המרגל העליון: כך חדר ממשל אובמה לתוך הקמפיין של טראמפ

"ה-FBI השתמש במודיע כדי לחקור את הקשרים של רוסיה לקמפיין, לא במרגל כפי שטראמפ טוען". זו הייתה הכותרת של ה'ניו-יורק טיימס' שהתפרסמה ביום שני שעבר. בכתבה אחרת בנושא ב'וול-סטריט ג'ורנל' נכתב: "משרד המשפטים השתמש במודיע כדי לבדוק האם עובדים בקמפיין טראמפ קיימו קשרים לא ראויים עם רוסיה ב-2016".

בכך למעשה נסתם הגולל על כל הטענות לפיהן החדירה של ממשל אובמה לקמפיין של דונלד טראמפ הייתה רק בגדר פנטזיה. לאחר שזה קרה, הטיעון הנוכחי של מגני אובמה ואבירי הממסד המודיעיני-משפטי הוא שלא מדובר במרגל אלא ב"מודיע" בלבד, ושהחדירה נעשתה כדי לשרת את טובת המדינה.

למרבה הפלא, הטיעון הזה לא עלה בדעתם של מגני הנשיא ניקסון, כאשר התברר ששליחים מטעמו פרצו למשרדי המפלגה הדמוקרטית והתקינו בהם מכשירי מעקב בקיץ 1972.

במשך יותר מארבעה עשורים, מאז התפוצצות פרשת ווטרגייט ועד למערכת הבחירות האחרונה, היה מוסכם על כולם שמעקב של סוכנויות הממשלה או אכיפת החוק נגד קמפיין פוליטי הוא דבר רע מאוד, במיוחד כאשר מדובר במפלגה יריבה. אנשי השמאל בארצות הברית היו חשדנים במיוחד כלפי ה-FBI וה-CIA. היום הם הראשונים להתייצב להגנתם ולסמן את כל מי שמפקפק בטוהר כוונותיהם כאדם לא פטריוטי.

התנהגות פושעת

הפשע שעמד בבסיסה של פרשת ווטרגייט היה הניסיון לרגל אחרי ג'ורג' מקגוורן, שבאותה העת הסתמן כמועמד המוביל של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. באופן כמעט זהה, ההתנהגות הפושעת של הממשלה בפרשת רוסיה-גייט היה ניסיון לרגל אחרי המועמד המוביל של המפלגה הרפובליקנית באותה העת – דונלד טראמפ.

בשני המקרים, הממשל המכהן ראה במועמד הלא שגרתי של המפלגה היריבה כסכנה לביטחון המדינה. מקגוורן תקף בחריפות את מדיניות המלחמה הקרה שהייתה נהוגה עד אז גם במפלגתו, ודונלד טראמפ הטיל ספק במרבית ההחלטות שהתקבלו בממשלי אובמה ובוש בנוגע לנושאים בינלאומיים כמו איראן ופנימיים כמו הגירה.

יתכן שלחששות אלה היו יסודות הגיוניים, אך ההחלטה לבצע ריגול של ממש נגד היריב הייתה כמובן עברה חמורה על החוק. מהניסיון שלי בעבודה בקמפיינים הבנתי שאתה יכול ללמוד מעט מאוד על ידי ריגול אחרי היריב. אם אתה מספיק חכם, אתה אמור להבין מה היריב הממוצע הולך לעשות ולהגיב בהתאם.

לכן קשה מאוד להבין מה בדיוק ביקשו אנשי אובמה להרוויח על ידי ריגול במחנה טראמפ, אשר הקפיד מתחילת הדרך להביע את דעותיו בנושאים האלה מעל כל בימה אפשרית. הדברים גם נידונו ללא הפסק באמצעי התקשורת ועל ידי יריביו של טראמפ, והיו גלויים לכולם.

הביטוח והטיוח

למרות המאמצים הרבים, עד כה לא המרגל של אובמה ולא החקירה הרשמית של התובע המיוחד רוברט מולר הצליחו לספק ראיות לקנוניה כלשהיא בין טראמפ לרוסיה. אף אחד מכתבי האישום אותם מכין הצוות של מולר לא מצביע בכיוון הזה, וגם מדיניות החוץ של טראמפ בשנה וחצי מאז שנבחר הייתה הרבה פחות אוהדת לרוסיה מאשר זו של אובמה.

כאמור, שתי הפרשות נולדו מתוך חשש שהמועמד היריב צובר כוח ועלול לנצח בבחירות. הפריצה לווטרגייט תוכננה בזמן שבחירתו מחדש של הנשיא ניקסון הייתה רחוקה מאוד מלהיות ודאית, וסקר דעת קהל שנערך במאי 1972 העניק לו רק 48 אחוזים מהקולות. רק סדרה של התפתחויות בינלאומיות שהביאו לסיום המעורבות האמריקאית בווייטנאם הזניקו את ניקסון בחזרה להובלה, בדיוק לפני הפריצה לווטרגייט ב-17 ביוני.

בחודש מארס 2016 היה נראה כי סיכויו של טראמפ להיבחר כנשיא נמוכים מאוד. אבל ההתמדה שלו וההצלחה המפתיעה בפריימיריס הרפובליקני גרמו לכמה אנשים להתחיל להטיל ספק בהנחה הזו. ביניהם היו גם שני סוכני ה-FBI שבהתכתבות ביניהם ניסו לדאוג ל"פוליסת ביטוח" למקרה שהנורא מכל יתרחש.

יתכן כי חוסר הנוחות שעולה מההודעות שנחשפו נגרם מכך שגם הם הכירו מקרוב כיצד משרד המשפטים של אובמה טייח את פרשת המיילים של הילרי קלינטון. המועמדת הדמוקרטית לנשיאות לא הורשעה, איך אמינותה בעיני הציבור נסדקה באורח בלתי הפיך. סקר מאותה התקופה הראה כי רק 32 אחוזים מהאמריקאים מביעים בה אמון.

התערבות בוטה

אבל יש שני הבדלים מרכזיים בין ווטרגייט ואובמה-גייט. הפורצים לווטרגייט נתפסו בשעת המעשה ומכשירי הציתות והמעקב שהם התכוונו להתקין מעולם לא פעלו. כאשר התפוצצה הפרשה לאחר הבחירות, ה-FBI וה-CIA לא שיתפו פעולה עם ניסיונות הטיוח.

זה ממש לא היה המקרה בניסיונות הבחישה מצד ממשל אובמה בבחירות 2016, אז גורמים בתוך הממשלה עצמה הפיצו את "מסמך טראמפ", שהוזמן על ידי אנשי קלינטון במטרה לספק את הרעב התקשורתי לכותרות על קנוניה לכאורה בין טראמפ לרוסים.

מעולם לא היה בהיסטוריה האמריקאית מקרה חמור כזה, בו ממשל יוצא חתר באופן פעיל כדי ליצור דה-לגיטימציה למי שאמור להיות היורש שלו. מאז שנכנס טראמפ לבית הלבן, נשמעו מצד הדמוקרטים הרבה מאוד תלונות על כך שהנשיא חורג מהסטנדרטים הפוליטיים המקובלים. אך אין ולא הייתה מעולם חריגה גדולה יותר מן המקובל, מאשר ההתערבות הבוטה של אובמה ואנשיו בבחירות 2016.

המאמר התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: אמיר לוי