"כמו לרצוח אותם שוב": ראפר תומך טרור יופיע בזירת פיגוע בצרפת

לפני שלוש שנים רצחו מחבלים 130 איש בתיאטרון הבטקלאן. השנה יופיע שם ראפר אסלאמיסט. ממשלת צרפת: "צריך לכבד את חופש הביטוי"

חופש ביטוי או תמיכה בטרור? הראפר מדין וזירת הפיגוע בבטקלאן | ויקיפדיה

ב-13 לנובמבר 2015, חוותה פריז את האימה של מתקפת הטרור בתיאטרון הבטקלאן, כאשר שלושה מחבלים פתחו באש במהלך מופע, רצחו 130 בני אדם ופצעו עוד 413. חלק מן הקורבנות עברו עינויים קשים.

העם הצרפתי הגיב באופן הרגיל: ההלם הראשוני הוחלף מהר מאוד בהשלמה עם המצב. פרחים, נרות ודובי צעצוע הונחו בזירת הפיגוע; בטקס שאורגן לזכר הנרצחים הושמעו שירי אהבה נוגים. הממשלה הבטיחה לפעול, אבל בפועל לא נעשה כמעט דבר. אווירת ההשלמה והכניעה שלטה בכל.

https://www.youtube.com/watch?v=pWkRVoi6F48

כאשר התיאטרון נפתח מחדש כשנה לאחר הפיגוע, המוזיקאי סטינג הופיע בו עם שיר בשם 'אינשאללה'. לוחות זיכרון ציינו את ה"רוצחים", אך בשום פנים ואופן לא הזכירו את המילים "טרור" ו"ג'יהאד", כדי שחס וחלילה לא נדע מדוע נרצחו 130 איש. פוליטיקאים מימין ומשאל הפריחו בלונים לשמיים וחייכו למצלמות.

מתקפת הטרור האכזרית של נובמבר 2015 צומצמה בהדרגה לזיכרון נשכח מן העבר, אך שני אירועים שקרו לאחרונה החזירו אותה לפתע לתודעה.

עורכי הדין של קורבנות הפיגוע חפרו בדו"ח הוועדה שהוקמה לבדיקת האירוע ופורסם בקיץ 2016, וגילו כמה עובדות מדהימות. על פי ועדת הבדיקה, מסתבר כי חיילים מכוח הלחימה בטרור הוצבו בסמוך לאולם התיאטרון בליל המתקפה. שוטרים שהוזעקו לזירה הגיעו למקום ללא כלי נשק מתאימים לעימות מול מחבלים, ופנו אל קבוצת החיילים לעזרה. החיילים יצרו קשר עם המושל הצבאי של פריז, הגנרל ברונו לה ריי, שהשיב להם כי "צרפת לא נמצאת במלחמה", ולכן "לא יעלה על הדעת לסכן חיילים כדי להציל חיים".

כתוצאה מכך, עשרות בני אדם חפים מפשע נרצחו, בזמן שהחיילים עמדו כמה מטרים משם ולא הגיבו. השוטרים מצידם המתינו לתגבורת מתאימה, שהגיעה רק לאחר יותר משלוש שעות. עורכי הדין שגילו את המחדל החליטו בחודש שעבר לתבוע את המשטרה והצבא בגין אי-סיוע לאדם בסכנה. סיכוייה של התביעה אינם נראים גבוהים, בייחוד לאור העובדה שממשלת צרפת כבר טרחה להדגיש כי השוטרים והחיילים "עשו את עבודתם".

קונצרט לג'יאהד

זמן קצר לאחר שנחשפו מחדלי כוחות הביטחון, נודע לתושבי פריז על שני אירועים מוזיקליים שאמורים להיערך בחודש אוקטובר הקרוב בבטקלאן, בסמוך מאוד ליום השנה השלישי לפיגוע.

בכרזות המפרסמות את האירועים הם הוגדרו כ"הופעת ראפ אסלאמי". האמן שיופיע בהם ועונה לכינוי 'מדין', הוא ראפר ממוצא אלג'יראי שקרא לעצמו על שם העיר מדינה בה קבור הנביא מוחמד וממנה יצא למסעות הכיבוש והפצת האסאלם.

בהתאמה, שיריו של מדין מלאים בשנאה כלפי לא-מוסלמים, כלפי צרפת וכלפי המערב כולו. האלבום הידוע ביותר שלו נקראת בפשטות 'ג'יהאד', וכדי להעביר את המסר הוא הצטלם לבוש חולצה בה האות J בכותרת השיר הוחלפה בציור של חרב גדולה. בתמונות אחרות, הוא נראה מבצע את תנועת ה"קנל", מחווה גופנית הדומה למועל היד הנאצי, שנודעה לשמצה בעיקר בזכות הקומיקאי הצרפתי האנטישמי דיודונה.

ארגונים המייצגים את משפחות קורבנות הבטקלאן מיהרו למחות על קיומה של הופעת הזמר המשבח את האסלאם הקיצוני והג'יהאד, דווקא במקום בו נרצחו ועונו עשרות אנשים בידי מחבלים ג'יהאדיסטים. "זה יהיה עלבון לזיכרון הקורבנות", אמרו בני המשפחות ודרשו את ביטול הקונצרט.

בדומה לתביעה חסרת הסיכוי על רשלנות כוחות הביטחון, נראה שגם הקריאות לביטול ההופעות נפלו על אוזניים ערלות. ראש ממשלת צרפת אדוארד פיליפ אמר כי "יש לכבד את חופש הביטוי", והאשים את ארגוני המשפחות ב"משחק לידי הימין הקיצוני". ארגונים מוסלמים זעקו כרגיל על "אסלאמופוביה". מנגד, לוראן ווקיה, נשיא המפלגה הרפובליקנית, תיאר את קיום ההופעות בבטקלאן כ"חילול הקודש", ואמר שמדובר ב"מוות שני" של קורבנות הפיגוע. פוליטיקאים שמרנים אחרים חלקו דעה דומה. הם כמובן מיד הואשמו ב"גזענות".

רוב תקשורת המיינסטרים בצרפת נותרה דוממת. אלה שכן דיווחו על הנושא האשימו את עורכי הדין של הקורבנות ב"פתיחה לא רצויה של פצעים ישנים". אפילו לא עיתונאי אחד יצא נגד האבסורד שבהזמנתו של מדין להופיע בבטקלאן. אלה שכתבו על כך דווקא הגנו על קיום ההופעה, שוב בשם "חופש הביטוי".

מסתבר אם כן שצרפת הפכה למדינה בה המשטרה והצבא יכולים פשוט לסרב להגן על אזרחים, וגנרלים יכולים למעול בתפקידם מבלי לתת דין וחשבון על כך. עוד מסתבר שצרפת היא מדינה בה שירי הלל לג'יאהד באותו המקום בו ג'יאהדיסטים טבחו בעשרות בני אדם הם דבר מקובל.

דקירות ועריפות ראשים

בשנתיים האחרונות, מאז פיגוע הדריסה בניס בו נרצחו 86 בני אדם על ידי מחבל שנהג במשאית, לא התרחשה התקפת טרור גדולה על אדמת צרפת. אך היו הרבה מאוד תקריות אחרות הקשורות לאסלאם קיצוני.

כך למשל, כומר בנורמנדי נרצח וראשו נערף בזמן שהתפלל בכנסייה. שתי קשישות יהודיות עונו ונרצחו בדירותיהן בפריז. שתי צעירות נדקרו למוות בתחנת הרכבת במארסיי. שלושה אנשים ושוטר נטבחו בחנות מכולת. בחודש מאי האחרון צעיר נדקר למוות סמוך לבית האופרה בפריז.

עמנואל מקרון | Annika Haas

אף אחד לא הגיב.

מספר שבועות לאחר היבחרו לנשיאות, עמנואל מקרון השתתף בסעודת איפטר עם מנהיגי הקהילה המוסלמית בצרפת. הוא אמר אז כי "ההתקפות" היו תוצאה של "שקרים פרוורטים" שאין להם כל קשר לאסלאם. הוא הבטיח למנהיגי הקהילה כי הוא עובד קשה כדי שדת האסאלם תקבל את "מקומה הראוי" במדינה.

בחודשים הקרובים, 450 אסירים שהוגדרו "קיצוניים ומסוכנים" צפויים להשתחרר מבתי הכלא הצרפתיים לאחר שהשלימו את עונשם. חלקם הורשעו ברצח מדרגה ראשונה, אך רק בודדים ריצו עונשי מאסר של יותר מ-15 שנים. ממשלת צרפת טוענת כי כל אסיר משוחרר יזכה למעקב צמוד. ההצהרה הזאת אינה מרגיעה במיוחד, כאשר לוקחים בחשבון את העובדה כי רוב המחבלים המוסלמים שביצעו פיגועים בצרפת במהלך העשור האחרון היו אמורים להיות תחת מעקב.

"צרפת נמצאת במלחמה"

במאמר שהתפרסם לאחרונה ב'לה פיגארו', כתב העיתונאי איבן ריופול כי "צרפת נמצאת במלחמה, אך מניחה לאויב לחיות בשלום". מקרון וממשלתו לעומת זאת, לא חושבים שצרפת נמצאת במלחמה. הם מדברים ופועלים כאילו האויב כבר ניצח, ומנסים לקנות עוד קצת זמן לפני הכניעה הסופית.

לפני כשבועיים, עבריין צעיר בשם אבובאקר פופנה דרס ופצע שוטר בזמן שניסה להימלט ממעצר בעיר נאנט. פופנה עצמו נורה על ידי השוטרים ונהרג. התוצאה הייתה שלושה לילות של מהומות וכאוס ברחבי העיר. עשרות רכבים וחנויות עלו באש. השוטר שירה בפופנה נאשם ברצח ועשוי לעמוד בפני עונש מאסר, רק מפני שניסה לאכוף את החוק.

וזהו לא המקרה היחיד. בכל פעם ששוטר צרפתי מעורב בתקרית אלימה בניסיון לשמור על החוק, פורצות מיד מהומות המוניות והשוטר עצמו נענש. כך קרה למשל בחודש פברואר בשנה שעברה, אז צעיר בשם תיאו לוהקה נעצר לאחר שתקף שוטר. הוא טען שהשוטר אנס אותו, והוביל לפיטוריו. מהומות פרצו בכל רחבי המדינה ואפילו הנשיא דאז פרנסואה הולנד הגיע לבקר את העבריין בבית החולים. שנה לאחר מכן, השוטר זוכה מכל חשד. הוא עדיין מקבל איומים על חייו.

המקרה הזכור ביותר הוא כמובן המהומות הענקיות שפרצו בפריז בשנת 2005, לאחר ששני צעירים מוסלמים התחשמלו למוות כאשר ברחו והתחבאו מפני המשטרה. הנזק שנגרם במהלך עשרת ימי המהומות נאמד ב-200 מיליון אירו. שני שוטרים הורשעו ואיבדו את עבודתם. עשר שנים לאחר מכן הם זוכו מאשמה.

יתכן שגם אותם שוטרים וחיילים, אשר עמדו במשך שעות מחוץ לתיאטרון הבטקלאן בזמן שהטבח מתחולל בתוכו, פשוט לא רצו להסתכן בעונש.


גִי מילייר הוא פרופסור באוניברסיטת פריז ומחברם של 27 ספרים על צרפת ואירופה. המאמר המקורי התפרסם באתר מכון גייטסטון. מאנגלית: אמיר לוי

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. אינני מבין את הרפיסות הצרפתית המיוחדת.

    הרי זו מדינה שקמה על הפרדה בין דת ומדינה; הפרדה אלימה ביותר, שהגיעה לכדי הטבעה המונית של כמרים ונזירות בתקופת המהפיכה.

    איך הם מאפשרים לאיסלם הג'יהאדיסטי לפעול בחופשיות? זה לא חופש פולחן, זו פעולה פוליטית בכיסוי דתי.

    במיוחד בצרפת, יש מחבלים שהיו בעברם הקרוב סוחרי סמים, סרסורים, שודדים, שותי אלכוהול וכו' פעולות אסורות באיסלם; ברור שמישהו הסביר להם שכל זה יימחק אם יהרגו מספיק כופרים.
    כך שלא צריך להיאבק באיסלם בכללו- צריך פשוט לפעול בתקיפות נגד מי שטוען שמצוות הג'יהאד עולה על יתר המצוות.

  2. כשחייל ביצע את מה שצריך היה להתבצע קודם לכן ע"י חיילים, ובעיקר מפקדים, אחרים שהיו בשטח, והוקע והורשע ע"י הרמטכ"ל ושר הביטחון, עוד הרבה לפני שידעו בדיוק מה קרה שם (לא היה תחקיר מלא בשעות שבה הם השמיצו את החייל), ונענש במשפט ראווה שעלה למשלם המסים מליונים, לא אתפלא אם גם חיילי צה"ל והשוטרים יעדיפו "למלא את תפקידם, ולנהוג לפי הפקודות" ולא למנוע או לעצור ארוע טרור, כדי שלא להיענש (ע"ע 2 הפיסקאות שלפני האחרונה).

    אגב, גם מדינת ישראל "לא נמצאת במצב מלחמה". תבדקו כמה זמן לוקח לממשלת ישראל להכריז שמערכת קרבות הינה מלחמה, ולא סבב קרבות או מבצע או ארוע בודד וקיצוני. כולנו יודעים שזו מלחמה, אבל הממשלה מטעמים שהיא לא תרצה לספר לנו (כלכליים, תדמיתיים, משפטיים וכו' וכו') לא תכריז מלחמה.

    עוד אגב, מדינת ישראל נמצא זה 20 שנים במלחמה, שאינה מעל לפני השטח, ואינה מתבצעת בגלוי עם כלי נשק כפשוטם. מלחמה זו היא ההחלשה של המדינה, וארגוני הביטחון שלה (צבא ומשטרה), וקרבנות המלחמה הינם יהודים שנרצחים כי המחבלים יודעים שאף אחד לא יפגע בהם (ע"ע אלאור). הם אמנם עלולים להיעצר ולהיאסר, אולם משפחותיהם יקבלו תשלומים מכובדים, מעמדם של המחבלים יעלה ככל שהמעשה חמור יותר, השהות בכלא תהיה נעימה (ככל שהסוהרות יהיו יפות יותר ונענות יותר, תלוי כמובן במפקד הכלא ובקציניו), תנאי הכליאה יכללו טלויזיה ומועדון ולימודים וכו', וכמובן שהעונש יקוצץ ברגע שעמיתיו של המחבל יחטפו חייל או גופה ותהיה עיסקת חליפין הזויה, ששוב תעלה בדם יהודי.

    אבל יש בממשלת ישראל אנשים שלא רוצים להודיע על מלחמה זו, ואף נותנים לה להימשך ולהתחזק. יש להם כלים לעצור את ההידרדרות, ואף להפסיק אותה כמעט לגמרי, אבל הם לא עושים דבר.
    כמה דם יהודי צריך להישפך עד שראש הממשלה יחליט, ויבצע, את מה שצריך לעשות, גם במחיר של התנגשות חזיתית עם בית הדין הגבוה לאי צדק, ועם ארגוני חבלה מהשמאל, ועם מדינות זרות שמבצעות כאן ריגול כפשוטו כולל פגיעה לאור יום ביהודים (ע"ע הילד שהותקף בחברון ע"י מחבל שוויצרי)?

  3. גם בישראל מפקד הצבא מסרב להגן על האזרחים. הפגיעה בהם צריכה להיקרא פגיעה ע"פ אמות המידה שלו כשהמוטו שלו הוא להכיל את הטרור ושצריך להבין את המחבלים החיים במחסור וללא אופק ותקווה.

  4. אנשים לא מכירים את השילטון הצרפתי לעומק, אלא באופן שיטחי על סמך כלי התקשורת.
    זו מדינה מאוד צנטרליסטית, עם שרותי ביטחון פנים שאוספים כל הזמן מידע על גורמים חתרניים, אפילו בדרגות נמוכות של פשיעה. בצרפת ישנו שרות חשאי שמידי פעם גם מחסל באופן יזום (שלא תמיד מתפרסם) מתנגדי משטר.
    כשהצרפתים רוצים (והם ירצו בשלב מסויים) – שלטונות הבטחון שלהם יהיו מסוגלים בקלות לאתר את כל האיסלמיסטים ולזרוק אותם לכל הרוחות (הם כבר עשו זאת בקטנה בעבר וזרקו איסלמיסטים לאלג'יריה ומרוקו איתם יש להם הסכמים).
    עם האמצעים המודרניים של האזנה אוטומטית למכשירי טלפון, ומערכות לזיהוי פנים (שבסין הצליחו לאתר באמצעותה קומץ עברינים בתוך אצטדיון ספורט). קל מאוד לעקוב אחר כולם ולאסוף אותם.
    נראה לי שהשלטונות מחכים לקבל איזושהי לגיטימציה פנימית (בעיקר מקהילת המהגרים המוסלמים) לצעד כזה דרסטי.
    בצרפת פועלים כוחות מאוד חזקים של חילון ואינטגרציה, ועל כל מוסלמי שהפך דתי, ישנם הרבה שהפכו לחילוניים (אולם הם מפחדים להתעמת עם הדתיים שלהם). אני מניח שהשמאל הצרפתי מאמין שהזמן יעשה את שלו והמוסלמים יהפכו לחילוניים. אם זה לא יקרה בקרוב, אז הימין הצרפתי ידאג לזרוק את המוסלמים הקיצוניים החוצה.

    1. אני מודה – אינני מכיר את צרפת, ולא את השילטון בה, או את גופי הביטחון שלה.
      עם זאת, אני מכיר את תוצאות ההצלחה של שירותי הביטחון של צרפת, והתוצאות הללו מאד כואבות למשפחות רבות של חפים מפשע. כך שאני מאד סקפטי לגבי עד כמה השלטונות רוצים ויכולים לפעול. מה גם שדבריך נסתרים ע"י שלושת הפיסקאות האחרונות במאמר.

  5. יהודי צרפת שיהגרו לאן שירצו וימלטו מאימת המוסלמים וידה החלשה של צרפת למה להם לסבול שיברחו למקומות פחות מסוכנים.הצרפתים עצמם צריכים גם להגר מהמדינה חסרת התקווה לקנדה ארהב אוסטרליה ניו זילנד ולהתגורר בערים עם מיעוט מוסלמי קטן ביותר או ללא מוסלמים כל מדינה בעלת מיעוט מוסלמי גדול גורלה נחרץ לחיות בנהר דמים שישפך לכן לתושבים אין מה לעשות כנגד כי הממשלות חלשות ונגועות באינטרסים.

  6. יש סרט ישן שמתאר את המצב בו אנחנו נתונים היום
    קוראים לו התפוז המכאני
    כשהוא יצא הביקורת זעקו שהסרט אלים בצורה מחרידה היום לעומת המציאות הוא נראה כמו סרט לילדים אבל כבר אז הוא הראה את השמאלנים כמח שמעדיפים להיכנע לטרור ואף להצדיק אותו למרות שהוא מופנה כלפיהם ואת הפוליטיקאים שמעדיפים לבקר וללקק לתוקפן מלהגן על הקורבן

  7. אני לא רואה התנהגות שונה בישראל.
    שורפים את דרום המדינה ומשגרים טילים לעבר אזרחים ולא מגיבים כפי שצריך.
    עושים פיגועי דקירה והשופטים טוענים שלא הייתה כוונה לרצוח מפני שידית הסכין נשבר.
    חיילים טובים מחסלים מחבלים ושופטים אותם .
    בידי החמאס גופות של חיילים ובית המשפט קובע שאין לנו סמכות למנוע החזרת גופות של מחבלים.