רשויות המדינה צריכות להתרכז בלאפשר שוק שמקדם תחרות, ולא לנסות לבחור את המתחרים הנכונים שכדאי לקדם
עולם ההגבלים העסקיים עומד כיום בפני צומת דרכים בשאלות בנושא התערבות ממשלה בפעילות של תאגידי ענק. תחום ההגבלים העסקיים הוא סט הכללים שנועד להבטיח קיומו של שוק תחרותי בין יצרנים במטרה להוריד מחירים ולשפר איכות המוצרים לצרכנים, וקיימות בו שתי גישות מתחרות – הגישה המבנית (Structural Approach) וגישת שיקגו (Chicago Approach).
הגישה המבנית קדמה והופיעה כבר עם תחילת תחום ההגבלים בסוף המאה ה-19, ולפיה על המדינה להתערב בשביל להבטיח מבנה של שוק תחרותי. תומכי הגישה מאמינים שמצב שבו יצרן אחד צובר כוח בלתי סביר היא לא רצויה, מאחר שהיא תמנע ממתחרים חדשים להצטרף לשוק ולהוריד מחירים. הגישה הזו שלטה במשך קרוב למאה שנים בארה"ב, עד 1978, אז פרסם פרופ' רוברט בורק מאוניברסיטת שיקגו ספר בשם The Antitrust Paradox.
הספר העביר ביקורת חריפה על דיני ההגבלים העסקיים של ארה"ב, וטענתו הייתה שהחוקים המגנים על מבנה השוק נועדו למעשה להגן על מתחרים במקום על התחרות. בורק הציע להתמקד במניעת פרקטיקות שבאופן מעשי פוגעות בצרכן במקום לנסות להנדס מבנה שוק נכון.
אפשר להדגים את ההבדל בין השיטות ביחס לאחת הסוגיות השנויות במחלוקת בתחום דיני ההגבלים העסקיים – תמחור טורפני. מדובר במצב שבו יצרן מונופוליסטי בשוק מוריד מחירים לרמת הפסד על רקע כניסה אפשרית של מתחרה לשוק. התיאוריה אומרת שהיצרן הקיים, שכבר צבר מוניטין והון, יכול לספוג הפסדים לאורך טווח זמן ארוך יותר מהמתחרה החדש. לאחר שהמתחרה החדש קורס כלכלית, המונופול הקיים יכול לעלות שוב מחירים, וכך נמנעת תחרות לאורך זמן.
בגישה המבנית, על המדינה למנוע מצב כזה ולאסור על תמחור טורפני במטרה לקדם את המתחרים החדשים. לפי גישת שיקגו, אסור למדינה להתערב במצב בו מונופול מוריד מחירים מאחר שאין פגיעה בצרכן, אפילו אם יש פגיעה במתחרים מסוימים. כל עוד המונופול יודע שיכול להיכנס מתחרה חדש, הדרך היחידה שלו למנוע תחרות היא לפעול במחירי הפסד לנצח. מבחינה זו, תמחור טורפני נהפך לאפשרות תיאורטית בלבד שאף אדם רציונלי לא יבחר בה לעולם, במציאות והניסיון למנוע אותו רק מונע מעסקים להוריד מחירים לטובת הצרכן.
אבל הטענה היא עמוקה יותר – אפילו אם יימצא המונופול שמשום מה פועל במחירי הפסד בשביל להשתלט על השוק, עדיין גישת שיקגו תטען שאסור למדינה להתערב כי מכירות במחירי הפסד מטיבות עם הצרכנים. התפקיד של דיני הגבלים הוא לא להבטיח קיומו של מתחרה כזה או אחר, אלא להבטיח שוק שמאפשר קיומה של תחרות. מאז שנות השמונים, גישת שיקגו השתלטה לחלוטין על שיח ההגבלים בארה"ב.
אמזון כמשל
בעת האחרונה יש מגמה של תנועה חזרה לכיוון הגישה המבנית. נציבת ההגבלים העסקיים של אירופה היא הגורם המוביל מחוץ לארה"ב של מגמה זו, אבל גם בארה"ב יש קולות הקוראים לחזרה לגישה המסורתית.
בשנה שעברה פרסמה משפטנית בשם לינה ח'אן מאמר ב- Yale Law Journal בשם Amazon’s Antitrust Paradox, שם שנועד לקרוץ לספרו של בורק, ובו היא טוענת שהתעשייה המודרנית מאתגרת את גישת שיקגו.
אמזון היא דוגמה לקונגלומרט עצום שפעיל ושולט בפועל בתחומים כלכליים רבים, כמו קמעונאות, הוצאת ספרים, שירותי ענן, אשראי, שילוח, עיצוב אופנה ועוד. לאורך שנים פעלה החברה בהפסדים, אך מחיר המניה רק עלה. לטענת ח'אן, המשקיעים מתגמלים גידול במספר המשתמשים על חשבון הכנסות בפועל, ובמצב כזה לתאגידים הענקיים החדשים יש אפשרות לפעול באמצעים שבעבר נחשבו בלתי רציונליים.
כך למשל, אמזון תוכל לפעול בתמחור טורפני ולמכור תמיד את שירותיה במחירי הפסד, במטרה להשתלט על השוק. לאחר ההשתלטות על כלל השווקים, אמזון תיהפך כל כך עצומה שבאמת לא ניתן יהיה להתחרות בה בשום מקרה. ח'אן טוענת שמצב כזה בטווח הארוך יזיק לצרכנים – אמזון תפעל לחסום חדשנות של מתחרות ותיהפך לענק בעל כוח בלתי מוגבל. בדיוק סוג האיומים שאנשי אסכולת שיקגו ביטלו כתיאורטיים בלבד אך נהפכים לממשיים בעידן המודרני.
לפי ח'אן, ההתמקדות במחיר לצרכן מחטיאה את העיקר, ולכן יש צורך לחזור אחורה לגישה המבנית בשביל להתמודד עם האתגרים המודרניים. זו טענה מאתגרת שזוכה להדים רבים בארה"ב, וח'אן עצמה נהפכה לסוג של סלב משפטי בעקבות הביקורת שלה.
חוכמת הפקידים
מודבר כאמור בטענה קליטה והגיונית על פניה שעשתה לה חסידים רבים, אך חלקים בה עדיין לא משכנעים לחלוטין. ראשית, אין סיבה לחשוב שהמשקיעים יעודדו לנצח חברות מפסידות ולראיה אמזון עצמה כבר עלתה לפסי רווחיות בשנים האחרונות. בנוסף, העובדה שאמזון היא אחת מהחברות החדשניות בעולם מבחינה טכנולוגית לא מתיישבת היטב עם המודל של ח'אן שטוען שאמזון דווקא תנסה למנוע חדשנות ולהשתלט על השוק באמצעות תמחור טורפני ואמצעים דומים אחרים.
לבסוף, אמזון אמנם משמידה מתחרים רבים בכל מקום בו היא פועלת, אבל קשה לטעון שהיא עובדת בסביבה לא תחרותית. אמזון מתחרה למשל עם פייסבוק וגוגל בשוק הפרסום, עם נטפליקס ואולפני הוליווד המסורתיים בתחום יצירת תוכן וידאו, עם וול מארט בתחום מכירות המזון ועוד רבים וטובים.
כל עוד השוק מאפשר תחרות, לאמזון פשוט לא נוצרת האפשרות לפעול כתאגיד הרשע הנוראי שח'אן מתארת לעצמה. לא מצאתי עדיין ראיה משכנעת לכך שמתישהו בעתיד זה ישתנה, ואמזון תהיה כל כך גדולה שהתחרות כבר לא תהיה רלוונטית יותר לחלוטין.
אבל אפילו אם נניח שהתיאוריה של ח'אן נכונה, ישנה כאן סוגיה עקרונית יותר – השאלה מה כדאי לעשות בנוגע לאמזון. ח'אן מציעה התערבות ממשלתית, אבל זו תהיה רצויה רק אם אנחנו מאמינים שהממשלה תועיל יותר מאשר תזיק, ושאכן יש לה את היכולת להחליט מתי ראוי להתערב.
המלצותיה של ח'אן יהיו נכונות רק אם באמת יש פקיד כלשהו, חכם ככל שיהיה, שמסוגל לבחון את אחד התאגידים הגדולים בהיסטוריה ולהבדיל בין התעצמות לא לגיטימית לבין פרקטיקה עסקית לגיטימית שמשפרת את מצב הצרכנים. בפועל, פקידי ממשלה נכשלים במשימות הרבה יותר פשוטות מכך בתחום זה.
כישלון ידוע מראש
רק לפני כשנתיים, ראינו בישראל דוגמה לכישלון כזה בתחום ברי המים, שוק שנשלט כמעט לחלוטין על ידי חברת תמי 4 של שטראוס, כאשר המתחרות העיקריות שלה היו מי עדן ואלקטרה. אלקטרה הייתה המתחרה החדשה והקטנה ביותר, שנכנסה לשוק בסערה יחסית בשנים האחרונות. היא השתלטה על נתח שוק קטנטן (כ-2%), אבל כניסתה לשוק הובילה לירידת מחירים קיצונית בקרב כל המתחרים.
לאחר שאלקטרה לא הצליחה להתרומם היא ביקשה את אישור הממונה על ההגבלים העסקיים למיזוג עם חטיבת ברי המים של חברת מי עדן. הממונה סירבה לאשר את המיזוג, כשהיא פועלת מתוך גישת מבנה השוק, לפיה עדיף לצרכן הישראלי שתהיינה שלוש מתחרות מרכזיות בשוק ולא שתיים בלבד, מבנה "נכון" יותר מבחינת הגבלים עסקיים.
זמן קצר לאחר סירוב הממונה, אלקטרה ומי עדן הפסיקו את פעילותן בתחום זה, מאחר שאף אחת מהן לא הייתה מסוגלת לשרוד את התחרות מול תמי 4 לבדה. וכך למעשה, למרות שהממונה ביקשה לקבל שוק עם שלוש מתחרות שידחוף את תמי 4 להורדות מחירים נוספות, בסופו של דבר נותרנו עם שוק מונופוליסטי בשליטה בלעדית של חברה אחת.
ניסיון להנדס שוק זו יומרה שנועדה לכישלון מראש. רשויות המדינה צריכות להתרכז בלאפשר שוק שמקדם תחרות, למשל על ידי מניעה מגופים עסקיים לקדם רגולציה, חקיקה או תקנים שמטיבים איתם על חשבון מתחרים, ולא לנסות לבחור את המתחרים הנכונים שכדאי לקדם. זה לא אומר שאין שום סיכוי שחברה מסוימת לא תנסה להשתלט על השוק ולדחוף החוצה מתחרים, זה רק אומר שאנחנו צריכים להכיר במגבלות הכוח של פקידי ממשל להתמודד עם זה. כמו ברפואה, הכלל החשוב ביותר של רגולטורים צריך תמיד להיות "ראשית כל, אל תזיק".
אני בעד שוק חופשי, מבין את יתרונותיו, ומבין היטב גם את הסכנות שבהתערבות ממשלתית.
אחרי שאמרתי את הדברים החשובים האלו:
האם תמיד התערבות ממשלתית היא רעה? האם אין מצב בו היא דוקא מועילה לאזרחים?
בישראל היו שלוש חברות סלולריות עם שוק פתוח. המחירים היו גבוהים מאד, ונשארו כאלו עד שהממשלה התערבה ואילצה את החברות להוריד מחירים.
האם דוגמא כזו לא מוכיחה שגם לכלכלה החופשית, על כל יתרונותיה, יש לפעמים מקרי כשל?
זו שאלה אמיתית מהלב ואין בה כל כונה לקנטר.
אני לא מכיר את פרטי המקרה. אבל האם הממשלה איפשרה לכל מי שרצה להקים חברה ולהתחרות לעשות זאת באופן חפשי?קשה להאמין
שוק הסלולרי הוא לא שוק תחרותי כי התשתיות (אנטנות סלולריות) מפוקחות על ידי המדינה כך שחברה מתחרה לא יכולה לקום לפתע, מה שהופך את החברות שכבר קיבלו רישיון להקים תשתית לחסינות מתחרות.
כאשר מדברים על שוק חופשי אמיתי מתכוונים לשוק ללא פיקוח והגבלות של הממשלה. במקרה של הסלולרי, אם למשל הממשלה תאפשר לכל אחד להקים תשתית סלולרית כרצונו, חברות נוספות תוכלנה להיכנס, המחירים ירדו באופן טבעי ולא יהיה מצב של "כשל שוק" לכאורה.
יש לך טעות, הממשלה לא אלצה להוריד מחירים אלא פתחה את שוק התדרים (עם הקלה לחברות קטנות) ואז נכנסו הוט ובמיוחד גולן תקשורת שגרמו לצניחה במחירים. היא מנעה מיזוג בן סלקום לגולן תקשורת שכנאה היה מקטין תחרות וגורם לעלייה במחירים. הסיבה היחידה לירידה היא המדיניות של חברת גולן תקשורת.
אנחנו צריכים להפנים את העובדה, הממשלה אינה פועלת למען האזרחים. ממשלה נמצאת בצד של המתרס, האזרחים בצד השני. הדוגמא הבולטת זה מס הכנסה. בקטע הזה הממשלה נמצאת במלחמה מתמדת באזרחיה. אין עצמאי אחד המשלם מס ברצון. המשמעות, הממשלה היא אויבת האזרחים. מה שמתנהג כאויב ומדבר כאויב הוא אויב. זו הנחת היסוד הממשלה היא אויבת האזרחים
אדם סמית אמר שברגע שאנשי עסקים נמצאים יחד בחדר הם קושרים קשר נגד הציבור לכן אסור לתת להם להיות יחד בחדר, לזה קוראים הגבליים עסקיים.
סמית אמר, אז אמר, היום אנחנו יודעים הרבה יותר ומנוסים הרבה יותר מסמית. אסכולת שיקגו ווינא נמצאים שנות אור לפניו
טור ממש מעניין, והשאלה עדיין בעינה: מתי הממשלה צריכה להתערב, ובאיזה אופן? נראה שהתשובה לשאלה מאוד מסובכת ותלויה בהמון גורמים שונים.
אם מתבוננים למשל בשוק האופציות של שיקאגו רואים שבסך הכל מחירים מתאזנים בין יצרנים שונים. כך לגבי פולי סויה או קקאו, לגבי פלדה או אלומיניום ולגבי כל מוצר יסודי אחר. תחרות לשם תחרות יכולה ליצור קניבליזם שלא יאפשר לגופים גדולים המסוגלים להרים פרויקטים מורכבים לפעול, לכן אופציות או איזון מחירים הם הכרח כשמדובר על יעילות כלכלית.
מצד שני, אם מתבוננים בחברות הענק, למשל אובר או איירבנב או אמזון, רואים תופעה בה משרות שהיו משרות מעמד ביניים בשל היעילות וגודל החברות הפכו למשרות מינימום, לעיתים תוך השתת עלויות על משלם המיסים באמצעות ביטוח בריאות ועזרה סוציאלית משלימה (למשל במקרה של וולמארט)
ז"א יעילות כלכלית היוצרת קרטלי ענק שעקב הגודל לא מאפשרים למתחרים לקום (מי יפתח פייסבוק ויתחרה במיליארד משתמשים רשומים?) היא לא בהכרח יתרון.
כשרואים את העמלות שאמזון לוקחת מסופרים או ממוכרי מוצרים ויותר גרוע מכך את התחרות העזה שיש לאותם יצרנים מול אחרים, תחרות שלא בהכרח הייתה כה חזקה בשוק לוקאלי או מבוזר באופן מלא, מבינים שהצרכן בסוף משלם את אותו המחיר שהיה משלם (כי אף אחד לא פראייר) אך האיש באמצע מרוויח פתאום את הרווח הגדול תוך נסיגה ברמה ובכישרון של יוצר המוצר.
ז"א עם בלמים ואיזונים ובייחוד כשמדובר בחברות ענק זרות, כן יש יתרון להגבלות מסוימות באמצעות חקיקה, תקנות וקנסות כדי לאפשר לגופים מתחרים לשרוד בתחרות. ליעילות פנים רבות…
דוגמא מסוג אחר לחוסר התערבות היא מיקרוסופט
החברה הזאת הפכה להיות בעצם מונופול בנושא מערכות הפעלה של מחשבים קטנים וגם תוכנות אחרות. יש מערכת הפעלה הרבה יותר טובה שנקראת UNIX אבל זאת ניסתה אפילו להכנס לשוק למרות שהתכנה מתאימה למחשבים הקטנים. מיקרוסופט קנתה הרבה חברות ובעצם המיתה אותן כך שלא היתה כאן תחרות של ממש. לכן עד היום אנחנו תקועים עם תכנות די מחורבנות של מיקרוסופט.
אם למשל הממשלות היו מונעות את הקניה ומכריחה את מיקרוסופט לאפשר לכל חברה להכנס למחשבים היה לנו עולם הרבה יותר יפה מאשר היום. בזה שהממשלות לא עשו את זה מיקרוסופט הפכה בעצם למונופול ובעצם לא היה כלכלי לאף אחד לפתח תוכנות.
עובדות טכניות:
למעשה, כ 65% ממערכות ההפעלה בעולם מבוססות UNIX ( כ45% אנרואיד + כ19% APPLE), ואינן של מייקרוסופט. צניחה מ95% ל 35% תוך 10 שנים של המונופול הכל יכול.
גם בתחום המחשבים השולחניים המונופול מתכרסם מעצמו השנים האחרונות ויורד בהתמדה מ95% לפני עשר שנים, ל81% כיום – ללא כל התערבות ממשלתית.
הנה גרף:
http://gs.statcounter.com/os-market-share/desktop/worldwide/#monthly-200901-201809
בנוסף, מייקרוסופט מושפעת מאוד מהצרכנים והמתחרים שלה, ומביקורת כמו שלך – על אף מונופוליותה לכאורה. מערכת ההפעלה החדשה Windows10, כבר מאוד דומה (אפשר להתווכח כמה) ל UNIX, לשמחת צרכנים כמוך. כנראה שזה התאפשר גם ע"י קניית כל מיני חברות בתחום.
קשה להאמין שמשהו מכל הדברים האלו היה קורה לו ממשלות היו מתערבות בנעשה בתחום. לי יותר קל לדמיין את חברות הטכנולוגיה משתמשות ברגולציות כדי להגיע למצב דומה לשל הנמלים והרכבות בארץ, ובאופן כללי לא נראה לי שעולם כזה היה יותר יפה.
נעם,יתכן שהמצב היה טוב יותר לו הממשלה היתה דואגת לשוק חופשי
לא ברורים לי המספרים שהצגת. אני מעולם UNIX ואני מכיר את המערכת הזאת. אין לנו שום דבר דומה במערכות הקיימות במחשבים הקטנים. יתכן שמערכות ההפעלה שלהם מבוססות על UNIX אבל זה לא נגיש למשתמשים. יש לי בבית חלונות 10 ואני יכול להבטיח שלך שאין כאן שום קשר עם UNIX אפילו לא דומה. אני למשל כבר פתחתי 12 חלונות עם מערכת UNIX על מכשירי 286 כבר בשנת 1985 כאשר כל העולם עדיין סבל מ DOS 3.1. היו כאלה שעבדו עם UNIX על מחשבי XT שזה היה הדור הראשון. אז אפשר לשאול את השאלה מדוע AT&T שפיתחה את UNIX לא נכנסה למערכות הפעלה למחשבים הביתיים או אילו בשימוש משרדי? בסופו של דבר הרווחים עצומים כפי שחוותה מיקרוסופט. הממשלה היתה צריכה לשאול את השאלה מדוע AT&T לא נכנסה לשוק הזה במיוחד שיש להם תכנה מוכנה כבר. זה היה עוזר לכולנו. קראתי שאחד מהמנהלים הבכירים של AT&T אולי אפילו המנכ"ל היה החונך העיסקי של ביל גייטס. האם יתכן שלא נכנסו לשוק הזה כדי לעזור לביל גייטס? לכן יש מקרים בהם התערבות ממשלתי יכולה לעזור.
חובה לעצור את מונופול גוגל, ולא לאפשר לאמזון להכנס כי אז יהיו מיליון ישראלים מובטלים!
אמזון אינה חברה זולה יחסית, גם עבור האמריקאים.
אבל הייתרון הגדול שלה הוא שהיא נותנת שירות אמין, יעיל ומאוד מהיר.
לעיתים קרובות ניתן למצא מוצר זהה באתר אחר, אבל האמריקאים מעדיפים את אמזון בגלל סיבות אלו וככל הנראה גם מתוך עצלות.