העורך גלעד אלפר מספר על ספרו החדש של רוברט מרפי, שמציג את אידיאל השוק החופשי באופן בלתי מתפשר ובסגנון נגיש. רכשו את הספר בהנחה מיוחדת לקוראי 'מידה'
"קפיטליזם היא השיטה החברתית היחידה שבאמת עובדת. הקפיטליזם הוא זה שמיגר את העוני, וחילץ את המין האנושי מחיים קצרים, קשים ומלאי מחלות. הקפיטליזם הוא כל כך אפקטיבי בשיפור רמת החיים, שכיום העשירון התחתון במדינות קפיטליסטיות מרוויח פי עשר מהעשירון התחתון במדינות הכי פחות קפיטליסטיות".
כך פותח גלעד אלפר, העורך המדעי של "המדריך הלא פוליטיקלי-קורקט לקפיטליזם", את השיחה על הספר החדש שרואה אור בהוצאת סלע מאיר. ספרו של ד"ר רוברט מרפי לא רק תורגם לעברית, אלא עבר התאמה לקורא הישראלי עם דוגמאות מהחיים היומיומיים בארצנו הקטנה.
אלפר, שעבד על הספר בצוותא עם אורי רדלר, מספר בשיחה עם 'מידה' על ייחודו של הספר ועל חשיבותו לקורא הישראלי. "ישנם כמה מאפיינים ייחודיים שגרמו לי להתאהב בספר הזה", הוא אומר ומסביר כי מדובר בטקסט בלתי מתפשר ששואף להציג את הקפיטליזם באופן טהור יחסית. "ספרים אחרים, גם כאלו שדוגלים בכלכלת שוק חופשי, לא פעם מתייחסים למצב הקיים היום ברוב המדינות, של ריכוזיות ומעורבות ענפה בחיי האזרחים, ומתפשרים אתה, במובן המעשי, וגם התאורטי. הספר הזה מציב אידאל גם במקומות בהם הוא נראה כרגע לא ישים".
בנוסף לכך אומר אלפר כי סגנונו הייחודי של המחבר הופך את הקריאה לכיפית ונוחה, בניגוד לספרים אחרים בנושא. "הכתיבה של רוברט מרפי קצת דומה לסגנון של בלוגים טובים. בנושא שעלול להיות יבשושי כמו כלכלה, יש לסגנון כזה תועלת רבה עבור אנשים שמתחילים להתעניין בתחום", הוא מסביר.
יותר שפע, פחות זיהום
כותרת הספר רומזת בבירור על הקשר שבין הקפיטליזם והסלידה מתרבות הפוליטיקלי-קורקט, ואלפר בהחלט מסכים עם האבחנה. "כמובן שישנו חיבור. הרבה פעמים סוציאליסטים מביעים עמדות חברתיות שנראות יפה על הנייר למרות שבפועל הן יוצרות נזק אדיר", אומר אלפר ומביא כדוגמה את נושא ה- sweatshops, הכינוי למפעלים במדינות עולם שלישי בהם תנאי העבודה קשים.
"קל להתנגד להם ממקום מושבינו במערב, וזה מצטלם יותר טוב לדרוש תנאים הולמים בעבודה ולהתנגד לעבודה של ילדים, אבל בפועל זו הדרך של אוכלוסייה נחשלת לשפר באופן דרמטי את רמת החיים". אלפר מוסיף כי אם המפעלים האלה היו נסגרים או אם לחלופין הייתה נאסרת עבודה בכאלה תנאים (נניח ללא מזגן, או שעות עבודה ארוכות), הראשונים להיפגע היו אזרחי אותן מדינות, שהיו נופלים לעוני חמור יותר וללא תקווה להתקדמות.
"הרבה פעמים מי שנפגע מהשיח הפוליטיקלי-קורקט אלו דווקא החלשים. הרי מדינות המערב ובראשון אנגליה וארה"ב עברו את אותו תהליך במאה ה-19. למזלם, הם לא נפלו קרבן למתחסדים ממדינות עשירות שניסו לעצור את ההתקדמות הכלכלית שלהם, כדי שאותם מתחסדים ירגישו יותר טוב עם עצמם".
אחת הטענות המרכזיות בספר היא שהקפיטליזם לא רק מסייע להגדיל את העושר כמו שמקובל לחשוב, אלא גם תורם תרומה אקוטית למטרות חברתיות כמו מניעת זיהום אוויר. תוכל להרחיב?
"זה אחד מהרבה מיתוסים שקריים בנוגע למחירים שהקפיטליזם כביכול גובה מאיתנו, חלק נכבד מהם קשור לנושא השמירה על הסביבה והתכלות משאבי כדור הארץ. למשל בנושא משאבי האנרגיה, המציאות כל פעם מכה את התחזיות כאשר שיפורים טכנולוגיים בלתי צפויים מגדילים את ההיצע של מקורות האנרגיה למרות העלייה העצומה בביקושים. מי שיבדוק יראה שגם כאשר זיהום האוויר מצטמצם זה קורה בגלל פיתוחים שהגיעו בזכות הקפיטליזם ולא בגלל אמנות בינלאומיות כושלות".
האדם הרציונלי
אחת הטענות שחוזרות אצל אלו המצדדים בהגברת המעורבות הממשלתית היא שהאדם אינו רציונלי ובחירותיו מוטות לעיתים קרובות, וממילא החברה זקוקה לתמיכה גדולה ככל הניתן. לדוגמה- צבירת אוברדרפט, אי חגירת חגורות בטיחות, אי חיסכון לפנסיה וכו'.
אנשי שמאל כלכלי ידגישו כי הבעיה מתגברת בעיקר בקרב השכבות החלשות, אך אלפר רותח למשמע אמירות כאלה. "דווקא אלו שיוצאים נגד אמירות גזעניות כלפי עמים אחרים, מרשים לעצמם לרדת על עניים באופן חופשי ולהתנשא עליהם. כל רעיון הדמוקרטיה מבוסס על אמונה ביכולת הבחירה של האדם ובאחריותו. אם אנשים לא מספיק אחראים לחסוך כסף או לחגור חגורת בטיחות, אז הם בטח לא מסוגלים לבחור את המפלגה עם המצע הכי נכון".
על פי אלפר, הטענה כי אנשים הם כל כך לא רציונליים שאי אפשר לסמוך עליהם בכלום, מובילה למסקנה ההגיונית שהדמוקרטיה זו שיטה טיפשית וצריך לעבור לסוג של דיקטטורה תחת קבוצת אנשים חכמה כביכול. "אני לעומת זאת, חושב שאנשים הם מספיק רציונליים לנהל את חייהם ללא כפייה ומספיק רציונליים לבחור בבחירות".
הביצה והתרנגולת
הספר נוגע בשלל נושאים לגביהם יש ויכוח בין תומכי ריכוזיות לאנשי שוק חופשי: שוק התעסוקה, הגנה על הסביבה, בטיחות ועוד. אך לפי אלפר, התחום שבו יש לקפיטליזם את האתגר הגדול ביותר לשכנע את ההמון בחיוניותו דווקא אינו נידון לעומק בספר.
"מרפי לא כתב על החינוך, למרות שאין ספק שהוא מבכר חינוך פרטי לחלוטין, ואילו אצלנו אנחנו יכולים רק לחלום על שיטה כמו הוואוצ'רים שהיא חצי פרטית וחצי ממשלתית". אלפר טוען כי אחד הביטויים הכי ברורים לכישלון של המערכת החינוכית בישראל הוא שהילדים לא מבינים מימינם ומשמאלם בכל הנוגע לכלכלה ופיננסים.
"אין להם מושג מה זה קפיטליזם, איך כלכלה עובדת, מה תפקידם של יזמים. וזה מהווה כר נרחב לאמונות שגויות ופופוליסטיות הנפוצות בחברה הישראלית. כשאתה שומע שמתייחסים אל הבנקים בישראל כאל מעוזים של הקפיטליזם, למרות שכבר מעל ל-50 שנה לא ניתן להקים בנק חדש בישראל, אתה מבין שאנחנו בבעיה", הוא אומר ומוסיף כי מערכת החינוך נכשלת לחלוטין בחינוך לאוריינות כלכלית: "מדובר כמובן בביצה ותרנגולת: אם היה חינוך פרטי בישראל, אפשר להניח שגם התחום הזה היה משתפר פלאים".
מעבר לתוכן דבריו של מרפי שכנראה יעצבן כמה מאנשי השמאל הכלכלי בישראל, אפילו כריכת הספר בעיצובו של אור רייכרט יצרה שערורייה קטנה, כאשר ההוצאה בחרה לעטר אותה במספר דמויות המזוהות עם סוציאליזם: סטאלין, קים ג'ונג-און ודמות תינוקת המזכירה את ח"כ סתיו שפיר. השאלה היא אם לאור התקרבותו של נשיא צפון קוריאה למערב לאחרונה, ראוי היה להחליפו בדמות אחרת.
למשמע השאלה אלפר צוחק ואומר: "אני הייתי אחראי רק על העריכה המדעית של הספר, לא על העיצוב. בכל אופן יש לקים ג'ונג-און עוד כברת דרך קצרה לעבור כדי להתחיל להתקרב לקפיטליזם".
***
מבצע מיוחד לקוראי ‘מידה’ – הנחה של 10 ש”ח ברכישת ספרו החדש של רוברט מרפי – בלחיצה על הקישור
השיטה החברתית שבאמת עובדת – השיטה הקפיטליסטית , ספרו של רוברט מרפי.
לא קראתי את הספר אבל אני מבקש להביע דעה על הכיוון שהוא מייצג לפי הכתבה של אברהם תומר.
הקפיטליזם במקום ראשון אינו שיטה חברתית , הוא שיטה כלכלית עם השלכות חברתיות. השפע שהוא מבטיח מושג על חשבון אי שיויון תהומי ועל חשבון ניצול של השכבות החלשות. גם אם הוא מאפשר לשכבות החלשות רמת חיים טובה יותר מאשר לשכבות החלשות החיות תחת שיטה אחרת הוא מכניס אותן למרוץ לכל החיים על סרט נע ( לרוץ כדי להשאר על רמת נחיים שאליה היגיעו ).מספיק לראות את עשרות המליונים בארצות הברית שלא הצליחו להתברג לשיטה הקפיטליסטית ונותרו זרוקים ברחוב ללא אמצעי קיום וללא שרותי בריאות. המגרעת העקרית של השיטה הקפיטליסטית היא הקרבת ערכים כמו שיויון , צדק , חמלה , שותפות כדי לסגוד לעגל הזהב. השיטה הקפיטליסטית הנוקשה המהווה פירמידה שבה החזקים דורכים על החלשים כדי להגיע לפסגה. בתהליך זה מוקרבים לא רק ערכים שבין אדם לחברו אלא גם קשרים בתוך המשפחה. אל הזהב של השיטה הוא הצלחה כלכלית בכל מחיר תוך רמיסת ערכים , חברות , קרבה וקשרימשפחה.
כשמדובר בערכי יסוד, הקפיטליזם מעדיף את ערך החופש על פני ערכי השיוויון והאחווה, כל היתר ססמאות, היהדות תמיד העדיפה את הקפיטליזם, וחברי הקהילה היהודית בגולה תרמו כרצונם לתמיכה באלמנות, יתומים, ותלמידי חכמים, וחולים עניים, וזה עבד ללא מנגנון כפייה כלשהו.
הסוציאליזם שודד בכוח את האזרח, אך כדי שלא יתנגד, מוכר לו שכאילו חלק מהכסף השדוד יחולק בן נזקקים
דן, בודאי שהיתה בגולה כפיה לתרום. כפיה חברתית ולא באלימות.
״מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיד ועיר. וכל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחרימים אנשי העיר עד שיושיבו מלמדי תינוקות.״
לך לבית כנסת וראה איך מתייחסים שם למי שתורם הרבה פחות מיכולתו; לא טוב.
נתנייתי, הצחקת! כל הכבוד.
ראשית היהדות אינה קפיטליסטית, משום שיש בה התערבות חזקה מאוד של שלטון מרכזי: שלטון הבורא. (אולי בעיניך זה נתון לויכוח, אבל לאורך רוב ההיסטוריה, היהודים האמינו שהבורא מתערב במעשיהם, ואמונה זו השפיעה על בחירותיהם)
עם זאת, חברה יהודית אותנטית היא החברה היחידה שיש בה בחירה חופשית אמיתית.
זה לא קשור ליחס שאי מי מקבל בבית הכנסת, כי בבית הכנסת כמו בכל חברה יש נורמות, ואם הנורמות מעודדות צדקה ואתה הולך נגדן, יתייחסו אליך כמו שמתייחסים במועדונים היוקרתיים מסוג "נשות הXYZ", כאשר אחת החברות מתקמצנת ולא תורמת למטרות המועדון.
הקפיטליזם הוא הדבר היחיד שבאמת עובד
כל שיטות הסוציאליזם בצורה אחת או אחרת נכשלו ורק גרמו לעוני בטלה ובעצם דיקטאטורה. אנשים צריכים ללמוד להתקדם באופן מתמיד וזה מה שיביא להם בסופו של דבר כל טוב. הרעיון שהמדינה תדאג להם לא קיים במציאות אלא במציאות של כמה דיקטאטורים שמסוגלים לספר את זה לכל מיני נדכאים שיהיו יותר נדכאים בשלטון הסוציאליסטי.
תחרות זה שם המשחק בכל שלבי החיים. מי שלא מתחרה מי שלא משתנה יסבול. לכן האוטופיה שכולם יהיו שווים לא מתקבלת על הדעת.
כמובן כמו כל דבר אחר יש כל מיני גוונים בכל שיטה. תפקיד המדינה הוא לחוקק את החוקים שמאפשרים את שוויון ההזדמניות, לקבוע כללים להתנהגות אבל בשום פנים ואופן להכנס כמתחרה או מחליטה איך צריך לעשות.
יחד עם כל זאת על המדינה והחברה לעזור לאותם חלשים שמסיבות שונות אינם מסוגלים לעזור לעצמם. אז תהיה קבוצה שצריכה עזרה אבל הרוב מסוגל להתקדם בכוחות עצמו.
יחד עם הקפיטליזם בא חופש ביטוי כי בלי זה אין התקדמות.
הסוציאליזם זה בלוף.לא ניתן להיות שווים לעולם.תמיד יהיו מעמדות.עני לא יקבל כבוד כעשיר.וכן על זה הדרך.אבל ניתן לתת לאזרח תנאים טובים יותר.כל חברה חייבת לדאוג לחלש.ואני חושב שצריך לחייב מקבלי קיצבאות כרונים להתנדב בעמותות כמה שעות בשבוע לפי יכולתם.ולסייע להם ללמוד מקצוע ולהשקיע בילדיהם ככל הניתן שיצאו ממעגל האבטלה והעוני
*** לטענת האדם הרציונלי ***
הטענה: האדם עושה בחירות לא רציונליות. למשל, לא חוסך לפנסיה, או נוסע ללא חגורת בטיחות.
המסקנה המעשית: המדינה חייבת להתערב כדי להציל את האדם מעצמו.
מאחורי זה נחבאת הנחת בסיס של השיטה הקפיטליסטית: טבע האדם הוא רציונלי ותועלתני. מכאן שכל אדם יבחר את הטוב ביותר עבורו.
והנה, אנו רואים שטבע האדם בפועל איננו רציונלי, לפחות בחלק מהמקרים. שמטנו, איפוא, את הבסיס לקפיטליזם.
תשובת המאמר: "הטענה כי אנשים הם כל כך לא רציונליים שאי אפשר לסמוך עליהם בכלום, מובילה למסקנה ההגיונית שהדמוקרטיה זו שיטה טיפשית וצריך לעבור לסוג של דיקטטורה תחת קבוצת אנשים חכמה כביכול."
ניתן לחלוק על תשובה זו: הטענה איננה שהאדם לא רציונלי ת-מ-י-ד, אלא רק בחלק מהמקרים. לכן המדינה תתערב רק במקרים אלה. למשל חוק המחייב לחגור חגורת בטיחות. חוק פנסית חובה.
תשובת המאמר מתייחסת לבסיס "ההנדסי" – האם האדם רציונלי, או לא.
תשובה יותר יסודית תתייחס לבסיס המוסרי … נניח שהאדם אכן איננו רציונלי, בחלק מהמקרים, ברובם, תמיד – אז מה ?! חייו של האדם שייכים לו, ולו בלבד. הם לא שייכים לזולתו, ובוודאי לא למדינה.
לאדם זכות טבעית לחרות. כלומר, לנהל את חייו כהבנתו (כל עוד לא פגע בזכות המקבילה של זולתו). זכותו לחרות כוללת גם את הזכות לטעות, ואפילו להיות טיפש מדופלם.
טעה ? הוא ישא בתוצאות. זוהי אחריותו. אלה החיים שלו. למדינה אין כל זכות מוסרית לשלול את חרותו.
למרבה הצער בעיקר גיבוב של שטויות ללא חוט מקשר שאם קיים אחד כזה אזי הוא בעיקר נועד לרצות קהל קוראים מסויים. די לציין שהקשר בין מושגים ערכיים יסודיים לתהליכים כלכליים הוא מופרך כמו גם העובדה שאין שתי כלכלות דומות או סדרים חברתיים זהים ומכאן שההגדרות שכתובות במאמר אינן יכולות לתאר ולו בקצת א מורכבות הנושא
הקפיטליזם בישראל= ביזה פיאודלית באמצעות מחירי קרקעות ודיור
סובלנות לרצח יהודים בידי ערבים – תמורת עבודה זולה של "פלשתינים"
המשימה : דמוקרטיה של "כל אזרחיה", מדינת אספסוף של כח אדם זול
בשירות הבנקים-בג"ץ-בעלי דירות