כל שינוי במודל הגיוס הקיים חייב להיעשות בזהירות ותוך שמירה על איכותו ועוצמתו של צה"ל
ביום שני השבוע נערך בכנסת דיון שעסק בשאלת מודל הגיוס המתבקש לישראל, אשר עיקרו עסק בשאלה האם יש לעבור לדגם חדש של צבא מקצועי או להמשיך בחובת גיוס הכללית הנהוגה מאז קום המדינה.
את הכנס הובילו חברי הכנסת יהודה גליק מהליכוד ומוסי רז ממר"צ, שניהם תומכים נלהבים של ביטול חובת הגיוס ומעבר למודל כלשהו של צבא מקצועי. בימים אלה, כאשר נדרשת הכנסת לאשר מתווה גיוס חדש לחרדים בעקבות פסילת חוק טל בידי בג"צ, טוב שעולה שאלה בסיסית שהיא מעבר לאופן כפיית גיוס החרדים ועוסקת במודל גיוס המתאים עקרונית למדינת ישראל.
כאמור, הכנס אורגן על ידי תומכי ביטול חובת הגיוס והמעבר לצבא מקצועי, כך שרוב הדוברים הביעו עמדות דומות לכך, אם כי נשמעו גם לא מעט עמדות שהתנגדו לדעה הכללית.
מי שהיה נוכח בחדר הוועדה יכל לקבל את הרושם שישנה תמיכה רחבה לעניין והמעבר לצבא מקצועי הוא כבר מעבר לפינה, אך כמובן שכל אדם הגיוני יודע שלא כך הם פני הדברים. הציבור באופן כללי רחוק מאוד מהעמדות הללו, גם אם קרוב יותר מבעבר.
ראשית, כפי שהזכירו כמעט כל הדוברים, ראוי לציין את העובדה הברורה שחובת הגיוס הקיימת היום אינה מבטיחה שאכן צה"ל הוא עדיין צבא העם. כלומר, כבר היום סקטורים מסוימים בחברה ממעטים להתגייס , בעיקר חרדים וערבים, מה שאומר שהשוויון בחובת הגיוס לא ממש קיים מבחינה מעשית.
חלק מצדדים בעובדה זו כסיבה לעבור לצבא מקצועי, מפני שלטענתם המציאות מוכיחה שהשד אינו נורא, ואפשר להסתדר עם חברה שלא מוטלת עליה חובת גיוס כללית, הן מבחינת כוח אדם בצבא והן מבחינת משמעויות המרקם החברתי.
מאידך, תומכי חובת הגיוס רואים בקיומה החלקי של החובה הוכחה לכך שהכפייה אינה חזקה כל כך כפי שהיא מצטיירת בפי מתנגדי כפיית הגיוס, ומי שבאמת לא מסוגל או לא מעוניין, לא מתגייס כבר היום.
נתונים מעורבים
בכל הנוגע לשאלת מודל הגיוס הרצוי, התברר כי לשני מומחים שלוש דעות לכל הפחות. שלל פרופסורים הגיעו לכנס עם תיקיות עמוסות בנתונים אמפיריים כדי לנסות ולהוכיח שהמודל שלהם הוא היחיד האפשרי עבור הצבא הישראלי.
עפרה בן-ישי, מי שהייתה ראש מחלקת מדעי ההתנהגות באכ"א, הזכירה בדבריה כי הדיון על צבא העם מתנהל מזה שנים ארוכות, ואילו השינויים קורים לאט, עקב בצד אגודל. לדבריה, השינוי במודל הצבא הישראלי ומיקומו במארג החברתי והלאומי הוא שינוי אבולוציוני, והוא מתרחש כבר עכשיו.
בנוסף, דייקה בן-ישי את המונח "צבא מקצועי" בעקבות הגדרתו של פרופ' יגיל לוי והגדירה אותו כ"מודל מוסדר שוק". כלומר, הצבא הופך להיות מעסיק ככל מעסיק אחר ולמעשה מוגבל באמצעות יכולתו להתמודד בשוק מול יתר הגורמים.
גם פרופ' אורנה ששון-לוי מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, הזכירה את הרצף שנמתח בין הקצוות של צבא כפייה וצבא שכירי חרב, כאשר רוב מדינות המערב נמצאות על מקום כלשהו ברצף הזה.
צה"ל אינו נמצא בקצה הרצף על אף גיוס החובה הקבוע בחוק, וזאת לא רק בשל אי-גיוסם של החרדים והערבים אלא גם בשל אורך השירות הדיפרנציאלי על פי תפקיד, כאשר מסלולי שירות איכותיים רבים דורשים חתימה על זמן שירות נוסף מעבר למחוייב בחוק.
ד"ר ששון חדד שיתף את השומעים במחקר שחיבר יחד עם אשר טישלר וביקש לבחון את הסוגיה מזווית של עוצמה ולבדוק איזה מודל יעניק עוצמה רבה יותר לצבא הישראלי. גם לדבריו של חדד מדובר על רצף, כאשר תמיד ישנו גרעין קשה של צבא מקצועי, שסביבו מודלים שונים לתמהיל שבין גיוס וולנטרי, גיוס חובה ומילואים.
ככלל, מדינות רבות בעולם עברו לצבא חובה במלחמת העולם הראשונה, ורבות אף יותר במלחמת העולם השנייה ולאחריה במלחמה הקרה. לאחר מכן, עם המעבר לעולם מאוים פחות, החלו מדינות רבות לוותר על גיוס החובה, ולעבור בהדרגה למודלים בעלי אוריינטציה מקצועית יותר.
בהשוואה בינלאומית, משך גיוס החובה בישראל הוא גבוה יחסית, גם לאחר הירידה האחרונה ל-32 חודשי שירות שיהפכו בעוד חמש שנים לשלושים חודשים בלבד. משך הגיוס בעולם נע לרוב בין 12 ל-24 חודשי שירות.
מדד חשוב נוסף שפעמים רבות אינו נידון הוא היחס שבין כוח האדם בצבא לזה של המשק הכללי במדינה נתונה. ככל שאחוז המתגייסים בקרב המשק גבוה, ההיתכנות למודל של צבא מקצועי הולך וקטן. זאת משום שהנטל על שוק העבודה הולך וגדל עד מידה כזו שהצבא לא יהיה מסוגל למלא את התפקידים הנצרכים באמצעות התקציב הנתון. כך לדוגמא, טורקיה ויוון נמצאות במקום לא טוב מבחינה זו.
נקודה מפתיעה שעלתה בדבריו של חדד היא שמחקרים שונים מצאו שאיכות החיילים בצבא מקצועי נוטה להיות נמוכה יותר מאשר בצבא חובה. זאת ככל הנראה בעקבות הגמישות שיש לצבא בכל הקשור לכוח האדם – צבא חובה יכול לבחור את אנשיו על פי כישוריהם והם מחויבים לבוא, לעומת צבא מקצועי שמוגבל בתקציב ובמשכורות שהוא מסוגל להציע.
מחקרם של חדד וטישלר בוחן עוד שלל היבטים ומביא נתונים למכביר, ומומלץ לעיין בו כדי לקבל תמונת מצב טובה. מבחינת עוצמה, כלומר יכולתו של צה"ל להתמודד עם האיומים הבטחוניים הנצבים לפני ישראל בוצרה מיטבית, מסקנת המחקר היא שהתמהיל האופטימלי עבור ישראל בשלב זה כולל מרכיב נכבד של גיוס חובה, אך ייתכן כי יש לשנות אותו באופן שיתאים יותר למשק ולחברה הישראלית היום.
שאלת האתוס
בסקרים הבוחנים את אמון הציבור במוסדות המדינה, צה"ל זוכה בעקביות לציונים גבוהים יחסית. כך לדוגמא, בשנת 2017 השיבו 88% מהציבור היהודי כי יש להם אמון מלא בצה"ל לעומת 42% שהשיבו כך לגבי המשטרה, ו-27% שנתנו אמון בכנסת. השב"כ והמוסד לעומת זאת זוכים גם הם, בדומה לצה"ל לאמון הציבור.
השירות בצה"ל מהווה היום, כפי שהיה בעבר, אתוס לאומי רב חשיבות שאי אפשר להתעלם ממנו. בכנס נשמע זלזול רב בטיעון הזה בעד חובת השירות, אך מדובר בהיבט חשוב ומשמעותי, הן עבור הציבור בישראל והן עבור ליכוד החברה והתודעה הלאומית המשותפת.
נכון שכפי שהזכיר ח"כ גליק הגיוס לצבא מעורר מחלוקות בין ציבורים בישראל ומהווה מקור לסכסוכים, אך הדבר יכול אולי להעיד דווקא על חשיבותו של צה"ל לאתוס הלאומי. אם כל ישראלי מרגיש כי הוא יכול להתווכח על נושאים הקשורים לצה"ל ולגיוס אליו, פירוש הדבר שהוא שייך גם אליו.
תחושת החיבור הזו למשימה הלאומית הראשונה במעלה של הגנה על גבולות המדינה היא חשובה מאוד, ובהחלט יש מקום לחשש שמא תפחת בקרב ציבורים שלא יתגייסו במסגרת צבא מקצועי.
בהחלט ייתכן כי ראוי לשנות את תמהיל מודל הגיוס בהתאם לשינויים שחלים בחברה הישראלית, אך יש לעשות זאת בזהירות ובשמרנות ותוך שמירה על עוצמתו ואיכותו של צה"ל. כמו כן, המהלך חייב להתבסס על נתונים אמפיריים והמלצות אנשי מקצוע, תוך הסתמכות על שינויים דומים שאירעו במדינות שונות בעולם והתאמות מתבקשות למצב הייחודי בישראל.
אם המהלך יעשה , עקב בצד אגודל, באופן שמרני ואבולוציוני, יוכלו מוביליו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – גם לצמצם את היקפי הכפייה בגיוס ולשחרר אנשים לשוק העבודה, וגם לשמור על צבא איכותי וחזק שנמצא בלב הקונצנזוס הישראלי.
השינוי הראשון שצריך הוא לבטל את כל היחידות בצבא שהמטרה המוצהרת שלהם היא למלא צרכים אזרחיים שגופים אחרים של המדינה לא יכולים למלא. יש חלקים בחיל חינוך שהמטר המוצהרת שלהם היא "לתת לאנשים הזדמנות נוספת" או "כרטיס כניסה לאזרחות". היחידות האלה גוזלים מהצבא משאבים ותשומת לב שלא לצורך הגנה על בטחון המדינה. [
יש עוד יתרון חשוב בצבא העם שלא הודגש בכתבה וזה שהעם יודע מה קורה בצבא מאחר והבנים שלו משרתים בצבא וחוזרים הביתה לספר… בצבא מקצועי העם לא יודע ולא אכפת לו מה קורה בצבא וזה עלול להביא לתוצאות קשות
בתיאוריה מה שצריך לעשות פשוט מאוד
1 להוציא את הנשים באופן גורף מהיחידות הלוחמות ולהפנות אותן למסלולים תומכי לחימה וכדו התועלת לא שווה את הנזק…
2 אם כבר רוצים לדאוג לשוויון אפשר להאריך את שירות הנשים ל 3 שנים
3 להפסיק לשחק אותה כאילו רוצים לגייס חרדים ובאמת לגייס אותם תוך כדי מתן מענה אמיתי לצרכים שלהם קרי ללא נשים ללא השתתפות בטקסים מעורבים אוכל כשר וכו
4 לתגמל כמו שצריך את החיילים 1700 שח זה לא תגמול ראוי
5 לקצץ ביחידות מיותרות גלצ\גלגלצ …
1) העם יודע גם כשיש צבא מקצועי, אתה חושב שהאמריקאים לא יודעים מה קורה בצבא שלהם?
2) לעם אכפת, כמו כן כשיש צבא מקצועי חיילים מקבלים יותר כבוד מאשר כשאין, מי שמתגייס מרצונו מוערך יותר ממי שמתגייס בכפייה.
3) יש עודף חיילים בצה"ל, לא חוסר, לכן צריך לקצר את שירות הגברים, לא להאריך את שירות הנשים.
4) צריך לגייס גם את הערבים, גם הם אזרחים. מי שמקריב את חירותו (או במקרה זה מאפשר לאחר יותר חירות מלעצמו) למען בטחונו מאבד את שניהם.
5) כל תגמול שהוא פחות משכר מינימום אינו ראוי וברוב התפקידים צריכים החיילים להרוויח יותר משכר מינימום.
6) לא לקצץ אלא לסגור, צבא צריך להתעסק רק בבטחון, לא בבידור או כל דבר שלא קשור לבטחון.
אזרח מודאג – מסכים איתך לגמרי,פגעת בול.
זו הולכת להיות תגובה אד הומינם קלאסית. לא יפה אבל זה מתחייב לאור נסיבות הסיפור.
מה כבר אפשר לצפות מכנס שמארגנים מוסי רז ויהודה גליק? האחד אדיוט שמאלני וקולני, והשני אדיוט שימושי שחושב שהוא ימין אבל מקדם באדיקות רעיונות שמאל הזויים.
זה מאד פשוט: אם השנים האלה בעד זה אז אני נגד.
מכיוון שאינך מצליח לערער את הטיעונים שלהם בחרת לתקוף אותם אישית. אתה האידיוט.
בתור התחלה אפשר לוותר על גיוס חובה לבנות.
אפשר לוותר על גיוס חובה גם לבנים. גברים ונשים צריכים להיות שווי חובות ושווי זכויות.
מי שמהרהר בנושא ״צבא מקצועי״ – נראה אתכם מקימים גדוד חי״ר אחד וגדוד שריון אחד של ״לוחמים מקצועיים״. בואו נראה אתכם מקימים פלוגה אחת מתוך כל חטיבת כל חי”ר – האם תצליחו לגרום להם לחתום ולהישאר שנתיים נוספות בקבע. מה תהיה הרמה המקצועית שלהם, כמה תצטרכו לשלם ומה רמת כח האדם שתקבלו
אחר כך נדבר על צבא שלם.
מה שמדינות אחרות עשו בקלות גם ישראל יכולה.
תראה לי מדינה עם צבא קבע שמדי כמה חודשים חווה מתקפת טילים, עפיפונים או סתם פיגועי טרור.
זה אפשרי .מיירב הכוח זה מילואים גם ככה כאשר אנכנו באמת זקוקים לסדק
ורעיון הצבא המקצועי בעיקרו הוא לקצר את תקופת הגיוס להכשרה בלבד
בשביל להתמודד עם חוליגנים שמעיפים אפיפונים אנכנו באמת צריחים מטפים והרבה רוביי גומי
מספיק לשמוע את דוח נציב קבילות החיילים מר יצחק בריק ולהבין שהצבא שלנו רחוק מאוד להיות ממקצועי. חיילים יוצאים למארבים עם ניידים, ימ"חים לא מוכנים אין מספיק אימונים ועוד.
כל מי שעושה מילואים רואה את הרמה "המיקצועית" של הסדיר ואנשי הקבע.
חייל מקצועי שקול להרבה חיילים סדירים שהרגע סיימו תיכון ועם מוסר עבודה של עובדים בקייטנות.
הגיע הזמן לעבוד לצבא מקצועי ולא של חיילי סדיר לא מיומנים וחילי מילואים עם כרס שאחרי יום עבודה באזרחות ומשפחה על הראש צריך לדלג על גבלאות ולתפוס מחבלים.
צה"ל רחוק מלהיות מקצועי מפני שאינו צבא מקצועי, הפתרון הוא להפוך את צה"ל לצבא מקצועי, מ.ש.ל.
זה אפשרי כשיהיו פה מינימום 10 מליון יהודים.
וגם אז זה לא מספיק לכדי ביטול צבא החובה.צריך לפתוח את הנושא בהדרגה ולאורך 2 עשורים.ביטול הגיוס לחרדים יכניס אותם לעולם העבודה והרווח למדינה ינוע בין 5 ל10 מיליארד שקל בשנה.כסף זה ילך בין היתר לצבא כדי להעניק הטבות רבות למתגייסי החובה/קבע יש להיטיב עם המתגייסים כך שלא ירגישו קיפוח אלא שהם מוטבים מהשאר.
זה אפשרי עכשיו. לירדן יש מבא מקצועי, אם ירדן יכולה קל וחומר שישראל יכולה. אם אתה מתווכח עם טיעון זה אתה טוען שישראל פחות מפותחת מירדן.
צריך בוודאי שינוי. הנישה הזו פשטה לגמרי את הרגל על כן יש לחלק את המדינה לחבלים ולתת סמוכויות לתושבי החבל ביטחונית מישטרתית חוקתית וכו.יש היתמרמרות בעם בעיניין הזה אנשים כבר לא רוצים לשלוח את היקירים לצבא רואים בה נישה שמסכנת את יקיריהם יש אובדן אמון ענק.גם הגמרא המקוממת נתנה את חלקה העצום והרב באובדן האמון הזה. לעשות אפלייה ככה בגלל סקטוריאליות אנוכית זו זה החרבת הצבא. איך אפשר לחייב כשאתה משחרר עם עצום ורב מחובת הגיוס. עוול כזה הוא פשע ענק אדיר. אין לגיטימציה יותר לגיוס חובה. לעם אין אמון בנישה הזו .
ממשלת ישראל מחקה "עבודה עברית" מהלקסיקון. במקומה יש 100,000 פלשתינים
שעובדים בישראל + 50,000 מסתננים + אלפי תאילנדים בחקלאות + פיליפינים והודים
בסיעוד + סתם מהגרי עבודה מרוסיה גרוזיה ומדינות אחרות ממזרח אירופה.
הגיע הזמן למחוק גם את "צבא העם" – להביא סינים או הודים לשירות בצהל.
נחסוך הרבה כסף.
אח"כ להעיף קיבינימאט את נבחרינו – גם במקומם להביא הודים או סינים.
אולי ממשלת שכירים מהודו או סין כן יעשו משהו בשביל המשכורת
למשל : יחסלו את הטרור או יפסיקו את הנוכלות של פטור ממס על השכרת דירות
שמשרתת את ההון-שלטון ובעלי הדירות – על חשבון עם ישראל
ומה החלופה לדעתך? ליצור חקלאות שהיא לא ברת קיימא כדי לשרת איזו מטרה אידיאולוגית עקומה? למנוע פיתוח עירוני לא משתלם כי מחירי הבנייה בשחקים? המודל של ״עבודה עברית״ התאים בזמנו כתשתיות לא היו קיימות, כשלא הייתה תעשייה ולא הייתה ברירה… אנחנו לא שם כבר עשורים רבים.
ערבים לא צריכים להתגייס – הם אוייב
החרדים – לפחות רובם – חייבים להתגייס
הפטור מגיוס דתיים = שחיתות של משטר קואליציוני – לא מתפקד,
שהפך את נבחרינו לבובות בשליטת החונטה לוביסטים-בג"ץ
ברגע שיהיה משטר עם סמכויות שעובד בשביל עם ישראל (למשל משטר נשיאותי)
זה בר ביצוע
ערבים הם אזרחים גם כן, את הופכת אותם לאויב בתיוגם כאויב.
"צבא מיקצועי", יהיה מיקצועי ממש כמו שהמשטרה שלנו מיקצועית – זו איכות כוח האדם שניתן יהיה לגייס בתשלום.
הכל תלוי בתשלום, אם ישלמו יותר יוכלו להשיג גם שוטרים איכותיים. תמיד מקבלים בדיוק מה שמשלמים עבורו.
אין ולא יהיה מספיק כסף לגייס בגיוס מקצועי כ 150000 אנשים ואם הם יעילים אז 100000. עלות איש קבע היא בערך חצי מליון לשנה . המשמעות היא משכורות ופנסיות שעור של כ 50 מליארד בשנה.
וזה עדיין לא כולל ציוד ותפעול.
לישראל יש בעיות של מעצמה עם תקציב של מדינה מהדרג השני או שלישי.
החשבון שלך עקום מאוד ונראה כאילו חישבת שכל חייל יקבל משכורת של רמטכ"ל.
שרות בצבא הוא כמו ישיבה בכלא, התנאים הם של מחנה ריכוז,והקצינים הם מפלצות. אני מאד מצטער ששירתתי בחטיבה 7. חייבים לאפשר למי שלא רוצה להתגייס לעשות שרות לאומי, אם אותם מחירים. כמו כן חייבים לאפשר לכל מי שרוצה לעזוב יחידה צבאית שיעזוב, עשרות חיילים מתאבדים
ידידי הטנקיסט
אני חושב שאתה לא באמת מבין מהם תנאים של מחנה רכוז. אולי כדאי לספור עד עשר לפני שניגשים למקלדת.
היי, גם אני שירתתי בחטיבה 7!
אני לא יודע מה יש במחנה ריכוז, אבל אצלי היציאות היו 16-5 ברוב הקווים בשירות, וסגירה של 1 ל 3 בערך באימונים.
הייתה גם רגילה פעם בכמה חודשים.
גם בזמן שהייתי שם נהנתי מהטנקים בחלק לא מבוטל מהזמן, מהבט"ש פחות.
אכלתי לשובע, למרות שברוב המקרים היה לא טעים. עליתי כ 7 ק"ג בצבא.
אלה התנאים של מחנה ריכוז?
הכיוון הנכון שצריך ללכת הוא לקצר את השירות לחיילים עורפיים ולתומכי לחימה לא קרביים, להעלות בהדרגה את השכר ללוחמים כשירות קבע, להעביר פעילויות לוגסטיות והדרכה למיקור חוץ, לחלק לאחד מערכות פיקודיות לרמות שונות כמו יחידות מובחרות ויחידות לוחמה ויחידות ביטחון שוטף ומילואים לפי כל דרגה מסוימת יש לתגמל לפי איכות התפקיד!!
ואז אף אחד לא ירצה להיות לוחם, אלא אם כן משכורת של לוחם תהיה לפחות פי 3 משכר המינימום, אם יכולים לשלם את זה סבבה, אם לא אז מה יעשו?
אני לא חושב שצריך לעבור לצבא מקצועי,
אבל אפשר לשחרר פשוט אנשים שלא מוצאים להם שיבוץ נכון?
אם הגענו למצב שיש קוסם צבאי, ספורטאי מצטיין שמשרת ממש מעט ועוד תפקידים מונפצים – אפשר לפחות לשחרר את אלה?
אולי גם לבטל את במחנה, גלי צה"ל, להקות צבאיות וכיוב'
לא לצבא "מקצועי"
אפשר לחשוב שהצבא דהיום לא מקצועי. בכל אופן נראה שהדוגלים בצבא "מקצועי" מנסים בצורה אחת אחרת להחליש את מדינת ישראל. כלומר שלא יהיה צבא חזק בישראל ולכן ישראל תאלץ להכנע ואז סורוס יחגוג.
יש לזכור שאנחנו במלחמה מתמדת נגד האויב הערבי ולכן לא ברור לי איך זה שאנשים לא מוכנים להשתלב בהגנה על עצמם. האם הם חושבים שאחרים ילחמו עבורם? לכן לדעתי צריך להמשיך עם שירות החובה ולדאוג שכולם ישרתו.
הצבא גם תורם לאנשים הרגשת שייכות למדינה. הם נלחמים עבור המדינה. זה גורם מאחד לתושבי המדינה. לכולם יש משהו מהמשותף.
אני מקווה שכל הסיפור על צבא מקצועי יעלם מיד תחת ההגדרה של רעיון דבילי במיוחד.
הגדרת הדילמה שגויה. ההתלבטות אינה בין צבא העם לבין צבא מקצועי. ההתלבטות היא בין צבא מקצועי לבין לא צבא בכלל.
כיום אין לנו צבא, רק ארגון ביורוקרטי שנועד לקדם את תנאי השכר והקריירה של מקורביו, ועושה קולות של צבא כדי לקבל עוד ועוד תקציבים.