מפעל המכינות מחנך צעירים לקבל על עצמם אחריות ולשאת בתוצאות למעשיהם. שינוי במבנה הפיקוח עליהן יעקר את יכולתו להצמיח את מנהיגי העתיד
האסון שהתרחש בסוף השבוע בו נספו עשרה חניכי מכינה קדם צבאית הוא אסון כבד וכואב. המחשבות לא מניחות ברגעים קשים אלה וההתמודדות של משפחות כמו של מעיין ברהום ז"ל שנכחתי בהלוויתה, מעוררת השראה.
כאחד שהוא בשר מבשרה של המכינות הקדם צבאיות, כחניך וכמדריך במכינות אני מכיר את המערכת מקרוב.
המכינות הקדם צבאיות החילוניות הן עוף מוזר בתחום החינוך בישראל. המכינות הראשונות הוקמו לפני כעשרים שנים, והן מאופיינות בעיסוק בחמישה תחומים מרכזיים: לימודים, התנדבות בקהילה, חיי קבוצה, הכנה לצה"ל וטיולים בארץ – לא דרך חלון האוטובוס או הג'יפ, אלא ברגליים.
בכל אחד מהתחומים האלה, המכינה מנסה לאתגר את החניכים עד קצה גבול היכולת. לימודים ברמה גבוהה ובלוח זמנים תובעני, ועידוד ביקורת עצמית וביקורת על עמיתים, טיולים בכל רחבי הארץ כולל ניווטים ולינה בשטח, התנדבות עם אוכלוסייה מורכבת, ובעיקר עושים הכל עם חיוך.
כשהשתחררתי מהצבא הדרכתי במכינת מעיין ברוך והייתי אחראי על תחום הטיולים. האסון שהתרחש בסוף השבוע הזכיר לי מקרה שהתרחש לפני שש שנים, כאשר ביטלתי סדרה בדרום בה החניכים שלי היו אמורים להשתתף עקב תחזית מזג האוויר. הביטול הגיע לאחר שהחניכים עבדו על הסדרה למעלה מחודשיים – עשו טיול הכנה, בנו לוחות זמנים והכל כבר היה מוכן לצאת לדרך.
בהתייעצויות שעשינו במסגרת הצוות שקלנו את הנושא והחלטנו לבסוף לבטל את הטיול. ההחלטה התקבלה מבלי שהייתי צריך לעבור אף גורם רגולטורי או גורם במשרד החינוך, האחריות הייתה כל כולה של צוות המכינה.
אחריות שבאה עם סמכות
במהלך סוף השבוע, כאשר הגיעו הדיווחים הראשונים על האסון, הובעה ביקורת חריפה על המכינות בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. הכותרות זעקו כי "התחום פרוץ ומתנהל ללא פיקוח", משרדי הממשלה זרקו את האחריות מאחד לשני ומכל עבר נקראו קריאות להדק את הפיקוח על המכינות, לקבוע כללים מחמירים ולהגביר את התערבות הממשלה בתחום כדי שזו תשמש כ"מבוגר האחראי".
אם כי ניתן להבין חלק מן הקריאות הנובעות מכאב וזעזוע מעוצמת האסון, לדעתי ובתור מי שעסק רבות בתחום האחריות צריכה להיות אצל הגורמים בשטח וכך גם הסמכות לקבל החלטות. בהמשך חיי ולאחר שהוסמכתי כעורך דין, הבנתי טוב יותר עד כמה חשוב שהאחריות והסמכות יהיו תחת גורם אחד.
ישנם שני בסיסיים מודלים של פיקוח על גופים:
הראשון הוא מודל האחריות ובו הצוות החינוכי אחראי לפעול על פי הסטנדרטים הנהוגים בתחום, תוך התייעצות עם אנשי מקצוע. אם משהו משתבש הם נושאים באחריות המלאה לכך, ובמקרים חמורים יכולים אף להיכנס לכלא בגין רשלנות. במודל זה לא נדרשת כל הסמכה או הכשרה מיוחדת על מנת להוציא טיול, אבל האחריות רובצת כל כולה על בעלי התפקידים ומדרבנת אותם לפעול כיאות, שכן במקרה של תקלה הם יהיו האחראים הבלעדיים – אחריות שבאה עם סמכות.
המודל השני הוא מודל הרגולציה, בו האדם שפועל בשטח אינו אחראי על התוצאה, אלא בירוקרט במשרד ממשלתי, שמשתדל לקחת כמה שפחות סיכונים ובאופן כללי לא פועל מתוך תחושת שליחות. במודל כזה אנשים לא גדלים ולא מתפתחים לאנשים שלוקחים אחריות על חייהם.
המודל הרגולטורי הוא אחד הגורמים לכך שרוב בתי הספר שלנו נראים כמו שהם כיום – מינימום אחריות על התלמידים מקסימום על המנגנון. התלמידים מתנהגים כילדים קטנים כתוצאה מכך שמתייחסים אליהם ככאלה. הם שולפים שלל אבחונים ופטורים שונים כדי להשיג הקלות, ממציאים לעצמם תירוצים, והאחראי כמובן אמור להכיל את ההתנהגות הזאת.
מעבר לכך, הוכח גם במקרים כואבים מן העבר שרגולציה ממשלתית מוגברת אינה תעודת ביטוח מפני אסונות, שקרו ועוד יקרו למרות אינספור תקנות וכללים שנקבעו על ידי פקידי הממשלה. המודל הרגולטורי גם מעודד את אנשי החינוך להסיר אחריות מעצמם ולסמוך על הבירוקרטיה שתעשה עבורם את העבודה.
אידיאולוגיה של אנשים קטנים
אני יכול בהחלט להבין את התגובות המודאגות של הורים ובני משפחה אחרים, שחשים שאין להם על מי לסמוך, אך כמדריך במכינה בעבר וכאיש חינוך בהווה, אני יודע שאין דרך לחנך אנשים ללא מתן אחריות וללא התנסויות בקשיים.
עם כל הכבוד להורים המודאגים, מפעל המכינות מצליח מזה שני עשורים להצמיח אנשים בוגרים, בעלי תכונות מנהיגות, ערכיים, סקרנים, וכל זאת בלי הסמכות ובלי תעודות אך עם ידע רב שנצבר במהלך השנים.
האם תעודת ההוראה או תואר בחינוך הופך את המחנך למי שהוא, או שמדובר במשהו אחר הרבה יותר פנימי? האם יתכן כי דווקא העובדה שצוותי המדריכים במכינות לרוב לא הוכרחו להגיע לאקדמיה הנגועה בפירוק ערכים פוסטמודרני דווקא תורמת לתהליך החינוכי?
יש אלה הכופרים בכך שאנשים יכולים לקחת אחריות, ואומרים שהמדינה יכולה לעשות את זה טוב יותר במקומם. האידיאולוגיה הזאת מגדלת אנשים קטנים, שלעולם לא יצמחו ותמיד יחפשו את אבא ואמא שיצילו אותם.
אם הננו רוצים להיות עם חופשי בארצנו, אין לנו ברירה אלא לקחת אחריות, לא לפחד לקחת סיכונים מחושבים, ולהיות בעלי הסמכות לקבל החלטות. כל שינוי של מבנה הפיקוח של המכינות לא רק יקשה על המפעל להמשיך לפעול בהצלחה, אלא יעקר את יכולתו להיות בית ספר אשר ממנו יצמחו מנהיגי העתיד.
עו"ד תמיר דורטל הוא בוגר מדרשת 'עין פרת', ושימש בעבר כמדריך במכינת מעין ברוך.
הכל נכון, אבל כדאי גם לזכור שבחלק מהמכינות, ביניהן מכינת בני ציון, יש מעורבות עמוקה של ארגוני הקרן החדשה ושל שתי"ל, הן בתמיכה כספית הן בהחדרת מדריכים והן בתכנים. כך למשל יובל כאהן מנהל מכינת בני ציון, הוא איש תנועת "נאמני תורה ועבודה" הפועלת בחסות הקרן החדשה:
https://tinyurl.com/y8p833wk
https://tinyurl.com/y7v3s79e
https://tinyurl.com/ybtvb7td
http://rotter.net/forum/scoops1/402840.shtml
ותלמידי המכינה מוכוונים לפעילות בארגון מסיל"ה למען הנצחת תופעת המסתננים.
הנה עוד כמה עניינים שמלמדים על מעורבות הקרן וזרועותיה במכינות האלה:
https://www.shatil.org.il/node/185918
https://www.shatil.org.il/node/190046
dialogtogether.com/ארגונים/
(הפרק "הנם – מרכז לסובלנות חברתית)
תודה על המידע. חשוב להפנים
שימו לב מה כתוב בתחתית העמוד הבא:
http://www.mindtheconflict.org/index.php/about/
"הרצאות ומפגשי הכרות עם המודל המותאמים לצרכי הגוף המזמין. בין לקוחותינו נמנים: מכון טרומן לקידום השלום (האוניברסיטה העברית), אוניברסיטת תל אביב, יוזמת ז'נבה, שתי"ל, פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, מדרשת עין פרת ומכינות קדם צבאיות שונות".
עכשיו אתם מבינים מי מטפל את המכינות הקדם צבאיות ומשפיע על התכנים שלו? ועכשיו יגיע הגאון התורן ויבקש רחמים על גדול המחנכים בדורנו – יובל כאהן.
גם אם זה נכון, זה לא רלוונטי לתוכן המאמר.
אני לא רוצה ביורוקרט ממשלתי שיפקח על המכינות, כשהאינטרס היחידי שלו הוא כסת"ח.
בין אם זו מכינת עלי, ובין אם זו מכינה נתמכת שתי"ל.
הרעיון באזכור התמיכה של גופים אנטי-ציוניים במכינות קדם-צבאיות מסוימות הוא הקישור בין חוסר האחריות הלאומית, המטופח על ידי אג'נדת הקרן החדשה לישראל וארגוני שתי"ל לבין חוסר האחריות האישית המגולם ביובל כאהן – מנהל מכינת בני ציון ובאלה המתאמצים עכשיו לחלץ אותו ממערכת החוק והמשפט, שאין להתפלא אם יתגלה כי גם הם קשורים ל"מפעלות הקרן" והגופים המוטבים שלה.
מלכתחילה חששתי שהקרן המקורננת מעורבת במכינות. כעת אני נוכח לראות את מקור השורש הרע. במילים פשוטות הבעיה לא ברגולציה. פשוט צריך לסגור את המכינות כולן. מי שרוצה "להקנות ערכים" שיילך לזבל את המוח על חשבונו. אין לאפשר דחיית גיוס לטובת מכינות אלה.
לאחד שזוכר
לאחר שהגורמים המקורבים לקרן לישראל חדשה הקפידו להמנע
מכל רמז לגבי פעילותם החברתית הפוסט שלך מסביר את העובדה
שגרמים כמו איתון הארץ לא תקפו את המכינה.
לגופו של עינין התוצאות הטרגיות של הפעילות אינן צריכות בהכרח לגרור
רגולציה מסרבלת -אם בכלל.
המעורבות הסרטנית עתירת הכספים של הקרן לישראל חדשה בכל הקשור לערעור
הקונצנזוס הקיים בנתיים של מדינה יהודית ודמוקרטית ראוי לבחינה מדוקדקת.
שכנעת אותי שיש בבני ציון הרבה דברים טובים.
נאמני תורה ועבודה הם הצדיקים בסדום של הציונות הדתית לאומנית גזענית משיחית.
קשר עם הקרן החדשה משמעו ערכים הומניסטיים שמוקנים שם.
חמלה על פליטים זה אומר שהם לא שכחו להיות יהודים ובני אנוש.
טוב לשמוע.
במקרה הזה, מותם של הצעירים בנחל צפית קרה מבורות / חוסר הידע הממוצע בנתוני אקלים גיאוגרפי הארץ הישראלי , רק שזה רחוק מאשמה פלילית. אף אחד לא רצה שיקרה אסון, אני מאמין שאם היו צופים את הנולד, לא היו חושבים פעמים ומבטלים את המסע. יש אחראים למות הצעירים , וצריך לחקור את הפרטים בידי הגורמים המוסמכים (משטרה ,כנסת) לאחר מיצוי החקירה, תינתן האפשרות לתבוע את החשודים ברשלנות.
מסקנות צריך לקבל כבר עכשיו : מדריכי טיולים ומנהלי ביה"ס חייבים בידע גיאוגרפי , אי אפשר להיות מדריך טיולים בלי שעבר בחינת נתוני האקלים הארץ ישראלי (בדיוק כמו שעושים בטיחות לנשק בצבא כך צריך לעבוד עם מדרכי טיולים ומנהלי ביה"ס).
כפיית נשים להתגייס זו עריצות שלטונית מובהקת. כפיית אשה להתגייס בשם זכות האשה לשוויון זו סתירה פנימית המאפיינת את הדיאלקטיקה של השמאל. הזכות הראשונה במעלה של האשה הינה סירוב להתגייס מעצם הנימוק של היותה אשה. זכותה של האישה לחשוש לפגיעה בגופה, או בנפשה, או מכל סיבה שהיא. יש לכבד את הסירוב הזה דווקא בשם זכות האישה על גופה, על חירותה ועל כבודה. 8 נערות וממול נער אחד. צריך יותר מזה כדי להבין שלפנינו עריצות שלטונית שיש לדחותה ולהיאבק בה? דווקא בשם כבוד האדם וחירותו! אין האישה המסרבת צריכה לנמק את סירובה בעילה דתית, די בעילה אזרחית. יש להפוך את גיוס האישה מחובה להתנדבות. די אם הצבא מאפשר, ככל ורצונו בכך ולדעת רבים מדובר בבזבוז משאבים יקר, לקלוט אישה הרוצה להתגייס, אבל חובה?
רלוונטי לגברים בדיוק באותה מידה #צבאמקצועי
דברי השופט ויתקון, שזיכה את האחראים לטיול בנחל דרגה, בו נהרגו בשיטפון 6 מחברת הנוער בקיבוץ חפץ חיים. ע"פ 364/78
"בכדי להיות רשלן בעיני החוק, לא די בכך ש"אפשר היה לצפות את הסכנה"; אפילו לגבי סכנה כזאת, עדיין יש לשאול, אם סביר היה, בכל הנסיבות, להימנע מהפעולה היוצרת את הסכנה. עלינו לזכור שהרבה פעולות, שהן חיוניות או רצויות לאדם כמפרט או כחלק מהחברה, יוצרות סכנות הידועות לנו היטב, ואף על פי כן אין אנו גורסים שלמען שלמות הגוף והנפש צריך או אפשר לוותר עליהן. כפי שהסברתי לא פעם (ע"א 333/56 סולל בונה בע"מ נגד מאיר נציה ו- דוד בן- יחזקאל, פ"ד יב(1) 619; פ"ע לג 312; ע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נגד אסתר נחמיאס, ואח', פ"ד כט(1) 63,בע' 74), כנגד גודל הסיכון הכרוך בפעולה מסוימת יש להביא בחשבון, בין היתר, גם את חשיבות הפעולה מבחינה חברתית, כדי לקבוע, אם סביר היה לדרוש הימנעות מהפעולה, מקום שאין דרך לבצע את הפעולה ללא סכנה.
במקרה דנן אין ספק בחשיבות הפעולה. עריכת טיולים לשם הכרת הארץ, אתריה ההיסטוריים ונופיה היפים, ובחלקם הפראיים – כל מחנך יכיר בחשיבות המשימה. היא יוצרת קשרי אהבה ושייכות ויחס של כבוד לטבע וסודותיו. כך נגדל דור המתמצא בארצו המעורה בה. ואני מרהיב עוז בנפשי ומוסיף שדווקא הקושי הפיסי ודווקא הסיכון הכרוכים לעיתים בטיולים אלה, מהווים אתגר לבני נוער, ובהתגברותם יוצאים הם מהמסע חזקים ומרוממי רוח. סבורני שערך חינוכי ולאומי זה צריך לשמור עליו מכל משמר, וחלילה שיעלה מפסיקתנו כי שומר נפשו מוטב לו להימנע מעריכת טיולים כאלה, שיש בהם סיכון כלשהו. ולא באתי לעודד קלות דעת או הרפתקנות חסרת רסן. אך עד שאדרוש מהמערערים לתת ל- 17 חיילים צעירים וחסונים שבחסותם את הפקודה להפסיק את הטיול ולחזור כלעומת שבאו – ולא, יתחייבו בנפשם – ברצוני לתת דעתי גם על רגש התסכול והרושם החינוכי השלילי העלולים להיווצר בלב המשתתפים מגישה הססנית מופרזת כזאת."
קרדיט לשלמה טרמבוקה ששלח לי אחרי פרסום הטור
אתה באמת ובתמים משווה אסון שהתרחש בשנת 1975 לאסון שהתרחש בשבוע שעבר?
האם אין שום הבדל בין איכות תחזיות מזג האויר אז ועכשיו?
האם אין שום הבדל בין אופן הפצת המידע אז לעכשיו?
האם ההתרעות המקיפות שפורסמו מתחילת השבוע שעבר, בכל כלי תקשורת אפשרי והופצו בהרחבה בכל קבוצה אפשרית, לגבי מזג אויר חריג וצפי לשטפונות, דומים להתרעות שנתנו בשנת 1975?
האם לא נספו 2 אנשים בשטפונות ערב קודם?
האם לדעתך היה סביר לצאת לטיול הזה?
באותו מכינה סיכנו את חייהם של התלמידים בטיול מופקר בנחל צאלים, בשרב כבד בשנה שעברה.
אין נסיבות מקלות. נקודה.
צודק מאוד
כאמא לילדים בגלאים הללו נוכחתי להגיע למסקנה אחרת ועוד לפני האסון. המסקנה הזו נכונה אני חושבת גם לאסון שקרה: אני פונה לדור הבא. לבני העשרה והעשרים. עידן קבלת המרות תם. אתם כשירים מספיק להחליט לבד מה נכון עבורכם ומה יעשה אתכם טובים יותר. לא המורה יכפה עליכם פעילות או שיעור ולא מדריך המכינה יקח אתכם לטיול. זה לא כזה נחמד. כי האחריות מוטלת עליכם הפרטיים הנוער העלמים והעלמות, אתם צריכים להוציא עצמכם מלחצים חברתיים מתלות ולהחליט לבד. יש לכם אפשרות להתייעץ עם טובי היועצים (הורים, מחנכים מדרכים דודים סבאסבתא…) אבל ההחלטה שלכם. על המחנכים והמדריכים וגם על ההורים אין מקום לדרוש מרות בגילאים אלה , יש מקום להוביל בתבונה באהבה רבה ובענווה אין סופית. כך ורק כך יקום דור של מנהיגים שמנהיג לא כי הוא בעל מרות אלא כי הוא בעל תבונה להוביל את אנשיו להפעלת שקול דעת צלול ובריא.
ובאשר למשרדים ממשלתיים , ודאי שהם לא כתובת
בדיוק!
דרך אגב זו גם הגישה של ההלכה- מגיל 13 הילד אחראי, ולא ראש מכינה, או השר
תמיר, תודה לך שהתייחסת לדברי
זה לא הוספת רגולציה, כמו כל מוסדות החינוך צריך פשוט לתאם טיול עם חדר המצב שהוא המיומן בנושא. זה הכל
בדיוק
לא מבין מה כותב המאמר מבלבל את המוח
כאילו שהוספת "רגולציה עדינה" שכזו תפגע בפיתוח המנהיגות של הצעירים..פשוט שטויות
אני חושב שאתה טועה. אני מכיר היטב את המערכת והרגולציה. זו רגולציה דורסנית של אנשים שלא מטיילים וחושבים רק על כסת"ח. היא התגברה מאוד בשנה האחרונה והיא רק תגבר מעתה.
חדר המצב כניראה לא עובד כמקור מידע למי שלא כפוף לו, מי שלא עומד בכללים לא יקבל מידע והמלצות. כך הם מכוס"תכים. מחשש להיכנס ללופ של תביעות.
זה צלצול הזהרה. נמשיך לעשות גדודים " קרביים" בנים בנות נפסיד במלחמה הבאה. היא גם תתקרב בגלל זה, כ איוב לא תיפש. חבל על המדינה.
לא ממש קשור לענין, אבל כדי שלא ישכח, העתקתי מאתר אחר.
ה"הומניות" של שופטי בג"ץ
שתי תביעות הוגשה בשנה האחרונה לבג"ץ בפרשת פולארד:
1. העתירה להכיר בו כאסיר ציון, היות וריגל לטובת ישראל והופלה ביחס למרגלים של מדינות אחרות. כך למשל, מיכאל שוורץ, שביצע פעולה זהה עבור ערב הסעודית, הודח מתפקידו ולא ישב יום אחד בכלא. ריצ'רד מילר שריגל למען ברית המועצות, שהשתתפה במלחמה הקרה נגד ארה"ב, נדון ל-20 שנות מאסר ושוחרר לאחר שש שנים בלבד.
שופטי בית הדין הגבוה לצדק, בראשות השופט אהרן ברק, דחו את העתירה. זאת בנימוק שהעותר לא ביצע פעולה ציונית המסתכמת, לדעתם, בעידוד עליה לארץ. פולארד ראה בהחלטת שופטי בג"ץ, החמצה נוספת ביכולת להקל על תנאיו של סוכן ישראלי רשמי, ואולי אף להביא לשחרורו.
2. עתירה נוספת של פולארד לבג"ץ נדחתה בראשית חודש יוני (7.6.06). פולארד ביקש משופטי בג"ץ שיחייבו את ממשלת ישראל לדרוש מארה"ב את שחרורו ממעצר, בשל הבטחת שלטונות ארה"ב להימנע מהשימוש במסמכים, אותם העביר פולארד לישראל וישראל החזירה לאמריקאים.
פולארד עתר לבג"ץ נגד המדינה, בטענה שהממשלה נכשלה בטיפול בעניינו, בשל העובדה שלא דרשה מארה"ב את שחרורו. כאמור, למרות הסכם הטיעון, בסופו של דבר נגזר עליו מאסר עולם בלתי קצוב, ולטענתו, הוא מוחזק מאז בתנאים קשים ביותר ב-20 השנים האחרונות.
השופטת איילה פרוקצ'יה קבעה בפסק הדין כי למרות שעניינו של פולארד מעלה שאלות הומניטריות כבדות משקל, ובכלל זה גורלו האישי ושאלת מחויבות המדינה לדאוג לגורלו ולסייע לשחרורו – הרי שיש לדחות את העתירה. היא הבהירה, כי לגופו של הסעד המבוקש קיים קושי להיענות לו. זאת בשל העובדה שאין קביעה פוזיטיבית בעניין הטענה של פולארד, לפיה האמריקנים התחייבו שלא להשתמש בחומר נגדו. "אין מסמך בכתב המעגן את ההתחייבות הנטענת" וכי "מטיעוני המדינה עולה שבדיקות נוספות שנעשו בעניין לא הניבו ממצא ברור בנושא".
עוד קובעת השופטת כי בג"ץ הבהיר לאורך השנים שאינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הרשות השלטונית בעניינים הקשורים במדיניות הממשלה ובכלל זה ביחסי החוץ של המדינה. "התערבות של בג"ץ במהלכים מדיניים שמקיימת ישראל עם ארה"ב באמצעות הליכים שיפוטיים – איננה במקומה". עם זאת, השופטת בדעה כי לבג"ץ סמכות להתערב גם בעניין אופי מדיני המובא בפניו, אלא שסמכות זו טעונה שיקול דעת שיפוטי אשר בסופו של דבר מוביל לדעה, כי בדרך כלל בית המשפט ימנע מלהתערב בעניינים בעלי אופי מדיני מובהק, אלא "בנסיבות חריגות ביותר".
נשאלת השאלה, האם מקרה פולארד אינו מקרה חריג ביותר שניכר בהיותו יוצא דופן, הדורש את התערבות שופטי בג"ץ לחייב את המדינה לדאוג לשחרורו המיידי? האם אין לצפות מבית הדין הגבוה לצדק שיתערב ויציל אזרח מדינת ישראל? והאם זה בגדר תמימות לצפות מבית המשפט העליון לעשות מעשה טוב ליהודי טוב שהשליך את חייו למען עתיד ביטחונה של מדינת ישראל?
המכינות לא מכינות מנהיגים אלא כבשים צייתניות.
הילדים שמגיעים לשם סקרנים ומתוקים, נשמות צעירות ונאיביות, מלאי כוונות טובות של גיל הנעורים , לא מנהיגים. הם ידעו שמסוכן , הציבו סימני שאלה בעדינות ולא העמידו סימני קריאה מול שרלטנות של מדריכים שמשקרים במצח נחושה שיש בידיהם את כל האישורים הנדרשים.שמתחזים לאנשי מקצוע .
האחריות , צודק כותב המאמר היא על המדריכים, אני בספק אם חברות הביטוח שמכסות את המכינות מודעות לגודל האחריות, והאם ההורים קיבלו העתקים של הפוליסות במידה ויש כאלו.
האם מדריכים במכינות מבינים את גודל האחריות עליהם ?
האם כמו דירקטורים בעולם התאגידי הם מבינים את התביעה האזרחית שהם יכולים לחטוף ?
יש לי תחושה ששום שיח כזה לא מתקיים במכינה
רק מילים גדולות וריקות על ערכים .
חיי אדם הם ערך שיש לקדש. טיולים , צר לי, הם חלק מקיטנה , לא ערך מקודש.
אדם לא נעשה טוב יותר (אם יש דבר כזה )ככל שהוא מטייל יותר. זהו קשקוש מוחלט.
כל המסגרות החינוכיות האלו שתנאי הקבלה ההכרחי הוא מוטיבצית אינסוף , הן מצע חיידקי לגידול מורים ומדריכים שינצלו את אותה המוטיבציה לרעה
כמו מיקרי הניצול המיני בתלמה ילין
כמו המקרה הזה
תדע כל אם עיבריה שכאשר אומרים לה שהתקבלו כל האישורים הנדרשים , היא צריכה לבקש העתק.
כותב המאמר הוא עורך דין, אני מניחה שהוא מבין שגישה כזו : מפקפקת , וממש ממש לא מעריצה ומאמינה תשמור על מה שיקר לו.
המקרה שקרה הינו מקרה קלסי של יהירות
יהירות =טיפשות וגאוותנות
חייב להיות בקרה מסוימת על כל דבר וזאת מכמה סיבות עיקריות
1. כיסוי תחת
2.בדיקה שהכל נלקח בחשבון
3. קבלת התייחסות של גורמי החוק והנחיות קימות (כגון מזג אויר, בעיה ביטחונית ,סגירת שטח עקב עבודות …וכו'
4.חילוץ במקרה שצריך
5.הנחיות ובדיקות רפואיות
אין מצב שיוצא טיול ללא בדיקה וקבלת אישורים ופיקוח .לטעמי אם יבדקו חלקים נוספים יגלו שעושים במכיניות האלה מה שרוצים וללא בקרה
מניסיוני כאב לילדים שלמדו במכינות חלקם גדלים להיות שחצנים ומנופחי אגו שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת וכל מותר (לא כולם כמובן )
ולכן בקרה חייבת להיות על פי חוק
מי שאין לו ידע והכשרה מקצועית לא יכול להיות אחראי לטעויות שהוא עושה לסיכונים הלא סבירים שהוא לוקח ולנפגעים שהוא משאיר מאחוריו.
דרך הביניים בין שתי הגישות היא הפרטה של הרגולציה, כלומר לחייב כל אחת מהמכינות עצמן להעסיק סוג של שומר כשרות שהמכינה עצמה בוחרת, קצין בטיחות שעונה לאמות מידה מסויימות עבר הכשרות מנחה את המדריכים וחייב לחתום על המסלולים לבדוק את התחזית ולהיות אחראי לנפגעים אם התקיימו ההמלצות שלו.
תודה על המאמר שקצת מאזן את כל ההתלהמויות מקצוות המפה הפוליטית.
שני נקודות קצרות:
– קרתה כאן תקרית איומה ומחרידה. מאוד.
ברור שעל מי שעמד בראש (מדריך/מנהל) לעמוד באחריות ולהגיד טעיתי ואני מוכן לשלם את המחיר. (לא חושב שמגיע לו שנים ארוכות בכלא וכו׳ בינינו הוא הרי יסבול מעכשיו לכל החיים..). הטעות הינה פטאלית בגלל שכל מי שקצת חי את הווי המדבר יודע שבכאלו מזגי אוויר זוהי סכנת חיים להסתובב שם ואני אומר את זה מנסיון אישי פשוט ביותר..
– לגבי רגולציה וכו׳, אנשים יקרים תקשיבו טוב: טעויות וטרגדיות ימשיכו לקרא ולא יעזור כלום, יש גורל/השגחה בעולם. מה שכן יש את נקודת האחריות וצריכים למצא את נקודת האחריות בנושאי טיולים וכו׳ בלי כל קשר לאירוע הנוכחי, בצורה שפויה, מחוברת, רגועה וברורה ולא על סמך הרגשות שסוערים עכשיו.
"טעויות וטרגדיות ימשיכו לקרא ולא יעזור כלום, יש גורל/השגחה בעולם." -בורות בנושא של הסתברות ובכל התחום של תקינה בעולם. ברור שטעויות יכולות להתרחש – אבל עיצוב נכון מפחית את הסיכוי לטעויות ומפחית את הסיכוי להתרחשות אסון אם טעית.
ככה המצב בתעופה, במכוניות, בספנות, בחשמל, בחומרים מסוכנים, מעליות, צעצועים, בריכות, ניתוחים , תרופות ועוד תחומים – לדוגמה בגלל רגולציה על תעופה (לדוגמה נתיבי טיסה שרק בהם מותר לטוס, פיקוח על בטיחות מטוסים וכו') הלכה והשתפרה הבטיחות בטיסה כך שבשנה שעברה לא היו הרוגים בתאונות טיסה. במעליות , חיוב התקנת דלתות כפולות ומעצורים למעלית הפכו את המוות במעלים לדבר נדיר מאד וכו'.
בתחום הבטיחות יש את "בטרם" ותקנים כמו איך בונים סורגים או מעקות כדי למנוע נפילות של ילדים. איך למנוע כוויות, בעיות חנק וכו'. במדינות שבהם אין הדבר כך – הילדים מתים בהסתברות גבוה יותר. בטרם הפעילות של "בטרם" מתו בישראל יותר ילדים בתאונות. לא מיד שמיים אלא מיד הבורות וחוסר הידע .
כאמור- לא יזיק ללמוד הסתברות ונושא של בטיחות.
א. אני רוצה לחדד נקודה: הבעיה כאן אינה שטחית, בעיה בנוהל או בבעל תפקיד, אלא מהותית בחינוך למנהיגות.
הרי בעת שהיו ענני סערה בכל הארץ,
או שהמוסד סמך ללא בדיקה על מדריך לא מוכשר/רשלן,
או שהמדריך סמך על מנהל שלא בדק את פרטי מזג האויר כנדרש.
בשני המקרים זה כשל מנהיגותי.
המכינה צריכה חשבון נפש- כיצד החניכים הבוגרים והמדריכים לא תהו על מסלול הטיול דווקא במועד זה? איפה האחריות שלהם היתה?..
זלמן ארן אמר פעם בהומור, שהוא הולך אחרי בן גוריון בעיניים עצומות-אבל מדי פעם פוקח אותן, כדי לראות שבן גוריון לא עוצם עיניים.. זו המנהיגות שהייתי רוצה לראות.
ב. לטיולים יש ערך עצום. האתגר, הקירבה לארץ, התלות בחברים.
ג. בשנים האחרונות מספר חניכי המכינות עולה. ברור שצריך מסגרת בין בתי הספר (שמתמקדים בלימוד) לצבא.
אולי צריך לבחון מסגרות שונות:
של״ח/ מד״צים (עם אתגר אמיתי)
נבחרות ספורט של בתי הספר
חוגי הכנה לצה״ל
המכינה היא עוד דרך להישאר שנה בקייטנה / תנועת נוער ולא להתבגר.
רוצה אחריות? זה לא מושג ע"י עוד סדרת בלבולי מוח במעגל מנותק מהמציאות, את זה יש מספיק בשיעורי חברה (ביום שישי ב-12:00) או ב"פעולות" בצופים. אחריות יש למ"כ שאחראי לכמה וכמה חיילים בכיתה. אחריות יש לחייל מודיעין שאחראי על פיענוח מה קורה באיזה מוצב אוייב אלמוני. אחריות יש לחמש בטייסת, שאחראי לכך שמה שהוא תולה על המטוס גם יתנתק ממנו ויגיע אל היעד במקום ובזמן הדרושים. אחריות יש לאפסנאי שאחראי על ציוד בשווי מיליוני שקלים.
למדריך הטיול היה כל הידע המטאורולוגי הנדרש. שתי סוכנויות הזהירו שמסוכן להיכנס לערוצי נחלים. היה ידוע ששני אנשים נסחפו למוות יום קודם לכן. בדיעבד ידוע שטיול נסחף יום קודם לכן, ושבמשרד החינוך עסקו בהטיית טיולים למקומות פחות מסוכנים (ולא תמיד זה הצליח להם).
לכן אולי בסופו של דבר עדיפה בכל זאת הרגולציה של גופים אחראיים כמו משרך החינוך על פני הסתמכות על חוסר שיקול דעתו של האידיוט התורן?
דרך אגב, מעניין שאם אני ארצה לפתוח מסעדה, אני בשום פנים לא אוכל לטעון שהאוכל כשר בהשגחתי האישית והפרטית, ואזדקק לאיזה רגולטור באיכות מפוקפקת ובמחיר מופקע, מהסוג ששמו כבר יצא לשנינה בכל הארץ. למה הדתיים לא מוכנים להסתמך על ההבטחות החגיגית שלי שאני בודק את עלי החסה אחד-אחד?
נאמני תורה ועבודה הם "הצדיקים בסדום של הציונות הדתית לאומנית גזענית משיחית"?
https://tinyurl.com/y7ytghfe
"קשר עם הקרן החדשה משמעו ערכים הומניסטיים"?
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/362864
"חמלה על פליטים זה אנושיות"?
http://rotter.net/forum/scoops1/463193.shtml
תמיר שלום,
מאמר מצוין וחשוב לדיון הציבורי ולמהלך ההסדרה.
זה מאד נכון מה שאתה כותב פה אבל בכל זאת: במצב הזה של מזג אוויר הפכפך באיזור שידוע בסכנת השטפונות שבו – היה מקום לביקורת של מישהו נוסף ואולי הוא היה אוסר על הטיול ואולי היו ניצלים 10 פרחים.
הכל נכון – רק לא לשלם במחיר חיי אנשים!!