בזמן שראש הממשלה נחקר על "סיקור אוהד", רשויות החוק מתעלמות ממקרים מובהקים הרבה יותר של תן וקח עם התקשורת
אמש (שלישי) פורסם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי להיחקר השבוע פעם נוספת ביחס לחשד לשוחד הקשור לסיקור אוהד בתיק 2000, כמו גם בתיק 1000 – פרשת המתנות ממילצ'ן. גם בתוך תעשיית החקירות הבלתי נגמרת נגד נתניהו, נדמה כי יש כאן שיא חדש של אכיפה בררנית.
ביחס לפרשת 2000, יש להבהיר שוב כי ב"סיקור אוהד", כמו גם בצד השני של המטבע, קרי מניעת סיקור לא אוהד, אין שום היבט פלילי. מדובר בתופעה טבעית של החיים הציבוריים בכלל והחיים הפוליטיים בפרט. כה טבעית, עד שאנשי ציבור ופוליטיקאים, כולל בתי המשפט והמשטרה, מחזיקים אנשי מקצוע שזהו תפקידם.
עד שהגיעו חקירות נתניהו בתיקים 2000 ו-4000, התפרסמו מדי יום שלל סיקורים אוהדים על כל פוליטיקאי, אך איש לא חשב שיש כאן עניין פלילי, כולל, ובמיוחד, מערכת אכיפת החוק , שלא חקרה מעולם את הסוגיה הזו כפלילית.
הנה דוגמא טרייה. לפני כחודש פורסם שהשר זאב אלקין, המתמודד לתפקיד ראש עיריית ירושלים, שילם 700 אלף שקלים מכספי משרדו לחברת החדשות כדי לנאום בוועידה השנתית שלה. האם אין כאן חשש לעבירה? נראה שלא. וכך סבורים גם במערכת אכיפת החוק.
אז מה חסר כאן כדי לייצר חקירה? כנראה שחסר מרכיב הקסם: נתניהו.
חוק ישראל היום: סיקורים אוהדים מהמקפצה
במקרה של חוק ישראל היום, הצעת החוק מ-2014 שביקשה להגביל את תפוצת העיתון, אין ויכוח על כך שניתן סיקור אוהד מאסיבי לפוליטיקאים שניסו לקדם אותו. צריך לזכור: אם חוק ישראל היום היה נכנס לספר החוקים, המשמעות הייתה שווה הון עתק וכוח ציבורי עצום למו"ל 'ידיעות אחרונות'. זה מה שהיה מקבל מוזס. אבל מה הוא נותן? מקדמי החוק קיבלו – לכאורה – תמורת פועלם, כיסוי מלטף ומיטיב.
כבר בפברואר 2014, כחודש לפני הגשת הצעת החוק, פרסם אביב הורביץ ב'מאקו' אייטם על איילת שקד תחת הכותרת "ברוכה הבאה למועדון המיוחסים". לאחר שהזכיר את נפתלי בנט, ציפי לבני ואחרים הוא כותב: "וכעת מסתמנת הצטרפות של חברה חדשה: רק בחודש האחרון, מסתבר, זכתה איילת שקד ללא פחות משמונה תמונות בעיתון, כולן בהקשר חיובי". רק בדיעבד הובן הסיקור האוהד הזה כקשור, לכאורה, לחוק ישראל היום.
בכתבות נוספות שפרסם בינואר 2017, לאחר פרוץ חקירת 2000, מראה הורביץ בפירוט את הסיקור האוהד במיוחד שקיבלו מקדמי החוק, כמו בנט, שקד, איתן כבל ואחרים. בכתבה אחרת, הדגים הורביץ את הדברים גם ביחס לציפי לבני ויצחק הרצוג.
באותה העת בדיוק פרסמו שוקי שדה וצבי זרחיה טור ב'דה מארקר' תחת הכותרת " לפנק, לפנק, לפנק – את איילת שקד, משפחת לפיד ואביגדור ליברמן", ובו סיפרו על "הפינוקים ליקירי 'ידיעות'", והסבירו כי "פרשת ההקלטות … הוציאה לידיעת הציבור את מה שדובר בדרך כלל בחוגי הברנז'ה בלבד – עסקות קח-תן שהתנהלו תחת מוזס".
עדויות מתוך המערכת
בכתבה חשובה של אתר 'המקום הכי חם בגיהנום', הובאו עדויות פנימיות של עיתונאי ynet על התערבות באופן הסיקור של פוליטיקאים. גם במקרה הזה יש התאמה רבה במיוחד בין מקדמי חוק ישראל היום לבין מי שקיבלו סיקור אוהד: ״האינטרס משתנה כל הזמן. למשל, עכשיו ברור שבנט, שקד וליברמן הם הפייבוריטס".
חיזוק נוסף למסקנה מהנתונים האלה, הוא סיפורה של העיתונאית אריאנה מלמד, שהתפטרה מ-ynet בעקבות טור בעל גוון שלילי שביקשה לפרסם על ציפי לבני עם הקמת המחנה הציוני במערכת הבחירות האחרונה, אך העורך סירב לפרסמו.
מבחינת נתונים, בדקנו את הסיקור ב'ידיעות' של שלושה ח"כים שתמכו בחוק, בין השנים 2013 ו-2014 (החוק הוגש ב-2014). המדובר באיתן כבל (העבודה), אלעזר שטרן (יש עתיד), ואילת שקד (הבית היהודי). למרות השוני הגדול במאפייני הנסקרים (ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה), מאפייני הכיסוי דומים מאוד: ב-2014 נמצאה עליה בהיקף הכיסוי יחסית ל-2013 – קרוב ל-30% במקרה של שקד וכבל, וכמעט 70% אצל שטרן. כמו כן, אופיו של הכיסוי חיובי ביותר. במקרה של כבל ו-שטרן נמצאו אפס ידיעות שליליות, ובמקרה של שקד, המשתייכת למפלגת ימין, פחות מ-8% מהידיעות היו שליליות.
ומה עשו הפוליטיקאים?
מה אומרים הפוליטיקאים על הסיקור של 'ידיעות'? ובכן, כאן באה לעזרתנו זהבה גלאון, שהצביעה נגד החוק ואז חשפה את השיטה בפוסט בראשית ינואר 2017, קיראו היטב:
חודשים לפני ההצבעה על "חוק ישראל היום" התחלתי לקבל טלפונים מלוביסטים, יחצ"נים ואפילו מכרים. המסר היה פשוט: אם לא אתמוך בחוק, "ידיעות" ימחקו אותי. באלה המלים. "לא תופיעי שוב בידיעות". הבטיחו וקיימו. אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים שהופעתי מאז בעיתון של מוזס. עיתונאים שעבדו ב"ידיעות" סיפרו לי שכתבות עלי נעלמות פתאום בעריכה ושסיפורים שמזכירים אותי מקוצצים. נכנסתי לרשימה השחורה"
ומה עם מרכיבים חשובים נוספים המעלים חשד ליחסי תן-וקח? ובכן, לבני הודתה שבזמן כהונתה כשרת משפטים שוחחה עם מוזס, ואף השתמשה בחוות דעת מטעמו לקידום החוק. כולנו גם זוכרים את הכותרות שהכתיבו ל-ynet יועצי בוז'י הרצוג. יועץ התקשורת ליאור חורב מסר מידע, שלא הוכחש, לפיו בכירים בידיעות היו מעורבים במניעת התנגחות בין המחנה הציוני ל'יש עתיד' במהלך מערכת הבחירות. שלושה שרים מ'יש עתיד' רכשו שרותי פרסום ב'ידיעות אחרונות' מכספי משרדם.
הדברים ידועים לכל, ממש ברורים מאליהם. אפילו רביב דרוקר אמר לפני כשנה בראיון ל'ידיעות אחרונות': "תיק נוני מוזס להערכתי ייגמר בלי כתב אישום … לתרגם את מערכת היחסים למשפט הפלילי – זה אף פעם לא נעשה". "זה אף פעם לא נעשה" – עד נתניהו, כמובן.
כשהאכיפה הבררנית הופכת לנורמה
באוגוסט 2017 הגשתי ליועץ המשפטי לממשלה, באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, תלונה מפורטת בעניין חוק ישראל היום. מאז הוספתי עוד שלוש פניות בנושא. מלבד האישורים על קבלת פניותיי, דבר לא נעשה. יתרה מכך, לפני כחצי שנה סירב משרד המשפטים למסור את שמות העיתונאים עמם נפגשה לבני כשרת המשפטים בתקופה האמורה. נתניהו, נזכיר, אולץ לחשוף שיחות שלו עם הבעלים והעורך של ישראל היום – משום מה, משרד המשפטים מסרב למסור מידע מאותו סוג.
מה חסר כדי לפתוח בחקירה? כלום. יש עדויות, יש סיקור, יש חוק, ויש גם תלונות מפורטות. רק דבר אחד אין: חקירה. לעומת זאת, אכיפה בררנית יש בשפע. מבחינתי, הגיעו מים עד נפש. נתניהו נחקר על חשד לתמיכה בחוק שבפועל הוא התנגד לו ואף הפיל בגללו את הממשלה, בזמן שהפוליטיקאים שקידמו את החוק ונהנו מפירות מאמציהם ב'ידיעות' אינם נחקרים.
אחת משתיים: או שיחסי תקשורת-פוליטיקה, כולל מאמצי לובי וסיקור אוהד, הם עניין לגיטימי – ואז תיק 2000 ריק מכל תוכן – או שיש לחקור, הרבה לפני שמגיעים לנתניהו, רשימה ארוכה של מי שקידמו ותמכו בפועל בחוק ישראל היום. בכל מקרה המסקנה אחת: מדובר באכיפה בררנית, אם כל חטאת בכל הקשור לשלטון החוק ועקרון השוויון בפני החוק.
האכיפה הבררנית ביחס לראש הממשלה נתניהו היא אחת מנקודות השפל החמורות ביותר של מערכת אכיפת החוק בישראל. הגיע הזמן שהעומדים בראשה יפסיקו את הפארסה הזו.
אין ספק. נוני מוזסלא מנהל עיתון אלא מערכת תקשורתית לשטיפתמוח ולהרס הדמוקרטיה ושלטון העם. נוני הוא אויב העם וחירותו, וככזה יש להעמידו לדין על בגידה במדינה ובעם על פי הדין הפלילי, או לפי כלסעיףאחר, לאנראה לי שתהיה בעיה למצוא אצל ארכי פושע שכזה.
ועדיין לא התחילה חקירה של אפילו קצה הקרחון:
בוז’י הרצוג ועסקיו
http://rotter.net/forum/scoops1/161117.shtml
פרשת הנוכלות של הצמד ברק-הרצוג
http://rotter.net/forum/scoops1/495696.shtml#26
הבת של אהוד ברק שקיבלה חוזים מעיריות למדוד בתים מחדש לצורך הגדלת ארנונה
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000506496
פרשת אבי גבאי ובזק
http://rotter.net/forum/scoops1/414500.shtml#13
החוזים במיליונים שקיבל בעלה של ציפי לבני מראשי עיריות של קדימה
https://www.themarker.com/advertising/1.2561196
ההתנהלות הכספית של זהבה גלאון באמצעות איש הסתרים ישראל כהן
http://rotter.net/forum/scoops1/162403.shtml
תקציבי פרסום אדירים של גופים ממלכתיים וציבוריים שהגיעו לידי הבן של זהבה גלאון
https://www.glpr.co.il/blank
ההתחזות של עדנה ארבל לבעלת תואר שני
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-49005-00.html
המינוי ללא מכרז של הבת של דורית בייניש
https://tinyurl.com/y9mdyge8
המרתף הלא חוקי שסידר לעצמו מיקי רוזנטל
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/426/737.html
על הכבוד על ההשקעה, אבל כמו שאר הכתבה החמצתם את העניין נתנו למשטרה הקלטות שבהן כולנו שמענו את ביבי עושה עסקה אסורה עם נוני מוזס. אין למשטרה אופציה לא לחקור את זה. כל מה שהם יכולים לעשות זה לעכב את כתב האישום כמה שאפשר. וזה בדיוק מה שהם ומנדלבליט עושים. אני לא מבין. אם יש לביבי אומץ להציג הגנה מן הצדק בבית המשפט אני אוכל את הכובע
כשהמלכה איזבל אירגנה משפט מבוים לנבות היזרעאלי, היא לא ניסתה להסתיר את זה. ההפך. היא כתבה ספרים והפיצה את זה. גם אצל ביבי. כנופיית שלטון החוק לא מנסה להסתיר את האכיפה הבררנית. ההפך. הכנופיה רוצה שכולם ידעו ויבינו שלא כדאי להתעסק איתם. הם יודעים גם לגמור ראש ממשלה.
מעניין לבדוק את הסיקור של מנדלבליט בידיעות אחרונות.
לא אתפלא אם גם הוא יתגלה כחיובי.
תודה על המאמר המעולה
כל כך עצוב, וכל כך נכון.
והכי קשה שראש הממשלה צריך להשקיע ככ הרבה אנרגיה בחקירות המיותרות האלו, בזמן שכל כך הרבה מונח על כתפיו.
וזאת במקום שחבריו למפלגה, לממשלה, יעשו זאת והוא יתפנה רק לענייניו כראש ממשלה.
לכן הציבור פחות ופחות סומך על היושרה והאינטגריטי של מערכת המשפט והמשטרה!
מי יפצה את נתניהו (לא רק כספית) על שפיכת הדם המתמשכת הזו?!
אכיפה בררנית אך גם מערכות מרכזיות בררניות (משטרה, פרקליטות, תקשורת)
המפתח להבנת כל העניין נמצא בקשרים המפוקפקים של המשטרה עם 'קרן אברהם' (מיסודה של הקרן החדשה לישראל) וטובות ההנאה שהמשטרה מקבלת מהם. 'קרן אברהם' יחד עם ה'תנועה לאיכות השלטון'
תופרים תיקים לכל דמות מצליחה בימין.
מאמר משעשע. איך יכול להיות שאדם שטוען ששני מקרים זהים האחד לשני (חוץ מזה שבמקרה אחד זה נתניהו הנרדף), לא מתייחס להבדל הגדול והמהותי בין כל המקרים לזה של נתניהו. מה שהתחיל את החקירה בתיק 2000 זה לא חשד למערכת יחסים של קח ותן, שהיא אכן לא דבר נדיר. נגד נתניהו יש הקלטה שבה בקולו הוא סוגר את העסקה הזו. עכשיו, אפשר לטעון, לא ברור על סמך מה, שגם אם היו מוצאים את הקלטת של סגירת הדיל בין נוני לכבל, אף אחד לא היה מעיז לחקור את איתן כבל (שנחקר פעמיים גם ככה, בלי הקלטה), אבל לא להזכיר את ההבדלון הפצפון הזה זה, כאמור, מצחיק…
ידידי היקר והסנילי
כדי למצוא קלטת צריך להתחיל לחקור
את כבל אף אחד לא חקר עד שהחלו חקירות נתניהו
מכיוון שאיש לא חשב שיש כאן בעיה
אתה צודק ששכחו להזכיר את הפרט הזה.
אבל כפי שנכתב במאמר גם שם יש הודאה של זהבה גלאון באשמה, דבר יותר משמעותי משפטית מכל ראיה חזקה ככל שתהיה כולל הקלטה של ביצוע העבירה לכאורה(לכאורה כי כמו שנכתב בהתחלה זו הייתה פעילות לגמרי רגילה בפוליטיקה ועמוק בתחום האפור, מה גם שביבי דווקא לא עמד בחלקו ב״עסקה״ שלכאורה היתה).
אז אולי ידידי היקר והלא סנילי בכלל יזכיר לדמנטי שכמוני באיזו חקירה התגלתה הקלטת נוני-ביבי…
התכוונתי לקרא את כל הכתבה, הפסקתי כשהעיוות הראשון התכתב עם מגמתיות סרוחה, זה קרא ממש בהתחלה, כשהשר אלקיןשילם בכדי לנאום. הוא לא שילם בשביל שיסלפו עבור כהלו את המציאות. לא כדי שלא תיאמר דיעה כלשהי ולא כדי שיאמרו דיברי הלל מחופשים לדיעה. זה ההבדל!
וההבדל בין כתבה שארקא וכזו שאבטל בשאט נפש, הוא במידת ההערכה/זלזול באינטליגנציה שלנו הקוראים…
בושה וחרפה למערכת המשפט! והכי בושה זו שרת המשפטים שמגוננת על המערכת הזו ומחזקת אותה ועל כך מקבלת סיקור אינסופי בתקשורת כאילו היא מבצעת מדיניות ימין. והאידיוטים בימין קונים את זה ומהללים אותה שביצעה מהמפכה שמרנית.
משה , אתה חייב לחשוף את איילת שקד (כחלון ובנט כבר מתגלים כגיס חמישי של השמאל ועושים זאת בעצמם) , אבל יש להתרכז בשקד (היא מתוחכמת) ובמדיניות המדומיינת שלה ושל התקשורת שהיא מבצעת בכאילו המהפכה השמרנית כדי לגרוף קולות מהימין.
יותר מדי אנשים מהימין מאמינים בה וחבל!
הטקטיקה של התקשורת להציג את איילת שקד כמי שנאבקת בשופטי בית המשפט העליון נועדה להעביר בשקט את החוקה של אהרון ברק, ולהעצים את דיקטטורת השלטון של שופטי בג"צ, בחסותה של שקד. כדאי לקרוא את הצעת חוק יסוד החקיקה של שקד כדי להבין שהחוק נכתב ברוח אהרון ברק, על מנת להעביר חוקה בישראל שתעצים את כוחו של בג"צ, תסמיך אותו ותיתן בידו את כל הכוח לבטל חוקים, תצמצם את סמכויותיהם של שרים וראש הממשלה, ותמזער את כוחו הדמוקרטי של הציבור.
הנה למשל סעיף 25 בהצעת החוק של שקד: תיקון חוק יסוד הממשלה שנועד לבטל את סעיפים 37(ב), 41 ו-44. ואלה הם הסעיפים ששקד רוצה לבטל: א. סעיף 37 ב': "חוק יכול שיסמיך את ראש הממשלה או שר להתקין תקנות בעניין שנקבע בהסמכה" (משמעות הביטול: צימצום סמכותם של ראש הממשלה והשרים); ב. סעיף 41: אי תחולה של תקנות לשעת חירום: "על אף האמור בכל דין, אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים (משמעות הביטול: חוק יסוד הממשלה מאבד את שריונו, ומעמדו כחוק יסוד, וניתן יהיה לשנות אותו כשם שמשנים חוק רגיל); ג. סעיף 44: יציבות החוק (א): "אין לשנות חוק זה אלא ברוב חברי הכנסת; הרוב הדרוש להחלטות מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השניה, ובקריאה השלישית, לעניין סעיף זה, 'שינוי' – בין מפורש ובין משתמע" (משמעות הביטול: ביטול השריון שניתן לחוק יסוד הממשלה, כחוק יסוד).
http://www.news1.co.il/uploadimages/NEWSY18-15102565288544.jpg
תגיש בג"צ
הדרך היחידה למנוע פרסות אלה היא להעביר חוק ברור כמקובל במדינות רבות שאין לחקור ראש ממשלה מכהן על עבירות זוטא עד סיום כהונתו
אלמלא הייתה כאן מערכת אכיפת חוק בררנית – רוב אנשי השמאל בישראל היו מושלכים לכלא – ונתניהו ורעייתו היו מתגלים כצדיקים בסדום – וחפים מכך עלילת סרק סרק!
הפרקליטות מערכת דורסנית ועריצה ביותר1
דמוקרטיה פירושה המילולי שלטון העם. האמצעי לדמוקרטיה ריבון המורכב מנציגים נבחרים ואלו מחוקקים מטעמו לטעמו והעיקר למענו. בדמוקרטיה – שלטון העם מתקיים שלטון החוק המחייב את כולם, בשלטון החוק הכונה היא שעל האזרחים וכך גם על השלטון להכיר בעליונות החוק לקימו ורק לפיו לפעול. במצב של שלטון החוק מערכת החוקים מחייבת את כפיפות כולם אליה, את האזרחים וכמותם גם את הרשויות. לאזרחים מותר הכל להוציא מה שאיננו חוקי לרשויות והממלאים תפקיד בהן ככאלה, מותר להם רק מה שכתוב בחוק. עליונות החוק היא המעניקה לאנשים ביטחון חירות ושאר שירותים. במדינה דמוקרטית חייב להתקיים שויון בפני החוק.
זהו המצב התקין. אלא שבישראל רשויות החוק החליטו שדמוקרטיה פרושה לא שלטון העם אלא רק "שלטון החוק" ובשל הכוח הרב הניתן להן אף הרחיקו לכת והחליטו שהן עצמן החוק! רשויות החוק רואות את עצמן כחוק בהתגלמותו ומזהות את שלטונן עם "שלטון החוק". לכן על פי התפישה הרודנית של רשויות אכיפת החוק ועמן חסידיהם – חלק לא מבוטל בעם, רשויות החוק הן עצמן החוק ולכן => הן "ה" דמוקרטיה" על כן => דמוקרטיה הינה שלטון ללא מיצרים שלהן => מכאן שכל פיקוח עליהן ודרישה מהן לנהוג על פי החוק, הינו => פגיעה בשלטונן המוחלט ומכאן => פגיעה ב"שלטון החוק" על כן גם => פגיעה בדמוקרטיה. רשויות החוק וחסידיהן השוטים מזהירים שאסור "להפריע" לפרקליטות, אסור לפקח עליה כיון שזו "פגיעה אנושה בדמוקרטיה"
שלטון החוק פירושו שגם על הרשויות לנהוג לפי החוק אך החוק איננו מופעל לגביהן. הפרקליטות מעולם לא רשמה כתב אישום נגד חוקרי משטרה אשר זיופים רבים וגלויים לה – מי שיודע אחרת שיקום! במקום זאת הפרקליטות משלימה את רמאויות המשטרה מסתירה את הביכול הראיות שניכר בהן מייד שהן מזוייפות ומציגה את אותן כביכול ראיות שהזיוף בהן אינו גלוי כל כך. בכך הפרקליטות נוטלת חלק במעשים הפליליים ומוסיפה את שלה. הפרקליטות משמיעה חזור והשמע את הביטוי "שלטון החוק" – הכל נעשה בשם "שלטון החוק" ועוד מזהירים אותנו הציבור מפני אנרכיה. לכן קידום "השגים" – כמו הרשעות שוא שהרשויות עצמן הציבו גם אם מנוגדות לחוק, הוא בעינהן קידום שלטון החוק. רשויות החוק ובעלי התפקידים בהן רואים את עצמם כבעלי סמכות כפיה על אזרחים אך לא כמחויבים הם עצמם לנהוג לפי החוק. כל דרך כשרה לכך כולל פריעת חוקים. האנרכיה הינה לא אחרת מאשר רשויות האכיפה ובתוכן לפרקליטות חלק מכובד מאוד. כיון שהפרקליטות איננה משתדלת לשמור על החוק, עבריינות שלטונית נעשית כדבר שבשגרה כשרשויות החוק העברניות מחפות זו על זו, הכל בשם "שלטון החוק".
לרשות הפרקליטות עומדת המשטרה אשר מוסרת לה את כל חומר החקירה. הפרקליטות יכולה להורות למשטרה להשלים חקירה, היא יכולה לחקור לודא בעצמה, להחליט לסגור תיק או להגיש כתב אישום. לאזרח/נאשם לא עומדת לרשותו המשטרה כדי שיורה לה להשלים חקירה או לעין מחדש במסקנותיה. אין לו יכולת לחקור בעצמו והוא חייב להסתמך על מה שפרקליטות מואילה למסור לו. מה עוד שמסקנותיו לא מתקבלות בפרקליטות או בבית המשפט. כל זאת למרות שלכל נאשם חייבת להנתן זכות הגנה ולכן זכות לעין ולהעתיק את חומר החקירה.
הפרקליטות מערכת דורסנית ועריצה ביותר2
לשון החוק לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי:
" 74. עיון בחומר החקירה [67] [תיקון: תשנ"ה, תש"ע(2)]
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".
לנאשמים רבים הפרקליטות בניגוד לחוק מסרבת לאפשר לעין ולצלם את חומר החקירה. סנגורים הבאים לקבל את חומר החקירה מנועים לפי כללי האתיקה אותם קבעה לשכת עורי הדין, לצלם לוידאו וכך לתעד את התנהגות הפרקליטים. הפרקליטות מסתירה חומרי חקירה בתירוצי תקלות מסוגים שונים. פרקליטים רבים אינם מוסרים את כל החומר לנאשמים בטענה שהחומר שלא נמסר אינו קשור להרשעתם…כלומר החומר הוא דוקא לטובת הנאשם. זו גישתם במקום להתיחס אל כל החומר כדי להגיע לאמת גם אם הוא מוביל למסקנה שאין אשמה ואין הצדקה לכתב אישום. הם מנסים בכל דרך להשיג הרשעה, ומונעים מנאשמים הגנה לצורך זיכויים.
הפרקליטות זוכה לגיבוי בית המשפט, מחומר זה באים רוב השופטים ואם לא, הם מגיעים מהתביעה המשטרתית שהיא אף גרועה בהרבה מהפרקליטות [שופטים פליליים אחרים מגיעים מעריכת דין אזרחית, אין להם מושג בפלילים והם מסתגלים למקובל – הכל כדי להרשיע]. על כן לא כל השופטים נענים לבקשת הנאשמים לאפשר להשלים את החומר החסר. למרות שהמונח "חומר חקירה" הינו רחב שופטים יוצאי תביעה כמו מרים נאור טוענים כי "חייבת ההגנה להסתפק בהערכת הפרקליטות שאין בכוחם של הפרטים האמורים לסייע לה" וכן "נקודת המוצא היא "שפרקליטים ממלאים את תפקידם בנאמנות בהגינות ובמיומנות מקצועית", על ההגנה לקבל את קביעתם. השאלה היא למי התביעה נאמנה? זה בניגוד לחוק! וכמו גישת הפרקליטות שופטים טענו שאין לכלול כ"חומר החקירה " ראיות ששיכותן לתביעה רחוקה ושולית. זה מנוגד לכל התיחסות רצינית להוכחות לגביהן כל דבר הינו חשוב ואין לדעת מראש איזה חומר יכול להפריך אשמה ולהוכיח חפות ותכופות לכן נפסל. זוהי גישה בלתי אנושית המעצימה רק את מוסדות המדינה על חשבון האנשים, והיא מנוגדת להתימרות השופטים לדמוקרטיות לעצמאות ואוביטיביות שיפוטית שהיא התכונה החשובה ביותר אצל שופט – גישה זו נקראת פשיסטית. כך עצם הזכות לקבל ולעין בחומר החקירה הוגבלה ביותר בדלת צדדית עד לביטול ערך. בשלב מאוחר יותר שפיטה אמנם החליטה על הקלה והרחבה של הפירוש למונח חומר חקירה וקבעה כי גילוי האמת העובדתית הינה ממטרות העל במשפט הפלילי. בית המשפט קבע: "..אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול דעתו המקצועי". זאת ועוד נקבע כי : "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו". אלא שיחד עם זאת מייד "כאיזון" סייגו קביעתם בצורך ביסוד עובדתי ממשי כי חומר מסויים יסייע להגנה."ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו". באם הנאשם אינו מצליח להוכיח זאת, בית המשפט קובע כי החומר אינו להגנתו! השאלה כיצד יכולה ההגנה להוכיח אם לא ראתה את החומר? שהרי רק לאחר שרואים ולומדים את החומר יודעים מה יש בו!
הפרקליטות מערכת דורסנית ועריצה ביותר3
בעוד שרשמית או תאורטית לנאשם זכות לעין בחומר החקירה, ולהציגה בבית המשפט, תובעים רבים מביעים התנגדות בטענות שונות ומשונות. כך לחוק האוסר על התביעה להתערב באופן ההגנה, נלקחת מהנאשם הזקוק להוכחות לזיכויו – אכן נאשמים זקוקים להוכחות לחפותם, הזכות להציג זאת בבית המשפט. נאשם חף יודע שהוא חף והוא לעיתים גם יודע שקיימות הוכחות לחפותו, אך התובע יכול בכל תירוץ לסרב ובית המשפט הרואה עין בעין עם התביעה אינו מתערב!
תודות ליחסי הציבור וחסידיהן של הרשויות המדגישות את היותן אחראיות ל"שלטון החוק" אזרחים רבים אינם מודעים לעובדות אלו ואינם יכולים לחזות את התנהלותן והם מתודעים לה כמו אל רעם ביום בהיר. הפרקליטות פעם אחר פעם מוכיחה את חוסר עצמאותה וחוסר מקצועיותה בעשותה בדיוק את מה שמהשטרה מצפה ממנה בחפותה על פשעי המשטרה.
ביבי אוכל את הדייסה שהוא בישל זה 10 שנים.
הוא לא טרח לטפל בכל אותם צמתי שלטון שהשמאל כבש לו. (אני מאמינה שביבי עשה זאת בכוונת מכוון). אז שיהיה לו לבריאות.
הוא תמיד מוסיף בסוף התגובות את תגובתו בנוסח: ביבי אשם ביבי אשם ביבי אשם. זה התפקיד שלו בכוח המחץ רק-לא-ביבי: להתחזות לימין נוקשה כדי לשכנע אותנו שנתניהו הוא שמאלני והמנהיג הגרוע ביותר של הימין.
המסקנה הברורה: אם יש קשר מושחת של הון ושלטון, הרי הוא הקשר בין נוני מוזס לצמרת המשטרה.
הרי גם לצורך זכייה בתפקיד בכיר במשטרה, לא יזיק קמפיין תקשורתי בבטאונו של בעל המאה.
מערכת אכיפת החוק תצטרך לעשות בדק בית באופן דחוף. או שסוגרים את התיק נגד נתניהו או שפותחים בחקירה נגד אלו עם אותם קווים עובדתיים המעוררים את אותו החשד בגין סיקור אוהד.
אחרת, אמון הציבור יהיה ברצפה, ומכאן הדרך לאובדן מוחלט – מהירה ביותר ולא מן הנמנע הנזק העצום בהחזרתו האמון לציבור, אם בכלל בטווח הנראה לעין.
אם היו מסקרים באותה עוצמה גם את המהלכים החיוביים והעשייה המטורפת שלו- הייתי קוראת גם את כל הביקורות. ברגע שיש התעלמות מוחלטת מפועלו הבלתי נלאה ואי פירגון להצלחותיו של ראש הממשלה אזי לי כאזרח רגיל מהשורה עם אינטילגנציה מינימלית, ברור כשמש שיש הסחת דעת מכוונת וסחף הזוי של עדר לעשות הכל מתוך כוונת זדון, רוע וקינאה. אם מישהו מבקש שאתייחס ברצינות לביקורותיו הרי שעליו להציג בפניי גם את ההצלחות והדברים החיוביים שנעשו. כשרק עסוקים בהשחרת והכפשת בן אדם, קל וחומר ראש ממשלה אז מזלזלים גם באינטיליגנציה שלי כאחד העם. גם ויכוח עם חברים קרובים ומשפחה מתנהל כויכוח בגן ילדים-אמירות שחוזרות על מילים בכתבות או של תקשורת מכורה. והבסיס לויכוח הוא הבסיס של ילדים ברמת גנון- "הוא גנב,לא יכול לכהן כראש ממשלה עם אישה כזו. היא מחליטה החלטות…ועוד ועוד כיד הדמיון..כאילו הם מעורים בפרטי החקירות וכמה קחו ואם לקחו ויודעים הכל יותר טוב מכולם. לא איכפת לי מהסיגרים וגם מהאוכל. אני בטוחה שגם לעדר ךא איכפת היה במצב אחר אבל מדובר בביבי. חייב להחות איכפת….חחחחח
רק מושחתים יאמינו שביבי מושחת