תהליך ההפריה החוץ גופית והשתלת העובר מסכן את הבריאות הפיזית והנפשית הן של תורמת הביצית והן של האם הפונדקאית
עיתון מקומי בניו-אורלינס פרסם לפני מספר שנים כתבה על זוג גברים ומסעם להפוך להורים דרך מה שנקרא פונדקאות מסחרית, או במונח הפשוט יותר – פונדקאות חוזית. פונדקאות מסחרית נותרה מחוץ לחוק במדינת לואיזיאנה לאחר שני מקרים בהם הטיל המושל לשעבר בובי ג'ינדאל וטו על ניסיונות חקיקה בכיוון. במטרה לעקוף את המצב החוקי, פיטר דנדרידג' וג'רמי מור שכרו דרך סוכנות אם פונדקאית הודית על מנת שתהרה ותלד עבורם ילד.
היום, הם הורים לסיסיליה בת החמש, דרך תהליך אשר הוגדר בכותרת הכתבה כ"יקר ומסובך". למרבה הצער, רבים מן הקשיים והסיבוכים האמיתיים של תופעת הפונדקאות הופכים להערת שוליים, במטרה להצדיק את המאמץ להבאת ילד לעולם והקמת משפחה.
הרבה לפני שמור ודנדרידג' נסעו למומבאי כדי להתחיל את תהליך ההפריה החוץ-גופית, הם היו צריכים לקבל החלטה לגבי סוג הילד אותו הם ירצו לגדל. במה שאפשר להגדיר רק כאאוגינקה מודרנית, זוג הגברים לא הסתפקו ברצון להביא ילד לעולם. אלפי הדולרים שהם השקיעו בתרומת ביצית הבטיחו להם גם את הזכות לעצב את סיסיליה כרצונם.
על פי הכתבה, "מור ודנדרידג' היו יכולים לבחור את תכונות האישיות ספציפיות ואת הכשרונות שיעברו לילד בתורשה". לבסוף הם מצאו תורמת ביצית שהיא סטודנטית לרפואה, וגם מנגנת על צ'לו ונהנית לרקוד ריקודים סלוניים בזמנה הפנוי.
לאחר הטיפול הפולשני (שכלל לא מוזכר בכתבה) של שאיבת 12 ביציות מגופה של התורמת והפרייתן, השלב הבא היה השלת העובר בגופה של הפונדקאית. תשעה חודשים אחר כך, ג'רמי מור שממנו נלקח הזרע להפרייה עלה על מטוס להודו כדי לצפות בלידת בתו. עוד מתארת הכתבה כיצד כיום יש לסיסיליה הקטנה כמה וכמה אנשים שממלאים תפקידים שונים בחייה: אביה הביולוגי (ג'רמי), אביה ה"חברתי" (פיטר), אימה הפונדקאית שנשאה אותה במהלך ההריון ואימה הביולוגית שתרמה את הביצית.
"סיסיליה לעולם לא תצטרך לתהות אם היא רצויה בעולם", אמר מור. אבל, כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים, "רצון" לא תמיד שווה ל"צודק".
שחיתות והונאה
עסקי ההפריה החוץ-גופית המשגשגים נשענים בעיקר על התובנה השגויה שלכל אחד – רווק, נשוי, גיי או סטרייט – יש את הזכות לילד. זוג הגברים מניו-אורלינס חשק בילד משלהם, וכאשר מגבלות הביולוגיה מנעו את זה מהם הם פשוט הלכו וקנו אחד.
ג'רמי מור יצר קשר עם סוכנות פונדקאות בשם PlanetHospital, לה שילם את התעריף הקבוע של 65,000 דולרים שאמורים לכסות את מרבית ההוצאות. עלותו של תהליך פונדקאות ממוצע באמריקה יכולה להגיע גם לשש ספרות, ולכן זוגות רבים פונים לשווקים אחרים כדי לממש את חלומם במחיר זול יותר. במקרה אחר, זוג מאריזונה השתמש בשירותי הפונדקאות של הודו כדי להביא שני ילדים במחיר כולל של 35,000 דולרים.
אך מעבר לעלויות הכספיות, לפונדקאות יש גם עלויות נסתרות והן מדאיגות ביותר. ראשית כל, הריונות פונדקאות מפחיתים את הפונדקאית עצמה ללא יותר מכלי קיבול לעובר, ואת ילדיה לרמה של סחורה. התהליך כולו רצוף ומזוהם בהשלכות מוסריות, רפואיות וחוקיות.
כאשר זוגות נכנסים לחוזה פונדקאות, הם הופכים באופן מיידי ללקוחות. הפונדקאית, שצריכה לעבור תשעה חודשים של מחויבות רפואית אינטנסיבית, נתפסת לאורך כל ההליך הזה ככלי שמטרתו היא לספק את המוצר הסופי: ילד.
רבות מן הנשים שמסכימות לשמש כפונדקאיות מתפתות לכך בשל ההבטחה לפיצוי כלכלי נדיב, אך כפי שדווח למשל ב'דיילי מייל', חלקן נופלות קורבן לשחיתות והונאה. באחד מן המקרים האלה, פונדקאית אמריקאית שחתמה על חוזה עם זוג מברזיל נכנסה לחובות של עשרות אלפי דולרים לאחר שהאחרונים סירבו לשלם על ההוצאות הרפואיות שלה. היא גם נאלצה לעבור ניתוח קיסרי כדי לזרז את הלידה, ובכך סיכנה עוד יותר את בריאותה.
למרבה הצער, מקרים כאלה הם נפוצים מדי בתעשיית הפונדקאות. מערכת היחסים הלא שוויונית בין הצדדים המעורבים מקשה מאוד על הפונדקאית לקבל את כל המידע הדרוש כדי להסכים, ועד כה לא נערכו מחקרים מדעיים משמעותיים שבדקו את ההשלכות הרפואיות של ההורמונים הניתנים הן לאם התורמת והן לאם המקבלת כחלק מהתהליך. סכומי הכסף הגבוהים שמוצעים לנשים האלה משפיעים גם הם על השיפוט הרציונלי, ולעתים קרובות הן מביעות חרטה רק לאחר מעשה.
ומה כל זה אומר על הילדים "הרצויים" שנוצרו בתהליך הפונדקאות? בנוסף לבלבול תמידי בכל מה שקשור לזהות המשפחתית שאותם ילדים מבטאים בבגרותם, קשה לרבים מהם לקבל את העובדה שעצם קיומם בעולם הוא תוצאה של חוזה מאורגן בתוך שוק מסחרי לכל דבר.
גבולות פרוצים
בשנת 1988 הפונדקאות המסחרית עמדה בפני האתגר המשפטי הראשון שלה בארצות הברית, בתיק המפורסם של תינוק 'M' נגד מדינת ניו-ג'רזי. שופט בית המשפט העליון רוברט וויילנץ כתב אז בחוות הדעת שלו כך:
ישנם בחברה מתוקנת דברים שכסף לא יכול לקנות. אנו באמריקה החלטנו לפני שנים רבות שעצם העובדה שדבר כלשהו נרכש בכסף ובהסכמה, לא הופכת אותו למעל לחוק והפיקוח…ישנים ערכים שהחברה רואה בהם כחשובים יותר ממה שכסף יכול לקנות – עבודה, אהבה וחיים"
נראה שאותו זוג גברים מלואיזיאנה – וזוגות רבים אחרים בעולם המערבי – לא מסכימים עם הדברים האלה. אמנם גם הם עצמם מודים כי הרצון שלהם להביא ילד לעולם הוא "יקר ומסובך", אבל הם מוכנים לעקוף את המגבלות האלה כדי להשיג את רצונם – כל עוד מדובר כמובן במחיר הנכון. בעסק של הפונדקאות המסחרית, נפרצו כל הגבולות ממזמן.
כריסטופר ווייט הוא מנהל המחקר במרכז לביו-אתיקה ותרבות. הטור המקורי התפרסם באתר 'נשיונל רוויו'
תאור של עולם מכני, קר, אכזר, ומתנכר. ילד הוא פרי האהבה בין שני יצורי אנוש. אולי החלק היפה ביותר בעולמנו.
אני לא מצליח להבין איך כמעט כל הנשים (חצי מהאוכלוסייה), ובפרט הפמיניסטיות, שותקות, ואף תומכות בדיסטופיה הזו, סטייל "סיפורה של שפחה", רק כיוון שגייז הם המעורבים בניצול הנשים.
זו גם הדרת נשים לכל דבר ועניין. עושים הכל כדי שאישה לא תהייה מעורבת בחיי הילד.
זה פשוט מזעזע
לאג (גבר), זה לא קשה להבין: גם הפמיניזם וגם הלהט"ביזם וגם המסתנניזם וגם החילוניזם המיליטנטי (הניתן לזיהוי על ידי שימוש מאסיבי במילה "הדתה") משמשים כלים בידי כוחות ההרס של הציביליזציה. את הכוחות האלה לא מעניינות זכויות הנשים, ההומואים, המסתננים והחילונים אלא רק האפשרות להפוך את הסקטורים האלה ל"אידיוטים שימושיים" בחתירה להרס החברה הבריאה. ולמה הם רוצים לעשות את זה? תשובה תמציתית אפשר למצוא כאן:
http://www.news1.co.il/PageLoad.aspx?adid=8847&pageUrl=Archive/003-D-62706-00.html
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-100822-00.html
כל מי שמשקיע מאמץ בלמצוא שידוך טוב, משפיע על הגנים של הדור הבא במשפחתו ובעצם מעצב את הדור הבא.
מבחינת ההשפעה הגנטית, אין הבדל בין בחירת כלה ובין בחירת תורמת-ביצית. שתי הבחירות משפיעות על הגנים של הדור הבא בדיוק באותה מידה.
כשאברהם אבינו פסל את הכנעניות ככלות ושלח את עבדו להביא כלה ראויה מארץ רחוקה, הוא לא רק השפיע על חיי הנישואין של בנו אלא גם על הגנים שהעניק לדור הבא.
נו אחרי שמרב מיכאלי עברה פונדקאות אז העלתם את זה מהארכיון.
חשבתם על זוגות נשואים שאינם יכולים להביא ילד לעולם.
זה למעשה מצב שכל הצדדים יוצאים מורווחים
פונדקאות – סחר בנשים, איברים וילדים בבת אחת.
אני רוצה לפתוח ולומר שאין לי דבר, ולא חצי דבר, נגד הקהילה הגאה. כן יש לי בעיה, ובעיה גדולה עם סיפסור בנשים, איברים וילדים ואני אסביר.
מה זה סחר בנשים? פשוטו כמשמעו, לוקחים אישה וסוחרים בה. זנות. מה עשו הנאורים בשביל להצדיק סחר בנשים? הוציאו את צד ג' מהמשוואה, משמע כבר לא סוחרים בה היא סוחרת בעצמה.
ובכן גם אם האישה מציעה את עצמה למכירה זה לא חוקי, לא מוסרי ולא הומני. למה? לכאורה אנחנו בעד לתת לכולם שוויון, כח ואת החופש לעשות מה שהם רוצים. ולמה מונעים מאישה, כל אישה, מלהשכיר את עצמה? זכותה לא? אז זהו שהחיים הם לא שחור לבן והחיים לימדו אותנו שזה לא נגמר טוב לנשים. כן, החברה מגינה על נשים גם מפני עצמן. מה גם שיש חשד גדול שמישהו נסתר כופה עליה לסחור בעצמה באמצעות שיטות שונות כגון סחיטה, התמכרות או הבטחות לעושר. החברה ישבה וקבעה לעצמה: "אני לא רואה בסחר נשים, גם אם זה ע"י הנשים עצמם, כדבר מוסרי."
יש לציין שלא כל החברות רואת זאת כך. לצערינו יש חברות בעולם שעדיין סוחרות בנשים. תאמינו לי זה לא החברה שאנחנו שואפים להיות.
מפה נעבור לסחר באיברים, גם פה מגיע לנו החופש לעשות מה שאנחנו רוצים. האברים שלי ואני צריך כסף אז למה לא לאפשר לי למכור כילייה? הרי גם ככה יש לי 2! ולמה אסור לי לקנות כילייה? זה עיניין של חיים ומוות! גם פה החברה הגיעה למסקנה שזה לא מוסרי. כן, אפשר לתרום כילייה או לתרום את גופך לאחר מותך אבל מילת המפתח היא תרומה, ללא רווח כספי. גם פה המציאות הוכיחה לנו שסחר באיברים הוא מדרון חלקלק שתמיד פוגע בחלש.
הדרך הכי קלה שאני יכול להסביר למה החברה קובעת חוקים דרקוניים כאלו ובפועל מגבילה את ה"חופש" שלנו בלסחור בגופינו או באיברנו היא מבחן הבת. תשאלו את עצמכם אם הייתם רוצים שהבת שלכם תעשה זאת? אם לא שטפו את מוחכם, התשובה היא לרוב "לא". לא לסחר בנשים ולא לסחר באיברים. לכאורה פשוט וקל.
איך כל זה קשור לפונדקאות? או…טוב ששאלתם! בפונדקאות לא סוחרים באישה כולה, רק באחוז קטן ממנה, וגם לא סוחרים באיבר שלם, רק משכירים אותו לתשעה חודשים. פונדקאות היא קצת מזה וקצת מזה, זה נבלה וזה טרפה. אז איך זה שהיא עדיין חוקית? כי החברה ראתה את מצוקתן של נשים עם בעיות רפואיות שלא יכולות להביא ילדים לעולם והחליטה להתיר, תחת מגבלות כבדות מאוד, אחוז קטן מאוד של נשים להשתמש בהליך של פונדקות. כמו שניתן לתרום כילייה למרות שסחר באיברים הוא אסור, כמו שיש מטפלות סירוגייט (טיפול מיני) למרות שסחר בנשים וזנות הוא אסור, יש מקרי קיצון שהמדינה מאשרת בשביל לעזור לנשים מסויימים שלא האיר להם הגורל.
אז למה לא מגיע ללהט"בים? פשוט מאוד, כי אין להם בעיה רפואית. הטבע קבע שאישה יכולה להביא ילדים לעולם. לצערינו יש נשים שלא יכולות להביא ילדים בגלל בעיה רפואית ולהן המדינה מאשרת להשתמש בפונדקאות. אהמהמה להומויים אין בעיה כזו! הם בריאים לגמרי! הלהט"בים לוקחים את ההומניות והחמלה של הממשלה לטובת הנשים שלא יכולות להביא ילדים ומנצלים את זה לטובתם האישית. האם זה הומני להשתמש ברחם של אישה בשביל צרכים אישיים? בוודאי שלא! זה ניצול מכפיר והתעלמות מהמציאות הפשוטה!
עוד נקודה אחרונה. בזמן שזוגות חשוכי ילדים משכירים רק את הרחם לתשעה חודשים לזוגות הומויים אין גם ביצית. ופה בעצם מכשירים סחר בילדים. הרחם הוא לא רק להשכרה, הרחם שותף לפשע יותר גדול של קניית ויצירת ילדים תמורת כסף.
תראו אני באמת מבין את הלהט"בים אבל הם צריכים לשאול את עצמם האם הם מוכנים שהבת שלהם תספסר את הרחם שלה עבור כסף? ואם הם עונים כן אז מובן שלא היה להם ילדים מעולם.
הממשלה קיימת רק שבועות אחדים וכבר בשם הנאורות הגענו למצולות המוסר. לטובת הנשים, לטובת הילדים וגם לטובת הזוגות הלהט"בים, כולי תקווה שהפונדקאות המסחרית לא תקרום עור וגידים.
המבחן היחיד שיש לבחון האם הפרט שהוא בגיר (מעל גיל 18) ואינו חסוי (כלומר לא נחשב לאדם שאינו יכול לעמוד בכוחות עצמו לדוגמא אנשים הסובלים מפיגור נכים או אנשים במצב פסיכוטי) והוא תושב או אזרח רואה בזה פגיעה וניצול אם התשובה כן אז על המדינה להתערב לדוגמא במקרה של עבודת מין איסור על זנות קטינים וזנות בכפיה ולא להתערב כאשר זה בחירה חופשית כנ״ל במקרה של פונדקאות וסחר באיברים.
צביעות שמרנית החוברת לצביעות פגורסיבית אלו השמרנים ברצונם למנוע מזוגות להטבים ילדים מקשקשים על מוחלשות וסחר בנשים. לגבי הפגרוסיבים נקעה נפשי מהפמיניסטיות הרדיקליות
ניתוח מאוד פשטני ולא ממצה של הסוגיה ובנוסף לכך לא חסרים אי דיוקים. למי שמתעניין בניתוחים מעניינים יותר אפשר ללכת לגיליון של השילוח (אחרון או לפני אחרון) שם יש מאמר רציני הרבה יותר. ולעניין המאמר הזה – הכותב טוען שאין מחקרים על ההשפעה ארוכת הטווח של ההורומונים שהנשים מקבלות. זה קשקוש מוחלט. במדינת ישראל ובעולם כולו מתבצעים טיפולי פוריות ושימור פוריות מזה עשרות שנים במהלכם ניתנים הורמונים במינונים גבוהים הרבה יותר ולזמן ארוך הרבה יותר כך שמידע מחקרי לא חסר כלל וכלל. אינני יודע האם פונדקאות זה דבר מוסרי או לא (אני נוטה דווקא לחשוב שפונדקאות כמו דברים אחרים היא לגיטימית בהינתן ומתקיימים התנאים הנכונים) אך אני בטוח שנדרש דיון ציבורי וגם החלטה – אם פונדקאות מסחרית אסורה בישראל הרי שמי שמבצע אותה בחו"ל בעצם מבצע פשע ועליו לעמוד תחת סנקציות מתאימות. לתחושתי יש מקום לדיון ציבורי בנושא והחלטה ברורה של המחוקק.
פונדקאות אינה צריכה להוות אופציה זמינה לאישה שהחליטה שהריון זה לא בשבילה.
עם זאת, יש נשים שאינן יכולות להיכנס להריון או שהריון יכול לסכן את בריאותן סכנת חיים.
עבור נשים אלו, טוב ורצוי שיהיה פיתרון.
נכון שיש מדינות בהן התהליך הוא נצלני ופוגעני.
מאידך, יש גם מדינות שבהן הפונדקאית עושה זאת מתוך רצונה החופשי ותמורת תשלום הוגן ואף יותר מכך.
כמו שבעבר היו מניקות ואף אחד לא ראה בזה פסול, כיום אין סיבה שלא תתפשר פונדקאות.
רק צריך להקפיד שההליך יהיה הוגן, מבוקר ויהווה WIN-WIN לשני הצדדים.
מטלטל