משבר ההגירה בגרמניה הוא תחילת הסוף של עידן מרקל

בשעות הקטנות של יום שני השבוע, הקנצלרית אנגלה מרקל עמדה בפני התמוטטות ודאית של ממשלתה. מספר דקות לפני שזה קרה באופן סופי, היא הסכימה להפעיל שליטה גדולה יותר בגבולות המדינה, ובמיוחד בגבול הדרומי עם אוסטריה ממנו נכנסו לגרמניה רוב המהגרים.

הרקע למשבר היו איומיו של שר הפנים הורסט סיהופר בפרישה מהממשלה אלמלא מרקל תסכים לתכנית חדשה להפחתת תנועת המהגרים לתוך המדינה. המועד האחרון שהוצב לכך היה יום שלישי בבוקר.

התוכנית לה הסכימה מרקל לבסוף כוללת החזקה של מהגרים במחנות מעצר שיוקמו לאורך הגבול, סירוב כניסתם של אלה שהגישו בקשת מקלט במדינות אחרות החברות באיחוד האירופי, והחזרתם למדינות הרלוונטיות.

התפטרותו של סיהופר מן הממשלה הייתה ככל הנראה מסמלת את סופה של השותפות בת שבעים השנים בין מפלגת ה-CSU בה הוא חבר למפלגה הנוצרית הדמוקרטית (CDU) בראשות מרקל. בבוקר יום שני עוד הזהיר נשיא הבונדסטג וולפגנג שויבלה כי שתי המפלגות "עומדות על סף התהום".

פרידה בין שתי המפלגות הייתה גוזלת ממרקל את הרוב בפרלמנט וככל הנראה מובילה לבחירות חדשות, בהן על פי הסקרים האחרונים הייתה צפויה לנצח מפלגת הימין 'אלטרנטיבה לגרמניה' (AfD), המתנגדת בחריפות להגירה.

על ידי כניעה לדרישותיו של סיהופר מרקל הבטיחה את הישרדותה בטווח הקרוב, אך המשבר הקואליציוני חשף את העובדה כי הקנצלרית הוותיקה איבדה את הסמכות בפרלמנט. פרשנים בגרמניה סבורים כי יתכן שמודבר בתחילת הסוף של עידן מרקל.

חוק וסדר

כאמור, חלק עיקרי בהסכם שנחתם בין המפלגות הוא הפעלתה של מדיניות חדשה בגבול והקמה של מרכזי מעצר מהם יגורשו מבקשי מקלט שינסו לחצות את הגבול. אותם "מרכזי מעבר" ייהנו ממעמד משפטי מיוחד, שיאפשר לרשויות הגרמניות להאיץ את הגירוש של מהגרים בלתי חוקיים בתהליך מנהלי קצר.

אך כדי שההסכם החדש באמת יעבוד, גרמני תצטרך להגיע להסכמים עם מדינות אחרות באיחוד שיקלטו אליהן את המגורשים. שתיים מן המדינות שהוזכרו כמועמדות לכך, איטליה ואוסטריה, כבר הבייו סקפטיות בקשר לתוכנית הגרמנית.

בכל מקרה, ההסכם צפוי להוות גורם מרתיע בפני מהגרים, שכעת יאלצו להיות מוחזקים במחנות ארעיים על הגבול הגרמני בהמתנה לגירושים.

הדרישות של סיהופר למדיניות הגירה חדשה שפויה לגרמניה נוסחו במסמך בן 63 סעיפים שזכה לכותרת "תכנית העל להגירה". פרטי המסמך נשמרו בסוד מן הציבור, אך חלקים ממנו הודלפו לתקשורת בבוקר יום שני.

וכך למשל נכתב בהקדמה לתוכנית:

על מנת להתמודד עם האתגרים שמציבה ההגירה הגלובלית דרושה מערכת של חוק וסדר. תוכנית זו מבוססת על התפיסה לפיה המדינה שלנו יכולה לממש את אחריותה לאזרחים רק כל עוד הסדר הפנימי נשמר. אף מדינה בעולם לא יכולה לקבל פליטים ללא הגבלה, ואינטגרציה מוצלחת יכולה להתרחש רק על ידי הגבלת ההגירה.

אנחנו רוצים למנוע את המצב בו אנשים נעלמים במהלך הליך בקשת המקלט או מסתירים את זהותם האמיתית. לא יתכן כי אדם המבקש הגנה מטעמים הומניטריים מצד אחד, יבצע עברות פליליות מצד שני. לכן אנשים ללא אישור שהיה חייבים לעזוב את המדינה, וצו גירוש חייב להיות מבוצע על ידי גירוש בפועל"

מתוך שישים ושלושה הסעיפים בתוכנית, סעיף מספר 27 היה זה שעורר את המחלוקת הרבה ביותר. הוא קרא ליסוד מחדש של ביקורת הגבולות בגבול האוסטרי ו"סירוב הכניסה של כל אדם שהגיש כבר בקשת מקלט במדינה אירופאית אחרת".

במהלך המשא ומתן הקואליציוני, מרקל אמרה שהיא מתנגדת בחריפות להצבה מחדש של אנשי ביקורת הגבולות, מתוך חשש שגם מדינות אחרות יעשו זאת ובכך ייווצר אפקט דומינו שיחסל למעשה את התנועה החופשית ביבשת עליה הוסכם באמנת שנגן. האמנה כוללת כיום 26 מדינות שהסכימו לבטל את ביקורת הגבולות ובדיקת הדרכונים בגבולות המשותפים ביניהן.

בלאגן בבריסל

סיהופר הגיב לחששותיה של מרקל ונתן לה למעשה זמן למצוא פתרון אירופי משותף. ועידה שנערכה בבריסל בשבוע שעבר ניסתה לגשר על הפערים בין מדינות האיחוד בסוגיית ההגירה, ולאחר דיונים מרתוניים הסכימו החברות לסדרה של הבטחות מעורפלות לעשות "מאמץ משותף" בנושא.

מגזין ה'אקונומיסט' פרסם מאמר מערכת תחת הכותרת "האיחוד התווכח עד הבוקר על הגירה, אבל השיג מעט מאוד", ובו נכתב: "ישנו דפוס חוזר בכל פסגה אירופית על נושאים שנויים במחלוקת. ראשית, המנהיגים נשארים ערים כל הלילה כדי להראות מחויבות. שנית, הם מפרסמים הצהרה מעורפלת דיה שתאפשר לכולם להכריז על ניצחון. לבסוף, הגורמים שאמורים ליישם את ההחלטה מתווכחים עד אינסוף איך לפרש אותה".

ב'גרדיאן' הבריטי נכתב: "ישנו ספק גדול שההסכם הזה יעבוד, יקהה במעט את עוקץ ההגירה או ישרוד בכלל. קשה מאוד להאמין שמשהו מזה באמת יקרה. ההצהרה לתקשורת אמרה כי אירופה עומדת מאוחדת בנושא, אך במציאות המחלוקות בסוגיה לא באמת נפתרו".

גם הורסט סיהופר עצמו הודיע כי הסיכומים אליהם הגיעה מרקל בבריסל לא עומדים בדרישות מפלגתו.

להתראות אמא?

התגובות להסכם שהושג בסופו של דבר בין מרקל לסיהופר (ועדיין צריך להיות מאושר על ידי החברות האחרות בקואליציה) היו מעורבות. חלק מן הפרשנים סבורים שמדובר בהסכם לא יעיל, ובכל מקרה חולשתה הגלויה של מרקל בנושא מדיניות ההגירה כנראה מסמנת את סופה הפוליטי.

העיתון 'בילד' הגדיר את ההסכם הקואליציוני "פתרון רעיל" וכתב: "שתי המפלגות הסכימו היום על משהו שיכל להיות מוסכם כבר לפני שלוש שנים. יתכן שהפיתרון יעבוד בסופו של דבר אבל מה שבטוח זה שהאווירה הפוליטית בקואליציה מעולם לה הייתה רעילה יותר".

תגובות אחרות ביקרו את אובדן הבכורה של ממשלת גרמניה ביבשת, בשל העובדה שהיא כמעט התפרקה מספר חודשים אחרי שהחלה את כהונתה. אחרים שיבחו את סיהופר על האומץ שהפגין, אך גם הביעו דאגה מכך שההסכם מדבר רק על הגבול האוסטרי, ולא על גבולות המדינה האחרים שנשארו פתוחים ומהם ממשיכים להגיע עשרות אלפי מהגרים.

מאת'יו קווטרופ, שחיבר לאחרונה ביוגרפיה מקיפה על מרקל, סיכם זאת כך:

אחרי כמעט 13 שנים בשלטון, הזמן הולך ואוזל עבור קנצלרית גרמניה, והירידה בכוחה ובהשפעתה היו ברורים לכל בוועידת האיחוד האירופי. אם בעבר מרקל לקחה פיקוד על הדיונים ומנהיגים אחרים עמדו בתור כדי להתחנף אליה, בפעם הזו היא הגיעה להתחנן בפניהם והפצירה בהם למצוא פתרון שיציל את הקריירה הפוליטית שלה.

תהליך דומה קורה גם מבחינה פנים-גרמנית, כאשר בניגוד לעבר מרקל תלויה היום באחרים כדי לשרוד. היא אולי שרדה כקנצלרית, אך המשך הכהונה הנוכחית יהיה קשה מאוד. יתכן שזה הזמן לומר: להתראות אמא"

המאמר התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון. מאנגלית: אמיר לוי