מחבל ביצע פיגוע וזוכה מניסיון רצח

פסיקה שערורייתית של בית הדין הצבאי תוביל לשחרור מוקדם של מחבל. בית הדין הצבאי ביהודה זיכה אתמול (רביעי) מעבירת ניסיון לרצח את המחבל חמזה פאיז שביצע פיגוע דקירה בצומת גוש עציון לפני כשנתיים וחצי. בפיגוע נפצעה קשה נירית זמורה, תושבת בית חגי ואם לשמונה ילדים. המחבל רץ עם סכין שלופה לעבר זמורה ותוך שהוא צועק "אללה אכבר" ונעץ סכין בגופה. באורח נס זמורה שרדה את הדקירה, אך נפגעה בעמוד השדרה ונזקקת עד היום לשיקום ארוך בעקבות הפציעה.

שופטי בית הדין הצבאי קיבלו טענתו של המחבל וקבעו כי על אף שמדובר בפיגוע על רקע לאומני קיים ספק בנוגע לרצונו לגרום למותה של זמורה. לדברי השופטים – אב בית הדין סגן-אלוף צבי היילברון והשופטים סגן-אלוף אתי אדר ורב-סרן חיים בלילטי – העובדה כי המחבל דקר את זמרה רק פעם אחת מקשה עליהם לקבוע כי מדובר בניסיון לרצח:  "גם בעת ביצוע עבירת דקירה על רקע לאומני יש להצביע על קיומה של כוונה להמית", נכתב בהכרעת הדין. לפי השופטים ייתכן כי המחבל רק רצה "לגרום לחבלה" ולכן זיכו אותו מעבירת הרצח. המחבל פאיז הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין.

האבסורד גדל שבעתיים כשמתבהרת הסיבה בגינה הסתפק המחבל בדקירה בודדת: במהלך הדקירה קת הסכין נשברה, ולכן המחבל לא יכול היה לשלוף את הסכין מגופה כדי לדקור אותה פעמים נוספות. במילים אחרות לא מדובר על חוסר רצון מצד המחבל לוודא הריגה – אלא חוסר יכולת. באופן מקומם עובדה זו עמדה לזכות המחבל.

שופטי בית הדין הצבאי הציגו שתי נסיבות 'מקלות' נוספות מדוע יש לזכות את המחבל מעבירת רצח: אורך הסכין ומיקום הדקירה. "אין בעומק חדירת הסכין כדי להצביע בהכרח על דקירה בעוצמה גבוהה", כתבו השופטים בהכרעת הדין. בנוסף נטען כי עצם העובדה שהדקירה הייתה בגב ולא בחזה, גורמת לספק בנוגע לרצונו של המחבל לגרום למותה.

נימוקי השופטים מתעלמים שוב מכך שקת הסכין נשברה ולכן המחבל לא היה יכול להשלים את מלאכת הרצח. בנוסף המחבל הודה בעדותו כי חשב בתחילה שפגע בצווארה של זמורה, כלומר בעת הדקירה העריך שקיים סיכוי גבוה כי גרם למותה. קצין בכיר גם העיד שבטרם ביצוע הרצח צפה המחבל בתכניות בעלות אופי מסית, וכתוצאה מכך עלה על מונית במטרה להגיע לצומת גוש עציון ולרצוח שם יהודים.

"השופטים אוחזים בסכין שנעוצה בגבי"

זמורה, שנפצעה בפיגוע, תקפה בחריפות את בית המשפט בגין החלטה: "ישנה זילות של דם יהודי", אמרה. "ברור לכל בר דעת, גם בהתבסס על עובדות, שהמחבל ניסה לרצוח, אין כאן שאלה. ציפינו שתצא אמירה ברורה וחד משמעית שבית המשפט במדינת ישראל לא נותן יד לרצח יהודים. לצערנו זה לא מה שקרה כאן". לדבריה, "כבר שנתיים וחצי שאני מסתובבת עם 'סכין בגב'. ההתמודדות שלי ושל כל המשפחה היא יומיומית וההשלכות כבדות. התחושה היום היא ששופטי בית המשפט מחזיקים את הסכין הזו".

ידידיה זמורה, בנה של נירית, זעם גם הוא על ההחלטה: "יש לי דמעות עכשיו. תסלחו לי, זה לא קשור ליום השואה", כתב בפייסבוק. "היום, פעם ראשונה בחיי, אני מתבייש במדינה הזו. ערב יום השואה, בו אנו מציינים את הירצחם של יהודים רק בגלל יהדותם – שופטים של צבא ההגנה לישראל לא מכירים בניסיון רצח של יהודייה רק בשל יהדותה. המדינה שלנו משוגעת ואטומה. ניסו לרצוח את אמא שלי, אבל כל עוד לא מדובר בבן משפחה של אחד מהשופטים – לא יתעוררו כאן!".

החיילים לא רצו לירות במחבל "המנוטרל"

זמורה כתב בפוסט נוסף כי המחבל "הכניס לאמא שלי סכין של 12-15 ס"מ לתוך הגב. בנס מהקב"ה היא חיה. הוא פגע בעמוד השדרה ובחוט השדרה. אמא שלי ושל שבעת אחיי הנוספים שכבה שרועה על הרצפה, עם סכין המרצח בתוך הגב שלה". זמורה הוסיף כי בעת האירוע החיילים שהיו בשטח לא היו מוכנים לירות במחבל בטענה כי הוא "מנוטרל". לדבריו, "חייה של אימי אינם החיים שהיו לה לפני הפיגוע המזוויע, חיינו שלנו אינם אותם חיים, אני בטוח שאתם יכולים לתאר את זה לעצמכם. אסיים בהודעה שאמא שלי שלחה לי: 'אנו מודים לפרקליטות הצבאית על תפקודה, אבל מזועזעים מפסיקת השופטים'".

עורך הדין חיים בלייכר מארגון חוננו אשר מלווה את הנפגעת ומשפחתה בהליך המשפטי הבהיר כי יפעל שהתביעה הצבאית תגיש ערעור על הכרעת הדין: "לא יתכן שהשופטים ינתקו בין הכוונה הלאומנית למעשה הנתעב", אמר עו"ד בלייכר. " היסוד הנפשי של מחבל שדוקר יהודי ברור: כוונתו היתה לרצוח. זיכוי המחבל מעבירה של ניסיון לרצח מהווה זלזול בנפגעת וזלזול במאבק הקיומי עמו אזרחי ישראל מתמודדים".