הגיע הזמן שמערכת המשפט תעמיד כלפי עצמה את אותם הסטנדרטים שהיא מטילה על הרשויות האחרות
בואו ניקח מקרה היפותטי בו אתם נתקלים בעוול רציני שנגרם לכם בבית המשפט. אתם מגישים תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים ומגלים שהנציב, שופט לשעבר, הוא חברו של האדם עליו אתם מתלוננים. מה הייתם עושים?
נציב תלונות הציבור על השופטים מתמנה לתקופה של חמש שנים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. אורי שהם פרש מבית המשפט העליון (אז שרת המשפטים הקפידה לציין: "יש לנו עוד תוכניות בשבילו") רק לפני מספר שבועות, וכבר היום (חמישי) מונה לתפקיד, כאשר גם שלושת קודמיו בתפקיד היו שופטי עליון בדימוס.
הוועדה לבחירת שופטים כוללת שלושה נציגים מבית המשפט העליון, ומלכתחילה עצם בחירתם של שופטים על ידי חבריהם היא בעייתית וגורמת לבית המשפט לשחק משחק פוליטי. הבעייתיות מתחזקת כאשר מדובר בבחירתו של מי שאמור לדון בתלונות נגד שופטים, כולל הם עצמם. חבר מביא חבר, כבר אמרנו?
מינויו של שופט עליון בדימוס אשר שירת עשרות שנים במערכת השיפוט לאחראי התלונות על שופטים הוא למעשה ניגוד עניינים מובנה. תפקיד הנציב כאחראי על תלונות הציבור על שופטים מחייב את קבלת החלטות קשות כנגד שופטים מכהנים, לעתים כאלה הקרובים אליו. נציב אשר כיהן במשך שנים כשופט במערכת בתי המשפט בוודאי יצר קשרים שונים (לחיוב ולשלילה) עם שופטים מכהנים, אז כיצד יוכל הוא לדון בתלונות שהוגשו כנגדם ללא משוא פנים?
רק לאחרונה התבשרנו על המלצתו של הנציב להעמיד לדין את השופטת פוזננסקי-כץ, כוכבת פרשת המסרונים, אשר בסופו של דבר הביאה להחלטה להדיחה שכעת מתבררת בבג"ץ. תלונה אחרת שהונחה על שולחנו של הנציב הפורש אליעזר ריבלין הייתה נגד שופטת העליון ענת ברון בנוגע לפסיקותיה בעניין מפעל הפיס. כלפי ברון נטען כי קיים חשש לניגוד עניינים משום שבעלה עומד בראש מוסד המקבל כספים ממפעל הפיס. ריבלין מצא את התלונה לא מוצדקת וזאת מבלי לגלות את קשריו שלו עצמו עם מפעל הפיס, שם הוא משמש כיושב ראש הוועדה המייעצת.
במקרה אחר, דן בג"ץ לפני מספר שבועות בעתירה נגד מינויים לוועדה למינוי בכירים של נשיאת מועצת רו"ח איריס שטרק וראש המל"ל לשעבר יעקב נגל – שני אנשים מכובדים לכל הדעות אשר כל חטאם היה כי מונו בעבר לוועדות שונות על ידי ראש הממשלה נתניהו.
מעבר לבעייתיות הברורה בהתערבות בית המשפט במינויים פוליטיים, (שהרי הוועדה הוקמה בהחלטת ממשלה ולא בחקיקה ראשית ולפיכך בוודאי מהווה מינוי פוליטי), הציב כאן בג"ץ סטנדרט גבוה במיוחד בנוגע לאי מינוים של בעלי זיקה ואפילו עקיפה לתפקידים בעלי סמכות לקבל החלטות משמעותיות. לפי הסטנדרט של בג"ץ, לא ניתן למנות לתפקידים אלו אדם אשר קיים ולו חשד להיכרות מוקדמת שלו עם אדם אשר יוכל להיות מושפע מעצם המינוי. אבל מסתבר שלא כך במקרה של נציב התלונות השופטים.
ניגוד עניינים מובהק
אין חולק כי תפקיד הנציב מעמיד את השופט הממלא אותו במצבים שיכולים ליצור ניגוד עניינים. גם דרישות התפקיד לפיהן ימונה אדם בעל כשירות למינוי לעליון והעדיפות לבעל מעמד ציבורי יוצרות סיכוי גבוה לניגודי עניינים. אבל יש דרך פשוטה להקטין בצורה משמעותית מצבים כאלה, והיא מינויו של אדם שאינו שופט לתפקיד נציב תלונות הציבור על שופטים.
ככלל, החוק בישראל מבקש למנוע את הבעייתיות בישיבה בדין כאשר קיים קשר אישי. כך למשל חוק בתי המשפט קובע כי שופט אשר נמצא בחשש לניגוד עניינים לא יישב בדין וישפוט רק במקרים דחופים בהם החלפתו תגרום לעיוות דין. עקרונות אלו של אי פסיקה במצבים בהם קיימים קשרים אישיים הם אוניברסליים ונהוגים כמעט בכל מדינה בעולם. גם בתפקידי הביקורת השונים במדינת ישראל ממונים לרוב על פי חוק אנשים חיצוניים למערכת שאותה הם מבקרים.
לפיכך עולה השאלה מדוע דווקא כאשר מדובר בביקורת על שופטים ממנים נציב שבא מתוך המערכת ובעל היכרות אישית עם אותם אלו שנתונים תחת שבט הביקורת שלו? האם מינוי זה מאפשר באמת לנציב לעבוד מבלי משוא פנים? אמנם שופט העליון בדימוס אורי שהם כבר מונה היום לתפקיד ויכהן בו בחמש השנים הקרובות, אך בידי שרת המשפטים ונשיאת העליון עומדת עדיין האפשרות לשנות את המצב כך שלא ישנה להבא.
בשנים האחרונות אנו חווים ירידה משמעותית באמון הציבור בבית המשפט. מינויו של נציב שאינו מגיע ממערכת השפיטה יקטין את החשש לניגוד עניינים, יעביר לציבור מסר כי מערכת השפיטה מעמידה על עצמה סטנדרטים גבוהים של טוהר מידות, הדומים לסטנדרטים אותם היא מטילה על הציבור ובכך יתרום גם להגברת אמון הציבור. הגיע הזמן שמערכת המשפט תעמיד כלפי עצמה אותם סטנדרטים אותם היא מטילה על הרשויות האחרות.
עו"ד יותם אייל הוא חבר הפורום המשפטי למען ישראל
פארסה. הגיע הזמן שבית המשפט יועמד במקומו תוך הקפדה על הפרדת הרשויות. שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ושינוי הרוב הנדרש.
החזרת איריס שטארק ויעקב נגד לתפקיד שהוצע להם. מספיק זה מספיק!
אילת שקד שוב מדברת הרבה ועושה כ"כ מעט. הרי זו דוגמה לתחום שאם היתה עולה על המערכת תקשורתית היה מאד קשה להם להגן על מינוי מפוקפק שכזה. אבל שוב שקד מתבררת כאחת שבעצם עושה יד אחת עם המערכת לשמר את העיוותים והשליטה הטוטלית באמת. החל משיטת הסניוריטי הפסולה, ובשתיקתה על ניגודי עניינים חמורים של השופטת ברון, וכעת עם מינוי בניגוד עניינים אבסורדי שכזה.
הם למדו את השיטה – נוני מוזס יפמפם כמה שקד עושה "ימנית" רצוי עם תמונות פוטושופ של שקד ומאידך שקד תזרה חול בעיני הציבור כאילו היא עושה משהו. אבל הסוף מתקרב הציבור לא טיפש ואנו רואים כמה ה"בית היהודי" מקבל בסקרים.
שקד עושה הרבה. אבל חלק לא בכיוון הנכון. הכיוון הנכון הוא שינוי שיטת הבחירה לעליון. ביטול סמכות השופטים להתערב בבחירה. ובאשר לנציב השופטים ריבלין. אני הייתי שם. מורחים את הבקורת על השופטים. משפט המפתח , הנציב לא יושב כערכאת ערעור. כאילו שאנחנו האזרחים לא יודעים זאת. מתייחסים אלינו כאל מטומטמים כדרך שנוהג מי שהשלטון בידו. השלטון משחית אתם יודעים. ושלטון מוחלט מושחת באופן מוחלט. הגשתי תלונה, שברור שלא הייתה לי דרך משפטית כלומר לערער כדי לפתור את התופעה. אבל התשובה היא, היה עליך לערער. כאשר זו שטות גמורה.
ובאותו אופן, רק הרבה יותר גרוע ומשמעותי, מי מחליט על חקירות בפרקליטות? איך ייתכן שהפרקליטות היא זו שמחליטה האם להגיש כתבי אישום על חשדות לגבי אנשי פרקליטות? הכרחי לכאורה להקים מנגנון, אולי מחוץ בכלל למשרד המשפטים, שבמקרה שיש חשדות נגד אנשי פרקליטות, המנגנון הזה יטפל בחקירה ובהחלטות לגביה
נציב תלונות הציבור על שופטים1
בלחצו של אהרון ברק, נציב תלונות הציבור על שופטים שוייך לבית המשפט. בטענה שעליו לדעת את תפקיד השופט לחצו על הכנסת לחוקק חוק שרק מי שראוי להיות שופטי בית משפט עליון יהיה נציב תלונות. בפועל ממנים שופט בית משפט עליון בדימוס. נציב תלונות הציבור על שופטים מתמנה על ידי הועדה לבחירת שופטים לפי הצעת נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים כאחד. מכאן שלבית המשפט יש וטו על מי יהיה מבקרה. הנציב הינו כפוף ישירות להנהלת בית המשפט הכפופה לנשיא בית המשפט העליון, כזה הוא גם תיפקודו.
לפי הנציב אליעזר גולדברג "הבעיה העיקרית של המערכת הינה התמשכות ההליכים" – התמשכות ההליכים עם כל העול שהיא יוצרת, היא רק אחת הבעיות החמורות אך לא החמורה שבהן, לכן פחות פוחדים להתלונן. בהיותה גלויה לא ניתן להתכחש אליה ואין צורך בחקירה. הלזה צריך נציבות תלונות, האם לא נתן להשתמש למשל בהנהלת בתי המשפט? טיפול בבעית התמשכות ההליכים משמשת לנציבות כסות לאי רצונה לטפל בנושאים האמיתיים והטענה כי זו הבעיה העיקרית, היא זריית חול בעיניים. הבעיה העיקרית הינה חוסר יושרם של השופטים ולא רק האינטלקטואלי אלא חוסר יושר כפשוטו וגם חוסר מצפון ומוסר ואחריות כלפי החברה. במעשים זה מתבטא ביחס של איפה ואיפה, בדיווח כוזב, חיפוי על עבריינים, הפרעה והפסקת עדויות, הפעלת לחץ איומים, בידוי ראיות הדרכת עד -אם כי בצורה מתוחכמת באופן שיראה כשאלות ספקניות אך אלו נותנות הזדמנות לתיקון עדות.
כמו כן הוראה לעורך הדין המייצג מה לטעון ומה לא ולאחר מכן רשום בפרוטוקול כאילו הוא טען מיוזמתו בעקבות מהלך הדיון, וכן כל מה שהוא שיבוש הליכי משפט. גם חוסר עצמאות שיפוטית ואי שמירה על עקרון הפרדת הרשויות, התנהגות פרועה ומשתלחת ואי כיבוד האדם. נראה ששופטים יודעים היטב להעביר בינם שיטות. דיבור אחד רשמי ואחר בינם לבין עצמם.
הנציבות אינה מתחקה אחר השופט הנילון גם אינה מקיימת חקירה כלשהי אלא מעבירה את התלונה כלשונה אל השופט הנילון גם כשזו מוגשת במהלך המשפט עוד כאשר המתלונן תלוי בהחלטת השופט. אם כי יש לציין אין פניה לשופט אם המתלונן מתנגד לפניה מיידית לשופט, אך במקרה זה התיק נסגר ללא טיפול.. רק לאחר שהמתלונן לא התנגד לפניה לשופט התלונה נשלחה כלשונה אל השופט. הנציבות ממתינה בסבלנות לתגובתו כשיחפוץ, משזו מגיעה היא מתקבלת כלשונה כאמת עובדתית המהוה את היסוד לתושבת הנציבות למתלונן. דרך פעולתה של הנציבות מונעת חקירה וברור עובדתי לא כל שכן מענה לבעיות. מקובל שלמתלונן נתנת הגנה תוך כדי ברור ובמיוחד אם מתקיימים יחסי תלות. הנציבות על עובדיה התגלו כחסרי מצפון מוסרי, שיטת ברור הנציבות על ידי פניה אל שופטים היא ללא התחקות אחר התנהלותם ללא חקירה בכל דרך. ה"בירור" הוא בקשת תגובתם של שופטים ותו לו. בזמן המשפט פניה אל השופטים הינה מעשה נפשע כשלעצמו, אך עוד שלא חקרו כלל וללא הוכחות להראות לשופטים שנתפסו בקללתם, אחת מטרתה – לשמר את עריצותם של השופטים על חשבון הציבור הסובל. אם לא די בכך גם סגנון התשובה למתלונן: בעוד התשובה ממוענת אל המתלונן התשובה אליו נעשיתה בגוף שלישי המתלונן למד אודותיו כאילו התשובה נכתבה עבור מי שקיבלו עותקים: השופט הנילון והנהלת בתי המשפט.
נציב תלונות הציבור על שופטים2
במשך השנים בה פועלת הנציבות בית המשפט התדרדר לתהומות שלא היה בהם. הנציבה הראשונה דאגה בהצלחה לכך שנציבות תלונות הציבור על שופטים לא תהיה בפיקוח מבקר המדינה
הנציבה הראשונה לפחות הכירה במוצדקות תלונות על דרך ניהול משפט, לא שעשתה משהו רב אך לפחות הכירה במוצדקות תלונות על דרך ניהול משפט כלשונה:
1.פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי: במהלך שנת 2004 נמצאו 12 תלונות מוצדקות, שעניינן פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. בין התלונות הכלולות בקטגוריה זו, תלונות שעניינן משוא פנים, ניגוד עניינים, פגיעה בניטרליות השיפוטית של השופט היושב בדין, פגיעה בזכות להישמע או בזכות להיות מיוצג ועוד.
2.ניהול פרוטוקול בצורה לקויה: במהלך שנת 2004 נמצאו 4 תלונות מוצדקות, שעניינן ניהול פרוטוקול בצורה לקויה. יוער כי בעיות בניהולו של הפרוטוקול נמצאו גם בתלונות נוספות, מעבר לארבע אלה, אשר סווגו תחת קטגוריות אחרות.
3.ליקויים באופן קבלת החלטות או בצורת יישומן: כאמור, אין הנציבות מטפלת בתלונות שעניינן החלטות שיפוטיות של בית המשפט. עם זאת, מתערבת הנציבות בהחלטות שהן במהותן עניין של מנהל שיפוטי או בליקויים בדרך קבלת ההחלטות הבאה בגדר "דרך ניהול משפט" לקויה. יש וליקויים מסוג זה גורמים לפגיעה מהותיות בזכויות המתדינים של מי מהצדדים או באי כוחם. לפיכך, יש חשיבות בהקפדה על מניעתם.
דבריה אלו נכתבו בלשון מכובסת מאוד. במציאות שופטים ביחד עם תובעים משתלחים בנאשם ולא מאפשרים לו לדבר, הפרוטוקולים כוזבים לחלוטין מתוך מגמתיות ודרך קבלת ההחלטות חסרה כל בסיס זולת התוצאה שרוצים להשיג הנציב אליעזר גולדברג גם לא הכיר בכך. הציב אליעזר גולדברג הגדיל תדיר את הגדרת התפקיד התפקיד העיקרי לשמו קמה הנציבות אינו מבוצע.
על פי רצונו של אהרון ברק הנציב יהיה מי שמוכשר להיות שופט בית המשפט העליון! ומיהו המוכשר להיות שופט בית המשפט העליון? איך יודעים? מי שהיה כבר שופט בית המשפט העליון! ומי אחראי על הנציב? הנהלת בית המשפט המורכבת משופטים וזו כפופה לנשיא בית המשפט העליון! מובן? לא נציגי הציבור בודקים אם השרות המשפטי תקין, אלא שופטים עצמם! הם שופטים לא? על כן הם שופטים גם את עצמם!
"הבקרה העצמית" של בית המשפט – פסילת שופט1
לפי בית המשפט אין בית המשפט זקוק לכל בקרה חיצונית לו אלא בית המשפט מפקח היטב על עצמו. אחת מדרכי הבקרה היא מנגנון פסילת שופט. סעיף 77א' לחוק בתי המשפט – עילות לפסלות שופט:
שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפט.
אם יש לשופט עניין או כספי או אישי בהליך או בתוצאותיו או בנפשות הפועלות בבעל הדין או במיצגו.
אם השופט היה קודם מעורב בעניין אם ישירות או בדרך של קירבה משפחתית של מי מהנפשות הפועלות לעניין הנדון. על פי תיקונים מהשנים 2002 ו 2004 בהתקים עילות אלו ואם היה מעורב בטרם מינויו לשופט, עליו לפסול את עצמו. ישנם תיקונים לסעיף – הסתייגות אם יש דחיפות יתרה, אם העברה לשופט אחר לא תשנה את המצב בטלים האיסורים.
כל אלו הם מצבים אוביקטיביים אותם לכאורה אין בעיה מיוחדת להוכיח אם כי שופטים הסתירו גם נסיבות אלו.
גם התנהגות פסולה של שופט בתהליך ניהול המשפט מהוה עילה לפסילתו.
גיבוש דעה לפני תום ההליכים. דעה מוקדמת אם הוא מביע דעתו על מהימנות בעל הדין בשלב מוקדם של הדיון בזאת מירב האפשרות למשוא פנים. גם אם השופט בטוח ביכולתו להתעלם מהראיות שראה ושמע מהתרשמותו השלילית מאמינות. הרי כבר הביע דעה שלילית על מהימנותו
קבלת ראיה על התנהגות שלילית קודמת גם אם דומה ועוד יותר אם פלילית של הנאשם כקבילה לפני הרשעתו. החריג לכלל זה סעיף 163 אם הנאשם מספר ומביא עדים לאופיו הטוב באם זה ענייני להאשמה
מעורבות יתר בהבאת ראיות התבטאויות שיפוטית בשלב מוקדם יחסית, מבלי שנשמעו כל עדי תביעה וסנגוריה.
לקיחת חלק בענייינו של אחד הצדדים ובזאת השופט הופך לפרקליטו של צד במקום לדון בטענות.
חוסר סבלנות וסובלנות. גילוי עוינות ואיבה חוסר ריסון בהערות ומגערות מיותרות. השתלחות אישית בבעלי דין ובבאי כוחם. השמעת הערות פסולות, לשון בוטה ביזוי והשפלה של בעל הדין או עורך דינו ובמיוחד פגיעה הנאשמים ו/או הנתבעים ובסנגורגורים שתוצאתה היא אך ורק יצירת אווירה עויינת, והרגשת אי צדק. אם כי הסייג: לא כל הערה או גערה הן עילה לפסילה.
שלילת הזכויות הדיוניות במשפט..
את אלו וכתוצאה את האפשרות הממשית למשוא פנים יש להוכיח. הדרך היחידה להוכיח זאת היא במידה ואלו ישתקפו בפרוטוקול. כיון שעל הפרוטוקול אחראי לא אחר מאשר השופט עצמו התבטאותו כלפי בעלי הדין לעולם אינם משתקפים בפרוטוקול הרי אף שופט לא יגלה את פשיעתו הוא.
"הבקרה העצמית" של בית המשפט – פסילת שופט2
התנהגות שופטים בפועל: באשר לדעה קדומה, דעתם של שופטים בדרך כלל קבועה מראש. אם מדובר במשפט פלילי דעתם של שופטים בכמעט כל המקרים הינה לצד המדינה לצד התביעה עוד לפני ששמענ עדות כלשהי. שופטים לא רק שאינם שומרים על לשון מרוסנת אלא שהם מרבים לפגוע בכבודם של הצדדים והפרקליטים במיוחד. שופטים במקום להתיחס לאישום בלבד, רומסים את כבודם וחומסים את זכויותיהם של בעלי הדין. בבוטות לא ניתנת אפשרות הוגנת להציג את טיעוניהם, ובמשפט פלילי שופטים לא חדלים מלהפריע בדרכים שונות בגסות רוח בצרחות בעיותי פנים אל המעיד בשעת עדדותו – כדי להראות עוינות ולהוציא מריכוז את מי שלא חפצים ביקרו, ואף להפסיק עדותם של נאשמים. לכל אלו כמובן שאינם נותניםביטוי בפרוטוקול. את הפרעותיהם והתפרצויותיהם בשאלות אינם רושמים עקב כך עדותו של בעל הדין נראית מבולבלת עם אמירות לא עניניות. גם הפסקת העדות אינה מתבטאת בפרוטוקול, נהפוך הוא הם מומחים לעריכה מחודשת כך שיראה כאילו סיים כל דבריו. ההתנהגות החמורה מכל כדבר שבשגרה הא זיוף תוכן הפרוטוקולים לשם הטית משפט, כך שהעדויות תראנה כמתאימות לפסיקה שהם חפצים בה.
אופן פסילת שופט: בערכאה בה מוגשת הבקשה השופט הנילון אותו מבקשים לפסול, הוא אשר מכריע בה. כלומר, השופט אותו מבקשים לפסול עקב התנהגותו הפסולה שופט את עצמו. ערעור על החלטת אי הפסילה צריך להגיש אך ורק לבית המשפט עליון וזאת בתשלום – על המרגיש נפגע משופט לשלם על כך, בנוסף באי קבלת הערעור תתכן גם הטלת קנס – כתאות הקנסות של בית המשפט גרוניס תמיד קונס. שם תגובת השופט מתבקשת לעיתים רחוקות וגם כאשר היא מתבקשת היא איננה מועברת לעיון הצד המערער. כל ערעורי הפסילה על שופטים נדונים אך ורק על ידי נשיא בית המשפט העליון ובכך קובעת השקפת עולמו/ה. תוכן הדיון בבקשות לפסילת שופט מוסתר מעיני המבקש. לא מתקימת חקירת התנהגותו של שופט אלא מסתמכים רק על הפרוטוקול. קיימת נציבות תלונות הציבור על שופטים שתפקידה לחקור, אך תלונה לנציבות אינה קשורה לפסילת שופט מה עוד שמי שהגיש בקשה לפסילת שופט, הנציבות אינה מטפלת בו כיון שבקשה לפסילה היא בסמכות אחרת. זאת ועוד הנציבות אמנתם לפי החוק מורשית לחקור בכל דרך אך היא כפופה להנהלת בית המשפטי הכפופה לנשיאות בית המשפט העליון הקובעת את דרכי פעולתה והתוצאה היא אי חקירה. בעבר בעקבות בקשה לפסילת שופט הדיון נעצר עד לסיום הברור. בשנת 2011 הונהג תיקון לפיו הבקשה אינה גוררת עצירת דיון ואותו שופט שנגדו הוצאה בקשה פסילה ממשיך לדון בתיק כלומר התנאים עוד הוחמרו.
עקרונית המערכת אינה אוהבת פסילות רבות שפוגעות באמינות וביציבות. לפי בית המשפט בין יולי 2003 ליולי 2008 הוגשו בתחום האזרחי לבית המשפט העליון 413 ערעורים על בקשות פסלות., 24 התקבלו ו 321 נידחו ו-48 נמחקו. בתיקים פלילים נםתחו 398 תיקים, התקבלו 30 ערעורים, נידחו 336. בית המשפט מגן על כבודו ועל כוחו על חשבון זכויות היסוד של הציבור, עליו מפעיל בית המשפט איומים וכוח. לפי דעת נשיאי בית המשפט העליון, אהרון ברק ודורית ביניש "הדמוקרטים", שבסמכות כל אחד בעת כהונתו לדון בבקשות ערעור לפסילת שופט או בכשרותו – החלטות השופטים לפסול או לא לפסול את עצמם הן במרבית המקרים נכונות.
"הבקרה העצמית" של בית המשפט – פסילת שופט3
אהרון ברק למד אמירה אותה לא הוא המציא שהשופט עצמו עומד למשפט למען התדמית יחס אמריה זו לעצמו: "בכל יום בו אני יושב על כס המשפט אני עומד למשפט" אך בכל הנוגע לשמירה על התנהגות השופטים בפועל לא נהג כך הוא ביטל את תקנות האתיקה עליהם עמל השופט מאיר שמגר. אם נשיא בית המשפט העליון מבטל חשיבות אתיקה אזי מדוע ימשיכו ללמד זאת? כיום בבתי ספר למשפטים ובבתי משפט אין חינוך לאתיקה, לא במכון להשתלמות שופטים ולא בלשכת עורכי הדין. על פי החוק "שופט שמאיים על נאשם שאם לא יודה יישא בתוצאות, לוקה במשוא פנים ויש לפסול אותו לפי חוק בתי המשפט. שופט איים על נאשם בהטלת הוצאות אם לא יודה. הנאשם דרש ממנו לפסול עצמו ולאחר שבקשתו נדחתה עירער לנשיא ביהמ"ש העליון אהרון ברק. ברק קבע שהערת השופט לא מקימה עילת פסלות. הערעור נדחה. במקרה קודם איים השופט שאם הנאשם לא יודה יחמיר בדינו. אלא שבאותו המקרה הנשיא זוסמן פסל את השופט. ללא ספק ששופט שמאיים על נאשם שאם לא יודה יישא בתוצאות, לוקה במשוא פנים ויש לפסול אותו לפי חוק בתי המשפט".
אהרון ברק גם קבע שמי שמבקש פסילת שופט עליו להוכיח כי השופט הנידון לא יפסול את עצמו שהיא מסימה בלתי אפשרית. לפי בייניש: בקשה לפסילת שופט, יש בה משום פקפוק ביסוד האובייקטיביות השיפוטית לכן אין להגיש בקשה זו כדבר של מה בכך … כך בקשה לשמור על התדמית של השופט האובייקטיבי המודע לטוהר תפקידו ששופטי ישראל הם ברמה מקצועית ואתית גבוהה ביותר וששופטים אכן נענים לציפיות להתנהגות מקצועית ומוסרית. דורית בייניש המשיכה את מסורת אהרון ברק למנוע פסילת שופטים היא חיזקה את החומה הבצורה סביב שופטים, למניעת אפשרות להביע ביקורת נגדם במהלך משפט ולא בחלה באיומים על עורכי דין. באותה הדרך בה מנעה מנציב תלונות הציבור על שופטים מלבצע את תפקידו כיאות. זוהי הדרך בה בית המשפט מבקר את עצמו. כלומר בית המשפט עושה הכל כדי להתעלם מהבעיות בו. הציבור הינו עד וגם קורבן להתנהגות השופטים על כן לא ניתן עד בלי די להונות אותו.
יפה כתבת , אחד לאחד.
נראה שהנך משפטן או שלמדת על בשרך את צריבתו של בית המשפט.
הכל הצגה, הכל נכתב מראש, כולל הסנגורים שבחוסר האונים המופגן שלהם,
נשמעים כחבורת כבשים משובטות העומדות לפני שחיטה.
מקצוע עריכת הדין נראה שיעבור מהעולם מתישהוא, כאשר ייפגעו יותר מדי אנשים
וזה כבר קורה. אותם סוסים דוהרים כשעיניהם קשורות, אוזניהם אטומות ולבם ערל,
ייבלעו בסופו של דבר בסכסוך שהם עצמם יוצרים.
הוא לא גאון ולא מבריק. הוא נוכל ערמומי ותו לא שתפס את השלטון במירמה כדברי פרופ פוזנר המכנה את הערמומי הזה שודד ים משפטי ודיקטטור כמו נפוליאון שלקח את כתר האפיפיור והניחו על ראשו. יותר נאלח מזה אין. ואמר פרופ מאוטנר הכל במשפט אחד:
השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג״צ ומשם מנהל את הפוליטיקה שלו. בג״צ זה לא בית משפט. זה בית כינוס לנוכלים שבוחרים את עצמם בעצמם – גנבי שלטון במירמה ועוקפי נבחרינו על מנת לנטרלם ולשלוט במקומם על אפם וחמתם של הבוחרים בישראל דהיינו העם בישראל.
בישראל אין בית משפט. יש דיקטטורה רמאית ונכלולית גנבת שלטון.
להקיא מהחונטה החצופה והמגעילה הזאת.
אמר פרופ דיסקין שבג״צ והפרקליטות וכל המערכת הזו היא מערכת מפחידה שהחוק לא מעניין אותה בכלל. כשנשאל אם הוא לא חושש שיפתחו לו תיק בשל דבריו אמר שהוא מספיק מבוגר מכדי לפחד אבל שאכן כל אדם בישראל יש לו סיבה לפחד מבג״צ ומערכת המשפט הנוכחית.
מזעזע באיזה תנאים אנחנו חיים כרגע ולאן התדרדרנו בתהום המסוכנת של גניבת המדינה מהיהודים לצורך ביטולה וחיסולה והפיכתה לישראל החדשה שאינה יהודית או של היהודים עוד. אנחנו כבר כמעט שם.
זאת כבר ממש לא מדינה יהודית והיא מוצפת בגויים ובפולשים ובמסתננים ובפושעים בכמויות מסחריות בשל הבג״צ הזה.
על הכנסת לחוקק את החוקים הנדרשים להצלת העם והמדינה ובבחירות הבאות מי שיצביע למנוול כחלון יהיה אשם בחיסול המדינה היהודית ובהשתלטות קרנות זרות מימון פושע וזר ואירגוני טרור למיניהם שחותרים תחת קיומנו כאן.
הייתי שם
בבית המשפט עמדה בעלת מקצוע אחר , ובמשרד המבקרת ישבה אם הבית
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
לעיון:
http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml
אנשים מפחידים השתלטו על חיינו ועל הגה המדינה ומובילים אותה לתהום!
מדינת עומק שמחסלת את הדמוקרטיה ופועלת מאחורי הקלעים תוך שיתוק וניטרול נבחרי הציבור שלנו שהם נציגי העם הבוחר בבחירות את מי שינהל את המדינה.
גנבים בלילה גנבו את השלטון בישראל.
מדובר בדיקטטורה של בג"צ והמשפטנים האלה ולא במדינה דמוקרטית בכלל! זה שקר שישראל היא דמוקרטיה. שקר גס.
מהז'תומרת? מי עוד נאור כמו השופטים, איכותי כמוהם, נבון, הגון, מוכשר, חסר פניות ויודע לפרשן לכאן ולכאן כמוהם?
שופטים הם בסך הכל עורכי דין שלמדו בסך הכל באוניברסיטה את החוק הטורקי המוסלמי ואת החוק האנגלי הנוצרי. מי הם בכלל יותר מזה?
הכל טוב ויפה, אך התמימות העולה מבקשת כותב המאמר שבג"ץ עצמו, קרי הפושע האחראי להרס מערכת המשפט, הוא שיתנדב לשנות את הביקורת על בתי המשפט, מעידה שלא למד לעומק את החומרה הנפשעת של התנהלות בג"ץ.
פעם אחר פעם הם נכשלים בקלפי, מיבחנה היסודי של הדמוקרטיה ואז פורחים מגרונם רעיונות נפסדים כמו "דמוקרטיה אינו שלטון הרוב", או דעתם על מוצאם הביולוגי של בוחרי הימין.
דעו לכם מעופפי השמאל היעני ליברלי. אם לאחר הכישלון הקולוסאלי של מדיניות מפלגות השמאל, כפי שבא לידי ביטוי לאחר הנסיגה מעזה, אינכם מסוגלים לחשב מסלול מחדש, ברור שלא תשיגו רוב כדי להחליף את הימין.
ממשלות נתניהו מבטאות היטב את רחשי לב הציבור היהודי בארץ באשר לפתרון הרצוי לנו בהקשר לערביי א"י.
אין פה שום פשיזם וחוק הלאום, אם תודו בכך או לא, מבטא את המובן מאליו, תוך מתן דגש ציוני מובהק לדברים יסודיים ביותר עליהם מושתתת המדינה מימיה הראשונים.
שיהיה ברור. אין ולא יהיה שום ביטוי לאומי לערביי א"י שבין הים לירדן. לא תקום בשום אופן מדינה ערבית ממערב לירדן. המקסימום שהם יוכלו לקבל זו אוטונומיה פונקציונלית במקומות מגוריהם. אם לא יקבלו, לא יהיו פה בכלל. אין שום תוחלת ולא תהיה אי פעם במציאות המזה"ת לרעיון של "שתי מדינות שכנות החיות ביניהן בשלום". כוונת הערבים להשמיד את מדינת ישראל לא חלפה ולא תשתנה. נקודה. מזה נגזר הכל. את שבישלו יאכלו חמוץ מתוק.
את ניסיונה של מערכת המשפט הישראלית להעתיק את מקור סמכותה מן המנגנון הדמוקרטי אל עקרונות מופשטים ובינלאומיים צריך לראות, נדמה לי, בהקשר החורג הן מתחום המשפט והן מגבולות ישראל. מפני שהמשפט, כאן ובמקומות אחרים, הוא רק זירה אחת — אמנם חשובה במיוחד — במלחמת מעמדות רחבה יותר המצויה בשלב מתקדם של התגבשות…
המאבק הפוליטי בזמננו כבר אינו בין ימין ושמאל אלא בין "גלובליסטים" לבין "פטריוטים". ניידים ונייחים.
את הגבולות בין מעמד הניידים למעמד הנייחים אפשר לראות באופן הבהיר ביותר במאבק על מדיניות ההגירה, שהפך כמעט בכל מקום לאבן בוחן. בלי להגזים ברדוקציה מרקסיסטית, אפשר לומר שהמעמדות המבוססים, שהונם האנושי והפיננסי נייד, נוטים להעדיף גם עבודה ניידת. לפיכך, כצל מלווה לאליטה הניידת יש גם מעין מעמד שלישי של מהגרי עבודה, או פרולטריון נייד…
שעקרון היסוד של הדמוקרטיה, ממשל בהסכמת הנמשלים, הולך ונפרם בידי הליברליזם העל־לאומי של המעמד הנייד, הנשען על הישות האמורפית המכונה "חוק בינלאומי" שאזרחי המדינות השונות נעשים כפופים לו, אבל אינם יכולים להשפיע על תוכנו.
הליברליזם החדש הזה מציג את עצמו כביקורת על הלאומיות ובכך מסווה את העובדה שהוא גם התקפה על הדמוקרטיה. שכן כדי לממש את חזונו ולקדם את האינטרסים שלו צריך המיעוט הנייד להוציא את הכוח הפוליטי מידיו של הרוב הנייח ולנתק את עצמו במידה גוברת ממנו ומשורשיו. מכאן המרכזיות שתופשת לגביו הזירה המשפטית. המשפטנים נהפכו במקומות רבים לסוכנים פעילים של גלובליזציה, ואצלנו אף לחוד החנית של האליטה הניידת. לא רק מפני שהם נוטים לעמדות מתירניות בסוגיית ההגירה, אלא גם מפני שהם חלק חשוב כל כך במאבק הפוליטי המרכזי בישראל: הוצאת הריבונות בפועל מידי הרוב הנייח והעברתה לידי "מומחים" מטעם המיעוט הנייד ברשות השופטת. זליגת הכוח מהרוב הנייח למיעוט הנייד נתמכת בסימביוזה שבין מערכת המשפט ושלוחותיה ברשויות האחרות לבין חלקים גדולים של העיתונות, האקדמיה וארגוני החברה האזרחית — כולם חברים של כבוד באליטה החדשה…
חייבים להפסיק לפחד מן הדמגוגיה של האליטה החדשה, המכנה כל לאומיות בשם "פשיזם" וכל מגבלה על ההגירה "גזענות", ולצאת בלי היסוס להגנת הדמוקרטיות הלאומיות.
הסכנה היא ממשית.
בחסות הסיסמה "דמוקרטיה אינה שלטון הרוב" (ולכאורה גם בשמם של מיעוטים) מבקש הליברליזם החדש לחתור תחת זכות ההגדרה העצמית של הרוב וזכותו להחזיק בריבונות על גורלו. לכן יש לרסן את האליטה הזאת באמצעות המוסדות הנבחרים ולהחזירה לגודלה הטבעי. שהרי לא ייתכן למסור את ניהול הדמוקרטיות הלאומיות לידי מיעוט, שמרבה כל כך להטיל ספק בעצם ההצדקה לקיומן ושבמקרים רבים מינה את עצמו למפרקן.
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6312231
תגוביות:
1.אני מתנגד מכל וכל לפירוק של הדמוקרטיה והעברת הכוח לפקידים. אין דבר כזה "חוק בינלאומי". יש ריבונות וכל מדינה צריכה לממש את הריבונות שלה בהתאם לרצון העם.
למאמר המלא:
http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#153
לא יתכן שמיעוט קטן ישתלט על אמצעי התקשורת בעיקר, אבל גם על מערכות המשפט והאקדמיה ובאמצעותם רק קולו יישמע. כך היה בארץ שנים רבות.
היינו קמים בבוקר ושומעים בחדשות מה אמר יוסי שריד עוד לפני שהתעוררנו.
בהמשך היום היינו מקבלים את אימרותיו לארוחת צהרים ולקינוח אחרון בארוחת ערב או בלילה.
לא שכחנו את זה וגם לא את הטענה שמשמיעים אותו כי הוא מעניין. לגבי הרבה אנשים הוא לא היה מעניין כלל.
אולי את חסידי דרוויש הוא עניין. שריד הוא רק דוגמא למה שהיה פה. דוגמא אחרת היה הארכי מגלומן בעל האגו – הלא הוא אהרון ברק, הפוסק הראשון והאחרון בכל מה שנוגע למערכת המשפט אבל גם למדיניות הממשלה.
…שלילה מוחלטת של פסקת ההתגברות לא רק מנוגדת לשכל הישר ולתקדימים, הן בקנדה והן בישראל, אלא שהיא מעניקה למעשה מעמד מעין אלוהי ועליון לבג"ץ.
אפשר יהיה לפרק את הכנסת ולהעביר את השלטון לשופטים.
הרי הם כבר סיפחו לעצמם את הסמכות להעניק אזרחות לתומכי חמאס בירושלים, לתת הוראות בעניין אספקת חשמל לעזה, ועוד ועוד. על מצב שכזה אמר הנשיא האמריקאי אברהם לינקולן ש"אם המדיניות תיקבע על ידי השופטים, יחדל העם להיות השליט".
אין צורך לאהוב את שלטון הימין או הליכוד כדי להבין שלפעמים, רק לפעמים, הימין צודק.
פסקת התגברות היא צורך הכרחי.
לא כדי לפגוע בשלטון החוק או בדמוקרטיה. להפך, זו הזדמנות להגיע להסדר הרבה יותר הוגן ודמוקרטי בכל מה שקשור לסמכויות הרשויות השונות.
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5231508,00.html
אלא שבכך נותנים גושפנקא היתר לבית המשפט לפסוק בעניינים לא לו ורק רוצים לתקן לפעמים. יש לבטל לחלוטין ולא להתחשב בפסיקות בג"צ. בית המשפט העליון צריך לעסוק אך וורק בערעורים ותו לו.
פושעים שנתנו ידם להשחתה של מערכת החוק והמשפט והרס הדמוקרטיה בישראל:
להזכירכם רות דוד ניהלה אירגון פשע מתוחכם ומשומן של תעשיית שוחד, הטיית תיקים ותפירת תיקים במשך למעלה מעשור, בתוך מערכת החוק והמשפט הישראלית, מתחת לאפם של בכירי המערכת ושופטים, שעצמו עיניים, פעלה להדחתם של שוטרים בכירים ביותר, פרקליטים ושופטים, במטרה להשתלט על מערכת החוק והמשפט בארץ כמו ארגון מאפיה.
מונתה במסגרת השוחד שקיבלה, לדירקטורית בחברת ב.יאיר שעסקה בהלבנת כספים לאירגון הפשע של אברג’יל, קיבלה מתנות ושוחד במאות אלפי דולרים בהיותה פרקליטת מחוז, רות דוד יחד עם רונאל פישר הנוכל והפסיכופט סחטו אזרחים ושילמו שוחד לבכירי השוטרים בשביל לסגור תיקי שחיתות, לרבות תיקי שחיתות בעיריית ראשון לציון.
מפחד החשיפה, בכירי הפרקליטות סגרו להם את התיק ומנעו חקירה ושופטי העליון מגלגלים עיניים ואת כל זה ידע מנדלבליט, טייח ושיבש.
על איזה זכויות מגן בג"צ המסוכן בישראל? רמז: לא של יהודים!!!
זכויות ‘אדם’ בישראל זה זכויות הערבי, המחבל, העוין, המסתנן הסודני, המהגר האוקראיני, רק לא זכויות היהודי.
היהודי חייב לחלק את כבשת הרש שלו לכל העולם, הוא חייב לאבטח ולמגן כל בית ספר וכל בית קפה, אין לו אישור כניסה לערי אבותיו ואפילו לא לאתרים שלפי הסכמי אוסלו היו אמורים להיות שלו, הוא לא רשאי להקים בארצו ומכספי הקרן הקיימת שלו יישובים לבני עמו בלבד, אבל אם ינסה לקנות כמה בתים ולהחזיר את הנוכחות היהודית לפקיעין הוא יועף משם בפוגרום בגיבוי המשטרה ושום גוף זכויות אדם לא יגן עליו, כי הוא לא ‘אדם’.
http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#153
לבטל את בג"ץ
אהרון ברק אך גם מעט קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.
לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. בג"ץ גם החליט על דעת עצמו על הזכות לפסילת חוקים, גם קבע את המבחנים לפסילת החוקים, גם מינה את עצמו לפוסק יחידי האם התקיימו המבחנים שקבע, גם פוסק ללא ראיות ועדויות וגם שולל את האפשרות לערער על פסיקתו. בית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת.
באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג"צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום.
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים המשתמשים בצורה עקיפה בבג"צ.
דמם של ישראלים רבים נשפך בגלל החלטות בזויות של שופטי בג"צ שהתערבו בעניינים לא להם!
המקרה הכי מזעזע היה רצח טלי חתואל הי"ד, בחודש ה- 8 להריונה ו- 4 בנותיה הקטנות.
שופטי בג"צ אסרו על הצבא להרוס 4 מבנים שזוהו מבחינה מקצועית כמהווים סיכון.
מחבלים צמאי דם רצחו את טלי וביצעו וידוא הריגה בבנותיה הקטנות בחסות
אותם מבנים.
אחרי הרצח הורה הרמטכ"ל בוגי יעלון להרוס את המבנים תוך צפצוף על החלטת בג"צ.
עלובי המשפט שדם הנרצחים על ידיהם אישרו בדיעבד את ההריסה. אבל זה אחרי שפסיקתם החולנית וחסרת המוסר גרמה לרצח משפחה יהודית נוספת שיכול היה להימנע.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%98%D7%9C%D7%99_%D7%97%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%95%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94
שקד מתחה ביקורת נוקבת על "בג"ץ גופות המחבלים": "יחד עם כל עם ישראל קיבלנו בימים האחרונים בהשתוממות את פסק הדין המורה לממשלה לוותר על החזקת גופות המחבלים שבידינו, ללא חקיקה חדשה. כיצד לבית המשפט מעולם לא הפריע אותו חוסר הסמכה מפורש בבואו לפסול חוקים…
ביקורת שיפוטית על תוצרי הכנסת אסור לה שתתקיים על בסיס טקסט חוקי דל ואקרובטיקה פרשנית נדיבה…
כל הפיכה כוחנית מתחילה בראש ובראשונה בהשתלטות על אמצעי התקשורת.
בישראל השלב הזה כבר בוצע.
זו הסיבה שאתם רואים כעת את השלב השני – יותר ויותר גופי ממשל שאמורים להיות כפופים לממשלה הנבחרת ומגלים פתאום עצמאות וקבלת החלטות מוזרה בניגוד לרצון הבוחר – למשל צה"ל, המשטרה, השב"כ…הם לא היו מעיזים לעשות את זה ללא הגיבוי המוחלט שיש להם מהתקשורת המרכזית.
הכל מתחיל ונגמר שם.
בגלל בג"צ אחת מכל 8 לידות בתל אביב היא של מסתננים.
המספרים הרשמיים מדברים על 1000 תינוקות כל שנה.
עיריית תל אביב מחפשת בנרות מבנים כדי להסב אותם לגני ילדים ובתי ספר.
כל בית ספר כזה, בעלות קרקע ובנייה עולה לעירייה כמה מיליוני דולר. וזה עוד לפני שדיברנו על ההשתלטויות בפתח-תקווה, ערד, אילת, נתניה ועוד ערים רבות אחרות.
דמוקרטיה = רצון העם. לא פרשנות של קליקה אליטיסטית המגובה ע"י תשקורת שמאלנית פשיסטית ושמאל הזוי שיוביל את עם ישראל לכליה.
חוק ראוי נוסף הוא שבג"צ יהיה מורכב מחתך של כלל הציבור וששופטי בג"צ ייבחרו בהליך בחירות דמוקרטי ולא במתכונת השושו וחבר מביא חבר.
לא לשכוח! לא לשכוח את כחלון המזויף! למחוק אותו ביום הבחירות כך שיבין שאנחנו לא קונים את החיוך המזויף שלו, כשכל פעולה שלו היא פופוליזם צרוף בעליל.
כחלון החנפן התורן ראוי לו שיימחק מהבימה ההיסטורית של עם ישראל.
פרופ' דיסקין:
"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.
במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.
אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.
המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.
… ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית. היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו. לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו".
אראל סג"ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?
פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".
https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101
והשופט יעקב טירקל מסביר כיצד שופט מסוגל "להתגבר" על דרישות החוק: "אם שמו לך על השולחן הוראת חוק שלדעתך היא בלתי נסבלת… בשביל זה אתה שופט, מצא את הדרך לצאת מזה" (עמוד 250).
הבנתם את זה? הכנסת יכולה לחוקק מה שהיא רוצה אבל המצפון של טירקל והתיאוריות הרדיקליות של דורנר גוברים על רצון העם. הם כבר יצאו מזה.
https://mida.org.il/2017/09/13/%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%93%d7%a9-%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%a3-%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%90/
פסיקת בג"ץ המסתננים מהווה התנקשות אלימה וחצופה, ביעדיה ובחזונה של המדינה היהודית, בידי אנשים אטומים ומנותקים.
לקרוא ולא להאמין: "בית המשפט העליון התבלבל ושכח שהשופטים ממונים ולא נבחרים (…) אור גדול נגלה, וגילה שניתן לנהל את המדינה באמצעות זכות העמידה. העליון ברא א-לוהים חדש, 'האדם הסביר', והחל להתפלל אליו. ומי הוא 'האדם הסביר'? שופט בעליון. הוא ולא אחר. מהפכה דתית באופיה".
מי לדעתכם כתב השבוע שורות חתרניות אלה, שמתמצתות את מחשבותיהם של רבים וטובים בישראל? רמז: לא נאמני המחנה הלאומי שמבחינתם הפך בג"ץ מנכס, לנטל כבד על צווארה וציוניותה של המדינה. גם לא שרת המשפטים איילת שקד, שהשמיעה רק בשבוע שעבר רעיונות דומים, בנאומה המזהיר בפתיחת שנת המשפט, בו התייחסה לאימפריאליזם האקטיביסטי של הבג"ץ, על רקע פסק דינו המתיר למסתננים האיסלמיסטים להשתקע בארץ לדורי דורות, תוך פגיעה אנושה ברעיון הציוני ובאופיה היהודי של המדינה.
שקד: "לא רק שהם יודעים לזהות זכויות יסוד קיימות (…) גם לזהות זכויות יסוד שאינן קיימות. הם מזהים זכויות יסוד גם כשבית המחוקקים (…) החליט מסיבותיו שלו, וכתוצאה מתהליך שקילה ארוך, שלא להעניק אותן בשלב זה. לעומת יכולות זיהוי אלה, ביחס לזכויות הפרט, יש למערכת המשפט בישראל שטחים מתים, אזורים שלמים שבהם אין היא מסוגלת לזהות דבר".
מי אם כן חתום על השורות החושפות את ערוות הבג"ץ?
לא תאמינו – אמנון אברמוביץ, המאתרג הלאומי.
גם הוא מבין סוף סוף שבג"ץ חורג מן המנדט שלו, עד כדי תפיסתו את עצמו כממשלת-על.
אמנם הם לא נבחרו מעולם לקבל החלטות הרות גורל, המתנקשות בצביונה היהודי והציוני של המדינה. אבל מה איכפת להם? הם הרי בני אלים, הגזע העליון.
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/16548
עוד שמאלנית קיצונית בעליון.
חיות פסקה בפסק דין עדאלה בענין איחוד משפחות, בעד עמדות הפלשתינים, כאשר קבעה שיש לאשר לפלשתינים לקבל אזרחות מכוח נישואין בישראל – דבר שעלול לחסל את המדינה היהודית. אני ממש מודאג אם זאת השופטת שתהיה נשיאת העליון ב- 2017. נמאס כבר משופטים שמאלנים קיצונים בעליון – חייבים לעשות שינוי בועדה לבחירת שופטים.
ח"כ נורית קורן מהליכוד, חברה בוועדה לבחירת שופטים, סיפרה כי ״בתחילת דרכי כחברה בוועדה לבחירת שופטים, נדהמתי לגלות מציאות שונה מזו שהכרתי כעו"ד וכמתמחה בבית משפט בכל הנוגע למערכת המשפטית. נוכחתי להכיר מערכת משומנת ומיושנת במיוחד שמעדיפה וותק על פני איכות.
"לא זו בלבד, המערכת כפופה לא פעם לגחמות של האליטה המשפטית שמנציחה את ההגמוניה והסטטוס קוו. חייבים לשנות את הנוהג של שיטת הסניוריטי שמושתת על משחקי כוחות ומעמד. מי שצריך לבחור את נשיא בית המשפט העליון הוא הציבור שאינו מונע משום אינטרס", הדגישה קורן.
"כמו כן, יש להגביל את תקופת הכהונה של הנשיאות ולקיים שימוע פומבי בו המועמד מציג את דעותיו וניסיונו, בדומה לשיטה הנהוגה בארה"ב. כנבחרת ציבור, אני מייצגת את האזרחים והאזרחיות בישראל ואת השקפתם. אני לא חותמת גומי של איש והמטרה שעומדת לנגד עיניי היא להעלות את אמון הציבור במערכת המשפטית בכלל ובבית המשפט העליון בפרט", הוסיפה.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/350823
שופטים הם בסך הכל עורכי דין שלמדו בסך הכל באוניברסיטה את החוק הטורקי המוסלמי ואת החוק האנגלי הנוצרי. לא חכמים גדולים אלא כדברי אורי קורב: חמורים גדולים!
כך מסכם עו"ד יורם שפטל את הסכנה שמהווה בג"צ במתכונתו הנוכחית להמשך קיומה של מדינה יהודית:
"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.
בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל!
ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.
האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.
כמו כן פועל בג"צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש".
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ
את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993.
במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג"צ.
מאז לדברי פרופ' פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.
אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.
זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג"צ.
אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.
אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה.
ברק עשה זאת באמצעות "חקיקה" מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.
כך זה מתואר בויקיפדיה:
"בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג"צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד".
מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.
ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי "חקיקת" בג"צ – "לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד"…
השמאל בבג"צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.
בספרו "הארנק והחרב" מתאר פרופ' פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.
הנה כך מתאר פרופ' פרידמן את המהלך הזה:
"המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות"…
"המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן. "ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש".
את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!
סימוכין:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
פרופ' פרידמן המשמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל לחקר המשפט מאשים את בג"צ ומערכת המשפט בכך שיצרו מצב חוסר משילות בישראל על ידי הפרת איזון שלטונית יוצאת דופן שלא קיימת בשום מקום בעולם.
הבעיה נוצרה כשהשתלטה הרשות השופטת באמצעות בית המשפט העליון ובסיועם של מוסד הייעוץ המשפטי והפרקליטות על תפקידי הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות המחוקקת (הכנסת), שיתקה אותן והחלה לבצע את תפקידיהן במקומן.
פרופ' פרידמן:
בג"צ ניכס לעצמו את תפקיד שומר המוסר על ידי הגבלת יכולת התפקוד של אלה שנבחרו לשלוט.
בג"צ אף החליט שזו זכותו להשפיע על הרכב הממשלה וכתוצאה מכך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה.
בג”צ רואה עצמו חופשי להתערב בכל מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר סבירות וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכל עניין שרק ניתן להעלות על הדעת.
בג"צ פסק שבחירת המועמדים תתבצע אך ורק על ידי ועדה (בראשות משפטנים) לאיתור מועמדים למינויים. ועדה זו חוקרת, בין היתר, תלונות אנונימיות שראויות למשטרים שלא היינו רוצים לחיות בהם.
סינון מועמדים והגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה הפכו לנורמה.
הממשלה לא יכולה למנות את פרקליט המדינה המתאים לדעתה. פקיד מביא פקיד. פקיד בכיר מביא פקיד בכיר וכאשר השר חולק על הפקידות, הוא מסתכן בכך שעמדתו תהיה בלתי סבירה בעיני יועציו המשפטיים.
שר שלא מקבל את עמדת הבירוקרטיה, מסתכן בפנייה לבג"צ בטענה שהוא פועל באופן בלתי סביר. קרה אפילו שהיועץ המשפטי מתח ביקורת פומבית על ראש הממשלה. בארה”ב פקיד בכיר כזה היה מפוטר מיד.
בג”צ פוסל פעמים רבות וללא שום בסיס חוקי, מינויי מנכ”לים למשרדים ממשלתים או מינויים בכירים אחרים, בתואנה שהוא מגן על אמון הציבור במוסדות השלטון.
מעורבות זו של בית המשפט בהחלטות ממשלתיות פגעה קשה באמון הציבור בבתי המשפט, כיוון שמעורבות בית המשפט נעשית מטעמים שאינם קשורים לחוק כלשהו.
"משאיבדה הממשלה את סמכותה בענייני מינויים היא איבדה גם את יכולתה למשול", כותב פרידמן בספרו הארנק והחרב בעמוד 482.
שופט בית המשפט האמריקני לערעורים, ריצ'רד פוזנר, כתב במאמר ביקורת חריף על בית המשפט של אהרן ברק שלרעיון "שכל החלטה של הממשלה הנחשבת לא סבירה בעיני בג"צ היא גם לא חוקית, אין אח ורע בדין האמריקני".
פרופ' פרידמן מוסיף וקובע שבהתנהגותו הזו "בית המשפט הפך את עצמו לזירה מרכזית למאבקים פוליטיים" ומדגיש כי "אין תופעה כזו בשום דמוקרטיה אחרת".
לספרו קורא פרידמן הארנק והחרב על מנת להבהיר שמערכת המשפט אינה יכולה לקנות את אמון הציבור בכסף או באמצעות חרב. מי שלא זוכה לאמון הציבור הודות לתפקודו – אבוד.
אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לכך ש-36% בלבד נותנים בה אמון.
סימוכין:
1.https://mida.org.il/?p=22357
פרופ' מאוטנר ששמו פורסם ב- 2007 כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון, קובע שמתקיים בישראל משבר חמור ומסוכן לדמוקרטיה בכל הנוגע למערכת המשפט, אליה העתיק השמאל את פעילותו אחרי שאיבד את כוחו בכנסת. לדבריו בג"צ הפך למוסד פוליטי של השמאל.
פרופ' מאוטנר שהוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב ולשעבר דיקן הפקולטה קובע שמתקיים בישראל משבר חמור שהוא מסוכן לדמוקרטיה, בכל הנוגע למערכת המשפט שהשמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו הפוליטית אליה.
לדבריו המשבר חמור ומסוכן מאין כמותו כיוון שבית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה מוחלט אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו.
השתלטות השמאל לצורך עקיפת השלטון הנבחר בישראל מתבססת על שליטה גם על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, גם על אגף התקציבים של האוצר, גם על משרד מבקר המדינה וגם על בנק ישראל.
באמצעותם מנטרל השמאל את מדיניות הממשלה ואת נסיונות החקיקה בכנסת, אותם הוא מכשיל ומונע תוך שהוא משקץ ומנאץ את הפוליטיקאים והופך אותם בעזרת התקשורת המגוייסת לשרותו, לבזויים ונחותים כביכול, ביחס אליו.
לדבריו המערכת הפוליטית והמערכת המשפטית נמצאות במשבר חמור ואחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
סימוכין:
1.פוליטיזציה של משפט, פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
משפטנים בעד חיסולה של ישראל1
הממסד המשפטי בישראל – בית המשפט והפרקליטות סנגוריה ציבורית ומרצים למשפטים הוא זרוע מרכזית לביצוע מטרות 'הקרן לישראל חדשה' – זהו שמה האמיתי שכן זהו התרגום מ: The new Israel fund על פי כללי התחביר של השם והתואר, ולא כפי שהיא מציגה את עצמה בשם 'הקרן החדשה לישראל. תרגום שגוי זה איננו מיקרי, הוא נועד להטעות ולהסתיר את הכונה האמיתית של האירגון והיא לשנות את אופיה של מדינת ישראל, לבטל את אופיה היהודי ולהפכה למדינת כל אזרחיה ומסתנניה. משפטנים אלו שייכים למשפחה הסודית כפי שהם מכנים את עצמם. כאשר מדובר בהם עצמם אין חובת מנהל תקין ושקיפות. הממסד המשפטי הפך לכוח פוליטי מוסווה החותר תחת אוישות הדמוקרטיה (אהרון ברק נהג לצעוק תוך הקשת אצבעו בשולחן שפוגעים באושיות הדמוקרטיה) מבלי להיבחר על ידי הציבור מבלי לתת לו דין וחשבון או אף לשאת באחריות. כל זאת תוך גניבת דעת על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות.
מאז אהרון ברק, בית המשפט העליון הביא את "הדמוקרטיה המהותית" – שהיא מערכת הערכים של היושבים בו ולשיטתם הם המחייבים בלא להתחשב בבחירת רוב העם. כלומר לשיטתם דמוקרטיה אין פירושה שלטון העם לפי הכרעתו וכפי שמתגלה אף לא למענו. לפי שופטי בית המשפט העליון יש להפעיל "דמוקרטיה מהותית" לפי אותם ערכים "נכונים". הקובעים במדינת ישראל הם אותם חברי עלית הבוחרים את עצמם ולהם זכות לכפות את רצונם על העם. שופטי בית המשפט העליון קובעים על פי השקפת עולם פרוגרסיבית השוללת כל גישה יחודית של נאמנות ללאום לתרבות. גישתם הינה אוניברסליסטית מנוגדת אף אם בדרך זו מקדמת את הגישה היחודית של המתחרה האויב. כל זה ללא כל קשר לעובדות או לצדק. את החלטות בית המשפט לפי תורתם זו, על הציבור לקבל כדבר מקודש! גישה זו בישראל נתקבעה בימיו של אהרון ברק וממשיכיו, לפי נאוה ברק ארז:
לגבי ביקורת על בתי המשפט לפי הטענה: "ביקורת על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי… ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון"… לשיטתה ממש מסוכן לבקר את בית המשפט או הפרקליטות. עוד לשיטתה צריך לתת אמון ללא סייג באגפים שלטוניים אלו. הדוצ'ה תמיד צודק… לדבריה ביקורת על שופטים "פשוט הורסת את התשתית הדמוקרטית של המדינה". זוהי בורות מוחלטת וחמורה בענין יחסי אזרח ורשויות בדמוקרטיה. עוד טוענת "הדבר הזה פוגע במתדיינים, ביכולת לשמר מערכת משפט שהיא עצמאית, וביכולת של אנשים להרגיש טוב כשהם נכנסים לאולמו של שופט ולהרגיש שהם יקבלו שירות שהם ראויים לו". השופטת מרים נאור אף טוענת שהמבקרים צריכים להענש (מגיע לי עונש). תפיסה פאשיסטית סותמת פיות זו לגופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט דורשת חסינות מפני ביקורת עניינית. לידיעתה של השופטת נאוה ברק ארז כמו גם מרים נאור הזכות לבקר ולבחון את מוסדות השלטון היא מיסודות המשטר הדמוקרטי. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בישראל ישנו חוק זילות בית המשפט האוסר להעליב שופט ומה זה להעליב? גם לבקרו קשות! עליה להפנים שמי שפוגע באלו הם שופטים עצמם ובאי יכולתם לקבל ביקורת ובחוסר קיומו של פיקוח חי צו ני! על בית המשפט.
משפטנים בעד חיסולה של ישראל2
באשר לפגיעה ביכולת להרגיש טוב כאשר נכנסים לאולמו של שופט כי יקבלו שירות ראוי, הפוך ברק ארז הפוך, מי שפוגע הם לא אחרים משופטים עצמם כשאינם מאפשרים לבעלי דין לקבל את יומם בבית המשפט. התנהלותם המחפירה הזו היא שהורסת כל אמון בבית המשפט.
לגבי המדינאים לפי הטענה: מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהביקורת של בית המשפט נועדה לשפר את החלטותיהם ואם ימתחו ביקורת על כך הם יכרו בור לעצמם, בדמות אובדן האמון גם בהם. השופטת דפנה ברק ארז כמו רוב שופטי בית המשפט העליון רואה עצמה כבעלת עליונות מוסרית ובעלת זכות מובנית לשפוט מוסרית את המדינאים. את "העליונות המוסרית" הזו רואים למשל בדרך השפיטה. חשודים נעצרים לשנים עוד לפני שמתחיל המשפט ובמשך כל מהלכו, באם גם השופטים הודו שאין אשמה הרי שזו ההתנהלות ועל אומללים אלו לקבל זאת ללא כל פיצוי. אלא שרוב החשודים מורשעים ובינהם חפים רבים האומללים אף יותר. אחוז ההרשעות בארץ אינו דומה לשום מדינה אחרת דמוקרטית וגם בין המדינות הבלתי דמוקרטיות! לדוגמא באירן שיעור ההרשעות נמוך יותר. בג"ץ נוצר באנגליה במאה 17 כדי למנוע מעצרים שרירותיים של אזרחים. על השלטונות היה לנמק חוקית את צו המעצר. בג"ץ הישראלי עושה את ההפך המוחלט, הוא מחזיר לכלא את מי ששלטונות הכלא החליטו לשחרר.
את המוסר של בית המשפט רואים גם במדיניות שהוא כופה על הדרג המדיני על האסונות שבית המשפט מביא. ב -1992 בית המשפט עצר גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון. ב-2004 נסעה משפחת חטואל בגוש קטיף. מתוך בניין שבג"ץ אסר להרוס ירה עלייה המחבל ורצח את משפחת חטואל. בג"ץ אסר על הרס הבניין בשם כל מיני ערכים לא ברורים וכך התבצע נרצחה משפחת חטואל. דמה של משפחת חטואל על הידיים של בג"ץ. בג"ץ כפה שינוי תוואי של גדר בטחון נגד כל שיקול בטחוני למען נוחות הגישה של פלאחים ערביים לשדות על חשבון חייהם של ישראלים. בג"ץ נענה לאירגונים עוכרי ישראל בהגישם עתירות נגד פעולות צה"ל המונעות רציחתם של ישראלים. למשל איסור על נוהל שכן – שליחת שכן להאיץ פנוי בניין בטרם הריסתו וכך לחסוך בחיי אדם, גם נענה לעתירות שהפריעו לצה"ל בפעילות לחימה. בג"ץ מתעלם מחוק איסור הסתננות ודואג להשאיר את המסתננים מאפריקה בישראל ומתעלם מזכויות תושבי דרום תל אביב. בג"ץ ממהר לפסוק הריסת בתים ליהודים ומתנגד להריסת בתים למחבלים. ישובים לערבים בלבד כן, ישובים ליהודים בלבד לא.
למותר לציין כי איש לא הסמיך את בית המשפט לפקח על המדינאים, את זאת עושה העם הבוחר לפחות כל ארבע שנים במיצגיו. בית המשפט במדינה דמוקרטית צריך להתבסס על עקרון החוקיות ולא על ערכיהם הפרטיים של השופטים. בית המשפט צבר כוח מוחלט במסווה משפטי, דוקא את זאת יש לרסן. דוגמא התערבות בעניין הבניה ביהודה ושומרון. הערכאה היחידה הדנה בעתירות בנוגע לבנייה בלתי חוקית הינה בג"ץ – בית הדין הגבוה לצדק המורכב משופטי בית המשפט העליון. בית המשפט העלין אינו דן ואינו עוסק בראיות, כך מתקבלות החלטות שיפוטיות בלי עדויות או בחינת ראיות או חקירות נגדיות. מה שקובע שם בלעדית הם תצהירים וסיכומים. בתור הערכאה היחידה פסק הדין סופי ולא ניתן לערער עליו, זאת בניגוד מוחלט לעקרון היסוד של שתי ערכאות . אלו הם תנאים שלא רק שאינם דמוקרטים אלא הם פאשיסטים גם אם אינם מכוונים להעצים את כוח המדינה והעם אלא להחלישו.
משפטנים בעד חיסולה של ישראל3
מערכת המשפט הינה ערלת לב לכאב האזרחים בישראל אשר עבורם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו קיים בין כותלי בית המשפט כיון שרוב השופטים הם חסרי מצפון ואנושיות וכמובן הגינות . את כל מידת החסד והרחמים שלהם הם מפנים כלפי מחבלים ,כלומר בית המשפט העליון לקח לעצמו כוח פאשיסטי אך לא לטובת המדינה והעם אלא לרעתו ולטובת אויביו. מה שלא עושה את אופן פעולתו פחות טוטליטרי פאשיסטי. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפריהם את שבועתם. בדמוקרטיה "שלטון על העם על ידי העם ולמען העם לא ימוגר מעל פני האדמה" כפי שאמר נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. בית המשפט העליון הסמיך את עצמו להתערב בכל תחום "לפקח" על מדינאים ואילו עליו אין שום פיקוח על אופן עבודתו. בתלונות על שופטים מטפל הנציב מטעם בית המשפט העליון. את שלטון עלית למען עצמה לפי רצון האויבים יש למגר לפזר לאלתר!
זוהי מערכת משפט שהשתלטה על המדינה ומקיימת שלטון רודני חסר מעצורים. מאפייני הרודנות: הרודן נוטל לעצמו סמכויות בכוח או בערמה. בכוח כפי שבית המשפט בישראל עושה בעזרת הפרקליטות וזו בעזרת המשטרה מטילה חיתתה על כל מי שאינו נושא פוליטית חן, או בערמה כמו אהרון ברק אשר הציג עצמו כדואג לדמוקרטיה ובקש לחוקק חוקים להם החליט לקרא חוקה ובעטיה החליט שהיא מאפשרת ל.התערב במדיניות. בייניש באדיקות רבה הראתה חוק זה בכל התערבות בנושאים לא לה.
בתור רודן, בית המשפט אינו רואה עצמו ואינו מתנהג כמי שכפוף לחוק ועל אחת כמה וכמה לא נתון לבקורת ציבורית או כל סמכות אחרת זולת הוא עצמו. כרודן, בית המשפט פוסק בכל עניין משעמעותי ועל פי הערכים שלו בלבד ותכופות בניגוד לערכי החברה או רובה. כרודן שופטיו משכפלים עצמם מעבירים את סמכותיותיהם לבני דמותם. כרודן בית המשפט הופך ליותר ויותר כוחני כדי להבטיח את המשך כוחם וזכויות היתר החוקיות המשפטיות והכלכליות של היושבים בו ושל יורשיהם. המערכת המשפטית הפכה לממשלת על באמצעות ההפיכה החוקתית השיקרית ללא כל סמכות או רשות מהכנסת. במדינות דמוקרטיות נורמליות אין לשופטים דריסת רגל בכל הקשור לבחירת שופטים. אצלנו הם הקובעים. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפרים את שבועתם.
ומה קורה במקומות אחרים בעולם?
מסתבר שישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה שופטים בוחרים שופטים לבית המשפט העליון. בארה"ב, צרפת, אנגליה, קנדה, אוסטריה, אוסטרליה, יפן, ניו זילנד, דרום אפריקה, שבדיה, אירלנד, ליטא וצ'כיה – בוחרת המערכת הפוליטית את נשיא בית המשפט העליון ובדר"כ גם את הרכב השופטים בו.
ובישראל? בישראל, השופטים בוחרים את השופטים!
http://www.myisrael.org.il/action/1211
ובהודו.
מרשימת המגיבים להלן, לא מצאתי ולו מלין אחד שהזדהה בשמו המלא. דומה הדבר כאילו אנו מתגוררים במדינה
פשיסטית, בה האזרחים המגיבים, חוששים להזדהות בשמם. התופעה אצלכם שונה מהשיטה הנהוגה בעיתונות היומית,
שם איש לא חושש להגיב בשמו.
לכן, מוטב שלא תפרסמו תגובה, שאין מצויין בצידה שמו המלא של המגיב
חג-שמח
עו"ד גדעון רוזנבלום
הצביעות הסמולנית עוברת כל גבול.
במדינה בה רודפים אנשי ימין ומצרים את צעדיהם בלי בושה תוך הדבקת שמות גנאי שיקריים ומעוררי חלחלה לדמויותיהם, פתיחת תיקים שיקריים לצורך הכפשתם וסירוסם, פתיחת חקירות שלא נגמרות כדי לסכל את מינויים ועוד ועוד שיטות בולשביקיות נאלחות וארורות מבית הק.ג.ב. ושיטותיו הפסולות הנוהגות בשמאל בישראל עד היום וזאת לצורך חיסול יכולת המחנה הציוני הלאומי אוהב ארצו ועמו לתפקד – מצאת לנכון לספר לנו סיפורי אגדות על השמאלנים המתוקים והישרים ועל אנשי המחנה הלאומי המסתתרים מאחורי אנונימיות.
רציתי להקיא כשקראתי את תגובתך ההזויה והמנותקת או הצבועה המתעלמת בכוונת מכוון מהמציאות בשטח ומהאמת.
חשבתי שמי שעוסק בעריכת דין זקוק לבוחן מציאות קצת טוב יותר.
אין לך את זה לדעתי.
גועל נפש!!!
רוב התגוביות הן ציטוטים מגדולי המשפטנים בארץ ובעולם המגנים את מערכת המשפט הרקובה והמושחתת עד עפר בישראל שאינה אלא מרכז שלטוני פוליטי של השמאל.
נא התייחס לדיבריהם.
חכם שכמותך.
עורך דין שכמותך.
עכשיו תן לנו הרצאה מהי דעתך על כל התגובות המביאות דברים בשם אומרם – והם קצת מעליך בהשכלתם הכוללת.
אין גבול לצביעות בישראל. אין גבול לנסיונות ההטעיה בישראל.
זה לא חוכמה להזדהות בשם שלך כשאתה מוגן על ידי החונטה ופועל לקידום האינטרסים שלה:
https://tinyurl.com/y8jl39xf
יש מגיבים שהזדהות בשמם תגרום להם לאיבוד מקום העבודה או להתנכלות אחרת. כן כן, בישראל של 2018.
זהו שמי האיצי אבל אולי גם תבקש מהמערכת לעשות תצהיר על זיהוי המגיב. שם אינו מעיד על זהות אמיתית. לדוגמא: מרים נאור, אינה כלל אדם נאור אלא חור שחור. חיות, חוץ מכליון ומוות בשחיתותה הרגה כל חיות בבית המשפט העליון. אל יקים רובינשטיין עוד מסומם שחושבשהוא אל.
שלום לכולם. לא חידשתם כלום. ביום 12.12.18 שעה 8 וחצי בשלום תל אביב תביעה בגין רשלנות בוטה דיון קדם משפט שוקר סהר נגד מדינת ישראל בעניין רשלנות רבתית של אליקים רובינשטיין, מני מזוז, דנציגר, שטיינית, חיות, נאור. מספר תיק 4062-03-18. המדינה לא התנגדה להקלטה ע"י חברה מקצועית ותמלול. שופטת עדיין לא החליטה אם להתיק להקליט. כרגע לא נראה שיש סיבה למה לא להקליט. כל מי שרוצה את כתב התביעה עם חותמת בית משפט לפנות 0523944942 או msp_intl@yahoo.com אין חסיון דיון פתוח. התביעה תדבר על גל ריבלין. מי שרוצה לעשות כתבה על שחיתות ריבלין יש לי את ההחלטה שלו. מפאת שאסור לפרסאת שם השופט אבהיר בקצרה : תבעתי שופט מסויים בשלום. למעשה תבעתי את המדינה על רשלנות של השופט בגין אחריות שילוחית. במקביל לתביעה שופט עליון אחד כתב פסק דין שהמדינה לא תהיה האחראית לשילוח שופט רשלן. משמע, אותו שופט פעל בפסק דין אחר במקביל, להציל עצמו ולהשפיע על תביעה נגדו. ריבלין אמר שאין שום בעיה הכל "כשר". אמיתי לא פייק ניוז.
הייתי מבקשת לדעת, האם יש במקום כלשהו רשימת שופטים מומלצים לקידום או לשפיטה שהציבור יכול לראות או לשלוח דעה/המלצה וכו….? מה קורה אם שופט סרח בין אם שהתלוננו עליו ובין אם לאו והועדה מקדמת אותו או ממנה אותו לשפטיה האם יש אפשרות לכתוב לועדה את המקרה???
תודה על התשובה
כל מערכת המשפט משובשת.
עורכי הדין מוגנים על ידי לשכת עורכי הדין, שבאופן טבעי מגנה על מי שמשלמים לה דמי חבר.
השופטים מוגנים על ידי נציב תלונות הציבור, שהוא "אחד מהם".
אין למעשה עם מי לדבר שם.
לא פלא שאמון הציבור כל כך נמוך.
זה צחוק מהעבודה
ככה לא בוחרים שופטים
לכן אין לציבור אמון במערכת המשפט
אני מגיב על החלטה שניתנה בעליון שלצערי כבוד השופטים נתנו פרס לראש עיר בחשד לכאורה למעשה מרמה ושחיתות ולהלן אפרט וזאת אני עושה על דעתי בלבד. הגשתי עתירה לבית המשפט העליון על התנהלות משרד הכלכלה המנהל מקרקעי ישראל וכן על ראש עיריית אופקים על מעשה שקר וכן על מעשה חשד לכאורה בזיוף וכן הצעת שוחד לסגן ראש עיר מכהן על ידי אחיו של ראש עיר וכן על התנכלות אישית לחבר מועצת עיר לשעבר אשר גרם לראש העיר הנוכחי לתביעה פלילית ואף הורשע בדין ומאז הוא זוכר לי את זה ומתנכל לנו למרות שאני 12 שנים לא חבר מועצה ומי מיצג את המנהל ומשרד הכלכלה היא הפרקליטות לאחר שהוכחנו בלי כל ספק כי הצדק אתנו לצערי כבוד השופטים הנכבדים קראו למיטב הבנתי רק מה שנכתב על ידי הפרקליטות ואכן בהחלטה נאמר שאני חבר מועצת העיר מהאופוזיציה למרות שאני לא חבר מועצת העיר מעל 12 שניים ובנוסף קבעו כי הוצע לי מגרש באזור התעשייה כאשר יש מכתב של העירייה כי אין מגרשים של דונם המכתב בתיק ועוד הוגש תצהיר של חבר מועצת העיר כי ראש העיר אמר להם כי חנניה בן שטרית לא יקבל כלום והוא הוכיח כי מתנכל לנו חמור עוד יותר בתאריך 21.11.2019 פורסם ברדיו דרום על מעשים מרמה לקבלת תקציב כפול מהמדינה כאשר השר היה באותו אזור ואשר להם תקציב מעל 50 מיליון שבפועל לא נעשה כלום בפיתוח המגרשים זה חלקיק קטן על משיו של ראש עיר בשיתוף ועדת הקצאות למשפט הוצגו תמלילים ומסמכים רבים אך לצערי למיטב הבנתי כבוד השופטים קראו רק מה שהפרקליטות כתבה גם שהפרקליטות שגתה ולא נאמר אמת מהיכן שאבו שאני חבר מועצת העיר שלדעתי זה נתן כובד משקל להחלטה השגויה אשמח להעביר חומר רב על משים שיש בהם חשד לכאורה מעשה שחיתות אני מבקש להפנות אלי עיתונאי הכותב בעיתון הארצי אולי מספר העתירה 19\4181
אכן, ריבלין לא הביא את הסחורה ואורי שוהם לא יביאה. הנציב צריך להתמנות מהאקדמיה הרחוקה ממינויים, ואפילו שופו עליון שםרש לפני יותר מעשר שנים (זמיר הנקדן הוא מועמד אידיאלי).
שמי סהרשוקר. תבעתי מספר שופטים רובינשטיין מזוז דנציגר ויש הקלטה באישור בית המשפט שפרסמתי ביו טיוב. אם מהמערכת יפנו אליי ארחיב היריעה.
אני האזרח הפשוט לא מאמינה במערכת המשפט בישראל.השופטים כושלים חיותה וחברייה מגנים עלייהם ועל עצמם בפרט.והשופטים הם לא בני אדם אלא חיות בתרתי אינם יודעים או עומדים בחוקים שהם המציאו ואף לא בחוק הבנלאומי.בדקתי.יש להם רשיונות לפשע מאורגן בושה למדינה
כל כל מדוייק
עברתי 4 שופטים,וכולם הטו מישפט,ועברו ביודעין על החוק.