חמש שנים להפיכה: א-סיסי עדיין מנסה לייצב את מצרים

בשבועות האחרונים התבשרו המצרים על מספר התפתחויות חיוביות המצביעות על כך כי מאמציו של הנשיא א-סיסי למאבק בטרור ויישום רפורמות בתחומי הכלכלה והחברה מתחילים לשאת פרי. שני בכירים של ארגון 'מחוז סיני של המדינה האסלאמית' (דאעש) הסגירו את עצמם לשלטונות הביטחון, ובאופן כללי מורגשת ירידה משמעותית בהתקפות הארגון בצפון סיני.

עוד מתברר שכוחה הפוליטי של תנועת האחים המוסלמים שהודחה מן השלטון על ידי סיסי הולך ונמוג ברחוב המצרי. בתחום הכלכלי נראה כי הרפורמות שהכתיבה קרן המטבע למצרים כתנאי למתן הלוואה של 12 מיליארד דולר, הולכות ומיושמות לשביעות רצונה של הקרן. גם ההשקעות הגדולות בפרויקטים שבהם התרכז סיסי מראשית כהונתו מתחילים להניב תוצאות חיוביות. עם זאת, השיפור המקווה ברמת החיים של השכבות הנמוכות המהוות את רוב האוכלוסייה עדין לא נתן את אותותיו.

בנאומו לציון חמש שנים לאירועי יוני-יולי 2013, שהביאו להפלתו של שלטון האחים המוסלמים במצרים ולהגעתו לשלטון, חזר והדגיש סיסי כי "המהפכה הנכונה" התרחשה ב- 30 ביוני ולא בהפגנות ינואר – פברואר 2011, שכונו בזמנו "האביב הערבי" והביאו לנפילתו של הנשיא מובארק.

לדבריו, אירועי 2011 היו מהומות שגרמו לפגיעה בביטחון האישי וביציבות הפוליטית, להתפשטות הטרור ולהתמוטטות הכלכלה, וכעת שלטונו פועל בהצלחה לתיקון התפתחויות הרות אסון אלה בסיוע כוחות הביטחון ובתמיכת העם.

נראה שדבריו של סיסי נכונים במידה רבה, אם כי דרכו ליישום הרפורמות שנויה במחלוקת על רקע של ניהולו האוטוריטטיבי של המדינה. אירועי האביב הערבי אכן לא הולידו שלטון דמוקרטי, אלא דווקא הובילו את עלייתם לשלטון של האחים המוסלמים במצרים ובמדינות אחרות, ולמלחמות אחים רצחניות בכמה מהן.

סיסי מתגאה בכך שהציל את מצרים מהתבססותה של דיקטטורה אסלאמית מבית מדרשם של האחים המוסלמים והחזיר את היציבות לארצו, אם כי במחיר כבד של אלימות שגבתה את חייהם של מאות מתומכי האחים שלא הסכימו להדחתו של מנהיגם מורסי. מרבית מאמציו עם זאת מכוונים להגשמת חזונו לפיתוח כלכלי, אפילו במחיר של רפורמות כלכליות כואבות.

סכנה בסיני

הסכנה המיידית הדורשת מענה היא עדיין הטרור האסלאמי בסיני, שם הצבא המצרי נאבק כבר ארבע שנים בארגון המדינה האסלאמית. בפברואר השנה הכריז סיסי על מבצע רחב הקף המכונה "סיני 2018" לחיסולו של הארגון, ותגבר לשם כך באופן משמעותי את כוחות הצבא הכוללים חלקים של הארמיה השנייה והשלישית.

בששת החודשים האחרונים הרג הצבא מאות מחבלים ועצר אלפי חשודים בפשיעה או בהשתייכות לארגון המדינה האסלאמית. כמו כן הוא הרס מרכזי תקשורת ופיקוד, חשף מקומות מסתור ואכסון של חומרי נפץ והחרים מאות כלי רכב ואופנועים.

נוכחותם של כוחות צבא גדולים בכל שטחי צפון סיני ופעולותיהם ההתקפיות שאינן פוסקות אכן הביאו לירידה משמעותית בפעולות הטרור, אך לא להיעלמו של הארגון. בנסיבות אלה סיסי עדיין אינו יכול להרשות לעצמו לדלל את כוחותיו, מה שמעיק על תקציב הביטחון המצרי וגם פוגע קשות במרקם החיים בצפון סיני.

הצבא הקים אזור חיץ של חמישה ק"מ על גבול רצועת עזה כדי לבודד את סיני מן הרצועה ומאות משפחות פונו מן השטח. בנוסף הוטל עוצר על אזורים בצפון סיני, מה שפגע קשות באספקת מוצרים חיוניים כגון אוכל ותרופות לאוכלוסייה. גם הלימודים בבתי הספר ובמכללות הופסקו מחשש לפיגועים.

האוכלוסייה האזרחית בשטח שהיא בדואית ברובה ולא היה לה גם כך אמון רב בממשל המצרי, עברה בחודשים האחרונים לתמיכה במאבק במחבלים. זה קרה אחרי הטבח במסגד רודה בביר אלעבד בנובמבר שעבר שמהלכו נרצחו 311 מתפללים. איחוד השבטים של סיני הודיע אז כי יפעל לחיסולה של הנוכחות הטרוריסטית באזור ואכן השבטים משתפים פעולה עם הצבא.

כאמור, בתחילת החודש הנוכחי שני מפקדים בכירים של "מחוז סיני" הסגירו את עצמם לכוחות הביטחון אחרי קרב ארוך בתוך רפיח, כנראה בתיווך איחוד השבטים, אשר קרא לשאר פעילי הארגון להסגיר את עצמם "בעקבות התבוסות שהם סופגים". לאחרונה נמסר כי הוקלו מעט אמצעי הביטחון החמורים באזור והתחילה חזרה מסוימת לשגרת החיים.

האחים המוסלמים במשבר

גורם בעייתי נוסף בתחום הביטחון הם האחים המוסלמים, שאף כי עברו חמש שנים מאז סילוקם מן השלטון והדיכוי האלים של הפגנותיהם, אינם מוכנים לקבל את תבוסתם ולמצוא דרך להתפשר עם שלטונו של סיסי.

האחים הגיעו לשלטון בעקבות אירועי 2011, ואחרי 80 שנה של מאבק עיקש שבמהלכן תנועתם הוצאה פעמיים אל מחוץ לחוק, אלפים מפעיליהם נכלאו  ומנהיגיהם הוצאו להורג. ב-2012 הם הקימו את מפלגת "החופש והצדק" וזכו לרוב מרשים בפרלמנט. ב-2013 נציגם מחמד מורסי נבחר לנשיא.

כעבור שנה בלבד הפרלמנט פוזר מסיבות משפטיות, ומחמד מורסי הודח ונעצר על רקע הפגנות ענק של המצרים בסיוע הצבא בהנהגתו של סיסי. כיום נמצאת התנועה בשפל המדרגה. היא הוכרזה כארגון טרור, ואלפים מפעיליה נעצרו, המפלגה הפוליטית שלה וכל הארגונים המסונפים אליה פוזרו ונאסר עליהם לקיים פעילות כלשהי. משרדיה ונכסיה הוחרמו. לאחרונה פורסם צו נשיאותי המתיר השתלטות המדינה גם על רכושם האישי של המחבלים, כולל פעילי האחים המוסלמים שנידונו ע"י בתי המשפט ומיצו את כל תהליכי הערעור בערכאות המשפטיות.

מרבית מנהיגי התנועה הבכירים עצורים ומתנהלים נגדם משפטים על רקע של בגידה במדינה ואלימות נגד אזרחים. ביניהם נמצאים הנשיא לשעבר מחמד מורסי, המדריך הכללי של התנועה מחמד בדיע, סגניו ח'יירת אל שאטר ורשאד אל ביומי ומנהיגים אחרים בולטים כגון מחמד אלבלתגי ועסאם אל עריאן. מדובר באישים מוכרים היטב בעולם הערבי/אסלאמי.

מורסי ובדיע נשפטו כבר למספר מאסרי עולם ואף נידונו למוות, אם כי פסקי הדין שלהם עדין בתהליכי ערעור. דרגים נמוכים מנסים לקיים פעילות מינימלית, אך הם נתונים למעקב צמוד של השלטונות הסוגרים את משרדיהם המאולתרים ועוצרים אותם. הבכירים המעטים שהצליחו לברוח נעים ונדים בין קטר לטורקיה התומכות באחים. בשלב זה נראה שמבנה הארגון התמוטט.

מחמוד עזת, אחד מסגני המדריך הכללי שהצליח לחמוק מגל המעצרים ומסתתר כנראה במצרים, נחשב כיום כמנהיג התנועה אם כי לא הוכתר ככזה. הוא מנסה למנוע את התפרקותה הסופית ומשדר את המסר כי יש להחזיק מעמד עד יעבור זעם.

אולם במצב האנדרלמוסיה שנוצר ללא יד מנהלת חל בארגון פילוג דה פקטו. מחמד כמאל, אחד מוותיקי התנועה שמונה כראש הוועדה המנהלית העליונה כדי להמשיך לנהל את הארגון, ניסה לשקם את מוסדותיה אך נכשל ובחר בדרך הנקמה והאלימות, ונראה שחלק גדול מצעירי התנועה הצטרף אליו. הוא נחשב כמי שהקים את שני ארגוני הטרור "ליווא אל ת'אורה" (דגל המפכה)  ו"חסם" (הכרעה), שביצעו פעולות טרור בתוך מצרים ופגעו בעיקר בכוחות הביטחון ובאנשי ציבור. הוא נהרג בפשיטה של כוחות הביטחון בצפון קהיר באוקטובר 2016.

במצב זה התנועה נראית כחסרת אונים ואבדה כמעט לחלוטין את כוח משיכתה ברחוב המצרי. על כל פנים היא אינה יכולה כבר לארגן הפגנות גדולות כפי שעשתה בשנים 2014/15. בשנתיים האחרונות דווח מספר פעמים על יוזמות למשא ומתן של התנועה עם השלטון, אך כולן נכשלו לאחר שהתברר כי האחים מציבים תנאים מוקדמים לכל דיאלוג כגון שחרור מורסי מהכלא.

סיסי מצדו מוכן לדיון, אך ללא שום תנאים מוקדמים, ומכך ניתן להבין שהשלטון אינו רואה יותר סכנה מידית בתנועת האחים. עם זאת, ספק אם אפשר כבר להספיד התנועה שהוכיחה בעבר כושר התאוששות מפתיע אחרי כל אחד מן המשברים הקשים שעברו עליה. נראה שלאידאולוגיה שלה, שעיקרה חזרה למקורות האסלאם והקמת ח'ליפות, עדיין יש קסם רב במצרים ובמדינות ערב האחרות שם פועלות המפלגות של האחים המוסלמים בלא מעט הצלחה.

בעיות חברה וכלכלה

עם זאת הבעיות המרכזיות של מצרים הן בסופו של דבר בתחום החברה והכלכלה, ואליהן מכוון סיסי את מירב מרצו כפי שהבטיח לעמו אחרי תפיסת השלטון עוד ב-2104. מצרים מונה כיום מאה מיליון תושבים והיא מתרבה במיליון ילודים כל שישה חודשים. שיעור הילודה עדין גבוה ועומד על כ- 3.3%. רוב התושבים נמצאים מתחת לקו האדום של העוני המוגדר ע"י האו"ם כשני דולר ליום. מצרים זקוקה אפוא לאחוזי צמיחה גבוהים  – לפחות 7-8% לשנה במשך שנים רבות – כדי לפצות על שיעור הילודה הגבוה, ולהתגבר על הנזק שנגרם לכלכלתה בתקופות הממשלים הקודמים.

סיסי בחר באסטרטגיה של בניית תכניות ענק של תשתיות שהיו אמורות להביא לעידוד ההשקעות ולצמיחה כלכלית רחבת היקף. אלא שהתברר לו מהר מאד כי אף אם עקרונית הוא בדרך הנכונה, הרי השלמת התכניות והמתנה להשפעתן על האזרח הוא עניין לשנים רבות ובינתיים האוכלוסייה ממשיכה לסבול ומאבדת את האמון בו.

התיירות, שהביאה למצרים כ-12 מיליארד דולר כל שנה והייתה מקור עיקרי למטבע חוץ נפגעה קשות על ידי הטרור, ומצרים מצאה את עצמה במשבר הולך מחמיר. נראה שזה ההסבר לפנייתו של סיסי לקרן המטבע העולמי לקבלת הלוואת ביניים עד להבשלת האסטרטגיה שלו. יתכן שגם רצה להראות לציבור כי אין לו ברירה אלא לקיים את תנאיה של קרן המטבע להבראת הכלכלה, אף אם הן פוגעות בציבור גדול בשלב ראשון.

הקרן הסכימה להעניק לו הלוואה של 12 מיליארד דולר בריבית נמוכה בתנאי לביצוע רפורמות כלכליות מרחיקות לכת, אותן סירב שמובארק לבצע בזמנו כי הן נראו בעיניו כמסוכנות לשלטונו וכפוגעות בכבוד הלאומי המצרי.

סיסי אכן יישם את הרפורמות שהתחייב להן: ניוד הלירה המצרית, הטלת מע"מ וביטול הדרגתי של הסובסידיות לדלק וגז. הוא גם יזם תחיקה ליברלית בנושאי סחר והשקעות וביטל רבים מההליכים הבירוקרטיים של מצרים שמקורם היה בהלאמת הכלכלה ע"י גמאל עבד אלנאצר, והרתיעו את המשקיע הזר הפוטנציאלי.

הרפורמות אכן גרמו לאינפלציה שנתית בקצב של כ- 30% ועליית המחירים, כנצפה, גרמה להתמרמרות גדולה בקרב האוכלוסייה, בינתיים ללא הפגנות ברחוב, כנראה מתוך המתנה לבאות.

במישור המקרו-כלכלי הרפורמות הולידו תוצאות מהירות יחסית ובשנתיים האחרונות גברו ההשקעות הזרות והצמיחה של התוצר הלאומי הגולמי עלתה לכ- 4%. בשנת התקציב הבאה צופה ממשלת מצרים צמיחה של מעל 5% ובהמשך אפילו 8% לשנה. גם האינפלציה הצטמצמה מעט והאבטלה יורדת לאיטה.

עד עכשיו עמדה מצרים בהצלחה בשלוש ביקורות תקופתיות של קרן המטבע – האחרונה בהן בחודש מאי. לפני מספר ימים פרסמה הקרן הודעה על תוצאות הביקורת השלישית שם נאמר כי יישום הרפורמות בוצע לשביעות רצונה וסייע בהאצת הצמיחה, צמצום האבטלה ובהקטנת הגרעון הפנימי והחיצוני.

קהיר החדשה

בינתיים גם פרויקטים שהושלמו מניבים תוצאות. יו"ר רשות תעלת סואץ הודיע בסוף יוני כי ההכנסות מן המעבר בתעלה, שהכפלתה הייתה תכנית הכתר של סיסי, הגיעו במחצית השנה הנוכחית לשיא של כל הזמנים.

כמו כן פורסם כי בניית קהיר החדשה, הנבנית בין קהיר ההיסטורית לבין תעלת סואץ ואמורה לשמש כבירתה הפוליטית והאדמיניסטרטיבית של מצרים, מתקדמת יפה. הרובע הראשון של משרדי שירות המדינה יושלם במחצית השנייה של 2019 ויועברו אליו 57.000 פקידים מקהיר. זו אמורה להיות עיר מודרנית, שמקורות האנרגיה שלה יהיו ממקורות חלופיים בלבד, ותשמש דוגמא לפיתוח העירוני במצרים.

גם הרפורמה לליברליזציה בהענקת רישיונות לחיפוש והפקת גז ונפט נתנה תוצאות חיוביות. שדה הגז הגדול ביותר במזרח הים התיכון, "זור", נתגלה ע"י חברת אני האיטלקית ובארותיו הראשונות כבר מספקות את הגז החיוני לתושבי המדינה.

תכניות אלה הם אכן הגדולות ביותר, אך עשרות נוספות נמצאות בשלבי ביצוע והן כוללות סלילת אלפי ק"מ של כבישים, הכשרת שטחי ענק לחקלאות, עידוד מפעלים קטנים ובינונים ובניית אוניברסיטאות חדשות.

ראש הממשלה החדש מוסטפא מדבולי, שמונה לתפקידו בחודש שעבר אחרי שסיסי נבחר לכהונתו השנייה, הודיע בתחילת החודש כי ממשלתו השלימה כ-85% של הרפורמה הכלכלית וכי האזרח יתחיל להרגיש בקרוב את השיפור במצבו. הוא הוסיף כי מתוכננות בנוסף רפורמות מרחיקות לכת בביטוח הלאומי ובמערכת הבריאות, קידום המחקר המדעי והקמת מרכזי שעשועים, ספורט ובידור.

משבר המים

אלה הן כמובן הצהרות מרחיקות לכת, הדורשות שנים רבות של עבודה מאומצת והשקעות שלא בטוח שמצרים תוכל לעמוד בהן. השיפור במדדים האסטרטגים של הכלכלה כאמור לעיל הוא ללא ספק סימן מעודד, אם כי בינתיים אינו מורגש בצורה משמעותית בציבור הממשיך לסבול קשות מעלית המחירים. מחוסר ברירה ומתוך תיקווה לעתיד טוב יותר, ממשיך העם המצרי לתת את אמונו בסיסי שעושה כנראה כל מה שניתן לעשות במצבה הקשה של מצרים.

איום בעל משמעות אסטרטגית על הכלכלה המצרית קשור בבניית "סכר התחייה" באתיופיה על אחד מיובלי הנילוס הכחול, המאיים על אספקת המים של מצרים, שרובה מגיעה מן הנילוס. הנושא נמצא במו"מ כבר מספר שנים, אך בינתיים ללא פתרון.

בניית הסכר האתיופי אמורה להסתיים בשנה הבאה ומצרים חוששת כי עם תחילת פעילותו היא תאבד כמויות גדולות של מים – מה שיפגע הן בהספקת החשמל שלה והן בחקלאות.

בינתיים הסכימה רוסיה לממן בניית ארבעה כורים אטומיים לייצור חשמל, האמורים למתן את השפעת צמצום כמויות המים המגיעות לסכר אסואן שהוא מחולל החשמל העיקרי של מצרים. אי פתרון הבעיה עלול להביא לעימות בין שתי המדינות סביב נושא המים, הנחשב במצרים כ"קאזוס בלי".

ראוי לציון כי מצרים של סיסי נמנעת מלהתערב במשברים השונים באזור. היא אומנם חברה בקואליציה האמריקאית למלחמה בדאעש וגם בקואליציה הערבית שהקימה ערב הסעודית למלחמה בתימן, אך אינה פעילה בשטח בהיותה עסוקה ביותר בבעיותיה הביטחוניות והכלכליות.

עם זאת יוזכר כי סיסי רכש בשנים האחרונות כמויות גדולות מאד של נשק, מטוסים ואניות מלחמה, כנראה מתוך הנחה שמצרים עלולה להיגרר למלחמה כזו או אחרת במצב המשברי המסוכן השורר באזור.

לסיכום מצרים עדין נתונה במצב כלכלי בעייתי, אך נראה שסיסי מבצע בהצלחה לא מעטה את הניתוח המקרו-כלכלי הכואב שהיה יכול להביא לסילוקו מן השלטון. עתה נותר לראות אם אכן כל הרפורמות תבוצענה ותיפתח תקופה חדשה של פיתוח כלכלי מודרני במצרים.

צבי מזאל כיהן כשגריר ישראל במצרים, רומניה ושבדיה ובתפקידים בכירים במשרד החוץ, וכיום משמש חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. המאמר התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.