עושים לביתם: בזכות התאחדות קבלני השיפוצים תשלמו הרבה יותר על השיפוץ

סביר להניח שכל ישראלי עובר בחייו את החוויה של שיפוץ הבית או חלק ממנו, רבים מאתנו אפילו יותר מפעם אחת. ענף השיפוצים בישראל מגלגל כ-15 מיליארד שקלים בשנה ועובדים בו כ-18 אלף קבלני שיפוצים, מתוכם רק כ-2000 רשומים. זהו פלח שוק שנחשב "פרוץ", ויש בו מעט מאוד פיקוח על העוסקים בענף, אך האם העובדה שהשוק פרוץ מהווה בעיה?

התומכים באסדרה של התחום טוענים שה"חאפרים" (קבלני השיפוצים הלא רשומים) פוגעים בלקוחות, מבצעים עבודות לא מקצועיות, ולא עומדים בתנאי החוזה עליו חתמו.

כדי לפתור את חוסר שביעות הרצון מהשיפוצניקים, קידמה 'התאחדות קבלני השיפוצים' תיקון לחוק שנחתם ב-8 למאי על ידי שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט, ונכנס לתוקפו בסוף יוני.

המצב החוקי שהיה קיים עד היום חייב רישיון לשיפוצים שעלותם החל מ-44 אלף שקלים, אך לא היה מנגנון שאפשר רישום קבלנים שביצעו עבודות בהיקפים כאלה. הרישום היחיד שהיה קיים הוא "סוג 1" שאפשר לקבלני שיפוצים לבצע עבודות עד 1.5 מליון, ולכן לא הייתה אכיפה בפועל כנגד הקבלנים הלא רשומים.

כעת נוסף סיווג חדש – "סוג 0" – שמאפשר רישום של קבלנים המבצעים עבודות קטנות עד 350 אלף ש"ח. על פי התקנה החדשה, כל קבלן המבצע עבודת שיפוץ בעלות העולה על 44 אלף שקלים, יחויב ברישיון. ביצוע שיפוץ בהיקף כזה ללא רישיון יהווה עבירה על החוק.

על מנת לקבל את הרישיון יצטרך השיפוצניק לעמוד בתנאים הבאים:

1.ניסיון של לפחות 5 שנים בענף מתוך 10 השנים שקדמו להגשת הבקשה לרישיון.

2. המלצות של בעלי בתים אצלם עבד ושל בעלי מקצוע כמו אדריכלים.

3. לעבור עשרה מבחנים תיאורטיים שעוסקים בנושאים כמו בטיחות, קריאת תכניות, ארגון אתר ועוד.

לפי הערכתו של יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים, "95% מהחאפרים בשיפוץ ייעלמו" כתוצאה מחיוב הרישיון. מכיוון שמספר קבלני השיפוץ הלא רשומים מוערך סביב 16 אלף, עולה מדבריו שהוא צופה שמספר העוסקים הכולל בענף יקטן דרמטית לכ-3000. גם אם לא נתייחס לתחזית זו, ונעריך הערכה שמרנית יותר לפיה מספר העוסקים בתחום יקטן "רק" בחצי, צפוי מספר העוסקים בתחום לרדת לתשעת אלפים בלבד.

בנוסף לירידה במספר העוסקים בענף, עלות ההכשרה כקבלן שיפוצים תעלה בצורה משמעותית, בשל הדרישה לשנות ניסיון ולעמידה במבחנים הרבים. כמובן ששינויים אלה יגרמו גם לעלייה ניכרת במחירי השיפוץ אותם ישלמו בסופו של דבר הלקוחות.

בעיות משפטיות

אז די ברור שהתקנה החדשה תקפיץ את מחירי השיפוץ, אך האם היא תפתור את הבעיה לשמה היא נועדה?

לפי עדותו של יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים, מרבית התלונות בענף מוגשות על "קבלנים שבורחים במהלך העבודה ואי עמידה בלוחות זמנים". כלומר, אלו בעיות שהסעד להן אמור להינתן על ידי מערכת המשפט, ואכן תפקודה של מערכת המשפט בישראל לוקה בחסר.

ישראל מדורגת במקום ה-92 בעולם באכיפת חוזים, כשמעלינו מדורגות מדינות כמו רואנדה, דרום-סודן ואירן. הזמן הארוך הנדרש לפתרון הפרה חוזית (975 ימים בממוצע) והעלות הגבוהה הכרוכה בהגשת התביעה (כ-25% מערך התביעה), הם אלה שמונעים את הסעד הראוי מלקוחות שנפגעו מהפרת חוזה של קבלן השיפוצים. קיומו של רישיון או תקנות חדשות בענף לא יסייעו בפתרון בעיות אלה.

אם כן, התקנה החדשה תגרום לעלייה משמעותית במחירי השיפוץ, אך לא תפתור את הבעיה העיקרית ביחסי קבלן-לקוח שהיא אי עמידה בתנאי החוזה.

פגיעה בחירות

מעבר לשיקול הכלכלי ישנו שיקול חשוב יותר, שבשלו יש להתנגד לתקנות החדשות והוא העובדה הפשוטה שהדרישה לרישיון היא פגיעה חמורה בחירות, הן של האנשים המעוניינים לעבוד כקבלני שיפוצים והן של האזרחים המעוניינים להעסיק כשיפוצניק את מי שהם מוצאים לנכון.

איזו זכות יש למדינה למנוע מאדם להעסיק את מי שהוא מוצא לנכון (למרות שאין לו רישיון) לביצוע השיפוץ בביתו?

טענה נפוצה היא שהמדינה צריכה להגן על הלקוחות מפני שיפוצניקים לא מורשים. אך גם בטרם הוכנסה התקנה החדשה, יכול היה כל אזרח לבחור להעסיק קבלן שיפוצים עם רישיון ולא לעבוד עם חאפרים. מרבית האזרחים בחרו שלא לעשות זאת והעדיפו קבלן ללא תעודות, בעלות נמוכה יותר. כלומר, בתקנה זו אין המדינה מגנה עלי מפני קבלנים לא מורשים.

בנוסף, חשוב לזכור שפוטנציאל הסכנה מעבודת קבלן השיפוצים מאוד מוגבל. לקבלן שיפוצים אסור לבנות או לגעת בשלד של המבנה. הוא יכול לבצע שינויים בתוך המבנה, אך אסור לו לעסוק בכל מה שקשור לתשתיות, תוספות לבניין או היתרי בנייה.

מי מרוויח?

אז אם התקנה אינה מועילה לאזרחים, אולי היא מסייעת לקבלני השיפוצים?

התקנה החדשה תאפשר לחלק מקבלני השיפוצים שלא יכלו לעשות זאת לפני כן, לקבל רישיון. אולם האפשרות לקבל רישיון היא זו שגם תאפשר את אכיפת החוק המונע מהם לעבוד בהיקפים של מעל 44 אלף ש"ח. עולה מכאן, שהתקנה החדשה מגבירה את הכפייה על הקבלנים ומצמצמת את חירותם.

כלומר, נראה שגם מרבית קבלני השיפוצים עצמם מעדיפים שלא יידרש מהם רישיון, והתקנה החדשה תכפה עליהם אחת משלוש האופציות הבאות: להשקיע את הזמן, הכסף והמאמץ הנדרש כדי לקבל את הרישיון, להפוך לעבריינים ולהמשיך לעבוד ללא רישיון או פשוט לפרוש מהענף.

אם התקנה החדשה פוגעת בלקוחות ובמרבית קבלני השיפוצים, אז מי יוצא נשכר ממנה?

בדרך-כלל, החיוב בהצטרפות לגילדה או אגודה של בעלי מקצוע היא דרישה שבאה מקבוצת לחץ של בעלי מקצוע חזקים, המעוניינים לשמר את כוחם ולצמצם את התחרות מצד בעלי המקצוע הצעירים.  במקרה המדובר, בהתאחדות קבלני השיפוצים שהיא הגוף שיזם את התקנה, חברים רק כ-500 קבלנים, מתוך כ-18 אלף העוסקים בענף.

כמובן שאותם 500 חברי ההתאחדות, שכבר הוסמכו ומחזיקים ברישיון ונהנים ממערך יחסי ציבור ולובי בכנסת, הם המרוויחים העיקריים מהתקנה. התחרות בענף תקטן, המחירים יעלו, ויהיה הרבה יותר קשה עבור קבלני שיפוצים חדשים להגיע למעמדם.

מכאן שהתקנה החדשה פוגעת בחירות האזרחים ללא הצדקה ברורה, וגורמת להעלאת יוקר המחיה על-ידי העברת כסף מכלל האוכלוסייה לקבוצת לחץ קטנה ומבוססת.

הפיתרון הוא בביטוח

ובכל זאת, מה ניתן לעשות כדי להגן על האזרחים מפני קבלני שיפוצים לא מקצועיים ולא אמינים?

אני מציע את אותו פתרון שמתאים בכל המקרים בהם המדינה דורשת רישיון – להחליף את הרישיון בביטוח. הלקוחות צריכים לדרוש מקבלני השיפוץ שיהיו מבוטחים מפני תביעות רשלנות, והביטוח ייצור מנגנון פיקוח של חברות הביטוח על הקבלנים. קבלן שלא עומד בסטנדרטים המינימליים, לא יבוטח.

כמובן שככל שהקבלן יעמוד בסטנדרטים מחמירים יותר, הפרמיה שלו תהיה נמוכה יותר, וכך יהיה לקבלנים תמריץ לשפר את ניסיונם והכשרתם.  לקוח שיעסיק קבלן שיפוץ לא מבוטח, יידע שהוא לוקח על עצמו את הסיכון שהקבלן יהיה רשלן והוא לא יוכל לגבות ממנו את הפיצוי על הנזק שהוא גרם לו.

זהו פתרון הגיוני הרבה יותר מבחינת כל הצדדים, אשר יפחית למינימום את הפגיעה באזרחים המבקשים להשתמש בשירותי הקבלנים, וגם ישמור על פרנסתם של העוסקים בענף עם כמה שפחות כפייה והתערבות ממשלתית לא רצויה.

פנינו למשרד הבינוי והשיכון ולהתאחדות קבלני השיפוצים בבקשת תגובה והן יפורסמו מיד עם קבלתן.

ד”ר רפאל מינס הוא מרצה לפיזיקה באוניברסיטת אריאל, ומועמד מטעם מפלגת ‘זהות’ לכנסת ה-21