תקיפת המעצמות בסוריה: המטרה האמיתית היא איראן

תקיפת מעצמות המערב בסוריה הציבה מעבר למטרותיה הצבאיות מסר המגדיר את הקווים האדומים של המותר והאסור. בחירת המטרות שהוגבלה לבסיסי הנשק הכימי בלבד, תוך התעלמות מהנוכחות האיראנית בסוריה, מצביעה על פרוש שגוי של המודוס אופרנדי האיראני והשלכותיה האפשריות של תבנית פעולה זו. הדבר מהווה מסר מדאיג מבחינתה של ישראל, התופסת את הנוכחות האיראנית והכוחות הנאמנים לה בסמיכות לגבולה כאיום ישיר עליה.

הקשר הגורדי שנטווה בין איראן, רוסיה וטורקיה ואשר מכתיב את פעולותיהן במרחב הסורי מגלם בתוכו שורה של אינטרסים פרטיקולריים הנובעים מאספירציות ותפיסות עולם שונות. ברור אפוא שהתפוררות שלטונו של בשאר אל-אסד שימשה קרקע פורייה בעבור כל אחת מהשלוש לקידום אינטרסים שונים במרחב.

רוסיה, המהווה את המרכיב הדומיננטי ביותר במדינה השסועה, שמה לעצמה למטרה לחדש את ימיה כמעצמה עולמית, לקבוע את כללי המשחק במזרח התיכון ולקרוא תיגר על המערב ככלל וארצות הברית בפרט.

רצונה של רוסיה להוות אלטרנטיבה לסדר היום הישן אינה חפה משיקולים כלכליים, בדגש על השליטה במשק האנרגיה האירופאי. לא זו אף זו, השינוי שחל במדיניותה של ארצות הברית (מתקופת כהונתו של אובמה), אִפשר לרוסיה לשנות את כללי המשחק לטובתה ולהגדיר את השחקנים הנוספים הלוקחים חלק במרקם החדש שנוצר.

בשונה מרוסיה, טורקיה שהתנגדה לאחיזתו של בשאר אל-אסד ברסן השלטון וגרסה כי שלטונו אינו לגיטימי, פועלת עתה במרחב הסורי במטרה להחליש את המיעוט הכורדי, מחשש שהתעצמותו תשליך על האספירציות הלאומיות של הכורדים בטורקיה.

ההבנות הטרילטרליות בין רוסיה, איראן וטורקיה הובילו למתן אור ירוק לנשיא הטורקי לבצע התקפה שלוחת רסן על עפרין השוכנת במחוז חלב. ברור אפוא, כי האספירציות הטורקיות נובעות, בחלקן, גם מאישיותו של ארדואן השואף לקדם את מעמדו ותדמיתו כמנהיג העולם המוסלמי.

וכך, בסדר היום החדש שנוצר בסוריה, מוצאות עצמן אותן מדינות החלוקות ביניהן בנושאי הליבה של העימות, בתהליך של שיתוף פעולה על מנת לממש שורה של אינטרסים שהבשלתם התאפשרה,  לאור הוואקום שהותירה מדיניות "ההתערבות המוגבלת" של הממשל בוושינגטון.

המודל האיראני

המדיניות האיראנית שונה במהותה ונקשרת במישרין עם הלקחים שהפיקה ממדיניותה בלבנון ובעיראק. במסגרת הקו האקטיביסטי המיושם על ידה באמצעות משמרות המהפכה, איראן חותרת להפיכת מדינות לאום ריבוניות הנמצאות במשבר למדינות חסות של המשטר המהפכני.

נכונה העובדה שהנוכחות האיראנית בסוריה מושפעת גם מהזיכרון הקולקטיבי האיראני, שחרט בתודעתו הלאומית כי סוריה הייתה אחת מהבודדות שניאותו לסייע לה במהלך מלחמת איראן-עיראק, שגבתה קורבנות רבים בנפש וברכוש. עם זאת, פעולותיה בעת הנוכחית נובעות משיקולים גאופוליטיים וגאו-אסטרטגיים הקשורים עם העובדה כי סוריה נתפסת כנכס אסטרטגי בעבורה ומשמשת כגשר חיוני לקשריה עם מדינת הארזים ולנוכחותה בסמוך לגבולה של מדינת ישראל.

מקור עוינותה של איראן לישראל קשור ישירות בקו שהתווה מחולל המהפכה, אייתוללה ח’ומייני, ששילב בתפיסת עולמו מוטיבים אנטישמים ואנטי-ציונים כאחד. נאמנות זו נשארת, לעת עתה, מרכיב דומיננטי בהוויה הפוליטית האיראנית ומכתיבה את דפוסי התנהגותה וגיבוש "ציר ההתנגדות" בעת הנוכחית.

אין להתעלם מהעובדה כי איראן עושה שימוש בעוינות לישראל כמכשיר להרחבת השפעתה במרחב המוסלמי, אולם אין להתייחס בזלזול להצהרותיה המגובות גם בצעדים אופרטיביים. על כן, מן הראוי לנתח את התקיפה התלת-צלעית גם בהקשר של העימות האיראני-ישראלי. ניתוח מטרות התקיפה מצביע על העובדה כי יש הגורסים במערב שנוכחותה של איראן במרחב הסורי היא בעייתה של ישראל בלבד.

הצצה אל המודל האיראני עשויה לסייע בהבנת הקו האופרטיבי אותו נוקטת טהראן מזה זמן, הכולל תהליך רב-שכבתי המשלב מודלים של "עוצמה רכה" ו"שלוחות פרוקסי". שלב מתקדם של התהליך הוא שילוב הכוח הלוחם במנגנון הפוליטי המקומי במטרה לחולל שינוי מבפנים, בהתאם לקו המוכתב מטהראן.

השלב הסופי משלב שלושה קטבים – הצבאי, הפוליטי והכלכלי –  הפועלים בהרמוניה לשם הרחבת השפעתה של טהראן והכתבת רצונותיה. הקמת ארגון חיזבאללה בלבנון ושילובו על פני ציר הזמן במרחב הפוליטי הלבנוני מהווה ייצוג נאמן של השיטה האיראנית.

לא בכדי, מיצובו של הארגון כגורם המשפיע ביותר בלבנון אִפשר למקבלי ההחלטות בטהראן להשפיע על סדר היום הפוליטי, הצבאי והכלכלי במדינת הארזים. הצלחתו של המודל האיראני אפשרה לארגון למצב עצמו משחקן מקומי לשחקן אזורי, הפועל ברחבי המזרח התיכון ויש אף המגדירים אותו ככזה שהפך מארגון בתוך מדינה למדינה בתוך ארגון.

בעיראק מתנהל, נכון לזמן כתיבת שורות אלה, תהליך דומה  במהותו שנועד לשלב את ארגון "אל-חשד אל-שעבי" במנגנון הפוליטי והפיכתו לשחקן משמעותי בבחירות הממשמשות ובאות. לראיה, הקמת "קואליציית אל-פַתְח" המייצגת את המיליציות השיעיות בבחירות הקרובות, ונועדה למזג את הארגון במבנה הפוליטי העתידי של עיראק.

לא מכבר הצהיר האדי אל-עאמרי (מנהיג ארגון בדר), כי תקוותו היא שקואליציית אל-פַתְח תיקח חלק משמעותי בהרכב הממשלה הבאה. לא מן הנמנע שאם תקוותו של עאמרי אכן תתממש, קולם של מקבלי ההחלטות בטהראן ישמע היטב בבגדאד.

נורת אזהרה

הפרדוקס הגדול הוא שהמודל האיראני ששם לעצמו למטרה להרחיב את השפעתה של הרפובליקה האסלאמית במזרח התיכון משיג תוצאות זהות לאלה שכנגדן הטיף מחולל המהפכה בלהט רב. בשעה שקריאותיו של ח’ומייני כי ארצות הברית והמערב פועלות להחלשת מדינות האסלאם והפיכתן למדינות חסות עדיין מהדהדות בלבבותיהם של נאמני המהפכה; ובשעה שהמונח "עָ'רבְזדֵַגִי" (מכת המערב), שטבע  גָ'לַאל אל־י אַחְמדֲ, מוסיף לשמש מרכיב חשוב בנרטיב המהפכני, איראן פועלת בשיטות דומות, אך עם מינוח שונה.

הטלטלות המזעזעות את המזרח התיכון בשנים האחרונות הובילו מדינות לשיתופי פעולה על בסיס אינטרסים הדדיים המשיקים לקווי היסוד של האסכולה הריאליסטית. תבנית חשיבתית זו עומדת בלב מארג האינטרסים הנוכחי בין טהראן למוסקבה בסוריה.

מחד גיסא, הצבתם של הכוחות האיראניים במרחב הקרקעי מאפשרת לרוסיה להתמקד בשליטה במרחב האווירי ובכך להנמיך את מעורבותה הקרקעית. מאידך גיסא, המטריה האווירית ויכולותיה הטכנולוגית של רוסיה, בדגש על מערכות מכ"מ מתקדמות, נוסכות ביטחון לא מבוטל בקרב הכוחות האיראנים והמיליציות הפועלות בהכוונתה.

אכן, קיים שוני מהותי בין מערך האינטרסים של שתי המדינות. האחת רואה את עצמה כמעצמה עולמית הקובעת את סדר היום החדש, ואילו השנייה שואפת למצב את עצמה כהגמון אזורי ופועלת להפיכתן של מדינות לאום ריבוניות למדינות חסות. בכך היא יוצרת מערך על-לאומי הפועל בהתאם לתכתיביה.

המצב הנוכחי הינו תולדה של תהליך שהחל לפני זמן רב, אולם הבשיל עתה למצב שאינו נוח למדינת ישראל. לנוכח מציאות זו קשה להכיל את הגרסה הטוענת כי המסדרון הקרקעי בו פועלת איראן "אינו הסיפור האמתי".

בעבור ישראל, הנוכחות האיראנית במרחב אינה עובדה מוגמרת שניתן לקבלה, וביתר שאת, לאור המסר הסמוי שהתקבל במהלך התקיפה. בחינת המודל האיראני, המתבסס על המשולש הצבאי-פוליטי-כלכלי שצלעותיו פועלות בהרמוניה לשם השגת מטרותיה ההגמוניות של טהראן, כמו גם הישגיה בלבנון, עיראק וסוריה, חייבים לשמש נורת אזהרה בירושלים.

ד"ר דורון יצחקוב הוא חוקר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן ובנוסף משמש כעמית מחקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב.

המאמר המקורי התפרסם במסגרת סדרת 'מבט מבס"א' מבית מרכז בגין סאדאת. סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.