עוינות חריפה שיש כלפינו מצד רובו המכריע של הציבור הגרמני, כפי שמראים סקרי דעת קהל רבים, קשה לה לעשות זאת. בייחוד כשהיא נאלצת לחלוק את השלטון עם יצורים מאוסים כמו זיגמר גבריאל ודומיו. נקווה שחילופי האישים בצמרת משרד החוץ הגרמני באמת תשפר קצת את המצב.
גרמניה כפי שאנחנו הכרנו אותה הולכת להעלם מהעולם בתוך עשור – שנים.
אסביר, גרמניה עד לאחרונה היתה מדינה קוהרנטית עם השכלה טובה לאוכלוסיה, יכולות תעשיותיות, בטחון אישי, שכר גבוה – למעשה גרמניה היתה אבן שואבת לאוכלוסיות חזקות רבות בעולם.
גרמניה תחת מרקל פתחה את שעריה להמוני "מהגרים" מהמזה"ת ואפריקה – כאשר המחשבה המקורית (לטעמי) היא הבאת כח עבודה זול וידיים עובדות על מנת לשמש כתחליף לילודה הנמוכה בגרמניה והמשך דומיננטיות תעשייתית.
בניגוד למטרה, המהגרים ברובם אלו לא מחפשי העבודה בשכר מינימום אירופי – לפי הקולות מגרמניה, המהגרים לא באו לעבוד אלא באו לקבל קצבאות סעד, תמיכות, הצעירים מהלכים אימה ברחובות גרמניה, מסתובבים ברחובות בלילות ומציקים לנערות. באין סמכות כמו שהיתה במזה"ת הם מפרשים זאת כזלזול ומתנהגים כאדוני הארץ.
הגרמנים, שמשלמים מיסים גבוהים, משטרה חלשה – לא יוכלו לאורך זמן להתנהל כך, ממסד התמיכות הסוציאליות טוב כאשר מי שמקבל אותו הוא מי שזקוק לו ולזמן קצר. דמי האבטלה הם מצויינים אם מטרתם להחזיר את העובד לשוק העבודה וזה עושה כל מאמץ להשתלב מחדש.
הילודה האפסית, העלויות של התמיכות על חשבון האוכלוסיה משלמת המיסים, אי רצון להשתלב בשוק העבודה – למה? הרי בלי לעשות כלום מקבלים אלפי יורו בכל חודש (ואם מביאים 3 נשים עם 5 ילדים כל אחת הרי קצבאות הילדים טובות ממשרות רבות במשק), הצעירים שפורקים עול ומשליטים טרור ברחובות.
למעשה, לא רק גרמניה, בתוך כמה עשורים אירופה תראה כמו עוד מדינה מזרח תיכונית ברמת חיים של 200$ לחודש, טרור ברחובות, אלימות – כולל מינית.
האירופים התמימים לא מבינים שבראיה מזרח תיכונית אם מנדהו תוקף מינית נערה ולא קורה לו כלום – מדובר בגוף חלש ורופס שלא מסוגל להגן אפילו על בנותיו.
האיסלם מדבר על עליתו תוך חולשת הכוחות הזרים באותה העת: הפרתים, הפרסים והביזנטים במאה השביעית לספירת הנוצרים – עלייתם והשתלטותם של המוסלמים איפשרה להם לנצל את החולשה של האימפריות הישנות על מנת ב- 100 שנים להשתלט מהודו עד ספרד. אם זה עבד להם במאה ה- 7 למה לא במאה ה- 21?
כל מי שגר בישראל מבין על מה אני מדבר, האירופים עוד עשור יבינו שהאליטות בגדו בהם, האליטות חיות בשכונות יקרות ומוגנות ונהנים משכר זול של העובדים – בעוד עשור בדגש על הילודה הנמוכה באירופה לא יהיה להם גם איך להתגונן.
אז ככה:
אני חי בגרמניה כבר כמה שנים. הדברים שאתה כותב פחות או יותר נכונים. אם תנסה לדבר על זה עם גרמנים מן השורה, הם לא יבינו על מה אתה מדבר. הם עוצמים עיניים לגמרי. הם מסבירים לך שכבר היום אוכלסיית העולם גבוהה מספיק ואין צורך להוליד ילדים. התקשורת ממש מסתירה מעשי פשיעה וטרור של מהגרים (מי שמע על משפחה שהותקפה באוסטריה ע"י מהגר מפקיסטן? על דקירות בשבדיה?).
היחידים שמעלים את הנושא זה מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, אבל מתייחסים אליהם (שלא בצדק, לדעתי) כאל מצורעים. ראה את דברי כתב הכתבה הזאת.
בארצות אחרות במערב אירופה המצב אפילו יותר גרוע. בבלגיה השכנה למשל יש היום כעשרה אחוזים מוסלמים. הם חיים בשכונות שלהם ללא כל השתלבות בחברה האירופית. והנה ישנה התארגנות שמאל בבלגיה הקוראת לעצמה c'est ne pas crisis כלומר "זה איננו משבר". הם טוענים שזהו מצב נכון ואידיאלי ואין כאן כל בעיה שצריך לטפל בה כי אם לקדם את ההתפתחות החברתית הזאת בברכה. גם בגרמניה יש קולות כאלה, אבל הם עדיים מועטים.
צריך לזכור שאלטרנטיבה לגרמניה לא צמחה מאפס. קדם לה הנסיון של הכלכלן תילו סרצין בבחירות הקודמות. הוא בעל דעות "אנטי איחוד אירופה" ובעד פיקוח על הגירה (לא חסימת הגירה אלא פיקוח לפי קריטריונים של המשק הגרמני. הוא הרי כלכלן). מפלגתו כמעט הצליחה בבחירות הקודמות, אבל אחוז החסימה הגבוה בגרמניה (5%) וההתלכדות סביב המפלגות הגדולות (אפילו הליברלים לא עברו אז את אחוז החסימה) מנע ממנו כניסה לבונדסטאג. אבל הצורך במפלגה כזו לא נפסק. להיפך, מרקל עצמה עיניים והוא רק התעצם. בבחירות הבאות הם ללא ספק ישיגו יותר. לפי הקואליציה הצולעת והמאולצת הזאת נראה שהממשלה לא תסיים את הקדנציה. יהיו בחירות מוקדמות. מרקל כנראה, חבולה ומותשת פוליטית, לא תרוץ שוב, ובלי הדמות הסמכותית שלה רבים עוד יותר יצביעו לאלטרנטיבה.
אני די בטוח שאני צודק בניתוח ובתחזית שלי
גם בקרב אנשי המחנה הלאומי בישראל מתקיים החטא הגדול כלפי הימין האירופאי החדש.
משום מה כל מפלגה לאומית אירופאית שקמה מיד מקוטלגת כפאשיסטית על גבול הנאו נאצית לפחות.
ממש לא.
אני יכול להבין את הגרמנים שנמאס להם מתעשיית האשמה. הם כבר יודעים שהם אחראים לאסון הזה מלפני יותר משבעים שנים.
אבל באותו זמן צריך לנהל את ההווה ולתכנן את העתיד. אז לא צריך לפתח את ערי גרמניה ולדאוג לדור הבא כשבכל תוכנית צריכה להיות מעורבת השואה.
ההתנגדות לאנדרטה בברלין היא לגיטימית בין אם מסכימים איתה או לא. לא כל מי שמתנגד לאנדרטה הוא נאו נאצי.