ההיסטוריה חוזרת: הדימיון הבלתי ייאמן בין הסכם מינכן להסכם הגרעין האיראני

נאומו של נתניהו בשבוע שעבר בעצרת האו"ם חשף את המובן מאליו עבור ישראלים כה רבים: האיראנים מעולם לא התכוונו למלא את חלקם בהסכם הגרעין. ההסכם כולו היה ניצול שקוף של התמימות והתבוסתנות האירופיות על מנת להעניק לאיראן עוד זמן לפתח פצצה גרעינית ולמצב עצמה כמעצמה, המעמידה קושי אסטרטגי בהתמודדות צבאית.

מי שבוחן את התמימות האירופית הזו צריך לתהות: האין זו אותה אירופה שהיתה תמימה באותה מידה לפני 80 שנה בדיוק? האין התמימות הזו גבתה את מחירה בצורת הנוראה של המלחמות?

הסכם מינכן, התגלמות התמימות האירופית של המאה הקודמת, נחתם לפני שמונים שנה בדיוק. אז היה זה היטלר שניצל בערמומיות השטנית האופיינית לו את הרצון הבסיסי העמוק של הדמוקרטיות להימנע מלמצוא עצמן שוב במלחמת עולם. היטלר פרט על הנימה הזו בווירטואוזיות גדולה.

המערב שותק להיטלר

כבר בשנת 1935, שלוש שנים לפני הסכם מינכן, עשה הפיהרר שימוש בוטה באותה עייפות כרונית של הדמוקרטיות, כאשר הורה על צבאו להיכנס לחבל הסאר (1935) ולחבל הריין (1936). בכך הוא מוטט לחלוטין את הסכם ורסאי. היטלר למד כי מדינות המערב, לא זו בלבד שלא יילחמו, הן אף ישלימו גם עם הכיבוש העתידי של צ'כוסלובקיה, כפי שזמם. יסכימו בחריקת שיניים? – כן; בפעולה צבאית ממשית? בשום אופן לא. צ'כוסלובקיה אכן נכבשה, הדמוקרטיות אכן לא הגיבו, והתנאים להסכם מינכן הבשילו.

הוועידה התקיימה במבנה ענק חדש, ה"פיהררבאו", בו פעלה המפלגה הנאצית בבוואריה. היא זומנה על פי בקשת נוויל צ'מברליין, ראש הממשלה הבריטי, על רקע סכסוך קשה בין הממשלה הצ'כית לבין תושבים גרמניים בחבל הסודטים בראשות קונרד הנליין, ה"פיהרר" של המפלגה הסודטית בצ'כיה.

במקביל נשמעו ברמה האיומים של היטלר. הוא התריע השכם והערב בעזרת מכונת התעמולה המשוכללת שיוזף גבלס העמיד לרשותו, כי לא יעמוד מנגד לנוכח סבל הסודטים, וכי הצ'כים ובעלי בריתם – צרפת ובריטניה – ישאו בתוצאות אם לא ירסנו את צ'כיה ויענו בחיוב ובהקדם לדרישות.

הסכסוך לובה על ידי הגרמנים באופן מחושב. הרודן הנאצי הפגין את מיטב כישרונו בהבנת הטבע האנושי, כאשר תעתע בראשי הממשלות הבריטי והצרפתי (אדואר דאלדיה), בתוקפנות ובדברי כיבושין לסירוגין. במקביל נערכו בעורף הצ'כי הפגנות סוערות של הגרמנים, תושבי החבל.

כל אותו הזמן נשטפו אמצעי התקשורת באירופה בפייק ניוז על "דיכוי" כביכול של הממשלה הצ'כית באזרחיה הסודטים האומללים. כבר אז ניתן לזהות בבירור את משקלה הגדול של העיתונות במערב. היא הייתה אוהדת לדרישות הגרמנים, ופעלה על פי מיטב ציוויי הפוליטיקלי קורקט דאז: הימנעות ממלחמה בכל מחיר. היטלר הילך על קרקע דיפלומטית בטוחה. הוא חזר ואמר למקורביו וגם לאנשי הצבא המודאגים: "הם (הבריטים והצרפתים) לא יפתחו במלחמה. אנחנו נשיג את מבוקשנו גם הפעם הזאת".

לאחר ההשתלטות הדיפלומטית על חבל הסודטים, הפיהרר שוב הרהיב עוז והשתלט על צ'כיה כולה עם כיבוש פראג במרץ 1939. הוא לא נעצר, כי לא היה מי שיעצור אותו. צ'מברליין חזר ללונדון, ניפנף בכתב הכניעה שלו, והכריז: "הדיפלומטיה הבריטית ניצחה".

מה שקורה בחדר השני

ובחזרה למינכן. בנוסף לבריטים ולצרפתים השתתף בישיבות גם מנהיג איטליה בניטו מוסוליני, שמילא תפקיד של בת קול – הד לדבריו של היטלר.

הצ'כים עצמם לא הורשו להיכנס לחדר הישיבות. אף שגורלה של ארצם הוא שהיה על כף המאזניים ועל שולחן המפות של שותפי הוועידה, הנציגים הצ'כים היו למעשה עצורים בחדרם במלון, כאשר בחדרים הסמוכים התארחו אנשי המשלחת הבריטית והצרפתית. הצ'כים פנו בטלפון הפנימי לצ'מברליין ולדאלדיה במחאה על ההוראה של היטלר לכלוא אותם במלון, והשניים פנו מצדם להיטלר בלשון רפה ושאלו האם ירשה לצ'כים להצטרף. "אם הצ'כים יכנסו לחדר הישיבות אני קם ויוצא, שלא על מנת לחזור", אמר להם הפיהרר.

https://www.youtube.com/watch?reload=9&v=hQ95ffnU4Sw

הבריטים והצרפתים היו להוטים לתת להיטלר את מבוקשו, והמעצמות החזקות בעולם של אותם ימים סרבו למעשה להלחם בעבור צ'כיה. היטלר קלט בחוש הציד המפותח שלו את העובדה הנחרצת: מעצמות המערב לא יילחמו, גם אם ימתח את חבל סבלנותם עד לסף קריעה.

צריך לומר גם כי רמת המוכנות של בריטניה למלחמה הייתה בשפל. לבריטים נדרשו תשע שנים להוציא אל הפועל את תכנונו וייצורו של מטוס הספיטפייר המפורסם, ולמעשה הם השיקו את הדגם עמו נלחמו במהלך המלחמה רק ב-1941, עם מספר קטן של מטוסים. לגרמנים נדרשו שלוש שנים בלבד מעת התכנון ועד להפעלה, כאשר מטוס המסרשמיט הושק כבר ב-1937 במהלך מלחמת האזרחים בספרד. בתחום השריון מצבם של הבריטים היה גרוע אף יותר.

כשההיסטוריה חוזרת

"תוכנית מקיפה משותפת של פעולה" הוא שמו של ההסכם הבינלאומי עליו חתמו מעצמות המערב עם איראן לפני שנים אחדות. האיראנים הבינו כי הן לא ילחמו נגדם גם אם ימתחו את חבל סבלנותם עד לסף קריעה.

כך נחתם בווינה ב-14 ביולי 2015 הסכם הרכנת הראש והכניעה של המערב, על ידי ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה וגרמניה, וכן האיחוד האירופי. ההסכם קבע הגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית, אך נמנע מלעסוק בפיתוח טילים ומחתרנות במזרח התיכון. ישראל לא הוזמנה להשתתף בדיונים. האיראנים הודיעו כי אם ישראל תהיה נוכחת בחדר הדיונים הם יפרשו מיד. נשמע מוכר.

ב-16 בינואר 2016 קבעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) כי איראן עמדה בהתחייבויותיה בהסכם, והסנקציות עליה הוסרו. מעצמות המערב היו להוטות לתת לאיראנים את מבוקשם. הן סירבו לנסח הסכם אחר שימנע מאיראן השגת נשק גרעיני לעד, וכן פיתוח נשק אסטרטגי כמו טילים מדויקים, ארוכי טווח.

ברק אובמה פנה בנאום לאומה: "הדיפלומטיה האמריקאית ניצחה, חסמנו את כל דרכיה של איראן לפצצה". הוא הוסיף כי "אין לי ספק שעשר עד חמש עשרה שנים מהיום, נהיה במצב טוב יותר עם איראן שרחוקה מנשק גרעיני ועם פיקוח ובקרה על הגרעין". הנשיא לשעבר לא התייחס לשאלה מדוע לא נאסר על איראן לבנות טילים בליסטיים. לאחד העיתונאים ששאל אותו במסיבת עיתונאים מדוע איראן ממשיכה לפתח טילים, אובמה סירב לענות.

ואכן ההתלהבות מן ההסכם פינתה מהר מאד את מקומה לתהייה, כאשר התברר כי האיראנים ממשיכים בהתלהבות רבה בפיתוח טילים כבדים ומדויקים. לשם מה הם נזקקים לטילים כאלה? במהרה סופקה התשובה לשאלה הזו: משטר דמים של טרור שטף מדינות במזרח התיכון. מכת טילים, ששוגרו על ידי המורדים החות'ים בתימן, נחתה על סעודיה. האיראנים החלו גם במסע לרישות סוריה בבסיסי טילים, תוך שהם מחריפים את איומיהם בהשמדת ישראל.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ביקר בחריפות את ההסכם ואמר: "ישראל אינה מחויבת להסכם עם איראן, מכיוון שאיראן ממשיכה לשאוף להשמדתנו. אנו תמיד נדע להגן על עצמנו". נתניהו קרא להסכם כניעה של המעצמות לאיראן והוסיף כי מדובר בטעות היסטורית.

המשטר הפשיסטי באיראן לא נעצר עד היום. לא היה מי שיעצור אותו, אבל בארה"ב נבחר נשיא חדש. לפני כשנה התפרסמו 12 התנאים החדשים של ארה"ב לאיראן, ובהעדר הסכמה איראנית אכן הטילה ארה"ב מחדש את הסנקציות שהוגדרו כחמורות בהיסטוריה. התוצאה הראשונה למצב חדש זה הייתה התמוטטותו של המטבע האיראני.

האם יתברר עכשיו כי את השפה הזאת, משטרים פאשיסטיים סוף סוף יבינו? האם משטר הרודנות באיראן יבין את הדיבור השונה הזה? ואולי, רק אולי, יהיה בכך משום תיקון הטעות האיומה, שעשו קודמיהם לפני שמונים שנה?