כשחקירות הופכות לנשק פוליטי: השמאל האמריקאי שבר את כל הכלים

הסערה הבלתי פוסקת סביב הליך המינוי של שופט העליון ברט קוואנו הוכיחה דבר אחד: עבור רווח פוליטי צר, השמאל אמריקאי מוכן לחסל את כל הכללים והנורמות הציבוריות. ברוב המדינות הדמוקרטיות בעולם רווחת התפיסה לפיה אסור לקבל בהבנה חקירות פליליות חסרות מעצורים, ללא שום ראיה אמיתית שאכן התבצע פשע, ובכל מקרה על החוקרים לכבד את מגבלות הזמן וההיקף של החקירה.

עבור השמאל האמריקאי המשתולל, גם תפיסה זו הושלכה לצידי הכביש במסגרת החקירות נגד הנשיא טראמפ וקוואנו, שלמעשה הגדירו מחדש מה היא חקירה פלילית. כיום, כלבי הציד משחרים לטרף תחת האצטלה של "ריגול נגדי", "בדיקות רקע", או כל תירוץ אחר שנחוץ כדי לפתוח בחקירה. ברגע שזו נפתחת, השמאל לא ישאיר פיסת אדמה אחת שאינה חרוכה, כאילו מדובר בפשע החמור ביותר שבוצע אי פעם.

כמובן שחוקרים פליליים צריכים לעתים לנהל חקירה תוקפנית, אבל זו תמיד נערכת במסגרת ערכים מקובלים. אלה נקבעים באמצעות מידת הוודאות שאכן התבצע פשע וההליך התקין של חקירה שנקבע על פי החוק. כל רשויות אכיפת החוק חייבות לעמוד בכללים האלה אם ברצונן להגיע לחקר האמת בבית משפט. אם הן לא יעמדו בכללים, יהיו לכך השלכות הן על החוקרים והן על הנחקרים.

בניגוד מוחלט לכך, כאשר השמאל מחליט להפוך את יריביו הפוליטיים לעבריינים, הוא לא זקוק לשום עבירה. כל מה שדרוש הן האשמות מעורפלות ולרוב כאלה שלא ניתנות לאימות. זו יכולה למשל להיות עדות שמיעה נגד מועמד רפובליקני לנשיאות שהועברה על ידי מרגל זר שעובד עבור המפלגה היריבה. או למשל טענה בת 36 שנים לתקיפה מינית בה הקורבן לכאורה לא זוכרת פרטים בסייסים מהמקרה, העדים שבשמם נקטה לא מגבים את עדותה, והיא מקבלת יעוץ משפטי מעורך דין דמוקרטי שהומלץ עבורה על ידי אותה סנאטורית שהסתירה את המידע במשך שבועות.

השמאל האמריקאי כבר לא זקוק לראיות לפשע מכיוון שלתפיסתו ראיות – כאלה שבאמת מצדיקות חקירה פלילית – רק מגבילות את שדה הפעולה של החוקר. במילים אחרות, בשמאל רוצים את כל התוקפנות של חקירה פלילית ללא אף אחת מהמגבלות שאמורות לחול עליה. באקלים פוליטי כזה אין למעשה מקום להליך התקין של הדין הפלילי, הקובע שהאשמות אמורות להיות מוכחות.

ממשל לא תקין

יש שיגידו כי מדובר למעשה בממשל הפועל היטב – נשיאים רפובליקנים והמועמדים שלהם למשרות בכירות אינם בהכרח פושעים מבחינה טכנית, אבל הם חייבים להיחקר. אם אכן יתברר שמדובר בפושעים, הרי שיש להרחיקם כדי להגן על מוסדות השלטון.

במציאות, זוהי האנטיתזה לממשל תקין. זהו תהליך מכוער שבו המפלגה הדמוקרטית – זו שמעדיפה טרוריסטים כמו ביל איירס על פני מדינאים מכובדים כמו ג'ו ליברמן, "צדק חברתי" על פני פטריוטיות ו"שינוי" על פני החוקה – מטרידה אנשים הגונים ומאיימת עליהם עד שהם נאלצים לסגת מהזירה הציבורית.

העולם השתנה. אנשים שנפרעו מכל נורמה חברתית תקינה כבר לא יכולים להיות מתויגים בזלזול כשוליים. במשך דורות, פעילי השמאל הטיפו לצעירים שאותן הנורמות הן אבני היסוד של המערכת שמקפחת אותם ומונעת מהם לממש את חלומותיהם.

אנחנו לא רוצים לקבל את המצב הזה לאשורו. יש לנו נורמות וערכים בסייסים כמו הליך תקין, חזקת החפות והחירות מרדיפה משטרתית לא מבוססת המחטטת בחייהם הפרטיים של אנשים. אבל השמאל כבר לא מאמין יותר בעקרונות האלה. עבורם הניצחון והשפלת היריב הם חיוניים כדי להרתיע כל תחרות אפשרית. האם אתם הייתם מסכימים להביא על עצמכם את מסכת הייסורים שברט קוואנו ומשפחתו עברו?

קרקס פוליטי

וכך, תחת התירוץ של בדיקות רקע, השמאל הפך את החקירות הפוליטיות למסע צלב מדמם שלא מותיר אבן אחת על כנה, אפילו שבמקרים של קוואנו או טראמפ אין שום פשע או ראיה שיכולה להצדיק חקירה כזו. במקום זאת, החוקרים מצטווים לעשות הכל עד שימצאו משהו, כל דבר, שאיתו יהיה אפשר לפגוע בנשיא הנבחר. לשם כך יש לחקור לעומק כל פסיק בחייו של קוואנו עד שתימצא התנהגות בלתי הולמת שתסמן אותו כלא כשיר לשרת כשופט, ולא משנה כמה ישנה או מעורפלת.

בדיקות רקע הן חשובות, אבל אסור שישמשו תירוץ לחקירה פלילית משולחת כל רסן, מבלי שהתרחש שום פשע ידוע. בדיקות רקע גם לא צריכות להפוך לצלילה עמוקה לכל נבכי נפשו ועברו של אדם, כאילו הוא עומד למשפט. זה אמור להיות הליך פורמלי של איסוף מידע שיאפשר להחליט האם אדם כשיר לכהן בתפקיד מסוים ולשאת באחריות הנובעת מכך. אם הסנאטורים הדמוקרטים כל כך חולקים על דעותיו של מועמד מסוים, הם פשוט יכולים להצביע נגד המועמדות שלו, ולא לנצל אותה כדי להתעלל בו בקרקס פוליטי.

השמאל האמריקאי הולך ומחריב כל נורמה חקירתית ראויה. אם לא נגן על הנורמות האלה, חקירות עשויות להפוך לנשק פוליטי ממנו רק השמאל ירוויח. מוסר ההשכל מכל הסיפור הוא כזה: כאשר פוליטיקה מעורבת, לא ניתן יותר להניח שחקירות מתבצעות בתום לב. כדי שאנשים הגונים לא יירתעו מלהשתתף בחיים הציבוריים בחברה חופשית ופלורליסטית, אסור להסכים לחקירות כאלה ללא המגבלות הסבירות של היקף ופרטיות שחלות על כל חקירה.

אנדרו מקארתי הוא משפטן ופובליציסט, בעבר שימש כעוזר לתובע הכללי של מדינת ניו-יורק. הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'