הקמפיין הממוחזר של רשות המים מנסה להסתיר מהציבור מה באמת גרם למשבר המים הנוכחי. רמז: מקלחת בזוגות לא תפתור את הבעיה
רשות המים פצחה שוב בקמפיין יקר הקורא לאזרחי ישראל לחסוך במים. רננה רז, הזכורה מראשית העשור מהסרטון בו פניה מתקלפות, הגיחה שוב לשלטי החוצות בליווי סיסמאות כמו: "חזרתי בגלל הבצורת" ו"חזרתי למרות ההתפלה".
הקמפיין הזה גרם להרמת גבה או שתיים, אולי יותר. מסתבר ש"למרות הבצורת" לא חסכנו במים בשנים האחרונות, והדיבור הרווח היה על כך שההתפלה פתרה את בעיית המים של ישראל. האם שיקרו לנו וההתפלה לא באמת אפקטיבית? או שמא ההתפלה מבוצעת באופן לא יעיל?
הסנונית שמבשרת את בוא הבצורת הגיחה באוקטובר אשתקד, סמוך לחגים, אז הכריזה רשות המים כי היא "צופה בצורת", והציגה תכנית לקיצוץ של 54% במים לחקלאות. דובי אמיתי, נשיא התאחדות האיכרים, חשף אז בראיון לדה-מרקר עובדה מדהימה: "יש קטסטרופה במתקן באשדוד ובעיה קשה באשקלון. אין אפשרויות הולכה ממקומות עם עודפים בחלק ממכוני ההתפלה, והמדינה שילמה ב-2016 מעל 100 מליון שקל למים שלא השתמשו בהם לפי ההסכם עם אחד ממתקני ההתפלה. המדינה לא פיתחה תשתיות הולכה וזה מחדל".
ובכן, תיראו מופתעים: המדינה השקיעה מיליארדים מהכסף שלנו כדי לפתור בעיה בוערת – אבל הביורוקרטיה הכשילה את זה. הפתרון ל-100 מיליון השקלים שהמדינה בזבזה על מים שלא נצרכו הוא כמובן הטרדת הציבור על חשבונו, בקמפיין שכנראה עלה גם הוא כמה מיליוני שקלים.
הקטסטרופה באשדוד שעליה מדבר אמיתי היא הפקדת מתקן ההתפלה האשדודי בידי חברה בת של החברה הממשלתית מקורות. ב-2011 החליטה הממשלה על הקמת שלושה מתקני התפלה. שניים מהם נמסרו לידיים פרטיות והם עובדים היטב החל מ-2013, אבל המתקן שהופקד בידי חברה ממשלתית נבנה בצורה כושלת.
הוא מעולם לא עמד בהתחייבויות לגבי כמות המים, ושיפורו דרש מהחברה הממשלתית לקחת הלוואות שהאמירו לכדי 1.6 מיליארד שקל – אולם עם התמשכות התקלות הוכרזה החברה כעסק חי. המשמעות בהקשר הזה הייתה שההלוואות הוחזרו מכספי הציבור, במה שהוגדר כ"קריסה הפיננסית הגדולה בתולדות המדינה".
כמה באמת עולה עגבניה?
אם בתחום ההתפלה מדובר במדיניות הגיונית שבוצעה באופן כושל, היבט אחר של משק המים משקף מדיניות רעה שדורשת ריענון יסודי. הצרכן הביתי הישראלי מסבסד את המים הנצרכים על ידי חקלאים בכ-800 מיליון שקל בשנה. זה אומר שכל אזרח בישראל מוסיף למעשה מאה שקלים בשנה לעלות הירקות והפירות שהוא רוכש, בדמות סבסוד המים.
זכויות היתר של החקלאים נמצאות במקום גבוה בסדר היום של קבוצות ליברליות קלאסיות בישראל. המאבק במועצות הייצור, מכסי היבוא וההקצאות נמצא בעיצומו ובכמה חזיתות גם מניבה פירות (וירקות). סבסוד המים לחקלאות הוא עוד אחת מהחזיתות האלה שצריכה טיפול.
על הרקע הזה, הקמפיין המיותר עם רננה רז נראה ציני פי כמה: הפקידים כשלו, החקלאים ממשיכים לבזבז על חשבון הציבור – אבל אנחנו אשמים בזה ש"ישראל מתייבשת".
האיש עם הפטיש
הקלישאה אומרת שעבור מי שמחזיק ביד פטיש, כל בעיה נראית כמו מסמר. ברשות המים קיימת יחידת דוברות והסברה, אשר אחד מתפקידיה המוגדרים הוא "קמפיינים פרסומיים לחיסכון במים ולנושאים שונים". יחידות ממשלתיות רבות מחזיקות יחידות דוברות והסברה, אולם המחויבות של יחידת הדוברות לקמפיין הנושא ערך אחד – חיסכון במים – הוא תופעה פחות שכיחה.
המשרד להגנת הסביבה, לדוגמה, ממשיך לקיים את הקרן לשמירת הניקיון שחלק ניכר מכספה מוקדש לתעמולה לעידוד המחזור, למרות שבמציאות המחזור דווקא מזיק לסביבה וגם עולה הרבה כסף. עבור חסידי כת המחזור, מדובר בערך בפני עצמו. השאלה אם המחזור טוב או רע לא חשובה, רק המחזור עצמו חשוב.
המצב בתחום המים הוא מעט יותר מורכב: בשנים האחרונות באמת הייתה בצורת, וייתכן שמצב המים בישראל לא מזהיר. במציאות, כמו שראינו, הפתרון למצב נעוץ בבעיות שיוצרות אותו: הפסקת הסבסוד לחקלאים על מנת להפסיק את הבזבוז שם.
אם זה אומר שמחירי הירקות יעלו ויגלמו בתוכם את מחיר המים שנחסוך, תמיד אפשר לבטל את המכסים ולייבא תוצרת חקלאית מחו"ל. חוץ מזה, אפשר לבנות מתקן התפלה פרטי חדש, במקום המתקן הכושל באשדוד, ולהאיץ את הנחת התשתיות שיאפשרו את הפצת המים האלה ברחבי הארץ. כך המדינה לא תאלץ לרכוש שוב ב-100 מיליון שקלים מים מתוקים שיוזרמו חזרה לים.
אבל ברשות המים יש כבר מחלקת דוברות והסברה, שתפקידה להשיק קמפיינים לחיסכון במים. העובדות, אם כן, לא חשובות: חסר מים? לא נטפל באמת בבעיות שיצרו את המצב, ונצא שוב בעוד קמפיין יקר על חשבון הציבור. כי מה שחשוב זה שחבל על כל טיפה. השאלה האם חיסכון במשקי הבית הוא הדרך היעילה ביותר לפתור את המשבר לא חשובה.
פרסומאי ממשלתי הוא פרסומאי כושל
הקמפיין המיותר בכיכובה של רז הוא הזדמנות להציף מחדש לדיון את הגוף המיותר שנקרא לשכת הפרסום הממשלתית. במרומי מגדל שלום שוכנת ה"לשכה" הזו, שבה יושבים עובדי מדינה עם קביעות שמשחקים בלהיות פרסומאים. אלה אותם פרסומאים שמשלמים ל'הארץ' פי שניים ויותר ממה שמגיע לו על פי שיעורי חשיפה. וב"משלמים", הכוונה כמובן מהכיס שלנו.
אחת התופעות המכוערות ביותר שלפ"מ מטפחת היא שימוש בידוענים כפרזנטורים בפרסום הממשלתי. כאשר גוף עסקי פרטי מעוניין לשלם כסף רב לידוענים כדי שישתתפו בפרסומות שלו, זה מובן. זיהוי המותג עם פניה של דמות אהובה תורם לדימוי המותג ונותן יתרון על המתחרים.
אבל לממשלת ישראל אין מתחרים שאנחנו יכולים לברוח אליהם. למה, אם כך, אנחנו צריכים את פניו היקרות של דב נבון בפרסומת לרשות המסים ואת דמותו רבת השקלים של גידי גוב בפרסומת לסיומת אינטרנט? התשובה היא כמובן שלמדינה אין מתחרים: אין לנו את הברירה לשלם את מיסינו לממשלה אחרת, כזו שלא מבזבזת אותם על סלבריטיז. אין לנו ברירה, והם יודעים את זה. להם זה לא עולה כלום. הם רק מרוויחים את הסלפיז המגניבים עם הסלב התורן.
השימוש החוזר ברננה רז כפרזנטורית לרשות המים חושף בדיוק עד כמה מחלקת הקריאייטיב המיותרת בלפ"מ מנותקת מהציבור: ב-2011, עם השקת הקמפיין לראשונה, הייתה רז שחקנית מוכרת שחוותה אז שיא קטן בקריירה שלה. אבל מאז היא עשתה את הטעות הקשה והתבטאה בנושאים שהיא לא מבינה בהם: מתברר שבכל פעם שנותנים לרננה רז הזדמנות להתייחס לנושאים פוליטיים (הרכילאים חייבים להיגמל מההרגל הזה), היא מתיישרת עם השמאל הרדיקלי.
השיא היה ב-2015, אז הובילה רז פרויקט מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שבמרכזו "מחזה" הממחזר את השימוע שנערך למורה אדם ורטה. נזכיר: מדובר במורה תיכון מטבעון, שהשתמש בכיתת הלימוד כדי לשטוח את השקפת עולמו הקיצונית ולהשתיק תלמידים שלא חושבים כמוהו.
הנה ציטוט מופלא מראיון שנתנה רז בנושא ל-ynet:
יש משפט מאוד מהותי שאדם ורטה אומר בשימוע שהולך איתי מאז ששמעתי אותו לראשונה ואולי זו היתה המוטיבציה המרכזית לעבודה. הוא אומר שהטרגדיה שלנו בישראל היא שדיון בזכויות אדם, בחיי אדם ובחופש ביטוי, הפך להיות מזוהה עם שמאל סהרורי. אלו נושאים מחברים, בעיני, שאמורים להיות מקובלים על כל מי שהדמוקרטיה חשובה לו וזה כולל את כל מגוון הדעות שמתקיימים פה. מי שמתנגד לזה אלו אנשים שחותרים תחת הדמוקרטיה הישראלית"
אני מודה שאת הפרט הזה בביוגרפיה של רז הייתי צריך לחפש לצורך כתיבת המאמר, אבל העובדה היא שדמותה של רז עוררה בי קבס. זיכרון עמום על השקפתה הפוליטית גרם לי לכעוס עליה ועל מי שבחר בה כדי לנסות לשכנע אותי לחסוך במים.
כמובן שהביקורת כאן היא לא נגד רננה רז. זכותה המלאה להחזיק בדעותיה ולבטא אותן מעל כל במה. הביקורת היא נגד אנשי לפ"מ, שמשקיעים את הכסף שלנו בפרזנטורית שחלק גדול מהציבור מרגיש מנוכר אליה.
אם היו הפרסומאים בלפ"מ מבינים שפרזנטורים אמורים לעורר הזדהות עם המפרסם ולא לייצר עניין בחייו האפורים של עובד המדינה, הם בוודאי היו לומדים את הלקח שבנק מזרחי-טפחות למד בדרך הקשה ב-2010: הימים היו ימי השקת היכל התרבות באריאל, ושרת התרבות דאז, לימור לבנת, הודיעה כי תדרוש מאמנים מתוקצבים להופיע גם שם.
דביר בנדק, שהוא גם הפרזנטור של מזרחי-טפחות ושימש אז בתפקיד בכיר באיגוד השחקנים, כינה את לבנת בתגובה "חשוכה". ארגון 'ישראל שלי', באחד ממפגני הכוח הראשונים של הימין ברשתות החברתיות, עודד המוני ישראלים לדרוש ממזרחי-טפחות "להעיף את דביר", וההתנצלות לא איחרה לבוא.
מזרחי-טפחות חייבו את בנדק להתנצל משום שהבינו שהם משלמים מחיר על התבטאויותיו. גם רשות המים משלמת מחיר על המשך העסקתה של רננה רז, אבל עובדי הרשות, וגם עובדי לפ"מ, לעולם לא יבינו את זה. להם יש קביעות.
איך והאם
הקמפיין לחיסכון במים מעורר שאלות של איך ושל האם: האם נכון היה לצאת בקמפיין הזה, ואם כן – איך יש לעשות את זה. התשובות: במקום לצאת לקמפיין, נכון יותר שרשות המים תתמקד בפגמים שהובילו לקרטוע בפרויקט ההתפלה ולביטול הסבסוד לחקלאים.
ואם כבר יוצאים לקמפיין, יש להיגמל מהרגל הפרזטורים המגונה. לא רק שמדובר בבזבוז מיותר של כספי ציבור, הבחירה להעמיד קפמיין שלם סביב ידוען כזה או אחר חושפת את הקמפיין לאפשרות הבחירה בפרזנטור הלא נכון – כזה שיגרום לניכור במקום הזדהות.
עוד פעם שקר הסבסוד כביכול של מיים לחקלאים?!
עלות הפקת המים מבאר שנמצאת בשדה של החקלאי היא 80 עד 120 אגורות בלבד. למעשה, אלו המים הפרטיים שלו לכל דבר וענין שנשדדים בידי המדינה. במישור החוף ובגליל רוב הבארות והמעיינות בשדות של חקלאים.
החקלאי אינו זקוק לסינון המים, הכלרת המים, והוספת פלואור, וגם אינו זקוק לכל צנרת ההובלה של מקורות. למעשה החקלאים גם אינם זקוקים כלל למוביל הארצי אלא תושבי הערים.
מי שמסובסד במחירי המים הם תושבי ירושלים ותושבי הערים הדרומיות מבאר-שבע ועד אילת. ליתר תושבי הערים ישנם די מים בבארות ומעיינות מקומיים.
אין שום מחסור במים במתקני ההתפלה הקיימים – אלו עובדים כרגע במשמרת אחת בלבד (בלילה מחירי החשמל הזולים ביותר) ואין שום בעייה להכפיל את תפוקת ההתפלה בלי אף מתקן חדש.
בשנים האחרונות ישראל הפגינה נדיבות יתר בהקצאת מים חינם לירדן, לראשות הפלסתינית, ולרצועת עזה (שלושתם מאבדים הרבה מים בצנרת פגומה ובגנבות מים). אין שום צורך שתושבי ישראל יממנו מים נוספים על חשבונם לגופים אלו.
בנוסף חלק גדול מהחקלאים צורכים כיום מי קולחין מושבים, כך שהקמפיין הזה למעשה פוגע בחקלאים. למעשה כיום לאחר השינוי בתיפרוסת הגשמים וההתפלה מרבית המוביל הארצי וחברת מקורות, שנועדה להפעיל אותו, מיותרים. בגלל ירידת מחירי התפלה גם אילת לא מסובסדת לעומת זאת בגלל השאיבה מי הצריכה הבתית לישובים ההררים מסובסדים.
האם הפרסום הממשלתי לא משמש כדרך למתן תמורה לגופי תשקורת ופירסומאים ע"י פוליטיקאים על חשבון העם.
לא ידעתי על ההשקפות של רננה רז ואני מניח שרוב הציבור לא חש כלפיה ניכור כי צריך להתאמץ ולנבור כדי למצוא אותם. וחוץ מזה זה מאמר מצוין וחבל לקלקל אותו עם משפט לא ישר.
יתכן ויש בעיה עם מדיניות הממשלה בעניין המיים.
לתלות את הניכור באישיות של רננה רז – זה ממש חולני.
עד לקריאת נכתבה לא עלה בדעתי לברר מה הדעה הפוליטית של קריינית, ביחוד כאשר הנושא אינו פוליטי לחלוטין.
אתה מוזמן לקרוא שנית את הכתבה
או ללכת לקורס להבנת הנקרא
"…דיון בזכויות אדם, בחיי אדם ובחופש ביטוי, הפך להיות מזוהה עם שמאל סהרורי. אלו נושאים מחברים, בעיני, שאמורים להיות מקובלים על כל מי שהדמוקרטיה חשובה לו וזה כולל את כל מגוון הדעות שמתקיימים פה. מי שמתנגד לזה אלו אנשים שחותרים תחת הדמוקרטיה הישראלית”
אני קורא שוב ושוב את המשפט הזה, וממש לא מבין מה הקשר בינו לבין "שמאל רדיקלי". אלא אם כל מי שמתנגד לדעות המובעות כאן מתוייג בתווית זו.
לא כל האנשים זוכרים מה אמרה, מתי ולמה. איך אמא שלי היתה אומרת :"אוס זי גזוקט". שזה בערבית מדוברת "אז אמרה". מה שאנשים כן זוכרים ובגדול הוא את פניה המתקלפות מיובש. זה גרם לכמה נשים תסביך וחרדות לשנים. ברור שאנשים נבהלו ועד היום זוכרים את הקטע הזה ולכן זה היה ממש מתאים להביא אותה שוב, בלי קשר לדעותיה הפוליטיות שאין לי מושג ירוק מה הן.
זה לא ערבית, זה גרמנית!
אפתח בגלוי נאות:
אני עוסק בענייני מים כבר יותר משני עשורים. זו ההתמחות שלי וזה מה שאני עושה למחייתי.
בכתבה של זיו תדהר יש כמה נקודות נכונות וכמה דברים שאין לי אפשרות להתייחס אליהם אלא כשטויות של אדם שפשוט לא מבין בתחום עליו הוא כותב:
לעניין רננה רז , עלויות מסע ההסברה והשימוש בידוענים לא אתייחס מפני שאינני בקיא בכך.
לגבי ענייני המים. קודם כל, המים בישראל נחלקים לשני סוגים. מים טבעיים ומים מותפלים. עד שנת 2005 כמעט כל המים שנצרכו בישראל היו מים טבעיים. כמה מים כאלו עומדים לרשותנו? על פי המקובל עד סוף שנות התשעים פוטנציאל המים העומד לרשותנו ממהמערכת התלת אגנית (אקוות החוף, אקוות ההר ואקוות ואגן הכנרת) הייתה כ 350 עם 400 מיליון מ"ק לשנה. עם עוד כמה תוספות פוטנציאל המים הטבעיים חושב סביב כ 1.2 מיליארד מ"ק לשנה.
בצד הצריכה החישוב המקובל בעולם קובע כי במדינה מודרנית עם רמת חיים גבוהה יש לחשב צריכה של 100 מ"ק לנפש לשנה. ב 1990 הי בישראל 5 מיליון תושבים כך שהחישוב עמד על כ 500 מיליון מ"ק לצריכה עירונית. כיום יש בישראל קרוב לתשעה מיליון תושבים, כך שבסיס החישוב עומד על כ 900 מיליון מ"ק לשנה. גידול האוכלוסיה בישראל הוא המהיא בעולם המערבי ולכן יש לחשב גדול צריכה עתיד בהתאם.
עד כמה תורם מסע הסברה לחסכון במים? בענין זה יש שתי מדינות בעלות נסיון בעולם: קליפורניה וישראל. מחקרים מראים כי מסע הסברה מוצלח יכול לחסוך 10 עד 15 אחוז בצריכה. לענייננו מדובר בישראל על כ 100 מיליון מ"ק לשנה ואף יותר. זה מה שמייצר מתקן התפלה גדול בשנה בערך. אני מציע לקוראים ולזיו תדהר לעשות חשבון האם מסע הסברה כזה כדאי או לא .
לגבי עומק הבצורת: בחמש השנים האחרונות הבצורת באגן ההקוות של הכנרת היא חסרת תקדים, לפחות בשנים מהן יש לנו מדידות מדויקות (תחנות הגשם בכפר גלעדי מודדת כבר כ 100 שנה). יש להדגיש כי בארבע השנים האחרונות לא נשאבו למעשה מים מהכנרת למוביל הארצי, כך שבסיס החישוב של המים הטבעיים קוצץ באופן מיידי בשליש. גם באגן החוף וההר חמש השנים האחרונות היו בינוניות ומטה, ומכאן שבעית ההספקה, בשילוב עם גידול האוכלוסיה, היא אמיתית ורצינית ביותר.
הלאה: פרויקט ההתפלה הוא הצלחה פנומנלית. לא סתם מגיעות לכאן משלחות מכל העולם ללמוד את המודל הישראלי ולנסות לחקות אותו. המודל לא כולל רק התפלה. החלק היותר מרכזי בו העברת משק המים הלאומי ממתכונת של משק שמנוהל רק על ידי משרד האוצר לפי שיקוליו למתכונת של משק סגור, שבו כל כספי גביית מחירי המים חוזרים להשקעה בתשתיות. זה מה שאיפשר את השקעות העתק בתשתיות מים בעשור וחצי האחרונים. על הנתיב המוצלח הזה אכן הייתה תקלה חמורה: מתקן המים באשדוד. המדינה עשתה כל שלאל ידה כדי שגם מתקן זה יוקם על ידי חברות פרטיות, אך נאלצה להכנע לידידינו מההסתדרות ומועד העובדים של מקורות. זה אכן יקר, כואב, מיותר ומצער, אבל לא הוגן ולא נכון לשפוט את כל פרויקט ההתפלה לפי כשלון יחיד.
לגבי המים לחקלאות: המדינה מסבסדת מים לא רק לחקלאות. גם המים שנצרכים בירושלים ובדרום הארץ מסובסדים. אילו זה לא היה כך מחירי המים בירושלים או במצפה רמון היו גבוהים מהמחירים בתל אביב או בטבריה. האם רצוי שכל צרכן ישלם את העלות המלאה של המים שהוא צורך לפי מיקום? זו שאלה טובה. לדעתי זה יגרום לאסון ברמה הלאומית ולפגיעה חמורה בפריפריה מעוטת האוכלוסין של ישראל. מעניין אותי אם זיו תדהר כאיש ימין ואוהב הארץ לא מוטרד מעניין כזה, אבל כל אחד ושיקול הדעת שלו.
לסכום: אני קורא ותיק של "מידה" (וגם תומך בו כלכלית), ולדעתי זה אתר חשוב ביותר, וברמה גבוהה. יחד עם זאת אני מזהה בצער מגמה מדאיגה של חשיבה מגזרית וצרה אצל עורכי וחלק מכותבי האתר. לפי החשיבה הזו כל מה שהשמאל תומך בו – אנחנו בימין חייבים להתנגד לו. כך למשל יש להתייחס לדעתי לכל הכתבות באתר הזה שהופכות כל מיחזור לאויב העם, גם אם הוא עוזר לנו לשמור על ארצנו האהובה קצת יותר נקיה וקצת פחות מטונפת. נראה לי שגם העליהום על החקלאים נובע מאותן סיבות. חבל. בכל מקרה אני מציע למי שמעוניין לכתוב ברצינות על נושא כלשהו ללמוד את העובדות ורק אחר כך לנסות לנתח ניתוחי עומק.
אבוי לנו עם מומחים כמוך – צריכה של 100 קוב לאדם לשנה?
צריך לאתר את מקורות הבזבוז ולטפל בהם באמצעות טכנולוגיה, ולא באמצעות הסברה
1. בזבוז המים האדיר במבני ציבור ומוסדות ציבור (דליפות מים לא מטופלות בשרותים ובברזים בבתי הספר, ראשויות מקומיות שאינן משגיחות על בעיות בהשקאת הגינות הציבוריות), וכמובן הבזבוז במחנות צהל – מי שלא משלם מכיסו הפרטי – מבזבז, וכאן הפתרון הוא טכנולוגי בלבד, כדוגמת משתנות ציבוריות ללא מים, אסלות חסכוניות, מערכות התראה על נזילות, וברזים שכבים מעצמם. להערכתי ניתן לחסוך במוסדות ציבור לפחות 60% מצריכת המים שמתבזבזת סתם ברשלנות.
2. אביזרים לחסכון מים ביתי, כדוגמת חסכון בניאגרה באסלות תיקניות, ברזים ומקלחות מוגבלים בזמן ובכמות מים. אם המדינה תסבסד מחיר והתקנה חד פעמית, ניתן להגיע להערכתי לחסכון של לפחות 40% בצריכת המים הביתית.
3. החקלאים כבר דואגים בעצמם לטכנולוגיות לחסכון במים, כאן אפשר לחקור ולשפר מעט (למשל למצוא שעות השקייה וכמויות השקייה אופטימליות לכל גידול.
מידה היקרים. הייתם עושים לעצמכם טובה גדולה אם הייתם משאירים את התגובה הזו במקום הכתבה. לא לכבודכם הכתבה הזו…
דן
אני חוזר באזניך על המלצתי לאנשי "מידה" היקרים:
לפני שאתה פוסל מומחיותם של אחרים, נסה לברר את העובדות. צריכת המים לנפש בכל העולם המערבי היא אכן כ 100 מ"ק לנפש לשנה. אין כאן שום טעות. יתרה מזו, מקובל שכיום הערך אפילו מעט גבוה יותר ועומד על כ 110-120 מ"ק לנפש לשנה. זהו כמובן ערך ממוצע שמשמש בעיקר לצרכי חישוב. אם תבדוק תראה שמשעותו היא צריכה של כ 274 ליטר לנפש ליממה. בערך זה כלולים כל צרכי הבית: שתיה, בישול, הדחת אסלות וגם השקיית גינות.
כל מה שאמרת לגבי בזבוז הוא נכון ברמה העקרונית. יש בזבוז ואפשר להקטין אוןתו במגוון דרכים ושיטות. כולן ברוכות ורצויות. כפי שכתבתי קודם הנסיון בישראל ובעולם מראה שמסע הסברה טוב יכול להביא לחסכון של עד כ 15 אחוז בצריכה, וזה מבורך. מצד שני, אין, לפחות למיטב הנסיון שנצבר, אפשרות להפחית את הצריכה הביתית מעבר לכך בדרכים וולונטריות. חסכון של 40 אחוז הוא למרבה הצער חלום באספמיא, או אם תרצה חלום רטוב…
בעבר המדינה סיבסדה וגם מימנה מימון מלא של מתקני "חסכמים". זה נחמד וגם מועיל במידה מסוימת, אבל זה קצר טווח ולא באמת יכול להוריד את הצריכה לערכים עליהם אתה מדבר. יש כאן עוד היבט מעניין: כיום רוב המים החקלאיים בישראל הם מים מושבים, כלומר קולחין מטוהרים ברמות שונות. הנסיון מראה שמסעות פרסום מהסוג המדובר יוצרים קיטון מסוים של מי הגלם, כלומר הביוב שהופך לקולחין להשקיה חקלאית. מכאן שיש לצפות שהחסכון בשימושים הביתיים/עירוניים יוביל גם לצמצום מסוים בכמות מי הקולחין שמשמשים להשקיה חקלאית, וזה צפוי דוקא להקשות על החקלאים.
מזדהה עם כל מילה…!!!!
תודה לך מוקי על תגובה מקצועית ועניינית (ולא מתלהמת)
תודה רבה ! מעניין ביותר
א. מדיניות וחוק המים מדברים על שוויון לכל האוכלוסייה בארץ. לכן, המגיב מוקי מטעה כי יש כאן סבסוד של הנגב.
ב. מה שמדובר כאן לגבי החקלאים הוא הכרחי , וזאת כדי למנוע סחר במכסות מים, העלאה של מחיר המים, הכרחית כדי לאזן וליעל ניצול המים.
ג. אגן היקוות הכינרת התייבש מסיבות אקלימיות, ולכן מזרימים עכשיו מים אל האגן.
ד. למגיב שדיבר על "זכות החקלאי" לשאוב מים מבאר כרצונו, אומר, כי על פי חוק, המים הם שלו מרגע שעברו מד מים ועד יציאתם בביוב. לכן, מי תהום אינם של החקלאי.
נזכיר לשם כך את השאיבה הפראית של מים בשטחי האוטומיה ורצועת עזה ותוצאותיה.
כמומחה מה דעתך על ההצעות הבאות:
1. לאפשר להתקין מיכלי מים בפתחי מרזבי גגות בתים.
המים שיאגרו במקום לזרום לתעלות הניקוז וליצור שטפונות – ישמשו להשקיית הגינות – וחלקם יחלחלו למי התהום (גם לבניינים רבי קומות יש גינות בחזית) – ובכך לחסוך עד רבע מהצריכה הביתית.
2. להזרים את שטפונות נחלי השומרון (איילון שילה קנה ונוספים למחצבות הגיר והמלט (נשר אלעד הסמוכים לתוואי הנחלים) האם שווי המים כמאה מיליון קוב שיתווספו מדי שנה למי התהום גבוה משווי אבן הגיר הנחפרת?
תגובה פנטסטית. דרך אגב: גם לי מפריע מאוד שאתר מידה הופך להיות תמונת המראה הימנית של יומון הפרוגרסיבים, "הארץ". לא כל דבר שהשמאל תומך בו הוא רע, ולא כל הגיג ימני קדוש. רצוי מאוד וגם ראוי שכל עמדה המוצגת כאן תהיה מאוזנת ומנומקת ולא תגובה פאבלובית של "לא!". "מידה" זה לא ימין מול שמאל אלא רציונאל ודבקות באמת מול הזיות תלושות מהמציאות מונחות פוליטקלי קורקט.
מוקי – אתה איש "העבר" שמנסה לחזות את העתיד בכלים של העבר. לצערי, יש בארץ הרבה "מומחים" כמוך, ממש כמו ה"מומחים" של רכבת ישראל, ה"מומחים" של משרד התחבורה, ה"מומחים" בבינוי ערים, ה"מומחים" של חברת החשמל, ועוד הרבה אחרים שחושבים לשכנע אותנו ש"המומחים" בישראל הם הכי בעולם.
ישנן טכנולוגיות "על המדף" לחסכון במים, כולל מיחזור מים ברמה הביתית (כדוגמת שימוש במי המיקלחת להדחת הניאגרה). אסלות, כיורים ומקלחונים חסכוניים. אין שום מניעה טכנולוגית לחסוך 60% מכמות המים בלי לרדת ברמת החיים.
האמת היא שכמו לגבי החיסכון בחשמל, לאף גוף ציבורי אין אינטרס אמיתי לחיסכון, כי הביזבוז משרת הרבה גופים, החל ממשרות מיותרות של "מומחים" בראשויות השונות, וכלה בכספי המע"מ שניגבים בידי תאגידי המים לטובת המדינה על כל מ"ק שנמכר לצרכן, והחשמל שנמכר למתקני ההתפלה ומכניס למדינה מיסים מכספי הגז. אם מתקני ההתפלה לא ימכרו מים – הממשלה תצטרך לפצות אותם על הפסד ההכנסות.
הסיוט הכי גדול של ה"מומחים" למים הוא שטכנולוגיית הפקת המים מהאוויר (שכבר קיימת) תהפוך לכלכלית, ואז כל אזרח במישור החוף ייצר לעצמו את מי השתייה במתקן בגודל של מזגן ביתי.
לעלי עבדו:
כל רעיון שמאפשר חסכון במים הוא מבורך. גם הרעיונות שהעלית יכולים לתרום. למרבה הצער התרומה שלהם די מוגבלת וזאת מכמה טעמים: איסוף ואיגום מים צריכים תכנון מוקדם ושטח. השטח בארצנו הצפופה מוגבל מאד ובחלק גדול מהערים לא בוצע בעבר תכנון מוקדם בכוון הזה ולכן עלות איסוף ואגירת המים תהיה גבוהה מעלות הפקתם באופן מלאכותי על ידי התפלה. גם איסוף מי שטפונות הוא די בעייתי מאותם טעמים. אני מפנה אותך לקישור למאמר קצר שעמית שלי כתב לפני כמה שנים בנושא זה:
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/1604321
לדן:
אני מבקש סליחה על כך שלמדתי והתמקצעתי שנים בתחום המים. אני מבין שזה פוגע בך. אל תיקח את זה אישית. לאור הערותיך אני מבין שלמעשה בזבזתי את זמני היקר. יכולתי באותה מידה לשבת בבית ולהפריח רעיונות.
מוקי, הסבר מרתק!
אשמח אם תאיר עיניי בנושא מים שמועברים מישראל לירדן ולרשות הפלסטינית.
מה ההשפעה/משמעות של הצריכה הנ״ל עלינו?
תודה.
טוב שיש כאן אנשים כמו דן איש העתיד שבקיאים בכל טכנולוגיה קיימת ועתידית ויודעים לאילו כלי חיזוי של העבר אפשר לבוז. אנשים כאלה יודעים כיצד ניתן להתקין בכל בית בישראל מערכות לניצול מי המקלחת להורדת המים בשרותים, וללא ספק כבר עשו את החישוב הכלכלי של התקנת מערכות צנרת כפולה כזו בבתים קיימים כולל המשאבות הנדרשות והתחזוקה והגיעו למסקנה שזה יעיל יותר מתשדירי שירות. להם ברור גם שזה רק ענין של שנים ספורות עד שטכנולוגיה להפקת מים מאוויר תהפוך למשתלמת יותר מאשר הפקת מים ממים (כלומר התפלה) ותהיה למקור המים העיקרי של יושבי תל-אביב; העובדה הפעוטה שבשום מקום בעולם לא קיימת או נשקלת הקמת מערכות כאלה בהקף נרחב לשימוש כללי (כלומר מעבר לאספקת מי שתיה ובישול במקומות שאין בהם חיבור לצנרת) בטווח קרוב או רחוק היא כמובן רק תוצאה של "אנשי העבר" והאינטרסים השולטים ולא של עקרונות התרמודינמיקה שקובעים מה מינימום האנרגיה שיידרש להפקה כזו. אני בטוח שבביתו של דן הוא כבר היום שותה באופן בלעדי את מי המזגן שהוא מקבל חינם אין כסף בלי לשלם לשום אינטרסנטים ושהוא כבר התקין לעצמו מערכת מים אפורים שממחזרת את מי האמבט אל השירותים – ואת תגובותיו כאן הוא כותב רק על סמך נסיונו האישי עם המערכת הזו וחישוב העלויות שהוא הוציא בעצמו.
למוקי –
אני חוזר על ההצעות ומפרט:
1. לאפשר לאנשים פרטיים להתקין בפתחי המרזבים של בתיהם מיכלים.
ירצו יתקינו על חשבונם – לא ירצו לא יתקינו.
בבנייה הטיפוסית בישראל הגגות של הבתים הם בערך באותו גודל של הגינות.
לבית פרטי יש 100 מ"ר גג ו100 מ"ר גינה.
לבניין משותף יש 500 מ"ר גג ו500 מ"ר גינה.
המיכלים שיקלטו את מי המרזבים שאני מדבר עליהם ישקו את הגינות בעונות הקיץ.
התועלת למשפחה בבית פרטי כ50 קוב שהם כ500 ש"ח לשנה.
הפוטנציאל – כ50-100 מיליון קוב שיבוצעו ע"י המגזר הפרטי בלא צורך בהקצאת תקציב.
היתרונות הנוספים:
1. פחות מי נגר בשטפונות החורף.
2. חלק מהמים יחלחלו למי התהום.
3. כשמובילים מים מרחוק אחוזים ניכרים מהמים הולכים לאיבוד בגלל חורים בצנרת.
לא חייבים מיכל של 50 קוב – אפשר מיכל של 6 קוב שמתמלא מהגשם הראשון באוקטובר – ומשקה את הגינה במהלך אוקטובר. מתמלא שוב בנובמבר ומשמש להשקייה כשיש כמה שבועות ללא גשם בנובמבר. עולה על גדותיו בינואר פברואר ומשמש להשקייה כשיש כמה שבועות ללא גשם במרץ. מתמלא מהמלקוש של אפריל ומשקה את הגינה במאי.
למיכאל:
נושאי המים עם ירדן מבוססים על הנספח להסכם השלום מ 1994. הנספח קובע שישראל תמשיך להפיק מים מקדוחים בערבה שמצויים מעבר לקו הגבול (כ 6 מילון מ"ק לשנה נכון ל 1994) וכן תוכל לפתח הפקה בערבה הירדנית מעבר לקו הגבול בהיקף נוסף של עד 10 מיון מ"ק לשנה (בפועל סעיף זה בוצע באופן חלקי מאד מכל מיני סיבות). בתמורה ישראל תעביר לירדן 25 מיליון מ"ק מים לשנה מהכנרת, בנוסף על מים נוספים שנפחם יקבע לפי הכמות שישראל תקבל מהירמוך בקיץ (חלק זה כלול קונסציה).בסה"כ מדובר ברוב השנים על כ35 מליון מ"ק שהירדניםן משלמים עבורם רק את עלות ההולכה. בשלב מאוחר יותר ובנוסף הירדנים ביקשו לרכוש 10 מיליון מ"ק נוספים בעלות כ 2 ש"ח למ"ק. זה אושר להם ולכן בסך הכל ישראל מעבירה לירדן מי כנרת בהיקף קרוב ל 50 מיון מ"ק לשנה. במונחים של בקעת הירדן זה הרבה. במונחים לאומיים זו כמות משמעותית אבל לא מאד גדולה. ב 2015 נחתם הסכם המשכי ולפיו ירדן תבנה מתקן התפלה בעקבה. ישראל תרכוש ממתקן זה כ 50 מיליון מ"ק לשנה, והירדנים בתמורה ירכשו מישראל עוד כמות מים זהה מהכנרת. נכון להיום המכרז להקמת מתקן ההתפלה הירדני בעקבה מתעכב ולכן מתעכבת גם העברת המים מהכנרת.
יחסי המים עם ה"פלשתינים" די מורכבים. אני מצרף קישור למסמך שנותן את עיקרי הדברים (המסמך מאתר רשות המים). המסמך לא לגמרי מעודכן אבל אפשר להבין ממנו את הכוון הכללי:
http://www.water.gov.il/Hebrew/about-reshut-hamaim/The-Authority/FilesWatermanagement/IsraelRashut.pdf
לעלי עבדו:
אני לא בטוח לגבי הצד החוקי של הענין, אבל כבר כיום יש אנשים שאוספים מי גגות להשקיה (יש אפילו כאלו שמשלבים אותם במערכת טיהור מים ביתית כמים לשתיה). על פי רוב אנשים שניגשים לפרוקט כזה בפועל מגלים עד מהרה שעלות התכנון, ההקמה והתחזוקה לא באמת שוות את החסכון הכספי.
ההתפלה הורגת מאות אנשים בשנה בישראל בגלל מחסור במינרלים במים מותפלים והיא מזיקה לחקלאות בגלל אותה הסיבה. למה אתם מתעלמים מי זה?
http://www.zavit.org.il/%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%99-%D7%9C%D7%9E%D7%95/
מה שגרם לבצורת הוא שינוי האקלים ועל כך הכריז שטייניץ.
https://www.themarker.com/wwwMobileSite/dynamo/1.6111448
מה שגורם לשינויי אקלים זו הנטייה של הכלכלה הקפיטליסטית לייצר כמה שיותר בלי קשר להאם צריך את זה. מה שגרם לצדד בהתפלה ולא במאבק בשינויי אקלים ייבוא מים וחסכון במים הוא גם הגישה הזאת יחד עם הגישה המלחמתית, כי חסכון הוא בסופו של דבר צמצום בצריכה, מאבק בשינויי אקלים דורש צמצום בייצור ושיתוף פעולה בין לאומי וייבוא מים גם דורש שיתוף פעולה בין לאומי. וההעדפה הזאת עלתה כבר ביוקר. המשך הגישה יכול לעלות בעוד יותר כי האקלים באזור יכול לההפך לאינו מאפשר מחיית אדם בהמשך. כבר ב 2019 יש סיכוי להגבלת מים לבתים(ראו בסוף הלינק)..
http://watersaving.co.il/
חקלאות צריכה להשתמש במי ביוב מושבים, שלא חסר בהם מינרלים ולא במים מותפלים יקרים.
אם שטייניץ אמר שזה ההתחממות עולמית (אופס, סליחה, שינוי אקלים) זה בטוח נכון, בזנ"ט!
של המגיב מוקי כמובן, לא של כותב המאמר.
בעניין רננה רז:
היא הופיעה גם בתעמולה של מרץ בבחירות האחרונות, עם עוד כמה סלבריטאים דה לה שמאטע.
לא זכור לי מה אמרה, חוץ מזה שהשתמשה בביטוי "ההתנחלויות ההזויות".
מדינת עומק הנשלטת ע"י השמאל, ההתקשרות עם עוכרת זו כנראה שלא בגלל טעות של פקיד עצלן אלא החלטה מודעת של תמיכה באנשי שמאלנו.
לא קלה דרכנו.
1. החקלאים לא משתמשים במים מותפלים. רוב החקלאים משתמשים כיום במים ממוחזרים (מי שופכין מטוהרים). רק בגליל הם משתמשים במי מעינות, כי באגן ההקוות של הכנרת המדינה לא מרשה להם להשתמש במי שופכין מטוהרים. בכל מקרה בגליל אין מים מותפלים.
2. חוץ מזה שהחקלאים משתמשים בהרבה מים, הם גם תופסים הרבה שטח. יש לזה ערך לאומי מעבר לערך החקלאי, כך הם מבטיחים ששטחי הלאום ישארו בידים יהודיות, מול פלישות ערביות.
3. אז אכן יש לנו בעיות, גשם שלא ירד ומתקן התפלה שלא מנוהל כמו שצריך. אבל החקלאים אינם אחת מהבעיות במקרה הזה.
החקלאים הם לא האויב אלא להפך.
הם ערך ציוני ממדרגה ראשונה וחייבים לתמוך בהם.
יש להתמקד בטיפול בבעיות עצמם ולא מה שמסביב ( ואם רננה רז אידיוטית עם דיעות נבובות, ממש לא קשור ).
לנדב, הציונות של החקלאים מתבטאת בהבאת עובדים זרים במקרה הטוב ושב"חים במיקרה הרע ואיסוף סובסידיות?
יש לי אתגר לכותב – שימצא אחד מתוך 8 ומשהו מיליון ישראלים שלא הקטין את צריכת המים שלו כי רז והפעילות שלה למען אדם ורטה מלפני כ-3 שנים (שאפילו הכותב שכח) עוררה אצלו אנטגוניזם. זה עוד בלי לדבר על המקארתיזם בלגזול ממישהי פרנסה בשל דעה שהביעה לפני שנים, ההתנשאות בלכתוב על "דברים שהיא לא מבינה בהם" כי היא חושבת אחרת ממנו, והשקר הגס שורטה השתיק תלמידים שחושבים אחרת ממנו – אפילו ספיר סבח שכתה נגדו את המכתב לא טענה שהשתיק או ניסה להשתיק אותה.
נכון להיום עדיין בצנרת הרשויות המקומיות, צנרת רקובה וישנה, הולכים לאיבוד עשרות אחוזים של מים
לשתיה.
חסכון שמתבסס על פרסומות הוא נחמד, אבל צריך לטפל בבעיות השורש ברצינות.
מילת הקסם בירוקרטיה כאילו אין אנשים שעומדים מאחורי זה
אם כל הזמן נאשים את הביורוקרטיה מה הטעם לבחור ולנהל חיים דמוקרטים?
עוד כתבה של ימניים שלא מסוגלים להאשים את עצמם או נציגיהם אז בוחרים להאשים את הבירוקרטיה.
הנתון המעניין ביותר הוא ירידת הצריכה של רננה רז, אה וגם של עובדי הלשכה ומקורות. הנתונים ללא ספק קיימים. הראו לי הכסף! או במקרה זה, את המים!
ראשית יש לחבר את כל הביוב בארץ ויש עדיין שלא מחובר.למטשים.שנית יש לייעל את ההשקיה.ולפתח זנים חסכוניים.לחייב התקנת חסכמים בכל המשק.לפתח ברזים וניאגרה חסכוניים.לתפוס את כל מי הגשם הנשפך לים מהניקוז.לשתול עצים חסכוניים.לשפץ ולשדרג את כל מערך צנרת המים והביוב.לזרוע עננים.להתפיל מים.ולשמור על כל טיפה.
אני רק שאלות…
מה קשור רנננה רז ודעותייה (שבלי קשר לא נחשבות שמאל הזוי בעיני אם לשפוט לפי הציטוט בכתבה) למצב המים העגום במדינתנו המתייבשת? כולה פרזנטורית למים.
האם הכותב שביקר חלילה את ממשלת הימין בכשלונה בכל הקשור למשק המים היה חייב לאזן את הכתבה בלכלוך על השמאל כדי שהכתבה תפורסם באתר ימני?
אולי שלא יחשבו שהוא הפך לשמאלן רחמנא לצלן.
מפתיע שבכל הדיבורים על בצורת, התייבשות, מחסור במים, אף אחד לא טורח לציין את כמויות המים האדירות שמדינת ישראל מעבירה לירדן על חשבון משלם המיסים ועל חשבון אזרחי ישראל.
אני בטוחה שלא היינו עוסקים במשבר מים כלל באם כמויות המים שירדן מקבלת ושהוגדלו בעקבות זרם הפליטים שהגיע מסוריה לירדן היו משמשות את אזרחי מדינת ישראל.
שמחה לקרוא את התגובות מול ההתלהמות של המאמר.
חקלאות היא אינטרס ציוני וחשוב לשמר אותה.
הן מבחינת שמירת שטחים, אפשרות לספק צרכי המדינה בלי תלות ביבוא, שטחים ירוקים ועוד
החקלאים אינם מיליונרים ששודדים את המדינה אלא קשי יום שרואים רק חלק קטן מרווחי הענף. החקלאות בארץ מתקדמת ומכל העולם באים ללמוד אותה. רובם משתמשים במי קולחין.
יש הרבה רעות חולות במדינה ודווקא לחקלאות נטפלים.
לא ראיתי שהכתבה התייחסה למים הטבעיים שאנו מעבירים לירדן מהכנרת שלנו 50 מיליון קוב בזמן שאנו שותים מים מותפלים.
ד"א עם כל הכבוד לטכנולוגיה אין רע בחינוך לחיסכון. בהערכת המשאבים המגיעים אלינו, בתודה על המים שזורמים בברז- זה לא מובן מאליו ראו מדינות שכנות וראו מה קורה בקליפורניה.
אין צורך לבזבז ללא הכרה בלי קשר לבצורת .
והפרזנטורית.. נו באמת ככ הרבה מילים על לא כלום. שאלו יהיו הבעיות שלנו.
מה עם גידולי הבקר ?
למשל פרות ?
כמה אזורי גידול יש בארץ ?
כמה פרות יש בכל חווה ?
כמה פרות יש בכל הארץ ?
מה קצב הילודה של הפרות בארץ ?
כמה צמחיה אוכלת פרה אחת ביום ?
כמה צמחיה אוכלות כל הפרות בארץ ביום ?
כמה שטחי צמחייה למאכל הפרות יש בארץ ?
כמה מים משתמשים לגידול צמחייה מספקת לכל הפרות בארץ ?
כמה מים שותה פרה אחת ליום ?
כמה מים צורכת פרה אחת באופן כללי ?
בסך הכל כמה מים משתמשים החוואים לגידול כל הפרות בארץ ?
ביחס לגידול הבקר
מה כמות המים הנדרשת לגידולים חקלאים כדי להאכיל את כל הארץ ?
האם פחות ? האם זה משתלם יותר ?
ושום מילה על המים שניתנים לירדן
פי 2 ממה שנחתם
הפרות אוכלות אוכל מארה"ב בעיקר תירס או גרעינים אחרים של דגניים.
בארץ לא מגדלים כמעט ירק לפרות והם לא יוצאות למרעה.
אפשר ליבא את כל החלב מחו"ל אבל אז יהיו בעיות עם חלב ניגר שקשה לשמור אותו טרי ולהוביל באוניה – באווירון ייקר אותו מאוד
פרות הרועות במרעה טבעי צורכות כמויות קטנות מאוד של מים מהשקתות – ותורמות לסביבה בכך שמונעות התפתחות קוצים ושרפות.
צריכת המים העיקרית של פרות היא למעשה צריכת המים עבור החציר והגרעינים של הפרות שגדלות ברפתות.
חלק ניכר מהבקר הנצרך בארץ חי במרעה טבעי.
חלק נוסף מיובא מחו"ל.
המזון של השאר מיובא מחו"ל או שמדובר בשאריות (מגדלים חיטה עבור הגרעינים – ואת הגבעולים מעבירים לתזונת בעלי החיים).
ולכן מדובר בדמגוגיה.
עלי עבדו החישובים שלך ממש לא ברורים לי.
על גג של 500 מ"ר באזור הלח של הארץ יורדים בממוצע 300 מ"ק של מים. איפה יש בדעתך להקים מיכל בגודל כזה בגינה?
אם תציב בגינה מיכל של 6 מ"ק כפי שהצעת, ונניח אפילו שתצליח למלא ולרוקן אותו ארבע פעמים מהלך חורף שיש בו תקופות יובש ארוכות. אז חסכת 24 מ"ק לבנין בשנה, עלות של 250-500 שקל. העלות הזאת אמורה לכסות את הקמת המערכת, תחזוקה, ניקוי, והפעלת משאבה. מלבד הנזק הסביבתי שבהצפת המדינה במיכלי פלסטיק שיהפכו עם הזמן לזיהום. ובכל מקרה עלות הפרויקט ענקית לעומת הפעלת מתקני הההתפלה עוד כמה שעות ביום.
הפתרון המתבקש להעשרת מי תהום, חסכון בהשקיה, ומניעת בעיות ניקוז היא החדרת המים לגינה, התקן הישראלי אכן טוב ומתקדם ומטפל בכך.
לאלו שגרים בצמודי קרקע אני ממליץ להפנות את המרזב לגינה, קל, פשוט, זול והכי טוב לכולם מכל הבחינות. אם מחלקת הפרסום מחפשת מה לעשות זה רעיון טוב להטיף לכך.
התכוונתי מיכל של 6 קוב – לבית פרטי שהגג שלו כ100 מ"ר.
בניין שהגג שלו כ500 מ"ר (4-5 דירות בקומה +לובי) יצטרך 5 מיכלים – או מיכל גדול.
הבעיה עם הפניית מרזבים לגינה היא שכשיש פרק גשם רציני האדמה רוויה והמים זורמים לרחוב או יוצרים שלולית שהורסת את הגינה.
ומשהו כדי לשים את הדברים בפרופורציה:
למדינת ישראל פונטציאל מים טבעי מהנמוכים בעולם (גם יחסית לשטח וגם יחסית לאוכלוסיה). בכל זאת מאז קום המדינה ועד היום תמיד היו בברזים מי שתיה באיכות מעולה 7/24, גם בתקופות בצורת. זה דבר שבכלל לא מובן מאליו, לא רק יחסית לשכנינו אלא גם יחסית למדינות מפגרות כמו קליפורניה (שהבצורת שם היתה אוביקטיבית ענין של מה בכך לעומת התנאים הטבעיים אצלנו ובכל זאת הוקצבו המים בברזים).
מדינת ישראל אלופת העולם בהשבת מים ובהתפלה, בהפרש ענק לפי המקום שני.
המהפך האדיר של מעבר למים מותפלים קרה תוך פחות מ10 שנים.
מדינת ישראל עברה מכלכלה מבוססת חקלאות, לכלכלה שבה החקלאות היא פחות מאחוז אחד מהתל"ג ומספר המועסקים בחקלאות פחות מאחוז, במהירות שיא של כמה שנים. זה ממש לא ענין של מה בכך. רוצים לראות מה חסכנו לנו ביכולת ההתגמשות המופלאה הזאת? תציצו על השכנים שלנו, ירדן וסוריה.
רצף של שלושה מחזורי בצורת עמוקים וארוכים ב20 השנה האחרונות עבר על ידנו בלי שאף אחד לא טרח להתרגש ממנו (זולת העוסקים בתחום המים). הפיגוע היחיד היה באמת הפרצוף של רננה רז שהיה מעצבן, מציק, ומיותר לחלוטין. מלבד זה אף אחד לא באמת נפגע. במדינות אחרות, או בזמנים אחרים, רצף כזה של בצורות, היה נגמר במוות מרעב, במגפות, ובעיקר במלחמות.
מים לבנימין המלך.
על ישראל לנצל את המצב הגאופוליטי הרעוע בסוריה וטורקיה ולהשתלט על מקורת הפרת והחידקל.
רק מי ששוחה נגד הזרם מגיע למקורות.
אבוקדו צורך המון מים. חלק גדול מהגידולים מיוצא לחול. קיבוצים עשירים מייצאים למעשה מים מסובסדים. אם המצב באמת חמור צריך לעשות סדר בעדיפויות.
משהו לגבי חקלאות .
חקלאות בישראל היא שליטה בקרקע . חקלאות אינה רק גידול ירקות ופירות אלא אמירה פוליטית אודות בעלות על קרקע .
לייבא מחו"ל ניתן וצריך כשהמצב דורש , אבל רק כתוספת ולא במקום .
מה הקשר בכלל הדעות של רננה רז לסיפור הזה? אם היו בוחרים פרזנטרוית אחרת משבר המים היה נפטר? סתם הכנסת אד הומנים. טוב לראות שכאשר אתם נגד דעה של מישהו אתם לא ליברלים בכלל – אלא סתם מקרתיסיטים
יש פתרון לבזבוז המים לציבור הפרטי (למרות שהבזבוז הגדול הוא תעשייתי) והוא גם מועיל וטוב לניקיון טהרה ובריאות (ואף חיסכון כספי לציבור הפרטי של עלות בזבוז עשרות ליטרים בחודש), והוא התקנת כיור במקום כיסוי מיכל הניאגרה של אסלות השירותים וברז קטן שממנו יוצאים המים ונשפכים עם תוספת הסבון (לעיתים) לתוך מיכל הניאגרה, ולאחר מכן גם מנקים את האסלה יותר טוב! כל זה, כאשר במקום לבזבז ליטרים של מים נקיים בכל הדחת מים באסלות, כעת מים אלו, או לפחות חלקם (וכנראה הרוב ידורבנו לשטוף ידיהם כאשר יראו את המים שגם כך ממלאים את מיכל הניאגרה מכיור שמעליו) ישומשו למטרה בריאה וחיונות זו – שטיפת/נטילת ידיים.
ניתן לרכוש כיורים כאלו מכל מיני סוגים, להלן סרטון הדגמה:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/106/743.html
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/106/743.html
ויש גם למשתנה:
https://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3609754,00.html
מומלץ למשרד החקלאות לעודד מיסוי חיובי של מוצרים כאלו.
הכל אינטרסים
מה הבעיה לאסוף מי גשמים ומי שטפונות?? ולמה צריך התפלה?